תגית: ישראל

פורסם ב

ביטוח רכב – האיש הקטן והקיר הענק

בכל הקשור לביטוחים, פנסיות, חסכונות, הלוואות ומשכנתות אני תמיד מרגיש שהכל עבודה אחת גדולה בעיניים והכל ניתן למיקוח. ביטוח הוא הרי הימור חוקי! אני מתערב (על סכומי כסף גדולים) עם סוכן הביטוח שלי שהרכב שלי יגנב, יתרסק או יפרץ השנה והוא מתערב שלא. מי שמפסיד משלם לשני.

קניתי שלשום אוטו חדש כזכור, ובפעם הראשונה יצאתי ללמוד כמה עולה ביטוח מקיף. יש כאן שלוש הבעיות שנכונות לביטוח כמעט מכל סוג:

* תנאי הפוליסה מאוד דומים בין החברות השונות באותיות הגדולות אבל השטן הוא בפרטים: סעיפים שפוטרים את הביטוח, מי חברת הגרירה, מי הוא מוסך ההסדר ובאיזה גובה ההשתתפות העצמית.
* ההפרשים במחיר בין החברות השונות עצומים, לעיתים למעלה מ100%. לרוב לא מוסבר למה. לרוב זה בגלל שחברות ביטוח שונות לא מקבלות הצהרות של חוסר תביעה מטעם חברות אחרות
* ישראלים הם לקוחות מטומטמים, אין באינטרנט ביקורות בעד ונגד חברות ביטוח. לא אמרתי "אין מספיק" ולא אמרתי "ביקורות לא מפורטות", פשוט אין ביקורות. חפרתי שעה בגוגל, פורום ביטוח בתפוז וכל מיני מקומות. יש אנשים מעוצבנים אבל אין ביקורות מפורטות וברורות.

מיד כשהעברתי את הבעלות קפצתי לסוכן הביטוח שלי ועשיתי ביטוח חובה וצד ג' לפני שבעלת האוטו הקודמת מבטלת את שלה, ובאותו מעמד היא הבטיחה לחזור אלי עם הצעות מחיר לביטוח מקיף. עבר יום וחזרה אלי עם מחירים (חברת כלל). שאלתי על כמה קומבינציות (עם ובלי נהגים נוספים) והסכומים נעו בין 5035 (נהג יחיד) ועד 6000 ש"ח (כל נהג מעל גיל 24) והשתתפות עצמית של 1700 ש"ח (1200 במוסך הסדר אבל עד היום טופל במוסכי סובארו רשמיים וככה ימשיך). המחירים הבהילו אותי אבל ציפיתי למחירים כאלו ממה ששמעתי מחברים. למרות זאת החלטתי לעשות סקר שוק ולו כדי לדעת מול מה התחרות.

פתחתי גוגל, ומסתבר שיש כמה אתרים שמבטיחים לך שתוכל לשלוח פעם אחת את פרטיך ומיד יחזרו אליך מ4-5 חברות ביטוח שונות. לא ברור מה האינטרס אבל למי אכפת, שלחתי הטמ"לי על פני המים. וגם התקשרתי לעוד שמות ברשימה שמצאתי. ביקשתי הצעת מקיף מלאה (גרירה, רכב חלופי, שמשות, מערכת שמע, וכולי). מסתברים הדברים הבאים:

* ביטוח ישיר (הקש על החמש) נתנו לי למלא באתר (400 ש"ח הנחה על שירות טלפוני בערך) טופס מאוד מבלבל עם זיליון פרטים ויצא יותר זול ביטוח לשני נהגים מאשר נהג בודד. יכול להיות שהם הורידו מחיר אוטומטית כי במחשב היה כתוב שכבר קיבלתי הצעה קודמת, אז הנחה אוטומטית? על כל פנים יצא כ3100 ש"ח ו1250 השתתפות עצמית. הטופס ביקש מספר ת"ז אבל נתתי אחד מזויף 🙂
* AIG, אישי ישיר ואיחוד ישיר לא נותנים הצעות באתר אלא רק טלפונית, ולא היו מוכנים לתת הצעת מחיר בלי שאמסור תעודת זהות (למה מי מת?). AIG זרקו שזה יהיה בסביבות ה3000 ש"ח אבל בלי ת"ז הוא לא יכול לתת לי מספר מדויק.
* "דורון ורוזן ענק הביטוח" נתן מחיר גמד. 2200 ש"ח. חיפשתי קאצ' ולא מצאתי. אשת המכירות היתה מאוד אדיבה אבל זה לא אומר כלום על יום הפקודה. השתתפות עצמית 1000 במוסך הסדר ו1600 בשלי, הכי זולים.
* "כלל ישיר" אמרו שאין להם מחיר זול יותר ממה שהציע לי הסוכן.
* ICI היה מאוד אדיב, הלך לברר וחזר אחרי חצי שעה והתנצל, המחירים שלו מתחילים בכ4000 ש"ח אז לצערו אין לו איך לסייע לי.
* ביטוח מיקא הציעה לי 2260 ש"ח דרך "הכשרת היישוב", עם השתתפות 850/1500. הם עובדים גם עם "אליהו" אבל שם הפוליסה עלתה 3900 ש"ח גם כן. היא שאלה (כמו כולם) איפה קיבלתי הצעות יותר נמוכות ואמרתי לה שאצל "ענק" והיא מיד קפצה שאין לה בעיה להפסיד מכירה לכל אחד מהישירים אבל כדאי לי מאוד להזהר מ"ענק" ושות', לטענתה מכל הלקוחות שעוברים אליה הלקוחות שלהם מקללים הכי הרבה. למרות שאין לי סיבה להאמין לה יותר מדי (יש לה עמלה מהמכירה) אני אכן למדתי בגילי שאם קונים בזול משלמים ביוקר, וללכת על המותג הכי זול זה אולי לא הרעיון הכי מבריק.

חזרתי אל הסוכן, ונאמר לי שעצוב להם אבל הם מבינים ואין להם מה להציע לי באותה הזדמנות גם התגלה לי שכיוון שאני מחליף מצד ג' לצד א' אני חייב לעבור קודם שמאי, כי חברת כלל מסתכלת על מעבר כזה בעין עקומה. לא יעלה לי כסף, רק זמן מעצבן…

בקיצור חזרתי אל מיקא ומסרתי לה את הפרטים, נשאר לי רק לפקסס לה אישור על אי תביעות ישנות והיידה. אני מבוטח כבר מעכשיו. אפילו לא צריך לקנות מראש ביטוח על נהגים נוספים, רק להודיע מראש ובכלום כסף יוסיפו לי לשבוע פה או חודש שם עוד נהג (נדמה לי, גיא, שאתה לא עולה עוד שקל, אבל רונן יעלה עוד שקל או שניים לשבוע)

* לא כל חברות הביטוח נותנות הנחות לפי הצהרות על אי תביעה מחברות אחרות.
* לא כל החברות מרימות את גובה הפרמיה אם היו לי תאונות ושלילות (גם אם לא תבעתי).
* מיקא לא שיקללו את עיר המגורים למחיר הביטוח אבל אחרות כן – אבן יהודה יותר מסוכנת לרכבים פופולאריים מסתבר, ויש הפרש של מאות שקלים בביטוחי גנבות לעומת ת"א למשל. אולי כי זה ישוב לא צפוף וגם הקרבה למשולש לא מועילה.

נשאר לי רק לגלות אם הם נותנים שירות טוב כשקורה משהו, אבל אני כמובן מקווה שלעולם לא יצא לי לבדוק אותם… ואני מקווה שלפחות עזרתי למישהו עם המספרים האלו.

פורסם ב

טעימת יינות 90+ ויינות זוכי מדליות בדרך היין

(עוד פוסט של גיא, כי אני אוהב יותר את הסקירות שלו על טעימות 🙂 )

ביום חמישי האחרון, ה-28.6, נערכה טעימת יין בדרך היין ברעננה, שכללה יינות שציוניהם, עפ"י דניאל רוגוב (D.R), רוברט פארקר (R.P) ו-Wine Spectator (W.S), הם מעל 90. הטעימה הורכבה מיינות ישראלים ויינות תוצרת חוץ, ובמחיר סביר של עד 55 ₪ (כולל כוס משודרגת שקיבלנו מתנה וזיכוי ע"ס 10 שקלים לקניה מיינות הטעימה), קיבלנו טעימה סבירה.
אני כותב טעימה סבירה, כי היינות לא היו יינות גדולים במיוחד, אבל נתנו תמורה יחסית יפה לכסף.
את הטעימה שאני אתאר כאן, אני אסדר לפי קטגוריות של יינות לבנים ואחריהם אדומים וקינוח (לפי סדר היורד מהאיכותי ביותר ועד לפחות איכותי, לטעמי האישי). בנוסף, היו יינות של טעמתי, בעיקר בשל כמות והחלטה לא לנסות את כל ההיצע שעמד בפניי. אני בטוח שמי שהיה שם וירצה לחלוק רשמים, יוסיף אותם בבלוג. את היינות שלא נטעמו אני ארשום בסיום.

אז מספיק עם הקדמה. נתחיל ביינות הלבנים:
היין הדומיננטי והנחמד ביותר באותה קטגוריה, היה לדעתי יין ויוניה-מרסאן ד'ארנברג 2003 (ידוע בשמו Hermit Crab). היין קליל מאוד, ונרשמו ריחות של לימונית ופרחים, ובטעם היה ציפורן מודגש. הוא בהחלט היה שונה משאר היינות הלבנים שהיו בטעימה. יין זה קיבל ציון 90 ע"י W.S.

הבא בתור היה יין שרדונה שאבלי אופייני של Olivier Leflative, בציר 2004. הטעות היחידה שעשיתי היה לשתות אותו אחרי היין של ד'ארנברג. הטעם של היין האוסטרלי האפיל על חברו הצרפתי, ורק אחרי טעימה של חתיכת סושי נאותה, אפשר היה להבחין באיכותו. היין, כאמור אופייני לאיזורו בחוסר העץ שבו. הוא היה עדין, חמצמץ ומרענן. W.S נתן ציון 90 ליין.

השרדונה של ברבדו, 2006, היה נחמד מאוד, וגם הוא היה ללא עץ. הטעם שלו היה ארוך, ומילא את החיך בטעמיו האופייניים של הזן. רוגוב כיבד את היין בציון 91.

הוויוניה 2005 של רמת הגולן (סדרת ירדן) היה בעל ריחות וטעמים של אפרסקים בשלים (הרבה יותר בשלים מאשר היה בבציר 2004), אבל הטעם היה קצר וקצת מאכזב לטעמי. רוגוב נתן ציון 90 ליין.

אחרון והכי פחות חביב בקטגוריה זו, היה אבני החושן שוהם של בנימינה 2003. אין לי מושג למה היין קיבל ציון 90 ע"י דניאל רוגוב, אבל הוא היה פשוט אנמי. אין לי דרך אחרת לתאר זאת. טעם קצר, ללא ריחות יוצאי דופן. שום דבר מלהיב, בקיצור.

נעבור לעולם האדומים:
הבחירה ביין המצטיין של הערב היתה קשה עבורי. היו כמה יינות שהתחרו על התואר והנה הם:
ספרד – Pasquera 2003 – טמפרניו 100%, ששכב כשנה וחצי בחביות עץ אלון אמריקאיות, והיה פשוט מצוין. זהו היין שאיתו העדפתי, בסופו של דבר – לסיים את הערב. יין מלא, עם טעם שממשיך ללוות אותך כמה דקות טובות אחרי כל לגימה. W.S נתן ציון 90 ליין. זהו אחד היקבים האהובים עליי.

איטליה – La Spinetta Barbera Gallina 2004, עם ציון 90 ע"י R.P. יין שמלא טעמים של פירות בשלים, שממשיכים לענג אותך לאורך זמן. יצאנו עם שישייה שלו מהטעימה הזו.

אוסטרליה – ד'ארנברג The Laughing Magpie 2004 – שילוב משוגע לחלוטין של ויוניה ושיראז.
אין לי מושג מאיפה הקריצו את היין הזה, אבל הוא טוב מאוד ומשוגע כמו שהוא נשמע. ציון 92 ניתן ליין ע"י פארקר.

יין טוב מאוד נוסף היה יין צרפתי – Domaine Les Pallieres Gigondas 2003 , שטבע בטעמי פירות יער ופלפל. עדיין סגור למדי, אבל כבר קיבל ציון 91 מ-R.P.

בצד הישראלי, היין המצטיין היה זה של יקב טוליפ. גם ה-Mostly Shiraz (שכולל בתוכו שיראז, קברנה, מרלו ופטיט ורדו) וגם הסירה רזרב היו פשוט נהדרים. הראשון הוא בלנד נהדר מ-2005 שנותן פייט יפה לריטון רד 2002 של אמפורה. הוא עגול, מלא בפרחים ומוכן לשתיה. היין קיבל מדליית זהב בתחרות "אשכול הזהב".
השני הוא יין עגול לא פחות, עם ציפורן מודגש בטעם, ובעל ריח אופייני לסירה. דניאל רוגוב נתן לו ציון 90 מוצדק בהחלט.

יין נוסף שהייתי מגדיר כטוב, היה הקברנה 2003 של רמת הגולן (סדרת ירדן). אני כבר לא מופתע היום מדברים טובים שמגיעים בסדרה הזו. ציון 93 בהחלט הלם את היין. בפה היתה הרגשה נפלאה של תפוחים חמוצים-מתוקים.

היו יינות בינוניים, מאיטליה וצרפת, שלדעתי היו פשוט סגורים מדי לטעימה מסוג זה, אבל לא היתה לי מספיק יכולת לאבחן אם הזמן יעשה להם טוב. הראשון היה La Spinetta Barbera Bionzo 2004, שקיבל ציון 91 ע"י R.P. היין היה מריר מאוד, אבל מלא ובעל גוף עמוק.
הצרפתי היה שטונף דו פאפ, Vieox Telegraphe Telegramme 2003. ציון 91 ע"י רוגוב. היין היה מאוד ונילי, והיו מודגשים בו גם פירות יער ופלפל.

הרשימה הפחות מכובדת, שסוגרת את רשימת האדומים, היא של יינות ישראלים. חלקם ירדו מגדולתם, וחלקם כאלה של יקבים שמעולם לא התחברתי אליהם גם לפני כן. לא ברור לי למה הם קיבלו את הציונים המכובדים שהם קיבלו:
יקב רקנאטי הציג 3 יינות – מרלו רזרב 2004, קברנה רזרב 2004 ופטיט סירה-זינפנדל 2005. הם קיבלו ציונים של 90, 91 ו-90 בהתאמה ע"י דניאל רוגוב.מלבד הריח יוצא הדופן של הקברנה, אין לי מילה אחת טובה לומר על היינות. הם היו רגילים מאוד, אופייניים לזנים שאותם הם ייצגו, אבל חסרי מעוף וטעם ארוך.
ססלוב היה יקב שדווקא אהבתי עד לפני כמה שנים, אך בשנים האחרונות, אותי אישית הוא מאכזב. הסדרה היחידה שעוד אהבתי היתה סדרת הרזרב של היקב, אך הפעם גם את זה הם הצליחו לקלקל. על ציון 91 (שוב רוגוב), כל מה שטעמתי בקברנה רזרב 2003 היה מרירות וסבון כלים. את הסדרה הנמוכה ניסיתי לפני מספר חודשים (אדום מריאג' 2004, שקיבל כאן ציון 91), והיין היה פשוט וחמצמץ.
בנימינה הצליחו גם הם לאכזב אותי שוב, כפי שעשו בעבר. אבני החושן תרשיש 2003 של היקב, היה אמנם בעל ריח ייחודי של טופי ומתיקות מעניינת (91), אבל הטעם היה בעוכריו – מישהו החליט לתת ליין הזה לשכב בחביות עץ לזמן ארוך מדי. העץ השתלט על טעם היין ולדעתי "הרג" אותו כליל.

יין הקינוח היחיד שנטעם באותו ערב, היה Hights Wine 2004 של ירדן (91). זהוב, ומתקתק. אני לא כל כך איש של יינות קינוח, אז קשה לי לשפוט.

כמובטח, הנה רשימה של יינות שלא טעמתי באותו ערב (אחדים מהם נטעמו בעבר וחלקם לא):
ברבדו מרלו 2005 (92)
ברבדו קברנה 2004 (91)
כרמל קיומי קברנה 2004 (91)
כרמל קיומי שיראז 2004 (91)
יתיר ק.מ.ש 2003 (מדליית זהב ב"אשכול הזהב").
אמפורה מרלו 2003 (90)
אמפורה קברנה (90)
ססלוב אדום מריאג' 2004 (91)

פורסם ב

איזה יהודי הוא זה?

חבר הפנה אותי לאנציקלופדיה "דעת" המקוונת, וצחק שהערך "אתאיסט" לא נמצא, אבל חיש קל מצאתי את האפיקורוס. אני קורא שם את הקטע שמסומן "תוספתא מסכת שבת" וחושב איך זה שבעברית אין מילה לג'יהאד. כתבתי להם "הערה" לערך, כי לא יכולתי להתאפק פשוט. "מהכתוב כאן משתמע שאדם שנולד ליהדות לפי שיוך משפחתו ומרגיש כישראלי ובן העם היהודי אך מתרחק מהדת ומתנגד לסמליה וכופר בעיקר, או במילים אחרות ישראלי אתאיסט שכמותי – ראוי להיות מופקר למאכולת אש או שאר אסונות ושנאה ואולי גם פעולות איבה של ממש מידי מאמינים?"

מעניין אם אני אקבל תשובה.

פורסם ב

פסטיבל ג'אז בקיסריה

גם הפוסט הזה נכתב על ידי גיא:

טוב.. אז שמענו שזו השנה השלישית שהולך להיערך פסטיבל ג'אז בקיסריה.
אקדים ואומר שבשנה שעברה היה פסטיבל דומה בתאריכים דומים, עם הרכבים שונים.
גם בשנה שעברה הלכנו, מספר חברים ובני משפחה, לראות הופעה של להקה הולנדית, שמבצעת שירי ג'אז ובלוז של ניו אורלינס, משנות ה-30 וה-40 העליזות. להקת ביג-בנד רצינית, שנתנה הופעה בלתי נשכחת.
הארגון לפני שנה, היה הצד החלש של העניין. מספר הכיסאות שהושמו מול הבמה היו מועטים בהרבה, ונאלצנו לסחוב כיסאות מהבמה הקטנה רק כדי לשבת בצד.
אבל ההופעה היתה בהחלט שווה את זה. להקה מדהימה, שנתנה תצוגה יפהפיה של דיקסי, והדרן שארך עוד חצי שעה. חבורה מבוגרת, שאפשר היה לראות בבירור שהם נהנים לנגן ביחד, וזה הגיע למצב שהקהל, בזמן ההדרן, פשוט קם והתחיל לרקוד במעברים ובצידי הבמה. ואני מדבר על קהל באמת מגוון. מכל הגילאים.
להמשיך לקרוא פסטיבל ג'אז בקיסריה

פורסם ב

פשפש בחנות חרסינה – עלילות עירא ברברשת

פעם פעם פעם מישהו אמר שנוסטלגיה תמיד תמכור. אתםם זוכרים את זה? כן זה היה פעם. ואיך שהוא צדק! פי… האנשים האלו היו צודקים פעם… אני זוכר איך… טוב אבל אני נסחף. לא באתי לדבר על נוסטלגיה אלא לספר אותה. הרבה מהקוראים שלי לא מסותבבים בבלוגוספירה ולא יודעים שמדי פעם יש גל פוסטים באותו הנושא. בשבוע שעבר הסתובב אחד של השתפכויות נוסטלגיות על "איך גיליתי את האינטרנט". התחילה את זה כרמל, אותה אני מכיר עוד כ"carmel" מ-IRC, בחיתוליו של ערוץ ישראל בEFנט, והמשיכו את זה עוד כמה אנשים, ועכשיו כרמל גם הוסיפה פרק חביב וחשוב נוסף.

אני זוכר את ה"פונג" האנאלוגי שהיה לשכנים עוד בסוף השבעים. מאוחר יותר כשלחברים שלי היו קומודורים ותואמי אפל אבא שלי קנה ב83 מפלץ בשם Apple /// שעד היום עדיין עובד במוזיאון עתיקות מחשוב. ב85 נוסף לו apple //c מתוק וסוף סוף אפשר היה לשחק משחקים נורמליים ולתכנת (התוכנית הראשונה שלי שציירה פרקטלים של מנדלברוט נכתבה עליו בבייסיק ואח"כ קומפלה כי לא הייתי חזק אז באסמבלי), ולמעשה כשכבר לא מעט חברים שלי קיבלו מההורים "מינטה" 286 אני הייתי עדיין עם מחשב 8 ביט אבל מאושר עד הגג. על 128K היו לי יותר צבעים מEGA, עכבר עם תוכנות ציור, סאונד יותר טוב, חיבור לטלוויזיה, ואפילו תוכנת DTP. אבל בכיתה י"ב (1990) התעקשתי ואכן לכבוד סיום הבגרות קנינו 386. התעקשתי שיהיה DX ודיסק כפול בגודל משאר החברים שלי – 80 מגה! כי אני התכוונתי להכנס חזק לענייני הפרקטלים שלי. בהמשך אפילו קניתי לו 387 שהאיץ את העניינים פי 6.

עכשיו יש לי חור בזכרון. אני זוכר שקניתי מודם בהתלהבות. 2400 קטן אבל אפקטיבי, אבל לא זוכר מי קישר אותי לביביאס הראשון או איך מצאתי את המספרים הראשונים לחייג. אני מניח שזה היה המוכר בחנות? וכך התחיל רומן עם הביביאסים. היו שתי רשתות מסחריות ואחת חופשית שהתחילה ב1991 כאסופה חסרת צורה של ביביאסים עצמאיים שקיבלה חיבור לפידונט. הדואר היה זורם לאט כי היו עושים רק חיוג אחד בלילה להעברת הדואר (באמצע היום היו מחירי הבזק פסיכיים), ועץ הניתוב היה בעייתי כי בקצהו היה הביביאס של ירון מינץ שהיה לפעמים נתקע לארבעה ימים כשהוא בחו"ל. התאספה אספה, באו טרומר ושקד (השמות המלאים שמורים במערכת אבל הרבה יודעים מי הם) והציעו "רינג", מערכת שפידונט לא אמורה להכיל, שתשלח דברי דואר ביותר מנתיב אחד, פנטגרם של חמישה ביביאסים ומסביבו עוד עשרה שכל אחד מהם מתקשר לשניים מחברי ה"רינג" המרכזי. היה כאן תיחכום ודיוק של השעות הנכונות להתקשר כשהקווים של האחרים פנויים והרבה עבודה מסודרת אבל זה היה הצלחה אדירה. לפתע הדואר שלנו זרם יותר מהר, וזה היה בדיוק בזמן כי התחילו להגיע עוד אנשים. המצב שבו יותר אנשים ברשת הניב יותר תעבורה בקבוצות הדיון ואנשים כבר לא קראו דואר אונליין כי היה יותר מדי. נכנסו חבילות מעניינות כמו "בלוווייב" והרבה אנשים העדיפו את "גולד-אד" ולכן פתחו לעצמם "פוינטים" שהם מערכת דומה לביביאס מבחינת הדואר אבל שלא מקבלת שיחות נכנסות. במילים אחרות תחשבו על מצב שבו אנשים מקימים לעצמם שרת SMTP בבית במקום לקוח POP כי יש כלים יותר יפים לקרוא ולכתוב דואר 🙂 ברשת הזו היו גם לא מעט כותבים מוצלחים , שאנשים בבלוגוספירה מכירים בתור תומר ליכטש, גדי שמשון, דובי קננגיסר ואחרים.

במצב כזה היתה הצפה של מודעות לטכנולוגיה. יותר אנשים היו ברשת הקטנה והשמחה שלנו, חינכנו אותם להשתמש ב-PGP וכך יכולנו לעשות הצבעות רבות בהמון נושאים ולעצב את הרשת בצורה יפה. נפתרו גם בעיות עם מודרטורים בקבוצות דיון שהיו משותפות עם הרשתות המסחריות (אקסלנט וקיקס), אבל אז צצה בעיה מצחיקה. אחד הechos (קבוצות הדיון) שאיחד שיחה ללא נושא מוגדר בין חברי כל הרשתות, נקרא באופן שאז היה טבעי לכולם, INTERNET. ואי שם בהתחלת 1994 או סוף 93 אנשים התחילו לראות שם מדי פעם הודעות פרטיות נשלחות ע"י מאן דהוא, והכתובת אליה יועדה ההודעה לא היתה שם אלא מחרוזת צפופה עם שטרודל באמצע. מעטים יודעי דבר היו צועקים על הטמבל שהוא התבלבל. זו כתובת ביטנט ואין לרשת שלנו קשר לשם, היו אומרים לו. אני שמעתי דבר וחצי על זה כי שירתתי בצבא עם אחד בשם חנן (ראו פרק ב' אצל כרמל, לינק בתחילת המאמר), שהיה אמריקני במקור ובשביל לשמור על קשר עם ההורים היה לו חשבון בביביאס אמריקני גדול בשם קומפיוסרב אבל עם מודם 1200 מסכן, ולקומפיוסרב היה חיבור ל"אינטרנט" הזה.

אחרי מספר שבועות גם באולטינט שמעו שמסתבר שלביטנט קוראים גם אינטרנט בכל מני מקומות בעולם, וזה גדול עלינו, לכן עדיף שנחליף את השם לALLNETS_CHAT. העניין עבר ברוב גדול בהצבעת PGP אבל השותפים (קריא חבורות הביביאסים המסחריים של סער בליץ וחיים שו-אסמו) לא הסכימו. בא ג'יבי וכתב תוכנה מתוחכמת שהמירה שמות של ECHO בדרכו בין הרשתות, ואח"כ גם אכפה החלטות מודרטורים ומחקה טרולים. משהו מגניב למדי, אנטיספאם של המאה הקודמת.

ועכשיו אני סופסוף מגיע לפואנטה. למרות שהפכתי לביביאס ואפילו חבר ברינג המרכזי והחשוב, לא הכרתי את עולם המחשבים האמיתיים. כאן נכנס מר שקד, בחור מבריק שהיה צעיר ממני בשנתיים ועם הרבה זמן פנוי של תלמיד חרוץ מ"ליידה" שברור לו שהוא פשוט האדם הכי מבריק ביקום וכולנו נמלים. אחרי ביקור או שניים למעבדות האוניברסיטה הוא כבר שלט יפה ביוניקס, ידע מה זה NNTP ולימד את ידידנו המשותף ירון בלום ז"ל איך להתחבר לסנונית ובהמשך ארגן כמה חשבונות יוניקס פרוצים. מספיק הרי לגנוב פעם אחת את קובץ הPASSWD ממישהו שהשאיר מסוף פתוח ויצא להפסקת קפה (לא היו אז קבצי SHADOW) ובעזרת 486 וכמה שעות עבודה הסתבר ש80% מחשבונות עובדי האוניברסיטה לעולם לא נכנסו לשימוש ועדיין היו עם הסיסמא הראשונית. לקחנו חשבונות של דוקטורים ממדעי הרוח, אני זוכר היה אחר פרוקצ'יה, חשבתי שיש לו שם מצחיק ואז לא ידעתי עוד מי זה 🙂

אבל מה עשינו עם החשבונות? לשלוח דואר לא היה למי ולא היתה פואנטה לשלוח גם בשם מישהו שפרצת לו את החשבון. לא, גם אתרי תוכנה לא היו אז (לא שידענו מהם) וב92 גם לא היה ווב. אנחנו השתמשנו בחשבון של פרופסור פרוקצ'יה כדי לבנות גשר חד כיווני מNNTP לECHO. הצפנו כל ביביאס שרק רצה בדיונים טכניים על דברים שלא ידענו עדיין מה הם, על פיסיקה, קבוצות דיון של הומור, לימדנו אנשים מהו ה"אינטרנט אורקל"… אבל לא העזנו לעשות את זה גשר דו כיווני כמובן כי זהכבר היה מסוכן.

ההתכתבות עם אנשים היתה עכשיו תחביב מטריף. עיקמתי קצת חוקי צבא (ואולי קצת בטחון שדה) כדי להיות מחובר גם מהצבא לאולטינט. בזמן המשמרות הארוכות ולא מעט ריתוקים. ככה עברה תקופת הצבא איכשהוא, ועברתי לעבוד ב"בינת". שקד כבר התרוצץ תקופה ארוכה עם חבילה ענקית של דיסקטים בכיס והסביר שיש לו להראות לי מערכת הפעלה מגניבה שהיא חינם לגמרי להראות לי. לא הבנתי למה היא כ"כ הרבה יותר גדולה מחמשת הדיסקטים של חלונות 3.11 ואפילו אין לה מי יודע מה גרפיקה (סוף 1994 להזכירכם) אבל אמרתי שיום אחד אני אציץ עליה. את TRUMPET WINSOCK הכרתי כי השתמשנו בטלנט כדי לשלוט מרחוק על ציוד, והיה נחמד לדפדף בLYNX המוגבל של סנונית (יכולנו לחייג "חינם" ולגלוש בגופר! איזה ימים!). שמעתי שקיימים גם דטהסרב ואקטקום, אבל כדי להתחבר היית צריך אישור שזה לצרכי מחקר אוניברסיטאי או סיבה רצינית כלשהיא. כשנפתח האינטרנט להתחברות חופשית פתאום הצטרפו גם "שני", "קו מנחה" והכל במחירים בלתי אטרקטיביים בעליל (תראו מה היה ב1997!), אבל החיבור היה עם תוכנת טרמינל פשוטה לחשבון יוניקס שנתן לקרוא דואל בPINE, ועם טיפה תוספת מחיר הרשו לך להריץ LYNX. לא ראיתי צורך כיוון שהיה לי בעבודה, ובדיוק קיבלנו חבילה של נטמנג', והיה שם כלי משונה שהתפוצץ תכופות עם שממית מסתובבת שהתחבר דרךהWINSOCK לאותם אתרים שגם LYNX התחבר אליהם, וקצת הקל על הדפדוף כי אפשר היה לעבוד עם עכבר. היו אפלו אתר או שניים עם טיפה תמונות אבל זה האיט את הגלישה, אז אחרי שהבנו את הגימיק, כיבינו את ההורדה של התמונות. המידע המעניין היה ממילא הטקסט, אז למה להאיט?

החברים שלי מהביביאסים שאלו אותי למה טוב הטראמפט הזה. הרי עם היוניקס אפשר לדבר רק בפקודות. בתעוד של טראמפט היה כתוב שאפשר להתחבר בSLIP אבל באקטקום אמרו לחברים שלי שאין להם טכנית איך לספק להם חיבור כזה בזול, או איזה תירוץ אחר. באיזה שלב הופיע גימיק חביב בשם SLIRP והפך את היוצרות. פתאום כל אחד היה יכול להתחבר בPPP ורשת אולטינט התחילה להעביר תוכנות WINSOCK שונות. יום אחד הזדמן לי להגיע לדטהסרב לתקן מודם של איזה חברה ששימש לה גיבוי לנל"ן. באתי לבקר עם חבר טוב בשם דורון שאיתו שירתתי ואח"כ גם עבדתי בבינת. אני זוכר שכשהיינו שם אחד העובדים בא בלחץ לבוס וסיפר לו שהם הורגים את כל העותקים של SLIRP והוציאו הזהרות למשתמשים אבל אנשים מורידים עותקים חדשים ומריצים אותם בשמות מזוייפים וקשה לתפוס את הפושעים, והם בעצם משתמשים באינטרנט כאילו היה להם חשבון SLIP שהוא יקר פי שלוש! דורון גם הכיר לי באותה הזדמנות את רוני ושניהם הראו לי מה זה IRC. הרבה אנשים הכירו אותם בלי להכיר אותם. הם היו Jane1 ו-diablo. היו עוד כמה אנשים מפורסמים יותר ופחות בחבורה של בערוץ "ישראל". אחד ורדי ועוד כמה חברים כתבו תוכנה נחמדה שעבדה דומה לIRC אבל לא צריך להיות כל היום בערוץ עמוס, וזה היה גראפי! ולחלונות! ICQ היה שוס רציני, וכמעט כמעט הרג לי את חווית הIRC.

אז שכנעתי את הבוס שלי שלבינת צריך שיהיה חיבור אינטרנט ושרת למכור אתרים, סיפרתי לו גם על מערכת הפעלה פלאית לPC שתחסוך לקנות את מחשב הSUN שהוא חשב שנצטרך. עוד לא ידעתי מה ואיך עושים אבל קיבלתי אור ירוק, נל"ן כבר היה, מחשב התקבל גם, וקראתי לידידי שקד שיעזור. מצויד בדיסקטים של לינוקס הוא ישב עם המחשב שלושה ימים בבית ובסוף בא איתי להתקין אותו. לא היה לי מאיפה נכנסים למערכת ואיך יוצאים כי ההתקנה הראשונה הזו היתה פרנואידית לחלוטין. שקד שם את הכל בCHROOT, קונספט שהיה לי מאוד קשה להבין. מערכת "כאילו" מתחת למערכת האמיתית. הוא הסביר לי שזה יהיה כ"כ בטוח שאף אחד לא יפרוץ. אף אחד גם לא הצליח לגרום לזה לרוץ לצרכים יעילים והמיזם נקבר.

בסוף 1995 עזבתי את בינת, הפכתי לעצמאי, טיפלתי בשרת קטן של רשות המחקר של האוניברסיטה העברית, התקנתי שני שרתים בכנסת ובעיקר עבדתי בבית ספר גילה, שבזכות עקשנותי בשנה שלפני כבר היה מחובר לאינטרנט. החלטתי שאני פותח ספקית אינטרנט קטנה ללקוחות ולחברים וקניתי נל"ן לנטמדיה. פריים ריליי של 64 קס"ש בלי CIR עלה $170 בזק ועוד $500 על התעבורה. בשלב מסוים מצאו בית חם על הלינוקס אצלי בבית אתרים כמו לינוקס-IL ומגאזין רשת בשם מוניטור של גדי שמשון.

השאר היסטוריה… דרך אולטינט הכרתי את אודי, שהכיר לי את אבא שלו, שהכיר לי את אלי שטרנהיים, שסידר לי ויזה לארה"ב ושם עבדתי שנה וחצי בצנטרום של הפיילה, עמק הסיליקון בשנות הבועה, ומשם הכל היסטוריה…