דיבה, ספק וחילונות

עד כמה שחוקי ההגנה מלשון הרע בארץ בעייתיים, באנגליה הם מנוצלים לרעה עוד יותר. כמו שחץ העיר השבוע, הקרקע מתחממת, ומלבד תביעות הדיבה של הכירופרקטים נגד סינג עפות כאלו נוספות, וכמובן שהאתאיסטים לא נשארים חייבים ותובעים חזרה כדי לא לצאת פראיירים. זה עצוב שזה המצב, אבל לשיפור המצב נכנסים הספקנים ואומרים את מילתם.

ראשית מצאתי סרטון חביב של רבקה ווטסון (סקפצ'יק, SGU ועוד מקומות למי שלא מכיר) שעוזרת למשמיציה ביוטיוב למצוא עוד אספקטים של תווי פניה לצחוק עליהם כי ככל שהם יורדים יותר על חצוניותה היא יודעת שהטיעונים שלה יותר נכונים וקשים לערעור. רבקה היא אמריקנית שכרגע מתגוררת בלונדון, והשבוע גם ראיינה יבוא זר אחר, טים מינצ'ין האוסטראלי, שהתמקם בשנים האחרונות בלונדון והשתתף בערב "הדיבה הגדולה" ביום ראשון, שם כולם השמיצו את כולם כדי לרדת על כמה העולם של תביעות הדיבה יצא משליטה. הערב צולם ל-BBC ומשלב את קהל הנפגעים הראשי (קומיקאים, מדענים ואתאיסטים) בצורה שנשמעת מרתקת.

עוד ראיונות מוצלחים בנושא מאחורי הקלעים של המופע יופיעו בבלוג סקפצ'יק בהמשך השבוע, שווה לעקוב למי שמעונין.

משפט המפתח של מינצ'ין: "I get turned on by shit that makes sense" :-)

[audio:http://media.libsyn.com/media/skepchick/The_Big_Libel_Gig__Simon_Singh_Ariane_Sherine_Tim_Minchin_Tracey_Brown_Richard_Wiseman.mp3]

אגב, אם אני כבר מזכיר אתאיסטים וספקנים באותו המשפט, אני רוצה להעיר שהמונחים אינם בהכרח מקבילים. בעבר חשבתי שאי אפשר לחשוב ברצינות על העולם במשקפיים ספקניות ולא להגיע למסקנה שהעולם הוא מטריאליסטי לחלוטין ואין שום ישיות רוחניות, אנרגיות ניואייג'יות ואלוהות, שני הדברים נראו לי די צמודים, אבל אני מסוגל לקבל שיש אנשים עם ראיית עולם ספקנית שעדיין מאמינים באקסיומה או שתיים שאינן מדעיות (ראו ערך חץ בן-חמו, אמא תרזה ואחרים) וכמובן אפשר למצוא מליונים של אתאיסטים שאינם ספקנים, ביניהם אני סופר הרבה ליברטרים ואוביקטיביסטים שקשה לי להתחבר לדעותיהם הפוליטיות הבעיתיות, ואולי בראשם ביל מאהר, איש מצחיק ובעל התבוננות בריאה על המון דברים, אבל מצד שני טמבל שמתנגד לרפואה ציבורית, חיסונים ושאר נושאים אופנתיים בשוק הרעיונות האמריקני. אפשר להיות רק אחד מהם או שניהם או אף אחד מהם אני מניח, אבל זה משאיר בפה טעם של חוסר בשבילי. חוסר נוחות.

כתיבת תגובה