צל"שים קטנים על שירות, וסיפור קטן על תכנון מטומטם

מזמן לא נגעתי כאן בצרכנות, פה ושם יצא לי להתקל לאחרונה בשירות טוב שרציתי להמליץ. ראשונה היא תמי מ"יש מיין". עסק של אדם אחד (עד כמה שראיתי) ומתקתק כמו שעון. כשהתייאשתי מכל האחרים שניסו למכור לי מקררי תצוגה במקום מקררים לשמירת בקבוקים לאורך שנים, או לדחוף לי דגמים יקרים שלא בצדק או שלא לצורך, תמי ענתה בסבלנות ולעניין, וניכר שהיא גם מכירה את שוק היין ולא רק את המקררים (בחלק מהמקומות אפילו לא ידעו לתת לי פרטים טכניים בסיסיים עליהם). כשהזכרתי כלאחר יד שכרגע הבקבוקים מתחממים בסלון באמצע הקיץ היא הציעה לתת לי בהשאלה עד להספקה מקרר טיפה קטן יותר ממה שקניתי ששוכב אצלה לתצוגה, ככה לפני שעוד דיברנו 7 דקות ולפני שנפגשנו. גם כשבאתי לבקר בתצוגה שלה בבנימינה קיבלתי שירות אדיב ולענין. אני יודע שרובכם לא בשוק למקררי יינות אבל עדיין, ראיתי את זה חשוב לציון :-)

עוד מקום שראוי לציון – "ממציא הגלגל" ברחוב החרושת ברעננה. לא זול אבל יודע מה הלקוח צריך. גם כאן עסק של איש אחד. איש מוצק בשם ניר (תאום של וין דיזל, נשבע לכם) שמספר על רקע של מהנדס מכונות. בדיעבד גיליתי שהוא אחד מחביבי חברי מועדוני מכוניות ספורט למיניהן. האימפרזה LX הצנועה שלי לא חברת מועדון WRX, אבל קיבלה טיפול כמו המכובדים. החלטתי להפניק אותה עם פירלי במקום צ'יאט, למרות שידעתי שאשלם למעלה מ50% יותר. כאן אין משחקים של "זה גלגל של 1200 ש"ח אבל לך אני אעשה הנחה ל500, או 450 אם תתן לי מזומן!". מחירים "רשמיים" של יבואנים שאף אחד לא מוכר בהם זה מזמן טריק דפוק שאני לא יודע על מי הוא עוד עובד. ניר רצה לתת לי קצת נאומי רקע על המותגים אבל עצרתי אותו ושאלתי את התכליס, והוא אחרי קצת שכנוע גם עבר למוד תכליס איתי. אני ניגשתי לבנק להוציא כסף ואילו הוא קשר לעצמו בנדנה לראש והתחיל לעבוד בקצב. עד שחזרתי, ארבעה ג'אנטים עירומים כבר היו בשיוף והאיש הראה קפדנות יתרה בהרכבה והאיזון. אם היה צורך במשקולת כבדה מדי, ניר העדיך לפרק את מחדש את הצמיג, לסובב אותו ולהדביק אותו בכיוון אחר על הג'אנט, ולתת לי איזון יותר מושלם ממושלם עם מינימום משקולות. עם סוליות חדשות אני מרגיש שאני עושה פחות חראקות בסיבובים, אחיזת הכביש השתפרה פלאים, ואפילו צריכת הדלק השתפרה ב10 אחוז, ואני חושב שכל שקל שהשקעתי כאן יחזור בהוצאות דלק ובטיחות.

ליד שני הסיפורים האלו ישנו סיפור הזוי אחר שלא קשור לשירות. לקוח שלי עבר לפני שבוע מעזריאלי למגדל הקריה החדש שממול. זאתומרת… חודשים ארוכים היה שם מודבק עליו בגדול "מגדל הקריה – להשכרה" (עד עכשיו יש לנו מחוץ לחלון שאריות של דבק הטפטים). היום הוא נקרא גם בשם "מגדל הממשלה" וגם "מגדל היובל". מתי ככה ומתי ככה? תלוי לאיזה לובי אתה נכנס. יש שניים. התופעה לא חדשה, אם אתה נכנס למגדל עזריאלי המשולש, תגלה שבקומת הקרקע אתה בלובי של בזק (בערך 20 קומות ראשונות) ובעליה קטנה של מדרגות נעות למרפסת שמעל הדסק קבלה בבזק אתה מעביר כרטיס להכנס למעליות של שאר הקומות שמעל (כל אחת לוקחת אותך לכל הקומות 21-37 או משהו כזה). מקובל והגיוני. אבל כאן מדובר בלובי נפרד בשטח דונם שלם עם דסק קטן וכל השאר ריק למדי. היושבת בדסק יודעת רק על 4 חברות במגדל, אבל לא שמעה על הלקוח שלי. בטלפון הם אמרו לי קומה 27. יצאתי במסע של כ70 מטרים הליכה כדי להגיע למעליות בצד השני של הלובי הנרחב והריק, שם לקחה אותי מעלית שמגיעה רק לחניון מינוס 2, קרקע, ו25. זהו. למי שחונה במינוס 1 או מינוס 3 יש מעליות נפרדות. בקומה 25 צריך להחליף מעלית – שתי מעליות הן לקומות 23-36, ושתיים אחרות 25-36. כלומר קריאה לא בוררת בין ארבע המעליות אלא רק בין הזוג שקראת לו, ומי שבקומות 23-24, עלה עד ל25 רק כדי לרדת עוד אחת או שתיים.

אה כן, איפה שלא פישל האדריכל, השלימה החברה שהתקינה את המעלית – כשלוחצים על קריאה לירידה בקומה 27, מגיעה המעלית, עושה "פינג!" גבוה ומהבהב אור לעליה (טוב, אולי הפכו בינהם בהרכבה), עוברות שלוש שניות ורק אז מושמע "דונג!" נמוך בשתי אוקטבות ונפתחת הדלת. עכשיו לוחצים ולוחצים על כפתור הקומה, אבל זה לא יתפוס עד שהדלתות יסגרו. מעלית דנדשה של אלקטרה-אוטיס, יופי באמת.

העתיד כבר כאן…

טעימה ביקב ויתקין

פה ושם מתחילים לצוץ פוסטים של אורחים בבלוגוספירה הישראלית. אני משחרר כאן בלון ניסוי ראשון. ביום חמישי הייתי הרוג מעייפות, אז ידידי לכוס היין גיא ושי הלכו בלעדי לטעימה בכפר ויתקין. ממה שאני קורא, אני חושב שעשיתי טעות :-) המקלדת עוברת לגיא…
להמשיך לקרוא טעימה ביקב ויתקין

Error 404 – Page does not exist

לאחרונה התחלתי להתבאס מהבלוג של עצמי. לכל בלוגר יש את הקטע שבו הוא עוצר ושואל למה. יש כאלו שעושה להם נעים בבטן לראות כמה מבקרים מגיעים אליהם בחודש. אני מרגיש מוצלח אם פוסט שלי סחב תגובות. זה מדד מחורבן כמובן כי לפעמים אולי אני אומר משהו מענין אבל לאף אחד אין מה להגיב, או לחלופין כמה מהפוסטים עם הכי הרבה תגובות היו על התבנית המשופצרת של הבלוג שלי. עשיתי השבוע ניסוי קטן. העפתי את הבלוג הצידה. שבוע וחצי לקח עד שמישהו בכלל שם לב. אמר לי שזה בגלל שקורא הרססים לא מודיע אם הוא מקבל 404 ואף אחד לא קורא אותי כנראה ישירות.

נו, אז כנראה שהבעיה היא פשוט שאני לא כותב דברי טעם לאחרונה… כשכתבתי דברי טעם בבלוג הישן שלי היו אלו דברים אישיים מדי, וזה לא יופיע פה. אני צריך איזה רעיון מענין או שניים ולפתח אותם (או לתת לחברים שיפתחו בשבילי – כמעט שכחתי מהפוסט ההוא עד ששחר הזכיר לי).

על כל פנים שיהיה לכם חג שמח. למי שמקפיד אז שיהיה גם חג כשר. אני הרגע סיימתי לגלגל חרוסת, ולמי שעוד לא הספיק להכין, הנה מתכון לחרוסת ספרדית:

חצי קילו קווץ' תמרים (נראה כעיסה חומה כהה בתוך בליסטר מניילון)
300-500 גרם אגוזי פקאן ו/או שקדים קלויים ו/או פיסטוק ו/או צנוברים מרוסקים לפירורים במעבד מזון
מיץ מחצי לימון
גרידה מלימון אחד לפחות, או אחד וחצי
1-3 כפות הל טחון לפי הטעם (אני מעדיף בלי קליפות)
בערך כוס של ליקר רימונים (אזל) של דוד סמי (ז"ל) או ליקר דובדבנים של אמא או איזה ליקר טעים אחר עם טעם פירות אדומים "עמום" כזה שלא משתלט. אפשר לחלופין מיץ רימונים סחוט למי שלא רוצה אלכוהול.

(חשוב – כל הכמויות לעיל הם ניחושים פרועים, לא מדדתי, אני מבשל לפי העין והלשון)

לשים בקערה את כל המרכיבים ביחד, מוסיפים עוד מהמרכיבים שרוצים לפי הטעם, אני מוסיף מהפיצוחים הטחונים לאט לאט עד שמתקבל האיזון העדין של משהו שהוא עדיין עיסה דביקה אבל ביס נותן עדיין טקסטורה פריכה מגבשושיות השקדים או הפיסטוקים שבפנים. כשהעיסה מגיעה לטעמים מספקים מגלגלים לכדור בגודל טראפל, מגלגלים בקינמון טחון ומגישים. אפשר לאכול עז-איז או למרוח על מצה. אני את מה שלא מתגלגל בקינמון לארוחת ה"סדר" פשוט ממלא בכלי שטוח בלי קינמון ומורח לי מדי פעם קצת על פריכית או שם ליד גלידה. הממרח יכול להחזיק כמעט שנה במקרר לדעתי. זהירות ממכר!

הזנחתי את האלכוהול?

כן, עברו להם כמה שבועות עסוקים. לא עדכנתי פה מספיק. שאלו למה אני לא כותב על יין וויסקי פתאום. באמת לא יפה מצידי. דווקא שתיתי כל מני דברים טובים…..
להמשיך לקרוא הזנחתי את האלכוהול?

להרוג פרה ולנוח

"טיול למיטיבי לסת" אמר לי גיא, "נוסעים לראש פינה". קמנו מאוחר, עשינו קולות של טיול (אפילו עצרנו לרבע שעה בנחל עין השופט) אבל המטרה הסופית הייתה לבקר אצל "דוריס קצבים" בכניסה לעיירה הצפונית.

הגענו חצי שעה לפני הזמן אבל שמחו להציע לנו מייד קראף מים קרים וישיבה על הבר. המסעדה מנסה להציג את עצמה כ "אטליז ומסעדה" כי הצוות המוכשר מחלק ומישן שם את הבשר בעצמו, ויש מקררצ'יק שבו אפשר לראות ולקנות ממנו סטייקים במקום לשבת ולהזמין. תירוצים תירוצים! זו מסעדה, ואפילו מסעדה מצוינת!

מינוסים יש קצת אז אני ארוץ דרכם מהר – שולחנות ללא מפות, יין לא הכי זול (אבל זה לא שונה מרוב המסעדות) ודמי חליצה ליין מהבית הם 24 ש"ח (שזה כן סביר), ורוב הסטוק יינות ישראליים. תפוחי האדמה טעמו קצת מוזר, מעין טעם מוזר של סבון כלים, אבל חוץ משניים לא שמנו לב, כי למי היה כוח לגעת בתפודים עם בשר כזה משובח?

רוב הסטייקים מאחורי הפרה המשובחים. אנטריקוט, פילה וסינטה לחוד, או מחוברים בקונפיגורציות עליזות של טי-בון, פורטרהאוס (למעשה טיבון מהקצה היותר גדול שלו), פריים-ריב וכיוצא באלו. יצא לי גם לטעום טי-בון כבש, ואני חייב להגיד שלא ברור לי למה מדלגים על החלק המופלא הזה ומציעים לקהל רק את הצלעות. המון שומן מסביב למי שאוהב, ובשר מדהים מבפנים.

לגבי הבשר עצמו – זה אחד המקומות הבודדים שהצטערתי שהזמנתי מדיום-רייר ולא בלו. הבשר היה פשוט רך באופן חסר תקדים. אכלתי לא מעט בשר בחיי בשלוש יבשות, אבל אני לא זוכר משהו עם טקסטורה כזו. מאוד מרשים. אולי הטוב ביותר שטעמתי, אבל אם שכחתי מישהו, זה עדיין בשלישיה הפותחת של מסעדות שיודעות לטפל בבשר.

לסיכום המחיר – חמישה אנשים, ארבע מנות עיקריות (שתיים מהן מיועדות לזוג אבל נטחנו בעצמוניות יחידנית גאה), שלוש ראשונות, שלושה קינוחים, שני בקבוקי יין, קפה ואולי משהו ששכחתי, יצא כ250-270 לאדם. לא לכל יום אבל בהחלט שווה נסיעה צפונה, עכשיו כשאין יותר טיה מריה.

9.5 בסולם שלי (אין דג בלי עצמות), והם פותחים סניף תל אביבי ביולי. אני מקווה שעם הכמות לא יבואו ויתורים על האיכות.

הספד למסך שנפטר

7 שנים פחות כמה חודשים שרד המסך הנפלא שלי מעברי דירות, אבק, לחות של איזור השפלה, שעות עבודה ארוכות, ואפילו את ההשפלה הנוראית של להפוך לכינור שני ליד LCD דנדש. אולי הוא כעס עלי, אולי קינא במקרר שלי שמת לפני שבועים. הCTX הזה היה לי ידיד טוב כשהתחלתי לצלם ולעבוד עם פוטושופ, כשהייתי צריך לפתוח Xטרמינלים רבים במקביל, כשהייתי בדיכי בבית אחרי פרידה מחברה ורק רציתי לראות קומדיות כל היום כדי להתעודד.

היום הוא פשוט כבה ולא נדלק יותר. אולי אפשר לתקן שם משהו אבל אני אתרום אותו למישהו אחר שינסה. $1000 הוא עלה לפני 6 וחצי שנים, היום כבר לא עושים כאלו. היום פשוט כבר לא מייצרים שק"קים איכותיים כאלו.

אין לי תקציב לחדש. נצטרך להזכר איך זה לעבוד עם מסך אחד בלבד. אחחח… רגרסיה :-(