אני הולך לקנות לי חולצה מחרתיים. "הייתי בטדXתלאביב וכל מה שיש לי זו החולצה הזו". משום מה הייתי משוכנע שיש לי מצלמה למחר, אבל מסתבר שהיא בגדרה אצל החברה שלי ואילו אני באבן יהודה. בבית יש לי כאן את הקאנון D30 ((מצלמת ה-DSLR הראשונה בעולם אם אינני טועה, חוגגת בימים אלו 11 שנה על כל שלושת מגהפיקסליה)) עם זכוכית הפלא 70-200L/f2.8. לא מתאימה לצילומי פנים כמו של מחר כל כך (אלא אם הייתי רוצה לעשות פפראצי, ואני לא). האופציה האחרת היא 15-30 שהפוקוס שלה לא עובד, אבל היא מצוינת עם מתאם עין דג 4מ"מ. לא, אני אוותר. זה מה שקורה כשמודיעים לך פחות מיממה לפני הכנס שאתה מוזמן. אין איך להתכונן. אני יכול לצאת מחר ב-5 בבוקר ולעשות סיבוב דרך גדרה לקחת את המצלמה שלי, אבל זה פסיכי. אני גם לא אצלם שם עם ה-6X6. פשוט ניתן לאחרים את הכבוד לצלם את הפיגורה היפה שלי.
אז אני הולך בצעד קליל, עם רון בלב ועט ביד… יכול להיות שבכלל לא אעדכן לאורך היום. אתם מוזמנים במקום זה לעקוב בעמוד הזה אחרי טוויטים ותמונות עם התג הארוך עד אימה של הכנס 🙂
אחרי יום שני מהנה (למרות שעם הפתעות מעצבנות מדי פעם) בכנס "עולמות" חזרתי הביתה, כאן חיכה לי הפרק האחרון של הסימפסונס מבקרים בירושלים. הזוי וקצת חסר פואנטה, אבל סאשה ברון-בהן ויעל נעים עושים ביקור מוזר. מילות מפתח: "יאללה בסדר", "shut your face", "קרב מגע!!!" ובארט מוצא מועד הורים. פרק מלא דעות קדומות הזויות, לא תמיד מצחיקות. ראו הוזהרתם 🙂
יותר חשוב, למי שלא ראה הערב את "זומבי.קון 2010", יצירת המופת החדשה של ברוכין, חפשו את הגרסא המשופצרת לכדי מחזמר מלא בכנס הבא.
לבסוף מילה טובה למקום חדש שגיליתי בזכות הכנס, "מיקוני" באבן גבירול 20, סושי בסגנון ברזילאי, טעים ונקי ובמחירי פלאפל ממש. מומלץ.
אם המשטרה מזמינה אותך לחקירה כי יש להם שאלות אינטימיות על המקומות שבהם ראו אותך מטייל
אם אנשים מתקשרים אליך כל יום לשאול למה לא רואים אותך יותר כי לא כתבת כלום בבלוג/טוויטר
אם שרי אריסון ואבי דיכטר מגיעים לארועים שלך
אם מארגני TEDxTLV מרשים לך לבוא לכנס, ולו בגלל שהצעת להם מרצים עוד במאי שנה שעברה, פירגנת להם בכל מקום והתנדבת לצלם שם (וחוצמזה אמרו לך אישית שחושבים שאתה מענין)
אם דה-מרקר מזמינים ממך טור דיעה
אם Yנט מתקשרים לראיין אותך
אם אתה מדבר עם החברים שלך ומסתבר שהם אקצ'ואלי קוראים משהו מכל הזבל שאתה כותב בבלוג
אם אובמה מזכיר אותך בנאום שלו
אם יש לך יותר מ-10000 צפיות ביוטיוב
אם למרות שלא צברת נקודה אחת מכל הרשימה לעיל, החברה שלך עדיין אוהבת אותך ועדיין אוהבת לדבר איתך על רעיונות מדעיים וחברתיים בצהריים ולהתווכח על פילוסופיה בלילה
טוב נו, 20% מענין זה גם טוב, בעיקר אם זה סוג חיובי של מענין 🙂
חג חירות שמח לשלושת קוראי ושתי קוראותי! מי יתן ובחג זה לא תשלל מכם אף חירות אדם או אזרח, לא יתקעו לכם DRM בטלפון או זימון להצטלם לרשיון החדש, לא יעצרו לכם את האוטו לביקורת ויגישו לכם ינשוף לפה, לא יעשו לכם חיפוש גופני ללא צו כי טיילתם בבגדים לא אורתודוכסיים ברחוב (תרתי, ברור שתרתי) ולא ידרשו מכם טביעות אצבע בכניסה לאף מדינה שתבחרו לבלות בה את החג.
ראמן.
למי שרוצה לעקוב, התפניתי, ניסחתי ושלחתי היום סוף סוף את תשובותי למבקרת משרד התחבורה ולאחראית חופש המידע. הנוסחים הסופיים עודכנו רטרואקטיבית בפוסטים המקוריים בבלוג. אנג'וי.
סוני לוקחת בעלות על תכניות WEB דרך זרוע התמנון שלה שנקראת Crackle. בהתחלה זה היה אתר איטי להחריד שלא הזרים את הסרטונים שלו בקצב שפוי אל מעבר לאטלנטי אבל גם לא עשה כסף, אז עכשיו הם קיפלו את הפקלאות והעבירו את התכנים שלהם לתוך יוטיוב והשתלטו בדרך על כמה תכניות. מה אכפת לי? ובכן בסוני עדיין נעולים במחשבותיהם על גבולות פיסיים, ולכן כתובת ה-IP שלי מוקצה כמו מהולו. ההבדל שכאן לא מדובר על תכניות כבלים מושקעות אלא על דברים חביבים כמו GTCMS, או הדעות הלפעמים מצחיקות של פן ג'ילט. אני תוהה מה יש לסלב הליברטארי להגיד על זה שדעותיו מופצות לאמריקנים בלבד (כי הוא קסנופוב קיצוני למדי, ומעדיף שכל העולם יהיה כמו האמריקנים). תכנית אחת שעשתה אצלם סיבוב לעונה אחת ולשמחתי ברחה בהצלחה היא "מר ישות אלוהית". הוא מציע לאנשים תכנים יחודיים ב-DVD, ספר, ואופציה לקנות מנוי תמיכה חודשי של $1. יש דרכים לחיות ולהפיץ את מעשה ידיך בשום שכל.
אם מישהו מבין את הטריטוריאליות ההזויה הזו של סוני, ספרו לי בבקשה.
עד כמה שחוקי ההגנה מלשון הרע בארץ בעייתיים, באנגליה הם מנוצלים לרעה עוד יותר. כמו שחץ העיר השבוע, הקרקע מתחממת, ומלבד תביעות הדיבה של הכירופרקטים נגד סינג עפות כאלו נוספות, וכמובן שהאתאיסטים לא נשארים חייבים ותובעים חזרה כדי לא לצאת פראיירים. זה עצוב שזה המצב, אבל לשיפור המצב נכנסים הספקנים ואומרים את מילתם.
ראשית מצאתי סרטון חביב של רבקה ווטסון (סקפצ'יק, SGU ועוד מקומות למי שלא מכיר) שעוזרת למשמיציה ביוטיוב למצוא עוד אספקטים של תווי פניה לצחוק עליהם כי ככל שהם יורדים יותר על חצוניותה היא יודעת שהטיעונים שלה יותר נכונים וקשים לערעור. רבקה היא אמריקנית שכרגע מתגוררת בלונדון, והשבוע גם ראיינה יבוא זר אחר, טים מינצ'ין האוסטראלי, שהתמקם בשנים האחרונות בלונדון והשתתף בערב "הדיבה הגדולה" ביום ראשון, שם כולם השמיצו את כולם כדי לרדת על כמה העולם של תביעות הדיבה יצא משליטה. הערב צולם ל-BBC ומשלב את קהל הנפגעים הראשי (קומיקאים, מדענים ואתאיסטים) בצורה שנשמעת מרתקת.
עוד ראיונות מוצלחים בנושא מאחורי הקלעים של המופע יופיעו בבלוג סקפצ'יק בהמשך השבוע, שווה לעקוב למי שמעונין.
משפט המפתח של מינצ'ין: "I get turned on by shit that makes sense" 🙂
אגב, אם אני כבר מזכיר אתאיסטים וספקנים באותו המשפט, אני רוצה להעיר שהמונחים אינם בהכרח מקבילים. בעבר חשבתי שאי אפשר לחשוב ברצינות על העולם במשקפיים ספקניות ולא להגיע למסקנה שהעולם הוא מטריאליסטי לחלוטין ואין שום ישיות רוחניות, אנרגיות ניואייג'יות ואלוהות, שני הדברים נראו לי די צמודים, אבל אני מסוגל לקבל שיש אנשים עם ראיית עולם ספקנית שעדיין מאמינים באקסיומה או שתיים שאינן מדעיות (ראו ערך חץ בן-חמו, אמא תרזה ואחרים) וכמובן אפשר למצוא מליונים של אתאיסטים שאינם ספקנים, ביניהם אני סופר הרבה ליברטרים ואוביקטיביסטים שקשה לי להתחבר לדעותיהם הפוליטיות הבעיתיות, ואולי בראשם ביל מאהר, איש מצחיק ובעל התבוננות בריאה על המון דברים, אבל מצד שני טמבל שמתנגד לרפואה ציבורית, חיסונים ושאר נושאים אופנתיים בשוק הרעיונות האמריקני. אפשר להיות רק אחד מהם או שניהם או אף אחד מהם אני מניח, אבל זה משאיר בפה טעם של חוסר בשבילי. חוסר נוחות.
