יש כמה לינקים ששכחתי לציין, ואני רוצה בהזדמנות זו לגעור בכל האנשים הנחמדים שקיימו את מסיבת החתימות שדילגו עלי ועל הGPG החדש שלי, וכרגע הוא איננו חתום ע"י אף אחד מלבד המפתח הישן שלי. אם החתימה הזו מעוררת בכם אמון מספק, אני אשמח אם תחתמו לי עליו בכל זאת. אם לא – הרי זו רק עוד סיבה טובה אחת לעשות עוד אלכנס בשביל מסיבת מפתחות…
ראשית לגבי פרויקט שקיפות הכנסת של עפרי רביב, תהיה פגישה ביום חמישי הקרוב, 8 בערב בקפה הנרייטה, ארלוזרוב 186, תל אביב – אבל צרו קשר עמו מראש בכתובת ofri.raviv בג'מיל.
לינקים אחרים שראוי לשים:
http://transparencycamp.org שם היה אתמול ידידי שי מכנס ואני מקווה לשמוע ממנו דיווח בקרוב, הוא אומר אבל שזה היה מאוד ספציפי לארה"ב כמובן.
http://gov2summit.com יפתח עוד חודש בוושינגטון. שמונה עקרונות של מידע פתוח לפי לארי לסיג וחברים.
מישהו רוצה להרים אלכנס על תוכנה חופשית ודמוקרטיה בכלל או על הישראלית בפרט? הפנאי שלי מאד מצומצם אבל אם אף אחד לא ירים את הכפפה אני אעשה זאת בסוף (הוזהרתן).
קיבלתי המון משוב חיובי, תודה לכל המברכים 🙂 לצערי ההרצאה היתה דחוסה והייתי לכן חייב להשטיח מאוד את הנושא, אולי בקרוב אלכנס בנושא (התרגום החביב עלי ל-unconference, ומסתבר לי היום שחביב גם על יהונתן קלינגר. אני בעד שיחליף את "אי-כנס" לפני שיתקבע).
תודה לכל מי שבא אחרי ההרצאה והתעניין, היה לי המון מה לספר על "מה צריך לעשות" ומעט מאוד לספר על "מי עושה מה" כי האמת היא שניסיתי בעבר לרכז את המידע והפנאי שלי לנושא אזל. אני מציע לכם לבקר את עמוד הפרויקט הזה בויקי הדמוקרטיה הישירה ולפנות אולי לאחראי הפרויקטים (או לטל ירון עצמו). כרגע כל מי שיוכל לצלול לתוך הנושא ולרכז אותו או להרים אלכנסים – יבורך. נדמה לי שטל ישמח מאוד להעזר באנשים.
לא סתם פתחתי את הפוסט הקודם בלינק לחוק סוני בונו להארכת תקופת ההגנה על יצירות, או כמו שמקובל לקרוא לו, "חוק מיקי מאוס". הרבה בלחץ של לובי במימון וולט דיסני, חוק הגנת היוצרים הוארך עוד ועוד במאה האחרונה עד אבסורד.
להזכירכם שדיסני "דפק קופה" נאה של רווחים מהפקת סרטים המבוססים על סיפורים עם או ספרים שכבר פגה עליהם ההגנה, ושימוש (מכוון ומוכרז!) בפסקול של יצירות קלאסיות לרוב כדי להמנע מתשלום שכר מלחינים. הוא לקח הרבה מנחלת הכלל אבל סירב בתוקף לתרום לה חזרה. היום רב המאבקים כמעט בנושא (מלבד BSA, הזרוע הצבאית של מיקרוסופט), הם של תעשיית הבידור.
בהרצאה הזו של קורי דוקטורוב בכנס יורופייתון, הוא נותן קצת רקע כמה רחוק הגיעו התביעות נגד משתמשים בבריטניה ובארה"ב וכמה יותר גרוע המצב לתכניתנים בכלל ושל תוכנה ופשית בפרט תחת ה-DMCA. סטודנטים הוכרחו לשנות מקצוע לימודים (מעבר להחרמת כל חסכונות חייהם), תביעות אוטומטית עפו נגד זקנים שאין להם מושג מספיק באינטרנט, אנשים מתים, ועוד כל מני ארועים תמוהים. באירופה ואוסטרליה עכשיו מנסים להעביר חוקי "שלוש פסילות" שעברו בניו זילנד – אם הואשמת שלוש פעמים (שימו לב, לא צריך להוכיח, כי "זה קשה" אז בית המשפט מסתפק בהאשמות), המדינה תפסול אותך משימוש באינטרנט, ובעצם גם את כל בני הבית שאיתך. זה כולל אנשים במקומות נידחים שבלי אינטרנט אין להם גישה היום לשירותי חינוך וממשל, אבל גם סתם קשר עם משפחה וחברים. אני חושב שזה, אפעס, לא הגיוני, לא דמוקרטי, ולא יחזיק הרבה שנים, וזו סיבה מרכזית להבין ולקוות שחוקי הקופירייט יוחלשו דראסטית בקרוב. אי אפשר להגיד שמדינה שלמה מורכבת מפושעים על סוגים כאלו של "עבירות". החוקים השתנו, המוסר מוגדר מחדש בעולם הזה, לטוב או לרע אי אפשר שדעת תאגידים תגבר על דעת העם בנושאים האלו.
אני מסכם לכם כאן רעיונות מתוך ההרצאה הזו, ולמי שמעונין אתר QuestionCopyright ישלים פרטים. בגדול החוקים נוצרו כדי להגן על המפיצים והמדפיסים, לא היוצרים עצמם. ליצור עותקים מדויקים של ספר של מדפיס אחר היתה משימה לא קלה אם אין לך את גלופות המאסטר, אנשים היו ממהרים לסדר את הטקסט בדפוס ובדרך עורכים ומקצרים פרקים או מוותרים על העתקה איכותית של איורים. החוקים לא הגנו מפני פלגיאט, הם הגבילו רק את היכולת לבעלות על מכונות הדפוס למדפיסים רשמיים.
אבל היום, לכל אחד מאיתנו יש בבית ובכיס את מכונות ההעתקה המושלמות, ופלגיאט איננו הבעיה, להפך, אנשים שמחים לייחס יצירה לסופר שהם אוהבים או הלהקה שיצרה את המוסיקה המקורית (אני מודה שעם תמונות עוד לא הגענו לשם בינתיים). יצירת העתקים שאינם נאמנים למקור היא למעשה הפעולה היותר מורכבת. קרל פוגל מסכם שלמעשה חוקי הקופירייט הנוכחיים והאינטרנט עומדים בסתירה בסיסית האחד לשני, ולאנשים כמוהו ברור מי ינצח בטווח הארוך, ולוקח את עולם התוכנה החופשית כדוגמא לעולם שלמעשה מתקיים ופורח ללא זכויות יוצרים (מלבד הסעיפים של קופילפט, שקיימים רק כדי לסתור, לדבריו, את התופעות החברתיות הבעייתיות שיוצרים חוקי הקופירייט). הוא מסביר למה לדעתו בעיית הפלגיאט נפתרה למעשה כי כשהטקסטים חופשיים כולם על הרשת, יותר קל לגלות מי מהעותקים הוא המקורי, ומי מהם ההעתק או העותק המסולף (אם נעשה שינוי ונסיון להסתיר אותו).
לגבי הכנסות – פוגל מציע כמה רעיונות למודלים כלכליים, וטוען (והדבר הוכח בעולם המוסיקה), שרובם המוחלט (99%) של האמנים אינם באמת נפגעים מהעתקות, רובם אפילו נהנים מהחשיפה שאחרת לא היו זוכים לה (85%), והיחידים שבאמת ניזוקים טיפה הם הסופרסטארים, האחוז הבודד בקצה הטבלא, אנשים כמו מטאליקה, מדונה, מייקל ג'קסון וכולי. לתחזק בגללם את המצב הנוכחי זו שטות… הפתרון הוא כמובן, לדעתו, שיותר רעיונות, תוכנות ויצירות יופצו ברשיונות פתוחים ויוכיחו שאקוסיסטמה שכזו אפשרית מבחינה כלכלית, ופשוט תחליף את המערכת הקיימת, ולפחות תברח מהדרקוניות של האכיפה של המערכת הקיימת.
מי צריך עוד מערכת אם אנדרואיד בת סילום (scalable) עד לנטבוקים? לא ברור. לא המציאו קרנל חדש (יש את לינוקס), אבל כן הינדסו מערכת חלונאות חדשה (בצדק, כי X זה המיץ של הזבל). אני מקווה שזה משהו מרגש כמו Display PS של אפל, איכשלאקוראיםלזה, אבל שקל יהיה לעשות לזה פורטים (אם גוגל מריצים שם את כרום וחברים אני מתאר לעצמי שפורט של QT וGTK לא יאחרו להופיע).
ועדיין, משום מה, אני לא מתרשם שזו מהפכה, רק התפתחות הגיונית. אבולוציה ולא רבולוציה. רק שיסדרו לנו כבר שיעבוד עברית כראוי בכרום, ושלא יתחיל להשתגע עם יותר מעשרה טאבים פתוחים. אה כן, וגירז 64 ביט, וגירז לשואש 3.5, ו….
אוי. פרקליט השטן שבי מרגיש זנוח… אני צריך לכתוב פוסט שלילי על גוגל! זה לא בסדר ככה שכולם מלטפים להם את האגו ואף אחד לא מזכיר שהם הרבה פחות ממושלמים 🙂
אגב, למי שרוצה הצצה על איך המוח שלי עובד – כל הפוסט הקודם התחיל מזה שרציתי להתבכיין על ביטול הכנס הנ"ל. הכותרת המקורית הייתה "זה לא כל כך נעים לראות אולם סגור", אבל כשיצאתי מרעננה נזכרתי באל-על, ואז כשישבתי לכתוב נזכרתי בוונדיז, ואז כשכתבתי על וונדיז נזכרתי בזה ששי "יו! כמה חומר!" מכנס גם עבד לא מעט על אלגוריתמים לחיזוי תבניות התנהגות בורסה, ואז חשבתי איך עוד לא שמעתי על פתרונות תוכנה חופשית לענין, ואז באה לי הדוגמא הנגדית לאל-על בדמות ראיין-אייר, ואז עם חמש פסקאות לא גמורות אני החלטתי שאני כותב את הפסקה האחרונה הזו בתור קוריוז, וחוזר אחורה כדי להשלים את הכתיבה ולמצוא לינקים מתאימים (והכל יותר מעניין מלחפש עבודה, כמובן), ואז תוך כדי שאני כותב אני חושב איך מרחב הפתרונות הזה יכול להיות מיושם כדי לעזור לרשתות הפצת אספקה בנות קיימא של תרופות, מזון וציוד טכני לעולם בעת משבר אבל גם ביומיום.
בנקודה זו הפכתי את הפסקה שלעיל לפוסט נפרד 🙂
(אגב, שי, הנה התחלה לרעיון לפרויקט הגמר לסינגולאריטי U: פלאטפורמות תוכנה חופשית עם API נוח למימשוק עם מסדי נתונים שונים, ומנוע AI לניתוח מספיק גמיש וכמה שיותר גנרי של היסטוריה של פרמטרים שונים וחיפוש patterns חוזרים על עצמם, כדי למצוא כשלים ופיספוסי אופטימום בבעיות עם כלכלה, חקלאות, תעבורה, אספקה וכולי.)
מה עושים עם מוח א-לינארי כזה? קיוויתי שיום העיון ההוא באו"פ יתן לי רעיונות, אבל בינתיים קצת על מה שאני מכיר ברשת. אתמול הייתי בכנס של עמותת ממציאים קטנה (בינתיים), ולמדתי על אתר בשם האפבייקרי, שרובו רעיונות בלי יישום וחלקם חסרי סיכוי או אחיזה במציאות (קצת רקע על תרבות הקהילה שם ולינקים לאתרים דומים). חביב וחשוב, אבל לאנשים שקמים מהכסא לעשות את הדבר האמיתי, אני ממליץ על אתר "מייק" המרשים. גם שם יופי של קהילה, אפשר ללמוד וללמד אנשים מכל העולם מכניקה, אלקטרוניקה, טכניקות וחומרים, ולעזור לאנשים לספר את יצר סקרנותם, או סתם לעזור להם לעזור לעצמם לפתור בעיות לבד בבית. אני חושב שהתרבות הזו והחזון הזה חשובים, בשביל זה אני מחפש דרכים להגשים את החלום של לישה, שאדבר עליו יותר בפוסט אחר.
