תגית: טכנולוגיה

פורסם ב

הדברים הקטנים שגורמים לי לחייך

Boing Boing TV הוא אחת מהפינות החביבות עלי בבוינגבוינג. כתבות על אמנים, גיקים, טכנולוגיה, פוליטיקה ליבראלית, והכל מעורבב ומוגש באינטימיות וברצון טוב והרבה הומור (לרוב סוראליסטי משהו). לאחרונה הוא עושה צרות ונגן ה-MP4 המשולב באייטמים לא מופיע כראוי בשואש 2 (אין בעיות עם שואש 3 או אקספלונטר). שלחתי את זה בתור הערה קטנה בתגובה לכתבה (אפילו לא טרחתי ללכת לחפש כתובת לבעיות טכניות). תוך פחות מחצי שעה כבר קיבלתי אימייל משני ז'ארדן בעצמה (מהכותבות של בוינגבוינג שעושה גם כמעט את כל ראיונות השטח שלהם, אישיות בפני עצמה עם עבר צבעוני בעולם העיתונות הטכנולוגיות באינטרנט) עם CC: לנשיא קאסטפאייר שמספקת את אפליקצית הסטרימינג, ומיד גם תשובה בCC: ממנו. השבתי לו בפרוטרוט על איך ומה בדקתי (כמובן שכמו גיק אחראי ביצעתי בדיקות טיפה יותר יסודיות לשם שלמות, כמו בדיקה עם התקנת שוא"ש בתולית, נתתי את כתובת הIP הקבועה שלי כדי שיקל עליהם לגלות אותי בלוגים), ונראה שהבעיה תוקנה. מהירות ורצינות ויחס אישי. ככה קונים אותי 🙂

יקב ויתקין שאהוב עלי מאוד העלה לאוויר טיוטא ראשונה של אתר, וצרם לי מאוד דבר או שניים בתרגום לאנגלית אז סיפרתי להם. לא רק שרעיונותי התקבלו בברכה, הוזמנתי לחוות דיעה על מוטו חלופי ולעזור עם התרגום של מונח או שניים. הנה עסק מצוין עם קשרים אישיים עם הלקוחות (כבר מכירים את רוב החבורה שלנו בשמותינו) ושמחים לשמוע פידבק ולשתף פעולה

(טוב, אולי זה עוזר שכל פעם שאנחנו קופצים לבקר אנחנו יוצאים עם כמה ארגזים. בביקור האחרון גיא קנה שתי שישיות, הוריו קנו אחת ואני קניתי שלוש(!!) שישיות של הבקבוקים המצוינים שלהם, במחיר שמדהים אותי בצניעותו כל פעם מחדש, למרות שמדובר ביינות מיוחדים במינם. היום הם מארגנים גם טעימות של הקריניאן החדש ויש לי הרגשה שהאוברדראפט שלי יגדל :-))

סטיבן קולבר שואל בקול חנוק את דמותו של בוש "אבל אנחנו במלחמה, אנחנו צריכים אותך! למה אתה עוזב? למה עכשיו אתה פתאום נזכר לציית לחוקה?". לפני חודש נפטר גארי גייגאקס, ממציא הD&D. סטיבן ספד לו ואמר שהוא מאוד יחסר, "עד כמה תחסר לנו? (מטיל d20) – עשרים."

הקו שלי מול הוט מוריד קבצים במהירויות 600+ קילובייט לשניה. חלום? כל מי שאני פוגש אומר שנכווה מאינטרנט בכבלים וברח חזרה לחיק אמא ADSL. רק לי ולאפי אין בעיות, מוזר.

לבסוף, תראו במה נתקלתי לפני כמה שבועות בבית המרקחת ושכחתי ממנו לגמרי:
מה טאקס עושה פה?

שבת שלום.

פורסם ב

איך ממחזרים מכונת ייבוש?

בשבוע שעבר היה לי את העונש לחזות במנוע של מייבש כביסה נשרף בגלל תכנון לקוי. המנוע נתקע בגלל כמויות לינט מוגזמות שהצטברו בו 8 וקצת שנים במקום להלכד בפילטר, ובמקום אין סיכוי להגיע לראות או לנקות את הזבל שהצטבר. הזמנתי טכנאי תיקונים שלקח 200 ש"ח והודיע לי שאין מה לעשות, הבהמה מתה. לשפץ מנוע זה 750 ש"ח, ולקנות חדש זה 1300-2000 ש"ח ולקבל אחריות. הלכתי על חדש לפי שיטת "אנחנו לא מספיק עשירים כדי לקנות בזול". המכונה הזו עלתה מספיק – בין שיירי הלינט מצאתי גם קרעים של 400 ש"ח תו-זהב מראש השנה שכיבסתי בטעות…

עכשיו יש לי בהמת מתכת ופלאסטיק שאין לי מה לעשות איתה. דיברתי עם סנונית מחזור אבל הם לא לוקחים דברים כאלו גדולים. מישהו יודע מה לעשות עם זה, או שרוצה לקחת מתנה ולשפץ את זה?

אגב עצות לגבי פראמטרים לקניה של מייבש:
* עדיף תוף נירוסטה על פח מגולוון
* 2400W או 2900W לא משנה באמת, לא מפעילים את המכונה בשיא הטמפרטורה והעוצמה אם רוצים שהבגדים יחזיקו מעמד
* מנגנון על חיישן לחות במקום על זמן בלבד עולה לרוב 300-400 ש"ח יותר אבל יאריך את הMTBF של המכונה ואת חוזק הבד של הבגדים שלכם
* לטעמת המוכרת בא.ל.מ. אלקטרולוקס (שחשבתי שהם שוודים) מיוצר באותו מפעל כמו AEG הגרמנית. כמו כל המותגים, יש הרבה מותגים יקרים וזולים שמגיעים מאותו המפעל, ולא חייב להוציא כסף על היקר יותר.

מצאתי משהו במחיר הגיוני וכל הפיצ'רים שרציתי, וזה דבילי כי בדיוק מתחיל הקיץ. הפתרון הנכון הוא לעבור לארץ עם קיץ נצחי ושמש חמה ונעימה כל היום, והיא ממש כאן מתחת לרגלינו! שדרן רדיו אחד טוען שברור לו לחלוטין שכדור הארץ חלול ויש בפנים שמש מצוינת ואויר נעים ואקיאנוסים גם. הוא ישמח אם תעזרו לו לאסוף 2 מליון דולר (בלבד!) כדי לגלות את העולם הזה שמדענים מסתירים מאיתנו בעקשנות. אני טמבל, זו באמת השקעה הרבה יותר טובה מאשר לקנות מייבש. חבל שלא ראיתי את זה קודם. המסע ה"מדעי" הזה פנימה עדיף על מסעות מפוברקים אחרים. למשל יש לי חבר שרוצה לנסוע לסין… איזה טמבל 🙂


Creative Commons License photo credit: Open-Socket

פורסם ב

תשובה מאגוד האינטרנט

לפני חמישה ימים ציינתי את אכזבתי מחוסר הפתיחות של ISOC-IL. יש לתקן – זה לא שהם לא מחלקים מידע, הם פשוט לא עדכנו עדיין את האתר לWeb2.0. המכתב ששלחתי אליהם הגיע למי-טל (עם מקף) גרייבר-שוורץ שהעבירה לנהורא (בלי מקף!) דגן-הס, שענתה לי שהיא בשמחה מוסיפה את שמי (כנראה ידנית) למייל חודשי של עדכונים ומפגשים. נהורא גם ביקשה ממני שאתקן את המידע אצלי בבלוג, משמע שזו באמת תשובה אישית ועניינית (גיגלו אותי!), וברכותי על היחס.

אם יצא שביקרתי בצורה קצת צינית הריני לסייג את הביקורת – האגוד עושה הרבה דברים טובים למען קידום הרשת בישראל. חבל שלא שומעים על זה מספיק בעיתונים היומיים, אבל אנשים העוסקים ברשת (תכנים וטכנולוגיה) יודעים שהארגון באמת חשוב. חבל לי רק שהידיעות על הפעילות לא מגיעות מספיק רחוק, ובתור התחלה הייתי מציע באמת RSS, רשימת דיוור אוטומאטית ואולי אולי להפטר מהIFRAMES האלו, שגם מציקות לקורא ובוודאי גם מפריעות למנועי חיפוש לעשות את העבודה.

פורסם ב

כל כמויות המידע האינטרנטי הזה

שאתמול דיסקסתי, אבל איכשהוא פיספסתי את ההרשמה ואת הכנס של איגוד האינטרנט שיסתיים עוד כמה דקות.

זו השנה השלישית ברצף שאיגוד האינטרנט (שבו הייתי פעם חבר והלכתי לכנסיו הראשונים), לא שולח לי הזמנה ואני לא שם לב שיש כנס ומגלה את זה לאחר מעשה כשפתאום כותבים עליו. הלכתי לאתר שלהם ויש שם המון מפגשים ועדכונים מעניינים אבל אין רססים ואין עדכונים בדואר (אלא אם כן אשלם 70 ש"ח לשנה, לפי הiframe המגושם במרכז העמוד)

אולי אני פוץ בדרישות שלי אבל זה עדיין מוזר.

פורסם ב

גיבויים! אסור להתקמצן – חבל להתעלם

לחלי הלך הדיסק עם המון תמונות משפחה וכתיבה מקורית חשובה, לפני חודש קרה סיפור נוסף לא נעים של חבר שחזר מטיול בקזחסטן והכין תמונות להגדלה לתערוכת יחיד, והופ – החלפת לוח אם קטנה צלתה ורצחה לו את כל שלושת הדיסקים במחשב. "לא יכול להיות!" אמרו לו בחנות. ספקי כוח לא צולים דיסקים. "בטח חיברת לא נכון… הנה תראה איך" אמר בעל החנות ושרף לעצמו דיסק טרי מהמחסן. ידידי שמר כל תמונה על שני דיסקים, אבל שניהם היו בתוך אותו המחשב מחוברים לאותו הספק כוח.
“Don’t Worry, I have a backup” - The Beagle Bros
אז מה הפתרון? אני מזמן התייאשתי מהאיטיות ואי הנוחות של צריבת מאות מדיות DVD, וניסיונות נואשים לשמור גם קטלוג של כל גיבוי ומה נמצא באיזו מדיה. זה מטורף לחשוב על גיבוי של שלושה דיסקים 500GB שיש לי במחשב למאות מדיות קטנטנות. פשוט לא. יתרה על כך כבר יש לי טובות ממפעל בעל שם בנות חצי שנה ושנה שאוחסנו בתנאים די טובים ובכל זאת אינן קריאות היום. מה עושים? עוד דיסקים. אבל ככה הגעתי למצב באידיוטי של 1.5TB במחשב! דיסק ה500GB האחרון היה אמור להיות גיבוי חיצוני ובסוף הותקן כפנימי והשתלב במערכת כאילו כלום. אם הלילה תהיה הפסקת חשמל, הלך המידע.

פתרונות:
1. קנו UPS גדול מקוון. מערכות אל-פסק מקוונות יותר יקרות מהפשוטות אבל מגנות מברקים והפסקות חשמל.
2. תנו לדיסקים לנוח – כוונו את הדיסקים להפסיק להסתובב (spin down) אחרי שעתיים של שעמום. בלינוקס השתמשו בפקודת HDparm ובחלונות דרך הקונטרול פאנל או חלון הגדרת שומר המסך – יש שם לינק לקונטרול המתאים.
3. גבו לדיסק חיצוני עם ספק כוח נפרד ואל תשאירו אותו מחובר לחשמל קבוע, רק לזמני גיבויים.
4. מיצאו לכם כלי (יש הרבה) שיודע להעתיק רק דלתא, למחוק מהגיבוי קבצים שלא קיימים במקור ולהעתיק רק קבצים שהתחדשו (עודכנו או נוספו). יש למיקרוסופט כלי קטן ולא רע בשם DirectorySync או משהו, קל להגדרה והפעלה.
5. שימרו את המידע בסדר הירארכי הגיוני שיהיה לכם קל למצוא דברים של שנים אחורה, גם בדיסק המקומי וגם בגיבוי.
6. גבו כל שבוע, עדיף מיד אחרי תוספות גדולות של מידע אישי.
7. תמונות קל למצוא ולגבות – בררו איפה נמצא מידע האאוטלוק או תוכנות אחרות שתרצו לגבות (מוחבא עמוק תחת documents and settings איפהשהוא, משתמשי חלונות מוזמים לפרט בתגובות)
8. עקב נקודה (7), אני מריץ פיירפוקס וT-bird בגרסאות ניידות, וכך אני מוצא בקלות את האפליקציה והמידע מגובים יחדיו בקלות.

כל זה נכון לכל מחשב, אבל בניגוד לאוסף הMP3 שצברתם מהרשת או מהדיסקים שקניתם, את התמונות הישנות יקר לסרוק מחדש מפילם, ואת התמונות הדיגיטליות יקר הרבה יותר לשחזר. צ'יף ואחרים לוקחים אלפי דולרים לכל דיסק ואין בטחון שזה יצליח.

עדכון – חפרתי יותר לתוך הענין של הדיסקים הנחים והמסתובבים. אין מספרים מדויקים לכמה שעות בלאי-פעולה שווה הבלאי של התנעת מנוע הדיסק. כנראה שכדאי להסתפק בספין-אפ אחד או שניים מקסימום ביום, ולכן שיניתי את ההמלצה לשעתיים.

בנוסף, הנה מה שעושה בית תוכנה אחד למען לקוחותיו (נמצא בהיתוך קר, שמצא בדיגג)

פורסם ב

לאפטופתירס

במסגרת טירוף הירוק שאוחז השנה בCES, פוג'יטסו הציגה מחשב נייד מתירס. אחלה כותרת, נכון?

מדובר רק במארז שלו, שבמקום פלאסטיק מיוצר מביו-פולימר שמבוסס על פיכסה שמופק בתעשיית התירס אחרי שגמרו להפיק ממנו שמן, ביו-דיזל, סירופ-פרוקטוז-עשיר שמחורר את שיניהם של בני הנוער בארה"ב וגורם להם לחשוב שהקולה הישראלית יותר טעימה. כן, מסתבר שיש סיבה למה תירס טועם כמו פלאסטיק. כתבתי כבר על ההתקלות הקודמת שלי בחומר הזה, מה שגורם לי לתהות – האם הלפטופ נמס תחת עבודה קשה? או שתופעת ההינדנבוק פשוט עלולה להפוך לנו בוקר אחד את הנייד לכדור פופקורן באמצע הכנת המצגת להנהלת החברה. תשכחו מ"הכלב אכל לי את המחברת", מגיע דור "השיעורים שלי הפכו לפופקורן".

עוד פואנטה חשובה, זה עדיין לא אומר שאפשר לזרוק את הלאפטופ לפח בסוף חייו. עדיין חייבים להפטר מהסוללות ושאר האלקטרוניקה בצורות מיוחדות. אנשים לא מודעים זורקים לפח מחשבים ישנים והם מטפטפים ליתיום, כספית ושאר מטעמים למי התהום שלנו. מאותה הסיבה, אני ממליץ גם לא לטגן את האלקטרוניקה המשומשת שלכם, למרות הפיתוי האדיר. אדי כספית זה לא משהו.

פוג'יטסו, אנא העירו אותי כשתפתחו אלקטרוניקה ירוקה עד הסוף. כזו שאפשר לזרוק לבלנדר, לטחון((לא מכניס כאן לינק לwill it blend על העיקרון!)) ולפזר לצמחים בגינה כקומפוסט.