על צמיחה וכלכלה קפיטליסטית, ולמה זה לא יעבוד

מקומות עבודה

או: הרובוט עובד, הכסף עובד, העובד לא.
כמה פוסטים אחורה, הזכרתי כבדרך אגב שעתיד שוק התעסוקה אינו רק "מקומות עבודה" לאנשים. לא יעזור כלום, אבל רובוטים נכנסים לשוק הנקיון ועוזרות הבית, שוק פועלי הייצור, וסביר שלא ישארו יום אחד עבודות שחורות, ידניות, רפיטטיביות ומרוקנות מוח לייצר להמונים. מה יעשו ההמונים אם לא יהיה להם היצע עבודות וגם לא חינוך לעבודות מתוחכמות יותר? האם נכון לפברק עבודות רק כדי שיהיה לאנשים מה לעשות? מה נעשה כשנגיע לעולם שיתמלא באמצעי ייצור ושירות שמתחזקים את עצמם? לכל אלו אין לקפיטליזם תשובות. הרעיונות האלו נמצאים על שפת שאלות "הסינגולריטי הטכנולוגי", אבל לא נשאלות הרבה כי השיח על הסינגולריטי מבוסס מאוד במדינות יחסית שבעות ובעשירונים שמוטרדים מקומות אחרות לגמרי בפירמידה של מסלאו. אם אתם רוצים עוד מראי מקום בנושא, הנה גם פוסט של "תיקון עולם" שמדבר על הנושאים ומצטט מקור או שניים. לתנועת צייטגייסט יש כמה רעיונות אוטופיים לפתרונות, אנטיתזה טוטאלית גם לקפיטליזם וגם לקומוניזם, מעין סוציאליזם אוטופי. אולי עם האנטיתזה הקיצונית הזו אפשר לבנות סינתזה יותר טובה, העתיד יגיד.

אבל הנושא חייב להפוך לחם ומרכזי בקרוב, ולהיות שיקול במדיניות הכלכלית שתתפתח בשיחות היום. זליכה אמר בהרצאה הפופולארית ההיא בטכניון וחזר על ×–×” אתמול בערב – יש יותר הטיה להון מאשר לעבודה. אבל הוא טועה (לדעת כמה מאיתנו), בטענתו שזה מצב שניתן להפוך את כיוונו ולייצר עוד מקומות עבודה, אם רק תהיה לאנשים יותר הכנסה פנויה. ×–×” ייצר עוד קצת עבודה בטווח הקצר, אבל מה קורה בטווח הארוך לכל העולם? שימו סימניה, אחזור לזה בסוף הפוסט.

פתרונות זליכה – תיקונים קטנים או אמיתיים?

אני לא מחזיק מפרופ' זליכה גורו. יש לי ביקורת נגד חלק מהצעותיו, אבל אינני כלכלן. אני אוהב פשוט שהוא מנסה להציע הצעות לשינויים שלא מצריכים הרבה תקציב ובעיקר שהוא פשוט מסביר בפשטות וברמה טובה את הבעיות ללא-כלכלנים. ההרצאה אתמול היתה בחציה מחזור/דחיסה של ההרצאה הפופולרית מהיוטיוב, ובחציה הצעה לדרישות פרטניות מהממשלה הנוכחית. אורי אביב סיכם את ההרצאה פה (תוכלו לראות את זה אם אתם ב"מעגלים המורחבים" שלו בG+), וההרצאה במלואה ביוטיוב פה.

זליכה פתח הזהיר שהנהגת המחאה נתנה לעצמה להיות מובלת בהכנעה ע"י ביבי לדיון על תקציב כדי שיהיה קל לסרב להם. לצורך כך הוא הציג אתמול שש נקודות שצריכות להיות בדרישות אנשי המאבק, והן לא יקרות מבחינת תקציב (כך ש"פריצת מסגרת התקציב" שמנו לא מוכן לה אכן לא תוטרד):

1. פירוק ופיצול מונופולים בכל ענף למקסימום 15% בעלות לכל מתחרה.
או במילותיו: יש לעבור ענף ענף, מונופול מונופול וזנגה זנגה, ולפרק לחתיכות כל מתחרה גדול מדי בתחום. שופרסל יצטרכו למצוא קונה להרבה מחנויות הסופר שלהם או להתחיל לשלם מס גבוה על אי התחרות. אנילא יודע אם גודל של 15% (או 7% אתמול בהרצאה) הוא הגודל האופטימלי בכל ענף (למשל סלולאר או תקשורת קווית ובוודאי חשמל, או בקיצור תשתיות), אבל פחות מדי תחרות ובעלות ריכוזית היא רעה חולה, זה ברור.

2. שינוי מדיניות ההפרטה: במקום מכירה, חלוקת המניות לציבור.
את ספרו שיצא בעוד חודש, כמו את ההרצאה אתמול, הקדיש זליכה לידידו נתן ניסני ×–"ל, איתו ניסה לפני כמה שנים לעשות רפורמה בצורה שבה ממשלות הפריטו בשנים שעברו – בזול וישירות לידי האוליגרכים. הוא מציע משהו שהרגיש לי טבעי, ×›×™ בפעם הראשונה ששמעתי את המונח "הפרטה" בצעירותי, ×›×›×” דמיינתי אותו – פורטים את החברה הממשלתית למניות של העם, והעם יחזיק אותן או יסחר בבורסה כרצונו. במקום ×–×”, היום יש לנו שקשוקה.
איפה הבעיה שלי עם זה? אין לי מושג כמה התהליך הזה אכן זול, מה יעשו כל האנשים עם מניות מופקדות בחשבונות הבנק שלהם, האם לא צריך ללוות את זה במנגנון הצבעות פרוקסי מקוון כדי שלעם תהיה באמת שליטה בחברה ולא רק דיבידנדים קטנים, יש כאן על מה לחשוב. אולי היום זה באמת ישים. הבעיה היא כשזליכה אומר בשמחה שזו תהיה דרך מצוינת להפריט את חברת החשמל ועוד כמה חברות. חברת החשמל? אני לא יודע. הנושא הזה צריך להבדק דרך עוד מומחים.

3. שינוי מדיניות המיסים – הורדת עקיפים, כדי להוריד את המחירים. אבל לא להערים מס על חברות או מס הכנסה.
שמעתי נכון? כן, זליכה אומר שאין להעלות את המיסים הישירים אלא רק להנמיך את העקיפים. ההכנסה שתתפנה תיצור לדעתו יותר מסחר ותשלים את החור בהכנסות הממשלה. להעלות מס הכנסה או מס חברות? לזה הוא לא מוכן, הוא טוען שזה יגרום למפולת בורסה. אולי הוא צודק שאי אפשר להגזיםעם זה, אולי מס חברות פרוגרסיבי זה טוב לעצירת גרעיני שליטה? אולי זה כן צודק להחזיר את מס העזבון על עזבונות גבוהים במיוחד, או מדרגת מס חזקה על הכנסות של למעלה מחצי מליון בשנה? לפרטים האלו לזליכה לא היה זמן להכנס לצערי.

4. החזרת פיקוח על מחירים.
למעשה חלק מנקודה (1), עוד דרך למנוע מבעלי המונופולים להשתולל. לא הבנתי אם הפיקוח יהיה סלקטיבי, רק על מתחרים גדולים מדי כדי שיסכימו לשחרר את השוק ליותר תחרות, אבל הרעיון הבסיסי הוא שהחזרת מוצרים לפיקוח תחזיר אוויר לכוח הקניה הזעום של הישראלים ותאפשר לגלגלי המשק להסתובב חזרה.

5. חיזוק הרגולציה.
העתקת מנגנון ואיכות הפיקוח על הבנקים לשאר התחומים בענף הפיננסי (ביטוחים והשקעות).
תגבור כל מנגנוני הפיקוח והבקרה, רשות ההגבלים העסקיים צריכה להכנס לגיר גבוה ולחסום מיזוגים, ולהתחיל להמליץ על פיצולים מחדש.

6. "לא לעשות שטויות מאקרו-כלכליות."
בנקודה הזו הקהל התגלגל מצחוק, אבל גם לזליכה לא היתה עצה ספציפית מה המשמעויות הקונקרטיות (נמאס לי אגב מהמילה קונקרטי. מזכירה לי תמיד בטון. למישהו יש תרגום טוב לעברית?).
דוגמאות שניתנו: העלאת המסים העקיפים והורדת הריבית מתחת לרף האינפלציה, שהוא מאשים כגורם לעליית מחירי הדיור. פשטני אבל אני מתאר לי שזה חלק מהסיבה.

אבל אלו לא פתרונות קסם

כדי למקסם את הרווחים מהקסם הבא אני זקוקה לרווחים
פליגלע

זליכה סיכם ואמר שאת השינויים האלו אפשר ליישם ולראות הקלה בעוני תוך שנה, טיפוס לאמצע טבלאות המדדים של ה-OECD תוך 8 שנים ולשליש העליון תוך 12. אופטימי בצורה קיצונית בעיני, כשאנחנו רואים שהעולם המערבי גולש למיתון כואב, ורוביני אתמול צייץ שאפילו "מיתון כפול", שכלכלנים גדולים ממני יסבירו את ההשפעה המצרפית שזה מגלם.

זה גם לא פותר את ההשקעה הדרושה למערכות הבריאות, החינוך, הרווחה וכל שאר השירותים ההכרחיים שנזנחו בארץ כל כך הרבה שנים. מאיפה יבוא הכסף?

מאיפה הכסף

אל תשאלו אותי, שאלו רואי חשבון, איך הם מנווטים את כספי הדגים השמנים. אסכם כמה נקודות שפירטתי בפוסט קודם:

1. חוקי המס מחוררים כמסננת.
דוגמא א. ישיתו מס עזבון? אז אבא יעביר את הדירה לפני המוות לילדים. אם מחזירים את מיסי הירושה (ומן הראוי שיחזירו!) אז חייבים גם מס מתנות בגובה דומה, כדי לא לאפשר עקיפות. את היישום אפשר ללמוד מהולנד, אומר לי חבר שקצת שמע על הנושא, לא למדתי אותו בעצמי (אם רק היה לי פנאי, הייתי מגבה את זה בפרטים ספציפיים, אבל אני סומך על המומחים של טרכטנברג שיעשו מחקר יותר יסודי).

דוגמא ב. על משכורת משלמים מס גבוה (ואפשר להתווכח אם גבוה מספיק) אבל לא על הטבות מקרן נאמנות. קרן נאמנות ישראלית ממוסה? אז יעבירו את הברוטו (ללא מס כי זה לא משכורת) לקרן נאמנות באיי קיימן. משלמים קצת לרוא"ח שיהיה נאמן הקרן, ונאמן הקרן מורשה "לחלק הטבות" למוטבים, ההטבות האלו פטורות או כמעט פטורות לגמרי ממיסים. שוב, שאלו רוא"ח מה הן כל הדרכים להבריח הכנסות דרך צינורות פטורים.

2. הברחת רווחים.
כל חברות הסטארטאפ שאנחנו גאים בהן מוכרות לשוק העולמי, המכירות לרוב לא יוצאות מישראל אלא מסניף אירופי או אמריקני. זה לא באמת סניף אלא חברה נפרדת במדינה נפרדת. מה שקורה לא פעם זה שהחברה מפתחת בארץ תוכנה או שירותים שנמכרים כרשיונות, או חומרה שמיוצרת במזרח ונמכרת בארה"ב בלי לעבור אי פעם בישראל. החברה הישראלית מוכרת בהנחה מוגזמת את הרשיון לחברה האמריקנית וההיא מוכרת ברווח עצום. יש לא מעט מקרים של סטרטאפים כאלו שמשלמים בארץ מינימום מיסים, מדווחים על הפסדים, וזה לא רק מיסים שלא יכנסו לקופת המדינה אלא גם השקעות של המדען הראשי שלעולם לא רואה דיבידנדים או החזר מהחברה האמריקנית, שהוקמה בוודאי ע"י המשקיעים הפרטיים האחרים.

שוב, זו רק דרך אחת, אין לי מושג מה כל הפרטים המלוכלכים, אבל צריך מנגנוני פיקוח כדי למנוע את ×–×” – אנשי הפיתוח עובדים פה, המיסים צריכים להשאר פה.

3. פיקוח פיקוח פיקוח
כמו שרמזתי באותו הפוסט, מי באמת מקבל אוויר לנשימה ומי לא? יש מי שאין להם בעיות כלכליות אבל מצליחים להשיג סטטוס פושט רגל ופריסת חובות (ופטור מתשלום דמי מזונות), יש כל כך הרבה צורות שבהן אנשים כנראה מתכמנים את המערכת על הגב של כולנו ולי אין אפילו מושג מה הן. או שיש שחיתות במערכת הזו או שהחוקים הם מסננת, אבל ניקוי אורוות שם הוא חובה.

על הפיקוח נגד מינופים של 99% לתשובה ודומיו שמסתיימים ב"תספורת חוב" על חשבון כספי הפנסיה, אני לא צריך להרחיב, אני מניח.

4. ביטול ההטבות למליארדרים וקונצרנים, זה עולה לנו 9-10 מליארד (בהערכות שמרניות) בשנה, וזה מריח משחיתות.

5. ושוב, זמנו לועדה יועצי מס ורואי חשבון, הם מכירים את כל הטריקים המלוכלכים. אני לא כלכלן ולא רוא"ח. יש כאן בעיה של ניגוד אינטרסים, כי צעדי מניעה יפגעו ליועצים האלו בהכנסות, יכול להיות שתצטרכו לתת לעובדי משרדים כאלו חסינות ואנונימיות בעדותם.

בחזרה לעתיד

כמו שהתחלתי את הפוסט, כל הפתרונות שמועלים כרגע מול טרכטנברג הם רק לטווח הקצר של 10-15 שנה, שום דבר לא לטווח הבינוני והארוך. אולי זה לא הזמן, זה דברים שנתחיל לדסקס בעוד שנה, אבל משהו בי אומר שקפיטליזם לא יוציא אותנו מהבוץ ע"י קצת טוויקינג, כשבהמשכה של הדרך עדיין מחכה לנו בור של מיתון, אחריו בורות של אבטלה טכנולוגית, שיא הנפט, פיצוץ אוכלוסין, ובקיצור חגיגה של חציית קווים אדומים של צמיחה ללא רסן וללא תכנון בר קיימא של משאבים, שקפיטליזם לוקח כנתון שלא יגמרו לעולם: נפט, גז, פחם, שטח אדמה, מים נקיים ואקלים מתאים לגידול אוכל בסיסי.

זכרו שנצטרך לייצב את גודל האוכלוסיה. הפנסיות והצמיחה הבלתי פוסקת בונים על כך שגודל האוכלוסיה תמיד בצמיחה חיובית, אבל זו טעות וסכנה. גודל האנושות ואיתה כמות האנשים בישראל יצטרכו להתייצב, כי בסופו של דבר נתקלים במשבר משאבים ואז לכל אדם יש פחות. קפיטליזם הוא מנוע צמיחה שקשה לעצור, אבל מה שאנחנו באמת צריכים זה שגשוג ולא צמיחה. התחלה טובה אולי תהיה החלפה של הגדרות המדדים וחשיבה על משהו שונה מהיסוד, למשל כלכלת משאבי טבע במקום כלכלת הון ומחסור. יש רעיונות מאוד התחלתיים בתחום, אבל ראוי להציץ בהם כדי לקבל רעיונות (ולא משהו פשטני וקשה לאכיפה כמו cap & trade בלבד)

אני אגיד את ×–×” יותר בפשטות – כל הרעיונות שכרגע יעלו אצל הפרופסורים ספיבק וטרכטנברג אינם בני קיימא, הם פלאסטרים לטווח קצר שלא מתייחסים לבעיות הגדולות של הטווח הבינוני או הארוך. למי שעוד לא קראו באקו ויקי, או חיטטו בפוסטים סדרת הקיימות שלי פה בבלוג, אתם מוזמנים, היום יותר מתמיד.

כמה מתכוני גריל שימושיים לכבוד יום הנפנף הלאומי

אני מעלה לכם כמה מתכונים בתמונות ×›×™ אם לא הפוסטים האלו, אני כמעט ולא מוציא את המצלמה מהתיק…

כרגע מתכונים, מחר אעדכן עוד תמונות של "אחרי הגריל" שאצלם הערב, כדי שתוכלו להנות מהמוצר המוגמר גם כן. התמונות כרגיל גדלות לגלריה כשלוחצים עליהן. תהנו!

מתאבן ראשון – בננה בבייקון. דמיינו שאתם בהוואי. השילוב של מלוח, מתוק ומעושן ×–×” ×”"סוד" של המתכון.

מרכיבים לבננה בבייקון: בננות, קיסמים, וחזיר שלא למד לברוח מספיק מהר
מרכיבים ×œ×‘× × ×” בבייקון: ×‘× × ×•×ª, קיסמים, וחזיר שלא למד לברוח מספיק מהר

הבננה חתוכה לפי רוחב הבייקון (שליש עד רבע בננה לרצועה, בד"כ)
×”×‘× × ×” חתוכה לפי רוחב הבייקון (שליש עד רבע ×‘× × ×” לרצועה, בד"×›)
נועצים קיסם
× ×•×¢×¦×™× קיסם
מעמידים במסדר לצרכי הצילום
מעמידים במסדר לצרכי הצילום
מותר לקצץ בשומן החי - בילדותי היה יחס יותר שפוי בין בשר לשומן, הבייקון של היום שמן מדי לטעמי, תרגישו חופשי לקצץ רצועה וכך תוכלו גם להפיק ארבע מנות מכל בננה במקום שלוש
מותר לקצץ בשומן ×”×—×™ - בילדותי ×”×™×” יחס יותר שפוי בין בשר לשומן, הבייקון של היום שמן מדי לטעמי, תרגישו חופשי לקצץ רצועה וכך תוכלו גם להפיק ארבע ×ž× ×•×ª מכל ×‘× × ×” במקום שלוש

זהו! עכשיו להניח על האש ולשים לב כי השומן מטפטף וניצת בקלות. צריך לצאת טיפה קריספי.

לבננה-בבייקון יש גם גרסא יהודית מומלצת – חצי שזיף מיובש מגולען עטוף בפרוסת ×—×–×” אווז מעושן (וכמובן תפוס בקיסם)

מתאבן שני – עוף יקיטורי.

מתאימים את השיפודים לגודל הכלי
שיפודי הבמבוק טיפה ארוכים ולא לכולם יש כלי השרייה מספיק מרווחים, אז קצצו אותם מראש לאורך שתוכלו להשרות בכלי והשרו את הבמבוק במים כדי שיחזיק מעמד יפה על הגריל

לגרד שורש ג'ינג'ר (זנגביל) טרי בלי הקליפה והסיבים, כפית עד שתיים
לגרד שורש ×’'×™× ×’'ר (×–× ×’×‘×™×œ) טרי בלי הקליפה והסיבים, כפית עד שתיים
המשרה ליקיטורי: כפית או שתיים של ג'ינג'ר (פחות ממה שצילמתי!), כף קורנפלור, שתי כפות סויה וארבע כפות ורמוט לבן או יין לבן יבש. ויתקין מסע לבן 2006 איננו אידאלי, אבל בא לי היום לאלתר (וזה מה שיצא לי בשלוף ממקרר היין)
המשרה ליקיטורי: כפית או שתיים של ×’'×™× ×’'ר (פחות ממה שצילמתי!), ×›×£ ×§×•×¨× ×¤×œ×•×¨, שתי כפות סויה וארבע כפות ורמוט לבן או יין לבן יבש. ויתקין מסע לבן 2006 ××™× × ×• אידאלי, אבל בא לי היום לאלתר (וזה מה שיצא לי בשלוף ממקרר היין)
חותכים חזות עוף (או שניצלים פרוסים מראש) למשולשים או רצועות רחבות, חותכים בצל ירוק לחתיכות של 2-3 סנטימטר
חותכים חזות עוף (או ×©× ×™×¦×œ×™× פרוסים מראש) למשולשים או רצועות רחבות, חותכים בצל ירוק לחתיכות של 2-3 ×¡× ×˜×™×ž×˜×¨
משפדים לאורך "דגלים" ומשרים ל2-6 שעות - פחות מדי והטעם של הבצל לא יספג במשרה, יותר מדי והבצל יצא סמרטוט.
משפדים לאורך "דגלים" ומשרים ל2-6 שעות - פחות מדי והטעם של הבצל לא יספג במשרה, יותר מדי והבצל יצא סמרטוט.

לעשות על האש אבל לא בחום ×”×›×™ גבוה, להבריש קצת נוזלים כדי שלא יתייבש. אמור להיות מוכן תוך דקות ספורות. אני חוזר ומזהיר להשגיח – העוף דק ויכול להתייבש ולהשרף מהר מאוד! המנה אמורה לצאת עסיסית ולא מיובשת.

פלאנק סטייק: ×–×” חלק משובח שלצערי קשה להשיג אותו ברוה האיטליזים. רוב הקצבים אפילו לא מכירים את החתך האמריקני ×”×–×”, אבל יכירו את השם הארגנטינאי ווסיו (שזה פלאנק ביחד עם ×”"חצאית") או בצרפתית bavette. היום לא השגתי, אז במקום ×–×” אני מכין חתיכת שייטעל של קצת מעל קילו. אני מצרף גם תמונות (שבמקרה הכינותי מראש) מפלאנק בתנור, כדי שלא תרגישו שאני מסתיר משהו…

מתחילים מגוש בשר - עדיף פלאנק אבל יתאימו גם שייטעל או שרירים צפופים אחרים (לא ניסיתי, אבל בוודאי סינטה ואנטריקוט יעבדו בסדר גמור)
מתחילים מגוש בשר - עדיף ×¤×œ×× ×§ אבל יתאימו גם שייטעל או שרירים צפופים אחרים (לא × ×™×¡×™×ª×™, אבל בוודאי ×¡×™× ×˜×” ×•×× ×˜×¨×™×§×•×˜ יעבדו בסדר גמור)
בצל ירוק קצוץ
בצל ירוק קצוץ
משרה מבצל ירוק, שתי כפות סויה, שתי כפות שמן זית וכמה ענפי טימין טריים. עדיף זיפלוק בלי בועת אוויר אבל כל שקית מהודקת תצלח
משרה מבצל ירוק, שתי כפות סויה, שתי כפות שמן זית וכמה ×¢× ×¤×™ טימין טריים. עדיף זיפלוק בלי בועת אוויר אבל כל שקית מהודקת תצלח

את השקית מניחים במקרר ל6-24 שעות, אבל אם בלית ברירה נשארתם עם הסטייק בשקית בסוף הערב וכולם מלאים, אפשר להקפיא את השקית בחתיכה אחת ליום אחר (אני לא ממליץ, כי זה עלול לדפוק את הבשר, אבל אם אין מקום אז אין מקום). היום לא היו לי 6 שעות אז שמתי אקסטרה בצל ירוק. בדרך כלל לא צריך כל כך הרבה. הנה תמונות של פלאנק שהכנתי בינואר, כמו שתראו הוא שטוח ולכן יותר מתאים לגריל (בעוד השייטעל מתאים יותר לרוסטביף בתנור)

את הבשר עושים על חום בינוני עד נמוך, כשהגחלים מתחילות להרגע, הזמן בהתאם לעובי הגוש שקניתם (פלאנק הוא מאוד שטוח, שייטעל הרבה יותר עבה). אם בתנור בבית אפשר לתת מכת חום של 15-20 דקות בחום גבוה אם יש לכם חתיכה דקה. בקיצור, כמו רוסט-ביף
את הבשר עושים על חום ×‘×™× ×•× ×™ עד × ×ž×•×š, כשהגחלים מתחילות להרגע, הזמן בהתאם לעובי הגוש ×©×§× ×™×ª× (×¤×œ×× ×§ הוא מאוד שטוח, שייטעל הרבה יותר עבה).
 אני ממליץ על מדיום לכל היותר, עדיף מדיום-רייר.
×× ×™ ממליץ על מדיום לכל היותר, עדיף מדיום-רייר.
בתאבון! ולא לשכוח - סטייקים פורסים בניצב לכיוון הסיבים
בתאבון ולא לשכוח - סטייקים פורסים ×‘× ×™×¦×‘ לכיוון הסיבים!

חג עצמאות שמח!

ניג'וס אחרון על הומאופתיה

הומאופתיה בגדול לא באמת מטרידה אותי, כי היא לא השטות הכי גדולה שפוגעת באנשים בארץ. אני מאמין שאם היתה לנו סטטיסטיקה יותר טובה, היינו רואים שהרבה יותר אנשים מפסידים כסף ובריאות אצל רבנים מחלקי קמעות, מכשפים ומסירי קללות, המנעות מחיסונים וניתוחים הכרחיים, וכמובן תאונות דרכים ותאונות אחרות שניתן למנוע בעזרת בחירות אחרות של התנהגות.

כמו שאמרתי בפוסט הקודם, הומיאופתיה לא מציקה לי בגלל כמות הנזק שהיא גורמת ישירות, אלא בגלל מצג השוא המשכנע שלה (הפסבדו-מדע האולטימטיבי) שנותן לגיטימציה לרםואה אלטרנטיבית ככלל, ובגלל העובדה שהיא כל כך סותרת את החוקיות היסודית של כל מה שאנחנו יודעים על הטבע. פתחתי דיון על ×–×” בפורום הומאופתיה בתפוז וקיבלתי כמה תשובות חלקיות, אבל עדיין לא שלמות. כולי תקווה שלא יסירו את הדיון שם, אבל ליתר בטחון, אני מצטט אותו כאן למשמרת. כמו שתשימו לב, אני מזדהה שם בשמי המלא, ובחתימתי יש לינק לבלוג ×”×–×”, ולרגע לא הסוויתי את עמדתי. את השאלות שאלתי באמת ובתמים כדי להבין יותר – אפילו אם לא להסכים.

שאלה טכנית על דילול הומאופאתי‬
בהכנה של "רמדי", מדללים את התמיסה שוב ושוב במים. אבל כיון שלפי התיאוריה שלכם, למים יש זכרון של דברים שהם נוגעים בהם, אז יש להם זכרון של צנצנות הזכוכית או הפלסטיק, ציוד המעבדה, הפילטר שטיהר אותם, הצינורות של "מקורות", הדגים ששחו לידם בכינרת וכולי.

נשאלת השאלה: איך "מוחקים" למים את הזיכרון? איך מגיעים למצב שיודעים שהמים המשמשים לתמיסה לא "זוכרים" עוד הרבה דברים אחרים מהעבר שלהם לפני שהם מעורבבים בדילול התמיסה?

עונה לי אבישי קמינר, הומאופת קלאסי:

תשובה טכנית לאיש טכני‬
עירא שלום.
לא אנום ולא אירא מלענות לך על השאלה, למרות שהיא קצת מתחכמת במהותה.
לא יודע מאין שאבת את רעיון של מחיקת הזיכרון, וכל הדגים והכלים- בקיצור עירבוביה שלמה!
לוקחים את החומר המקורי ומדללים אותו ביחס של טיפה מהחומר ועוד 99 טיפות של מים או אלכוהול. זה הדילול הראשון.
מתוך אותו דילול לוקחים טיפה אחת, ואותה מוהלים שוב ב99 טיפות של מים\ אלכוהול, וכן הלאה.
עירא, התהליך הינו טכני למדיי, ומה שמקבלים ממנו זה את האנרגיה של החומר או המהות של החומר.
אני ממליץ לך, בטרם תסיק מסקנות, לקרוא את האורגנון של אומנות הריפוי של האנמן, ו\או לקרוא את הניסוי הראשון שבוצע על קליפת עץ הצ'ינצ'ונה. כל זאת על מנת להבין כמה חוקי יסוד בהומאופתיה .
לאחר קריאה שכזו, אני בטוח שהדברים יהיו מעט יותר ברורים.
לא לחינם לומדים 4 שנים את הפילוסופיה של ההומאופתיה.
הספר המחלות הכרוניות שהוא יצירת המופת של האנמן שעקב ותיעד מקרים במשך 12 שנה, עד שהצליח להבין כמה חוקים אוניברסליים שמתקיימים כל הזמן, ובכל זאת יש מי שמתקשה\ לא רוצה לראות אותם.
אני רק יכול לומר לך שהחוקים הבסיסיים הם: דומה בדומה ירפא (הנקרא גם חוק הדימיון)
עיקרון הדילול והניעור (אשר במקור באו לנטרל תופעות של רעילות אך בפועל סייעו גם בקיצור תהליך ההחלמה מהמחלה).
ועיקרון האינדיבידואליות שמטרתו להתאים לכל מטופל באופן אישי את הרמדי שהכי מתאימה לו.
ישנם עוד מס' חוקים אבל לא נתעכב עליהם כרגע.
באמת, אם באמת אתה רוצה ללמוד ולהבין, אתה מוזמן לקרוא על הומאופתיה, ואין לי ספק שתקבל מענה לשאלותיך.

קריאה נעימה
אבישי

אוקי למדתי שהניעור אינו רק בשביל "להדהד את האנרגיות" אלא לנטרל רעילות ולהאיץ את זמן ההחלמה.
זה אומר, להבנתי, שיש תכונה אוביקטיבית של חומר שנקראת "רעילות" והיא מנוטרלת ע"י ההבזקה. אני תוהה אם אפשר לבסס על זה את הפילטר של "תמי 5", הדור הבא של מפלטרי המים הביתיים.

בכל זאת, הקשיתי:

הבהרה
שאלתי באה ללא כוונה מתחכמת בכלל. אני באמת מנסה להבין, אף אם לא אקבל.

אני מודה שאני ספקן מדעי, ומכאן שאני לא מכיר ברעיונותיה היסודיים של ההומאופתיה כסותרים את הפיסיקה הידועה לנו. עדיין, אני מנסה להבין אותה יותר טוב בצורה שבה היא נראית בעיני העוסקים בה.

הנה מה שאני מבין:
1. אתם טוענים שלמים (ולאלכוהול?) יש זכרון אנרגטי כלשהו של חומרים שבאים איתם במגע. כמו שאמרת "מה שמקבלים ממנו זה את האנרגיה של החומר או המהות של החומר".
2. אתם טוענים שתהליך הדילול של חומר שהשפעתו היא X יתן חומר שהשפעתו היא ההיפך מ-X (הדוגמא הנפוצה שראיתי שקפאין הופך לרמדי מסייע-שינה ורעלים מצמחים טבעיים מסדירים את פעולת הלב).
3. אתם טוענים שכל מחזור דילול מעלה את ההשפעה האנרגטית במים מהדילול הקודם (חיזוק הפוטנץ).

בהנחה שאני מקבל את הטענות האלו כבסיס, אני שואל – מהיכן בא החומר המדלל? הרי אם מים מקבלים "הדהוד אנרגטי" מכל מה שיבואו איתו במגע, אזי ×–×” לא רק החומר במבחנה, ×›×™ אם זכוכית המבחנה עצמה, הפיפטה, הצנרת שבעזרתה הגיעו למעבדה, הפילטרים של מקורות, האבק שהיה במאגר המים, ואפשר להמשיך.

למעשה, סטטיסטית, כל מולקולת מים שאנחנו צורכים, נגעה בעבר בעשרות אלפי יסודות כימיים ותרכובות שונות, ואחוז לא קטן מהן אף שימש במערכות העיכול של בע"ח לאורך 4.5 מליארד שנות קיומו של עולמנו. כשבאים להשתמש במים האלו לדלל 1C ואז 2C ואז 3C של בלהדונה או קפאין, למים יש "זכרונות אנרגטיים" מהכנרת ואחורה, ואנחנו רוצים לוודא שיש בהם אך ורק את "האנרגיה של החומר או המהות של החומר" שהתחלנו ממנו את תהליך הדילול.

לכן שאלתי, ואני באמת שואל ברצינות – מה הוא התהליך שעושה הומאופת במעבדתו כדי לוודא שהנוזל המדלל בכל מחזור נקי מזכרונות ותהודות אנרגטיות/מהויות של חומרים אחרים שזרם לידם בעברו?

כאן תרמה משתתפת נוספת בפורום המתקראת נעמהמה את ההארה הבאה:

התרופות ההומאופתיות רגישות ועדינות לכן שומרים עליהם הרחק מהשמש מריחות חזקים מקרינה… מהות החומר לא נשמרת לעד ולעולמי עולמים ההפך
המים עוברים תהליך של סינון כפול כך שהוא מגיע לרמת ניקיון מאוד גבוהה
אח"כ המים עוברים תהליך של הבזקה ודילול מיוחדים שלא מתרחשים באופן רגיל בטבע

למדתי – הרמדיז רגישים לשמש, קרינה ו… ריחות חזקים? כמו כן נראה ש"סינון כפול" כלשהוא, מסיר את ההדהוד האנרגטי וזכרון המים הישן. אני תוהה אם חומרי הפילטר מהדהדים במים, ועדיין לא אמרו לי מה לגבי הדהוד הזכוכית של המבחנות והאויר שבקצה המבחנה, וכולי.

ומר קמינר עונה:

תגובה ספקנית
עירא היקר. עושה רושם שאתה קצת יותר מבקיא ברזי ההומאופתיה, ומשתמש במינוחים שאנחנו בעלי המקצוע משתמשים בהם.
האנשים ה"רגילים" אינם מכירים ובקיאים בהם.
לכן, תרשה לי ראשית לפקפק קצת בכוונותיך המקוריות.
אבל…. אתה מציין משהו שמרים להנחתה- וכדאי בהחלט שתקבל על כך מענה הולם.

ראשית- תהליך הניעור והדילול מתבצע בבית מרקחת הומאופתי. משמעות הדבר היא שלהומאופת אין קשר ישיר עם
התהליך שעוברת הרמדי ממצב של חומר גולמי ועד להפיכתה לרמדי הומאופתית.
בית המרקחת משתמש במים או אלכוהול בתהליך הדילול. הדילול הוא רק חלק אחד חשוב ברקיחה, אבל נוסף לו גם הניעור.
למה חשוב הניעור? מכיוון שהדילול מפחית את הרעילות ומביא את החומר לרמה האנרגטית (תקרא לזה הדהוד של המים או הדהוד אנרגטי)
אבל…. הניעור הוא ×–×” שמניע את התהליך ומפיח "חיים" באותו חומר מדולל. הוא מעורר את הכוחות הדינמיים הסמויים של החומר,
ובכך הופך את החומר לאינרטי ופוטנטי (בעל פוטנציאל פעולה- ומכאן גם השם פוטנץ!)
השאלה לגבי מקור המים, במה הם נגעו, הזיכרון שלהם- אלו ידידי היקר זוטות, עיסוק בתפל ולא בעיקר, עיסוק במה שכביכול אמור
לשמש מעין אייל ניגוח למה שמכונה "הזיכרון של המים"!
לא ידידי עירא! המים הם רק המדלל, אבל החשוב מכל הוא החומר ומהותו. אם את זה לא מפנימים ומחפשים על מה להיתלות
או מחפשים איזו פירצה, הרי ברור שנחטיא את המטרה.
למים יש זיכרון ואני מזמין אותך לקרוא את הספר "מסרים מהמים" של מסאי אמוטו. זה יגרום לך להבין שאל לנו לזלזל במה שאיננו מכירים.
אבל, במקרה הזה המים הם החומר המדלל ולא המרכז- ולכן תשובתי היא שזה לא מאוד משנה מה הם עברו (אלא אם הם מגיעים ממקורות מזוהמים או ממקורות עשירים במחצבים או מינרלים- שאליהם יש התייחסות מעניינת במטריה מדיקה ההומאופתית- הספרות המקצועית של ההומאופתיה).
לרוב משתמשים במים מינרלים או באלכוהול, והתהליך הוא הדבר המרכזי, ולא הזיכרון של המים המינרלים או האלכוהול.

אגב, באשר להבנתך את הבלדונה או הקפה, נראה שלא ממש הבנת את הרעיון.
הרמדי מייצרת בדיוק את אותם הסימפטומים של הקפה (שהוא מעורר, מונע שינה בלילה, גורם לחידוד החושים ומשפר את הריכוז, מעורר מחשבות וכו…)
והיא תרפא אדם שסובל מאותם התסמינים. אתה קורא לזה שהיא עושה ההיפך (כביכול מעוררת שינה) ואני אומר לך לא! היא בעצם מהדהדת באותו תדר אנרגטי
של סימפטומיו של מי שסובל מתסמינים שדומים לקפה. באמצעות ההדהוד או התדר האנרגטי שלה, היא יוצרת את תהליך התיקון והריפוי של אותם סימפטומים
שמפריעים למטופל וגורמים לו לסבול. היא בעצם מבצעת את חוק הדימיון- דומה בדומה ירפא.

מקווה שזה ענה על השאלה שלך

הומאופתיה לא לומדים ביום וגם לא בשנה, זהו תהליך ארוך ומובנה שגורם לך לפתוח את כל הערוצים
ולנסות להיפתח ולקבל גם את מה שנשמע מופרך לאוזן האנושית.
זה דורש הרבה מאוד זמן תרגול, התבוננות בלתי משוחדת
והדבר הכי יפה הוא, שכאשר צופים בתהליכים מהצד- רואים את הניסים קורים ומתחילים להאמין.
בביתי קרה נס אחד, ומאז אני מתפעל כל פעם מחדש משיטת הריפוי שבעיני היא מהפכנית והקדימה את זמנה בכמה מאות שנים.

בהצלחה

אבישי

(הלינקים בתגובה הם שלי)
למדתי: אבישי לא טוען שההומאופתיה מטפלת בגורמים אלא בסימפטומים, זאת בניגוד להומאופתים אחרים, שמטפלים "לא בגוף ולא בנפש אלא בגורמים" . לכן אוברדוז של רמדי מסייע-שינה אינו אמור להרדים אלא למנוע עירנות יתר שמפריעה לשינה. מכאן אפשר להבין שה"מתאבדים" באירוע 10:23 לא באמת יכולים להתאבד עם רמדי, ובוודאי שלא עם אוברדוז, כיוון שמראש החומר מוגדר כמנוטרל מרעילות, ובנוסף הוא בא לנטרל תופעות בלתי רצויות אבל לא לגרום לתופעות אחרות – בעברית פשוטה – אין ולא אמורות להיות תופעות לוואי (למרות ששמעתי כבר אחרת בתשובות בפורום אחר).

המשכתי:

רק אני רואה את הסתירה?‬
א. "הופך את החומר לאינרטי ופוטנטי" – אינרטי משמעו לא מגיב עם חומרים אחרים ולא מושפע מהם, אני מניח שזה לא מה שהתכוונת להגיד

ב. "השאלה לגבי מקור המים, במה הם נגעו, הזיכרון שלהם- אלו ידידי היקר זוטות, עיסוק בתפל ולא בעיקר", "התהליך הוא הדבר המרכזי, ולא הזיכרון של המים המינרלים או האלכוהול." – אז אתה אומר שההדהוד האנרגטי עובר מטיפת המין בניעור לחומר המדלל רק בגלל שיש כוונה מאחורי הניעור ולא בגלל זרימה אקראית בצינורות שמטיחה את המולקולות של המים בצנרת? מכאן אני עלול להבין שאתה אומר שיש חשיבות לכוונות מפעיל הציוד, ושאנרגיה מסתורית כלשהיא מידי הרוקח ההומאופתי משנות את הניעור לניעור "מחזק"? האם ×–×” אומר שרובוט לא יכול להכין תרופות הומאופתיות, אלא אדם בלבד?

ג. בכל שלב שבו אני לוקח מתמיסה nC טיפה אחת לתוך 99 טיפות חומר מדלל ויוצר (n+1(C, מה קורה עם 99 טיפות nC הנותרות? האם זורקים אותן לביוב? האם מדללים איתן את המחזור הבא? האם אין בעיה עם זה שבביוב מסתובבות כל התמיסות האלו שבבוא העת יתאדו לעננים, ירדו כגשם, יגיעו שוב לצנרת של "מקורות" ושוב למעבדה שלך, וכשאתה מכין קפאין 13C הוא למעשה כבר מראש "מהדהד" דילול ישן שלך ב23C?

ד. "היא יוצרת את תהליך התיקון והריפוי של אותם סימפטומים" – אבל עד היום סיפרו לי אנשים שכל הפואנטה בהומאופתיה היא טיפול בגורמים ולא בסימפטומים?

שוב, אני לא שואל את כל זה בתור טרול. קרא לזה "דע את אויבך" אם תרצה, כי אני באמת לא רוצה להשמיץ דברים שאני לא מבין. אני באמת ובתמים מנסה להבין איך אדם מיישב את הסתירות האלו. אני רואה שפה ושם יש אפילו אנשים מחזיקי תואר MD שעוסקים בתחום, ותוהה איך סתירות כאלו לא יוצרות להם דיסונאנסים עם מה שלמדו במדעים.

למרות שחשבתי שנהגתי בכבוד ויושרה, אבישי ×¢× ×” לי אבל לא בהנאה מרובה…

תגובה אחרונה
עירא שלום

א. תיקון שלי- הופך את החומר מאינרטי, עצל וחסר כוחות ריפוי, לפוטנטי- חזק ורב עצמה בפעילותו.
ב. מקור המים חשוב וציינתי זאת בתשובתי, אך גם על כך קיבלת תשובתה של נעמהמה.
ג. יש שימוש במים המדוללים, ועל כך אתה מוזמן לקרוא. סילוף ועיוות העובדות שוב מוביל למבוי סתום!
ד. הטיפול ההומאופתי הוא טיפול באדם כיחידת גוף ונפש, אומר מתייחסים לסימפטומים הגופניים וגם לנפשיים. אם לדוגמא מישהו נפטר במשפחה
והאדם נהיה חולה, מה אתה מצפה ממני לעשות? להשיב את הנפטר לחיים? לא! מטפלים ברגישות שהאיזון שלה הופר מן השורש אצל המטופל.

דע את אויבך- זה ביטוי שבהחלט מעיד על כוונותיך!
הסתירות שלנו כביכול, אינן מתיישבות עם אלה של עולם המדע והרפואה, אך עם זאת ישנן עובדות בשטח, ועם עובדות קצת קשה להתווכח.
אם אינך מאמין או רוצה להאמין- במיוחד להתווכח עם העובדות,
מדוע אינך מרפה וממשיך לשאול את השאלות? ואני שוב חוזר למה שכתבתי קודם- ביטוייך מעידים עליך!

הומאופתיה היא אמנות הריפוי, היא יציבה ופועלת באותה הצורה כבר 214 שנה. הרכבי הרמדיז לא השתנו,
והמטריה מדיקה ההומאופתית היא בסיס איתן לכל אותן הכנות והמידע שיש על כל הכנה והכנה.

אינני מתכוון עוד לדון בתוקפה של ההומאופתיה- זה לא הפורום המתאים.
המשך יום נעים

אבישי

מדוע אני ממשיך לשאול שאלות? כי לא קיבלתי עליהן תשובות משכנעות, אבל כנראה שאת אבישי ונעמה הן מספקות. חבל לי שלא נמשך הדיון (בינתיים?) אז סגרתי עם תגובה אחרונה:

חבל אבל תודה
זו הפעם הראשונה שקיבלתי תשובות על שאלות אלו, ואני שמח שהיתה לך הסבלנות לענות לי.

צר לי שאתה חושב שפורום הומאופתיה איננו הפורום לדון בהומאופתיה. ברור לי שאם הייתי מעלה את הנושא בפורום מדעי לא היית טורח לבוא ולענות והדיון היה הופך לתיבת תהודה, מזה בדיוק רציתי להמנע.

על דבר אחד שנינו מסכימים, אני רואה מדבריך, על כי אי אפשר להתווכח עם עובדות. הבעיה היא שכל העובדות שסקרתי עד היום הצביעו בבירור לכך שהומאופתיה יעילה כפלצבו. הלכתי לקרוא אפילו מאמרים שאחת מהתאחדויות ההומאופתים האמריקניות מפנות אליהם באינטרנט, והסתבר שגם מחקרים אלו הגיעו למסקנות דומות. נאלצתי להסיק שמלבד "ההרגשה האישית" של הומאופתים, אין להם שום סטטיסטיקה מסודרת להראות שיש לה תקפות טובה כמו הרפואה או טובה ממנה.

והנה עוד לינקים למחקרים ידועים ונחשבים בתחום.

אני אשמח לקרוא אם אכן יש לך ראיות עובדתיות שסותרות את זה.

אם יש פה מאמינים בהומאופתיה שרוצים להאיר את עיני, אתם מוזמנים.

לסיום: כתבה קנדית ששכחתי לכלול בפוסט הקודם, שימו לב שיש חלק שני המשך:

שפונדרה/אסאדו בתנור

לבקשת הקהל, למתכון הבא מצורפים "סקרינשוטים" 🙂

המתכון הוכן לכבוד יום הולדתו של גיא, ולכן הפוסט הזה מוקדש לכל מי שביום ההולדת שלו מעדיף לטרוף חיות מתות עם חברים במקום ללכת לקולנוע.

הצלי המוכן

חלק הבשר שאני מכין היום מוכר כאסאדו (למי שמעשנים אותו כמניפות מעל אש פתוחה) או שפונדרה (למי שדוחפים אותו לקדרה עם המון ירקות), אמריקנים מכירים אותו גם ×›Ö¾Short Ribs. אני מכין אותו בין לבין – המון שעות בתנור אבל בצליה "יבשה", כלומר לא טובע בתוך רוטב, ולא "קונפי" (בישול בשומן העצמי). הרעיון הוא מאוד פשוט – קרקעית הכלי מרופדת בתפודים, הבשר מזליף את הכולסטרול הרע למטה ונשאר עם הכולסטרול הטעים, התפודים יוצאים כמו תפודים מחמין ירושלמי טוב.

פינה כלכלית לחסכנים: הבשר הוא אולי הבקר הכי זול שיש בשוק כרגע (45 ש"ח לקילו בטיב טעם, 50 ש"ח לקילו אצל הקצב המועדף עלי, פרה פרה, שלא ביקשו ולא שילמו לי לכתוב את זה), אבל לא לטעות. אם בד"כ אני מחשב 300 גרם בשר לאדם בחבורה ממוצעת, או 400 בחוגים שאני מסתובב בהם, אבל אסאדו הוא ברובו עצמות ושומן, אז אני מחשב יותר לפי 600 גרם לאדם, ואז המחיר למנה דומה לבשר צלי טוב (עדיין זול יותר מסינטה או אנטריקוט, כמובן).

קלוזאפ על הבשר
קלוזאפ על הבשר

שלב א' מרצפים את הסיר ב"רצפה צפה" של תפודים (ואפשר גם בטטות). אפשר לזרוק גם שיני שום וענפי תימין. אפשר גם בצל, למי שאוהב. קרדיט לקונסטרוקציה הולכת למתכון הזה.
התחלת סידור התפודים
התחלת סידור התפודים

"רצפה צפה"
סידור התפודים מתחת לבשר

שלב ב' שוטפים את הבשר משאריות ניסורי העצם (ומלח אם קניתם בשר מוכשר, אבל אני מציע שלא).

שלב ג' מכינים רוטב ומושחים את הבשר. אסכולה אחת אומרת פשוט ועוקץ (שום כתוש, פלפל שחור, רוזמרין/תימין/זעתר, מלח גס, פלפל שאטה/צ'ילי/סחוג, שמן זית), אסכולה אחרת היא המתוק חריף (רסק/קטשופ/צ'ילי מתוק, דבש/סילאן, שום כתוש, סויה, בלסמי). אני הלכתי על הל טחון, צ'יפוטלה, סויה, צ'ילי סילאן, תימין, טיפטיפה כוכב אניס, פלפל ירוק ושחור, דבש ושום. למעשה עשיתי שתי גרסאות של הרוטב כי היו לי שני סירים למלא, אז אחד מהם טיפה יותר צ'ילי וקטשופי, השני יותר פלפלי ודבשי.

את הבלילה הטעימה הזו מושחים בנדיבות על הבשר, ומי שיש לו לילה להכין את זה מראש, אפשר להשאיר בזה את הבשר כמרינדה, אבל זה לא הכרחי. אני שם את זה על התפודים בסיר עמוק על הצד (העצמות ניצבות) כדי שמקסימום שומן יזלוג למטה (לא לדאוג, הבשר מאוד שמן, הוא לא יתייבש). שימו לב רק שיש חתיכות שמנות יותר ושמנות פחות, חלקו אותן בצורה אחידה כמה שאפשר על פני השטח, ובין הסירים (כמו שתראו, לי יצאה כמות מספיקה לשניים).

שלב ד' שמים בתנור שחומם ל- 220-250 מעלות למכת חריכה למשך 30-45 דקות, ואז מורידים ל- 100-120 מעלות לעוד 6-10 שעות, תלוי כמה אתם ממהרים. אני מניח שלא מזיק לפתוח את זה פעם אחת באמצע ולהוסיף טיפה יין אדום, אבל זה לא ממש נחוץ.

שלב ×”' בורחים מהבית עד הארוחה ×›×™ הריחות יטמטמו לכם את השכל כל היום…

שלב ו' מזמינים בולדוזר כדי לפנות את האורחים המאושרים…

עדכון דצמבר – הפניה ממשרד התחבורה עוד לא נענתה

עברו 11 חודשים מאז שהגשתי שאילתא למשרד התחבורה, שלחתי להם השבוע עוד תזכורת בסגנון הזה, עם רמיזה שזו התזכורת האחרונה לפני שאני מעביר את הטיפול הלאה, כנראה למבקר המדינה.

לאיריס, אפרת וחסידה, שוב שלום.

נקפו 11 חודשים מאז שהגשתי את הבקשה, שילמתי את האגרה ועדיין לא קיבלתי תשובה ולו לסעיף בודד. השאילתא מצורפת מחדש בהמשך.

בינתיים טענתם כי התמונות הביומטריות (טכנית) נמצאות במאגר שלא מוגדר כביומטרי (משפטית) ולכן אין בעיה חוקית. מצידי אני טוען שמדובר במסך עשן וכי מאגר התמונות כבר נחלק מזה שנתיים או יותר עם משרד הפנים ואולי גופים אחרים, ואין לכם שליטה אם נעשים שימושים ביומטריים במאגר, או הצלבות אחרות שאולי פוגעות בפרטיות ציבור הנהגים בישראל.

הנסיון לחוקק את המאגר הזה בחוק נכשל, והוא ממשיך להיות מופעל ללא גיבוי בחוק, ובצורה שמצטיירת כבלתי אחראית. ההתחמקות המתמשכת שלכם מתשובות על השאלות הפשוטות שהגשתי, מוסיפה לדאגתי באשר לשימושים שנעשים במאגר.

זו התזכורת האחרונה שלי בנושא למשרד התחבורה. את המשך הטיפול אני אעביר בקרוב לגורמים אחרים אם לא תואילו להשיב לי עד סוף השנה האזרחית.

בתודה,
עירא אברמוב

העתקים:
– מנכ"ל משרד התחבורה.
– מבקרת משרד התחבורה.
– התנועה לזכויות דיגיטליות.
– עו"ד אבנר פינצ'וק, האגודה לזכויות האזרח.
– משרד המשפטים, המועצה להגנת הפרטיות.
– התנועה לחופש המידע.
– האינטרנט.

בהמשך היה ציטוט של המכתב הקודם ששלחתי להם עם השאילתא בעלת 14 סעיפים. אני מרכז פה את השתלשלות האירועים למי שרוצה לקרוא מההתחלה:

מרק העוף של סבתא בטי

צייצתי בטוויטר על מרק העוף הטעים שלי וביקשו מתכון, אז ×”× ×”. המתכון בעצם מאוד פשוט – עוף, מים, מלח, פלפל, כמה ירקות וכמה עלים. אבל יש סדר לדברים וזה חשוב. אני לא נותן כמויות מדויקות ×›×™ ×–×” תלוי בגודל הסיר שיש לכם, וגם בגלל שסבתא שלי בישלה תמיד לפי העין ולא לפי מתכון. פעם ×–×” שיגע אותי אבל היום גם אני מבשל ×›×›×” וזה מצוין. אני אנסה להעביר לכם את ×–×” איך שאני מבשל היום.

ראשית העוף. לוקחים ציפור שלמה או ברבעים, איך שאוהבים (ממילא הכל יתפרק בסוף מהעצמות), שוטפים טוב שאריות דם, ומשתדלים לנקות את החלקים הפנימיים (בעיקר הכליות, למי שרגיש לטעם של פיפי תרנגולות במרק). אני ממליץ לא להפשיט את העור אלא אם זה עוף שמן במיוחד. יש לו תפקיד בישול ועדיף שישאר שם.

מוסיפים אם רוצים גם גרונות או כמה גבים (אצל הקצב אפשר לבקש עצמות עוף למרק בשקלים ספורים לקילו). אם קונים עצמות אפשר לאפות אותם טיפה, להשחים אותם כדי לקבל עוד טעם מעניין. לחלופין אם יש לכם עצמות פולקע שנשארו בצלחות מהצלי של שישי, אפשר להוסיף אותן למרק גם כן. העצמות נותנות טעם ומאריכות את חיי המרק במקרר, אומרים לי. הן גם הסיבה שהוא הופך ג'לטיני בקירור.

את העוף/עצמות מכניסים לסיר וממלאים מים קרים. לא למלא יותר מ7/8 מהסיר כדי שלא יגלוש, וזכרו שאח"×› עוד יכנסו ירקות…

מחממים על הלהבה הגדולה, ואז קצת לפני הרתיחה (20 דקות בסיר ממוצע על להבה מוצעת) העוף מתחיל להפריש חלבון שצף על המים והופך לקצף. הנמיכו את הלהבה לגמרי כדי להאיט את החימום, קחו כף או כל כלי נוח אחר שיש לכם והסירו את הקצף ככל שהוא מצטבר, אחת הוא ישקע ויעכיר את המרק (ואנחנו רוצים מרק צח). ככלל המרק ישאר במצב מבעבע אבל לא אמור להגיע לרתיחה ממש.

כשנגמר הקצף אנחנו בערך 30 דקות לתוך הבישול, אפשר להוסיף מלח ופלפל לבן או ירוק. אני לא מוסיף הרבה פלפל ובשום פנים לא פלפל שחור, זה טעם תוקפני מדי למרק הזה, ואפשר להוסיף אחרי הבישול למי שבא.

אחרי חצי שעה נוספת (שעה לתוך הבישול) מוסיפים את הירקות הקשים – גזרים מקולפים, שורש סלרי.

אחרי חצי שעה נוספת מוסיפים את הירקות הרכים – שורש פטרוזיליה מקולף, קישואים.

אחרי חצי שעה נוספת (שעתיים לתוך הבישול) לוקחים צרור של חבילה פטרוזיליה וחבילה עלי סלרי (לא חייב כל הגבעול, אפשר רק את החצי העליון), מניחים על המרק ומכסים את הסיר. אחרי חמש דקות מוציאים את הצרור וזורקים (לא נורא אם נשארו כמה עלים בסיר…). זהו, המרק מוכן. באכסון אני מפריד במקרר את הירקות והעוף מהמרק כדי שיחזיק מעמד יותר זמן. אפשר כמובן להוציא אותם ולהמשיך לבשל כדי לצמצם את המרק לציר. רק זכרו לא להרתיח!

זו ההכנה הקלאסית והאידאלית בעיני, אחרי כמה נסיונות אני תמיד חוזר לפשטות הזו, אבל אם הטעם שלכם שונה הנה ורסיות אפשריות:
* תפוחי אדמה – אפשרי אבל לזכור שהם מעכירים את המרק ו"שואבים" ממנו את המלח, אז יש להמליח טיפה יותר.
* בצל – מוסיף טיפה מתיקות, מיותר בעיני.
* דלעת – טעים אבל תופס המון מקום בסיר ולא מוסיף הרבה
* שמיר וכוסברה בצרור העלים בסיום – יכול לעבוד, אבל אני פוריטני בטעם של המרק. טעם של הבית של סבתא, יודעים איך ×–×”…

מהעוף של המרק אפשר להכין סלט קר טעים. אם מישהו מעונין, אני אחפש את המתכון מחר אצל נירה רוסו. אני רק זוכר שהיו שם מישמשים מיובשים, סלרי, תפוחים ורוטב מיונז, פשוט אבל טעים מאוד.