לאפטופתירס

במסגרת טירוף הירוק שאוחז השנה בCES, פוג'יטסו הציגה מחשב נייד מתירס. אחלה כותרת, נכון?

מדובר רק במארז שלו, שבמקום פלאסטיק מיוצר מביו-פולימר שמבוסס על פיכסה שמופק בתעשיית התירס אחרי שגמרו להפיק ממנו שמן, ביו-דיזל, סירופ-פרוקטוז-עשיר שמחורר את שיניהם של בני הנוער בארה"ב וגורם להם לחשוב שהקולה הישראלית יותר טעימה. כן, מסתבר שיש סיבה למה תירס טועם כמו פלאסטיק. כתבתי כבר על ההתקלות הקודמת שלי בחומר הזה, מה שגורם לי לתהות – האם הלפטופ נמס תחת עבודה קשה? או שתופעת ההינדנבוק פשוט עלולה להפוך לנו בוקר אחד את הנייד לכדור פופקורן באמצע הכנת המצגת להנהלת החברה. תשכחו מ"הכלב אכל לי את המחברת", מגיע דור "השיעורים שלי הפכו לפופקורן".

עוד פואנטה חשובה, זה עדיין לא אומר שאפשר לזרוק את הלאפטופ לפח בסוף חייו. עדיין חייבים להפטר מהסוללות ושאר האלקטרוניקה בצורות מיוחדות. אנשים לא מודעים זורקים לפח מחשבים ישנים והם מטפטפים ליתיום, כספית ושאר מטעמים למי התהום שלנו. מאותה הסיבה, אני ממליץ גם לא לטגן את האלקטרוניקה המשומשת שלכם, למרות הפיתוי האדיר. אדי כספית זה לא משהו.

פוג'יטסו, אנא העירו אותי כשתפתחו אלקטרוניקה ירוקה עד הסוף. כזו שאפשר לזרוק לבלנדר, לטחון((לא מכניס כאן לינק לwill it blend על העיקרון!)) ולפזר לצמחים בגינה כקומפוסט.

6 Replies to “לאפטופתירס”

  1. עירא, איפה בעצם נפטרים בארץ ממחשבים ישנים? לתקופה קצרה היתה בקרבתי מיכל איסוף לאלקטרוניקה, אבל הוא הלך בדרך כל-דבר-לא-כלכלי-מספיק ונעלם. בכל זאת, זו לא ארה"ב שבה אתה זוכה באפשרות להיפטר מהישן כשאתה קונה חדש.

  2. שאלה יפה. אני מכיר מישהיא במשרד לאיכות הסביבה, ואשאל אותה. אני בהחלט מוגע עד כאב שהפחים לסוללות הוצבו ולא נאספו ע"י המשרד במשך שנים, ובעלי חנויות מסוימות פשוט זרקו אותם בסוף לפח עם תכולתם הרעילה כי לא קיבלו תשובות מאנשי המשרד.

  3. בזה העניין, שהופתעתי שרשמת "אנשים לא מודעים זורקים", בעוד שגם אנשים מודעים זורקים, רק בתוספת צער רב.
    יהיה נחמד אם תהיה לה תשובה עבורך.

  4. אמנם זהו צעד קטן, אבל זה צעד. וחוצמזה, המחשבים של פוג'יטסו סבבה :)

    אני ממש מרוצה מהבחינה הזו, כי פה יש אפשרות להיפטר ממכשירי חשמל ישנים ואלקטרוניקה בצורה מסודרת (העירייה אוספת) ונוחה. פה הבעיה באמת היא חוסר מודעות, כי קיימת תשתית.

Leave a Reply