אחרי כל ההתכתבויות, הרגע חזרתי מהדואר ומעטפתך סוף סוף בידי. בתוכה מצאתי צ'ק על החשבונית של דצמבר עם תאריך מפתיע. למרות שסוכם איתי על שוטף+30, אתם כל פעם מרחתם לכיוון שוטף+90. הפעם הפלגתם למחוזות חדשים והדפסתם צ'ק שוטף+120 וידנית תיקנתם לשוטף+180. גם לך מאחרים את המשכורת בשלושה-שישה חודשים כל פעם?
בנוסף גם לא שלחת תשלום על חשבונית מרץ, והנה אנחנו דוהרים אל יוני. השעות בחודש מרץ אגב היו שעות שנתתי ביום חופשי שלי, נסעתי עד אליכם בהתראה של שעתיים, אחרי שעות העסקים הרגילות, כדי לעזור לשי להציל שרת (שנתקע בגלל באג פשוט בתוכנה שלכם שהתרעתי עליו חודשים מראש). לא לקחתי מחיר מיוחד על הקפצה למרות שזה מה שסוכם אי שם בעבר.
השרת שלכם עובד, הכסף על הפרסומות נכנס כמו שעון, יום החופש שלי נחתך, על מחיר הקפצה ויתרתי לכם, אבל לתשלום על הזמן שלי אני לא ראוי.
אני חייב לציין שמכל הלקוחות שלי, הגדלתם לעשות. כל הכבוד. אם הייתי פחות עסוק אצל לקוחות (שמשלמים בזמן), אולי הייתי שוקל לתבוע אותכם בתביעות קטנות סתם כדי להפיג את השעמום. אבל לשמחת שנינו, יש לי מספיק עבודה למלא לי את כל השבוע, אז ל"ג בעומר שמח שיהיה לך ולכל מחלקת הנהלת החשבונות שלכם.
בתגובות לפוסט משלשום על אקספלד, נשאלתי איך זה שאני מסכים עם דעותיו של מפיק סרטים כמו מייקל מור אבל לא עם הדרך שבה הוא מציג אותן, והנה היום צץ סיפור בדיוק להוכיח את הטענה הזו.
נועם לניר, מליונר שתורם רבות לניצולי שואה, נתן לאורלי וילנאי וגיא מרוז 50K דולרים להפיק סרט על כספי הפיצויים הנעלמים שנמנעים מאותם אנשים. גם גיא ואורלי דנים בענין באריכות בתוכניות הרדיו והטלוויזיה שלהם, לכאורה שילוב של צוות מנצח. אבל השבוע (אני מנחש ששבוע לפני שהתכוונו להעלות את הסרט להקרנה) קיבל לניר הקרנה מקדימה וכל כך כעס שהוא תובע את כספו בחזרה. כמובן שלא ראיתי את הסרט אבל אני מכיר את הסגנון של מרוז, אז אני לא מופתע. הפואנטה היא שרבים מבקרים את מייקל מור שהוא חוטא למטרה שעבורה הוא נלחם ונראה שכאן בדובר בסיפור דומה. עיתונאי שיש לו אמת חשובה לספר, אבל בשביל רייטינג וסנסציה הוא מתבל אותה בשקרים… הנה ציטוט, ההדגשות שלי:
במכתב, ששיגר עורך דינו של לניר ירון רייטר, נכתב כי לניר "הזדעזע עמוקות מתוכנו של הסרט. בין היתר מהאגרסיביות, מחד הצדדיות, מהאנימציות המרמזות שלא לעניין, מסילוף ועיוות התכנים ומדברים נוספים רבים". עוד הוסיף רייטר כי לדעתו של לניר "מדובר בסרט מוטה, לא ניטרלי וברוטאלי", וכי "דרך העמדת הדברים והצגתם עלולה לפגוע בסיוע המועבר מגרמניה לטובת ניצולי השואה, מה שיוביל לפגיעה קשה בניצולי השואה החיים בקרבנו היום". לניר אף דורש מצמד העיתונאים שלא לקשור את שמו בסרט, ולהשיב לו את כל הכסף שהושקע בו בתוך שבועיים.
ראשית, כמו שהפוסט שלו מציין, הגישה הזו מטפלת בסוכר שמפוזר על הצואה (סליחה) ולא בבעיות האמיתיות. שנית זה גבול שאף פעם לא מפסיק להצטמצם ותמיד מישהו ימצא עוד פינה של משהו שמפריע לו והופ עוד מושג חייב לעוף מהלכסיקון. למונח הפוגע נמציא יופומוזמים (יופומיזם = אותה גברת בכיסוי אדרת) ובסוף גם מילה זו תפגע במישהו יום אחד. אני ממליץ בחום שתפנו חצי שעה לצפות בפרק של "בולשיט" שדן בנושא 'מילים בעייתיות', צנזורה וחופש דיבור, בין השאר צולמה שם מרואיינת מ'חגורת התנ"ך' אומרת שאבא אמר לה שכל פעם שרוצים לצעוק 'ג'יזס קרייסט' אומרים במקום זה 'סנטה וואקה'. העצוב זה שסנטה וואקה היא פרה קדושה בספרדית, וזה עלול להעליב אולי את ההודים? (אגב אני בטוח ש'חגורת התנ"ך' זה יופמיזם ל'המשוגעים מהדרום'). עוד דוגמא מהעולם האמיתי היא שאסור מהחודש להגיד בטלוויזיה האמריקנית 'ניגר' אז מיד צץ יופומיזם חדש בטקסס, מעתה אל תאמר אפרו-אמריקני כי אם 'קנדי'. ומה יקרה כשהמילה תהפוך גם היא לקריאת גנאי? טוב, לקנדים גם ככה יש כבר בטן מלאה על השכנים המעצבנים מלמטה.
האמריקנים המציאו את התופעה עד כמה שאני יודע. כבר לפני כמאה שנה "חזה" ו"ירכיים" היו מילים רגישות מדי ולכן עד היום לחלקי העוף באטליז קוראים "בשר בהיר" ו"בשר כהה" בהתאמה בחלק מהמקומות שם, וגם בארץ נתקלתי ביופומיזמים כאלו פה ושם (מי אמר "בשר לבן" ו"דבר אחר"?)
עד כאן על למה זה לא עובד בעולם האמיתי. עכשיו על למה זה מעצבן. בעיני שפה אנושית היא הכלי הכי חזק שיש לנו. "העט חזקה מהחרב", "חיים ומוות ביד הלשון" – עושר השפה והניואנסים מאפשרים לנו להעלות רעיונות יותר מורכבים ולפרט דקויות, ומתוך כך לגרות את הדמיון ולהמריץ רעיונות נוספים. דלות שפה גם מצמצמת את מרחב החשיבה – לשם שואפת תנועת הפוליטיקל קורקטנס בדיוק כמו השיחדש לפי אורוול. מוזר לי שצריך אדם להלחם על יכולת השימוש במילים מסוימות. לא מספיקות המלחמות האינסופיות בין זכות הציבור והעתונות להתבטא ובין ממשלות שמנסות להגביל אותם?
למרות הדמוקרטיה שעל הניר אין היום בהרבה מדינות חופש דיבור "כמו בספרים". אין יותר פוליטיקאים ונבחרי עם שמוכנים להלחם עד חורמה על זכותו של מישהו להשמיע דיעה, ובוודאי לא כזו שמנוגדת לדעתם. היום בשם הפלורליזם מקובל לגמרי לגנוז ספרי ילדים כי הם מכילים חזיר, לסלוח לאימאם שמקביל את בנות אוסטרליה הנאוות לבשר ואת הרשימה המתארכת של המוסלמים שנכלאים על אונס לחתולים טפשים ותמימים, וזה מגיע עד לנקודה שהארכיבישוף של קנטרברי מציע שלמען קירוב לבבות אין מנוס מלהתאים את החוק הבריטי לשריעה (מי אמר חזרה לאלף הראשון לספירה ולא קיבל? וזה מהכנסיה האנגליקנית הנאורה, לא הקתולית!). איך אפשר שלא להתעצבן? כאן לא מדובר בלפלפיות פחדנית, מדובר באפולוג'טיקה מסוכנת והרסנית. כמובן שהבעיה הגדולה של סובלנות ופלורליזם זה קבלת השונה, גם זה שלא אוהב להיות סובלן ופלורליסטי, אבל עד איזה גבול? כשהוא מנסה לאכול אותך מבפנים, מצהיר במסגדים הכי גדולים של לונדון ומינכן שהארץ (יענו כל כוכב הלכת) מיועדת למוסלמים והאומה האיסלאמית או-טו-טו אוכלת הכל?
וכמובן באים הקולות המרגיעים "זה קומץ קיצונים, זו לא האמת השולטת אצלנו בתרבות" אבל אי אפשר להתעלם לעולם מממשלות שמממנות טרוריזם במסווה של ארגונים חברתיים, ואם זה לא היה האיום האיסלאמו-פשיסטי זה היה מגיע מכיוון פונדמנטליסטי-נוצרי כמה עשורים אחרי.
עם כל הכבוד לריבוי תרבויות וסובלנות לאחר, יש בהחלט מקום לחשוב על טובתו של עתיד המין האנושי, ולהלחם לא בעזרת נשקים כתגובה ומילים מתנצלות ו"דיפלומטיות", אלא בעזרת חינוך לפלורליזם, בכל בתי הספר בעולם המערבי חייבים להכניס דחוף תכניות חינוך לפלורליזם ויפה שעה קודם. גם בבי"ס הממלכתיים בארץ הפסיקו מזמן לדון בזה, סובלנות לחלוטין לא קיימת ברשתות החינוך התורני והחרדי, ולצערי בעזה "אנשי חינוך" רק מראים לנו מה זה בדיוק "בכיה לדורות". בני אלון מנסה למכור לנו טרנספר ושפיכת כסף כ"פתרון הומאניטרי" באתר hayozma.org, אבל אני מדבר על משהו אחר, על לקיחת אחריות אישית על הדור הבא ולא להפקיר אותו לעוד חינוך פונדמנטליסטי. לצערי חלום רטוב בלבד, זה ברור לי, כי אין אפילו מספיק מורים שיצלחו ליישם את זה גם בבתי הספר שלנו, לא כל שכן מורים פלורליסטיים בעזה ושטחי A שנוכל לדחוף ולקדם איתם אג'נדה שהיא היחידה שתביא באמת למזרח חדש.
במקום זה, לשנות מילים בשפה בסיגנון ה"שיחדש" לא יקדם אותנו לכלום, ואולי אף יעלים מעינינו את הפתרון. שנאה וגזענות לא נעלמות רק כי מחליפים להן את השם, אבל בהחלט יתכן שהפתרונות להן כן נעלמים ככה מהעין.
אחרי כל הדיבורים על ניידות (דוגמא אחת מבין הרבה בלוגים) ואחרי שמשנה למנכ"ל פלאפון הוכיח שאין לו מושג מה הלקוחות שלו רוצים אני רוצה לציין שמשגעים אותי הקמפיינים הפסיכיים של בנקים וסלולאר. בחודשים האחרונים אני מרבה לנסוע ברכבת וכל תחנת עזריאלי (בינינו, אף אחד לא קורא לה "השלום") מרוצפת מקיר לקיר בפרסומות של אוראנג'. אין מקום לסלולארי אחר, אין מקום אפילו למפרסם אחר. הכל קידום אורנג'ים ובמיוחד לחיילים (כל משרתי הקרייה עוברים פה יום יום). ההתקפה ממשיכה בתוך הקניון עם עמדות חדשות לפרסום הדגמים החדשים והאופציות הפנטאסטומאליות שנפתחות ללקוחות. אני לא יודע עם הניידות עושה להם טובב כמו שהיא הפחידה אותם בהתחלה או מה, אבל זה הפך להפגזה בלתי נגמרת של ריבועים כתומים למוח. שיא הגיחוך היה ביום חמישי כשהעיתון החינמי של הרכבת (מישהו יודע מה קרה ל"ישראלי"?) מכר לא רק את העמוד האחורי אלא גם את כל העמוד הקדמי (שעד היום היו בו רק כותרות חדשות) לאורנג'. התשובה של פלאפון – מגלחים את הפונינט הלאומית (?!). התשובה של סלקום: רגע חושבים. ואני חשבתי שסלקום קנו מראש ולמפרע את נינט לשנה-שנתיים מראש, לא? איך היא מעיזה לאכול מהצד עם פלאפון? אה, עכשיו קראתי בטוש שהיה לה גם פלירט עם אורנג' שלא ידעתי עליו. נו נינט, מתי קמפיין למירס?
UK's families put on fraud alert
בקרוב אצלנו… הרי כבר שנים מסתובבות גרסאות יותר ויותר מעודכנות של רשימת התושבים של המדינה. כל חוקר פרטי יודע לשלוף משם את עץ המשפחה של כל אחד מאיתנו ואת הכתובות ומספרי הטלפון. פעם נתתי מכשיר לתיקון ולפי מספר הת"ז שלי (פעם עוד הייתי נותן את האמיתי) ידעה הבחורה בחנות את שמי וכתובתי ואני הייתי המום – מישהו גם הלך ושילב את המאגר הלא חוקי והסודי הזה בתוך תוכנה שהוא מוכר לבתי עסק.
אז ממשלת הוד מלכותה מיהרה להודות ולטפל, עוד כיסוי על הסיפור אצל אפי, אבל מתי זה יקרה אצלנו, כשחוק האח הגדול יכנס לתוקף וישים יותר מהמידע הפרטי שלנו, אולי מוצלב באמת עם חשבונות בנקים, בידיים לא אחראיות ולא מודעות… הגדילו לעשות חברי b3ta עם היצירה המופלאה הזו (לחצו לגרסא מלאה)
"You have zero privacy anyway, Get over it!"
–Scott McNealy
כולם בעדם. השחקנים, הבמאים, המפיקים, הבדרנים… אפילו זיי פרנק יצא לרגע מהנפטלין לתת את דעתו. אם יש מישהוא לא מוערך בתעשית הבידור, שנרמסים שוב ושוב מתחת רגלי האולפנים, אלו הכותבים. בעוד השביתה ממשיכה לכיוון לא ידוע, איגוד הכותבים מחזיק עמדה איתנה, ובדרך יורדות מהמסך תוכניות הלייט נייט, הדיילי שו, ומתחזקות תוכניות הריאלטי, שנולדו באשמת השביתה הקודמת ב98. שווארצנגר (הגאברנייטור!) יש לו כמה קשרים בתעשיה ומנסה לעשות את מה שנכון כי כלכלת המדינה שלו מושפעת מהשביתה. אין כותבים פירושו אין ימי צילום, שפירושם אנשים מובטלים ואנשי תעשיות השירותים שמסביב לתעשיה גם הם חסרי ביזנס. אלן דג'נרס ניסתה בינתיים להסתכן ולשבור שביתה וקיבלה המון ביקורת. להגנתה טענה כי חברת ההפקה שלה מעסיקה 130 איש, והיא לא רוצה לשלוח אותם הביתה, ובטח שלא לפשוט רגל. אכן בעיה… מה שרואים כאן זה עד כמה יש לקבוצת ה"בלתי נראים" האלו השפעה על ההפקה.
להבדיל אלף הבדלות, אצלנו בארץ, עד שנגלה אם באמת לא צריך מערכת חינוך, המורים שובתים לא על גודל הנתח בעוגת שיווק כלשהיא, אלא על משכורת שבעיני רבים היא משפילה ולא משתלמת לעבוד תמורתה בעבודה כל כך שוחקת שלא תמיד מביאה סיפוק ולפעמים דורשת הרבה כוחות נפשיים, אריכות רוח ואידאולוגיה. אולי הגיעה העת להפריט את מערכת החינוך ו\או נבטל את חובת החינוך מעבר ליסודי? הרי ממילא "מסלילים" המון תלמידים לסיים תיכון חלקי או ללא בגרות. האם ישנה בכלל עדיין פואנטה אם המערכת לא דוחפת את החלשים, לא משחררת את החזקים לרוץ קדימה, ולא מתגמלת את מי שצריך להתמודד בברדק שנוצר באמצע? מה אתם אומרים?
