החזרתי את Outbrain

למי שלא שם לב, החזרתי את התוסף המעודכן של חוצמוח (מוחוץ?), ואם תדרגו כאן פוסטים, תקבלו המלצות לדברים מעניינים אחרים ואני אקבל פידבק לגבי מה מענין את הקהל. תודה מראש וגו'.

שואש שלוש כובש לי את הדסקטופ

אחרי שTMP הוציאו גרסא לשלוש, ואחרי שכפתור "=" חזר לעבוד היום בגוגל רידר, ואחרי שהמונקיסקריפט היעיל של מבט מקדים קיבל גרסא שעובדת בגרסא שלוש, נותרה לי מעשה רק בעיה מוזרה אחת לא פתורה:

מכירים את הבוקמארקלט של רידר להפיכת כל עמוד לפתקית? או אולי את סופר המנויים שמאפשר הצצה על רססים ישירות ברידר? שניהם דורשים שתהיה לך עוגית של חיבור לגוגל רידר. בשואש2 יש לי עוגיה שכזו, והיא מאפשרת לי לסמן פתקית מכל עמוד שאבקר באותה הקלות שאני שולח לט.עי.ם, דא עקא בשואש 3 העוגית נוצרת אבל מסומנת ככשרה לשימוש רק על גבי SSL, כלומר כל העמודים היפים שאני רוצה עכשיו לסמן ולחלוק אינם כשרים לסימון כי אני תמיד נראה בלתי מחובר לשני הכלים החביבים האלו. מצד שני לא מצאתי אף אחד שמתלונן על זה אז אולי אני היחידי שזה מציק לו?

אם למישהו יש פתרון, אני מאוד אודה.

Data Overflow. BOOM! SEGfault…

ליכטש מאיים פתאום בסגירה. מוכר לי מאוד, גם אני עשיתי את זה לפני חודשים וחצי, גם שרונג, ובאופן מפתיע עשינו סדר בראש וחזרנו בנו. היום גם אני מרגיש מרוסק ולא רוצה לקרוא יותר רססים, ושוש מנסה לנחם (בתשובה לא יודע למי ספציפית, כנראה לפוסט הזה של גל או לזה של עידן… הי, אולי מישהו צריך לקרוא לשירותים הפסיכיאטרים? או לפחות לבלוגדיבייט?). אני מאמין שהלחץ לקרוא והלחץ לייצר תוכן עלולים לבוא מאתו המקום אצל רבים מאיתנו. תומר טוען שהוא מרגיש ש"נגמר לו המקום" בבלוג, והוא רוצה עדיין לבתוכ רק בפורמט אחר. זה מאדם שסגר בדיוק בלוג בפורמט אחר למדי החודש (ולא זוכר פרטים, אבל נדמה לי שהוא דיבר אז על איחוד שלו עם הפנקס), ועדיין יש לו בלוג נוסף באנגלית.

אכן, יש לחץ מ"מה הדבר הבא שאכתוב" וגם "איך אכתוב שיהיה שונה", יש לחץ מ"איך אאפס את הקאונטר בגוגל רידר" (וגוגל לא עושים את החיים יותר קלים כשהם כותבים לי 1000+ במקום את המספר האמיתי, אולי אפילו יותר גרוע). מעולם לא היו בני אנוש מופצצים בכל כך הרבה מידע. אני חושב שגם אוהב קולינריה שכמותי לא הרגיש אף פעם את הרגשת ה"ילד בחנות ממתקים" כמו שגוגל רידר גורם לי. ה"פחד" הזה שאפספס משהו מוצלח כשהוא כל כך נגיש, יכול לשגע בימים רעים, ואתה יושב ולוחץ על עוד "נקסט אייטם" ועוד אחד על חשבון שעות השינה ופתאום עולה בחוץ השחר, והעובדה שיש כ"כ הרבה מידע שאתה לא מצליח לעבור עליו לפעמים מתנחמת ע"י זה שאתה משתף אייטמים טעימים במיוחד ומרגיש שעשית לחברים שלך טובה, אבל לא ברור אם זה המצב 🙂

עלה לי בראש כרגע… אני אתאיסט שמצא אלוהים לדבוק בו, וזה אלוהים שנותן תשובות! חבל שגם על כל כך הרבה שאלות שלא שאלתי…

לא עוד. אני מבטיח בזאת לעצמי להתחיל ללחוץ "mark all as read", ולבלוע את הרגשת הכשלון. כמו שאמר מישהו "עושה לט גו". אני חושב שהקריירה שלי לא עוזרת ובשבוע הבא אני לוקח חופש ממנה. תקופת אבטלה מרצון, ואני מחפש משהו חדש. אם יש למישהו יועצי קריירה מוצלחים להמליץ לי, אשמח. רק לא שומדבר ניו-אייג'י, NLP וכאלו כמו שכמה נחמדים המליצו. מישהו שבאמת יוכל לראיין ולנתח אותי ולראות את הכיוון הבא שאני לא מצליח לראות כרגע בגלל שהמוח שלי, חה חה, עמוס בהרבה עצים, אבל מרוב דובים לא רואים את היער.

צעד סמלי קטן לידידותיות הסביבה (מוחות הקוראים) ואולי האצה של הבלוג, אני חושב שאוריד את כמות המידע בויג'טים. אם אתם רוצים לקרוא את התגובות האחרונות יש לכם רסס, כנ"ל זרם הפריטים המשותפים שלי מגוגל, אתם גם לא צריכים שלושה פוסטים אחרים מומלצים מכל פוסט שכאן, נכון? קמפיין נוגד SEO אולי, אבל לפחות אני ארגיש שאני לא מעמיס לחינם את מוחותיהם של קוראי במידע מיותר.

אמנות קונספטואלית

הציור הכי גדול בעולם הוא קו על מפת העולם שעוקב אחרי מזוודה עם GPS ומשדר.

לא, הציור (מגניב ככל שיהיה) לא באמת צויר כי לאיש אין תקציב לטיול הזה. אבל כרעיון הוא מענין (גם אם יותר ברמה של "שיא גינס" יותר מאשר כמעשה אמנות מיוחד כלשהוא). השבוע ניסיתי להסביר למישהו מה היא אמנות קונספטואלית, והדוגמא הכי פשוטה שיכולתי למצוא, היתה של קריסטו איש העטיפות, שבמשך יותר מעשרים שנה רצה לעטוף את בנין הרייכסטאג שבמזרח ברלין. הוא סרטט את זה, תכנן בדיוק איך להעלות את יריעות הבד על המבנה בלי לפגום בו, הציג בתערוכות דגם 1:50 (אם אני זוכר נכון), ועסק בהמון חישובים ותכנונים עם השנים ובירוקרטיה מול מי שיכול היה להשפיע ולגרום לזה לקרות, ואכן ב1995, 24 שנה אחרי שהרעיון עלה, הוא סוף סוף יצא לפועל. העובדה שהוא הציג ציורים יפהפיים בפחם ודגמים בתערוכות על הרעיון של רייכסטאג עטוף מראה שגם כשפריטים מוצגים בתערוכה, הם יכולים להיות מייצגים של מעשה אמנות גדול יותר, כזה שאולי לא קרה או לא יקרה אפילו, בגלל מגבלות תקציב או זמן או חוקי טבע.

מה שבטוח, אמנות קונספטואלית איננה בהכרח רק בראשו של האמן, הרעיון לפעמים מיוצג במעשי אמנות אחרים עד שיצליח להגיע למימוש, אם בכלל. בצורה מסוימת, אפשר להסתכל על הרבה סיפורי מדע בדיוני ולגלות שאפשר לראות בהם למעשה זרעים של רעיון. ג'ין רודנברי סיפר שאחד המניעים החזקים מאחורי החברה האוטופית-משהו שהוא צייר ב"מסע בין כוכבים" היה הרעיון של החדרת מושגים אתאיסטיים-הומניטיים לקהל הרחב, והרי רעיונות פוליטיים ופילוסופיים כמניע לאמנות וכמרכיב בה הם דבר מאוד נפוץ. האם גם זו חתירה לקונספט שאפשר להגדיר אותה כמעשה אמנותי?

…You may say I'm a dreamer,
but I'm not the only one.
I hope some day you'll join us,
and the world will be as one.

A Conceptual-artistic politically utopic song by some dude from that island country

היצירה הקונספטואלית של ריצ'ארד סטאלמן היא עולם של חירויות הפרט, שיתוף ידע, פתיחות ועזרה הדדית (למעשה יסודות ההומניזם). את המעט שהוא יכול לממש בשביל ראיית העולם הזו הוא עשה מהפינה של חופש תוכנה ומידע דרך מאות אלפי שורות הקוד שכתב בשביל פרויקט GNU. ואולי כל אידאולוגיה פוליטית היא באיזשהו מקום יצירה קונספטואלית…

מה היצירה הקונספטואלית שאצלכם בראש?

חץ מתייחס סוף סוף לספקנים

שלום חץ ויום הולדת שמח.

הבטחתי לעצמי שלא אבקר אצלך בבלוג כדי לא ליצור שוב ויכוחים חסרי תוחלת, אבל נכנסתי היום בעקבות הפוסט שלך ב L-IL ואני רואה שהתחלת לנסות לענות לספקנים/סקפטיקנים (ולא "סקפטיים", אם כבר), נושא שבעבר העדפת לטייל מסביבו. אני עונה לך בפוסט פומבי כאן בבלוג שלי מטעמי נוחיות טכנית (עדכונים מיידיים על תגובות) וגם בגלל שבעבר נראה שפגעתי שלא בכוונה בשאר קוראיך הקבועים תוך כדי, ואני מעדיף לפתח הפעם את הנושא במגרש אחר. נקרא לזה "משחק רדיוס" 🙂

תבין, ספקנים הם לא סתם נודניקים שעושים דוקא. האקטיביסטים שבנו לוקחים על עצמנו את העבודה כפוית הטובה להעיר אנשים מאמונה עיוורת בדברים ערטילאיים ולא מוכחים, כדי לקדם אנשים מתלות רגשית בידעונים, קבליסטים, באבאות, אסטרולוגים ושאר מיסטיקנים ורמאים, כי זה נראה לנו מטרה חשובה בחיים שאנשים יקדמו את עצמם במקום לזרוק את עצמם אחורה בשלבי הקידמה לזמנים שבהם ריפאו מחלות בתפילות במקום הרתחה של מים או קצת אנטיביוטיקה. אנחנו מאמינים שאנשים יחיו יותר טוב בלי פחדים מקללות, רוחות רפאים או עונשים אלוהיים בעולם הבא. אנחנו גם מאמינים שאם יש כוחות כאלו, צריך ללמוד אותם ולנצל אותם, אז אם הם קיימים – הבו אותם ונדעם. זה יעשיר לנו כל מדע אפשרי, זה יאיר באור חדש תופעות ביולוגיות, רפואיות, ופיסיקליות ויקפיץ את המדע שנים קדימה אם זה נכון, אז למה שלא תעזור לי לבדוק אם יש בזה אמת? בוא נארגן כבר ניסוי.

הבעיה שמתוך הקריאה בדבריך נראה שאתה עדיין לא עושה שיעורי בית, לא מעיז לפתוח ספר בנושא השיטה המדעית המודרנית, לא התעניינת בפילוסופיה אמפריציסטית מודרנית, וטיעונים סילוגיסטיים (בייקון, דקארט, ומאוחר יותר פירס, יום, פופר ואחרים) ולא הפנמת על מה בכלל סובב הויכוח בין האמונה שלך (שאני קורא לה עיוורת ו/או נאיבית) ובין תהליך הסקת תוצאות ומסקנות כמקובל באקדמיה ובמחקר מדעי. תחומי עיסוק כמו הומאופתיה, כירופראקטיקה ואחרים קיימים כי מישהו קם יום אחד והחליט שהם נכונים, והתוצאה מעולם לא נבדקה מדעית, או שכל בדיקה שיצאה שלילית נזרקה לפח. ברפואה הסינית יש דברים מוכחים, יש דברים שהם פוקסים או פלאסבו, אבל יש גם אחוז גדול ולא ידוע של תרופות שכלל לא עוזרות ואולי רעילות אבל ממשיכים אותן רק בגלל מסורת. בשורה התחתונה אין כמו רפואה מדעית מודרנית להקלה על סבל, פתרון בעיות דרך הבנתן, ולכן שיעורי תמותה נמוכים יותר, ותוחלת חיים ארוכה יותר. אותם ה"מדענים" שעוסקים בתחומים אחרים לא מאפשרים לרוב לבדוק אותם, טוענים שהבדיקות הרגילות לא תופסות לשיטה שלהם ושלל שאר תירוצים, אבל גם מסרבים לתת מספרים מדויקים על שיעורי הצלחה.

אם אתה משווה לי מסר ממלאך שמתגלה רק למתקשר מסוים עם סיפור מספר שידוע שכתב אותו אדם בשר ודם וכל אחד יכול לקרוא בחנות, אז אין לנו בכלל טיעון בנוי.

אם אתה מדבר על ההצלחות של רפואה סינית כשמה שיש היום בסין זו רפואה 70-80% מדעית מודרנית אחרי הניקיונות של מאו, אתה גם מתעלם מהיסטוריה קרובה ומתועדת.

אם אתה אומר שרנדי "שם כסף כדי להוכיח שמיסטיקה זה שטויות", אתה לא טורח להקשיב למילה שלו, הוא (ושאר התורמים) שמים את הכסף כדי לקבל ידע ותגליות מדעיות חדשות. אם אתה חושב שהוא פוסל את כולם על הסף ולא נותן להם להוכיח את עצמם אז אתה מתעלם מעשרות ואולי מאות אלפי דולרים שהוציאו הוא ונציגיו בהרבה מדינות (גם בארץ) כדי להפגש עם טוענים ליכולות והשקיעו בניסויים, בנית מעבדות לפי התנאים שהוסכמו עם הטוענים ליכולות, והכשלונות הקבועים שחוזרים על עצמם בכל זאת בכל פעם.

אם אתה קורא ל"קריאה קרה" בשם "כריית מידע" אז אתה מראה עוד יותר כמה אתה מסרב ללמוד על הנושא, ומפסיד למעשה כי אתה מתיימר להתגאות ביכולת להכיר רמאים מאנשים כנים, אבל איך תכיר רמאים אם אינך יכול לחשוף את כל שיטותיהם כי אתה לא מכיר אותן אפילו?

בכל פעם שאני קורא אותך אני מוצא שוב ושוב את כל הסימנים לכך שאתה הוא האחד שמסרב להפנים את הבעיות שבטענות המיסטיקנים, מתאמץ להחליק להם על אי דיוקים, מילים גדולות, הגדרות מטושטשות (שזה אוקסימורון יפה בפני עצמו) וטענותיהם המופרכות. אתה מדבר על מחקרי FMRI שלא מתבצעים אבל בפעם-פעמיים שהצעתי לך ניסוי מצאת אלפי תירוצים למה אי אפשר למדוד או לבצע את הניסוי, או שמיהרת להגן על בעל הכוחות ש"נמאסו עליו הטרדות של מדענים חסרי טאקט, הוא לא רוצה להבדק יותר".

הדבר הנהדר באיך שאלוהים מוגדר בדתות המונותאיסטיות, הוא שהוא חיצוני ליקום הגשמי ומעצם הגדרה זו אינו ניתן להוכחה או הפרכה. כנ"ל חוויות אישיות כמו תקשורים. אם היית מוכן לארגן לי מתקשר שאמיתי בעיניך (ונראה שאתה בררן), הייתי מארגן לך קבוצה לא מבוטלת של מדענים שישושו לתרום כמה שעות או יום שלם של מכשור fmri ונבדוק אחת ולתמיד אם פועלים עוד מרכזים במוח מלבד הדמיון בעת התקשור. לצערי אני בטוח שכדגיל תשיב את פני ריקם בתירוצים כי בעל הכוחות לא יכול להפעיל אותם בסביבה של מכון מחקר או כל תירוץ אחר. טיעונים שלא מאפשרים להוכיח את טעותו או שקריו או אולי את אמיתותיו של אותו האיש.

במאמר הראשון ב"שלישית מאמרי הספקנים" אתה טוען שאנחנו מתעכבים על דרך השגת המידע ולא על התוכן. האמת הפשוטה היא שאני אהיה ספקן לגבי כל מידע שדרך ההשגה שלו היא לא עובדות הניתנות למדידה או ניסוי שניתן לחזרה מוצלחת על תוצאותיו. אם אתה מראה לי רק עדויות מסופרות פנטאסטיות, אי אפשר לחקור או להסתמך על הממצאים האלו יותר מאשר אם אבדה מליבי ואגיד לך שמחר תהיה פה רעידת אדמה 7.5 בסולם ריכטר (ומה זה משנה לך אם זה מומצא או מתוקשר או מוגרל ברולטה? רק התוכן חשוב! רוץ לקנות כרטיס טיסה).

היחס שלך לספקנים הוא כאל נודניקים שרוצים לעשות דוקא. אתה לא מבין שמדובר באנשים שמסרבים פשוט לקבל מידע מופרך וסותר ללא נימוקים והוכחות? מה רע בשאלת שאלות ובקשת הוכחה? ככה פיתחנו תרופות, המצאנו חומרים והגענו לירח. לא עם קמעות, לחשים ותקשורים ותטאנים. אין לי שום בעיה לקבל לעולם שלי עוד מידע וידע ואפילו לשלם עליו בגאוותי או ביוקרה וכסף טוב מכיסי, אם רק אפשר היה להראות שמשהו מכל עולם המיסטיקה הוא אכן אמיתי ועקבי, אם איזה שהוא קידום אמיתי למין האנושי היה קורה מתוך זה (למשל שמי מכל החייזרים המתוקשרים היה מראה לנו פיתוחים רפואיים כמו תרופות או כלים אנרגטיים כלשהם שהיו מוכחים כיעילים, שלא לדבר על מכשירים שיאפשרו ללא-מתקשרים לראות אותו, או לטוס לבקר בעולם הבית שלו וכולי).

ובקיצור עד שלא תבין את עמדת הספקן, אני חושב שגם תפיסתך את עולם המיסטיקה האהוב שלך לא תהיה שלמה ומאוזנת.

תשובה מאגוד האינטרנט

לפני חמישה ימים ציינתי את אכזבתי מחוסר הפתיחות של ISOC-IL. יש לתקן – זה לא שהם לא מחלקים מידע, הם פשוט לא עדכנו עדיין את האתר לWeb2.0. המכתב ששלחתי אליהם הגיע למי-טל (עם מקף) גרייבר-שוורץ שהעבירה לנהורא (בלי מקף!) דגן-הס, שענתה לי שהיא בשמחה מוסיפה את שמי (כנראה ידנית) למייל חודשי של עדכונים ומפגשים. נהורא גם ביקשה ממני שאתקן את המידע אצלי בבלוג, משמע שזו באמת תשובה אישית ועניינית (גיגלו אותי!), וברכותי על היחס.

אם יצא שביקרתי בצורה קצת צינית הריני לסייג את הביקורת – האגוד עושה הרבה דברים טובים למען קידום הרשת בישראל. חבל שלא שומעים על זה מספיק בעיתונים היומיים, אבל אנשים העוסקים ברשת (תכנים וטכנולוגיה) יודעים שהארגון באמת חשוב. חבל לי רק שהידיעות על הפעילות לא מגיעות מספיק רחוק, ובתור התחלה הייתי מציע באמת RSS, רשימת דיוור אוטומאטית ואולי אולי להפטר מהIFRAMES האלו, שגם מציקות לקורא ובוודאי גם מפריעות למנועי חיפוש לעשות את העבודה.