אני לא חוגג בלוגולדת

אבל אני כן חוגג יומולדת. אתמול הייתה מסיבה חביבה אצלי בחצר ושלשום ארוחה חביבה מאוד עם המשפחה((אכלנו ב"פרי מגדים" במזכרת בתיה, אבל אין לי מה לכתוב עליה כ"כ. גיא הודיע שאולי הוא יכתוב משהו)). הסופ"ש התחיל בביקור בטיב טעם, שפעם קראתי לה "המכולת השכונתית שלי" ונפגעתי בשמם מההשתלטות המוזרה של גאידמק, אבל כמה שלא ארצה להגן עליהם, הם ביאסו אותי ביותר הפעם. כמעט כל מוצר שהיה שווה על המדפים הוחלף בשלושת החודשים האחרונים בנחותים ממנו. פעם היו למשל חרדל דיז'ון במבחר מחמישה יצרנים שונים, היום אפשר למצוא רק משניים, וגם הם היותר זולים (גם באיכותם), כנ"ל טחינה, פחות מבחר בירות ועוד הרבה דוגמאות. מה שנשאר זה מחלקת היין המצוינת של ג'יל שהתייקרה פלאים((לא מעט בקבוקים יותר זולים ב10-20% בדרך היין ושאר מקומות)), ומחלקת הבשר של שי.

לידם צמח סניף של "עדן", מעין סופרמארקט עם זווית "אקולוגית", "טבעית" וכאלו. מלבד שהיינות אצלם רק מיקבים אורגניים, והלחמים בדומה וכמובן הפירות והעוף, מדובר פשוט בסופרמרקט חביב ועם מבחר ממש טוב (רק כשר. לא פתוח בשבת והקצב שלהם מוכר לי מניילונים בואקום של תנובה), עם מחלקה ענקית של תבלינים וחליטות, פינת ויטמינים, פינת דבש ומוצריו (עם דבורים אמיתיות בכוורת, מגניב למדי!) ועם פינה של חומרי ניקוי וחיתולים אקולוגיים, שבה מצאתי אפילו צלחות חד פעמיות לצערי אחרי שקניתי כבר המון פלאסטיק בטיב טעם. יש כאלו שנראות כמו קרטון ועשויות ממוצרי לוואי של קני סוכר ובמבוק, ואחרות שנראות כמו פלאסטיק צהבהב שקוף שעשויות תוצרי לוואי של תירס((אסור להשתמש בהן עם אוכל מעל 50 מעלות.. אהם! מה קורה? הצלחת נמסה או מתפוצצת כמו פופקורן?)).

השקת קאריניאן, רוזה ולבן בויתקין

חדר החביות

גיא הקדים אותי לכתוב על טעימה שהוא לא היה בה. חוצפן 🙂 אבל אני הייתי ויש לי הוכחות….

קריניאן 2005הוזמנתי באימייל מסודר לקחת את ארגז הקריניאן העתידי שקנינו. אחרי שטעמתי אותו כבר הצטערתי ששני בקבוקים מתוך השישה הם של שי… הקריניאן החדש רק מתחיל להראות מיהו ומהו, עוד שנתיים (או שלוש) יגיע השיא האמיתי שלו ותעלם מעט המרירות שיש בסיומת, קשה לחכות! הריח טיפה סגור עדיין אבל מלא ריחות מבטיחים ואדומים של פירות מרוכזים, תותי שדה ושאר פירות אדומים. בפה מתפרצים רימונים וטיפה תות שדה, אולי רמז של נקטרינות, פשוט טעם מלא ועשיר, וקשה להחזיק אותו בכוס ולראות לאיפה הוא מתפתח, אבל שווה את ההמתנה אם הצלחתם. פשוט לא נגמר 🙂

שלישית מסע ישראלי
גיא הוסיף על הלבן והוורוד. מרעננים כיפים וקיציים, ראויים גם ב8 וגם ב12 מעלות, אין כאן בעיה של חוסר בארומטיות, הגוורץ והויוניה מככבים ונותנים יופי של חמצמצות מעניינת ולא מוגזמת אבל טעמים חלקים וארוכים מצד שני, פשוט מושלמים שניהם! הלבן לכיוונים של מישמש, ליצ'י, אשכוליות ושאר פירות לבנים. בורוד נוכחות הזגים עדינה אבל מוסיפה תות שדה ומורידה מהחמצמצות של הענבים הלבנים, מדובר ביין יחודי בטעמים פירותיים מחד אבל לא חסר עומק, מתאים לשתיה לבד או עם ירדות ודגים ואפילו עם בשר! פשוט גאונות בכוס וראוי להכלל בתפריט היינות שלכם בבית… אולי מגיע לשוק דור חדש ומרענן של רוזה טוב לשם שינוי? דרינקינג נותן לא מעט ביקורות רוזה… מעניין מה הוא יגיד 🙂

מכונת מילוי ביקב ויתקיןאסף פז בקצרים וסנדלים
באתי בסנדלים ומכנסיים קצרים לאירוע וזה היה לגמרי במקום – גם היינן המבריק שלנו אסף פז הופיע בדיוק ככה להשקה בעצמו… אני בעד הדרך הפשוטה ולעניין שיש למושבניקים האלו למכור את היין שלהם (ואנחנו מכורים!)

שביל הכוסות
הבעיה האמיתית היחידה כאן היא שהיקב ייצר השנה רק 600 בקבוקים של ורוד, וכמעט כולם מכורים מראש למסעדת סושי סמבה. למעשה רק מאה הוצעו למכירה במגבלה של שישה לאדם, וכמובן אני קניתי 1% מהתוצרת, עוד אחוז הלך לשי ועוד אחד לגיא, ולפחות עוד חמישה ארגזים "עפו" מול עיני. המשך הטעימה היום ב16:00 ואם לא תגיעו בזמן, יכול להיות שכבר לא יהיה לכם ורוד… (אלא אם כן תגיעו ליומולדת שלי)

כל התמונות בעמוד כאן הן כמובן שלי, ואולי עוד כמה יעלו בקרוב אצל גיא…

עו"ד חוזר הניגון

שלשום קיבלתי פתק בתיבה ללכת להוציא דואר רשום מסניף הדואר. חשבתי שזו החבילה מאמאזון אבל זו אכן הייתה מעטפה רשומה. דרישה לתשלום ממשרד עורכי דין על חוב לחברת נזק בינלאומי.

יש איזה צבי רוזן מנתניה ואיזו אלונה רוזן מבת ים. בין אפריל ליולי 2004 היה להם חשבון ADSL עם נזק בינ"ל עם יוזר שלא שמעתי עליו מעולם לצורך עסק בשם "קופי קולג'" שלא שמעתי עליו בעולם, על קו בזק באיזור 03 שבו לא גרתי מעולם ושולם מבנק איגוד שבו לא היה לי מעולם חשבון. למרות זאת במכתב ניתנו לי 7 ימים לשלם 1952 ש"ח כי "לצורך שימוש בשירותי [נזק בינלאומי] פנה מר עירא אברמוב והוסף כאיש קשר וכמשתמש". הקטע המדהים שהיש לי אותו הסרט (לא זוכר אם אותם השמות) עם בזק לפני כשנה. משהו הזוי מאוד. מחלקת הכספים של נזק בינלאומי חזרה אלי (העו"ד עוד לא) ואחרי שעות בHOLD אישרו שאני לא קשור ואחרי עוד טיפה סחיטה גם הובטח לי שישלח אלי מכתב בדואר שמאשר שאני לא קשור שיגן עלי מפני עיקולים שונים שהעו"ד עלול עדיין להפעיל. ימ"ש של הבאג או האדיוט האנושי שהכניס אותי לתביעה המטומטמת הזו, אבל אם ציפורן שלהם תיגע לי בחשבון הבנק אני אקרקס להם תביעת פיצויים שתקנה לי צמוד קרקע ושני חתולים "רוסי כחול" גזעיים ואחד בורמזי.

על כל פנים מורן (עובדת 86796) הבטיחה לי אתמול בשיחה מ10:30 פניה 17719197 ששמי נמחק מהסיפור. אם עו"ד שי לביא מגולדברג-סיון-גרשוני ימשיך במעלליו אני אתלוש לו ביצה. כולכם עדים 🙂

לקורא אפי פוקס ועו"דים אחרים – השבעו לי בבקשה שלא תדרדרו לעסוק בשטויות כאלו לעולם.

אינטל ומדד הקוליות

אניטל התחילה סופסוף למכור BMC לתחנות עבודה. מדובר בכרטיס שפעם היה נמכר במאות דולרים לשרת אבל עכשיו בייצור המוני אפשר להכריז עליו כהגיוני גם לתחנות – איש תחזוקת הרשת יכול להתחבר למכונה מרחוק ישירות דרך החומרה, לשלוט במסך, מקלדת, עכבר וכפתור הכיבוי בלי להגיע לשולחן המשתמש, התחנה אפילו לא צריכה להיות דלוקה ומערכת ההפעלה יכולה אפילו להיות בתקלה שלא מאפשרת לה לצאת לרשת, אבל הכרטיס עוקף את כל אלו. בגלגול הדסקטופי של המוצר אינטל גם נותנים פיירוול חומרה קטן (נדמה לי, הטקסטים שלהם נוראיים ושיווקיים, אין מידע תכלס) כדי להפריד תחנות שחטפו וירוס לפני שידביקו את השכנים. בקיצור יותר שליטה ריכוזית לצוות הIT.

האחרונים שהיו קוליים בהפקות משרדיות (אני חושב) היו מיקרוסופט בריטניה ששכרו את ריקי ג'רבייז לעשות להם זוג פרקים של "יעוץ" סטייל "המשרד". מאז אין פיפס של מגניבות בתחום, אפילו שאינטל שכרו את קריסטופר גסט לביים שני קליפים (הוא ידוע גם כזמר של ספיינל טאפ והרוזן רוגאן בעל שש האצבעות) – עדיין זה נסיון עלוב. למה אין לחברות האלו חוש למגניבות? הם שוכרים חברות שיווק מרובעות מדי?

כשהארי פגש את סאלי וקנה לה חווה

Carraig Fhada היא החווה של הארי וסאלי אנדרווד על איילה. אני וגיא פחדנו שלא נמצא שם בזמן בית בגלל פסטיבל הג'אז, אבל מצאנו אותם ועוד איזה מקום… שופופו:
קאראיג פהדה, החווה והמגדלור
כן, הבית האחרון על הצ'ופצ'יק של לשון המגדלור של מפרץ פורט אלן בדרום איילה, 3 קילומטר מלגאוולין, כיף של מיקום… (אני לא משלה את עצמי שהם חתכו בעורמה שת שלושת הבתים שמימין לאזור התמונה, זה עדיין מקסים).

זהו. לא רציתי להשוויץ, אבל הייתי חייב. ננחת במוצ"ש באי, נשים את הדברים בחדר, וננסה לתפוס ארוחת ערב או הופעת ג'אז. ההופעות של הפסטיבל מתקיימות במזקקות ואולי גם במחסני החביות עצמם. מעניין מה זה עושה לאקוסטיקה וכמה חזק שם ריח הויסקי. אני אשאיר את זה כתרגיל לקוראים 🙂

החוצפה של ג'ים מקיואן

תשכחו כל מה שידעתם: וויסקי בן 5 לוקח בהליכה זקנים בני 27 שנה ויותר?

ג'ים מקיואן לקח בידיים את ברוכלדי שעמדה סגורה כ6 שנים, הרים השקעות של מליונים, למד את נבכי הסודות של השיטות השונות של הזיקוק, ועכשיו מתחילים לצאת ניצוצות. כל מה שברוכלדי מוכרת עד היום בשוק זה עדיין מהסטוקים הישנים שבחביות (עכשיו יצא לראשונה 18 שנה לפי הכתבה), אבל המזקקה נסגרה ב1996 ומקיואן פתח אותה מחדש רק ב2001, עכשיו התחילו לצאת הבקבוקים החדשים שזוקקו ע"י מקיואן בדודים משופצרים, בעיבוי יצירתי ובחביות מאוסטרליה. האמונה והאגו מתחילים לפרוע צ'קים – ברוכלדי "פורט שארלוט" הצוציק בן חמש שנים (זהירות PDF), בוקבק עכשיו בחוזק חבית ומרשים בתחרויות את ותיקי השוק. רבותי וגבירותי – המזקקה הזו ראויה למעקב צמוד, נראה לי שאני וגיא מאוד נהנה בביקור שם 🙂

למי שלא רוצה להתאמץ עם כל האנגלית, להלן תוצאות טעימה שערך המאלט אדבוקייט בגליונו האחרון:
מקום ראשון: ספרינגבאנק 35 שנה
מקום שני: גלנפידיך 34 שנה
מקום שלישי: מורטלאך 36 שנה וברוכלדי 5 שנים
מקום רביעי: בונהאבן 27 שנה, שגם זה כבוד לא קטן.

לא מצאתי מה היו הקריטריונים או הפרמטרים למיקום, אבל זו רשימה משוגעת למדי להיות מצורף אליה. אני לא מוצא גם הרבה תיעוד על הבקבוקים האלו, יכול להיות שמדובר ברשימה ספיציפית של "בקבוקים חוזק חבית ששוחררו השנה לראשונה" או משהו כזה מאוד ספיציפי, אבל עדיין יפה להם. "פורט שארלוט" חמש שנים, הידוע בכל הפרסומים שלהם בתור PC5 נקרא על שם מזקקת פורט שארלוט שסגורה מאז 1929, ועליה כתבתי לפני שבוע בבלוג. השעורה לותתה לפי 40ppm פנולים, שזה ריכוז עשן וכבול שמזכיר את השילוש המעושן הדרומי של ארדבג, לגאוולין ולפרואייג. הדראם הרגיל של ברוכלאדי הוא 5ppm עדין בלבד, אני מקבל את ההרפתקאה הזו בזרועות פתוחות 🙂 מת לטעום אותו כבר… לצערי בקבוקים למכירה כנראה שכבר אין.