טמקא או לא?

היתה פה פעם שיחה על זה שלאנשים הפריע שאני כותב טמקא במקום YNET, והאם אני צריך להתחשב בזה שלא כל הקוראים שלי "מדברים בז'ארגון אינטרנט". ובכן היום, באיחור ניכר, גיליתי שהיה להם פודקאסט אשר YNET בעצמם בחרו לקרוא לו טמקאסט. אני מרגיש פחות אשם עכשיו 🙂

אז למה ההתעקשות על מאגר?

מתוך חלון מסנג'ר אקראי:

‏‪(17:24:34)‬‏‬ (מישהו)‏‬: ‫עם הכתבה על המאגר ההולנדי אני מתחיל יותר ויותר לפחד מקונספירציית NWO… למרות שאני לא ממש קונספירטור…
‏‪(17:35:58)‬‏‬ ‪ira‬‏‬: ‫זו לא קונספירציה, זו שאיפה טבעית ואנושית להרגיש מוגן משינויים. תגובה היסטרית מובנת אבל מעצבנת ומפחידה.
‏‪(17:36:32)‬‏‬ ‪ira‬‏‬: ‫סימני ההתקדמות לסינגולאריטי הטכנולוגי.

אנשים אומרים לי שהמאבק מדלל את המסר נגד המאגר כשכל כך הרבה רעש נעשה אישית נגד מאיר שטרית AKA האח הגדול. אמרתי את זה לא פעם גם לרם און ואני עדיין מחזיק בדיעה שזה נכון, אבל אני מסכים שקשה לנער את ההרגשה שהתנהלותו יוצרת. כדי לחבר את כל הקצוות, הנה סקירה קצרה של העובדות למי שלא הלך לאסוף את קצות החוטים.

כמו שכתבו כבר בכל העיתונים וקלינגר, יש המון סימני שאלה לגבי מניעים והתנהלות של מזיזי החוק הזה. תקציר מהיר: הגרסאות הראשונות של מרשם התושבים דלפו בסביבות 1993-1994 (לפחות זה היה ה-CD הראשון שאני ראיתי אצל מפעיל BBS אחד בבית) ועדכונים יצאו בערך פעם בשנה מאז. בסוף שנות ה90 התחילו להתברר מערכות החיוב של כביש 6, על כך שמצלמות יזהו את לוחיות הזיהוי וישלחו לנו חיוב אוטומטי. אני העליתי אפילו את הרעיון שהמשטרה תשמח לעשות בזה שימוש לאכיפת מהירויות (מדידת הזמן שלוקח לכל נהג להגיע ממצלמה למצלמה) ועדו אמין התלהב וביקש מאנשים את דעתם בניוזלטר שלו, והיה לכמה רגעים דיון בנושא. בשנים האחרונות סוף סוף התחילו להתייחס בחדשות ובכלבוטק לרמאויות והשימושים הלא חוקיים במרשם התושבים ומאגרים האחרים ואף מבקר המדינה התייחס לנושא. לפני כמעט שנתיים עבר חוק נתוני תקשורת וזוכה בינתיים לשימוש יתר מפחיד וחוסר הבנה מצד העיתונות, ולבסוף הגענו לנושא שהועלה בפוסט הקודם – מאגרים ביומטריים צצים תכופות, והכניסה אליהם מהווה תנאי לרשיון נהיגה, דמי אבטלה ותעודות חכמות.

מחוקקים יקרים, למה אתם לא מוכנים לשבת לשיחה פתוחה עם הקהל ולראות מה הוא באמת מעונין שיקרה, והאם הקהל באמת רוצה את השיטור המזדחל הזה? למה אין דיבייט ציבורי? למה לא תזמינו את הקהילה הטכנולוגית לבדוק את התכניות שלכם לאבטחה ולראות שהן עומדות על תילן? יש חברות שמזמינות את הקהל להתקיף את המערכות שלהן כדי לוודא שהן חזקות, למה לא להפנות את הקהל לנסות באופן חוקי לוודא את עמידות מאגר התמונות של משרד הרישוי, למשל, לפני שתקימו מאגר נוסף של משרד הפנים, ומאגר DNA אחריו?

אנשים שרואים עתיד דיסטופי לפני העיניים ופועלים נגדו צריכים גם הם לעצור ולחשוב. אולי אנחנו בכלל צריכים להודות למאיר "האח הגדול" שטרית על שהעלה את המאגר שלו להצבעה כחוק. הרי הוא היה יכול להרים אותו בלי הרבה שאלות ורעש כתקנת שר, ואנשים היו שמים לב מאוחר מדי (כמו אלו שבמשרד התעסוקה ומשרד הרישוי…), מה עוצר אותו? מה בחוק הזה עוצר כל משרד ממשלתי אחר להקים כזה? או גוף פרטי? מי מפקח ומי נותן לנו ערובה שחברות כמו face.com לא יאבדו את השליטה על הגישה למאגר שלהם?

ולכן התייחסתי לבהלה מקצב ההתקדמות לסינגולאריטי הטכנולוגי. מצד אחד הפחד ההיסטרי להתכונן מצד אנשי הממסד הישן, ומצד שני הפחד מריכוז מידע וכוח אצל מי שמבין את ההשלכות. הרי ארצות הברית אינה תופסת את בין לאדן כבר עשור ויותר, אבל לא בגלל שהוא גונב זהויות, ולא בגלל שהם נמנעים מלהפעיל מאגרים ביומטריים מתוחכמים מבית שטרית, אלא בגלל שהאיש חי במערה ונמנע מכל חתימת פעילות אלקטרונית. בזמן שההולנדים מדוכדכים והגרמנים מתרעמים על הפרטיות המותקפת ע"י ממשלות ודוד גוגל, אי אפשר למצוא שם את הרשת החברתית של בין לאדן, והמחוקקים צריכים להבין את זה. פושעים לא ישושו להצטרף למאגרים שלהם, ולכן אין להם מה להכריז שהמאגרים יצמצמו פשיעה, הם פשוט ישארו מחוץ לחוק כרגיל, ומי שיהיה מותקף ע"י חיפושים מוטעים יהיה הקהל החף מפשע, שיעלה בהמון תוצאות false positives, עד שיוסיפו סעיף בחוק העונשין על "סטיה סטאטיסטית חזקה מדי" לעולים תכופות בחיפושים, ומשטרת המחשב(ות/ים) יכלאו אותנו ליתר בטחון…

אני מציע לכולם לשתות מים, להרגע עם ספר טוב, ולחשוב לאיפה לדעתם זה מוביל. הקהל מוזמן לחשוב בקול רם בתגובות אם בא לו 🙂

עיניים ל"הם" ו"לא יראו" – המאגר הביומטרי יוקם ללא התנגדות

לפני ימים אחדים כתבתי לשר מיקי איתן כי "כל נוסחא שכובלת זכויות אזרח למאגר היא כניעה ולא פשרה".

דורון דיווח לנו מהכנסת, שועדת המדע ע"ש מאיר שטרית הוא המאגר הביומטרי שמה גז ואישרה תוך ישיבה זריזה של שעתיים את הנוסח סופי של ה"פשרה" – החוק למעשה לא ישונה בצורה דראסטית לפני ההצבעה ביום שני. אם לשאול בדיחה מדאגלס אדמס זצוקלל"ה, "זו בוודאי משמעות חדשה למילה 'פשרה' שלא הייתי מודע לה עד היום!".

מי שהכיר כמה גלגולים קודמים של הצעת השמוק, שמע כבר על מספרם הלא מבוטל של פאשלות בניסוח, התכנון ושאר מלכודות והזנחות שגילו פינצ'וק את אופק ושאר שומרי השומרים שלנו. לא את הכל הם הצליחו לגרום לועדה לתקן, ואני רוצה רק להביא כאן שני דברים חשובים להתייחסות.

ראשית, החוק עדיין לא אומר מפורשות שלאותו "ממונה על הפרטיות" ולמשרד הפנים יש מונופול על אמצעים ביומטריים במדינה או משהו, מה שאומר שנראה שמאגרים קיימים וחדשים לא חייבים בדיווח לגורמים אלו, אינם מוצאים מחוץ לחוק, וגם לא ברור אם צישהו צריך בכלל אישור להקים מאגר כזה בעתיד למטרות כלשהן, כולל מסחריות/פרטיות. במילים אחרות, אותו "ממונה על הפרטיות" הוא חסר שיניים, והפרטיות שלנו עדיין נתונה לחסדי חיית השדה ועופות השמיים. זה חשוב, כי יש כבר כמה מאגרים ביומטריים מסתובבים חופשי בשטח בלי שום חוק, ובוודאי עכשיו יהיו עוד.

שנית לגבי זה שב"תקופת הנסיון" של המאגר "הזמני", לא ישללו מאזרחים זכויות והטבות – החוק מדלג על זה בזריזות חסרת אלגנט לחלוטין בעזרת הניסוח התמוה הבא:

תושב שלא נתן הסכמתו לפי פסקה (1), לא תיפגע זכות או הטבה המגיעה לו בשל אי מתן ההסכמה כאמור; לעניין זה לא יראו בייעול שירות הינתן למי שיש לו תעודת זהות הכוללת אמצעים או נתונים ביומטריים, והמתאפשר בשל טיבה של תעודה כאמור, כפגיעה בזכות או בהטבה המגיעה לתושב שלא נתן הסכמתו לפי פסקה (1) ובלבד שמתן שירות כאמור לתושב שלא נתן הסכמתו לא יהיה כרוך בנטל שאיננו מוצדק בנסיבות העניין;

ואני רוצה להדגיש: "לא יראו בייעול שירות [..] המתאפשר בשל טיבה של תעודה כאמור, כפגיעה בזכות[..]". באמת? מי לא יראו? הקוף ההוא שמכסה את העיניים? האזרחים? העיתונאים? השופטים? או שמא יש כאן הוראה מפורשת בגוף לשון החוק למכבסת מילים שתשמש את הפקידים במשרד הפנים?

אכן, "עיניים להם ולא יראו" לפי חוק. אזרחים יקרים, שימו לב למה שקורה פה, איפה הפרטיות ואיפה זכויות האזרח:

  • לפני כ-4 שנים הוקם ע"י משרד הרישוי מאגר ביומטרי ללא שום חוק. בהתחלה "וולנטארי", אבל מזה קרוב לשנתיים, אזרחים נדרשים "להתנדב" לתת את תמונתם הביומטרית למאגר, אחרת לא יחודש רשיון הנהיגה שלהם ונשללת מהם זכותם לנהוג. אבל שלטונות המדינה "לא יראו" בזה שלילת חופש כשבעוד חודש וחצי אני לא אוכל לנהוג בסובארו שלי (כן, אני אפגע מזה אישית ומאוד בקרוב).
  • לפני כמה שנים (3? 4?) הוקם מאגר ביומטרי במשרד העבודה ללא שום חוק. בהתחלה "וולנטארי" כדי לקצר תורי המתנה למובטלים, אבל השבוע למדתי שלאחרונה מאולצים הפונים ללשכת התעסוקה "לנדב" את טביעות אצבעותיהם למאגר או שלא יוכלו לקבל את זכויותיהם לדמי אבטלה והפניה למעסיקים. אבל שלטונות המדינה "לא יראו" בזה פגיעה בזכויות אם הסרבנות שלכם תעלה לכם בזכויות האזרח.
  • בימים הקרובים תעבור הצעת החוק של המאגר הביומטרי של שטרית ללא שום שינוי משמעותי בניסוח, וכך מכשירה המדינה את השרץ להנפיק לכם תעודת זהות חכמה רק בתנאי ש"תנדבו" פרצופים ואצבעות ותוותרו על זכותכם להגנה טובה יותר מגניבת זהות. באופן פראדוקסאלי, השלטונות "לא יראו" שגם נפגעת הזכות לבטחון האישי של המתנדבים בעם. ראו ערך "כספת הקרטון המפורסמת של משרד הפנים".
  • בעוד שנתיים סוף הפיילוט, אחרי הוצאות של מאות מליוני שקלים של משלם המיסים על "ניסוי" (ויש מעריכים שלמעלה ממליארד). בעוד שנתיים יהיה מאוד קשה למצוא מישהו שיהיה מוכן להודות שהניסוי נכשל ושכדאי לעצור אותו במקום לקבע אותו בחוק. בעוד שנתיים הרבה מדינות יחלו לעשות לנו בעיות להכנס עם דרכון "לא חכם". בעוד כשנתיים יהיה המאגר ה"נסיוני" וה"זמני" מלא בהרבה "מתנדבים", שלמרות שהשלטונות "לא ראו" שנשללות מהם זכויות, ויתרו מחוסר ברירה או מתוך אי-הבנת הסכנות על פרטיותם, רק בשביל לשמור על הזכויות ה"בלתי נראות" של דמי אבטלה, רשיון נהיגה, מעבר גבול מהיר או בלי ויזה, טפסים ותשלומים ברשת, הזדהות פיסית מהירה ושפויה מול שוטרים ופקידים בלי להחשד כמסתירים משהו, ואולי עוד הרבה דברים שנגלה בהמשך. המאגר ה"זמני" הזה יהיה מאוד מעניין בתור נושא להרבה דוקטורטים וסרטים. הנה איך שהתנסח היום דורון:
  • בפועל , יהיו בארץ 2 קבוצות של אוכלוסיה , אזרחים סוג א' ואזרחים סוג ב' ..
    אזרחים שיקבלו שירות מהיר , ואזרחים שנידונים לשירות איטי ..
    אזרחים שמשלמים מיסים , ושירתו בצבא ולא מקבלים את מה שמגיע להם – כי הם לא במאגר .
    ואזרחים שלא משלמים מיסים , ולא שירותו בצבא – אבל מקבלים שירות של מחלקה ראשונה , כי הם במאגר .

    ופינצ'וק אמר בועדה, ואני מקווה שיופיע בפרוטוקול:

    כופים אותי להתנדב למאגר, עד שאומר "רוצה אני" – אחרת, אחשב ל"מנוּע-ייעול"

  • תוספת: עדכון מפורט של הנוסח שהוסכם היום אומר שאחרי שנתיים אפשר יהיה להאריך את ה"פיילוט" בעוד שנתיים, מה שלדעתי רק מחזק את החומרה של הסעיף הקודם במקום להקל עלינו.
  • עוד עדכון מהנוסח הסופי: אם מדינות יתחילו לעשות לנו צרות בכניסה, הנוסח הפתלתל מגדיר משהו שנשמע כמו מסמך-נסיעה-ביומטרי-ללא-כניסה-למאגר-שטוב-לסתימת-החור-החוקי-מול-אותה-המדינה, כלומר אם גרמניה לא תתן לנו להכנס עם דרכון ניר, יצרף משרד הפנים כרטיס מיוחד לנוסעים לשם שיאפשר להכניס אותנו אבל רק לשם, או משהו הזוי דומה. החשיבות של הסעיף הזה היא כדי לחסל את הטיעון שהחוק אינו מידתי, אם מתנגדים ירצו לפנות איתו לבג"צ. אחלה.

כרגע זה נראה קלוש יותר מתמיד שמטה המאבק יצליח לעצור את ההצבעה בכנסת, אחרי שמדובר בפשרה שתופעל עליה משמעת קואליציונית, והפשרה גם נוסחה בצורה מכוונת כך שיהיה קשה לערער על החוק הזה בבג"ץ. לא טוב…

בקיצור, כאמור, לא פתור – רק דיבור! הפישור הוא ויתור תפור, לשיטור יש ניטור אסור, המאבק בפיזור ובקושי זכור לציבור כקיטור.

אז חיש קל אילתור, כי אחרת גמור…

— אני, לפני שבוע וחצי, במצברוח מרומם הרבה יותר.

כיצד תייצר לך מאבק חברתי?

תמיד מענין לראות איך נראים צרות ופתרונות של אחרים כדי לקבל פרופורציות על הבעיות שלך או השראה מדרכי ההתמודדות אל אחרים איתן. השבוע קראתי בבלוג של ידידה שעוסקת כמיילדת באוסטרליה, על העובדה שחוקים חדשים באים לבטל לה את מקור ההכנסה בצורה מאוד ברוטאלית ומוזרה. לא החלטה של שר בריאות מקומי אלא חוק פדראלי שרוצה "לעשות סדר" ובעצם לבטל את הזכות ללדת בבית. מילות החוק לא דורשות בעצם לבטל ממש, אבל מתנות את זה בבירוקרטיה ואישורים שכנראה לא יונפקו כמעט בשום מקרה. מצד אחד, נכון שזכויות האישה על גופה, פעילותה המינית ובחירתה בהריון שמורות לה בלעדית לפי חוקי מדינות דמוקרטיות ואמנות זכויות אדם בינלאומיות, אבל אני מניח שהמחוקקים יטענו שיש כאן גם את שיקול בריאות וזכויות התינוק שנולד. מדובר בחתיכת תיק משפטי כיוון ששוב נדרש המחוקק בכל מדינה להחליט במקרה כזה מאיזו נקודה התינוק מפסיק להיות חלק מהגוף של אימו, והופך ליצור עצמאי שמוגן במגוון חוקים (זה למשל בולט בויכוחים על הנקודה שבה הפלה הופכת לרצח). לכן יכול להיות שלמיילדות העצמאיות באוסטרליה יהיה מאבק קשה ואולי חסר סיכוי.

בקיצור, נתתי לה כמה עצות ממה שלמדתי במאבק נגד המאגר הביומטרי בארץ, אני מתרגם חזרה לעברית ומוסיף:

  • קודם כל שיעורי בית. לחפור ברשת מי מציע את החוק, באיזה שלב הוא נמצא בתהליך החקיקה, מי עלול לתמוך בו, ואם אפשר לברר, מי הלוביסטים שיושבים להם על הזנב. בארה"ב יש את האתרים של קרן אור השמש, באוסטרליה בדיוק נפתח אתר אופן-אוסטרליה, בארץ יום אחד אינשאללה יהיה לנו "אופן כנסת". (עדכון ב2012 – יש כנסת פתוחה מזה כמעט שנתיים, קולולולו!)
  • מה המניעים של דוחפי החוק? בטחון? כוח פוליטי? שוחד? אג'נדה נסתרת כלשהיא? למשל בנושא הלידות באוסטרליה, אחד הדברים שבולטים בהרבה מדינות קומונוולת' הוא שאין תעודות זהות. אחד החשדות של מתנגדי החוק היא שזו הדרך העקיפה של המחוקקים לפקח על הילודה, כי הגבלת הלידות לבתי חולים מונעת לידות ביתיות בלתי מדווחות. לדעת חלק מהמתנגדים, הפחד כאן הוא מחזרה לגישה הגזענית של מדיניות אוסטרליה לבנה שרשמית בוטלה אבל גזענים הרי ימשיכו לנסות להעביר חוקים. יש לבדוק אם המטרות האמיתיות של המחוקקים מכוונות בעצם נגד מהגרים, אנשים ממוצאים אתניים שונים וכולי.
  • לקרוא טוב טוב את לשון החוק ולחפש פאשלות שחושפות את כוונותיהם האמיתיות של יוזמי החוק. למשל בארץ, לחוק חייב להיות פרק הכרזת מטרה לפני הפרקים בהם שמפורטים הסעיפים המנחים הנוספים בחוק. במהלך המאבק דורון ואחרים שמו לב לנוסח הבעייתי של החוק וציינו כי אם יעודו הוא לתעודות חכמות ובטוחות, המאגר אינו חלק הכרחי ממנו, אלא רק פתרון אחד מרבים, אך מתברר שהמאגר עצמו הוכרז כאחת ממטרות החוק. מציאות כאלו אפשר להתקיף בכמה דרכים, חלקן פיתולים משפטיים שצריך לעלות עליהן בעל מקצוע, אבל הנה כמה דוגמאות ברורות מחוקים שדובר בהם פה לאחרונה:
    • האם מטרות החוק סבירות ולא סותרות חוקי יסוד וחירויות אדם ואזרח? על זה נפל חוק הפרטת בתי הסוהר בבג"צ.
    • האם מימוש החוק כולל דברים מוזרים שלא קשורים למטרותיו?
    •  האם יש סעיפים ששומרים את אחריותיות מפעיליו? למשל האם נקבעה ענישה על שימוש לרעה או הדלפה של מידע, האם יש מנגנון אוטומטי שיידע את האזרח כשפרטיותו נפלשת לצורך חקירה גם אם לא היה בפרטים שימוש בסופו של דבר? חוק נתוני תקשורת מנוצל בצורה נלהבת אבל לא ברור אם יש ביקורת שתגלה ניצולים לרעה. בדוגמא אחרת, משטרת ישראל לוקחת המון טביעות אצבע, DNA ופרטים אחרים בכל מי שבא לה אם תחפוץ תחת התירוץ של "נחשד אבל שוחרר". הפרטים ישמרו במאגריה גם אם לא נפתח לך לבסוף תיק. מהידיעה הזו על המאגרים של משטרת בריטניה ואירלנד למדתי כי הנוהג הזה הוכרז כבלתי חוקי ע"י מערכת המשפט של האיחוד האירופי. בריטניה מתעלמת מהפסיקה, ובישראל המצב עוד הרבה פחות שקוף וברור.
  • נסו ליצור קשר עם אגודות לזכויות, עם גופים שנלחמים בחוקים דומים בארצות אחרות, עם כתבים שאוהדים את הצד שלכם או שטובים בלחפש קשרי שחיתות.
  • חפשו אנשים אכפתיים ברשת. גייסו דרך פייסבוק, בלוגים, טוויטר וכל דרך אחרת. אנשים שמביעים את דעתם בגלוי אולי מכירים עוד אנשים שלא מאוד מקוונים, וצריך למצוא דרכים לעורר אותם לפעילות.
  • בהתאם לקהל היעד שעלול להיות מעונין ולהרתם, חשבו אם רוצים לנהל מאבק גלוי או מחתרתי או קומבינציה. מצד שני צפו שיתכן שיווצר מאבק מבוזר וללא דיעה אחת נכונה על איך להאבק אותו. הנה כתבה שקצת חשפה את המטה ה"מסתורי" וה"אנרכיסטי" שלנו, וקצת ניפחה לתוכו שושואיזם מגוחך שלא היה. מצחיק לקרוא, למי שמצוי בפרטים 🙂
  • פרסמו טורי דיעה בעיתונות, הפציצו פוסטים בבלוגים, נסו להפיק סרטים ויראליים, נסו לגייס תחקירני צהובונים אם יש להם במה לנעוץ שיניים.
  • פניה לסלבריטאים, אישי ציבור, אמנים או אקדמאים לא תזיק, בתלות בתוכן החוק ועמדות המתנגדים לו כמובן.
  • אם הבירה היא במרחק שעה נסיעה, כדאי שאנשים שמומחים לנושאים שבחוק יגויסו להופיע בישיבות הפתוחות (לא בכל דמוקרטיה קיימת האפשרות, למזלנו אצלנו זה אפשרי). דברו עם הנבחרים שלכם בפרלמנט או בית הנציגים התואם, שיעשו בעצמם רעש בוועדות האלו אם אינכם יכולים. לשמחתינו במאבק בארץ התגייסו מספר חברי כנסת, הבולטים היו חנין, איתן והורביץ.
  • אם הישיבות מתנהלות במחטפים וחיתוכי פינות, גזרו פנינים חשובות מהפרוטוקולים ושקלו גם הגשת תלונה ליו"ר הפרלמנט אם יש להן בסיס. במקרה שלנו, רובי ריבלין אכן לא אהב את התנהלות שטרית, אבל לא יצא גם מגידרו לעצור בגלל זה את התהליך החקיקה הבעייתי.
  • מתי ראוי להגזים במסרים? אם החוק פוגע בזכויות יסודיות (למשל הדבר הערטילאי הזה שנקרא פרטיות), לא כולם רואים את זה מיד, לצערי הרב צריך לפעמים לנפח את המסר כדי שיקלט, אז חפשו איפה אפשר להראות מקבילות לטוטאליטריות מפחידה. חוק גודווין מזהיר שמי שירים ראשון טיעון עם צלב קרס מתנפנף מזנבו, יפסיד אוטומטית את הויכוח. ההולנדים לא שמעו על חוק גודווין. קלינגר יזם מבצע ספרותי יותר, אבל יש אולי חברי כנסת שלא שמעו על אורוול ומלחמותיו במכבסות המילים.
  • אם המאמצים נושאים פרי ויש התנגדות בפרלמנט, צפו לפשרות כואבות במקום ביטול. הקפידו להתריע אם מסתבר שהפשרות המושגות אינן אלא מכבסת מילים.
  • ובכלל, בכל יום בשנה, כדאי לעודד שוב ושוב את הנבחרים לקרוא חוקים ולהבין אותם לפני שהם מצביעים עליהם. אתם חייבים להבין שמוגשים עשרות חוקים בשבוע, ורבים מהם מסתירים מוקשים ענקיים. הנבחרים לא יכולים גם לעקוב אחרי שלל הגרסאות המשתנות, שרובן אפילו לא מתפרסמות בזמן ובצורה מסודרת, ומתנפחות כל פעם שלוביסטים שמים את רגלם בדלת. חברי קמפיין Read the Bill (שאני קורא לו בעברית "תקרא, דביל!") המחישו את הזוועה במסכת קטנה בסגנון "בלייר וויטץ'" לכבוד האלווין בחודש שעבר:

בהצלחה!

עוד מחשבות על בלוגיות חופשיות בישראל

אחרי הפוסט הקודם על הזעזועים ברשימות, וקריאה חוזרת של התגובות להודעת הצוות על פיזור המשתמשים, או דיונים שהתפתחו מסביב כמו האחד הזה אצל רוני, ובהתחשב בעובדה שמחסור בתקציב ו/או כוח אדם פורר את "שקוף" ומעמיד בסימן שאלה את עתידה של בלוגלי, לא נותר לי אלא להצטער שחופש הביטוי באמת חשוב רק לבני המעמד הבינוני והמעוך בישראל. אנשים שקרועים בין הצורך לתחזק את הפלטפורמות והשופרות החשובים האלו ובין הצורך פשוט להתפרנס.

החוקים בארץ לא מעודדים עוסקים עצמאיים לצערי. את זה אני יודע ממצוקה אישית. אין זכויות בביטוח לאומי (למרות שאני משלם להם אחוזים יותר גבוהים מאשר שכיר), אין יותר מדי גב לגביית חובות, אי אפשר להקים בקלות "תיבת תרומות" כמו פרויקטים פרטיים קטנים ברשת בלי שמס הכנסה יבוא יום אחד וינקנק אותך. לאתרים כמו בלוגלי וכמו רשימות לא נותר אלא למכור את האתר (ולקוות שהקונה לא יבגוד במשתמשים), או לקחת כסף מהמשתמשים על פיצ'רים מיוחדים שיסבסדו שכירת תחזוקה לכולם, או להכניס פרסומות… וגם אז לא ברור שכמות העבודה מצדיקה את זה בשוק הישראלי הקטן, זה לא שמדובר במאות אלפי המשתמשים של wordpress.com ומצד שני, הבלוגיות האלו בחו"ל כל כך גדולות, שלא ממש משתלם להן להשקיע בהתגמשות לטובת משתמשים בשפות משונות שכותבות הפוך. לכן בארץ קיימות רק בלוגיות של מתנדבים, בלוגיות ממוסחרות (יש שיאמרו "עד זרא") שמתנות ומגבילות תכנים או חונקות בפרסומות, או בלוגיות מפסידות שמשמשות לציד צרכנים מסוג כלשהוא.

הסיבות לכך שקמו הבלוגיות החופשיות בניהול מתנדבים, היו אכזבה ממשהו. הפלטפורמות האחרות היו בעיקר המוניות מדי או ממושטרות מדי. מהתרשמתי התדמית הרווחת היא ש"רשימות" מנסה לרכז קהל יוצרים והוגים איכותיים (וכבר קראו להם אליטיסטיים לא פעם), ושבלוגלי בא לתת מענה להגנה על אנונימיות וחופש הדיבור (וקצת אולי גם חופש מפקאצות ותופעות אחרות). הפחד שלי שאם אחד מהם מתפרק (ורשימות פחות או יותר באמת מתפרק) אז ילך משהו חשוב לאיבוד. יהיו אנשים שהאכזבה או היאוש יגרמו להם לוותר על הכתיבה מהסוג הזה, תכנים מעניינים אולי לא יועברו למקום אחר ויאבדו, אנשים שיעברו לבלוג אחר יאבדו את הראנקינג בגוגל ובעיקר את הלינקים הנכנסים וזה יכול לדלל את מספר המבקרים שיגלו את הבלוג שלהם, אולי ממש ישתיק את זרם התגובות והפעילות.

יש גם את ענין האופי של הבלוג שמושפע מסביבתו וסוג הקהל. פעם קצת זלזלתי בזה, אבל היום ברור לי לגמרי, שיש אנשים שלא יגיעו לבלוג שלך אם אתה לא חלק מבלוגיה. בלי שיש לי סטטיסטיקות על כמות ואופי התגובות הממוצעת שמקבל בלוג בקפה דה-מרקר או רשימות בניגוד לבלוגים עצמאיים, אני מתרשם שיש אנשים שזה משפיע להם על הדחף לכתוב ועל אופי התכנים, לטוב ולרע. בקיצור, יש סיבות להכריז על שמורות טבע, ויש סיבה להכריז כאן, לדעתי, על שמורות תוכן, או שמורות קהילה, תלוי איך תרצו להסתכל על זה.

איכשהוא בארה"ב לערכים יש עדיין מקום על המפה. ארגונים ועמותות שמאפשרות חופש דיבור ושיח דמוקרטי, מצליחים לגייס תרומות נאות במליוני דולרים (אני יכול לחשוב למשל על קרן ויקימדיה וקרן אור השמש בתור שתיים שקופצות לי אוטומטית לראש). חלק מהמימון הגדול מגיע גם מגורמים מסחריים ולא תמורת פרסום בולט או משהו (כמובן שאם יש לך סטאטוס מתאים בארץ, תרומות כאלו היו אפילו משתלמות מבחינת מסים). האם אין אף מממן שיקח ויאמץ את בלוגלי ורשימות בלי לדרוש להרוויח ישירות? אין לי מושג לאילו ספונסורים פנו עד היום מפעילי רשימות, אבל הנה רעיונות:

* איגוד האינטרנט – אני יודע שכרגע ענין איגוד האינטרנט נמצא בנקודה רגישה אצל רבים, אבל אני רואה את זה בדיוק בתור אחד התפקידים של הגוף הזה: לדאוג שחופש הדיבור והשימוש באינטרנט בארץ ישמר, ואני אישית הייתי שמח לראות אותם תורמים את הברזל, ההוסטינג ואולי שעות האדם כדי לדאוג שבלוגלי ו"רשימות" יוכלו להשאר מעל המים ולשגשג גם בעיתות משבר. זו גם תשובתי לכל מי שביקר את עתודות המזומנים של האיגוד או את מחירי הדומיינים. זה המחיר של יצירת גוף עמיד לזעזועים מסחריים שיוכל להחזיק פרויקטים חברתיים חשובים שאסור להם להעלם בגלל שהשוק איטי בשנה מסוימת או שמתנדבים נאלצים לחפש הכנסה פתאום.

* עמותת ניהול שתקבל מימון ותרומות מחברות כמו גוגל ישראל, מיקרוסופט ישראל, משרד התרבות, מי שלא יהיה, אבל העיקר שישאר נאמן לנייטרליות. הבעיה היא למצוא אנשי עסקים ישראליים שיהיו מוכנים לזה וצוות שמוכן להכנס לכאב הראש של הקמה וניהול של עמותה. לא רואה את זה קורה לצערי.

* נדבן כלשהוא שמוכן לממן מכיסו את התחזוקה כדי שחופש הדיבור וכתיבה איכותית בארץ יישמרו.

* חברה כלשהיא שיכולה להתפרנס מפיתוח שירותים ומוצרי תשתית משלימים, וכמו אוטומטטיק לממן את הבלוגיה ללא פרסות ותנאים, בתור פלאטפורמת הניסוי והלמידה שלה, אולי אפילו בשיתוף עם אוטומאטטיק, באותה הצורה שמפתחי דרופל בישראל שמחו לממן ולהקים לו את האתר המקומי הקהילתי החופשי במקביל לזה העולמי. זה טוב לפרויקט התוכנה החופשית, זה טוב ליחסי הציבור וקידום המכירות של הספונסר, זה טוב לנפש המנהלים, זה טוב לקהילה שנהנית מזה ואני באמת ובתמים חושב שזה גם חשוב לשיח הפוליטי והתרבות הישראלית שזה ימשיך להתקיים. אני הייתי מת להיות במקום הזה שאוכל לאמץ ככה פרויקט כזה, אבל אין לי תכנונים להכנס לעסק מהסוג הזה, וגם לא תקציב.

אם מישהו יכול להעלות על דעתו פתרונות, אולי פתרון או מודל שלא חשבו עליו ברשימות או בבלוגלי, אני פותח כאן את הענין לדיון. כמובן אם יש לכם רעיון למישהו שיש לו את האמצעים והאינטרס לאמץ אותם, אולי אפשר לקשר…

המצעד הראשון לזכויות האדם בישראל

כן, גם אנחנו הגענו לשפל המדרגה והיינו כשאר הגויים, זכויות אזרח כבר אינן מובנות מאליהן 🙁 האגודה לזכויות האזרח, שפועלת לרוב בצינורות משפטיים ולא מובילה קמפיינים ציבוריים, מכריזה למעשה שהגיעו מים עד רפש. הנה המייל האחרון מהם, פרטים נוספים כאן. שאר הפוסט הוא ציטוט ישיר, אתם מוזמנים להעתיק ולשלוח לחברים אכפתיים:

המצעד לזכויות האדם, דצמבר 2009

קודם כל בקצרה: כולנו מרגישים שמצב זכויות האדם והדמוקרטיה שלנו בסכנה, אולי בסכנה חסרת תקדים, ושהמצב רק הולך ומקצין. אין מצב שנשתוק על זה, ולא מספיק להמשיך במאבקים הנפרדים. הבעיה היא בעיית רוחב (ועומק) מחמירה, זו הבעיה של כולנו, ואנחנו חייבים להיאבק בה ביחד, בשם כל זכויות האדם של כל בני האדם.  באגודה לזכויות האזרח, אנחנו מעבירים הילוך, ורוצים להזמין אתכם להיות ביחד איתנו חלק ממשהו חדש: השנה בשבוע זכויות האדם, ב-11.12.09, מצעד זכויות האדם הראשון בישראל. ועכשיו – לפרטים בהרחבה:

השנה האחרונה הייתה שנה קשה לזכויות האדם בישראל, אולי הקשה שידענו מזה שנים רבות. בנוסף לשיאים של שפל שנקבעים חדשות לבקרים בחודשים האחרונים, מרחפת מעל לכולנו עננה מדאיגה עוד הרבה יותר: שההחרפה וההאצה של יוזמות אנטי-דמוקרטיות, רומסות זכויות אדם, חסרות אחריות ומשוללות רסן, הולכת ומקרבת אותנו לרגע קריטי. שערעור יסודות הדמוקרטיה שלנו מצטבר כבר לכדי מהלומה של ממש. שהתקווה לעתיד של זכויות אדם, צדק חברתי ושוויון נמצאת בסכנה אמיתית ואקטואלית. שערכי היסוד שלנו מאוימים.

מול כל זה, אין מצב שנשתוק וניתן לזה להימשך

יותר ויותר אנשים בישראל מוטרדים, מודאגים ולא מוכנים עוד לשבת מנגד נוכח ההתדרדרות המתמשכת הזו. כך, ידענו השנה מאבקים ציבוריים מעוררי השראה, שהצליחו להוציא אותנו לרחוב – ושהצליחו להשפיע.

אבל הסכנה שכולנו חשים בה אינה הבעיה רק של קבוצה מסוימת או במחאה על שלילתה של זכות ספציפית. הסכנה שאנו חשים בה היא נחלת כולנו. כבר יצאנו לרחוב בנפרד; הגיע הרגע שהמצב מחייב אותנו לצאת לרחוב ביחד, בשם כל בני האדם ולמען כל זכויות האדם.

אנחנו רוצים להזמין אתכם להצטרף אלינו, האגודה לזכויות האזרח בישראל, ולהיות שותפים ביצירת מצעד זכויות האדם 2009, מצעד שיתקיים לראשונה השנה. האירוע המרכזי של שבוע זכויות האדם 2009 יהיה מצעד זכויות האדם.

המצעד יתקיים בתל אביב ביום שישי, 11.12.09, בין השעות 11:00 – 14:00 (למחרת יום זכויות האדם הבינלאומי, המצוין מידי שנה בעשרה בדצמבר)

למה דווקא מצעד? כולנו מכירים את המורשת המפוארת של מצעדים המוניים לשינוי חברתי, ובפרט את מקומם החשוב בתנועות לקידום זכויות האדם. המצעד יהווה הזדמנות להביא יחדיו רבים בציבור הרחב, מאג'נדות שונות ומארגונים שונים. אנשים, שהמשותף להם הוא זכויות האדם – הן כערך אוניברסאלי והן כמימוש של סוגיה קונקרטית. אנשים, שהמגמות האחרונות של כרסום מסוכן בזכויות האדם מטרידות אותם. זאת תהיה ההזדמנות של כולנו לצאת לרחוב יחדיו ולהשמיע קול ברור ונחוש נגד הגזענות הגוברת ושנאת האחר, נגד פירוק מדינת הרווחה, נגד הכרסום בזכויות הפרט לחופש הביטוי ולפרטיות, והחשוב מכל: קול ברור ונחוש בעד חברה המכבדת את זכויות האדם של כולנו.

מצעד כזה, של ציבורים שונים הנושאים מספר רב של דגלים, אך מלוכדים בשונותם ומאוחדים בערכיהם, יעביר מסר הומניסטי אנושי ייחודי, שיבהיר כי אלו הם הערכים המכוננים שאנו מבקשים לחברה שלנו. המצעד יהווה גם צעד לניכוס מחדש של המרחב הציבורי על ידינו – על ידי כל אלו השותפים לעולם ערכים זה.

השנה יותר מתמיד הפרת זכויות אדם היא מוחשית, בוטה ומסוכנת. ודווקא בשל כך, אנחנו מקווים שכעומק התהום כך גם תהיה עוצמת ההשתתפות במצעד.

המצעד מאורגן על ידי האגודה לזכויות האזרח, בשם מחויבותנו ארוכת השנים לכל קשת זכויות האדם. אנו פונים אליכם להשתתף ולקחת חלק פעיל בעיצוב המצעד ובגיוס משתתפים וארגונים לקראתו.

בשבוע הזה נקיים פגישות הכנה והיערכות בערים הבאות:

  • ירושלים – יום ג' 17/11 בשעה 14:30 במשרדי "בצלם" ברחוב התעשיה 8 באזור התעשייה תלפיות.
  • תל אביב – יום ד' 18/11 בשעה 15:00 בחדר הישיבות במוקד סיוע לעובדים זרים, רחוב נחלת בנימין 75
  • חיפה – יום ה' 19/11 בשעה 14:00 במשרדי שתי"ל חיפה, רחוב העצמאות 102

כמו כן תתקיים פגישה נוספת בירושלים ביום רביעי בשעה 11:00 במשרדי האגודה לזכויות האזרח – רחוב כנפי נשרים 3 (קומה 3) ופגישה נוספת מיועדת להתקיים בבאר שבע – עליה נודיע בהמשך לארגונים בדרום.

מטרת פגישות אלו היא להוסיף מידע לקראת המצעד, להשיב לשאלות, ויותר מכל – לשמוע מכם ולהוות הזדמנות להיות שותפים לעיצוב המצעד ולחיזוק ההשתתפות בו. בימים הקרובים נשיק גם בלוג מיוחד לקראת המצעד; הבלוג, כמו גם המצעד עצמו, יהווה במה עבור כל הארגונים השותפים למצעד, והוא חלק ממחויבותנו לקרדיט ונראות לכולנו, באירוע ראשון מסוגו זה.

נשמח לכל רעיון, עצה ויוזמה – המצעד הוא של כולנו.
האגודה לזכויות האזרח
www.acri.org.il