הכושי עשה את שלו


Creative Commons License photo credit: SuggestivePhotos

מגרשים את האסייתים, איזה גיבורים אנחנו. תסתכלו טוב טוב על הצלופח המסכן הזה משמאל. כך מדינות המערב (וישראל בתוכן) מתייחסות למזרח. מצרך מדף שקונים בחנות כשרוצים ומתעלמים כשלא. בארץ עובדים כ900 טבחים זרים (רק 900 בכל הארץ? נשמע מעט) אבל לא בגלל שישראלי לא יודע לגלגל סושי או להקפיץ מונוסודיום גלוטמט עם בקר סצ'ואן, אלא בגלל שאף ישראלי לא היה מסכים למשכורות המחפירות שמשלמים לאנשים האלו, בטח שלא ישראלי עם כמות הנסיון שהם צברו.

בהרצליה היתה מסעדת סושי מצוינת בשם "סאלי". מצוינת בגלל שהיה להם איש סושי קפדן ומוכשר שדאג לחיתוך נכון של הדגים ולבניה מלבבת של הצלחת. היתה פינה על הבר שאפשר היה לראות בדיוק איך ומה הוא עושה ובימים של ביזנס איטי לשבת ולדבר איתו קצת. באנגלית מקוטעת הוא סיפר לי שכבר בגיל 12 או 13 שלפו אותו ההורים מבי"ס ושלחו אותו ללמוד טבחות, ואחרי 3 שנים לימודים וסטאז' נשלח לאירופה ועבד בכל רחבי סקנדינביה, המשיך לקליפורניה ומצא את עצמו בישראל. הוא שונא סושי ולא מסוגל לאכול מזה, ואין דבר שעליו חלם יותר מאשר לנטוש את המטבח וללכת ללמוד תואר באיזה קולג', אבל הוא לכוד במין לופ אינסופי של נדודים על אשרות עבודה. לא ירדתי לפרטים מה בדיוק מונע ממנו, אבל מה שבטוח, לא ראיתי אף טבח סושי בארץ שהיה מנוסה כמוהו להרים צלחות מעוצבות ומנות יצירתיות, ובכל זאת חוטף צעקות חסרות שחר מהמעסיק הישראלי שלו שהתייחס אליו בערך כמו שסנוב גזעני מתייחס לשוטף כלים מטירה. זה היה מעליב לראות את זה ולא חזרתי לשם אחרי אותו הערב. מאז אותו טבח עזב, המסעדה התדרדרה ונסגרה. מסתבר שיש אנשים שבאמת קשה למצוא להם תחליף. לפעמים בגלל משכורת נמוכה ולפעמים בגלל ידע וכשרון, אבל שני אילו אינם מספקים את ממשלת ישראל.

במדינה שלנו, שנוסדה לא מסיבות דתיות אלא ע"י ציונים חילוניים ברובם, כפרויקט שחרור לאומי מגלות ואנדר-דוגיות, מחזיקה עם עבדים בבנין, חקלאות, בישול, טיפול בזקנים ובקיצור כל עבודה שישראלי לא ירצה בה, וכשהעבד פתאום גורם למישהו בכנסת להראות לא טוב, אז אפשר לפטר אותו. בעלי המסעדות לא יותר טובים מ120 הטמבלים הנבחרים שלנו, הם באים בטענות מופרכות כאילו שאם מחר יגורשו כל הטבחים הזרים אז לא יהיה תחליף ויצטרכו לסגור את הבאסטה. המפסידים הם כמובן רק הסינים והתאילנדים שיגורשו. אני לא סופר את רשת יו-סי פקין או זוזוברה כצד נפגע בענין. הם יעסיקו ערבים או רוסים או כל מי שמוכן יהיה לקחת את העבודה בזול, ויעלו את המחיר ללקוח כי יהיה להם תירוץ. כל דבר זה תירוץ להעלות את המחיר.

הנה עוד שלב אחד בהפיכתו של עם ישראל לעדר בהמות כמו כולם. אור לגויים עאלק.

תשובה מאגוד האינטרנט

לפני חמישה ימים ציינתי את אכזבתי מחוסר הפתיחות של ISOC-IL. יש לתקן – ×–×” לא שהם לא מחלקים מידע, הם פשוט לא עדכנו עדיין את האתר לWeb2.0. המכתב ששלחתי אליהם ×”×’×™×¢ למי-טל (עם מקף) גרייבר-שוורץ שהעבירה לנהורא (בלי מקף!) דגן-הס, שענתה לי שהיא בשמחה מוסיפה את שמי (כנראה ידנית) למייל חודשי של עדכונים ומפגשים. נהורא גם ביקשה ממני שאתקן את המידע אצלי בבלוג, משמע שזו באמת תשובה אישית ועניינית (גיגלו אותי!), וברכותי על היחס.

אם יצא שביקרתי בצורה קצת צינית הריני לסייג את הביקורת – האגוד עושה הרבה דברים טובים למען קידום הרשת בישראל. חבל שלא שומעים על ×–×” מספיק בעיתונים היומיים, אבל אנשים העוסקים ברשת (תכנים וטכנולוגיה) יודעים שהארגון באמת חשוב. חבל לי רק שהידיעות על הפעילות לא מגיעות מספיק רחוק, ובתור התחלה הייתי מציע באמת RSS, רשימת דיוור אוטומאטית ואולי אולי להפטר מהIFRAMES האלו, שגם מציקות לקורא ובוודאי גם מפריעות למנועי חיפוש לעשות את העבודה.

על הפרטיות בארץ

חלי הופתעה שח"כים ממפלגות "דמוקרטיות" מעודדות צעדים שמחללים את חופש הפרטיות בישראל. אותי מפתיע שמישהו עוד מופתע. הפרטיות בארץ הולכת ונמסה בקצב שלא יבייש את הקוטב הצפוני, והנה עוד התייחסות טריה לכך.

חברי כנסת ישרים נשלק מוחם ברגע שהם נכנסים לבנין הכנסת. עצוב אבל זה מה שיש. אנשים שפעם הצבעתי להם (אנשי מר"צ הכי מביכים אותי בעשור האחרון), מקדמים אג'נדות שהן בעיני אנטי-דמוקרטיות, דורסות זכויות פרט ועלולות להיות חד-כיווניות בהחלט.

ספיציפית הפוסט הנ"ל מדבר על כך שמערכת גבית אגרת הטלוויזיה והרדיו דורשת רישומים ממפעילות הכלבים הדיגיטליים והלווין. האגרה היא מס גולגולת רגרסיבי מיושן, עלוב ועצוב. מילא אם היתה לנו טלוויזיה באיכות של הBBC, אבל זה חלום רחוק. האגרה היום הולכת ישר לממשלה כמס (כן, היא לא הולכת לתקציב של רשות השידור, שמקבלת כסף ממילא עם או בלי תשלומי אגרה, שאחוזים גבוהים מהכנסותיה מכסים רק את מנגנון הגביה המנופח שלה). הערוץ הראשון וקול ישראל מממנים עצמם קצת מהממשלה והרבה מנותני חסות ופרסומות, ואני לא מרגיש רע עם אי תשלום אגרה (במיוחד שאני אישית חף מטלוויזיה) כי אין קשר בין תקציב ואיכות הערוץ הראשון וקול ישראל ובין תשלומי האגרה.

ולגבי הפרטיות שלנו, מתלוננת גילי בתגובות לפוסט של חלי, רשות גבית האגרה של רשות השדור יודעת על כל מעבר דירה וחתונה או גירושין… כאילו מדליפים להם ממשרד הפנים! נו באמת – הם גוף ממשלתי, ברור שיש להם גישה לכל הנתונים של משרד הפנים. הממשלה מאוד יעילה כשמדובר באכיפה של תשלום מס. לעומת זאת מע"מ חייב לי שנתיים החזר אבל לא מוכן להחזיר לי את מה שמגיע לי עד שלא אגיע בגופי למשרד כלשהוא בי-ם בשעות שאני אמור לעבוד בת"א על הכנסה כדי לשלם להם.

בתגובות הוצע גם לגלם את האגרה בתוך דמי המנוי לכבלים. על ×–×” אני עונה: לא רוצה לערבב את רשות הכבלים עם הרשות הראשונה (עוד מידע זולג לידיים פרטיות, מספיק מעצבן אותי שלחברת דרך ארץ יש גישה למרשם התושבים וגם למרשם המכוניות של משרד התחבורה!). מעבר לזה אנשים שיש להם בבית גם יס וגם הוט ישלמו פעמיים, וכך טלוויזיות להשכרה בבתי חולים, כבלים שמחוברים לבית עסק… לא לא, ×–×” בלגן שאסור אפילו להתחיל איתו.

הדבר הנכון הוא כמובן לבטל את מנגנון האגרה, לצמצם משמעותית את ערוץ אחד או לנער אותו שיתחיל לייצר תכנים, והמימון יבוא ממס פרוגרסיבי, מהעוגה הרגילה של התקציב או מפרסום וחסויות. לא דרוש לזה שום מנגנון ומס רגרסיבי נפרד. מס פרוגרסיבי אומר גם שאנשי השכבות הגבוהות תורמים יותר לחינוך ושיוויון ההזדמנויות של ילדי השכבות החלשות (ע"י עזרה במימון הטלוויזיה החינוכית למשל), וזו ההשקעה הכי טובה של הכסף.

יהיה גם מצוין אם יהיה בארץ ערוץ ציבורי לא ממשלתי, משהו בסגנון PBS וNPR האמריקניים. כל דבר מלבד המפלצת המסואבת של ערוץ אחד ורשות הגביה שלה.

(עודכן, תוקנו ניסוחים ושתי טעויות הקלדה, הפוסט נכתב אתמול בשעות הקטנות של הלילה, סליחה אם זה יופיע לכם פעם שניה ברסס)

על הבחירה באי-הורות

עדכון – חלק נוסף לאייטם ×”×–×” פורסם אחרי שנתיים וחצי.

בזמן האחרון הנושא עולה שוב ושוב בשיחות, כי חברים רוצים כמוני שיהיה לי טוב ושאמצא זוגיות. אני מוצף במיוחד בשבוע האחרון משום מה, אז אולי הפתרון הנכון הוא לפתוח לגמרי את השיבר ולרוקן כבר את הבריכה, ולכן אני מביא אותו כאן לבלוג, למרות שלרוב אני מנסה לשמור על מינימום אפשרי של נושאים אישיים, אבל הנושא הזה כבר הוזכר פה פעם, וגם שוב השבוע.

"אי רצון להביא ילדים לעולם" הוא שם ארוך ולא שלם. השפה העברית שלנו יודעת להיות כל כך קומפקטית אבל התרבות היהודית מעודדת במצוות ובתושב"×¢ את ×”"פרו ורבו". בעולם אומרים בקצרה Childfree או No Kidding, וברור למדי מה הכוונה. במדינות כמו יוון, צרפת, גרמניה ואוסטריה גם רואים המון זוגות שלא מרגישים צורך להביא ילד כדי להגשים את עצמם אישית, דתית או חברתית. בחלק מהמקומות האלו ×–×” אפילו מסכן את הכלכלה ×›×™ האוכלוסיה מזדקנת ואין כוח עבודה צעיר/זול שימלא את קרנות הפנסיה חזרה במזומן, אבל אני לא הולך לדבר היום על השפעות גלובליות (בישראל אין סכנה לבעיה של ילודה שלילית בזמן הקרוב – בעזרת השם כמובן).

אני מדבר עלי ורק על עצמי. למה אני אישית אוהב ילדים של חברים שלי אבל לא רוצה להיות הורה. פגשתי בחיי לא מעט נשים וכמה גברים שלא רוצים ילדים, לצערי כרגע רובן של הנשים הללו תפוסות, לא מעונינות בי או לא מעוניינות בכלל בגבר בחייהן כרגע, אבל אני לא אומר נואש ×›×™ אני יודע שהן שם בחוץ ויום אחד אמצא אחת ונהיה מתאימים ומאושרים ביחד 🙂

לא ישבתי אף פעם לנסח מניפסט בנושא אז אני אנסח כאן את דעותי בצורת שאלות ותשובות. הנושא פשוט לא היה בוער כל כך בחיי עד לעת האחרונה שזה פתאום עלה כשאני מחפש בת זוג. עד היום אף אחד לא עשה מזה ביג דיל והאמת שהשאלה "למה אתה לא רוצה ילדים" היתה תמיד מופרכת בעיני כמו "למה אתה לא רוצה להיות מאלף פילים בהודו" או "למה אתה לא קם כל בוקר ופועל למען הפיכה אנארכו-קפיטליסטית בקובה". יש המון דברים שלא חשבתי מעולם לעשות, אחד מהם זה ילדים, אבל השאלה הזאת פתאום עולה ביתר שאת כי אני כבר לא נהיה צעיר, והגעתי לשנים שלבנות הזוג הפוטנציאליות זה "מתקתק בשעון", וככל שזה מועלה הבנתי כמה זה עלול להיות לי בעייתי, ועם כל השיחות שעלו בנושא לאחרונה, אני רואה מקום להעלות את זה לכאן.

אז מה? בלי ילדים בכלל?

כן, אני לא מרגיש שזה חסר לי. אין לי איזה רגש או כמיהה לזה, אני לא מרגיש שזה צעד שיעשה אותי מאושר או יותר פנוי לחיפוש אחרי אושר או יותר כשיר לחיים וכולי. אני גם לא מקנא בשינוי שזה עשה בחיים של כמה מחברי, כלכלית וחברתית (ומיעוטם גם מודה בזה בקול רם שזה גם לא לרוחם).

אז מה, ויתרת כי זה קצת קשה?

א. לא ויתרתי כי מעולם לא היה בי הרצון. ויתור זה פעולה של "רוצה אבל לצערו לא יכול".

ב. ×–×” לא "קצת קשה" – ×–×” משנה את החיים כמעט לגמרי ל10-15 שנה לפחות. זו מחויבות כלכלית שאין ממנה יציאה, זו מחויבות לילד והחינוך שלו, ×–×” לדחות או למחוק הרבה חלומות שלי, ×–×” לוותר אפילו על תחביבים, זמן לסרטים וספרים ויציאות פשוטות עם חברים או עם בת זוג לרוב סוגי הבילויים. ×–×” לשנות לגמרי את קצב החיים, את מבנה הזוגיות בעצם. ×–×” להיות אבא לילד שצריך הבנה, גבולות, דוגמא אישית, השראה, וכמובן ללמוד להשאיר את לחצי החיים והעבודה מחוץ לדלת הבית מבלי לפרוק אותם ליד או על הילד, וסבלנות אין קץ למשחקים ובכי והשכבות לישון וצרות גן ובי"ס. אני לא חושב שתהיה לי את הסבלנות והחמלה והחוסן הנפשי והרצון להרפתקאה כזו ושינוי קצב חיים שכזה.

מבחינתי, לקום ולעשות עכשיו ילד במקום להנות מחיים נעימים ומעשירים בקצב שלי, זה כמו להציע לי לבוא לבלות באמזונאס במסע השרדות בג'ונגל במשך שנה. ברור שאצא מזה יותר חכם, מנוסה, מצולק, פחות נאיבי ופחות מפונק. אבל למה שארצה את העינוי הזה? זה לא אני.

אתה לא יודע איך תרגיש עד שלא יהיה לך ילד משלך

נכון, אבל אז כבר אי אפשר יהיה להחזיר את הגלגל. ומה אם באמת אמשיך להרגיש שזה לא מתאים לי? מה אם תמשיך ללוות אותי כל החיים אהבה לילד מהולה בהרגשת החמצה או כעס? זה טוב לעשות דבר כזה לילד? נראה לכם שהרגשות האלו לא יועברו אליו? זה לא משהו שאפשר לקפל בפנים, ואני לא חושב שצריך.

אוף אתה עושה מזה סיפור, קח את ×–×” בקלות, ילד לא צריך להיות מרכז העולם של ההורים שלו ולשנות להם את כל החיים, ×”× ×” אצלי במשפחה ×–×” עבד יופי… אתה לא צריך להיות אבא טוב, מספיק שתהיה אבא

יופי לכם, אבל אני לא חושב שזה נכון לזרוק ילד לחדר הילדים ולבית הספר ושיסתדר לבד. זה לא נקרא להיות הורה עם כל הכבוד, ולא ברור לי למה זה טוב לעשות ילד אם לא בשביל לתת לו את המקסימום. זה לא כלב שמטיילים איתו ופעם בכמה חודשים לוקחים לוטרינר.

חוצמזה, אם ילד זה דבר שלא מפריע בחיים ולא תופס מקום, אז למה לעשות אותו? לא יותר זול כלכלית ונפשית לחסוך את הענין?

אבל אתה לא רוצה המשך?

למה, אני לורד אנגלי שחייב להעמיד יורש?

ומי יטפל בך כשתזדקן?

יותר זול לחסוך כל חודש לפיליפינית מאשר להשקיע פי שניים בגידול ילד שאולי לא ירצה לדבר איתך יום אחד, ימכור לך את הבית ויזרוק אותך בבית אבות. אני לא מקווה לגדל ילד כזה, אבל קרו מקרים. ילד זה לא ערובה לזיקנה טובה או אושר ובטח שלא פתרון בעיות אישיות וזוגיות. נהפוך הוא.

אבל צריך לעשות ויתורים בחיים! אם תמצא את אהבת חייך, לא תתפשר ותעשה ילד אחד?

נראה לך שילד צריך להיות פשרה? מגיע לילד אבא שמסתכל עליו כאילו הוא פשרה ו"רוע הכרחי"? אם היא אהבת חיי היא תבין שזה לא מתאים לי. היא גם תדע שעם הכורח בפרנסה כפולה אני אהפוך לאדם יותר מריר ופחות נעים ועוד פחות אידאלי להיות אבא או בן זוג.

אולי הייתי מרגיש אחרת אם הייתה לי קריירה חלומית שמשלמת מספיק ומאפשרת לשלב משפחה והייתי כבר אחר כל הטיולים שרציתי לעשות… אולי אז הייתי מרגיש אחרת. כרגע אני מרגיש ש"באלו הרגליים עוד לא טיילתי די", ועם ילד הרבה דברים לא יהיו אפשריים מבחינות כלכליות והתארגנויות. החיים יהיו כל כך הרבה יותר מחושבים ומונוטוניים שאין לי כוח לדמיין את ×–×” אפילו. במיוחד שאני כרגע מחפש קריירה ובת זוג, המוח שלי לא מסוגל לתפוס תכנון של חודשים קדימה, לא כל שכן שנים.

אתה סתם מנפח, אישתך תגדל את הילד, אתה תפרנס, זה מאוד מקובל.

איכס! אלו דעות של המאה ה19. אני לא חושב שאף אחת צריכה להסכים ל"סידור" כזה, ואני במיוחד לא תתאים לי מישהו שדוגלת בשוביניזם גברי (והתייחסתי לזה שני פוסטים אחורה). אם יום אחד בכ"ז יהיה לי ילד, אני ארצה להיות מאוד מעורב בחיים שלו ומשותף בגידול שלו.

אה, אז אתה מודה שאולי יום אחד יהיה מצב שתרצה ילד!

כן, אני לא פוסל שאולי אולי ארגיש אחרת עוד 10-20 שנה. אבל בחורה בת 30-35 שהיום אני יוצא איתה, לא רוצה ולא צריכה לחכות את הזמן הזה, ולכן הן לא טורחות להשאר באיזור.

נו אז אתה סתם ילד קטן. כולם מתבגרים ורוצים את זה. אין מצב! אתה תתחרט יום אחד!

עדיף לעשות ילד ולהתחרט למשך כל החיים? ×›×™ אני מכיר אנשים כאלו….

אם אתחרט, אפשר לאמץ או אם אין בת זוג אז מחפשים אחת שרוצה והיא בגיל המתאים ומתחילים משפחה בגיל מבוגר. לא נורא. אבל אני מכיר זוגות גם בגילאי 50, 60, 70 ו-80 בלי ילדים ולא מצטערים על כך.

שוב, בחורה בת 30 שאני אצא איתה היום לא תתחיל כרגע שום מערכת יחסים אם היא יודעת שאין סיכוי לילדים תוך 2-5 שנים במורד הדרך, ועם בחורות בנות 21 לרוב אין לי ממש שפה משותפת. אני פשוט צריך למצוא מישהיא דוגלת אי-הורות כמוני, או שזה לא מפריע לה.

ואיך תדע? אתה מעלה את זה בדייט?

פעם לא דיברתי על זה כי לא היה לחץ סביבתי, אז לא עלתה בכלל המחשבה בראשי לציין "אה דרך אגב, אני שונא כוסברה, לא מתחבר לציורים של ג'קסון פולוק, לא רוצה ילדים ומתעצבן כשאופנועים חותכים אותי מימין באיילון".

היום אני מחפש לצאת עם בחורות בגיל שזה נושא חשוב בשבילן. לרוב הישראליות הנושא של "בלי ילדים" הוא "דיל ברייקר" וסיבה לא לצאת איתי, אז ברור שאני מרגיש שנכון לספר להן את זה על ההתחלה. לשמור את זה בבטן זה יהיה לרמות אותן.

השתגעת? לזרוק פצצה כזו בדייט ראשון?! ×—×›×” חמישה דייטים…

אמממ… למה? אחרי חמישה דייטים לספר דבר ×›×–×” ורק אז להפרד ישבור לשנינו את הלב, אני ארגיש שאני מרמה אותה כל הזמן ×”×–×” והיא תרגיש מרומה גם כן.

אני לא אגזים אם אומר שלחלק מהנשים זה יהיה שוק כמו לגלות להן שאתה חולה במחלת מין סופנית מדבקת אחרי ששכבת איתה. רוב הנשים ירגישו מאוד נבגדות שמידע כזה עולה מאוחר, אז אני שם את זה על השולחן. זה עולה לי לרוב בקשר שהתחיל עם שעה ראשונה נפלאה של דייט שנראה מבטיח, אבל זה מה יש. גילוי נאות.

אבל לך תדע, אולי זה יהיה כיף לחודשיים, קצת סקס וככה, מה, זה לא חסר לך?

מאוד חסר, אבל לא ככה. אני לא מחפש משהו זמני, לא רוצה להרגיש שאני מסתיר משהו, ואין לי כוח לעמוד בפרדות אפילו אם הן צפויות מראש.

אבל לעשות ילד זו זכות גדולה! גם אלוהים \ ג'ורג' בוש \ רבובדיה אמר שצריך לעשות ילדים!

זכות כן. חובה לא. אני עושה מה שטוב לי, לא מה שהחברה מכתיבה, ובטח לא מנהיגים דתיים (אני אתאיסט, אם שכחתי לציין). להקים משפחה עם ילדים זו החלטה אגואיסטית ולא אלטרואיסטית, בדיוק כמו שההחלטה שלי אגואיסטית. בניגוד להשתמטות מצה"ל זו לא עבירה על חוק, אבל הציבור מסתכל על ×”"עבירה" שלי הרבה יותר בחומרה. מבחינתי המנעות מלהביא ילד ×–×” לחסוך לי כאבי ראש, לחצים וויתורים, ולחסוך לילד הורות גרועה – יכולים לחשוב על ×–×” מהזווית הזו?

ושוב – "מה שמקובל בחברה" ×–×” לא מדד לכלום. כיום גם לא מקובל להמנע מברית מילה לבנים, לא מקובל לא להתגייס לצה"ל, לא מקובל להיות הומוסקסואל, לא מקובל שהורים מתגרשים והילדים נשארים אצל האבא… אבל ×–×” לא אומר שזה לא קורה, וההחלטות של האנשים האלו לא לגיטימיות. רוב חברי הקרובים מבינים אותי, אבל שמעתי גם מאנשים שמסרבים להאמין שזה לא דבר זמני או שיש לי מניעים זרים. לא יודע אילו מניעים זרים יכולים להיות לי, ×›×™ כמו שציינתי לעיל אני לא נכנס לקשרים רק בשביל סקס.

ואין לך צורך פנימי בסיסי לעשות ילדים?

כמובן שיש לי. קוראים לזה במילה אחת "חרמנות". ברמה הביולוגית הגוף רוצה סקס. הרצון בילדים זה חינוך והתנייה חברתית, לא ביולוגית. נא לא לערבב.

אתה אומר את זה רק כי אתה גבר. אין נשים שחושבות ככה.

תתפלאו, יש לא מעט אפילו בסביבתי הקרובה. ולא רק כאלו שפגשתי דרך הפורום בתפוז. וזו הסיבה היחידה שאני ממשיך לחפש בארץ ולא בחו"ל.

אז למה שנכיר לך בחורות אם תנפנף אותן אחרי דייט אחד?

א. כמעט לא זרקתי בחיים, מלבד אחת או שתיים שעצבנו אותי כל כך בצ'אט שלא רציתי לצאת אין אפילו לדייט ראשון. ברוב המוחלט של המקרים אלו הן שמוותרות עלי כשהם שומעות שאני לא רוצה ילדים…

ב. עדיף דייט ראשון מאשר חמישי – אני כל כך לא מסוגל לניתוק הרגשי של סטוץ או "שני דייטים, דפוק וזרוק" שאין לכם מושג. אני נפגש רק לצורך זוגיות ארוכת טווח. וזו גם הסיבה שאני שם את עניין ×”childfree על השולחן על ההתחלה. אם הייתי מחפש רק סקס לא הייתי מעלה את ×–×” כמובן. אני אפילו שם את ×–×” בכרטיס ההיכרות שלי באתרים לפעמים.

היחידות שאני מכיר שלא רוצות ילד הן גרושות עם ילד אחד, להפגיש לך אחת?

אם הן לא מחפשות אבא לילד, או שהילד כל הזמן אצל האבא, יש מצב. אני לא רוצה להיות הורה נקודה, מה אכפת אם הגנים ממני או לא.

אבל ככה אתה פוסל 95% מהבנות מראש!

שוב, אלו הן שפוסלות אותי. ילדים זה נושא טאבו בארץ. אפשר להגיד שהן לא מתפשרות לא פחות ממני.

נו… יש כאלו שמחפשים רק בלונדות או רק גבוהות או רק כאלו שלמדו רפואה. הם לא מגבילים את עצמם? לטעמי להבדיל לפי דברים חיצוניים ×–×” מאוד שטחי, אני מדבר כאן על משהו עקרוני, למרות שלצערי הרב מאוד בארץ ×–×” לא מקובל. אם הייתי מחפש במרכז/מערב אירופה, ×–×” כמעט 50-50 בימינו.

—-

זהו, אני לא בטוח שכיסיתי הכל, מקסימום אני אוסיף בתגובות נקודות נוספות.

ואני לא ידעתי שאני כזה

אנשים מפורסמים מקבלים כל היום ביקורות ומשובים. "נינט, לא היית צריכה לגדל פוני. נינט, לא היית צריכה לילח את הפוני. הית', לא היית צריך לקחת את הכדורים ביחד עם הסמים. טום, מה שתית? בריטני, למה? ולמה עוד פעם? ולמה עוד פעם?" וכך הלאה. ככה הם יכולים לקבל אינפורמציה חשובה על עצמם.

אבל אני לא מפורסם. אני לא יודע לנגן על כלי נגינה מגניבים, אין לי תאוריות מדעיות מוזרות על החיים, ואולי בגלל זה לא הפכתי לסלבריטי שמופיע בטלוויזיה. אין לי אפילו מכונית מגניבה או את הסבלנות לסרוג אחת. אנשים כאלו מקבלי חשיפה וביקורת, אבל מה איתי? איך אדע להשתפר? קשה לי לקבל משוב על עצמי מאנשים. אני מוצא אותו איפה שמצליח, אבל הנה כמה דוגמאות מהשבועות האחרונים. האם ללמוד מזה משהו?

הוזמנתי לפני כמה שבועות לקומונה בתפוז. למי שלא מכיר – אין כאן קשר לתנועות נוער קיבוציות, מדובר בפורום כמו ×–×” שכאן אבל פרטי, ובמקרה ×”×–×” לפי הזמנה.

הקומונה/פורום המדובר (שאולי לא יפה לנקוב בשמו) הסתבר כחבורת פנויים ובעיקר פנויות וכמה ספיחים לא פנויים, מדי פעם יוצאים לסנוקר וכל בוקר שירשור "בוקר טוב" של 50 תגובות והרבה איחולים צולבים. לא משהו שמדבר אלי אבל בחיפושי אחרי בת זוג אמרתי לעצמי לשמור על ראש פתוח.

בשלושת השבועות האלו נפתחו כמה שרשורים כאלו של "השלם את המשפטים הבאים" וכל מיני, כדי לעודד אנשים לדבר על עצמם. מהרוב הנשי שם (×›80-85% מהתכתובת לפחות), התרשמתי שיותר מחצי מהן שמות "להיות אמא" בתור איחולים עצמיים לשנה הבאה (לא בריאות או אושר או אפילו אהבה או זוגיות!), ומדי פעם ראיתי מהן רפליקות כמו "גברים הרי מעדיפים נשים פחות עצמאיות", "בחורה ששוכבת עם הרבה פרטנרים לא מכבדת אתת עצמה (שלא לומר שרמוטה)" ושאר פליטות שוביניסטיות/שמרניות. אחת היציאות שהכי הצחיקה אותי, לגבי זוגיות עם ערבים: " כל לאום אחר בעד אפילו שבדי וכוו אך ערבי?אין מצב.איך אפשר לישון עם ערבי,ולהדליק נר נשמה ביום הזכרון". פשש… אפילו שוודי! לא ידעתי שהם השניים ×”×›×™ גרועים שיש…

טוב, נתתי כאן כמה מהדוגמאות היותר עסיסיות, אבל היו לא מעט שטויות שנכתבו. באיזשהוא שלב הערתי שאני המום מכמה נשים כאן חושבות נמוך על המגדר שלהן, ומשתמשות במילים שיצאו ישירות מחברה פטריארכלית של המאה ה17 ואחורה, ואמרתי שאני לא רגיל פשוט לשמוע כאלו דעות בחוגים שאני מסתובב בהם בדרך כלל.

אז קראו לי "מתנשא". שאלתי אם אדם שמעדיף אישה עם רצונות, עצמאות, קריירה זה מתנשא, אבל לא קיבלתי תשובה.

אחד הלקוחות הגדולים שלי עבר תהפוכות לאחרונה. הוחלפה כל ההנהלה, פוטרו 2/3 מהעובדים, בוטל המוצר והתחילו לכתוב אחר תחתיו, ובין פה לשם ×”×™×” חודש ללא עבודה בשבילי. כשהערתי שזה נחמד לשבת ולקבל כסף על כלום אבל אולי עדיף להם לקרוא לי כשיסתיים התהליך ושוב ×™×”×™×” להם מה לתת לי לעשות – אמרו לי שאו-טו-טו מתחילים שוב לעבוד. אחרי חודש של אכילת חינם נתנו לי משימה. אחרי יומיים גיליתי שמישהו אחר עושה את המשימה במקביל ולא הודיעו לי שהיא יצאה מידי וקיבלתי אחרת. את המשימה האחרת סיימתי הרבה לפני שלוח הגאנט ציין, אז לא נתנו לי עוד אחת. אחרי שהוספתי כמה פיצ'רים מהשוונג והשעמום שוב מצאתי את עצמי גולש וקורא רססים…

אז אמרו שאני מחפף ושלחו אותי הביתה. התאפקתי לא לשאול אם אני משלם על ניהול גרוע.

יצאתי עם מישהיא לדייט אחד. היה מאוד כיף אבל זה לא המשיך לשום מקום כי אני בדיעה שמתאים לי אורח חיים childfree והיא (כמה צפוי) רוצה ילדים. היא סיפרה לחברה שהפגישה בינינו כמה אני מקסים וחמוד אבל לא טרחה לספר לה למה לא נפגש שוב. מה זה אומר?

כשהסברתי ל"משדכת" את המצב היא עדיין הייתה בטוחה שאני ויתרתי על הבחורה ולא היא עלי. על ענין הצ'יילדפרי/נו-קידינג כבר כתבתי פה פעם אבל שוב ושוב מוזר לי להתקל באנשים שלא מאמינים לי, וטוענים שאני עיוור או אדיוט או שניהם.

מה אתם אומרים, זה אני או הם?

הורים לא משאירים את הטיפ למוהל

מכירים את Pretty fly for a Rabbi של אלפרד "המוזר" יעקובי? איפשהוא במילות השיר הוא מספר שכשהוא מוזמן לברית מילה, המוהל חותך but he gets to keep the tip. לך תתרגם. ×–×” מקאברי ומצחיק – למה שמישהו ירצה לשמור פיסת פסולת ביולוגית? אבל יש…

אפריקה, היבשת המהוללת שהולידה את המין האנושי אבל הביאה לעולם את המנהגים האכזריים של מילה של נשים וגברים, את הקניבליזם ועכשיו – הסגולה לפריון: בליעת עורלה (nrg) . כן רבותי, הכתבה לא לילדים קטנים, חולי לב ונשים בהריון (במיוחד בהריון ×›×™ הן כבר לא צריכות). מסופר שם אפילו על אחת שהמשפחה האכילה אותה עורלה בתוך עוגה אה-לה טיטוס אנדרוניקוס.

אין לי מושג מאיפה צצים המנהגים ההזויים והבזויים האלו, אבל תופתעו לגלות – מצידי עד מחרתיים. אני לא חושב שצריך לאסור על בליעת עורלה. להכניס את המוהל לכלא ×–×” כן, ואת ההורים שהזמינו אותו להתעלל להם בתינוק חסר הישע. אם הבולעת תחטוף איזו צהבת או שאר מחלות מהענין, אני מקווה שסוף סוף תהיה לנו איזו ישראלית זוכה פרס דארווין. לא רוצה לדעת איך הידיעה הזו תראה כשיעלו עליה בלוגים בינלאומיים לאתאיזם.

ברוכים הבאים למאה העשרים ואחת. כמעט בא לי לבכות…