תלמידים מדודים

באתר "שיתוף" מייסודו של מיקי איתן העבירו הילוך ופתחו אותו היום לציבור (ובכך גם הושק האתר הראשון על כלים חופשיים בתהיל"×”: דרופל+LAMP כמו בספרים). הדיונים בינתיים בסגנון בלוג ולא משהו משוכלל כמו "אקלי", אבל אתם יכולים לראות איך ×–×” מתנהל (לצערי כרגע טיפה ברדק) בנושא "העולם נגד פרופ' בלר" הלא הוא חוק ראמ"×”. הפרופסור מציגה את עמדתה – "הנתונים חשובים אחרת איך נדע איך לעזור למי" ושולפת מחקר מ-1965 כדי להצדיק את הענין.

בלר כותבת (הציטוט המלא בלינק):

ג'יימס קולמן נחשב לאלברט איינשטיין של חקר החינוך. עד מחקרו פורץ הדרך ב-1965 הניחו כולם שהישגים בחינוך הם תוצאה ישירה ובלעדית של תקצוב בית-הספר: יש מימון, יש תוצאות. קולמן הוכיח שכולם טועים.

לראשונה בתולדות מדע החינוך, אסף קולמן בשיטתיות מידע על 150 אלף תלמידים בארה"ב: רקע אישי, מקום מגורים מדויק, השכלת הורים, הכנסה משפחתית, היסטוריית ציונים, ועוד. הוא מיין אוקיינוס של פרטים אישיים, שעד אותו מחקר נחשבו לרכילות אישית, דיסקרטית. לאחר שניתח את מאגר המידע, התברר שהישגים כלל אינם תוצאה ישירה של תקצוב, אלא יותר של רקע סוציו- אקונומי של התלמידים, אקלים בית ספרי, עמדות מורים, מיומנות מורים, ציפיות שלהם מתלמידים ועוד. התובנה של קולמן – שהיום אולי נשמעת מובנת מאליה, אך בשנות ה-60 נחשבה לסנסציה – היא תוצאה של מחקר שיטתי, כמותי, מדעי.

[…]

עניתי:

פרופ' בלר היקרה,

המחקר של קולמן בן כמעט 50 שנה, ומאז השתנו דבר או שניים ביעילות של כריית מידע, ונאסף לא מעט ידע ופותחו הבנות לגבי הסכנות של ריכוז מידע אישי רב מדי.

אם היית פוצחת היום במחקר שכזה (שלא לדבר על היקף כזה), היית צריכה לקבל אישורים מפורטים מכל הורה על שחרור סודיות על מידע על קטין והיית צריכה לעמוד בהרבה תקנים מחמירים ולהשמיד את המידע המזהה מיד עם תום דגימתו והעברתו דרך אגרגטור סטטיסטי כזה או אחר.

אך כאן את מבקשת לבנות מאגר קבע, מתעדכן, פרטני, אישי, עוקף אישורים ותקני פרטיות, לא בתקנה ולא בצורת פרויקט פנימי של משרד החינוך אלא כחוק מדינה.

לא רק זאת אלא שאת מבקשת לחוקק אותו רטרואקטיבית, משמע שאת מאשרת שעד היום נעשה הדבר מחוץ ואולי בניגוד לחוק, וזו חוצפה שאין לה כפרה. אני מאוד בעד מידע ציבורי ובעד מחקר מדעי, אבל יש קווים אדומים שנחצו כאן, ואת הצעת החוק שאמורה להזיז את הרווים לנוחיות מאן דהוא אינני רואה כמשפרת את המצב.

כבר היום דולפים שמות וכתובות תלמידים ממועצות מקומיות ואולי ממשרד החינוך, מאות אלפי תלמידים מקבלים הביתה דואר זבל, פרסומים לקייטנות ולשאר שירותים פרטיים לפי מאגרי נתונים שנמכרו עבור בצע כסף לידיים פרטיות. הפנימיה למחוננים בירושלים יוצרת קשר עם הורי תלמידים לפי תוצאות שדלפו של מבחני "הדסה". לפעמים זה לטובה ולפעמים לרעה, אבל בידי הגופם האלו אני לא מוכן להפקיד מאגר נתונים מזוהים מפורט עוד יותר של תלמידים ומשפחתם. יש עשרות דרכים אחרות לחקור בעזרת אגרגציה ברמה בית-ספרית או מחוזית ולא הזדקק למאגר נתונים מטריד כמו זה שאת בונה.

אשמח מאוד אם ימשכו חזרה כל סעיפי איסוף ואגירת המידע המזוהה מהצעת החוק מלבד ציוני המבחנים האוביקטיביים הדרושים.

עוד דבר שחוזר על עצמו ככל שאני קורא את המחקרים של כנס צ'ייס השנתי ומאמרים שונים על חינוך טכנולוגי, לתקוע ילדים מול מחשבים זה כלי נהדר לקבל פידבק מיידי וכמותי על יכולותיהם והצלחתם לאורך ציר הזמן, אבל זו לא שיטה טובה ללימוד או לחינוך. כמו שאומרת דר' ג'יל בולט טיילור ומחקרים רבים לאורך ורוחב ארה"ב, חצי הכדור המערבי נמצא יותר מדי בחצי המוח השמאלי ושכח את הימני. אני זוכר מחקר בשיקגו שצוטט ב-Freakonomics החוקרים הראו שילדים שנבחרו באקראי לעבור לבית ספר יותר "נחשב" לא שינו את ההישגים הלימודיים הטיפוסיים שהיו להם (ובהתאמה למקור הסוציואקונומי של סביבתם), אבל כן השתפרו הרבה כשעברו לבתי ספר טכניים. אני יכול להעיד רק על עצמי, אבל מצבי הלימודי והחברתי השתפר פלאים כשהצלחתי לברוח מחטיבת הביניים הכותשת שלי לתיכון אורט למגמת אלקטרוניקה, אבל זו לא דוגמא. השכל הישר שלי אומר שילדים צריכים אינטראקציה חברתית מול ילדים ומורים, צריכים אינטראקציה עם העולם הפיסי, להלחים, לקדוח, להרכיב, לכופף ולהתעסק בדברים כדי לפתח את האינטלקט.

באחת מהרצאות טד, טען המרצה שנאסא לא לוקחת יותר מהנדסים, אפילו לא מהנדסי תוכנה, שלא היה להם מעולם רקע של עבודה בידיים. המחקרים היום מראים בלי צל ספק שכל התעסקות עם דברים מכאניים ופיסיים בונה יכולות קוגניטיביות משופרות גם בפתרון בעיות לוגיות-אבסטראקטיות כמו כתיבת תוכנה. הושבת ילדים מול מסך ומקלדת לא עושה את העבודה. לכן אני כל כך מעריך אנשים כמו לארי רוזנסטוק, המורה לנגרות שהקים את רשת "בית ספר הייטק" שמקיפה היום לא רק תיכונים אלא מתחילה כבר מהגן. התלמידים לומדים פרומטאלית רק 10% מהזמן, השאר מוקדש ללמידה שמוגדרת Project Oriented, אמנות, מדעים, הסטוריה וחברה משולבים זה בזה. ההגדרות של "זמן לימוד", "זמן עבודה", ו- "זמן כיף" אינן קיימות, כי לא נכון ומיותר להבדיל ביניהן. אני חושב שמערכת כזו אולי לא נותנת לפרופסורים כמו בלר את הנתונים האובייקטיביים שהיא אוהבת כל כך, אבל העובדות מדברות ברור באחוזי המסיימים, בהצלחתם בבחינות לאומיות כמו SAT ובאחוז הממשיכים ללימודים גבוהים. המקום עושה לי חשק לחזור לתיכון:

(וזה אולי יזכיר לחובבי טד גם את ההרצאות של גבר טאלי).

אבל אני לא חושב שהמדידות של ראמ"ה יעזרו למדוד סקרנות ושיתוף פעולה, או יעודדו חינוך יותר טוב באיזו צורה. אני חושב שבשביל זה צריך אנשים טובים במערכת החינוך, שיתוגמלו כראוי ויוכלו להשקיע בתלמידים שלהם, ילמדו אותם סקרנות, נתינה, קבלה ולפלוראליזם, או כמו שאומר את זה מורי ורבי פרופסור שמעון שוקן, ללמד אותם להעריך מורכבות. לגמרי במקרה גיליתי שההרצאות מטדחוץ תל אביב עלו סוף סוף לטיוב לפני שבוע, והנה ההרצאה של שוקן. כשהוא לא ממציא כלים לשיעורי מחשב מבריקים, הוא מטפח תחביבים לא שגרתיים:

למי שחיכה לראות את שאר ההרצאות מהכנס, אני ממליץ גם על ההרצאות של שטיינברג, ברזין, שפירו והולמן.

אז לסיכום, פרופסור בלר. לא רק שהמאגר שלך בעייתי מבחינת פרטיות, הוא גם לא מקדם את החינוך לאיפה שצריך לקחת אותו, ולכן לא מביא את התלמידים לאיפה שהם צריכים להגיע. אני מקווה שהמאמצים והתקציבים יופנו לאפיקים הנכונים.

עדכונצ'יק צ"ס: מעין חוזרת לעבודה

מעיין עדכנה כאן וגם כוסה בכמה עיתונים, גלובס גם מצטטים את השופט, ועוד אייטם מעניין מביטוח לאומי עלה בקלינגרבלוג.

לנושאי פרטיות אחרים, קוקה קולה מזמינה אתכם לנסות להיות עכברי מעבדה חסרי פרטיות לכמה שעות, להתרוצץ ולהטוויט ולסטטס על כל שעל. יהיה פחות נחמד אם זה יהיה כפוי עלינו 24/7 יום אחד.

ולבסוף דורון אופק משך את תשומת ליבנו לפרסום של נמרים ומחשבים לגבי המחקר שנפתח למכרז השבוע מכיוון לא צפוי. מסתבר שהכיוון לא רק בלתי צפוי אלא גם לא ממש ברור:

ממשרד ההסברה, שלשכת הפרסום הממשלתית שייכת אליו, נמסר, כי הם מבצעים את הסקר עבור משרדי הפנים והאוצר. ממשרד האוצר נמסר, כי האחריות לסקר היא של רשות האוכלוסין במשרד הפנים. מרשות האוכלוסין לא נמסרה תגובה.

איך למכור לעם ביומטריה?

מי שעוקב קרא אולי על מחאת עובדי צומת ספרים נגד שעון הנוכחות הביומטרי. יש שאלה כבדת משקל פה, האם יפה לכופף אנשים שעובדים בשכר מינימום ולאלץ אותם לוותר על עוד פרטיות משכבר ויתרו, להגדיל את אי האמון בין העובדים והמעסיקים, וכולי?

ובתוך כל זה, הבוקר התפרסם מכרז, הלשכה לפרסומים ממשלתיים של משרד הפרופגנדה רוצה מחקר על הכללת אמצעים ביומטריים בתעודות זיהוי.

האם קראנו נכון? העבירו חוק ועכשיו רוצים לדעת אם זה טוב או רע? היינו מתים. המחקר המבוקש הוא "מחקר מקיף שישמש בסיס לגיבוש המיתוג והאסטרטגיה המתאימים להשקת התהליך במטרה לעודד הציבור להחליף את אמצעי הזיהוי הקיימים באמצעי זיהוי ביומטריים".

במילים אחרות – הם רוצים עצות וליווי בשיווק, ×›×™ נראה שיש לפרה חלב חמוץ שרוב העגלים לא רוצים לשתות. חכל שהמחקר הטכני לא נדרש במכרז לפני החקיקה…

לצערי לא נראה שמחקר כזה יוכל להתבצע בידי האקטיביסטים הותיקים, כי זה צריך להיות גוף מחקר מוכח וותיק, שיראיין טלפונית לפחות 2000 איש ועוד דרישות שונות. הלוואי שהיה לנו תקציב לערוך ולפרסם מחקר נגדי, אבל זה לא באופק.

ספקנים בפאב – הפעם בתל אביב!

הזכרתי את זה בעבר, אבל אני חוזר ומדגיש כי נראה שנשארו מקומות:
הערב בשעה 20:00, ספקנים בפאב בתל-אביב

בואו להמשיך את מסורת הספקנים שהתחילה בלונדון והתפשטה לרוב העולם כולם יהיו שם: ספקנים, מדענים, אוהבי אלכוהול, ושקר כלשהו שישתוקק להתגלות…

ההרצאה המרכזית של הערב: ד"ר אורלב לוי ידבר על "כיד המקרה: טעויות (מדעיות) ששינו את פני ההיסטוריה".
אורלב הוא מומחה לביולוגיה תאית ומולקולרית, בעל דוקטורט מאוניברסיטת תל-אביב. הוא רואה בחינוך לחשיבה מדעית מטרה חשובה בחייו ומשתמש בידע שצבר במהלך שנות לימודיו, בניסיונו העשיר ובכישורי ההוראה שפיתח בשנים האחרונות, להשגתה. הוא כתב מספר ספרים, ביניהם "כיד המקרה".

המפגש יתקיים ב"גורדו", טיילת חוף גורדו, תל-אביב. דמי השתתפות: 10 שקלים.

ישנם עדיין מקומות פנויים! אתם מוזמנים להביא חברים.

מפגש ספקנים בפאב תל-אביב מאורגן על-ידי "ספק סביר", הפודקאסט לחשיבה מדעית וביקורתית בעברית, ובשיתוף "שפינוזה", אתר הספקנים הישראלי.

אגב, אני תהיתי אם הקהילה בארץ תפריד (כמו בארה"ב) בין העמדה הפרו-מדעית והעמדה האנטי-דתית, ונראה שהבחירה בבר פירות ים אומרת הכל. קצת חבל שמתחילים מראש בעמדה שחוסמת שומרי מסורת ודתיים (ויש ביניהם ספקנים, אפילו אם לי זו נראית לפעמים סתירה, להם כנראה יש איזה פתרון קוגניטיבי לענין).

הזהרו מפיטריות ההימלאיה, ילדים!

הספקן שבי התעצבן היום. לפני כמה ימים ריטוותה הגר בדיחה חביבה של עידוק על הפרעות קשב, בתגובה קפץ מישהו עם עצה ריקה, שנראתה כמו טרוליזם מוזר, אז לחצתי לראות מי האיש. זרם הגוגל בוז של יוסף זילברפרב נראה כמו שרשרת ספאם אחת ארוכה לתכשירים טבעיים, ובלטו לי כמוסות הלינצ'י שהוא מפרסם, ולטענתו עוזרות בטיפול בבעיות קשב וריכוז, ומשפרות את הזיכרון. הוא גם מזכיר לפחות שמדובר בתוסף מזון ולא בתרופה. הלכתי לקרוא עליהן בויקיפדיה ונראה שמדובר בצמח מרפא אמיתי עם הוכחות ליעילות בטיפולים ספציפיים לסרטן. חפרתי עוד קצת ולא מצאתי מילה אחת מהיימנה לגבי טיפולים ב-ADD, אז בחרתי לי הודעת טוויטר אחת מהזרם שלו ועניתי לו:

yosi777: טיפול טבעי, יעיל ובטוח בהפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות – adhd http://bit.ly/a81kBC‎
I A – אני לא יודע מה ×–×” אומר דור שלישי, ואני תוהה אם יש מחקרים מדעיים שמגבים את כל הטענות שאתה שוטח כאן לגבי ×”×’× ×” על תאי עצב (אולי זו תרופה גם לטרשת נפוצה?) והסדרת הפעולה המוחית.

תוכל להפנות אותי בבקשה למקורות מידע יותר מדויקים ומדעיים מהדפים השיווקיים שלך?‎
יוסף זילברפרב‎ – נעים מאוד שמי יוסי זילברפרב מה שמך?‎
I A – אני ×¢', הידוע גם ×›-×¢' הספקן. הלכתי לקרוא קצת על הפטריות שלך וגיליתי שיש להן כל מני תכונות מעניינות, אבל לא אף אחת מאלו שאתה מציין, ולכן ביקשתי גיבוי מדעי לטענות.‎
יוסף זילברפרב‎ – שמע חביבי! אם אתה רוצה שאני יעזור לך להבין ממה מורכבת כמוסת לינצ'×™, קודם כל כנס לפרופיל שלך והחלף את הכינוי בשם הפרטי ושם המשפחה שלך.
אני מבקש שזו תהיה הפעם האחרונה שאתה שולח לי דואר זבל ומתחכם איתי והחמור מכל שאתה מסתתר מאחורי כינויים חסרי משמעות.‎
I A – א. לא שלחתי לך דואר זבל, אלא עניתי על הודעה פומבית שלך בגוגל באז, ושאלתי שאלה עניינית. אם ×”×™×” זבל פרסומי הרי שזה זרם הגוגל באז שלך שדוחף טיפולים על לינקים לכל מני אתרים המפרסמים את מרכולתך.

ב. אין לי כינוי חסר משמעות, מה שאתה רואה הם ראשי התיבות של שמי האמיתי. זכותי לא להחזיק בפרופיל ציבורי עם שמי המלא בגוגל. אם ירווח לך, שמי הפרטי הוא עירא. הבלוג שלי נמצא גבוה בתוצאות החיפוש בגוגל אחרי השם הזה כי הוא לא כל כך נפוץ.

ג. לא "התחכמתי" ולא ביקשתי שתגיד לי ממה התרופה מורכבת (סליחה, "תוסף מזון"), את זה כבר מצאתי במקומות אחרים ברשת. מה שביקשתי הוא שתציין בבקשה קישורים למחקרים מדעיים שמוכיחים שהכמוסות האלו עושות את מה שאתה טוען.

ד. לא הטלתי רפש ולא שלחתי "דואר זבל", רק הטלתי ספק בטענותיך. אחרי המתקפה ששלפת במקום ליידע ולשכנע, אני עלול להתחיל להטיל ספק גם בכוונותיך.
יוסף זילברפרב‎ – ראשית, טרם התחלתי להסביר לך על כמוסות הלינצ'×™.
דבר נוסף אתה בא לתקוף אותי כאילו שאני צריך להתגונן מה גם שאתה מסתתר מאחורי השם המלא שלך.
גם בבלוג שלך אתה מסתתר מאחורי כינוי או ראשי תיבות?
גם אם אתה מחליט שאתה מטיל ספק זה בסדר.
אבל אם באמת אתה מתעניין במוצר אין לי בעיה לתת לך הסברים.
עד עכשיו לא נראית כאחד שמתעניין אלא כאחד שמתחכם.
אגב, מה שם הבלוג שלך ולפי איזה מילות חיפוש אתה מופיע ראשון?‎
I A – http://ira.abramov.org/ אבל אני לא מבין למה ×–×” קשור.
אני לא מסתתר, אלא שואל שאלה פשוטה: אנא תן קישור למחקר מדעי שמראה שפטריות לינצ'י/לינג-ז'י/ריישי יכולות לעזור לבעיות ADD וזכרון כפי שטענת במספר אתרים שאליהם קישרת בזרם הגוגל באז שלך.
יוסף זילברפרב‎ – כמוסות לינצ'×™ מורכבות מלינצ'×™ המכונה גם ריישי ומקורדיספס סיני. אני מצרף לינק לשמות הבוטניים של 2 "פטריות הקיסר" הללו.
http://www.time2focus.com/index2.php?id=12725351
לפי השמות הבוטניים תקרא מחקרים באתר מחקרי רפואה – PubMed
שבוע נפלא.

בשלב זה אכן עליתי לPUBMED, ועניתי לו תשובה, תשובה שלצערי השמוק מחק, אז הנה שחזור מהזכרון של מה שכתבתי:

בדקתי, אבל לא מצאתי כלום לגבי "ganoderma lucidum memory", כלום לא עלה גם בחיפוש "ganoderma lucidum attention disorder", אבל כן מצאתי לא מעט בחיפוש "ganoderma lucidum cancer" כמו שהמאמר בויקיפדיה כתב.

חיפשתי הלאה באתרים אחרים, הרבה פחות מדעיים, וראיתי שהכמוסות מוצעות לטיפול בשפעות, בירידה במשקל, בעליה במשקל, מאיידס, בלחץ דם נמוך, בלחץ דם גבוה, בראומטיזם, בהפטיטיס A, B ואפילו C, ובקיצור תרופת פלא להכל, מה שרומז לי שאולי היא לא מטפלת בעצם בכלום, וזה מדליק אצלי נורות אזהרה.

בשני אתרים נידחים מצאתי התייחסות ל-ADD אבל לא טענות מפליגות על תיקון עצבים כמו שאתה טוען, ובשני אתרים אחרים היו אזהרות שבשום פנים ואופן אסור לתת את התרופה לילדים ולמתבגרים, מה שאתה מציע במפורש.

מר זילברפרב, אולי תאות לספר מה הוא הרקע שלך ברוקחות, למה אתה טוען את מה שאתה טוען לגבי הפטריות האלו ועוד בניגוד לאזהרות? נשמע לי שהתרופה הזו אינה מועילה במקרה הטוב ועלולה להיות מסוכנת במקרה הרע, אבל אני לא רואה התייחסות לכך באתרים שאתה מפזר ברשת.

בערב הגעתי הביתה ומצאתי שההודעה נמחקה מהשרשור, אז הוספתי תגובה אחרונה. מעניין כמה זמן היא תחזיק היא החזיקה פחות משעה ונמחקה:

I A – חיפשתי, אין שם, עניתי, מחקת. מעניין.

אני יכול לזרוק פה כמה מילות SEO, לטעון כי יוסף זילברפרב ספאמר, להעריך כי לפי מה שקראתי נראה שיוסף זילברפרב שרלטן או ‎להביע את דעתי כי יוסף זילברפרב מוכר פטריות מסוכנות לילדים, אבל אני אסתפק בלבקש מכל אחד ואחת מכם להפעיל את הראש ולבדוק טוב טוב לפני שאתם קונים מאנשים אקראיים ברשת חומרים שלא ברור מה הם עושים.

אם מדובר בחומר שמשפיע על המוח (לטובה או לרעה), הרי שצריך שיהיה עליו פיקוח, אישור FDA וחובת מרשם. אם אין צורך במרשם, הרי שיש סיכוי טוב שהוא אינו עושה אפילו את מה שהוא טוען. במקרה הזה נראה שפטרית הפלא אכן עושה משהו, זה אפילו לא פלאסבו, ולמעשה זה עלול להיות מסוכן.

סינתזת ת'תא?

אני, למשל, מקבל בברכה את אדונינו המיקרוביים החדשים!

סיכום למי שלא רוצה לצפות בנאום כולו – קרייג ונטר וחבורתו הצליחו לאחר 15 שנה לאחד יכולות מדהימות של מומחי כימיה מולקולארית וביו-הנדסה מכמה תחומים, וליצור תהליך שבו DNA שלם מיוצר מאפס, מורכב ×¢"×™ מכונות, מודבק ×¢"×™ שמרים ולבסוף נשתל בבקטריה, פועל ומשתכפל. ההשלכות מפחידות ומעודדות כאחד – לא עוד רק חיתוך והדבקה של חלקי קוד קיים, אנחנו מדברים על מיקרו-מכונות מלאכותיות ומיקרו- בתי חרושת על DNA סינתטי לחלוטין. מאוד מרשים. לראיונות והרצאות נוספות שלו בנושא, ראו בטיוב.

מה שחשוב לציין שבינתיים מדובר בקוד מועתק מבקטריה קיימת, הוא יוצר פיסית מאפס אבל הוא לא קודד מאפס (אין לו "קוד מקור" שנהגה רק בראשי אנשים), אבל זה שווה ערך ללקחת מחשב "מהטבע" ולזרוק לתוכו דיסקט שהועתק ממחשב אחר, ולעשות "בוט". השלה הבא של קומפיילר וקוד מקורי, זה יהיה שלב חדש ומעניין מאוד.

הקוד הגנטי מכיל גם בקידוד את שמות 46 יוצריו, כתובת דואל ליצירת קשר עם היוצרים, ושלושה ציטוטים קולעים. העתיד, כרגיל, "יהיה חם ומגניב".