דילמה

קיבלתי חוזה נאה. חבר טוב נאלץ להפסיק לעבוד בשביל לקוח שלו (נקרא להם Larpolexia סתם בשביל הקטע) והפנה אותם אלי. הם מאוד מרוצים מהיכולות שלי, ואני בהחלט כשיר לספק להם את כל השירותים שהם דורשים. הבעיה: כיוון שהם מוכרים שירותי אבטחת תוכנה לכל מני ארגונים בעולם, יש להנהלת החברה, שיושבת בקליפורניה, דרישה שאחתום על ויתור סודיות כללי, ואאפשר להם למעשה לרגל אחרי בכל הכוח, אם הם רק ירצו. לקבל את כל החומרים הרפואיים לגבי מכל מי שיבקש, להטריד קרובים, מכרים ושכנים ואולי לרגל אחרי בביתי. את הריגול והחקירה הנ"ל הם אפילו לא מבצעים בעצמם אלא מעבירים את הרשאותי לחברה בג'ורג'יה שתפעיל בתורה חברה כלשהיא בישראל… בקיצור, האם הייתם חותמים על דבר שכזה?

Larpolexia complies with the federal Fair Credit Reporting Act (and applicable state laws), which provides prospective or current employees with rights regarding consumer reports and place specific obligations on employers who obtain such reports.
[…]
During the application process and at any time during the tenure of my employment or doing work on a temporary or contractual basis for Larpolexia, I hereby authorize ChoicePoint Services Inc., on behalf of Larpolexia to procure an Investigative Consumer Report which I understand may include information regarding my credit worthiness, credit standing, credit capacity, character, criminal convictions, general reputation, personal characteristics, or mode of living. This report may be compiled with information from credit bureaus, court record repositories, departments of motor vehicles, past or present employers and educational institutions, governmental occupational licensing or registration entities, business or personal references, and any other source required to verify information that I have voluntarily supplied. Information may also be obtained through personal interviews with neighbors, friends, associates, or others with whom I am acquainted. I understand that I may request a complete and accurate disclosure of the nature and scope of the background verification; to the extent such investigation includes information bearing on my character, general reputation, personal characteristics or mode of living.

אני באמת צריך את הכסף, ואפילו אין לי שלדים להסתיר בארון, אבל נראה לי שיש גבול לכמה שאפשר לדרוש מאדם לתת אמון במעסיק שלא נותן בו אמון בחזרה, ובמגוון באי כוחו העלומים, בלי הגבלה של מידע וזמן. כולה רציתי לעשות כמה ג'ובות מעבודת סיסטם…

תגידו, אני פסיכי או שאני צודק?

(עדכון) חקרתי עוד קצת מי הם הצ'וייספוינט הללו, מסתבר שהם חברת "אגרגצית אינפורמציה" ו"משמשת כשירות ביון פרטי לתעשיה ולממשלה" אחת מהזרועות הרבות של לקסיס-נקסיס (מו"ל בינלאומי וסוחרי מידע משפטי ופרטי, כולל בדיקות אשראי ושאר ירקות), שנקנו בפברואר 2008 על ידי ריד-אלסוויר. אם כל זה לא אומר לכם כלום, אתם יכולים לקרוא הלאה עליהם בויקיפדיה האנגלית: על האשמות של מכירת מידע על תושבי העולם הלא-אמריקניים לממשלת ארה"ב, על איבוד מאסיבי של מידע אישי של אנשים בגלל בעיות אבטחה, ועדיין זו החברה שנשכרה לעשות גם את בדיקות הרקע של ממשל אובמה. החברה הזו גם קנתה את מרשם המצביעים של מקסיקו (65 מליון איש) בשביל ממשלת ארה"ב וקיבלה ממנה חוזה לבצע מעקבים על כלל אזרחי אמריקה הלטינית בארה"ב. ממש החבר'ה הטובים. אה כן… הם גם הואשמו שהחקירה המוקדמת שביצעה החברה על פנקס הבוחרים של פלורידה בשנת 2000 היתה מוטה לטובת הרפובליקנים (או לפחות נגד היספנים ושחורים) עקב לחצים של המושל ג'ב בוש, ו15% מהבוחרים שהם הכריזו עליהם כפסולים לפני הבחירות עקב הרשעות ושאר סיבות היו למעשה קולות כשרים (כן, יש מדינות שם ששוללות לך את זכות ההצבעה לכמה שנים כחלק מהעונש). ויש עוד סיפורים מוזרים עליהם…

ומה עם אלו שקנו אותם לפני שנה וחצי עם פטה-בייטים של מידע על כל העולם וארה"ב בפרט? ובכן, אלסוויר הם חברה הולנדית ותיקה בת 130 שנה, המו"ל הגדול ביותר בעולם לפרסומים מדעיים ורפואיים. אלפי ספרים, אלפיים כתבי עת, פרסום של מאות אלפי מאמרים בשנה בידי מאות אלפי כותבים וכ-7000 עורכים. היושרה המצופה מהם לא אמורה לכלול החזקת מחלקה שלמה של הפקת מגזיני מדע "תחת ביקורת עמיתים" מזויפים להפליא. אפשר היה להגיד שהם מסכנים, לא מרוויחים מספיק ממכירת כתבי עת לגיטימיים עד שהם צריכים את תקציבי השיווק של יצרניות תרופות או תעשייות האנרגיה והסלולאר או הטבק, אבל גם את הז'ורנאלים הרגילים הם מוכרים במחירים מופלאים של עד $14K לשנה וספריות בוכות להם שיורידו קצת מחיר. הם גם הנשוא הראשי להאשמות וביקורת של פעילים למען מידע אקדמי חופשי. למעשה אוניברסיטאות רבות בעולם הפסיקו לעבוד איתם בשל המעבר לפרסום תכנים בצורה פתוחה.

איך הגענו למצב כזה, שהולנדים ישרים מכרו את יושרתם בפרוטות? ובכן אולי זה קשור לאיחוד ריד-אלסוויר ב-1992, לכאורה שני מו"לים גדולים, החולשים על אחוז עצום מהפרסומים הבינלאומיים בנושאי מדעים מדויקים, רפואה ומשפטים. אבל למעשה החברה-האם הזו, הבעלים של אותו המו"ל של אלפי כתבי עת של פרסומים רפואיים מצילי חיים, גם שולחת ידה לעוד תחומים מרגיזים. למשל לפני כמה שנים התגלה ארגון-בן שלה מארגן תערוכות בינלאומיות של יצרני וסוחרי נשקים. אחרי דרישות נוקבות של חוקרים רפואיים מרכזיים כי יחדלו מכל או שיחרימו את פרסומי הקונצרן, התרצו ונטשו את סחר הנשק ב-2007, אבל כאמור תוך חודשים ספורים נכנסו לתחום הסחר במידע אישי או כאמור, כמו שהם קוראים לזה, "שירות ביון פרטי".

בקיצור הם פוגעים לי בכמה וכמה ערכי אידאולוגיה, אפשר להגיד אפילו ערכים יסודיים. אם קראתם את הבלוג הזה בחודשים האחרונים אני לא צריך לפרט לכם. אני מתפתה להגיד להם שאינני מוכן לחתום על הניירת הזו ולוותר על החוזה, למרות שאני צריך כרגע הכנסה יציבה שכזו. כיוון שאני לא רוצה שההחלטה שלי תהיה לגמרי מהבטן אני מבקש שתהיו לי לשכל – אתם מוזמנים לספר ולנמק לי למה אני אדיוט עד רביעי בבוקר ואולי לשכנע אותי לחתום בכ"ז :-/

קיימות 5: חופש התוכנה

בדרך אל "התמונה הקטנה" של המשמעות של "קיימות ברמה האישית", הקדשתי כמה הצצות בסדרת הפוסטים הזו להסתכלות על התמונה הגדולה והתמונה המאוד גדולה. אני מתחיל להצטמצם (אבל לא לפי הסדר). הפוסט הזה הוא על "תמונה בינונית" ומדבר על עוד מקום מאוד קשור ומאוד נוגע לליבי, וזה חופש התוכנה.

לפני כ6 שנים ביקר בארץ ריצ'ארד סטולמן בפעם האחרונה. בין הדילוגים הבינלאומיים הוא נאלץ לקחת טיסת לילה שהיתה מנחיתה אותו שלוש שעות לפני שהיה צריך להופיע על הבמה באולם סמולארש ביום שפשוף אגו של יב"מ ישראל. כל מי שמכיר את האירועים שהחברה הזו מרימה ואת פאר האולם המדובר, מבין שהכנס השיווקי הזה לא היה בדיוק סוג הארועים שסטולמן חוצה בשבילם אוקיאנוסים. אבל לפעמים הוא יודע להיות פראקטי, כי את הביקור הזה הוא לא בזבז על הרצאה קטנה, הוא נסע גם לרמאללה ודיבר עם פעילים ממגוון ארגונים על גדר ההפרדה ועל מערכת החינוך ברשות הפלסטינית.

סטולמן הוא פעיל חופש להגדרתו, והוא נותן את תרומתו היותר בולטת בעולם התוכנה כי בזה הוא מפורסם ובזה הוא מבין, אבל אם תפתחו את העמוד האישי שלו תמצאו גם התייחסויות להרבה נושאים אחרים, ולא מעט פוליטיקה, ובהחלט גם הרבה נגד התנהגות ישראל בשטחים. אני גם לא מתפלא לגלות בדף שלו שהוא תומך במפלגה הירוקה האמריקנית. הצורך שלו בתוכנה חופשית לא בא מתוך אהבת הקוד, אלה מתוך שנאת האי-צדק, והוא שמח להסביר את זה למי שרק ישאל. בדרך החוצה מישראל במקרה יצא לנו אז לטוס ביחד לברצלונה (אני לטיול, והוא לכנס FSF אירופה) ויצא לי לבלות איתו כשלוש שעות בשיחה (את השאר הוא כמובן העדיף לישון), והוא חלק איתי את החששות שלו שלישראל הוא לא יחזור בקרוב כי הוא ראה כבר יותר מדי פעילי שלום כמותו נכנסים לרשימת החסומים לכניסה לישראל. אינני יודע אם זה המצב, אני רק יודע שהוא לא הגיע לבקר כאן מאז. עוד התכתבתי איתו לגבי משרד החינוך הפלסטיני אבל לצערי לא קיבלתי מהם תשובות לדואל ששלחתי אליהם.

התמונה הגדולה של קיימות כמו שציירתי אותה בקווים גסים בפוסטים הקודמים, באה בעיני בצורה ברורה בצמוד לראית עולם פוליטית-חברתית. מרגע שהתחלתי לחקור את הנושא הוא מאוד התחבר לי לפעילות האישית שלי למען חופש מידע וחופש תוכנה. אני לא חושב שיש בכך בושה, אבל כשניסיתי לפנות ליושבי הפלאנט בנושא של עזרה חברתית, קיבלתי הזהרה נמרצת והופניתי לפוסט הבהרה לגבי תכנים בפלאנט שאין קשורים לתוכנה חופשית. אני חייב לתקן אם ככה – זה אולי לא קשור לקוד פתוח, אבל זה בהחלט קשור לתוכנה חופשית.

אם תקפוץ עכשיו מאן דהיא ותתריע לי ש"זה היינו הך", אני חייב להבהיר אחת ולתמיד – קוד פתוח הוא כלי הכרחי אבל לא מספיק למימוש חזון של עולם חופשי (כולל תוכנה חופשית), בדיוק באותה צורה שבחירות חשאיות ושוויוניות הן כלי הכרחי אבל לא מספיק לדמוקרטיה. אני לא אריב איתכם אם תגידו לי שלהגיד "גנולינוקס" זה מגוחך, אבל אני מבקש שתעצרו לחשוב על הדבר הגדול. תוכנה ומידע חופשיים יהיו הלבנים ההכרחיות לבניית העתיד שלנו על כדוה"א בהרפתקאות שעוד נכונות לנו בעתיד של רבע המאה הקרובה. לכן אני מוטרד ממצבה של הויקיפדיה הישראלית ופעילות התוכנה החופשית בארץ, וגם מטריד אותי כש"קמליון" מחליטים להקים כנס "במקרה" ביום הקבוע השנתי של "אוגוסט פנגווין", אבל לא מוכנים לשתף פעולה עם א"פ אם יקום אחד (והבנתי שהשנה באמת לא ברור כבר אם יתקיים או לא). אם היתה פה קהילה אמיתית, לא היו נותנים לשטות שכזו לקרות.

לפני חודש, כשדורון אופק כתב על השאלה אם יש או אין אוגוסט פינגווין, הוא דילג על פרט או שניים שדיסקסתי בצד עם רם און באותה פגישה (והבטחתי להמשיך עם מיטל טלפונית אבל {תירוץ משעשע כלשהוא} שגרם לזה שהחתול אכל לי את {כלי תקשורת כלשהוא} ואז כמובן קרה {שקר כלשהוא}). ספציפית בישיבה, אחרי 10 דקות דיון בנושא חולצת הכנס, העליתי את השאלה של נחיצות החולצה כהנחה לא מובנת מאליה. – "מה זאת אומרת? אבל חייבים חולצה! אנשים באים בשביל החולצה!". ואני כמעט רציתי להתחיל לבכות. הרי צרכנות ו"מגיע לי" הם לא ערכים של עולם התוכנה החופשית, זה עולם שמנסה לעודד יוזמה אישית ותרומה והשתתפות – לא דברים שבולטים בקהילה הישראלית לצערי. יש לי כבר כמה וכמה חולצות מכנסים קודמים, הערתי, והן לא עולות עלי. גם צוות המארגנים נתקע כל שנה עם עודף או חולצות בגדלים הלא נכונים, או (כמובן) חוסרים. הצעתי למיטל שבמקום חולצות, ישימו קובץ עיצוב גראפי בפורמט פתוח, ויתנו לאנשים לייצר לעצמם חולצה – להוריד, לערוך כראות נפשם, ולשלוח את העיצוב שלהם לחנות הדפסת החולצות האהובה עליהם. אולי אפילו נקבע עם כמה חנויות על מחיר ואיכות מסוימים. אני לא רוצה להיות בררן יותר מזה, אבל אני חושב שמאוד יהיה לי נחמד לדעת שגם לא יהיה מדובר בחולצות מאוד זולות שיקרעו אחרי חודשיים, ואני מאוד אשמח אם גם יהיה לנו איזה מושג שהבד לא יוצר תוך ניצול ילדים למשל, או משהו בעייתי אחר. נכון שכתבתי פה שצריך לעודד תעשיה מקומית, אבל בארץ אין יותר מתפרות, ו(אני מקווה) לא מגדלים כותנה כי אין לנו מים, ו(לצערי) לא מייצרים גם בדים מלאכותיים מתוצרי הלוואי של בז"ן.

בכלל, כנס תוכנה חופשית, מן הראוי לו שימומש כאי-כנס, צורת התנהלות שמאוד תואמת את רוח הבזאר ומשרה אווירת קהילה ושבט, כמו שתוכלו לראות ב{הרצאה כלשהיא של סת' גודין על שבטים}. אני מקווה שלשם שינוי השנה נוכל לעשות כנס יותר ירוק, לא נתבייש לדבר על דמוקרטיה וקיימות, כי זה מתחבר בהחלט לחופש מידע ותוכנה חופשית (ואם תבקשו אני אכתוב ביתר פירוט על החיבור, ואשמח גם לתת על זה הרצאה באוגוסט פינגווין…)

קיימות 3: על הקשר לכלכלה, בריאות, חוק, חינוך, חברה ופוליטיקה

בבלוג של התנועה הירוקה תוכלו למצוא את "למה בעצם קיימות" הוא פוסט הקדמה לפוסט הזה, אתם מוזמנים להציץ בו. אני מעלה שם את הרעיון (המבהיל להרבה אנשים) שאין מנוס מלהגיע ליום שבו גידול האוכלוסיה העולמית יהיה חייב להגיע ל0%. אין מדובר פה באידאולוגיה אלא בעובדה מדעית פשוטה – כדור הארץ סופי והמשאבים הזמינים עליו סופיים. גם אם נשכלל מאוד טכנולוגיות של אנרגיות מתחדשות, נהפוך כולנו לצימחוניים, נמצא טכנולוגיות למחזור מושלם של מי קולחין… בסופו של דבר אין לנו כוכב לכת אחר לברוח אליו במערכת השמש כרגע, ולא ברור מתי יהיה, ומאיפה נשיג את הטכנולוגיה להעביר אליו מליארדי אנשים כשהאפשרות תהפוך להגיונית. צריכים אם כך להשאר חזרה עם רגליים על הקרקע ולחשוב איך שורדים את השלב הזה בחיי המין האנושי.


פיזור הגילאים באוכלוסיה השויצרית, אופייני למדינות מתועשות.
פיזור הגילאים באוכלוסיה השויצרית, אופייני למדינות מתועשות. המאמר המלא בלינק (PDF), עוד מידע בויקיפדיה בערך פירמידת אוכלוסין.

בקפיצת דרך של הדמיון, בואו נניח לרגע שעכשיו 2040 ושהצלחנו לפתור את כל בעיות ההלכה והתרבות הקשורות להגבלת ילודה – כלומר גידול האוכלוסיה נעצר מתוך אחריות הדדית ולא ממגיפות, רעב או מלחמות. נגיד גם שהצלחנו לעצור את ההתחממות ועלית פני הים, וכולנו חיים בעולם שכולו בר קיימא ובנוי מחומרים ברי מחזור. אילו שינויים יצטרכו לעבור החברה והכלכלה שלנו?

בריאות הציבור, רווחה ותעסוקה: ובכן, אורך החיים הממוצע עולה כל הזמן, נכון ל2008 מעריכים בעולם הראשון שתוחלת החיים של תינוק שנולד היא ארוכה ב4 חודשים עד שנה מזו של אחיו שנולד שנה לפניו. מדובר אם כך בדורות של אנשים שיחיו יותר שנים, ולכן אחוז האזרחים המבוגרים יגדל, לעומת קצב ילודה שיעצר. אנחנו מדברים אם כן על אוכלוסיה שגיל הממוצע והחציון שבה גבוהים הרבה יותר מהיום, וזה אומר לא מעט על אופי כוח העבודה, אורך שנות העבודה לעומת אורך שנות היציאה לגמלאות, מה שאומר שגיל היציאה לגמלאות יעלה ויתרחק. מה אנחנו עושים עם כוח עבודה מתבגר ומזדקן, כאשר קצב השינוי הטכנולוגי עובר בהרבה תחומים את יכולת עובד יותר מבוגר להתעדכן? או שמא טכנולוגיה ואוטומציה יפנו מקום להרבה אנשים לעסוק בתחביבים ולמידה במקום להמשיך לעבוד עד כלות הכוחות?

ומה עם מחלות זקנה? אם אחוז הצעירים באוכלוסיה קטן ואחוז הגיל השלישי גדל, ועדיין אין לנו מרפא לסרטנים שונים, עוורון מזקנה, אלצהיימר, ועוד המון צרות – הרי שיש לנו בעיה גם של טיפול באוכלוסיה המתבגרת, עומס על מערכת הבריאות, הגמלאות וכולי. שינויים כלכליים מרחיקי לכת יהיו חייבים לקרות ברווחה וכלכלת הבריאות, וכמובן מחקר רפואי חייב להדביק את הפער, אז אסור לוותר על השקעה כלכלית של המדינה במחקר רפואי.

באותו הנושא, לדעתי אסור גם שמחקר רפואי במימון משלם המיסים יקבל הגנת פטנט בצורה שתפגע בזכות החולים לקבל טיפול – וכוונתי, יכול להיות שפטנטים על תרופות יכולים לגרום לפער חברתי ותברואתי עוד יותר חריף אפילו מהקיים היום, ולכן יש לשקול לשנות את חוקי הפטנטים הרפואיים בצורה יסודית, ואולי אף לבטל את כל סוגי הפטנטים מלבד בנושאים מאוד מסוימים ברפואה והנדסת חומרים.

ובכלכלת הצריכה – העולם הקפיטליסטי של חברת השפע חי לפי פיחות מתמיד בערך הכסף וצמיחה של 7% בשנה. הוא מעודד אותנו לצרוך, הוא מעודד את היצרנים לייצר בזול ובכמויות כדי שנאלץ לקנות עוד כשדברים מתקלקלים ונזרקים, למעשה יש תמריץ לייצר מוצרים בלתי עמידים, וכיום אפילו לא נספר הזיהום הסביבתי בעלות התובלה… כדי שמעגל הצריכה הזה ימשיך, היצרן משכנע אותנו בהפגזה בכל החושים שככל שנקנה עוד נרגיש יותר שמחים, נהיה מעודכנים לפי האופנה, ובקיצור – שקר תרבות הצריכה הקלאסי.

אם אנחנו רוצים לזהם פחות, הרי שמוצרים בהכרח יעלו יותר, יעשו שימוש באריזות מתכלות שיוצרו קרוב ולא יובאו מרחוק, אבל לחלופין המוצרים שאינם מתכלים (חומרי בנין, בגדים, כלים, רהיטים) גם אמורים להחזיק יותר זמן מעמד ועדיף שיהיו מיוצרים מקומית וממוחזרים מקומית. המלחמה בגלובליזציה איננה רק בגלל מלחמה חברתית בחברות בינלאומיות, ואיננה רק מלחמה כלכלית בדיכוי של ידיים זולות במדינות עניות, זו גם מלחמה בזיהום שתובלה ימית ואווירית מסיבית גורמת. קנו כחול לבן, עכשיו אתם יודעים למה – כי בסוף זה גם יותר ירוק 🙂 אבל השתדלו להקפיד על מוצרים שהם באמת תוצרת הארץ, שייצורם אינו צורך כמויות אנרגיה או משאבים מתכלים אחרים בכמות מוגזמת, ועדיף שלא יהיה מבוסס על משאבים בלתי מתחדשים בכלל.

פוליטיקה, חוק וחברה: כדי להגיע למצב בו נשמרות באמת אמות מידה של אחריות חברתית ואקולוגית, חשוב שרוב האנשיםיהיו בעלי מודעות ויקפידו (ולכן חייבים חינוך), חייבים פיקוח על מי שאינו מקפיד (ולכן חקיקה פחות ליבראלית), ואי אפשר לצפות שלכל אזרח תהיה מודעות לכל הבעיות שעלולות להיות בשרשרת האספקה, אז צריך גם רגולציה הדוקה על יבוא ומסחר. זה אומר כלכלה מאוד מפוקחת ומנוטרת, די שונה מכלכלת שוק חופשית קלאסית, ו"תמחור" עלויות סביבתיות וחברתיות לתוך עלויות הייצור וההפצה. זה אומר גם אחריות הדדית בין התושבים, וזה אומר טיפול בענייני אי-שיוויון, כי ידוע שאי-שיוויון גורר פלגנות חברתית, אי-שיוויון תרבותי, חינוכי, ותברואתי.

ולסיכום: חינוך, אחריותיות וממשל: איך עושים את כל הפיקוח והשיוויון הזה בלי ליפול לסוציאליזם טוטליטארי? דמוקרטיה כערך תרבותי מהבית וחינוך לדמוקרטיה בבתי הספר. ממשל פתוח ושקוף שמאפשר לפקח שכל חלקי המכונה משתפים פעולה ולא מנסים לצבור כוח על חשבון האחר. ואיך בונים קיימות לתוך הכלכלה המודרנית? יש אנשים שמנסים. כמובן שגם בישראל. השאלה כמה גרוע עוד יהיה לפני שממשלה ישראלית תאמץ תוכנית אב, ולמה לא מתחילים מללמוד טיפה מגישות שאובמה מנסה להכניס בכיוון.

הייתי כאן מאוד פשטני וסכמטי (פירוט והבנה יותר מעמיקה תמצאו בלינקים) ואפילו נאיבי (ואפרט בפוסט אחר). אני מקווה שהפוסט הזה מצליח להתחיל להסביר למה קיימות איננה נישה אלא צו השעה להבנה של הכיוון אליו האנושות וישראל חייבות לחתור, ויפה עשור אחד קודם…

אז איך לרפא את הויקיפדיה?

זהו, פוסט אחרון בנושא הויקיפדיה, נמאס לי לטחון את זה ואני בטוח שגם לכם. אני רוצה לסיים בטון אופטימי ולחזור ל"שגרה".

אז אמרתי שבויקיפדיה יש בעיות כאלו ויש כאלו. ההחלטה על התכנים לא יכולה להיות דמוקרטית (כי האמת אינה מספיק גמישה, מה לעשות) אבל יש בהחלט מה לעשות לגבי הדמוקרטיות של התנהלות הקהילה ודפי השיחות.
שינויים תרבותיים וטכניים מבפנים:

  • לחזור ל-basics. כמו שציינתי, כללי ההתנהגות הם מוצלחים, רק צריך ליישם אותם – לחנוך במקום לצעוק, לתקן במקום למחוק, לסייע ולא לחנוק, לשמור על צדק ועל חוק, ולא לשפוך עם המים את התינוק. עד ראש השנה אני מאחל שנהיה לראש ולא לשמוק.
  • צריך להגביל קדנציות, שנה בתפקיד בירוקראט זה הרבה, שנתיים זה הרבה יותר מדי.
  • שלושה בירוקרטים זה פחות מדי.
  • לעודד פרקליטי שטן ולא להשתיק ביקורת על תהליכים והתנהגות.
  • למצוא מנגנון של MetaModeration למדיה-וויקי. אולי אפילו קיימים תוספים כאלו, נשאר רק להתקין אותם.
  • לשמור על השומרים באופן כללי, ולא לקבל את כל ההחלטות שלהם אוטומטית. להפעיל מחשבה ביקורתית. להציץ מדי פעם איך מטפלים בבעיות בויקיפדיות האחרות בשפות שאתם קוראים ולראות אם זה אפקטיבי. לראות אם יש באתר המטא או מקום אחר הפניה למחקרים מוסמכים שיראו שעם הנחמדות והכמות תבוא האיכות, כמו שטוען קליי שירקי. אם תמצאו מחקרים שמראים את ההפך אני אוכל כובע.

רעיונות לשינויים שיבואו מבחוץ:

  • בנות. נשים. צריך איזון לכל הטסטסטרון שמושפרץ בין כתלי הויקיפדיה (גם בשאר העולם אגב, לפי קרן ויקימדיה התורמות הנשים מהוות רק 13% מכלל העורכים). כל האקדמאיות המובטלות, כל האמהות־צמודות־בית־מבחירה, כל מי שמנצלת את חופשת הלידה שלה להרבות בקריאה ומנוחה, למה לא תכנסו לשפר ערכים שחשובים לכן? נסו ותראו שיעשה לכן טוב לגלות אולי עוד חברי וחברות קהילה עם ענין דומה ורצון ללמד האחד את השני בלי לקטול. ואל תצנענה את העובדה שאתן בנות המין השולט בניגוד לכמה שאולי מתחבאות בארון עם שם משתמש זכרי. ראיתי את זה קורה בIRC ובקהילת התוכנה החופשית וזה מאוד חבל, ההגמוניה הגברית הזו עם הסגנון האגרסיבי שלה תהיה חייבת להרגע אם תהיה הצפה נשית בין העורכים ובדפי השיחה. ישראלים עוצרים וחושבים פעמיים כשיש שם נשי באזור, ואני מאמין שיותר שמות משתמשים נשיים יעשו את העבודה.
  • כמו כן יש כאן את הנושא של אקו פמיניזם, דיכוי החלשים מכל הסוגים זה דבר רע – בויקיפדיה יש לשקם את אמון העורכים בקהילה. אני חושב שיש מקום למתנדבים מסוג "משא"ז" נגד התעמרות. אנשים שאולי לא מעניין אותם אפילו לעדכן ערכים אבל מוכנים להכנס להתערב לטובת אנשים שמותקפים לחינם או שלא בצדק.
  • כיתה של סטודנטים? בית ספר? עמותה שעוסקת בתחום שהויקיפדיה מוחקת לו מאמרים או שאינה מכסה? ארגנו מיזמים של "מתקפת עריכה" אבל עשו זאת באחריות. הסתכלו מה הסגנון הנכון למאמרים בארץ ובחו"ל, סגנון הכתיבה המומלץ, הקפדה על תחביר נייטרלי והבאת מקורות, הכינו כמה מאמרים ראשונים ודונו בהם בינכם. העלו אותם לתת-עמודים של דפי השיחה שלכם בויקיפדיה, ואז העלו את המיזם והציגו את עצמכם במזנון. הסבירו לויקיפדים הותיקים בבטחון שיש לכם מה להציע. הצפה של תורמים מסוג אחר בסוף תשנה את הסגנון של הקהילה.

בפוסט מושאר פתוח לעידכונים. אם יש לכם עוד רעיונות אתם מוזמנים להוסיף מתחת, ואת הטובים והחיוביים שבהם אעלה לכאן.

—–
כמה רעיונות מ"האזרח דרור":

  • "השיטה הכלכלית" – להקציב לכל ויקיפד "בנק הזהרות" לפני שהוא מקבל חסימות (לי זה יותר מזכיר את שיטת הנקודות בעבירות תנועה – ע.א.)
  • נסיון שלא לחסום אף משתמש וותיק (והכוונה לכל מי שהיה מספיק זמן בפורייקט ולא להגדרה הרשמית), קטן כגדול, ולהזהר מאוד בכבודו
  • להקים "קבוצה להליכות ולנימוסים" – משתמשים שיעירו למשתמשים על ביטוי לא הולם או תגובות אד הומינם. הקבוצה הזאת תקבל גיבוי מהבירוקרטים לכך שהפעילות שלה היא דבר חשוב ולא שולי.
  • לחזק את מוסד הבוררות. יש אנשים שכנראה ממש צריכים אותו.
  • להגיע להחלטות על ערכים בקונצנוס. לא יודע למה יש דעה קדומה נגד זה (וזה יכול לדעתי להוריד 90% מהריבים).

——
עוד שתי מילים משני אנשים שאני מעריך: קורי דוקטורוב שאומר ש"שקיפות היא חסרת משמעות אם אין צדק", וגם בארי שוורץ על כך שאחריותיות, הדדיות והתחשבות היא לא דבר שאפשר לכפות ולא משהו שנכון לעודד בשיטות ה"כלכליות" שמציע דרור, בהרצאה הנקראת "אובדן החוכמה".