רוחות בעלית הגג? לא אצלי!

Idiot’s guide to communicating with Spirits
לא עובד עליכם… ×–×” ספר אמיתי שמצאתי אצל ידידתי דניאל. כל פעם מחדש אני דהום כשאני קורא איך אנשים עוד מאמינים בשטויות על "כישוף" או מרפאים חוצניים, גלגול נשמות וקבלה ואפילו לא למצוא בינהם סתירה, ומסתפקים בהסברים, לפעמים ילדותיים, על מיסטיקה ורגש. את הלינקים בפיסקה זו למשל מצאתי בבלוג של ×—×¥, אדם בגילי, שכמוני התעסק בעבר בלינוקס ותוכנה חופשית ויום אחד עושה תפנית לעולמות של הארי פוטר, אבל בחיים האמיתיים, והוא עדיין מחזיק מעצמו אדם רציונאלי. כמוני הוא חושב דברים לא ×”×›×™ טובים על הרבה מהמיסטיקנים אבל בעוד אני חושב שהם משלים את הקהל בכוחות מומצאים הוא טוען שיש להם כוחות והם משתמשים בהם שלא כהלכה. מדהים אותי איך אפשר לפקפק ולהאמין באותו זמן באנשים העוסקים ולא להבין שיש כאן רמאויות הרבה יותר פשוטות. הכוח היחידי שכאן מגיע לשימוש הוא לא כוח מאגי אלא כוח סוגסטיה ולפעמים טיפת שטיפת מוח מסוימת. אני ואחרים (ובמיוחד אנשים כמו ×’'יימס ראנדי) מאמינים שבדרנים כמו אורי גלר שטוענים לכוחות עושים יותר נזק ×›×™ הם גורמים להנצחה של הדעות ההזויות האלו ודוחפים עוד אנשים להסתמך על מיסטיקנים, אבל ×—×¥ מוצא טיעונים "צרופים" למה השירות של אותם השרלטנים הוא חשוב וראוי לתשלום. ×—×¥ עצמו לא טוען לכוחות או יכולות, ואינו מציע שירותים כלשהם, אז מה הצורך ×”×¢×– להגן על העוסקים בתחום? למה החברה המודרנית, שהתקדמה ×›"×› יפה בריאותית וכלכלית וחברתית בזכות מדע וטכנולוגיה במאה וחמישים השנים האחרונות, רוצה כל כך לשמר ולפאר את אגדות הילדים ההזויות האלו?

˙˙˙˙sɹǝqɯnu pɹɐɔ ʇıpǝɹɔ ɹnoʎ llɐ ɐɹı lıɐɯǝ ʍou ˙˙˙ʇɐolɟ puɐ sǝʎǝ ɹnoʎ ǝsolɔ oʇ ɥƃnouǝ ǝlqısuǝs ˙˙˙ɹǝɯlɐɔ uǝʌǝ ˙˙˙ɯlɐɔ ʎɹǝʌ 'ǝlqısuǝs puɐ ɯlɐɔ ǝɹɐ noʎ ˙˙˙pǝsıʇoudʎɥ ƃuıǝq ʇou ǝɹɐ noʎ ˙˙˙puoʎǝq ʇɐǝɹƃ ǝɥʇ ɯoɹɟ ʇsod sıɥʇ uı sǝƃɐssǝɯ uǝppıɥ snoıɹǝʇsʎɯ ou ǝɹɐ ǝɹǝɥʇ

מצד שני אחרי התוכנית המאוד מצליחה של גלר בארץ הוא שוב מחפש יורש, והפעם בתמיכת NBC – "היורש 2"?. NBC היתה הרשת שהקרינה את התוכנית של קרסון שדפקה לו את הקריירה בארה"ב, אבל עשרים ומשהו שנה אח"×› הוא מקבל את הבמה המרכזית ומה שעצוב ומוזר לי שהפעם המגיש שלצידו הוא קריס איינג'ל, שמוכר לרבים מסדרת הטלוויזיה המדהימה שלו, אבל שם הוא אומר לא פעם שכל מה שהקהל רואה הם טריקים ולא מעורבים שום כוחות על טבעיים (תחשבו נמרוד הראל אבל יותר לכיוון טריקים פיסיים על פני טריקים מחשבתיים). קריס התראיין בתוכנית הרדיו המצוינת של פן ×’'ילט בעבר ואפילו הודה שהוא לא חותך פינות ומשקיע בטריקים ×”×›×™ קשים, יותר ממה שאנשים יהיו מוכנים להאמין שהוא משקיע, וזה הסוד אולי לאשליות משכנעות. עכשיו בא האיש הטוב ×”×–×” ובשביל בצע כסף חובר לשרלטן ×”×›×™ מפורסם בדורנו. עצוב לי קצת.

תגידו באמת… העולם הגשמי שמסביבנו לא מספיק מרהיב ומדהים בתחכומו ומורכבותו שאנחנו צריכים הסברים ילדותיים של אנרגיות ונשמות ורוחות וישויות? למה יש מדור הורוסקופ בעיתון? מתי האנושות תתנער מהשטויות האלו ותוכל להתרכז בהעשרת הרוח ברגש ואושר שלא קשורים לאמונות תפלות שבמקרה הטוב גורמות לרגרסיה ובמקרה הרע גורמות להם להחלטות מנוגדות הגיון לגבי כסף ובריאות?

עשר קריירות שאני לא מקנא בהן

פרוייקט הכתיבה קבוצתית החדש של חנית יצא לדרך, ובניגוד לפעם הקודמת אני מנסה לא לפספס את הרכבת שוב. הנושא הוא "עשר" וההנחה היא רשימות של "עשרה דברים ש..", ונפלתי גם אני למלכודת הרשימות… ×›×™ לא קיבלתי אף פעם עשר בכלום (יסודי לא נחשב) ולא קרה לי שום דבר חשוב בגיל עשר… אז ×”× ×”.

1. כותב בדיחות ללטרמן. נו באמת, כל שבוע לחשוב על 2-3 רשימות של "עשר" כאלו? הזעתי דם 🙂

2. שף. כן. הרבה אנשים אומרים לי שאני מבשל מצוין ולמה אני לא עובד בזה. האמת היא שמדובר בעבודה מאוד קשה ואינטנסיבית, המון עבודות ניקוי (ואני את המטבח שלי אפילו לא מנקה מספיק), ושוחקת בטירוף. אז נכון שיש שפים סלבריטאים שיש להם פנאי להשתעשע ולהמציא מנות פסיכיות, או להרוויח מליונים מתוכניות טלוויזיה, אבל מדובר בתחום מאוד תחרותי ומלחיץ, אני רואה את זה מהקריירה של אימי בתחום, צריך אישיות מיוחדת לזה.

3. ראש מדינה. אני צריך לפרט? לחץ והמון אחריות על הראש… אלא אם כן ×–×” מיקרונזיה או משהו 🙂

4. רופא. נו שוב הלחץ לפעול בזמן ולזכור את כל ההשפעות על כל דבר בגוף שתעשה כל פעולה שתנקוט. אנשים שעושים את זה כמו שצריך הם באמת על אנושיים בעיני (והרבה מהם אכן מאבדים אנושיות בדרך למעלה)

5. בודק איכות במפעלי ג'ונסון את ג'ונסון (מי שלא מכיר את הבדיחה, חפשו בגוגל)

6. מבקר מסעדות. הפתעתי אתכם, אה? כן, אני מאוד אוהב לאכול בחוץ, אבל כל יום? ולמצוא דברים מקוריים לכתוב על ×–×”? ולהיות תפוס כל ערב בענייני עבודה במקום לפגוש את החברים שעובדים בשעות נורמליות? טוב, אולי אם הייתי צריך לכתוב ביקורת אחת בחודש 🙂 (ואת ×–×” אני בערך עושה כאן)

7. מנהל בית לוויות. איך אפשר לעמוד בזה בלי להפוך לציני מוחלט, ואיך לטפל בלקוחות עם כל הציניות שאתה צובר? בררר…

8. אורי גלר או הבבא סאלי/ברוך/רנטגן ודומיהם. לא יכול לשקר לאנשים בפרצוף.

9. שוטר תנועה. נו, אני רוצה שישארו לי חבר או שניים…

10. סיפרה לי פעם מישהיא שדוד שלה עובד בניקוי ה"לבניות" של מפרץ חיפה. כן, אנשים בחליפות אסבסט ואלוהים יודע באילו תנאים של חום, נשימה מבקבוקי חמצן על הגב וסכנות מוות וסרטן משונות, מסתובבים בתוך מגדלי הבטון המפחידים הללו ומנקים את קירותיהם ידנית (לפחות אני מקווה שמאז פיתחו לזה רובוטים). אני חושב שזה אולי אחד הדברים הכי פחות נעימים או מעניינים שיש, ובאותה העת מסוכנים. זה מסכם בערך.

עדכון: ומסתבר בדיעבד שאני אפילו לא מקורי לגמרי. אני אנסה שנית בערב…

הפסקת צחוקים

גם אתם מתגעגעים להירוז כמוני?

טוב, לא ממש מתגעגע כמו "נו על מה הם עוד יחשבו?" כמו עם לוסט.. 🙂

כמה סרטים שראיתי לאחרונה וחשבתי להקדיש לכל אחד מהם פוסט אבל לא הגעתי לזה:
* 16 Blocks – נסיון לשלב את מקליין של DIE HARD עם סיפור צדקני. ×–×” לא הולך. הרגישו חופשי לוותר אם עוד לא ראיתם.
* My Super Ex-Girlfriend – סרט דבילי לחלוטין, אומה תורמן היחידה שעוד איכשהוא מחזיקה את הסרט, אדי איזארד בתפקיד שלא נותן לו להתבטא… גם עליו אפשר לדלג.
* Hot Fuzz – מעט גיקים מכירים את Shaun of the dead בארץ ×›×™ לא מקרינים דברים כאלו בטלוויזיה. זהו סרט הקולנוע השלישי של אדגר רייט (שבד"×› מביים לטלוויזיה) ושוב בכיכובו של סיימון פג וכמה הצצות של קומיקאים בריטיים מצוינים וטימוטי דלטון שמסתבר שיודע גם לשחק בקומדיה. אני לא רוצה להרוס כלום מהסרט, אני אנסה לסכם: שוטר כוכב מגיע לעיירה שקטה ו… מה שממשיך משם הוא בין קומדיה לפרודיה ואני לא יכול פשוט לספר כלום חוץ מזה שאני וגיא התפתלנו מצחוק שעתיים. עבודת צילום ועריכה מבריקים, ציטוטים מסרטים אחרים, אם יש, לא הצלחנו לזהות, אבל הסיטואציות מעלות ×›"×› הרבה אסוציאציות נהדרות. אין לי מושג אם ומתי ×™×’×™×¢ לקולנוע בארץ…
* ואחרונים חביבים, פריי ולאורי הנהדרים, ערכתי לגיא היכרות עם אחת הסדרות החביבות עלי משנות התשעים המוקדמות "Jeeves and Wooster" שהעלתה את פריי ולאורי מדרגה מ"מצחיקנים צעירים" לדרגת שחקנים כוכבים, ובהמשך נחרוש מחדש גם את A bit of Fry and Laurie. כבוד לקלאסיקות.

ולבסוף אזהרה קטנה. היזהרו לכם מאנשים שחושבים שיש להם הומור והורסים בדיחה טובה לחתיכות קטנות 🙂

חבלה בצהרי היום ועדכונים טכניים

זוכרים שסיפרתי פעם שהיה לי שכן שמוק? היה לי מאז עוד תאקל מוזר איתו, ולפני חודש לשימחתי הוא עבר מפה ובאו במקומו זוג צעיר נחמד עם כלב.

אבל כנראה שיש לנו אויבים בכ"ז. היום חזרתי הביתה לקראת 10 ואני רואה בנאדם מתכופף אצלי ליד הקיר ועושה דברים מוזרים בקופסת הכבלים. אבל הוא לא הפושע, הוא הטכנאי של הכבלים שעבד שעה ארוכה לשחזר את הנזק שעשה מישהוא עלום שם מסיבה לא ברורה. פתח את תיבת הכבלים שעל הקיר שלי וחתך לי ולשכן את הכבלים. לי לא היה אינטרנט, אבל לשכן גם לא היה טלוויזיה וטלפון. אחרי ששיחזר מחברים לכבלים הטכנאי גילה שבעצם לא מגיע אות מהצומת הקרוב (שנמצא מתחת מנ-הול בצד השני של הכביש), ומסתבר שגם לשם הגיע ג'ק המנתק. סיפור הזוי או מה? לפי הלוגים אצלי על המחשב זה קרה בשעות הבוקר.

עכשיו למשהו יותר אקוטי. הבלוג עושה לכמה אנשים צרות בכבדות שלו. אי לכך אני מכבה את הפיצ'ר לצפיה מראש בתגובה – ממילא יש פלאג שמאפשר לכם לערוך את ההודעה אחרי השליחה. בנוסף אני מחזיר את בורר התבניות. ספרו לי אם הכל עובד לכם טוב.

פשפש בחנות חרסינה – עלילות עירא ברברשת

פעם פעם פעם מישהו אמר שנוסטלגיה תמיד תמכור. אתםם זוכרים את ×–×”? כן ×–×” ×”×™×” פעם. ואיך שהוא צדק! פי… האנשים האלו היו צודקים פעם… אני זוכר איך… טוב אבל אני נסחף. לא באתי לדבר על נוסטלגיה אלא לספר אותה. הרבה מהקוראים שלי לא מסותבבים בבלוגוספירה ולא יודעים שמדי פעם יש גל פוסטים באותו הנושא. בשבוע שעבר הסתובב אחד של השתפכויות נוסטלגיות על "איך גיליתי את האינטרנט". התחילה את ×–×” כרמל, אותה אני מכיר עוד ×›"carmel" מ-IRC, בחיתוליו של ערוץ ישראל בEFנט, והמשיכו את ×–×” עוד כמה אנשים, ועכשיו כרמל גם הוסיפה פרק חביב וחשוב נוסף.

אני זוכר את ×”"פונג" האנאלוגי שהיה לשכנים עוד בסוף השבעים. מאוחר יותר כשלחברים שלי היו קומודורים ותואמי אפל אבא שלי קנה ב83 מפלץ בשם Apple /// שעד היום עדיין עובד במוזיאון עתיקות מחשוב. ב85 נוסף לו apple //c מתוק וסוף סוף אפשר ×”×™×” לשחק משחקים נורמליים ולתכנת (התוכנית הראשונה שלי שציירה פרקטלים של מנדלברוט נכתבה עליו בבייסיק ואח"×› קומפלה ×›×™ לא הייתי חזק אז באסמבלי), ולמעשה כשכבר לא מעט חברים שלי קיבלו מההורים "מינטה" 286 אני הייתי עדיין עם מחשב 8 ביט אבל מאושר עד ×”×’×’. על 128K היו לי יותר צבעים מEGA, עכבר עם תוכנות ציור, סאונד יותר טוב, חיבור לטלוויזיה, ואפילו תוכנת DTP. אבל בכיתה ×™"ב (1990) התעקשתי ואכן לכבוד סיום הבגרות קנינו 386. התעקשתי שיהיה DX ודיסק כפול בגודל משאר החברים שלי – 80 מגה! ×›×™ אני התכוונתי להכנס חזק לענייני הפרקטלים שלי. בהמשך אפילו קניתי לו 387 שהאיץ את העניינים פי 6.

עכשיו יש לי חור בזכרון. אני זוכר שקניתי מודם בהתלהבות. 2400 קטן אבל אפקטיבי, אבל לא זוכר מי קישר אותי לביביאס הראשון או איך מצאתי את המספרים הראשונים לחייג. אני מניח שזה ×”×™×” המוכר בחנות? וכך התחיל רומן עם הביביאסים. היו שתי רשתות מסחריות ואחת חופשית שהתחילה ב1991 כאסופה חסרת צורה של ביביאסים עצמאיים שקיבלה חיבור לפידונט. הדואר ×”×™×” זורם לאט ×›×™ היו עושים רק חיוג אחד בלילה להעברת הדואר (באמצע היום היו מחירי הבזק פסיכיים), ועץ הניתוב ×”×™×” בעייתי ×›×™ בקצהו ×”×™×” הביביאס של ירון מינץ שהיה לפעמים נתקע לארבעה ימים כשהוא בחו"ל. התאספה אספה, באו טרומר ושקד (השמות המלאים שמורים במערכת אבל הרבה יודעים מי הם) והציעו "רינג", מערכת שפידונט לא אמורה להכיל, שתשלח דברי דואר ביותר מנתיב אחד, פנטגרם של חמישה ביביאסים ומסביבו עוד עשרה שכל אחד מהם מתקשר לשניים מחברי ×”"רינג" המרכזי. ×”×™×” כאן תיחכום ודיוק של השעות הנכונות להתקשר כשהקווים של האחרים פנויים והרבה עבודה מסודרת אבל ×–×” ×”×™×” הצלחה אדירה. לפתע הדואר שלנו זרם יותר מהר, וזה ×”×™×” בדיוק בזמן ×›×™ התחילו להגיע עוד אנשים. המצב שבו יותר אנשים ברשת הניב יותר תעבורה בקבוצות הדיון ואנשים כבר לא קראו דואר אונליין ×›×™ ×”×™×” יותר מדי. נכנסו חבילות מעניינות כמו "בלוווייב" והרבה אנשים העדיפו את "גולד-אד" ולכן פתחו לעצמם "פוינטים" שהם מערכת דומה לביביאס מבחינת הדואר אבל שלא מקבלת שיחות נכנסות. במילים אחרות תחשבו על מצב שבו אנשים מקימים לעצמם שרת SMTP בבית במקום לקוח POP ×›×™ יש כלים יותר יפים לקרוא ולכתוב דואר 🙂 ברשת הזו היו גם לא מעט כותבים מוצלחים , שאנשים בבלוגוספירה מכירים בתור תומר ליכטש, גדי שמשון, דובי קננגיסר ואחרים.

במצב כזה היתה הצפה של מודעות לטכנולוגיה. יותר אנשים היו ברשת הקטנה והשמחה שלנו, חינכנו אותם להשתמש ב-PGP וכך יכולנו לעשות הצבעות רבות בהמון נושאים ולעצב את הרשת בצורה יפה. נפתרו גם בעיות עם מודרטורים בקבוצות דיון שהיו משותפות עם הרשתות המסחריות (אקסלנט וקיקס), אבל אז צצה בעיה מצחיקה. אחד הechos (קבוצות הדיון) שאיחד שיחה ללא נושא מוגדר בין חברי כל הרשתות, נקרא באופן שאז היה טבעי לכולם, INTERNET. ואי שם בהתחלת 1994 או סוף 93 אנשים התחילו לראות שם מדי פעם הודעות פרטיות נשלחות ע"י מאן דהוא, והכתובת אליה יועדה ההודעה לא היתה שם אלא מחרוזת צפופה עם שטרודל באמצע. מעטים יודעי דבר היו צועקים על הטמבל שהוא התבלבל. זו כתובת ביטנט ואין לרשת שלנו קשר לשם, היו אומרים לו. אני שמעתי דבר וחצי על זה כי שירתתי בצבא עם אחד בשם חנן (ראו פרק ב' אצל כרמל, לינק בתחילת המאמר), שהיה אמריקני במקור ובשביל לשמור על קשר עם ההורים היה לו חשבון בביביאס אמריקני גדול בשם קומפיוסרב אבל עם מודם 1200 מסכן, ולקומפיוסרב היה חיבור ל"אינטרנט" הזה.

אחרי מספר שבועות גם באולטינט שמעו שמסתבר שלביטנט קוראים גם אינטרנט בכל מני מקומות בעולם, וזה גדול עלינו, לכן עדיף שנחליף את השם לALLNETS_CHAT. העניין עבר ברוב גדול בהצבעת PGP אבל השותפים (קריא חבורות הביביאסים המסחריים של סער בליץ וחיים שו-אסמו) לא הסכימו. בא ג'יבי וכתב תוכנה מתוחכמת שהמירה שמות של ECHO בדרכו בין הרשתות, ואח"כ גם אכפה החלטות מודרטורים ומחקה טרולים. משהו מגניב למדי, אנטיספאם של המאה הקודמת.

ועכשיו אני סופסוף מגיע לפואנטה. למרות שהפכתי לביביאס ואפילו חבר ברינג המרכזי והחשוב, לא הכרתי את עולם המחשבים האמיתיים. כאן נכנס מר שקד, בחור מבריק שהיה צעיר ממני בשנתיים ועם הרבה זמן פנוי של תלמיד חרוץ מ"ליידה" שברור לו שהוא פשוט האדם ×”×›×™ מבריק ביקום וכולנו נמלים. אחרי ביקור או שניים למעבדות האוניברסיטה הוא כבר שלט יפה ביוניקס, ידע מה ×–×” NNTP ולימד את ידידנו המשותף ירון בלום ×–"ל איך להתחבר לסנונית ובהמשך ארגן כמה חשבונות יוניקס פרוצים. מספיק הרי לגנוב פעם אחת את קובץ ×”PASSWD ממישהו שהשאיר מסוף פתוח ויצא להפסקת קפה (לא היו אז קבצי SHADOW) ובעזרת 486 וכמה שעות עבודה הסתבר ש80% מחשבונות עובדי האוניברסיטה לעולם לא נכנסו לשימוש ועדיין היו עם הסיסמא הראשונית. לקחנו חשבונות של דוקטורים ממדעי הרוח, אני זוכר ×”×™×” אחר פרוקצ'×™×”, חשבתי שיש לו שם מצחיק ואז לא ידעתי עוד מי ×–×” 🙂

אבל מה עשינו עם החשבונות? לשלוח דואר לא ×”×™×” למי ולא היתה פואנטה לשלוח גם בשם מישהו שפרצת לו את החשבון. לא, גם אתרי תוכנה לא היו אז (לא שידענו מהם) וב92 גם לא ×”×™×” ווב. אנחנו השתמשנו בחשבון של פרופסור פרוקצ'×™×” כדי לבנות גשר חד כיווני מNNTP לECHO. הצפנו כל ביביאס שרק רצה בדיונים טכניים על דברים שלא ידענו עדיין מה הם, על פיסיקה, קבוצות דיון של הומור, לימדנו אנשים מהו ×”"אינטרנט אורקל"… אבל לא העזנו לעשות את ×–×” גשר דו כיווני כמובן ×›×™ זהכבר ×”×™×” מסוכן.

ההתכתבות עם אנשים היתה עכשיו תחביב מטריף. עיקמתי קצת חוקי צבא (ואולי קצת בטחון שדה) כדי להיות מחובר גם מהצבא לאולטינט. בזמן המשמרות הארוכות ולא מעט ריתוקים. ככה עברה תקופת הצבא איכשהוא, ועברתי לעבוד ב"בינת". שקד כבר התרוצץ תקופה ארוכה עם חבילה ענקית של דיסקטים בכיס והסביר שיש לו להראות לי מערכת הפעלה מגניבה שהיא חינם לגמרי להראות לי. לא הבנתי למה היא כ"כ הרבה יותר גדולה מחמשת הדיסקטים של חלונות 3.11 ואפילו אין לה מי יודע מה גרפיקה (סוף 1994 להזכירכם) אבל אמרתי שיום אחד אני אציץ עליה. את TRUMPET WINSOCK הכרתי כי השתמשנו בטלנט כדי לשלוט מרחוק על ציוד, והיה נחמד לדפדף בLYNX המוגבל של סנונית (יכולנו לחייג "חינם" ולגלוש בגופר! איזה ימים!). שמעתי שקיימים גם דטהסרב ואקטקום, אבל כדי להתחבר היית צריך אישור שזה לצרכי מחקר אוניברסיטאי או סיבה רצינית כלשהיא. כשנפתח האינטרנט להתחברות חופשית פתאום הצטרפו גם "שני", "קו מנחה" והכל במחירים בלתי אטרקטיביים בעליל (תראו מה היה ב1997!), אבל החיבור היה עם תוכנת טרמינל פשוטה לחשבון יוניקס שנתן לקרוא דואל בPINE, ועם טיפה תוספת מחיר הרשו לך להריץ LYNX. לא ראיתי צורך כיוון שהיה לי בעבודה, ובדיוק קיבלנו חבילה של נטמנג', והיה שם כלי משונה שהתפוצץ תכופות עם שממית מסתובבת שהתחבר דרךהWINSOCK לאותם אתרים שגם LYNX התחבר אליהם, וקצת הקל על הדפדוף כי אפשר היה לעבוד עם עכבר. היו אפלו אתר או שניים עם טיפה תמונות אבל זה האיט את הגלישה, אז אחרי שהבנו את הגימיק, כיבינו את ההורדה של התמונות. המידע המעניין היה ממילא הטקסט, אז למה להאיט?

החברים שלי מהביביאסים שאלו אותי למה טוב הטראמפט הזה. הרי עם היוניקס אפשר לדבר רק בפקודות. בתעוד של טראמפט היה כתוב שאפשר להתחבר בSLIP אבל באקטקום אמרו לחברים שלי שאין להם טכנית איך לספק להם חיבור כזה בזול, או איזה תירוץ אחר. באיזה שלב הופיע גימיק חביב בשם SLIRP והפך את היוצרות. פתאום כל אחד היה יכול להתחבר בPPP ורשת אולטינט התחילה להעביר תוכנות WINSOCK שונות. יום אחד הזדמן לי להגיע לדטהסרב לתקן מודם של איזה חברה ששימש לה גיבוי לנל"ן. באתי לבקר עם חבר טוב בשם דורון שאיתו שירתתי ואח"כ גם עבדתי בבינת. אני זוכר שכשהיינו שם אחד העובדים בא בלחץ לבוס וסיפר לו שהם הורגים את כל העותקים של SLIRP והוציאו הזהרות למשתמשים אבל אנשים מורידים עותקים חדשים ומריצים אותם בשמות מזוייפים וקשה לתפוס את הפושעים, והם בעצם משתמשים באינטרנט כאילו היה להם חשבון SLIP שהוא יקר פי שלוש! דורון גם הכיר לי באותה הזדמנות את רוני ושניהם הראו לי מה זה IRC. הרבה אנשים הכירו אותם בלי להכיר אותם. הם היו Jane1 ו-diablo. היו עוד כמה אנשים מפורסמים יותר ופחות בחבורה של בערוץ "ישראל". אחד ורדי ועוד כמה חברים כתבו תוכנה נחמדה שעבדה דומה לIRC אבל לא צריך להיות כל היום בערוץ עמוס, וזה היה גראפי! ולחלונות! ICQ היה שוס רציני, וכמעט כמעט הרג לי את חווית הIRC.

אז שכנעתי את הבוס שלי שלבינת צריך שיהיה חיבור אינטרנט ושרת למכור אתרים, סיפרתי לו גם על מערכת הפעלה פלאית לPC שתחסוך לקנות את מחשב הSUN שהוא חשב שנצטרך. עוד לא ידעתי מה ואיך עושים אבל קיבלתי אור ירוק, נל"ן כבר היה, מחשב התקבל גם, וקראתי לידידי שקד שיעזור. מצויד בדיסקטים של לינוקס הוא ישב עם המחשב שלושה ימים בבית ובסוף בא איתי להתקין אותו. לא היה לי מאיפה נכנסים למערכת ואיך יוצאים כי ההתקנה הראשונה הזו היתה פרנואידית לחלוטין. שקד שם את הכל בCHROOT, קונספט שהיה לי מאוד קשה להבין. מערכת "כאילו" מתחת למערכת האמיתית. הוא הסביר לי שזה יהיה כ"כ בטוח שאף אחד לא יפרוץ. אף אחד גם לא הצליח לגרום לזה לרוץ לצרכים יעילים והמיזם נקבר.

בסוף 1995 עזבתי את בינת, הפכתי לעצמאי, טיפלתי בשרת קטן של רשות המחקר של האוניברסיטה העברית, התקנתי שני שרתים בכנסת ובעיקר עבדתי בבית ספר גילה, שבזכות עקשנותי בשנה שלפני כבר היה מחובר לאינטרנט. החלטתי שאני פותח ספקית אינטרנט קטנה ללקוחות ולחברים וקניתי נל"ן לנטמדיה. פריים ריליי של 64 קס"ש בלי CIR עלה $170 בזק ועוד $500 על התעבורה. בשלב מסוים מצאו בית חם על הלינוקס אצלי בבית אתרים כמו לינוקס-IL ומגאזין רשת בשם מוניטור של גדי שמשון.

השאר היסטוריה… דרך אולטינט הכרתי את אודי, שהכיר לי את אבא שלו, שהכיר לי את אלי שטרנהיים, שסידר לי ויזה לארה"ב ושם עבדתי שנה וחצי בצנטרום של הפיילה, עמק הסיליקון בשנות הבועה, ומשם הכל היסטוריה…

Rock Bottom

הפוסט התפרסם בטעות עם סיסמא. הנה תיקנתי. 'צטערת!

כמה נמוך אפשר להגיע? להוליווד נגמרו הרעיונות המקוריים. כשאין תסריטים מקוריים פונים לתאטרון או לספרים ועושים עיבוד. כשנגמרו הספרים עברו לקומיקס. כשנגמרו הקומיקסים הטובים עברו לקומיקסים הגרועים או אלו שלא ניתן לתרגם למסך הגדול, וכשזה לא מספק חומר בקצב מספיק מהר עוברים לאחות הקטנה, הטלוויזיה שגנבה לקולנוע את הרעם, ומפיקים את צוות לענין, מאגנום, אשת חיל, ×’'×™ פורס… וכשגם שם מתייבשת השוקת, עוברים למשחקי מחשב. היתה לנו שודדת קברים סקסית נו מילא. אבל דום?! ועכשיו… סימס?!?!?!?!

רשמו לפניכם. עירא אברמוב חוזה בזאת, בתאריך 27-5-2007, שיום יבוא והוליווד תפיק את פאק-מן ואסטרואידז, וכשאלו יכשלו הם יפיקו גם סרט אפי של שעתיים וחצי לפי "סופר ברייקאאוט vs טטריס" עם הופעת אורח של פונג.

כשהסרט ×”×›×™ מגניב כרגע בקונלוע נעשה לפי ride מדיסנילנד, אין דבר שנשמע לי פסיכי מדי…