קופי השבת

ישו וחיות אחרות, הוא השם החדש (זמני? סופי?) של הבלוג של גיא, אותו הגיא שהתארח אצלי לכמה בלוגים (בעיקר על יין) בחודשים האחרונים. הוא יודע לכתוב ויש לו על מה. חוץ מבדיחות שחוקות על שלמה ארצי, הוא יספר לכם על אלכוהול, אוכל, רוק קל וכבד, ג'אז וסקס (אני מקווה). לא זרקתי אותו מכאן, חי יהוה! רק רמזתי לו שהגיע הזמן שיצא מהבית כי יש לו מה להגיד 🙂

עדכון: שם הבלוג שונה לSabbath Monkies וטוב שכך 🙂

מניפסטים? אהם….

כרמל כתבה מניפסט, או לפחות ככה היא קוראת לזה. המילה הזו גדולה עלי. בילדותי הייתי בשומר הצעיר ודיסקסנו את המניפסט הקומוניסטי. היום ההשראה שלי מגיעה יותר מהכיוון של מניפסט גנו, כל אחד מאלו השפיע (יותר ופחות) על מהלך חייהם של מאות אלפי עד מאות מליוני אנשים (ואחד מהם על מדינות שלמות).

אז לא מניפסט, אבל מעין הצהרת כוונות אולי? אני מסכים לגמרי עם כרמל, כאן זה הבית שלי ואני מסתובב בו חופשי. אבל עם כל הכבוד זה לא עד כדי כך בית. האנלוגיה של עירום שהיא נתנה לא תופסת פה (למרות שאני נודיסט בנשמתי). אני לא אספר כאן יותר מדי על החיים הפרטיים שלי ועל מצבי רוח, אני לא יכול להרשות את זה לעצמי, כי קוראים את הבלוג הזה אולי גם לקוחות, ולך תדע לאיזו קריירה אמשיך בעתיד – אולי דברים שכתבתי פה עד היום אפילו הם לא לעניין. רוני פעם סיפרה לי איך היא התחלחלה כשדז'ה-ניוז (היום גוגל-גרופס) עלה לאוויר. פתאום הודעות NNTP שנכתבו על מים ולא היו אמורות לשרוד יותר משבוע חזרו לנשוך אותך בתחת 3-4 שנים אחרי שחשבת שאין להן ביט של זכר. אפילו מIRC יש מי ששומרים ומפרסמים ציטוטים…

הייתי רוצה לכתוב על רגשות פה. במיוחד כשעובר עלי שבוע קשה או שאני צריך עצות בנושאים רומנטיים או מה שלא יהיה. אבל ה"לך תדע" עוצר אותי. לה עושים? לפתוח בלוג אלמונימי בבלוגלי, או להשאיר את זה במעגל החברים, דרך טלפון ואימייל ישיר? האם נכון לי בכלל להשתפך רגשית מול זרים? המון שאלות טובות שישארו תיאורטיות. זה לא שאפשר להפריח בלון ניסוי ואז למשוך אותו חזרה, הידיעה כבר נמצאת בעשרות קוראי רסס, אולי בגוגל קאש וארכיון האינטרנט? זה כמו שאנשים אומרים לי "עד שלא יהיו לך ילדים לא תדע עד כמה זה כיף והדבר הכי מדהים בחיים". אני מכיר הרבה אנשים שלא מפסיקים להתבכיין על זה שאין להם יותר חיים מאז הילדים, ואחרים שלא מכירים את אחד ההורים שלהם מאז שעזב בגיל 3 וזה משפיע להם על החיים גם 30 שנה אחרי. ילדים זה לא בלון ניסוי, אבל פתאום גם המילה הכתובה לא. דעות וחולשות שכתבת עלולות לחזור בבומראנג שנים אחרי. אני כנראה כבר לא אלך לפוליטיקה, אבל לרוב האנשים כאן זה יכול בהחלט לגרום צרות בעבודה (במיוחד אם יש להם חיים נון-קונפורמיסטיים בצורה כלשהיא). לפחות בתחום ההי-טק, אין אדם שהולך לראיון עבודה בלי לגגל את החברה אליה הוא מתראיין וכל מראיין חכם גם מגגל ראשית את האדם שבא לראיון. אין סודות. האח הקטן עינו פקוחה.

אז כאן זה לא הסלון שלי, ולמרות תחנוני המעריצות אני לא אסתובב כאן עירום, אבל זו החצר הקדמית, ואם תבואו לשבת ליד שולחן הפלאסטיק הלבן שיש פה, ולקשקש אני אשמח להצטרף.

עם הבגדים.

לסלון האמיתי שלי מוזמנים בהחלט רוב קוראי (כי לא מעט מהם אני מכיר IRL עוד לפני הבלוג) ושם אפשר ומומלץ לדסקס בעירום ועל עירום.

עדכון: כדי שפחות אנשים יבכו לי שויסטרד תוקע להם את הדפדפן, הריני מכבה את כל הגרפיקה והפיצ'רים. ממילא המלל זה הדבר היחידי שבאמת חשוב פה.

גאווה ודיעה קדומה

חשבתי ברצינות לנסוע לירושלים למצעד היום. זה כבר מזמן לא מאבק על זכויות להטב"ים אלא מאבק על מדינה חילונית ושפויה. הקיצונים מבעירים את ההמונים ועכשיו גם לא בוחלים בפגיעה בטבע כדי להדגים איזה אלימות הם היו מתים להרשות לעצמם להגיע, והמשטרה מעריכה שהם גם מסוגלים.

אני מאוד רוצה להפגין היום, ולמחות על המכות החוזרות והנשנות שחוטפות זכויות האזרח שלי, אבל האמת היא שאני מת מפחד מהעצרות האלו…


מצחיק? תחשבו עוד פעם. יש אדיוטים בכנסת שעדיין חושבים שהומוסקסואליות זו בעיה שניתן להגמל ממנה.

ובנושא קרוב-רחוק, חנית ורבים אחרים כותבים על איך שהמדינה מאבדת דמוקרטיה וחופש כל יום. בדיוק הרגע קראתי שגם ת"א תהפוך להיות עיר ללא פרטיות. על זה בדיוק ההרצאה של דוקטורוב מדברת – איך שהמצלמות בלונדון לא עוצרות ולא מאטות את הפשיעה. פושעים נעצרים אחרי מעשה ומפנים את הרחוב לפושעים אחרים, אבל את הכסף הזה אף אחד לא משקיע בחינוך כדי למנוע את הפשע מראש.

Rock Bottom

הפוסט התפרסם בטעות עם סיסמא. הנה תיקנתי. 'צטערת!

כמה נמוך אפשר להגיע? להוליווד נגמרו הרעיונות המקוריים. כשאין תסריטים מקוריים פונים לתאטרון או לספרים ועושים עיבוד. כשנגמרו הספרים עברו לקומיקס. כשנגמרו הקומיקסים הטובים עברו לקומיקסים הגרועים או אלו שלא ניתן לתרגם למסך הגדול, וכשזה לא מספק חומר בקצב מספיק מהר עוברים לאחות הקטנה, הטלוויזיה שגנבה לקולנוע את הרעם, ומפיקים את צוות לענין, מאגנום, אשת חיל, ג'י פורס… וכשגם שם מתייבשת השוקת, עוברים למשחקי מחשב. היתה לנו שודדת קברים סקסית נו מילא. אבל דום?! ועכשיו… סימס?!?!?!?!

רשמו לפניכם. עירא אברמוב חוזה בזאת, בתאריך 27-5-2007, שיום יבוא והוליווד תפיק את פאק-מן ואסטרואידז, וכשאלו יכשלו הם יפיקו גם סרט אפי של שעתיים וחצי לפי "סופר ברייקאאוט vs טטריס" עם הופעת אורח של פונג.

כשהסרט הכי מגניב כרגע בקונלוע נעשה לפי ride מדיסנילנד, אין דבר שנשמע לי פסיכי מדי…

החיים הקשים של הכוכבים

שני ציטוטים הזויים שמצאתי היום ב"ישראלי" ברכבת. יודה לוי בוכה שאין לנינט ולו פרטיות בחיים כמו לאנשים רגילים…

הייתי רוצה לרוץ עירום בים או לעשות עם הבת-זוג שלי סקס בשירותים. בינתיים אני לא יכול

האם אני צריך את התמונה המנטלית?!

אדם שמתחתן עם עצמו הוא בנאדם שמקבל את עצמו. הייתי עסוק בלרצות אחרים, זה ההבדל בין כלב לחתול

את החצי השני של המשפט אני מבין ומסכים, מה שלא ברור לי זה מה זה להתחתן עם עצמך. הדבר היחידי שזה מזכיר לי זה קישקוש בטוש מהשינ-גימל בגדוד שלי: "אם אשתך לא לידך, תן לידך להיות אישתך".

בקיצור, הייתי אומר שלמר לוי הצעיר יש ליבידו בריא. אני מקווה שמשפחתה השמרנית של חברתו אישרה את הציטוטים המוזרים האלו 🙂