Jazz 'n Roll בעוד הופעה משגעת בשבלול, מצורף קופון, מומלץ מאוד!
באותו נושא, אם למישהו יש מצלמת DV להשאיל לי לאותו סופ"ש, אנחנו רוצים להכין קלטת דמו של הלהקה, המון תודה מראש!
איך קוראים למלכוד הזה?
מאז יוסוף הלר, כולם פולטים "מלכוד 22" על כל מלכוד שהוא. אבל הרי יש כל מני מלכודים, הרשימה ארוכה.
כרגע אני מתכנן את הטיול לסקוטלנד, ואיתי אני מתכוון לקחת מחשב כף יד עם תוכנת GPS. אפשר לקרוא לי גיק גאדג'טים רציונלי – אני קורא ומתלהב אבל אני לא רץ לקנות ואני לא יושב שעות על רשימות SPEC כדי להשוות כל תכונה קטנה, במיוחד אם אין לי צורך אמיתי במוצר. עד היום הסתדרתי יופי בארץ ללא GPS ולכן אני לא רואה בזה פואנטה, אבל לטיולים הוא מאוד נוח. אתה הולך יום שלם לאיבוד (בכוונה!) בהרים היפים, או בכבישים לא מסומנים באיזור כרמים על גדת הנהר, וברגע שאתה רוצה לחזור לתרבות ולחפש מסעדה או מלון אתה מדליק את הGPS ותוך דקות מוצא חזרה את הדרך לעולם התרבותי.
אם כן, אני צריך מכשיר רק לשבועיים, ואין מי שישאיל לי אחד, כי כל החברים משתמשים בשלהם.
לקנות משומש? לך תדע אם הוא לא יעשה בעיות באמצע הטיול.
לקנות חדש? אם כבר אז כבר. אחד גם עם GPS אבל גם WIFI כדי לבדוק דואל בנקודות חמות. זה קצת מייקר. אני רוצה גם תמיכה בSDHC וכל התקנים החדשים אבל זה עדיין לא נתמך ברוב המכשירים בשוק.
והופ… הנה קפץ המחיר של הצעצוע בכמה מאות שקלים. בעסה. במיוחד אם רוצים את כל התמיכות… WM6, GPS, WiFi, BT, GSM, BDSM…
החיים קשים 🙂
מניפסטים? אהם….
כרמל כתבה מניפסט, או לפחות ככה היא קוראת לזה. המילה הזו גדולה עלי. בילדותי הייתי בשומר הצעיר ודיסקסנו את המניפסט הקומוניסטי. היום ההשראה שלי מגיעה יותר מהכיוון של מניפסט גנו, כל אחד מאלו השפיע (יותר ופחות) על מהלך חייהם של מאות אלפי עד מאות מליוני אנשים (ואחד מהם על מדינות שלמות).
אז לא מניפסט, אבל מעין הצהרת כוונות אולי? אני מסכים לגמרי עם כרמל, כאן זה הבית שלי ואני מסתובב בו חופשי. אבל עם כל הכבוד זה לא עד כדי כך בית. האנלוגיה של עירום שהיא נתנה לא תופסת פה (למרות שאני נודיסט בנשמתי). אני לא אספר כאן יותר מדי על החיים הפרטיים שלי ועל מצבי רוח, אני לא יכול להרשות את זה לעצמי, כי קוראים את הבלוג הזה אולי גם לקוחות, ולך תדע לאיזו קריירה אמשיך בעתיד – אולי דברים שכתבתי פה עד היום אפילו הם לא לעניין. רוני פעם סיפרה לי איך היא התחלחלה כשדז'ה-ניוז (היום גוגל-גרופס) עלה לאוויר. פתאום הודעות NNTP שנכתבו על מים ולא היו אמורות לשרוד יותר משבוע חזרו לנשוך אותך בתחת 3-4 שנים אחרי שחשבת שאין להן ביט של זכר. אפילו מIRC יש מי ששומרים ומפרסמים ציטוטים…
הייתי רוצה לכתוב על רגשות פה. במיוחד כשעובר עלי שבוע קשה או שאני צריך עצות בנושאים רומנטיים או מה שלא יהיה. אבל ה"לך תדע" עוצר אותי. לה עושים? לפתוח בלוג אלמונימי בבלוגלי, או להשאיר את זה במעגל החברים, דרך טלפון ואימייל ישיר? האם נכון לי בכלל להשתפך רגשית מול זרים? המון שאלות טובות שישארו תיאורטיות. זה לא שאפשר להפריח בלון ניסוי ואז למשוך אותו חזרה, הידיעה כבר נמצאת בעשרות קוראי רסס, אולי בגוגל קאש וארכיון האינטרנט? זה כמו שאנשים אומרים לי "עד שלא יהיו לך ילדים לא תדע עד כמה זה כיף והדבר הכי מדהים בחיים". אני מכיר הרבה אנשים שלא מפסיקים להתבכיין על זה שאין להם יותר חיים מאז הילדים, ואחרים שלא מכירים את אחד ההורים שלהם מאז שעזב בגיל 3 וזה משפיע להם על החיים גם 30 שנה אחרי. ילדים זה לא בלון ניסוי, אבל פתאום גם המילה הכתובה לא. דעות וחולשות שכתבת עלולות לחזור בבומראנג שנים אחרי. אני כנראה כבר לא אלך לפוליטיקה, אבל לרוב האנשים כאן זה יכול בהחלט לגרום צרות בעבודה (במיוחד אם יש להם חיים נון-קונפורמיסטיים בצורה כלשהיא). לפחות בתחום ההי-טק, אין אדם שהולך לראיון עבודה בלי לגגל את החברה אליה הוא מתראיין וכל מראיין חכם גם מגגל ראשית את האדם שבא לראיון. אין סודות. האח הקטן עינו פקוחה.
אז כאן זה לא הסלון שלי, ולמרות תחנוני המעריצות אני לא אסתובב כאן עירום, אבל זו החצר הקדמית, ואם תבואו לשבת ליד שולחן הפלאסטיק הלבן שיש פה, ולקשקש אני אשמח להצטרף.
עם הבגדים.
לסלון האמיתי שלי מוזמנים בהחלט רוב קוראי (כי לא מעט מהם אני מכיר IRL עוד לפני הבלוג) ושם אפשר ומומלץ לדסקס בעירום ועל עירום.
עדכון: כדי שפחות אנשים יבכו לי שויסטרד תוקע להם את הדפדפן, הריני מכבה את כל הגרפיקה והפיצ'רים. ממילא המלל זה הדבר היחידי שבאמת חשוב פה.
Grindhouse – האם הוליווד התייאשה מהקהל, או להיפך?
הסרט המסכן פוצל, נכשל, נדחה, אוחה, פוצל מחדש אצלנו בקולנוע…
הסרט(ים) הרי מוצלח מאוד, הביקורות אהבו אותו, רק הקהל לא יודע איך לאכול אותו. קווין סמית' וג'ו קארנהאן טוענים שהקהל פשוט מטומטם (וכנראה הם צודקים). אני מקווה שרוחם של רודריגז וטרנטינו לא תיפול, ועכשיו אני רק צריך לאסוף חברים וללכת לקולנוע…
אז מה הבעיה? הוליווד מוציאה פחות ופחות סרטים מקוריים ויותר סרטים שהם המשכים או הפקות מחדש. האם סף הענין אצל הקהל יורד ולכן הוליווד מכוונת יותר נמוך? הרי לא נראה לי שהוליווד מפיקה בכוונה סרטים בלי עלילה או בימוי אבל הפקה מאוד יקרה שגוררת אחריה פחות רווחים. משהו מדאיג קורה לצרכנים, אם תשאלו אותי. לפני כשנה יצא סרט שעוד לא ראיתי שנקרא "אדיוקרטיה", שמצייר עתיד בו בני האדם מטומטמים לגמרי. זו אמורה להיות קומדיה, ולפעמים אני תוהה. כשאני רואה את האמריקנים בוחרים אדיוט כמו בוש ועוד לכהונת המשך למרות שהרייטינג שלו נמוך שבנמוכים, הרספקט שלי יורד גם כן. על ההצבעה שלהם ברגליים לגבי איכות הסרטים אפשר גם כן לבנות תיאוריות, אבל השורה התחתונה היא די דומה.
חבלה בצהרי היום ועדכונים טכניים
זוכרים שסיפרתי פעם שהיה לי שכן שמוק? היה לי מאז עוד תאקל מוזר איתו, ולפני חודש לשימחתי הוא עבר מפה ובאו במקומו זוג צעיר נחמד עם כלב.
אבל כנראה שיש לנו אויבים בכ"ז. היום חזרתי הביתה לקראת 10 ואני רואה בנאדם מתכופף אצלי ליד הקיר ועושה דברים מוזרים בקופסת הכבלים. אבל הוא לא הפושע, הוא הטכנאי של הכבלים שעבד שעה ארוכה לשחזר את הנזק שעשה מישהוא עלום שם מסיבה לא ברורה. פתח את תיבת הכבלים שעל הקיר שלי וחתך לי ולשכן את הכבלים. לי לא היה אינטרנט, אבל לשכן גם לא היה טלוויזיה וטלפון. אחרי ששיחזר מחברים לכבלים הטכנאי גילה שבעצם לא מגיע אות מהצומת הקרוב (שנמצא מתחת מנ-הול בצד השני של הכביש), ומסתבר שגם לשם הגיע ג'ק המנתק. סיפור הזוי או מה? לפי הלוגים אצלי על המחשב זה קרה בשעות הבוקר.
עכשיו למשהו יותר אקוטי. הבלוג עושה לכמה אנשים צרות בכבדות שלו. אי לכך אני מכבה את הפיצ'ר לצפיה מראש בתגובה – ממילא יש פלאג שמאפשר לכם לערוך את ההודעה אחרי השליחה. בנוסף אני מחזיר את בורר התבניות. ספרו לי אם הכל עובד לכם טוב.
פסטיבל ג'אז בקיסריה
גם הפוסט הזה נכתב על ידי גיא:
טוב.. אז שמענו שזו השנה השלישית שהולך להיערך פסטיבל ג'אז בקיסריה.
אקדים ואומר שבשנה שעברה היה פסטיבל דומה בתאריכים דומים, עם הרכבים שונים.
גם בשנה שעברה הלכנו, מספר חברים ובני משפחה, לראות הופעה של להקה הולנדית, שמבצעת שירי ג'אז ובלוז של ניו אורלינס, משנות ה-30 וה-40 העליזות. להקת ביג-בנד רצינית, שנתנה הופעה בלתי נשכחת.
הארגון לפני שנה, היה הצד החלש של העניין. מספר הכיסאות שהושמו מול הבמה היו מועטים בהרבה, ונאלצנו לסחוב כיסאות מהבמה הקטנה רק כדי לשבת בצד.
אבל ההופעה היתה בהחלט שווה את זה. להקה מדהימה, שנתנה תצוגה יפהפיה של דיקסי, והדרן שארך עוד חצי שעה. חבורה מבוגרת, שאפשר היה לראות בבירור שהם נהנים לנגן ביחד, וזה הגיע למצב שהקהל, בזמן ההדרן, פשוט קם והתחיל לרקוד במעברים ובצידי הבמה. ואני מדבר על קהל באמת מגוון. מכל הגילאים.
להמשיך לקרוא פסטיבל ג'אז בקיסריה