גוגל מתחילה לסטות מהמסלול

גוגל מקלים לנו מאוד על החיים, אבל כשאנחנו מתמכרים למנשק משתמש שאין לו תחרות, לשירות שאין לו גיבוי בנפילה (והיו נפילות, לכן אנחנו יודעים), לאפליקצית ענן שלא מאפשרת לנו לגבות כראוי את המידע שלנו. אני גם לא רואה אותם אף פעם עונים בפורומים של התמיכה של עצמם, לפעמים הפורומים האלו מוצפים בספאם, והסיבה היא שמשתמשי ג'מיל, דוקס ורידר הם לא הלקוחות שלהם. אנחנו אוכלי החינם והלקוחות הם אלו שקונים את שטחי הפרסום.

בטיוטא הפוסט הזה התחיל בתור "גוגל מתחילה לאבד אחיזה", אבל מה שכתבתי נראה יותר ויותר כמו אחיזה מאוד מוצקה. בחיים שלנו, זאת אומרת, אבל לא באידאולוגיה המפורסמת שלהם של "Don't be evil", שם חלק מהעולם כבר מתחיל להסתכל עליהם אחרת.

נתקלתי בסט תשובות שנתן ריי אוזי לקהל במסגרת הוורלד-תור שעושה לו מיקרוסופט, אולי בניסיון ליצוק אותו בתור הפרצוף החדש של מיקרוסופט, עכשיו שבילג עזב את משרת הגיק הראשי (את המופע הישראלי פיספסתי אבל מי שהגיע אמר לי שלא הפסדתי הרבה). אני חייב לציין שאני מסכים איתו על חלק מהדברים, ובראשם שגוגל ווייב מורכב ומהונדס מדי. אני אוהב גאדג'טים, באמת שכן, אבל אני לא חושב שהייתי רוצה מפלץ כזה בתור תחליף למייל, מספיק שכבר עכשיו אני מכור לארגון הנהדר של ג'מיל בתוויות, אבל אני רוצה את המנשק הזה מחוץ לענן, אצלי בבית, מגובה כראוי (עם המטא-דאטה החשוב כל-כך, שלא מצורף כשמורידים POP3), בשליטתי… עצוב אותי לראות ילדים שגוגל מצליחה לסנוור.

אבל הכותרות נערמות די גבוה בחודשים האחרונים: שערוריית תכנון המס של גוגל, בינה מלאכותית להערכת בריחתיות של מוחות (האם היא לוקחת בחשבון את האפקטים של הפאראנויה שהיא-עצמה גורמת?), נפילות ארוכות של ג'ימייל ושל האפפ-אנג'ין, ההרחבה המטרידה של ה"ריגול" אחרי הגולשים דרך האדסנס, ולפני חודשיים נסיון שחלק מפרשים כהולך בכיוון של "לגנוב" את עולם המייל הפשוט והגמיש לעולם של גלים שיגרמו למסנג'רים וטוויטרים להראות כתחביב שפוי ולא מזיק למוח, סריקה של מידע ברשות הציבור ואז הגבלת השימוש בו, הגבלות מוזרות על השימוש באדסנס, זיופים אפשריים במספר ההקלקות של אדסנס ושורת התלונות עוד ארוכה.

היום הזכרתי את הדפדפן עם הסכם המשתמשים הבעייתי. למרות שהבעיה נפתרה היא טופלה בצורה לא משכנעת. אחריו באה הרי מערכת הפעלה שעושה (על הנייר) עוד פחות מאנדרואיד. קרנל שמריץ דפדפן, פחות או יותר, וכל האפליקציות רצות בתוכו, כלומר כל המידע האישי שלכם בענן. בינתיים רק סטולמן, אני ועוד כמה אנשים מודאגים, זה לא האינטרנט החופשי והאישי שהתרגלנו אליו, זה ממשיך להיות מרכז כוח שמעמיק ומתרחב. זה כבר לא אוניברסיטה פה ועיריה שם שנמשכים לחינם כמו זבובים לניאון נאצי, זה כבר כולל מאגרי המידע הציבורי של כמה ממדינות ארה"ב ואולי יום אחד את ארכיוני מדינתינו חסרי התקציב. זה מדאיג… אבל זה לא עובר בשתיקה. משרד המשפטים האמריקני התחיל לחקור את גוגל כמו את מיקרוסופט בשעתה, והנושא הראשון הוא הדיל המסריח (ועכשיו אולי גם לא כשר) שהשיגו עו"דיה על גוגל ספרים.

הדבר האחרון ששבר אותי זה כשראיתי אותם מתחילים עם שקרים לבנים ולהאמין לשקרים של עצמם. אלו שיטות שלקוחות ישירות מרדמונד. אני מדבר על החור החדש שקרעו להם כלבי השמירה של הצרכנים, כשלקחו את מצגת "אנחנו לא מונופול" שלהם והוסיפו תיקונים על כל השקפים, חלקם מתלהמים אבל רובם בצדק. התגובה הרשמית לא אחרה לבוא, והיתה קצרה, לאקונית, והתעלמה לחלוטין מכל סעיפי הביקורת. בעע…

אני חייב לציין שמוזר לי אבל אני מרגיש מעין הקלה מוזרה כשאני קורא שגרסת הווב של מיקרוסופט אופיס 2010 תפתח חינם. זה טוב לתחרות, לפחות יהיה עוד אופיס ענני שיתמוך בעברית. יהיה נחמד לראות את מיקרוסופט עושים מאמץ להיות האנדרדוג המתחנף שמזנב באפל וגוגל, יהיה אפילו יותר נחמד אם עולם התוכנה החופשית יצליח להתברג לשלישיה הפותחת עם פיתוחים משם עצמו. אני למשל אשמח מאוד להתקין לי על השרת גרסה וובית של אופן-אופיס ושלום על ישראל. אני אפילו יותר אשמח אם יהיה איזה כלי וובי לדואל עם טעם עיצובי בכיוון ראונדקיוב שיממש קונספטים של ג'ימייל כמו Sup ויתמוך ביוניקוד וכתיבה משמאל לימין.

כאמור ההתמכרות למנשק המשתמש הגאוני משמעותה שאנחנו לא יכולים לעזוב אותם בלי לוותר על משהו, וזה נקרא Vendor lock-in, אחד הדברים שתוכנה חופשית היתה אמורה למנוע, ונשאלת השאלה כמה אתה מוכן לוותר עכשיו. מה הוא הקו האדום שבו אומר די? אינני יודע בבירור בעצמי, אני כבר מרגיש מזמן כצפרדע בסיר מתחמם, רק שכידוע, צפרדע אמיתית קופצת מהסיר ולא נשארת להתבשל בו. לכם יש קו אדום?

ונסיים עם חיוך, "שיר הגוגל" של אלתרמן:

מיתוג עצמי

כמה מילים שהתחילו בתשובה לפוסט של מרגוליס, שהוא בתורו חלק מרב שיח בלוגוספירי שהגיע אל שחר, דובי ואחרים (מי פותח בלוגדיבייט?), וכרגיל יש שתי סיבות שאגרור את התשובה לכאן: האורך והעובדה שבלוגלי עדיין לא התקינו את התוסף להרשמה לתגובות של וורדפרס-מו. תוך שאני עונה כאן, גיליתי שהזמינות הבעייתית של בלוגלי ואולי סיבות אחרות, גרמו למרגוליס כמו רבים אחרים לעזוב את בלוגלי, והפוסט אליו אני עונה עכשיו שוכן כאן, ואפשר להרשם לתגובות, עכשיו רק נותר לי לברר למה לכל הרוחות טראבקים לא נוצרים אצלי כבר חודשים 🙁

לשאלה אם ההגירה של אנשים מבלוגלי לבלוג פרטי היא דבר טוב או רע אולי אתייחס בפוסט עתידי אחר (כשאחליט בעצמי על דעתי בנושא 🙂 ).

אז מברוק, מרגוליס! כאמור, מצטער על העיכוב בתשובה. זכרתי שהשתתפתי בדיון הזה ורציתי לחזור אליו אבל לא זכרתי איפה הוא קרה!

לענינינו, אם אתמצת במילותי – אומר מרגוליס שמיתוג היא מילה מעולם המסחר ולכן היא מעצבנת אותם כשהיא בשימוש בינאישי. אני מסכים אבל אני יותר סלחן, כי אני חושב עליה במנעד שימוש יותר רחב. ההגדרה המילונית מדברת על מילה או מוטו או סמל שמבדל חברה או יצרן או קמפיין, אבל אני שאלתי הגדרה גיקית/פסיכולוגית של (אם אינני טועה) סת' גודין: מיתוג זה כמו pointer בתכנות. אתה רוצה שכשאנשים יחשבו X, אתה תהיה השם הראשון שיעלה להם בראש.

זה יכול להיות "פרטיות ברשת -> יהונתן קלינגר" או "כנס בומבאסטי -> פלי הנמר". אבל גם ברמה החברתית הקרובה. למשל בחוג החברים שלי אני הכתובת לשאלות על בישול, חבר אחר בחבורה הוא הכתובת לשאלות על ויסקי (למרות ששנינו מסכימים שגם אני ועוד חבר שלישי מבינים בנושא במידה דומה), וחבר אחר נתפס בתור "הכתובת למסעדות" למרות שמשום מה כבר שנתיים ההמלצות שלו לא מוצלחות. אבל המותג נדבק.

האם המיתוג הזה נעשה בכוונה? בתת מודע? קרה מעצמו אבל עם קצת עידוד? מה זה משנה, הפואנטה שתיוג הוא משהו טבעי שאנשים עושים. מתייגים אותך גם כשלא תרצה, אז עדיף שתעזור להם אולי עם יד מכוונת? אז ענה לי מרגוליס:

אני אומר שוב, אין לי ויכוח איתך על כך שבהתנהלות היומיומית שלנו אנחנו עושים דברים כגון אלה. אגיד אף יותר מזה – אני מאמין שהפרקטיקות השיווקיות הן בסופו של דבר מתן שמות לפרקטיקות אנושיות שלרוב הן לא מודעות.
אבל יש לי הסתייגות מהשפה ומההשתלטות של עולם מונחי עסקי על החיים. שימוש במונחים כאלה מציב הכל בפרספקטיבה אחרת (ומעוותת).

אז ככה… לגבי "הפרקטיקות השיווקיות הן בסופו של דבר מתן שמות לפרקטיקות אנושיות" – לא, זה אפילו פשוט יותר. אני ארחיק ואומר שהפרקטיקות השיווקיות הן טפיל תחמן שבא לנצל את חולשות הקוגניציה האנושית, הליבידו, וכל כלי פסיכולוגי שהצליחו אנשי השיווק לעשות בו שימוש. לפעמים מנוצל לדברים טובים, לפעמים לאגואיסטיים, אבל תמיד במניפולציות "לא טבעיות", וזו האסוציאציה למילים כמו "שיווק" שמפריעה לאנשים כמוני וכמוך, כי אנחנו ישר חושבים על הקונוטציה של מסחר קפיטליסטי חסר מעצורים ותרבות צריכה במובנה השלילי.

אבל מיתוג, לפחות המילה בעברית, משמעותה מקיפה יותר מאשר עולם המסחר, היא מדברת על הנסיון לשלוט בצורה שאנשים יתייגו מושגים ואנשים – בערך מה שפעם קראו "לשים אותו במגירה של" או "לפתח דיעה קדומה על", "לשים בשבלונה" וכולי. מיתוג עצמי פירושו לבקש, לכוון או לתמרן אנשים לתייג אותך בצורה שאתה מעדיף. זה נעשה במכוון למטרות רווח כלכלי, פוליטי, חברתי/מיני וכולי, ופשוט מתכוון למה שאדם עושה במודע כדי שישימו אליו לב בצורה והעוצמה שהוא רוצה.

האם אפשר לבקש מאנשים לתייג אותך כך ולא אחרת? כמובן, אבל זה לא תמיד יעבוד. (לצערי אני גם ממותג בתור טכנאי המחשבים במשפחה, מיתוג אחד שאני מוותר עליו בשמחה…)

האם אפשר לכוון אותם? כן, פשוט השארו ביושרה והיו טובים במה שאתם שואפים להיות, ותנו לדעתם של אחרים עליכם להשתנות. קצת נאיבי, אבל יותר אמיתי בעיני. זה מה שאני מנסה לעשות בחיי.

האם אפשר לתמרן אנשים ?אין ספק, אחרת לא היו עולם הפרסום והשיווק קיימים…

אבל יש כאן מוסר השכל כפול – הכי קל לתמרן אנשים בצורות תת מודעות, אבל מכאן יוצא שגם איך שחברים רואים אותנו תלוי בהמון דברים שאין לנו ממש שליטה עליהם – המקומות שבהם אנחנו פוגשים אחד את השני, מה שלבשנו באותו היום, מצב הרוח של האנשים באזור וספציפית מצב הרוח של השופט אותנו, וכמובן דברים בקול, באינטונציה ושפת הגוף שלנו וכולי.

וכאן אנחנו מכניסים את עצמנו לחרדה – אנחנו מודעים יותר להשפעה הזו על אחרים אבל אנחנו מנסים לרמות את עצמנו שאנחנו יכולים לשלוט בזה בצורה אבסולוטית. זה מוזן גם מהחרדה שלנו מהעולם המודרני ויכולתינו לעמוד בציפיות שלו. אני תוהה אם זה מה שגורם לאנשים מסוימים לבנות לעצמם תדמית בעזרת כתיבה של בלוג אנונימי 😛

תוך כדי הכתיבה נתקלתי בהרצאה פה משמאל. אחרי כל מה שכתבתי היא מחברת את מה שכתבתי לנושא הרדיפה אחרי ההצלחה, הפחד מכישלון ואיבוד שליטה בתדמית שתיארתי במשפט הקודם, הבעיה של תדמית עצמית בחברה הליבראלית המודרנית, והסתירה הבסיסית בין התקווה לחיות בעולם של צדק ומריטוקרטיה לבין… ובכן, העולם האמיתי.

אגב, שמחתי לגלות שTED מאפשרים אימבוד של הרצאות עם הכתוביות סוף סוף 🙂

"הקלינגר הזה שונא מזרחיים"

עוד לא הצטרפתם לשגעון הקומיקס החדש? 🙂

התחיל בהיתוך, המשיך דרך ליכטש, ערן ורד ואחרים. הציטוט שהבאתי הוא מהבלוג של שוקי.

ויכוח בדף שיחת ערך על חשיבות הופעת הצ"ח הכללת אמצעים ביומטריים בויקיפדיה. אני עצוב מזה שיש בכלל אדיוטים ויקפדנים שמתנגדים בגלל סמנטיקה של "זה עוד לא חוק", כאילו שהחשיבות הציבורית והחברתית של האירוע המתמשך הזה איננה ראויה לציון, ויכול להיות שהעברתו ויישומו ישנו את פני החברה הישראלית. האם האתר השביעי-הכי-פופולארי באינטרנט העברי יכול באמת להרשות לעצמו להתעלם מזה? לשמחתי דוד שי מסכים איתי ומנמק שהערך מאוד ראוי (אתם רואים? אני יודע לפרגן. האיש יודע להפעיל שיקול דעת הגיוני. כשבא לו).

למי שיש הרשאות כתיבה בויקיפדיה, עשו טובה והוסיפו אולי לינקים לדו"חות הבריטיים בנושא, למאבק נגדו במקומות אחרים בעולם, למאמר של קרין ברזילי נהון כסימוכין לציון העובדה שם שאין מדינות דמוקרטיות בעולם עם מאגרים כאלו, וכולי.

אגב, איתרתי כמה מהתמונות שלי מפליקר שהועלו לויקישיתוף והעליתי לשם תמונות משופרות. התמונות מככבות להן עכשיו בויקיפדיה בתור התמונות הרשמיות של הערכים על ביהם, Biham, ברזילי-נהון, ישי, Yishai ושטרית (הציצו בדף השיחה, פרטים מעניינים על הרקע האקדמי שלו).

אני מקווה שלא ירגישו שם שתמונות שאני מעלה בקומונס למעשה משנות את פני הויקיפדיה העברית שעדיין חוסמת אותי. האם אני פוגע בשלטון ה"חוק" בפעולות חתרניות אלו…?

לבסוף (כי אני חייב לעוף), עמוס שולח לי תזכורת לבאות – פרצות ממשיכות להתגלות במערכות ההצבעות האלקטרוניות בארה"ב. במורד הדרך עוד מחכה לנו חוק להצבעה אלקטרונית שאינני מאמין ביישומו מסיבות שונות (ואפרט בפסט ביום אחר).

בקיצור, אנחנו צריכים להקים EFF ישראלי, ויפה שעה אחת קודם. לי אין פנאי או כסף ליזום את זה, אבל אשמח לסייע למי שיתניע ויוביל.

תוספת – לשונאי פייסבוק, נפתח פורום אנטימאגרביומטרי בתפוז.

שפת הבלוגרים, שפת הקוראים

עלתה קובלנה קטנה מקהל הקורא, שהעובדה שאני משתמש בשמות מעוברתים או מחו"לנים לאתרים שונים ((טמקא, הטוש, הקופה הרושמת, וכולי)) וטעויות מכוונות כסלנג בלוגרים ((לא לידוג, צ'כונה, מ'סתומרת)) מפריעה לקריאה זורמת ומטרידה את מנוחת הנחנחים.

ברצינות, זה משוב חשוב בשבילי – יש למישהו דיעה בנושא? זה נראה כגורם מפריע? חוסר רצינות? מסיח את הדעת מעיקר המסר? מודה לכם מראש.

Law disorder

תמונת מצב, מדינת החוק
תמונת מצב, מדינת החוק

הסקר מעיד שקוראי טמקא הם אינטיליגנטיים, העברית הקלוקלת בכותרת שבחרה טמקא מוכיח שבמערכת העיתון לא חושבים ככה.

מצד שני שמחתי לגלות שחוק הנכבה שונה מקצה לקצה, מחוק מפלג ואנטי דמוקראטי לחוק שמעודד (בעיני) פלוראליזם ולכידות.

סמסטר סינגולאריטי שמח, שי!

הלימודים התחילו, ואיתם הגיעו הפוסטים הרשמיים, וגם פורסם החלק הראשון של הראיון איתו בקריקטור. אינני מתכוון לכתוב על זה עוד הרבה אלא אם כן יעלו נושאים ממש מעניינים. הנושא הכי חשוב שיש לי לטפל בו בהקשר הזה הוא לגרום לבלוג שלו לעבוד בצורה דו סטרית אבל קריאה, להוסיף הרשמות במייל דרך פידברנר וכולי, ובסוף לרכז פוסט על הפתרונות שעלו ונפלו, ומסקנותי לגבי וורדפרס דו כיווני.

בראיון שי מזכיר נקודה שהוא סיפר לי בשיחה בינינו ולא ידעתי אם נכון להעלות כאן את הביקורת מראש לפני שהוא יכיר את האנשים בכנס אבל זה פורסם אז הנה אני מתייחס… לסמסטר הזה התקבלו אנשים בהמון תחומים מגוונים, אנשי פיסיקה, ביולוגיה, רפואה, סביבה, חוק ותחומים אחרים, אבל שי שם לב שפסיכולוגים וסוציולוגים חסרים שם לפי הרשימות שפורסמו לסטודנטים מראש. הוא גם סיפר שבהתכתבויות בין הסטודנטים שהתחילו בפורומים הסגורים של מוסד הסינגולריטי לפני כחודש ומשהו, היתה המון התלהבות וריצה לרעיונות אוטופיים עם מעט מדי "פרקליטי שטן", תפקיד שאני תמיד מוצא את עצמי נכנס לנעליו אפילו בלי לרצות, ולשמחתי גם שי הוא אדם שכזה. אני מקווה שהטפיחות ההדדיות על שכמות כמו שמתואר במה שבינתיים קראתי, לא יגרמו לgroupthink, או לפחות שהג'וב הזה לא יפול בלעדית על כתפיו של שי. אם כך יקרה, זה לא יוסיף להערכתי את המוסד כמובן 🙂 – שכרגע צריך להלחם בכל הביקורת של שונאי קורצווייל ולהוכיח שיש לו הצדקה ועתיד.