כוס המריבה

נגיד הלכתם להתחתן בגן ארועים ובחתרם משהו מעין גרב עם סולית גומי במקום נעליים – האם אשמת בעלי המקום ששיפדתם את עצמכם כמו אהבלים על הכוס?

ואם כבר עשיתם את השטות – האם הגיוני לתבוע את העסק גם על פאשלות של דיג'×™×™ שאתם הבאתם, רק כדי לנפח טיפה את התביעה? אז כן, יש ישראלים שעושים את ×–×” ומרחיקים אפילו לחוצפות יותר גדולות. הפס"ד המלא כאן.
אז זו התוצאה של ריבוי מוגזם של עורכי דין בארץ, הם התחילו לרדוף אחרי אמבולנסים…

התובעים לא הוכיחו כי כוס הזכוכית הייתה כזו שאינה שבירה בנקל, ולא הביאו כל חוות דעת מומחה בעניין, כגון מהנדס חומרים. אומנם, התובעים העידו עדה מטעמם ואף הביאו את הרב עורך הקידושין להעיד מטעמם, אך לא זה ולא זו מומחים ואינם מהנדסי חומרים שיכולים לחוות דעתם לגבי הכוס.
[…]
אולם, בעוד ששאלת חובת הזהירות המושגית נבחנת במנותק מעובדותיו של המקרה, הרי ששאלת הזהירות הקונקרטית מתייחסת לנסיבות נשוא הדיון. המבחן לקיומה של חובת זהירות הינו מבחן הצפיות והשאלה היא האם התובעת יכלה לצפות שכתוצאה מהכוסות שמסרה יגרם לתובע 1 הנזק אשר נגרם לו בפועל. נשאלת השאלה, האם ×”×™×” על הנתבעת לצפות ×›×™ התובע 1 – החתן ינעל נעלי בד עם סוליה ששברי זכוכית חודרים בה בנקל ? לדידי, התשובה לשאלה זו היא שלילית, עסקינן הרי בחתונה ובה חופה. […] הסברה אומרת ×›×™ אדם הצועד לחופתו, יצעד כשהוא נעול בנעלים המכבדות את האירוע ×”× "ל, ולא בנעלי בד או בנעלי ספורט.

— השופט מנחם קליין בפסיקה תקדימית, משקיע בפס"ד וקורע אחד חדש לתובע ולעו"ד האהבל שייצג אותו בלי להביא שום הוכחות ועדויות.

פשוט מצחיק לקרוא (אם יש לכם 5 דקות), אבל עצוב לחשוב שעל ×–×” מתבזבז זמנם היקר של בתי המשפט. השופט אומר משהו ברור כאן על זהירות וטמטום של אנשים: יש גבול לכמה אתה יכול להאשים אחרים בטמטום שלך. אני שמח פעמים על הפס"ד ×”×–×” – גם בגלל שהוא הגיוני, יוצר תקדים נאה ומחזק לי את האמונה שלא כל טמבל יכול לסובב את המערכת (אולי אם הם היו לפחות פחות טמבלים היתה פה תחרות, ×–×” ×”×™×” כמעט קל מדי) וגם בגלל שהנתבעת היתה גן האירועים של אמי.

חבל שזה מאוחר מדי במקרה האבסורדי הזה (לפחות אני מקווה שהם יגישו ערעור). את זה אי אפשר להמציא במדינה שלנו, ואת הסיפורים הכי קפקאיים אסור לנו אפילו לקרוא

נחסמתי פרק 4: ויהי בחצי הלילה

המשך מעללי עירא והויקיפדיה. אם לא מענין לכם דלגו חופשי.
להמשיך לקרוא נחסמתי פרק 4: ויהי בחצי הלילה

מחשבות על קיימות 2.1: חדשות חלם לכבוד יום כדור הארץ

כן, אחרתי קצת את יום כדוה"א. הכנתי מקבץ חדשות הזויות להביא לכם מיום שטיפת האשמה הלאומי ×”×–×”, ושכחתי את הטיוטא לא שלוחה שבועיים-שלושה… נו טוף, עדיף מאוחר מאשר לעולם לא. יש כאן דוגמאות לשימוש בגרינווש, חלמאות של שטופים בגרינווש, ושאר ירקות.

  • רובינשטיין קצבים מזמינים אותי לערב נרות רומנטי, הם מכבים את אורות המסעדה "כאות הזדהות עם המאבק בGW". אין מילה אחת על ×–×” שבאותו ערב הם ימשיכו לעודד את שוק גידול הבקר מצד שני, וזה הרבה יותר בעייתי מכמה נורות.
  • דווקא השבוע החליטה עיריית ירושליים לפתוח תשובה הגונה לדורשי הצדק הסביבתי וגם למרכז איסוף הפסולת האלקטרונית של סנונית – הוכרז מרכז איסוף בגבעת שאול שמטפל גם בנייר, זכוכית, שמנים וכולי. אם ×–×” לא ברור למישהו עד כמה ×–×” עצוב:
  • יודעים כמה "מרכזי" ×–×” גבעת שאול? כן, ×–×” שווה ערך ל"מרכז" איסוף תל אביבי ברמת ×”×—×™"ל, כולל בית הקברות ממול.
  • כמה ירוק המיזם? ובכן, הגישה לשם היא ברכב בלבד(?!) והם פתוחים בין 10 ל4 אחה"צ בימים א-×”. המרכז של סנונית מופעל ×¢"×™ עובדי מוזיאון המדע אז הוא עובד, רחמנא ליצלן, גם בשישי-שבת!
  • המרכז מעביר את מה שאסף ל"מחזור או שימוש חוזר". כלומר ספרים, בגדים ודברים אחרים יועברו לתרומות – אז במה ×–×” שונה מכל איסוף קהילתי אחר במתנ"סים?.
  • ומה עם מה שאי אפשר למחזר? פעם (כשהיה לי כסף) השקעתי במסך מחשב מקצועי ויקר מתוך כוונה שיחזיק לי שנים. שבוע אחרי תום האחריות הלכה הפלטה היקרה ואחרי שבוע תקלה ×–×”×” גם קרתה למסך תאום שקנה חבר ביחד איתי (מסקנה אישית – אני לא קונה יותר NEC). הלכתי לחפש איפה ממחזרים או קוברים את המסך ×›×™ ידעתי שיש בו חומרים מסוכנים ואסור להפטר ממנו סתם כך. מה שגיליתי עלה על כל דמיון, נראה שכרגע אין בישראל חברה שתיקח את המסך ובאמת תטפל בו נכון. אפילו לא סנונית. המחיר המלא של טיפול נאות בחומרים המסוכנים שבמסכי LCD כולל קבורה מיוחדת בבטון וחומרים אחרים עולה בסביבות 20 אירו. הרשויות בטח לא מסבסדות את ×–×” אבל גם לא מבקשים ממני 120 ש"×— דמי קבורת מסך (שהייתי משלם בשמחה אם הייתי יודע שאכן הוא יטופל נכון!). מסקנה – הוא ישלח כנראה לשטחים, יזרק במזבלת ויטפטף חומרים רעילים למים שההורים שלי שותים בירושלים (כמו שכנראה קרה עד היום עם כל האלקטרוניקה שנשלחה ל"מחזור", אז ×–×” לא חדש). בישראל היום טומנים 90% מהפסולת, בדנמרק רק 40% נשלח לטמינה ואת השאר מצליחים לנצל בצורות שונות. אנחנו פחות חכמים? (אל תענו לי!)
  • אוספים שם זבל אורגני לקומפוסט. אין לי מילים.
  • אני חייב לחזור על ×–×” – עריית ירושליים מצפה מתושביה לחצות את העיר באוטו מזהם כדי להביא כמה דפי נייר ושקית שמן טיגון עמוק משומש. האלווווו! מישהו בבית?
    (אה… שכחתי, הם הלכו לחגוג בריקודים על החומה, שאת אורותיה שימון פרס כיבה לשעה(!!) שלמה!)
  • מדינת ישראל מעודדת קנית רכבים פרטיים ×¢"×™ הורדת מס הקניה על היברידיים, במקום להעלות מיסים על הלא-היברידיים ולהשקיע את ההכנסות בתח"צ.
  • אתמול בערב היתה כתבה בערוץ שתיים על נוער במצוקה. לא, בעצם לא דיברו על נוער במצוקה – דיברו על ארגון על"ם שעוזר לו. רגע רגע, לא… טעיתי, דיברו על ×–×” ש ארגון על"ם במצוקה בעצמו והוא על סף סגירה מחוסר תקציב ועוד מעט לא יוכלו לעזור לנוער במצוקה… לא, ×–×” גם לא ×–×”. אה! ×–×” ×”×™×” על המשכורת המוגזמת של נשיאת הארגון! אה… לא… ×–×” ×”×™×” על ×–×” שנאווה ברק מתחתנת עם איש עסקים עשיר, זהו. עשר דקות שלמות ממהדורת ערוץ 2 הוקדשו לה. הוזכר בשקט שהיא מקבלת משכורת מלאה ושהארגון בצרות בזמן שהיא לא חסרה דבר. אף מילה על ×–×” שמיזם הדגל המפואר של עלם אוכל אנרגיה ששורפת את תרומות שולחי ×”SMS בחשבונות חשמל ואחוזי התיווך של המפעילות הסלולאריות. האנרגיה שמבוזבזת כדי להאיר את הדגל ההזוי ×”×–×” לא אוכלת רק לתוך תקציבי עלם, אלא גם מתבטאת בזיהום האוויר בחסות תחנות החשמל, כדי להשאיר לילדי עלם את העולם הטוב ביותר שאנחנו יכולים להשאיר להם… ואתם חושבים שהם לא שמו לב? אנשים מסביבם אומרים את ×–×” כבר לפני שנה ושנתיים ובטח אמרו את ×–×” קודם לפני, ×–×” לא משנה. אני ואתה נכבה את הנורה – לדעתי הם היו עושים טוב אם היו מתחילים עם דגל דלוק ומבקשים מאנשים שיתרמו מה שיותר מהר כדי לכבות את כל הנורות – כך היתה נשמרת 50% מהשפיות ו80% מהכסף בחשבון הבנק של עמותת על"ם. בשארית הכסף הם מדפיסים כרטיסי פרסום של נערות ליווי (רק לי ×–×” מציק?) – אני יכול להתערב שזה גם נייר מהסוג שמאוד לא משתלם למחזר.
  • לצד פרסי הגלובוס הירוק מחולק גם גלובוס שחור. השנה ברשימה ארגון מחזור בכבודו ובעצמו. מי שמכיר את הרקע לא מופתע.

לא כל מה שמניתי פה זה גרינ-ווש (שזה ניצול ציני של הרצון הטוב והנאיביות של אנשים), חלקו נובע מטמטום או אדישות. הנה עוד כמה מיתוסים על קיימות.