מכתב לביבי ומאמר על פגיעה בפרטיות

בוקר יום פי שמח לכולם, יש לי שני מסמכים אנטיביומטריים לחלוק איתכם!

ראשון הוא מכתב של פרופ' נהון ועו"ד פינצ'וק לגבי התנהלות הקמת הפיילוט. המכתב מתמקד בבעית חוסר השקיפות שבתהליך, מזכיר כי המאגר בהולנד וזה שבבריטניה בוטלו רק לאחרונה, מצביע על כך שנראה שהפרויקט "נחטף" ע"י המשטרה וכל אמצעי הטשטוש בבדיקה הפוכה (מציאת אדם לפי ביומטריה) שהוצעו נזרקו בחשאי אחרי שהוצהר שיאומצו. לבסוף מחברי המכתב מתייחסים בקצרה לשאלת הפרטיות והבטחון, אבל לצערי לא מזכירים במילה את שאלת העלות האדירה של ההקמה ושל פירוק המאגר (במהרה בימינו אמן) ואת בעית קיומו של מאגר ביומטרי ("בפוטנציה") במשרד התחבורה (וממנו למשרד הפנים) ללא תקנות וחוקים מסדירים וללא שקיפות לציבור. אני מקווה שהמכתב לא יפול בין הכיסאות ויעשה רעש בתקשורת.

במקביל קיבלתי אתמול לינק למאמר ממכון ירושלים לחקר שווקים, "האם החוק הביומטרי פוגע בזכות לפרטיות?". למי שקצר בזמן, התשובה היא "כן!". המאמר גם סוקר ביסודיות את עיקרי הטיעונים שפוזרו בבלוג הזה ובאחרים נגד הקמת המאגר, ומרכז לינקים למקורות רלוונטיים, למי שרוצה לעשות חזרה.

לבסוף, בחדשות לא לחלוטין קשורות, התפרסם היום דו"ח של מכון המחקר של הכנסת לדיון היום בועדת הקליטה של שר הפרופגנדה וה-Hasbara יולי אדלשטיין. הדו"ח טוען – הפלא ופלא – שה-Hasbara הישראלית נתפסת כפרופגאנדה (הו! כמה מרושעים הם הגויים!) ואילו הקהל בעולם מאמין יותר להסברים של ארגונים ועמותות שלא קשורים לממשלה. המסקנות העקומות של אדלשטיין – צריך לחבור לארגונים התומכים בקו ההסברה של הממשלה ולהפיץ דרכם את הפרופגנדה. וכך רוצה ממשלת ישראל ליצור איזון בהסברה – אם לטענתם בצלם, יש גבול והאגודה לזכויות האזרח מעוותים את האמת כי הם ממומנים ע"י ממשלה זרה, הם יעוותו את האמת חזרה דרך ארגונים נתמכים ע"י ממשלה זרא. ההגיון מושלם.

ניג'וס אחרון על הומאופתיה

הומאופתיה בגדול לא באמת מטרידה אותי, כי היא לא השטות הכי גדולה שפוגעת באנשים בארץ. אני מאמין שאם היתה לנו סטטיסטיקה יותר טובה, היינו רואים שהרבה יותר אנשים מפסידים כסף ובריאות אצל רבנים מחלקי קמעות, מכשפים ומסירי קללות, המנעות מחיסונים וניתוחים הכרחיים, וכמובן תאונות דרכים ותאונות אחרות שניתן למנוע בעזרת בחירות אחרות של התנהגות.

כמו שאמרתי בפוסט הקודם, הומיאופתיה לא מציקה לי בגלל כמות הנזק שהיא גורמת ישירות, אלא בגלל מצג השוא המשכנע שלה (הפסבדו-מדע האולטימטיבי) שנותן לגיטימציה לרםואה אלטרנטיבית ככלל, ובגלל העובדה שהיא כל כך סותרת את החוקיות היסודית של כל מה שאנחנו יודעים על הטבע. פתחתי דיון על זה בפורום הומאופתיה בתפוז וקיבלתי כמה תשובות חלקיות, אבל עדיין לא שלמות. כולי תקווה שלא יסירו את הדיון שם, אבל ליתר בטחון, אני מצטט אותו כאן למשמרת. כמו שתשימו לב, אני מזדהה שם בשמי המלא, ובחתימתי יש לינק לבלוג הזה, ולרגע לא הסוויתי את עמדתי. את השאלות שאלתי באמת ובתמים כדי להבין יותר – אפילו אם לא להסכים.

שאלה טכנית על דילול הומאופאתי‬
בהכנה של "רמדי", מדללים את התמיסה שוב ושוב במים. אבל כיון שלפי התיאוריה שלכם, למים יש זכרון של דברים שהם נוגעים בהם, אז יש להם זכרון של צנצנות הזכוכית או הפלסטיק, ציוד המעבדה, הפילטר שטיהר אותם, הצינורות של "מקורות", הדגים ששחו לידם בכינרת וכולי.

נשאלת השאלה: איך "מוחקים" למים את הזיכרון? איך מגיעים למצב שיודעים שהמים המשמשים לתמיסה לא "זוכרים" עוד הרבה דברים אחרים מהעבר שלהם לפני שהם מעורבבים בדילול התמיסה?

עונה לי אבישי קמינר, הומאופת קלאסי:

תשובה טכנית לאיש טכני‬
עירא שלום.
לא אנום ולא אירא מלענות לך על השאלה, למרות שהיא קצת מתחכמת במהותה.
לא יודע מאין שאבת את רעיון של מחיקת הזיכרון, וכל הדגים והכלים- בקיצור עירבוביה שלמה!
לוקחים את החומר המקורי ומדללים אותו ביחס של טיפה מהחומר ועוד 99 טיפות של מים או אלכוהול. זה הדילול הראשון.
מתוך אותו דילול לוקחים טיפה אחת, ואותה מוהלים שוב ב99 טיפות של מים\ אלכוהול, וכן הלאה.
עירא, התהליך הינו טכני למדיי, ומה שמקבלים ממנו זה את האנרגיה של החומר או המהות של החומר.
אני ממליץ לך, בטרם תסיק מסקנות, לקרוא את האורגנון של אומנות הריפוי של האנמן, ו\או לקרוא את הניסוי הראשון שבוצע על קליפת עץ הצ'ינצ'ונה. כל זאת על מנת להבין כמה חוקי יסוד בהומאופתיה .
לאחר קריאה שכזו, אני בטוח שהדברים יהיו מעט יותר ברורים.
לא לחינם לומדים 4 שנים את הפילוסופיה של ההומאופתיה.
הספר המחלות הכרוניות שהוא יצירת המופת של האנמן שעקב ותיעד מקרים במשך 12 שנה, עד שהצליח להבין כמה חוקים אוניברסליים שמתקיימים כל הזמן, ובכל זאת יש מי שמתקשה\ לא רוצה לראות אותם.
אני רק יכול לומר לך שהחוקים הבסיסיים הם: דומה בדומה ירפא (הנקרא גם חוק הדימיון)
עיקרון הדילול והניעור (אשר במקור באו לנטרל תופעות של רעילות אך בפועל סייעו גם בקיצור תהליך ההחלמה מהמחלה).
ועיקרון האינדיבידואליות שמטרתו להתאים לכל מטופל באופן אישי את הרמדי שהכי מתאימה לו.
ישנם עוד מס' חוקים אבל לא נתעכב עליהם כרגע.
באמת, אם באמת אתה רוצה ללמוד ולהבין, אתה מוזמן לקרוא על הומאופתיה, ואין לי ספק שתקבל מענה לשאלותיך.

קריאה נעימה
אבישי

אוקי למדתי שהניעור אינו רק בשביל "להדהד את האנרגיות" אלא לנטרל רעילות ולהאיץ את זמן ההחלמה.
זה אומר, להבנתי, שיש תכונה אוביקטיבית של חומר שנקראת "רעילות" והיא מנוטרלת ע"י ההבזקה. אני תוהה אם אפשר לבסס על זה את הפילטר של "תמי 5", הדור הבא של מפלטרי המים הביתיים.

בכל זאת, הקשיתי:

הבהרה
שאלתי באה ללא כוונה מתחכמת בכלל. אני באמת מנסה להבין, אף אם לא אקבל.

אני מודה שאני ספקן מדעי, ומכאן שאני לא מכיר ברעיונותיה היסודיים של ההומאופתיה כסותרים את הפיסיקה הידועה לנו. עדיין, אני מנסה להבין אותה יותר טוב בצורה שבה היא נראית בעיני העוסקים בה.

הנה מה שאני מבין:
1. אתם טוענים שלמים (ולאלכוהול?) יש זכרון אנרגטי כלשהו של חומרים שבאים איתם במגע. כמו שאמרת "מה שמקבלים ממנו זה את האנרגיה של החומר או המהות של החומר".
2. אתם טוענים שתהליך הדילול של חומר שהשפעתו היא X יתן חומר שהשפעתו היא ההיפך מ-X (הדוגמא הנפוצה שראיתי שקפאין הופך לרמדי מסייע-שינה ורעלים מצמחים טבעיים מסדירים את פעולת הלב).
3. אתם טוענים שכל מחזור דילול מעלה את ההשפעה האנרגטית במים מהדילול הקודם (חיזוק הפוטנץ).

בהנחה שאני מקבל את הטענות האלו כבסיס, אני שואל – מהיכן בא החומר המדלל? הרי אם מים מקבלים "הדהוד אנרגטי" מכל מה שיבואו איתו במגע, אזי זה לא רק החומר במבחנה, כי אם זכוכית המבחנה עצמה, הפיפטה, הצנרת שבעזרתה הגיעו למעבדה, הפילטרים של מקורות, האבק שהיה במאגר המים, ואפשר להמשיך.

למעשה, סטטיסטית, כל מולקולת מים שאנחנו צורכים, נגעה בעבר בעשרות אלפי יסודות כימיים ותרכובות שונות, ואחוז לא קטן מהן אף שימש במערכות העיכול של בע"ח לאורך 4.5 מליארד שנות קיומו של עולמנו. כשבאים להשתמש במים האלו לדלל 1C ואז 2C ואז 3C של בלהדונה או קפאין, למים יש "זכרונות אנרגטיים" מהכנרת ואחורה, ואנחנו רוצים לוודא שיש בהם אך ורק את "האנרגיה של החומר או המהות של החומר" שהתחלנו ממנו את תהליך הדילול.

לכן שאלתי, ואני באמת שואל ברצינות – מה הוא התהליך שעושה הומאופת במעבדתו כדי לוודא שהנוזל המדלל בכל מחזור נקי מזכרונות ותהודות אנרגטיות/מהויות של חומרים אחרים שזרם לידם בעברו?

כאן תרמה משתתפת נוספת בפורום המתקראת נעמהמה את ההארה הבאה:

התרופות ההומאופתיות רגישות ועדינות לכן שומרים עליהם הרחק מהשמש מריחות חזקים מקרינה… מהות החומר לא נשמרת לעד ולעולמי עולמים ההפך
המים עוברים תהליך של סינון כפול כך שהוא מגיע לרמת ניקיון מאוד גבוהה
אח"כ המים עוברים תהליך של הבזקה ודילול מיוחדים שלא מתרחשים באופן רגיל בטבע

למדתי – הרמדיז רגישים לשמש, קרינה ו… ריחות חזקים? כמו כן נראה ש"סינון כפול" כלשהוא, מסיר את ההדהוד האנרגטי וזכרון המים הישן. אני תוהה אם חומרי הפילטר מהדהדים במים, ועדיין לא אמרו לי מה לגבי הדהוד הזכוכית של המבחנות והאויר שבקצה המבחנה, וכולי.

ומר קמינר עונה:

תגובה ספקנית
עירא היקר. עושה רושם שאתה קצת יותר מבקיא ברזי ההומאופתיה, ומשתמש במינוחים שאנחנו בעלי המקצוע משתמשים בהם.
האנשים ה"רגילים" אינם מכירים ובקיאים בהם.
לכן, תרשה לי ראשית לפקפק קצת בכוונותיך המקוריות.
אבל…. אתה מציין משהו שמרים להנחתה- וכדאי בהחלט שתקבל על כך מענה הולם.

ראשית- תהליך הניעור והדילול מתבצע בבית מרקחת הומאופתי. משמעות הדבר היא שלהומאופת אין קשר ישיר עם
התהליך שעוברת הרמדי ממצב של חומר גולמי ועד להפיכתה לרמדי הומאופתית.
בית המרקחת משתמש במים או אלכוהול בתהליך הדילול. הדילול הוא רק חלק אחד חשוב ברקיחה, אבל נוסף לו גם הניעור.
למה חשוב הניעור? מכיוון שהדילול מפחית את הרעילות ומביא את החומר לרמה האנרגטית (תקרא לזה הדהוד של המים או הדהוד אנרגטי)
אבל…. הניעור הוא זה שמניע את התהליך ומפיח "חיים" באותו חומר מדולל. הוא מעורר את הכוחות הדינמיים הסמויים של החומר,
ובכך הופך את החומר לאינרטי ופוטנטי (בעל פוטנציאל פעולה- ומכאן גם השם פוטנץ!)
השאלה לגבי מקור המים, במה הם נגעו, הזיכרון שלהם- אלו ידידי היקר זוטות, עיסוק בתפל ולא בעיקר, עיסוק במה שכביכול אמור
לשמש מעין אייל ניגוח למה שמכונה "הזיכרון של המים"!
לא ידידי עירא! המים הם רק המדלל, אבל החשוב מכל הוא החומר ומהותו. אם את זה לא מפנימים ומחפשים על מה להיתלות
או מחפשים איזו פירצה, הרי ברור שנחטיא את המטרה.
למים יש זיכרון ואני מזמין אותך לקרוא את הספר "מסרים מהמים" של מסאי אמוטו. זה יגרום לך להבין שאל לנו לזלזל במה שאיננו מכירים.
אבל, במקרה הזה המים הם החומר המדלל ולא המרכז- ולכן תשובתי היא שזה לא מאוד משנה מה הם עברו (אלא אם הם מגיעים ממקורות מזוהמים או ממקורות עשירים במחצבים או מינרלים- שאליהם יש התייחסות מעניינת במטריה מדיקה ההומאופתית- הספרות המקצועית של ההומאופתיה).
לרוב משתמשים במים מינרלים או באלכוהול, והתהליך הוא הדבר המרכזי, ולא הזיכרון של המים המינרלים או האלכוהול.

אגב, באשר להבנתך את הבלדונה או הקפה, נראה שלא ממש הבנת את הרעיון.
הרמדי מייצרת בדיוק את אותם הסימפטומים של הקפה (שהוא מעורר, מונע שינה בלילה, גורם לחידוד החושים ומשפר את הריכוז, מעורר מחשבות וכו…)
והיא תרפא אדם שסובל מאותם התסמינים. אתה קורא לזה שהיא עושה ההיפך (כביכול מעוררת שינה) ואני אומר לך לא! היא בעצם מהדהדת באותו תדר אנרגטי
של סימפטומיו של מי שסובל מתסמינים שדומים לקפה. באמצעות ההדהוד או התדר האנרגטי שלה, היא יוצרת את תהליך התיקון והריפוי של אותם סימפטומים
שמפריעים למטופל וגורמים לו לסבול. היא בעצם מבצעת את חוק הדימיון- דומה בדומה ירפא.

מקווה שזה ענה על השאלה שלך

הומאופתיה לא לומדים ביום וגם לא בשנה, זהו תהליך ארוך ומובנה שגורם לך לפתוח את כל הערוצים
ולנסות להיפתח ולקבל גם את מה שנשמע מופרך לאוזן האנושית.
זה דורש הרבה מאוד זמן תרגול, התבוננות בלתי משוחדת
והדבר הכי יפה הוא, שכאשר צופים בתהליכים מהצד- רואים את הניסים קורים ומתחילים להאמין.
בביתי קרה נס אחד, ומאז אני מתפעל כל פעם מחדש משיטת הריפוי שבעיני היא מהפכנית והקדימה את זמנה בכמה מאות שנים.

בהצלחה

אבישי

(הלינקים בתגובה הם שלי)
למדתי: אבישי לא טוען שההומאופתיה מטפלת בגורמים אלא בסימפטומים, זאת בניגוד להומאופתים אחרים, שמטפלים "לא בגוף ולא בנפש אלא בגורמים" . לכן אוברדוז של רמדי מסייע-שינה אינו אמור להרדים אלא למנוע עירנות יתר שמפריעה לשינה. מכאן אפשר להבין שה"מתאבדים" באירוע 10:23 לא באמת יכולים להתאבד עם רמדי, ובוודאי שלא עם אוברדוז, כיוון שמראש החומר מוגדר כמנוטרל מרעילות, ובנוסף הוא בא לנטרל תופעות בלתי רצויות אבל לא לגרום לתופעות אחרות – בעברית פשוטה – אין ולא אמורות להיות תופעות לוואי (למרות ששמעתי כבר אחרת בתשובות בפורום אחר).

המשכתי:

רק אני רואה את הסתירה?‬
א. "הופך את החומר לאינרטי ופוטנטי" – אינרטי משמעו לא מגיב עם חומרים אחרים ולא מושפע מהם, אני מניח שזה לא מה שהתכוונת להגיד

ב. "השאלה לגבי מקור המים, במה הם נגעו, הזיכרון שלהם- אלו ידידי היקר זוטות, עיסוק בתפל ולא בעיקר", "התהליך הוא הדבר המרכזי, ולא הזיכרון של המים המינרלים או האלכוהול." – אז אתה אומר שההדהוד האנרגטי עובר מטיפת המין בניעור לחומר המדלל רק בגלל שיש כוונה מאחורי הניעור ולא בגלל זרימה אקראית בצינורות שמטיחה את המולקולות של המים בצנרת? מכאן אני עלול להבין שאתה אומר שיש חשיבות לכוונות מפעיל הציוד, ושאנרגיה מסתורית כלשהיא מידי הרוקח ההומאופתי משנות את הניעור לניעור "מחזק"? האם זה אומר שרובוט לא יכול להכין תרופות הומאופתיות, אלא אדם בלבד?

ג. בכל שלב שבו אני לוקח מתמיסה nC טיפה אחת לתוך 99 טיפות חומר מדלל ויוצר (n+1(C, מה קורה עם 99 טיפות nC הנותרות? האם זורקים אותן לביוב? האם מדללים איתן את המחזור הבא? האם אין בעיה עם זה שבביוב מסתובבות כל התמיסות האלו שבבוא העת יתאדו לעננים, ירדו כגשם, יגיעו שוב לצנרת של "מקורות" ושוב למעבדה שלך, וכשאתה מכין קפאין 13C הוא למעשה כבר מראש "מהדהד" דילול ישן שלך ב23C?

ד. "היא יוצרת את תהליך התיקון והריפוי של אותם סימפטומים" – אבל עד היום סיפרו לי אנשים שכל הפואנטה בהומאופתיה היא טיפול בגורמים ולא בסימפטומים?

שוב, אני לא שואל את כל זה בתור טרול. קרא לזה "דע את אויבך" אם תרצה, כי אני באמת לא רוצה להשמיץ דברים שאני לא מבין. אני באמת ובתמים מנסה להבין איך אדם מיישב את הסתירות האלו. אני רואה שפה ושם יש אפילו אנשים מחזיקי תואר MD שעוסקים בתחום, ותוהה איך סתירות כאלו לא יוצרות להם דיסונאנסים עם מה שלמדו במדעים.

למרות שחשבתי שנהגתי בכבוד ויושרה, אבישי ענה לי אבל לא בהנאה מרובה…

תגובה אחרונה
עירא שלום

א. תיקון שלי- הופך את החומר מאינרטי, עצל וחסר כוחות ריפוי, לפוטנטי- חזק ורב עצמה בפעילותו.
ב. מקור המים חשוב וציינתי זאת בתשובתי, אך גם על כך קיבלת תשובתה של נעמהמה.
ג. יש שימוש במים המדוללים, ועל כך אתה מוזמן לקרוא. סילוף ועיוות העובדות שוב מוביל למבוי סתום!
ד. הטיפול ההומאופתי הוא טיפול באדם כיחידת גוף ונפש, אומר מתייחסים לסימפטומים הגופניים וגם לנפשיים. אם לדוגמא מישהו נפטר במשפחה
והאדם נהיה חולה, מה אתה מצפה ממני לעשות? להשיב את הנפטר לחיים? לא! מטפלים ברגישות שהאיזון שלה הופר מן השורש אצל המטופל.

דע את אויבך- זה ביטוי שבהחלט מעיד על כוונותיך!
הסתירות שלנו כביכול, אינן מתיישבות עם אלה של עולם המדע והרפואה, אך עם זאת ישנן עובדות בשטח, ועם עובדות קצת קשה להתווכח.
אם אינך מאמין או רוצה להאמין- במיוחד להתווכח עם העובדות,
מדוע אינך מרפה וממשיך לשאול את השאלות? ואני שוב חוזר למה שכתבתי קודם- ביטוייך מעידים עליך!

הומאופתיה היא אמנות הריפוי, היא יציבה ופועלת באותה הצורה כבר 214 שנה. הרכבי הרמדיז לא השתנו,
והמטריה מדיקה ההומאופתית היא בסיס איתן לכל אותן הכנות והמידע שיש על כל הכנה והכנה.

אינני מתכוון עוד לדון בתוקפה של ההומאופתיה- זה לא הפורום המתאים.
המשך יום נעים

אבישי

מדוע אני ממשיך לשאול שאלות? כי לא קיבלתי עליהן תשובות משכנעות, אבל כנראה שאת אבישי ונעמה הן מספקות. חבל לי שלא נמשך הדיון (בינתיים?) אז סגרתי עם תגובה אחרונה:

חבל אבל תודה
זו הפעם הראשונה שקיבלתי תשובות על שאלות אלו, ואני שמח שהיתה לך הסבלנות לענות לי.

צר לי שאתה חושב שפורום הומאופתיה איננו הפורום לדון בהומאופתיה. ברור לי שאם הייתי מעלה את הנושא בפורום מדעי לא היית טורח לבוא ולענות והדיון היה הופך לתיבת תהודה, מזה בדיוק רציתי להמנע.

על דבר אחד שנינו מסכימים, אני רואה מדבריך, על כי אי אפשר להתווכח עם עובדות. הבעיה היא שכל העובדות שסקרתי עד היום הצביעו בבירור לכך שהומאופתיה יעילה כפלצבו. הלכתי לקרוא אפילו מאמרים שאחת מהתאחדויות ההומאופתים האמריקניות מפנות אליהם באינטרנט, והסתבר שגם מחקרים אלו הגיעו למסקנות דומות. נאלצתי להסיק שמלבד "ההרגשה האישית" של הומאופתים, אין להם שום סטטיסטיקה מסודרת להראות שיש לה תקפות טובה כמו הרפואה או טובה ממנה.

והנה עוד לינקים למחקרים ידועים ונחשבים בתחום.

אני אשמח לקרוא אם אכן יש לך ראיות עובדתיות שסותרות את זה.

אם יש פה מאמינים בהומאופתיה שרוצים להאיר את עיני, אתם מוזמנים.

לסיום: כתבה קנדית ששכחתי לכלול בפוסט הקודם, שימו לב שיש חלק שני המשך:

אלהורות, פרק ב'

לפני שנתיים וחצי כתבתי פוסט על אלהורות (אז עוד לא מצאתי לזה שם מסכם במילה אחת, אבל לאחרונה מישהו הוסיף לי את זה שם בתגובות). לא חשבתי להוסיף פרק המשך, אבל כיון שהשתנו נסיבות חיי, וכיון שלפני כמה חודשים גם פנתה אלי בנושא אדמית פרא (מעריב) כדי להתראיין לכתבה, אני תוהה אם להשלים את התמונה, איפה אני היום, כמה שנים אחרי.

את המילה "אלהורות" חידשו מתישהוא בחודשים האחרונים איפשהוא בווב הישראלי, אני יודע עליה רק שבועיים מתגובה בבלוג. אני אוהב שהיא קצרה וחסרת מקפים, אבל היא עדיין לא מושלמת. כמו אלכנס (unconference- דקונסטרוקציה של מבנה כנס) היא מזכירה את המונח unschooling שפירושו לימוד אבל דקונסטרוקציה של מוסכמות בית ספריות. כאן הכוונה לא להיות הורה בסגנון היפי כלשהוא אלא אי רצון בלגדל ילדים. במיוחד הכוונה איננה לכאלו שגילו את זה מאוחר מדי אלא לאנשים שישבו וחשבו והחליטו מראש שלא להכנס לזה.

הכתבה במעריב 'סגנון' התפרסמה הבוקר, 27 באוקטובר. גיליתי שלכתבה התראיין גם ניר יניב, שהוא סופר, מוסיקאי, הומוריסט, עורך "חלומות באספמיה" ובכלל אדם מוכשר, שחבל שאני לא נספר איתו ברשימה בגלל אחד הכשרונות האלו :-)

הכתבה מאוד קיצרה את דברי (אני הרגשתי שאפילו הפכה בטעות כמה מכוונותי, אבל זה מה שיש). בהמשך אביא סריקה של כל הכתבה אם יאשרו לי, כרגע אני מביא כאן את התשובות לשאלות ששאלה אותי אדמית, עם עריכה מינימלית כדי להתאים לבלוג:

1. מתי החלטת לא להביא ילדים ומה היו השיקולים לכך?

אני לא חושב שהיה רגע ספציפי שהחלטתי לא להביא ילדים, אלא יותר משהו כמו תהליך בלתי מורגש של ההבנה שאני שונה כי לא הגעתי מעולם לרגע שבו מחליטים שכן רוצים ילדים. זו לא היתה תגובה למשהו בחיי, זה פשוט לא עלה כנושא למחשבה, עד שזה הפך בגיל מסוים לאייטם חשוב לדיון בדייט הראשון או השני. יש לפעמים משהו מטריד בכך שכשאתה במיעוט ממהרים להגדיר אותך על דרך השלילה. אף אחד לא טורח להגדיר אותך כלא-אספן-בולים או לא-עורך-דין אבל הכותר של "לא-רוצה-ילדים" הפך בשלב מסוים לתג ואף לאות קין, למרות שאני לא חושב שהתכוונתי אי פעם למרד אקטיבי כלשהוא במוסכמות.

כשעלה הנושא לאט לאט בשיחות הבנתי שפשוט מעולם לא ראיתי את עצמי כאבא. לא חשבתי שאהיה טוב בזה, לא חשבתי שזה יהיה לי מענין או מאתגר. שלא תחשבו שאני לא אוהב ילדים, אני "דוד של כבוד" אצל הרבה מחברי שכן הקימו דור המשך, אבל אני פשוט לא מרגיש שזה מסלול שמעניין לי בחיים לטייל בו.

2. איך הסביבה מקבלת את הבחירה שלך? (משפחה, חברים, עבודה)

עם אמי היו לי מעט מאוד שיחות על הנושא, היא מעולם לא לחצה עלי. היתה לי רק שיחה אחת איתה שבה קצת ביזמתי היא היתה מוכנה להודות שקצת חבל לה שלא יהיו ממני נכדים (מה שדי הפתיע אותי כי אני לא ראיתי אצלה אף פעם נטיה או רמיזה לזה).

אני חושב שאין שום דבר פסול בלשבת ולחשוב פנימה, להבין את עצמך (וזה לא מסע שכל אחד טורח או נאלץ לעשותו), ולהגיע למסקנות, אפילו אם הן כל כך נון-קונפורמיסטיות. אני לא מחליט הרבה דברים כ"דווקא", חברי יעידו שאני פשוט לא הייתי אף פעם איש מרכז או נכנע לאופנות. תמיד טרחתי לעצור ולברר דברים בשביל עצמי. ערכים כמו "פטריוטיות" או "חתונה וילדים" הם מאוד קונפורמיסטיים תרבותית, ואני מעדיף להגיע למסקנותי לבד. לפעמים עם הרוב ולפעמים עם המיעוט. במקרה הזה במיעוט, אבל כל מי שהכיר אותי כמה זמן מקבל את זה בהבנה.

3. אילו בעיות המצב הזה מייצר ואילו יתרונות?

בחברה הישראלית ה"פרו ורבו" זה כבר לא ציווי דתי אלא נורמה חברתית שהסוטה ממנה מעורר מבטים. העובדה היא שבמדינות אחרות, אפילו קתוליות כמו איטליה או אורתודוכסיות כמו יוון, הילודה היא שלילית. לישראלי שהחליט לא להביא ילדים אין הרבה יתרונות (אולי מלבד החסכון הכלכלי והפנאי), ויש בהחלט הרבה חסרונות ובראשם דעות הסביבה והקושי במציאת בת זוג.

מאתרי שידוך ישראליים התייאשתי די מהר, כי אני לא "כריש" ומעט המסרים האישיים שהייתי שולח לרוב לא היו נענים. כאשר אתר "OKCupid" התחיל לצבור משתמשים ישראליים שמחתי לגלות שבכרטיס אפשר לבחור "אוהב ילדים אבל לא מעונין בילדים משלי". זה תיאר אותי מצוין. ביחד עם שאר דעותי על דת וחברה האתר התאים אותי להרבה נשים נון-קונפורמיסטיות. למשל כולן אתאיסטיות (עוד הגדרת שלילה מרגיזה), לפחות מחציתן מכריזות על עצמן דו-מיניות, ומענין שרובן המוחלט עוסק במחשבים ואינטרנט או בספרות (או שניהם). את זוגתי (שבאוגוסט עברתי לגור איתה בדירה חדשה) הכרתי בכלל בעבודה. מחשבים. מוזר, לא? :)

(הערה: בכתבה יוצא כאילו שאני אומר שמאתאיסטיות או דו מיניות לא תצא לי ישועה, אבל זו בדיוק הליבראליות שתואמת אותי. התשובה הזו בעצם יותר מתחברת לשאלה 8, למטה)

אבל הנה החסרון האמיתי – אני לא חיפשתי מעולם סטוצים, אני חיפשתי אהבה ועומק. אני אוהב נשים פתוחות ואמפתיות כמוני, אבל אלו תכונות שלרוב באות יחד עם הרצון להיות אמא. בתקופה מסוימת טיילתי קצת בפורום "נשים שלא רוצות ילדים" בתפוז, כשהבנתי שבאתרי שידוכים יהיו לי חיים קשים. המעטות שעניינו אותי כדייט פוטנציאלי התבררו לרוב כמתבודדות, או בעלות דעות קיצוניות נגד ילדים שקשה היה לי לעכל אותן, או שפשוט שנאו את המין הגברי כולו. אחת נשארה לי מאותה התקופה כידידה, והיה מעניין לגלות ששתיים מהאתר התבררו כידידות ותיקות שלי שלא ידעתי שהן "כאלו".

לתקופה ארוכה הייתי די מיואש. הבנתי שהרצון שלי בבת זוג "אימהית" באופיה, אבל שלא רוצה ילדים, הוא כמעט אוקסימורון. היה ברור שאצטרך להתפשר.

4. מה יקרה אם תתחרט בעתיד?

פעם אמרתי "אז אביא ילד בגיל 55, זה כבר קרה לאחרים". רצו החיים והבעיה פתרה את עצמה בדרך אחרת. פגשתי אישה נפלאה אבל גרושה עם ילד. כבר בהתחלה שמתי על השולחן את "הבעיה" ולולא עקשנותה של ש' זה לא היה ממשיך למערכת יחסים בכלל. תקופה ארוכה חשבתי שהחיים יסתדרו איכשהוא במגורים בנפרד, אבל מבחינה רגשית זה הפך לעומס. אחרי הרבה חששות ושיחות וגישושים, ומספר חודשים שבהם ביליתי יותר ימים בדירתה מאשר בביתי, גיליתי שאני ובנה מתחברים בסדר, ואנחנו יכולים לעשות את המעבר למגורים ביחד. מאוד עוזר שא' הוא גם ילד מאוד נבון וסקרן ויש לנו תחומי ענין משותפים ועל מה לדבר. אני לא יודע אם הייתי מסתדר עם ילד אחר באותו האופן. ש' לא רואה את עצמה מביאה עוד ילד לעולם, ולכן גישתי מוזרה אבל לא מפריעה לה. אני מצידי מתרכך עם הזמן ומנסה להיות שם בזוגיות בלי להיות אבא (וזה ממש לא קל).

עד עכשיו ילדים היו כיף בביקור אצל חברים, וכשהם מתעייפים או נכנסים מסיבה כלשהיא לטנטרום או משהו, אני הרגשתי רגוע. "הילד הוא לא שלי, אפשר להחזיר אותו להורים כמו DVD לוידאומט אחרי צפיה". עכשיו אני גר עם ילד באותו הבית, וזה לא אותו הדבר. כשאני נאלץ לטפל בעיניני משמעת ו"צומי" – אפשר לברוח לחדר אחר, לגעור או לבחור בדרך יותר סבלנית של "פירוק הפצצה" פסיכולוגי, אבל זה לא משהו שאני נהנה או מרגיש סיפוק ממנו. אני מגיע אל סיטואציות שבהן אני פחות אוהב את עצמי. אני נתקל ברגעי "הפכתי לאמא/אבא שלי!". זה לא משהו שאי פעם התחשק לי להגיע אליו, אבל אני מקבל שזה חלק מהחיים שלי, אם אני רוצה גם להנות מהזוגיות שיצרנו.

5. מהי הסיבה שבגללה לדעתך צריך להביא ילדים?

איזו שאלה? המשך הגזע האנושי היא מטרה ראויה בעיני, כמו גם תורשה ומגוון גנטי, ושאר סיבות יוטיליטריות. אני גם מקבל בהחלט שאנשים מרגישים את הצורך הרגשי של גידול ילדים, או את השליחות החברתית/דתית/לאומית או כל סיבה אחרת. אצלי השיקולים האלו פשוט אינם מצביעים באותו הכיוון ברמה האישית.

אגואיסטי? בהחלט! אני מודה. ההחלטה לא להביא ילדים היא אגואיסטית. אבל אני חושב שמכל הסיבות, גם ההחלטה להביא ילדים לעולם היא אגואיסטית למדי וטוב שכך. אם מישהו מרגיש שהבאת ילדים לעולם היא הקרבה אלטרואיסטית כדאי שיבדוק טוב במראה – או שהוא משלה את עצמו, או שהוא עושה את המשגה "הפולני" של חייו. ילד שיגדל בבית שהביא אותו "כי צריך" ולא כי הוא רצוי, לדעתי יקבל את המסר בצורה לא מודעת ויפנים אותו, והתוצאות יתבטאו בצורה שלילית כלשהיא. אגב, הרבה מחקרים קרימינולוגיים/אנתרופולוגיים לגבי נפילת רמות הפשע לסוגיו בצורה רוחבית ובכל ארה"ב לאורך שנות ה-90, הראו שלא היה קשר לחקיקה או אכיפה משטרתית, אלא אך ורק הכנסת ההפלות לחוק בשנות השבעים. בבת אחת פחתו דראסטית לידות של ילדים להורים שלא רצו אותם. אני חושב שזה אומר הרבה. זה גם מסר לכל מי שמביא ילדים מסיבות לא נכונות, למשל לחץ הורים או כנסיון להציל נישואין – דוגמא איומה בעיני, אבל אפשר לראות עשרות אלפים כאלו בארץ כל שנה. מעניין אם יש סטטיסטיקה אם זה עובד בטווח הרחוק. ההימור שלי הוא שלא.

6. איך המצב הזה משפיע על הרצון להיות בזוגיות? איך בנות זוג מקבלות את זה?

אני לא איש סטוצים, תמיד חיפשתי זוגיות יציבה וארוכה, אז אין קשר לחוסר הענין בגידול ילדים. הרבה נשים לא מקבלות את זה, במיוחד כשעוברים את גיל 28-30 הנושא הוא "שובר עסקה" מוחלט. אני מכיר רק מקרה אחד, חבר שלי שמאז גיל 16 עם אותה החברה כבר כמעט 25 שנה. בשלב די מוקדם הוא הודיע לזוגתו שאינו מעונין בילדים, היא הניחה שכשיבוא היום הוא ישנה את דעתו. ההבנה בגיל מאוחר יותר שזה לא המקרה היתה קשה, אבל בסוף האהבה ניצחה והיא ויתרה על אמהות למען זוגיות. אני לא מקנא בה על הדילמה, ואני מקווה שהיא שלמה עם ההחלטה.

7. האם היה לך מקרה בו עזבה אותך אישה בגלל סירובך להביא ילדים? ספר עליו.

ההבנה שאינני רוצה ילדים ושזו "בעיה" תרבותית התעוררה בזמן שהייתי במערכת זוגית. במקרה זוגתי דאז הייתה חולה במחלה אוטואימונית מאוד לא נעימה והיא העדיפה שלא להביא ילדים לעולם מפחד שהם יאלצו לטפל בה כשמחלתה תתדרדר יום אחד. כשהנושא עלה היה לה דיסונאנס מוזר מאוד, הרי שנינו לא רצינו ילדים, רק מסיבות מאוד שונות. למרות שבסוף נפרדנו על רקע שונה, אני לא יכול שלא לחשוב שענין הילדים לא שיחק שם תפקיד נסתר כלשהוא. לשמחתי היא בסוף פגשה מישהו נפלא ומסיבות שונות היא החליטה בכ"ז ללכת על זה, נולדו להם שתי בנות יפהפיות ונראה שהדאגות הרפואיות קיבלו פרופורציות אחרות.

8. אילו נשים לדעתך יכולות להתאים למודל הזוגי שלך לאור בחירתך?

אני מעולם לא ניסיתי לבנות מודל של מצב משפחתי כדי לרכז את נסיונות החיזור שלי לפי סקטורים, אני מתאר פשוט את החתכים שבהם נתקלתי: ראשית, יש נשים רבות שלא רוצות ילדים. חלקן ממש לא אוהבות ילדים, חלקן כמוני מעדיפות את המינון נמוך וללא אחריות כבדה אישית. לא לכולן זה דגל שהן גאות לנפנף בו בפורומים אינטרנטיים, אבל הן קיימות. שנית, ישנן נשים שנבצר מהן רפואית ללדת ואינן רוצות לאמץ, וכמובן יש אמהות חד הוריות שאין מעוניינות בעוד ילדים, במיוחד אם הילדים כבר בגיל צבא ובמגמת פריחה מהקן. מה שבטוח, מכל הגברים והנשים שהכרתי שאינם מעוניינים בילדים ושהעליתי איתם את הנושא (אני מעריך שמדובר בדגימה לא מייצגת של 30-40 אנשים), נראה שלרב זה לא בא עם אישיות אמפתית שדומה לשלי. מהבחינה הזו לי היתה בעיה יותר קשה למצוא בת זוג, אני מקווה שלאחרים בקהל הזה יש פחות בעיה, במיוחד שהילודה העולמית יורדת ואיתה הישראלית, אני מניח שהבעיה התרבותית הזו תתמסמס גם בתרבות הישראלית, וזוגות ללא ילדים לא יהיו חריגים בנוף.

אם יש לך משהו נוסף להגיד בכתבה שלא נשאל, אתה מוזמן לכתוב פרי סטייל.

הממ… יש לי הרבה מה להגיד מסביב על זה שילודה שלילית זה לא נורא כמו שחושבים ואפילו חשוב, אבל זה כבר לא קשור למערכות יחסים ולעיתון כמו "מעריב" אני בטוח, אלא יותר לענייני אקולוגיה, כלכלה, משברי משאבים וכולי. זה לא מעולם השיקולים האישיים שלי, אלא שיקולים שברור לי שבסוף ישפיעו על שאר העולם. אולי זה נושא לכתבה אחרת? (עוד פירוט בסדרת הקיימות בבלוג שלי)

לבסוף אני מוסיף לינק לרשימה חביבה שמצאתי השבוע בזכות יוסי לוי, על סיבות שבגללן לא כל הרווקים חסרי הילדים חייבים להקים משפחה :-)

עדכון – לא קיבלתי עדיין אישור לפרסם סריקה של הכתבה בעצמי אבל ניר יניב פרסם, אז הנה עמוד ראשון ועמוד שני. הנה פוסט קודם שלו בנושא.

המלצה: טמפל גראנדין

על טמפל גראנדין שמעתי לראשונה לפני כ-15 שנה באיזו תוכנית תעודה בערוץ שמונה או משהו דומה, והסיפור נשמע כבר אז שונה ומענין – בחורה אוטיסטית שהצליחה להתגבר על מגבלות שונות בתקשורת עם הסביבה וגדלה להיות מדענית בעלת שם עולמי. היום חייה מתחלקים בין קריירה של מרצה על אוטיזם ובין קריירה של מומחית לגידול וניהול חיי בקר וחזירים, בחוות ועד משחטות. כיום מחצית ממתקני הטיפול בחיות משק בארה"ב עובדים לפי העקרונות שניסחה בזכות ראייתה ותובנותיה המיוחדות.

לפני כמה חודשים צצה שיחת TED שלה ברשת:

(ההרצאה תורגמה בהתלהבות ל23 שפות כולל עברית). בהרצאה גראנדין מתייחסת לסרט שנעשה על פי הביוגרפיה שלה אבל עד שלא זכה ל-14 מועמדויות ושבעה פרסי אמי לא הלכתי לחפש אותו. מדובר בסרט של HBO, באורך 110 דקות, ששואל מ-A beautiful mind את הרעיונות הויזואליים של הדגמת צורת החשיבה של גראנדין. נכון, האמת קצת שופצרה לצורך הדראמה, קלייר דיינס הרבה יותר יפה מגראנדין, לא כל ילד אוטיסטי מסוגל לתקשר ולחשוב באותה הרמה, אבל הסרט עדין מרגש ומעורר מחשבה.

הדבר היחידי שהטריד אותי היה בטקס האמי, כשהמפיקה עלתה לבמה לקבל את הפרס, וקישקשה משהו על כך ש"בימים אלו, כשהאוטיזם מתגבר כמו מגפה", בעוד היא עומדת ליד גראנדין על הבמה. לו רק היה המסר בסרט הזה יותר בולט שאוטיזם איננו מתגבר, שכל המחקרים מראים שהוא איננו נגרם מחינוך קלוקל או חיסונים, וכי לאורך 50-60 השנים האחרונות, אחוז האוטיסטים זהה בכל שכבות הגיל.

דת, פוליטיקה ישראלית והגיון

טוענים המבינים שהשלטון בישראל כבר מזמן איננו ביד העם. משחקים בו הלוביסטים, מפותלים בו בעלי ממון, ואפילו החלטות שנראות כדתיות מנוגדות לדעותיהם של הרבה אנשי דת. עד כמה שניסו מרימי הקמפיין הקטן לעצור את השעון, הוא נכשל מסיבות טובות ורעות כאחד. אני חושב שבעיקר הרעיון של התחלת המאבק הזה פחות משבועיים לפני המעבר היה חסר סיכוי. למעבר כזה יש השלכות היום על כל כך הרבה שינויים במחשבים של הבנקים, הבורסות, מערכות הדרכים וסתם שרתי הווב, שזה ברור שהברדק יחגוג אם אנשים ינסו באמת להעביר בכוח את כל המערכות לאזורי זמן סותרים, שלא נדבר על פרקטיקה פשוטה, כך שהורים לא יכולים להביא את הילדים לבית הספר בשעון החורף ועדיין להופיע במשרד לפי שעון הקיץ.

אבל אני חושב שהיתה כאן נקודת נצחון רטורית קטנה אחת. יזמי המרד עשו יד אחת עם רבנים כדי להראות שאין במאבק כוונה אנטי-דתית דווקא, ומכאן חשפו את ערוות טיעוניו של אלי ישי שחזר בלופ על הטענה שמתקיפים פה את הדתיים. הצום הולך לפי השמש, ולכן 25 שעות הן 25 שעות, ולא משנה השם שבו תקרא להן. אם ל-10% מהעם מציק ללכת לעבודה שעתיים במקום שעה אחרי הסליחות, אז שיפתחו להם את מקומות העבודה יותר מוקדם, או יקחו ימי חופש וגשרים. הרעיון שהקדמת שעון החורף הוא לנוחיות הדתים והקלת הצום הוא עלבון לדתיים וחרדים באשר הם, הוא עלבון לדמוקרטיה, הוא פגיעה מדידה בכלכלה, הוא פגיעה בדת (מי שם את ש"ס להקל על הצום? האם יש הלכה שצריך או בכלל מותר להקל עליו? ואם כבר להקל, למה הזזת השעון ולא למשל התרת שתית מים בשל גל החום או משהו?). כל המהלך הזה לא מסריח מכפיה דתית יותר, אלא מלהראות בפרינציפ מי מסובב את הקואליציה על האצבע הקטנה. כשהרב רוטנברג מפרט את כל הסיבות לכך שהזזה מוקדמת של השעון פוגעת גם ואולי יותר בדתיים, אני חושב שאין מנוס מלהכיר בעובדה שההתעקשות היא יריה מיותרת ברגל.

העלות, אגב, לפי הערכות אלי ישי, היא 26 מליון דולר מסכנים לשוק. הערכות אחרות מדברות על מאות מליונים. מעט מדי מדברים על כך שאנשים יבלו פחות שעות אור עם המשפחה ותושבי שטחים (אבל בעצם כל מי שגר רחוק מהעבודה) נאלצים לחזור בכבישים חשוכים ויותר מסוכנים מהעבודה. ראוי לציין, אגב, שלפי לפחות מחקר אחד, בעולם של בתים, משרדים ורכבים ממוזגים אין יותר ממש בטענות של חסכון בחשמל, אבל כן נראה שקפיצות השעון מובילות לעליה במספר התאונות במקומות העבודה.

בקיצור אני מאחל לנו שעד השנה הבאה, יוכו חברי הכנסת ובעיקר החולשים בועדות במכת הגיון ויתאמו את השעון לאירופאים, או ישקלו לבטל את הזזת השעון לגמרי וישאירו את ישראל כל השנה ב- UTC+3, כי יפה שעה אחת קודם.

ועוד מילותיים על ביבי שציטט את BG

ביבי היום יצא ביציאה מוזרה לעיתונות, ובה הוא רומז כאילו בן גוריון רצה בית לאומני ולא בית לאומי. אם רק היה מעקם אותו בלי לצטט מילא, אבל הציטוט שהוא מביא לא נשמע בכלל כמו דרישה למדינה חד-לאומית. בהמשך הוא אומר "ברור שכוונתו הייתה שבמדינת הלאום היהודית יהיה שוויון זכויות מלא אזרחי ללא-יהודים, כפי שאכן מתקיים במדינת ישראל" וזה כבר נופל למגירת "לעג לרש" לכל הדעות. אני הייתי מנסח את זה טיפה אחרת אבל מילא – ראוי למדינת ישראל להיות מדינה דמוקרטית בעלת תרבות ומוסר יהודיים, אבל לא עם העדפה כל כך גורפת לאנשים לפי תם ומוצאם. אני הייתי מציע הומניזם חילוני כחוק והומניזם יהודי לסמלים, חגים ומוסר מנחה. ביבי יכול ללכת עם זה רחוק אפילו ולוותר על כל החוקים המפלים בין האוכלוסיות, כמו ביטול חוק השבות בתור החלטה הגיונית מבחינה דיפלומטית וראייה עתידית של תכנון משאבים כאחד. אני חושש שאנחנו יכולים לחלום. אני חושב שאין עוד ליכודניק אחד שחושב שאפשר להזיז עוד אוכלוסיה ערבית מהשטחים או מתוך הארץ. טרנספר לא יהיה. המשך החזקה ויישוב של השטחים ייצרו מדינה דו-לאומית דה-פאקטו, ובמיוחד אם הימין רוצה רוב יהודי ושקט בשטחים, חייבים כבר לקדם את הדיונים להסדר קבע. כל הבתים החדשים בהתנחלויות לא יוכלו להשאר בידינו, מיושבים ע"י יהודים. מצב המיסוי לעומת השירותים שמקבלים אזרחי ישראל בגלל סיבסוד המגורים של כמעט חצי מליון מתנחלים הוא בלתי סביר ובלתי סביל יותר. המזרח התיכון עכשיו מתמלא בעוד ועוד מדינות שרוצות גרעין, וישראל צריכה להשקיט כבר את המצב. אין לנו יותר כל הגיון או יכולת לעכב את הבלתי נמנע בלי להזיק לעצמנו. (אז שוב, יפה שנה אחת קודם, וגו').

לבסוף אם מישהו עוד מאמין שמדינה שנשלטת ע"י שיקולי דת ולאומנות (שזה מעין דת) זה דבר טוב, היום התפרסם המאמר הזה בגארדיאן.

אל תהיה פוץ

כמו שהזכרתי, פיל פלייט נתן הרצאה לפני כמה שבועות בכנס הספקנים TAM8. במקום לדבר על התכווצות הירח ואסטרונומיה הוא בחר לדבר על גישה. רבים בתנועה הספקנית (ואני מודה, גם אני חטאתי) לוקים בבעית הסברה. השבוע ההרצאה הגיעה סוף סוף לרשת.

Phil Plait – Don't Be A Dick from JREF on Vimeo.

לצערי לא הועלה תמלול מלא של ההרצאה (הנה משהו חלקי שהעלה בלוגר אחר) אבל אם לנסות לסכם:
* כמה מכם החזקתם פעם באמונה מופרכת או שגויה? (למעלה מחצי מהקהל מרים ידיים).
* כמה מכם זנחתם אותה כי מישהו נתקע לכם בפרצוף וקרא לכם בשמות וירד עליכם? (יד אחת עולה, וכנראה בצחוק).

דרך טיעונים רציונאליים, פיל עובר בעדינות, שלא מתוך מטרה להטיח במישהו ביקורת קשה אלא להסביר את גודל הבעיה ולמה חשוב לשנות גישה. הוא חוזר ומדגיש שהוא לא מבקש שנוותר על כעס או התלהבות, אלו רגשות אנושיים ומובנים, אבל אנחנו חייבים להבין שאמונה היא חלק מובנה במוחינו ואי אפשר לצפות שמישהו יעקור מראשו אמונה ויחליף אותה באי-אמונה. יותר סביר שמיד תקנן שם אמונה אחרת. הוא נותן דוגמאות להפעלת הגישה הזו עם ילדי בתי ספר שהוא פוגש בבתי ספר של "חגורת התנ"ך" ואיך הוא נותן לרעיון של עובדות ומחקר מדעי להנחות אותו הרחק מהפיכת דיונים כאלו לפוליטיים.

"הרעיון הכי טוב שיעלה בראשך שווה כקליפת השום אם לא תשתמש נכון בתקשורת כדי להפיץ אותו" הוא אומר, והוא מדבר על תקשורת בינאישית כמובן. חשוב שאנחנו נלחמים על הגיון ועובדות, אבל זו לא מלחמה של ארטילריה, כאן חייבים דיפלומטיה.

פיל פרסם את הוידאו אצלו בבלוג והוסיף שני פוסטים על התגובות בבלוגוספירה ועל האנשים שזה הכי נגע בהם. האחרון שווה קריאה, אם מעניין אתכם הנושא.

הסברה מול הטחת עובדות – עוד פן

אני חושב שזו כמובן גישה נכונה. כמו שבנושאים אחרים התברר שבנושא אלכוהול, סמים או הימורים, הסברה וטיפול בגורמים אפקטיביים יותר (גם כלכלית) מאשר איסורים גורפים ואכיפה קשה. אנשים בורחים לסמים לא כי הם זמינים אלא כי מצב הרוחה והחברה גורם לאנשים לחפש בריחה מהחיים הלא נעימים. אנשים בורחים בצורה כזו לאמונות תפלות וטיפולים אלטרנטיביים בגלל יחס גרוע מהמערכת הציבורית העייפה והבלתי תומכת. לצערי אני המום לגלות שהחל מהיום ספקית האינטרנט שלי מתחילה לחסום אתרים. משטרת ישראל, בצו בלתי חוקי, הורתה להם לחסום אתרי הימורים. זה נשמע כמו יריית ניסוי לפני שיתחילו לחסום אולי פורנו, חדשות לא מצונזרות, דעות אנטי-ישראליות ולך-תדע-מה. אני תוהה כמה כסף מושקע בחינוך, הסברה ושיקום מהמרים. הלוואי שיתחילו ללמד ילדים סטטיסטיקה מגיל צעיר כדי שיבינו שאין איך לנצח בזה וישקיעו פחות בלעוות את חוקי המדינה.

הסטטיסטיקה לגבי תקופת היובש בארה"ב מראה שכמות הליטרים אלכוהול לנפש לא ירדה בזמן האיסור. יש טענות שגם כמות הגראס שתעושן אם יוכנס הקנאביס לחוק תשאר דומה, רק שאנשים יכנסו פחות לכלא ושוטרים יעברו לעסוק בדברים אחרים. אנשים מוצאים איך לעקוף חוקים מטופשים, למשל תאילנד התחילה לחסום את ויקיליקס ומיד צץ אתר מראה מקומי. תהיו בטוחים שגם אתרי ההימורים הבעייתיים ימשיכו להיות נגישים, אם לא ישירות אז דרך TOR.

אז משטרה יקרה וכנסת גם – אל תהיו פוצים בבקשה.