הבונקר שבו נשמרים סודות המדינה
ביוטיוב מסתובבים כרגע כמה קטעים מוזיקליים של המאפטס שלא ראיתי מעולם. כל אחד מהם מועלה ע"י יוזר שמעלה רק סרטון בודד ובלי שום תאור מיוחד. חלקם הוא רק תשובה של סטאטלר וואלדורף לסרטון ויראלי אחר.
יש לי הרגשה שזה קמפיין מחתרתי לקראת החזרה למסך. מה אתם אומרים?
בתאבון(?)
התאוששתם? אז הנה מילון להסבר מה שראיתם, למיטב הבנתי.
ותודה לשי על הלינק מאיר העיניים 🙂
גיא ורועי המליצו, אז קניתי לי שלושה בקבוקים כדי להבין מה הסיפור. שתיתי אותם באירועים שונים בחודש האחרון ולא בישיבה אחת כמובן…
את הבאלטיקה 4 טעמתי עם פרק מותח של "דקסטר". מדובר במשהו בין דארק-אייל ורד-אייל לא מריר מדי, הזכיר לי את הרד-אייל של דאנסינג קאמל (אבל הזכרון שלי לא חזק בנושא). מאלט טיפה מתקתק אבל לא מאוד, ורמיזה לכשות. לא רע בכלל.
את הבאלטיקה 6 טעמתי שבוע אחרי כן עם "הדיילי שו" (הבוש הזה, אני אומר לכם!), הצבע חום סגול וכמעט אטום כמו סטאוט, אבל לא מדובר בסטאוט של ממש. בטעם יש אפילו טיפה יותר מתיקות שנלחמת עם עוד מרירות. יש רמז לפרי בשל כלשהוא, אבל הוא נקבר במרירות מוגזמת של הכשות שגם נשארת לסיומת בינונית ולא מאוזנת. לא הדבר החביב עלי.
את הבאלטיקה 9 טעמתי לאחר שבוע נוסף בין עוד תוכנית של דיילי שו לבין העונה החדשה של בולשיט ((תודה שי!)) (). הגרסא החזקה של הבאלטיקה 4. מדובר בלאגר קל. הגז כל כך עדין שאולי הוא מסווג בכלל כאייל בהיר (לא סגור על ההגדרות). הריח הוא מאלט עדין, הצבע זהוב צלול ובטעם המאלטי יש משהו נקטריני אבל לא מתוק, עם צביטה מרה קלה בקצה. לא קל לחלוטין כמו איזה לאגר ממוצע, בהחלט יש יותר גוף ממה שציפיתי, אבל חביב מאוד. 8% אלכוהול לא מורגשים
את הפוסט הזה אני רוצה גם להקדיש לאיש יקר, ג'ורג' קרלין, רציני ומצחיק, אוהב וכועס, רגוע ומעוצבן, אתאיסט ומאמין בבני אדם, מנתח צלול של הסטוריה ופוליטיקה (מעמדה ליברטרית) וגם נביא זעם… למה שאנסה לעטוף את הכל, אני אתן לו לספר על עצמו לבד:
הוא היה גם פעיל, על הבמה ומעבר לה, בנושאים של חוקי המוסר של צנזורת טלוויזיה. לקח את המחאה לידים איפה שלני ברוס עזב אותנו בטרם עת. נלחם נגד תביעות במשך שנים על זכותו לדבר והקהל לשמוע גם מילים גסות ורעיונות לא אורתודוכסיים. הוא הופיע על הבמה במשך למעלה מ40 שנה, עד לשבוע שקדם להתקף הלב האחרון שלו, שגמר עליו סופית.
אנשים שלא מנהלים רשתות לא יודעים אילו בעיות יכולות לקרות כשבוחרים בשמות בעייתיים למחשבים. אתה עלול למצוא את עצמך מתקשה למצוא שמות חדשים למחשבים נוספים או במקרים קיצוניים למצוא התנגשויות, ואני אתן דוגמאות:
1. חבר שלי שרת ביחידה מסוימת בצבא אי שם בשנות התשעים, שם כל מכונות הסולאריס היו שמות של דמויות שייקספיריות וכל תחנות הSGI היו שמות של תבלינים. יום אחד כשנרכשו כמה מכונות חדשות ונגמרו לו התבלינים הוא כמובן בא אלי. הלכנו למדף התבלינים של אימי וחיפשנו וחיפשנו לשוא שמות שעוד לא היו להם, עד שגילינו שמלח וסוכר לא היו מיוצגים ברשת בכלל 🙂
2. חבר אחר ביחידה אחרת קרא לכל המכונות שלו בשמות של מותגי קונדומים (אכן יחידה אחרת למדי) כמו דורקס וטרוג'אן, והגיע עם כמה מהמכונות לתרגיל ביחידה אחרת, שם כל הרשת נותבה ע"י ראוטרים בשמות פשוטים ולענין כגון R0, R1…. וכמובן שהיתה בעיה של התנגשות מרחב השמות כי לשתי הקבוצות היה R3.
3. בחברה מסוימת בנה ידידי מארק קלאסטר חישובים, זה היה עוד לפני המצאת המחשבים הדקיקים של 1U שיש היום, ו40 מחשבים הוכנסו לארבעה ארונות. בכל מצב אחר אנשים היו קוראים להם במספרים רציפים כמו C01 עד C40 אבל לא מרק. הוא החליט לקרוא לארון אחד בעשרה שמות שונים של וודקה, לשני בעשרה שמות של קוניאק, לשלישי בעשרה שמות של ויסקי וכך הלאה. באיזשהוא שהוא שלב הוא קיבל תלונות כשלאנשים נמאס להקליד שמות ארוכים כמו glenfiddich 13 פעם ביום כדי להגיע לשרת ונאלץ להוסיף גם שמות פשוטים…
4. בחברה שבה עבדתי בקליפורניה התחילו ממשרד קטן, ולכל המחשבים ניתנו שמות מ"שלגיה" כי לא תכננו יותר משבעה גמד^H^H^Hאנשים. השמות נגמרו מהר ונאלצו להוסיף "יער", "נסיך", "מכשפה" ואחד הלינוקסים גם קיבל את השם "תפוח", אבל אז הגיע איש מכירות עם מקינטוש. הוא קיבל כמובן את השם "רעל" 🙂
5. פעם קראתי לשני המחשבים שלי בבית רן וסטימפי וחשבתי שאני מה-זה מקורי ואף אחד לא יבין זאת בארץ, עד שגיליתי שבכל חברת היי-טק שניה כבר היה איזה גיק שעשה את זה לפני…
6. בחברה שאני עוזר לה להקים את מערך הIT בימים אלו בחרה חנית את משפחת אדאמס כנושא. בהתחלה פחדתי שהמרחב יגמר מהר מדי (כמו בשלגיה לעיל) אבל גיליתי בחיפושים ברשת עוד המון בני דודים וחיות מחמד, וכרגע מספר השמות בDNS הוא למעלה מ20 שמורים מראש, ופחות מ10 מכונות.
7. מרגע ששמתי שרתית ראשונה משלי בהוסטינג לפני כ4 שנים, החלטתי לתת להן שמות נשיים. זו של היום שמה Uma (על שם ת'ורמן) והגיק שבי ציין בשמחה שיש לה יותר CPU cores מאשר אותיות בשם.
כל פעם שאני מתקין למישהו שרת או תחנה ושואל אותם אם הם בחרו שם, לרוב מסתכלים עלי מוזר. הם לא מבינים שזה מאוד אישי ויקבע את חלק מהיחס שלהם ליצור הזה שאמור לעזור להם לעשות את העבודה? הטלפון הנאמן שלי השתנה עם השנים אבל מרגע שהוא מתחבר לי את המחשב ומנהל לי את היומן, שמו "סנשו" ע"ש נושא כליו של האביר בעל דמות היגון. לא יכול לחשוב עליו אחרת. גם למכוניות יש לנו במשפחה תמיד שמות, כמו "חיימ'קה" ו'השָבָּזָ"ן' (סיפור ארוך) או Shilo'i Wingu שזה אמר להיות "כנף לבנה" ביפנית לפי מישהו שלא סמכתי מעולם על היפנית שלו.
אז איך אתם נותנים שמות למחשבים או מכוניות או טלפונים שלכם?
פרסומת הזויה לטורקיש אירליינז. מה יקרה כשאנשים יעלו לטיסה ויתבאסו שזה לא אמיתי? אנשים די מטומטמים לרוב…
(מצאתי בוירוסיה של אבי אברמס)
כמו כן, המוצר הזה נשמע טעים משהו בן-זונה:
והנה מצאתי רשימה של שמות מגוכחים (למי שממש משועמם בעבודה כרגע)
שווה 1000 כותבים מחדש את ההיסטוריה בזיכרון הצילומי הקולקטיבי.
יאללה, אני הולך להיות יעיל במקום אחר.
כרגע ((נכתב לפני כשבוע, רק עכשיו סיימתי לערוך את הפוסט…)) חזרתי מהסרט אייזנמן, והוא בועט תחת.
למה התרגום המצחיק? כי ככה. התרגום בקולנוע הישראלי מתדרדר ומתחיל לשאוב השראה ממקומות כמו ערוצי כבלים נידחים. כנראה נגמרו בארץ המתורגמנים הטובים. ההברקה המוצלחת ביותר היא ללא ספק, כל פעם שמוזכר MIT בסרט (פעמיים שלוש) בתרגום מדברים על הטכניון.
אבל צחוקים על התרגום בצד, הסרט הזה היה כיף. כמובן שאי אפשר ציטוט/תשובה לסופר מן, והופעת קמיאו מהירה לסטאן לי בתפקיד הומוריסטי-משהו, אבל מדובר כאן בדור חדש של סרטי גיבורי קומיקס, מהזן של "באטמן מתחיל" והפקות דומות, במקום להביא לנו למסך אקשן רצוף או פאתוס שמאלצי, נותנים לנו דמויות קצת יותר עגולות ואמינות ומחוברות לחיים העכשוויים שלנו. כמו כן יש כאן כמובן את טריק העלילה החביב של ההקבלה המתבקשת לאמריקה שששה להתקפות צבאיות ועוד מעט תתחיל לעשות מפנה ולדאוג לחיי אדם והשבת השפיות.
סה"כ הסרט לוקה במעט מאוד. יש בו שטחיות של סרט גיבור על, אבל עדיין יותר קרוב לעומק (גם אם רדוד) של באטמן. יש בו אקשן אבל גם דרמה בדיאלוגים וסיטואציות רגילות. יש בו את רוברט דאוני הנהדר בתפקיד שנתפר עליו כמעט באלגנטיות של החליפות שלו (הוא מחליף בסרט שלוש חליפות מתכתיות ועוד כמה מחויטות). חבל שהתפקיד של פאלטרו מיותר ומגוחך, אבל סלחתי לה עקב ג'ינג'יותה הנעימה בסרט. ג'ף בריג'ס מזכיר לנו שהוא יודע להיות גם ההפך הגמור של לובובסקי (וחבל, כי כולנו מתגעגעים לdude), ובסה"כ מדובר בסרט שעושה חשק מיידי לעוד שני המשכים ובדחיפות, וכמובן, חייבים מרצ'נדייסיניג בהקדם.