הסניף האינטרנטי
פרסומת הזויה לטורקיש אירליינז. מה יקרה כשאנשים יעלו לטיסה ויתבאסו שזה לא אמיתי? אנשים די מטומטמים לרוב…
(מצאתי בוירוסיה של אבי אברמס)
כמו כן, המוצר הזה נשמע טעים משהו בן-זונה:
והנה מצאתי רשימה של שמות מגוכחים (למי שממש משועמם בעבודה כרגע)
שווה 1000 כותבים מחדש את ההיסטוריה בזיכרון הצילומי הקולקטיבי.
יאללה, אני הולך להיות יעיל במקום אחר.
היום כולנו סקוטים. שבת שלום!
מאז שוילי סגר בתל אביב את המסעדה שלו, חיפשתי לי מסעדה רומנית מוצלחת, ולאחרונה אחותי נזכרה שחברה טובה שלה התחתנה עם רומני שמעריץ מסעדה רומנית באשקלון, אבל לא זכרה את השם. היום היא שלחה לי את הלינק למסעדת ניצחון.
– הי, יש להם שם ישר מתוך 1984
– וואלה. לא זיהיתי..
– כי שם הכל "סיגריות הניצחון", "קפה הנצחון", "ג'ין הנצחון". עושה לי אלרגיה 🙂 יש בתל אביב "דפוס הנצחון" ואני תמיד תוהה איך אין להם תמונה ענקית של "האח הגדול" בחלון…
– אבל הם פתוחים 50 שנה. הם היו קודם.
– 1984 נכתב ב1949
– אה גם על זה לא חשבתי. שוב "האח הגדול" צודק (chuckle)
יש לי בקנה כבר כמה זמן פוסט על "ארבעה חודשים, שלושה שבועות ויומיים" שקורה ברומניה טוטליטארית ומפחידה של סוף השמונים, איך הכל מתחבר מוזר…
אם אתם לא בענייני חדשות קהילת האתאיזם המקוונת, אתם בוודאי מפספסת את הצחוקים והשיגועים. לא חסרים אתאיסטים נלהבים ברשת. חלקם ידועים ותיקים כמו ריצ'ארד דוקינס, חלקם חדשים אבל ידועים כמו פול מאיירז, ויש גם את הפחות ידועים, אך יודעים להתבטא, כמו פאט קונדל וההומור הארסי והציני שלו.
לצערי ואולי לצערם של חלקם, במקום לקדם אורחי חיים נטולי דת ולהגדיר כיוון בונה וחיובי, רוב הדיון בנושא אתאיזם בימינו נוסב סביב לחימה בשטויות כמו אמונות ברוחות רפאים או הומאופתיה , או לחימה בנסיון של ערים ומדינות מסוימות להוציא ממערך הלימודים תורות מדעיות ובראשם אבולוציה.
אף אחד לא חשב מה יקרה אם מישהו ירצה לקחת את הפורמט המחורבן של מייקל מור ((סילופים, קיצוצי ראיונות, הוצאת דברים מהקשרם, כדי להוכיח פואנטות שמאלניות)) וינסה לקדם איתו את האג'נדומים הימניים והשמרניים, אבל אז בא הסרט "Expelled" (איך לתרגם את זה? מגורש? מוצא מהכיתה?) שבא לטעון שאנשי אקדמיה שמאמינים בבריאה במקום באבולוציה מפוטרים או נמנע מהם קידום.
מה הבעיות עם ההפקה?
לסיום, הפארודיה המתבקשת:
אני אוכל דברים טובים ולא כותב על זה. אני מצלם דברים מעניינים ולא תמיד מפרסם אותם. אני רואה סרטים טובים ולרוב לא בולג עליהם. אני כנראה בלוגר מאוד גרוע. הכי גרוע זה שיש לי על מה לכתוב אבל אין לי זמן ואני רק מדביק פה סרטונים שגרמו לי לדמוע מצחוק…
[דרך הקולקטיב]
אני מקווה שבקרוב אסיים לכתוב כמה פוסטים יותר מוצלחים שנסחבים הרבה זמן. מוזר שעכשיו כשאני עובד פחות אני מתחיל יותר פרויקטים שדחיתי ונשאר לי פחות זמן פנוי (וזה בלי שנספור את השעות הארוכות מדי של ניסיון להשתלט על גוגל "המעיין המתגבר" רידר, והשלמת צפיה בסדרות (חסכו לכם את weeds עונה שלוש. זה לא מוצלח כמו הראשונות). בינתיים TED פותחים את הארכיונים אחורה לראשית הכנסים של שנות השמונים, הרצאות מעניינות שונות על פוליטיקה משודרות במקביל למירוץ האמריקני, ועוד המון דברים שרציתי לספר, על הרפתקאותי בחיפוש אחרי הCPAP המושלם, סוף סיפור המסע בסקוטלנד ועוד. אני צריך שנה לcatch up! איפה כפתור הפאוז?
חבר הפנה אותי לסרטון חביב מ1995 של מאט סטון (סאות'פארק), שנוצר בתגובה לקניה של יוניברסל ע"י אדגר ברונפמן, והחתונה המוזרה עם תאגיד סיגראם. השמועות הרצות ברשת הן שהסרט הזה כ"כ נדיר שלמאט עצמו אין עותק שלו, ולכן הוידאו המצ'וקמק שלהלן הוא האיכות הכי טובה שאפשר להשיג…
ובלי שום קשר עוד קטע חביב שנתקלתי בו אחרי שנים, הוא הראיון של עלי ג'י עם פוש ובאק. תהנו 🙂