הברית החברתית – תרגיל מחשבה

אחד הדברים שהכי קשה לי לראות זה הפיצול וההתפוררות של השמאל בארץ. מערכות החדשות מנסות לייצר כרגע ספקולציות חסרות שחר של יחימוביץ'+אולמרט+לבני+לפיד ושאר המצאות מוזרות כדי לראות איך הסקרים מצביעים בשבילם.

אני תוהה למה לא מכריזים פשוט על מצע קואליציוני מראש, על בסיס המלצות ספיבק/יונה, ומתאחדים לרשימה מסביב לזה, שתכלול את העבודה, הירוקה, מר"צ, החדשה, חד"ש וכל מי שרק אפשר. תחשבו על המפלגה הדמוקרטית בארה"ב. יש בה המון קולות והם כולם רצים ביחד. זה לא יאפשר ליצור גוש הרבה יותר רציני? זה לא מקל על הקמת גוש שיאיים על הימין הלא חברתי ששוב ושוב בורח לשיח בטחוני כדי להתחמק מהבעיות הכי בוערות פה?

אמן ואמן שינהלו פה מערכת בחירות עם יושרה ובלי בריחה ל"שקט יורים", אלא מלחמה אמיתית על הנושאים החברתיים לשם שינוי.

מצלמות ריגול ברחובות תל אביב

כבר הוכח שהן אינן עובדות בלונדון (שם התחילו לכסות את העיר במצלמות שיטור עוד ב-1965), וכבר ראינו כמה צריך היה לעוות את הסטטיסטיקה כדי שניסוי "עיר ללא אלימות" יעבור באילת כ"הצלחה". עכשיו הפרויקט מגיע לעו ערים, והנה גם לפתחה של עריית תל אביב.

הערב עיר לכולנו מצביעה אי אמון בקואליציה של עיריית תל אביב. קואליציה שמשום מה עדיין כוללת חברים של מרצ, למרות שהיא מדכאת בברוטליות את המחאה ולא מקדמת אף אחד מהנושאים של חינוך, רווחה ודיור שעלו בה. הערב אותה קואליציה הולכת גם לדון בתקצוב התקנת מצלמות ריגול ברחבי העיר. עו"ד יהונתן קלינגר כתב לחברי המועצה את המכתב שבהמשך.


מצלמת ריגול, ככר הבימה. תמונה של אייל איתקוביץ'

חברי מועצה יקרים שלום רב,

שמי יהונתן קלינגר, אני תושב העיר ועורך דין; אני פונה אליכם בדאגה כיוון שהיום, במהלך ישיבת המועצה, תתבקשו לאשר תקציב של מיליוני שקלים לצורך הצבת מצלמות במרחב הציבורי כחלק מיישום חוק העזר העירוני להסדרת הבטחון. חשוב לי לכתוב לכם כי בעקבות דיון שנערך לפני כחודש ומחצה בכנסת הוחלט להקפיא הצבת מצלמות ברשויות המקומיות עד לאחר הסדרת העניין בחוק והוצאת נהלים מסודרים לשימוש במצלמות שימנעו פגיעה בפרטיות התושבים ובמיוחד פגיעה בקטינים.

ההצבעה היום בעד העברת התקציב, וזאת לפני שהועברו נהלים מסודרים, משמעה מתן צ'ק פתוח לעובדי העירייה לפגוע בפרטיות התושבים והינה פעולה שעומדת בסתירה מוחלטת להנחיות הכנסת בנושא. אני קורא לכם היום, לפני שהעניין יהא מאוחר מדי, לא להצביע בעד.

לאחרונה, בעקבות דיון ארוך בכנסת, הכין משרד המשפטים מסמך המפרט את הבעיות בהצבת מצלמות אלו, כולל בעיה של העדר סמכות; בין היתר, קבע משרד המשפטי כי "‫השאלה האם ראוי ורצוי "להפריט" את הסמכויות המיועדות לטיפול בבעיות אלה, ולהעבירן‬ ‫מטיפול המשטרה לגורמים נוספים, כגון הרשויות המקומיות היא בעיה נכבדת וקשה,‬ ‫החורגת בהרבה מגבולות מסמך זה. מפאת קוצר היריעה, די אם נדגיש בשלב זה שבדומה‬ ‫להפרטת השימוש בכוח, גם הפרטת השימוש באמצעי הפוגע באופן חמור בפרטיות – איננה‬ ‫עניין של מה בכך והשלכותיה על חירויות האדם עשויות להיות עמוקות ונרחבות.‬"

כמו כן, דרש משרד המשפטים כי בטרם תתקבל החלטה כלשהיא על הצבת מצלמות, יש לערוך דיון ציבורי מקיף, ובדיקה משמעותית "בטרם קבלת ההחלטה על עצם השימוש במצלמה יש לערוך תסקיר של‬ ‫השלכות השימוש במצלמה על זכויות הציבור, ובמיוחד על הזכות לפרטיות; ככל שתחום‬ ‫הכיסוי רחב יותר, והיקף האנשים המושפעים צפוי להיות גדול יותר – כך צריכה להיות‬ ‫הבדיקה המכינה עמוקה ומקיפה יותר‬". כך, בכל הנוגע לקטינים, הבהיר משרד המשפטים כי "‫תשומת לב מיוחדת יש להקדיש גם לשימוש במצלמות מעקב במקומות בהם נוהגים‬ ‫להתכנס ילדים, כגון מוסדות חינוך או מתנ"סים. בהיעדר הסמכה מפורשת לפי חוק להפעלת‬ ‫המצלמה, ספק אם ניתן להסתפק ביידוע פסיבי של הילדים המצולמים באמצעות שלטי‬ ‫אזהרה, כבסיס להכשרת המצלמה: שהרי בעיקרון ילדים אינם כשירים לביצוע פעולות‬ ‫משפטיות כדוגמת מתן הסכמה )ולו מכללא( לפגיעה בפרטיותם."

ניתן לקרוא את המסמך המלא של משרד המשפטים בעמוד האינטרנט http://www.justice.gov.il/MOJHeb/ILITA/HaganatHapratiyut/MeidaMerashamDB/cctvopinion.htm

בעקבות מסמך זה, ערכה ועדת המדע והטכנולוגיה בכנסת דיון אשר בו נקבע כי תוקפא תכנית הצבת המצלמות וזאת עד לחקיקה מסודרת. בהודעה לעיתונות אשר פרסמה חברת הכנסת רונית תירוש, יושבת ראש הועדה, הוחלט כי:

"משרד המשפטים יכין הצעת חוק שבו יוגדרו תכליות מותרות לשימוש בצילום במרחב הציבורי. כמן כן הצעת החוק תעגן את חובת יידוע הציבור על הצבת מצלמות.  הרשות למשפטים, טכנולוגיה ומידע תפיץ את הגדרת "מאגר מידע", לרשויות השונות. משרד הפנים ינחה משפטית את הרשויות המקומיות, באשר לסטנדרטים הנדרשים להצבת מצלמות. כמו כן, יחייבו את הרשויות ברישום במאגר המידע".

ההודעה לעיתונות:
http://portal.knesset.gov.il/Com13mada/he-IL/Messages/02-05-2012a.htm

כלומר, הצבעתכם היום בעד אישור הצבת מצלמות בטרם יועבר חוק המסדיר את הנושא, ובטרם יוצאו הנחיות מסודרות, לא רק שתפגע באזרחים אלא תגרום למצב בו ההחלטה תסתור במפורש הנחיות של הרשות המחוקקת. אני קורא לכם היום להתנגד להצעה ולא להעביר סכומים וזאת עד שיועברו ההנחיות המסודרות לעיונכם, כך שתוכלו לבדוק שהכסף אותו אתם מעבירים לטובת הפרויקט אכן עומד בהוראות החוק ושומר על פרטיות הציבור במידה הראויה.

עותק ממכתבי זה נשלח לחברת הכנסת רונית תירוש, יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה, וכן אתר עבודה שחורה.

בברכה,
יהונתן י. קלינגר, עו"ד.

אני מעדיף דו מימד בקולנוע

(מכתב ששלחתי למפיצי "הנוקמים", ayelet@forumfilm.co.il)

שלום איילת,

לפי הדיונים שראיתי בפייסבוק, את האדם לפנות אליו בנושא הבחירה שלכם בהפצה של סרטים בתלת-מימד בלבד. בקשתם של אנשים עם בעיות ראיה מובנת וראויה להתייחסותכם האוטומטית, ויש לא מעט אנשים שסובלים מהריצוד של הקרנות כאלו. אני רוצה להזכיר שיש אנשים מרכיבי משקפיים שלא נוח להם השימוש בזוג נוסף, אנשים שלא בא להם מחיר הפרימיום של הקרנה כזו ואנשים שהגימיק פשוט יותר מפריע ממוסיף לחוויית הצפיה שלהם.

לפי כמות התגובות ב"עין הדג" ובקהילות חובבי המדע הבדיוני, נראה שיש רוב מוחץ למעדיפי דו-מימד בדיוק אצל הצופים הכי מתלהבים – האנשים שיכתבו על הסרט בפורומים, ברשתות החברתיות ובבלוגים, וייצרו לכם שיווק עממי לסרטים שאתם מפיצים. אנחנו כוח שחבל לכם להתעלם ממנו כי אנחנו מובילי דעת קהל, לפחות בתוך הקהילה שלנו אבל חברים בה מבקרים ועיתונאים. אני בטוח שיהיהו גם קולנועים שאינם מצוידים להקרנות תלת מימד שישמחו לחזור להקרין את הסרטים האלו והקהל ישמח שלצרכנים ניתנת בחירה. המעריצים ממילא יזמינו לצפיה את הסרט גם בDVD אח"כ (או יורידו באינטרנט), אז למה לוותר על ההכנסה מהצפיה הראשונה שלהם שתהיה בקולנוע?

אני יודע שנתי אהרונוביץ' מ"סרט קון" פנה אליכם לגבי "הנוקמים" שיוקרן מחר בצהריים ב"יס פלאנט". אני אלך לראות את הסרט אפילו אם יוקרן בתלת מימד, למרות שזו לא ההעדפה שלי. אני תקווה שתמצאו פתרון טכני ראוי. אני בטוח שלקולנוע יש אופציה להקרין רק את עין ימין או שמאל של הסרט, ואני בטוח שגם קל להביא עותק דו מימד רשמי (לוקח שעתיים דרך האינטרנט, לפי החדשות). מקווה שתוכלו לתת לי כלקוח את החוויה שמתאימה לי יותר.

בלוגרים מאחורי הקלעים? ניסוי נוסף להתניע קבוצת לינקד-אין

פתחתי לפני כמה שנים קבוצה לבלוגרים ישראליים בלינקד-אין. לא משנה אם אתה בולג בעברית או באנגלית, אם מתוך ישראל או על ישראל. חשבתי שיש לנו נושאים משותפים לדסקס, אבל לא הצלחתי לעורר שם הרבה תעבורה. הנה נסיון קטן שלי לעורר את הקבוצה מרבצה. אתם יכולים לענות כאן, אתם גם מוזמנים לענות שם אם יש לכם משתמש בלינקד-אין (הקבוצה פתוחה, לא חייבים להצטרף אם לא בא לכם).

חג חירות ביטוי שמח (גם אם באיחור של שבוע)

הי חברים!

מאז שהקמתי את הקבוצה הזו לא עבר הרבה תוכן. נשלחו לפה כתבות שיווקיות וסתם שטויות שלא קשורות לבליגה (בלוגינג), עד שנאלצתי לחסום פרסומים במודרציה. אני תוהה אם יש בעצם נושאים שמעניינים את כולנו ביחד, אם זה נושאים טכניים (עברות של פלטפורמות וערכות נושא) ואם חוקיות (פגיעה בחופש ביטוי בישראל, הגנה על האינטרסים של בלוגרים פוליטיים).

בשנתיים האחרונות ראינו עוד כמה התקפות על בלוגרים ונחרדנו לראות חוקים משתנים בנושא לשון הרע שעלולים להקל על תביעות SLAPP בעתיד. אני אשמח לשמוע מה דעתכם על הנושא, אם נתקלתם בתופעות האלו בבלוג האישי שלכם, והאם הייתם מוכנים לשתף אותנו בפומבי בסיפורים. אם תוכלו אפילו בעילום שם, אבנר פינצ'וק מהאגודה לזכויות האזרח אוסף עכשיו חומר בנושא כדי לפרסם דו"ח על שימוש בלשון הרע ואיומים דומים להשתקת בלוגרים, והוא ישמח לשיתוף פעולה מצדכם ומצדכן.

בנושא קרוב, לאחרונה קמה בישראל הסתדרות עיתונאים חדשה, והזמינה בלוגרים להצטרף כחברים. למרות שלנו אין את הבעיות שלהם בדיוני שכר, אני חושב שאלו מאיתנו שכותבים על אקטואליה ובמיוחד בלוגרים (גם מימין!) שפוחדים מהתפוררות חירות הביטוי, יכולים להצטרף ולקבל גב בנושאים הבעייתיים האלו כשהם הופכים להיות בעיות בזירה האישית. אשמח לשמוע מה דעתכם גם על הנושא הזה, ומה הייתם רוצים לראות בצ'ארטר של הסתדרות העיתונאים שיגרום לכם להצטרף לכחברים או כפעילים. הם רשמו עד היום כבר 1000 חברים אם אני זוכר נכון. אם תרצו, אבקש מדרור פויר או אחד ממנהיגי התנועה שיכתבו פה כמה מילים.

לבסוף, רציתי להגיד שחפרתי השבוע בלינקים ישנים של עמודים שהתכוונתי להגיע לקרוא, הרבה מהם הובילו לפוסטים בבלוגלי שכבר לא קיימים לצערי הרב. הלוגו של בלוגלי עדיין מופיע בסמל הקבוצה הזו וכואב לי להוריד אותו. האם אתם חושבים שעכשיו אחרי שרשימות ובלוגלי ירדו, למרות התהליך הכואב, יש פה חור שלא התמלא, או שבעצם אפשר גם בלי? גם כאן אשמח לשמוע מחשבות ואולי לעורר קצת דיון :-)

אז אתם מוזמנים לקפוץ לתוך הדיון, ואתם מוזמנים גם להציץ ולהתייחס לשאלה שלי לגבי תפיסתכם את העיסוק במיקרובלוגינג כסוג של בלוגינג או תחרות בו.

תנו לסבתא לנצח

בחודשים האחרונים נחשפתי לכל כך הרבה סיפורים של הזנחה, ניצול ואי צדק. אני לא מדבר אפילו על סיפורים שנחשפו בעקבות או לצד המחאה החברתית, אלא סתם סיפורים שקורים לחברים ובני משפחה. כיוון שסבא שלי התדרדר למצב סיעודי יצא לי לשמוע לא מעט על צרות של בתי אבות ולראות בעצמי את הבעיות בבית האבות שלו. על המכשולים הבירוקרטיים שמוצבים בדרכה של אמא שלי כדי לקבל עזרה פינאנסית שמגיעה לה מקופת החולים וביטוחים אחרים שנועדו בדיוק למצבים האלו. אין דבר שהכסף לא פותר, אבל בשביל זה צריך פנאי וראש צלול כדי למלא טפסים, ולנצח בקרב הסבלנות עם רשויות וחברות ביטוח (מי לדעתכם יותר גרוע? אני עוד לא החלטתי).

שמחתי לגלות שיש גופים שעוזרים! לאחרונה זוגתי, שמבול הידיעות על בעיות של אי צדק גרם לה לנסות להקים מאגר בנושא "מהו צדק חברתי", התנדבה לעזור לשורדת שואה אחת במאבקה להשיג זכויות המגיעות לה בחוק, וכך הגיעה אל עמותת "אביב לניצולי שואה". חבורת אנשים מקסימים, חבורת עורכות דין שהחליטו שיש לעשות את המקסימום כדי להגיע לכל שריד שואה, לסייע איפה שעוד נדרש או ליידע אותם כשנפתחות מני קצבאות אירופיות.

לדוגמא, כרגע הם מחפשים שורדים שחיו ועבדו בגטאות, כדי לעזור להם להגש טפסי בקשה. מכירים שורד שואה שעבר תקופה בגטו? אפילו ילד בן 5 או 6 שעבד אולי בניקיון או צחצוח נעליים או עזר לאבא בחנות? גשו עוד היום ומלאו את הטפסים, תוכלו להשיג להם 2000 אירו, אבל אל תחכו, כי חייבים להגיש את הבקשה לפני 2012. העמותה בדיוק חידשה את האתר שלה, בתקווה שיהיה יותר קל למצוא שם את המידע והטפסים, והם מאוד ישמחו אם נעזור להם להפיץ את הידיעה. אייטמים אפילו התפרסמו כבר ב-J14 ואתרים אחרים. אני מקווה שכל בלוגר וצייצן שקוראים פה את הפוסט יפיצו הלאה את הענין בעוד אתר או מדיום אחד נוסף לפחות! תבורכו!

עדכון, אני מצרף גם את הפרסום לעיתונות:

הושק האתר המחודש של עמותת אביב לניצולי השואה – כל הזכויות, המסמכים וההסברים הנדרשים למיצוי זכויות והטבות.

האם ידעתם שניצולי שואה שעבדו בגטו ללא כפיה זכאים להגיש בקשה לקבלת 2000 אירו מקרן הגטאות הגרמנית, וזאת עד ליום  31.12.2011 בלבד?

שליש מניצולי השואה אינם ממצים את זכויותיהם על פי החוק, וזאת בשל חוסר מודעות לנושא.

עמותת אביב לניצולי שואה מפיצה את הידע על הזכויות ומסייעת לניצולי שואה במיצוי זכויותיהם על פי התוכניות והחוקים הקיימים כיום במדינת ישראל , וזאת ללא כל תשלום מצדם. למעלה מ-80 מיליון שקל הועברו לניצולים בזכות פועלה של העמותה ומצבם הכלכלי של אלפי ניצולי שואה השתנה לטובה.

ייתכן שמול דלת ביתך חי ניצול שואה.. ואין לו את הידע והכוחות הנדרשים למיצוי זכויותיו.

כדי להגיע לכל ניצול שואה לפני שיהיה מאוחר מדי, הניצולים זקוקים לך!

כל אחד יכול לעזור. להיכנס לאתר המחודש המפרט את כל זכויות הניצולים בצורה ברורה, לצפות בסרטוני הזכויות באתר, ליידע את הניצולים על זכויותיהם, להתייעץ עם אנשי המקצוע של העמותה בכל שאלה שעולה, להוריד מהמחשב טופסי בקשה ולסייע לניצול השואה למלא ולשלוח.

אתר עמותת אביב לניצולי שואה http://avivshoa.co.il/

תא קולי: 072-2424404

מה זו בעצם כלכלה אקולוגית?

כבר כמה זמן שאני רוצה לכתוב את הפוסט שיענה על השאלה שבכותרת הזו, אבל אין באמת תשובה. גיא כתב השבוע פוסט על הקצב המבהיל שבו מכשור ומיחשוב זורקים אנשים משוק העבודה (נושא שהתייחסתי אליו פעם-פעמיים פה בבלוג), וסיים במילים:

אני לא חושב שצריך לעצור את הקידמה, אבל צריך לחשוב אם הקידמה הזו לא עוצרת אותנו.

הקידמה לא עוצרת אותנו, השיטה הכלכלית עוצרת אותנו. עוצרת אותנו כי בשיטה הנוכחית קידמה טכנולוגית באה על חשבון אנשים, חיות, טבע ומשאבים. השיטה הכלכלית הנאו-ליבראלית של מילטון פרידמן (זכרונו למיאוס) איננה "נאו" שום דבר, היא חזרה מעידן הנאורות לחוקי הג'ונגל. כניעה ליצרים הנמוכים של האדם במקום טיפוס למקום מתקדם יותר.

לפרידמן יש עובדות נכונות (למשל, רב הרפואה והפרמקולוגיה המדעית המודרנית פותחה במערב הקפיטליסטי ולא במזרח) אבל לפחות הנחת יסוד אחת בעייתית – בהסתמך על ההיסטוריה אין שיטה יותר טובה לשגשוג.

יש לי שלוש תשובות לזה – הראשונה היא שבעוד שזו הנחה יחסית נכונה, השיטה הנוכחית מובילה יותר לצמיחה מאשר לשגשוג, וצמיחה ללא גבולות היא בלתי אפשרית בטווח הארוך ומסוכנת בטווח הבינוני (אם לא המיידי, במצב האקלים).

השניה היא שההיסטוריה (של ההווה) היא לא מה שהיה פעם. לא משנה אם אתם מאמינים שהסינגולריות קרבה או לא, העובדה היא שכוח מכונות מחליף כוח אנשים זול ואף בינוני, או לפחות מאוד מוריד את ערכו ומשכורתו. אפשר לייצר יותר אוכל, ביגוד ואנרגיה ע"י פחות ידיים עובדות. יש מספיק מזון להאכיל את כולם אבל לא מספיק מקומות עבודה, ואנשים מתים ללא צורך ברעב ומחלות. ד"ר משה צוקרמן שאל אותנו פעם בשיעור מתי התחיל העידן המודרני. האם בהצלחת בנית המטוס? החשמל? מנוע הקיטור והמכונות? המהפכה הצרפתית? לטענתו, אם אפשר היה למתוח קו כלשהו ולהגדיר שהתחיל עידן חדש, זה היה אי שם בשנות הארבעים של המאה שעברה, תוך כדי או אחרי מלה"ע השניה, הנקודה שבה המין האנושי החזיק ביד את כל הכלים והמשאבים הדרושים לכך שאף אדם לא יאלץ יותר למות ברעב אי פעם. למרות זאת, הנה אנחנו כאן, 70 שנה אחרי, וישנם אנשים רעבים ללחם בעולם הראשון, כולל אצלנו כאן בארץ.

השלישית היא שזה שקפיטליזם היא אולי השיטה הכי טובה שאתה יכול לחשוב עליה, לא אומר שאין משהו יותר טוב שעוד לא הצליחו להמציא או להביא לאופטימום.

כששאלתי את ידידי בעמותה לכלכלה בת קיימא מה היא בעצם כלכלה בת קיימא, לרוב קיבלתי סרטוני נבואות זעם על פונקציות מעריכיות, על כסף כחוב, על הבעיות שבצמיחה לעומת שגשוג. שאלתי אותם מה אם כן הפתרון ואיך הוא נראה? האם להפריד מטבע מקומי מכלכלת הנדל"ן או מסחר ספקולטיבי ובינלאומי? האם לעבור מבנקים ריכוזיים לבנקים קואופרטיביים ומיקרו-הלוואות במקום כרישי-פירמידות? איך יתנהל שוק עם 0% צמיחה בשנה? איך זה יראה לאזרח הפשוט בתור כלים פינאנסיים בבנק, מה יחליף את הפק"ם? מסתבר שיש המון מודלים אופטימיים שלא נוסו בשום מקום. אין תיאוריה כלכלית, רק היפותזות מודבקות ברצון טוב. צריך אבל להתחיל מאיפשהוא.

ג'ין רודנברי היה הומניסט שדמיין עתיד פוסט-פוסט-פוסט קפיטליסטי. ביקום של "מסע בין כוכבים" אין כסף, אנשים עובדים כי בא להם, כל אחד לפי יכולתו ולכל אחד לפי צרכו (הצנוע תמיד). אין סיבה להתחרות על משאבים כי יש שפע מהכל. הרפליקטור מייצר מה שצריך, האנרגיה מתחדשת וזולה. אנחנו מתקרבים לעתיד הזה, בימי חיי (אם לא אחטוף התקף לב סופני בגיל 45 כמו שאני מתכנן) אני אראה הרבה מהטכנולוגיות האלו יוצאות אל הפועל אם אינן כבר כאן. אז למה אנחנו לא מתארגנים בהתאם? האם הפיתוחים האלו מתבצעים רק במעבדות יקרות של בעלי ההון, מוגנים בפטנטים לזמנים ארוכים מההגיוני, עם יד מונחת על צווארי הממשלות כדי שלא יתנו לזה להשתנות? ובכן, כן לצערי. לרוב.

אנרגיה זולה לא תפותח בחצר האחורית של אף בית באף פרבר. מקולטי שמש מתקדמים וננו טכנולוגיה ועד לביוטכנולוגיה, רוב רובם של הפיתוחים עדיין צריך כלים וכסף. אנרגיה מהיתוך (קר או חם) עדיין איננה זמינה, מחלות יהיו איתנו לעד בצורה כזו או אחרת, וממשלות נכון להיום יותר יוצאות מפיתוח במקום להכנס אליו. אם בגלל לחץ תעשיינים ואם בגלל חוסר הבנה של הציבור בחשיבות של טכנולוגיות פתוחות וידע ברשות הציבור.

זו אולי הצרה הכי גדולה של המהפך הדרוש – לקפיטליזם אין ענין אמיתי בו.

כדי להגיע לחברה שלווה שחושבת קדימה ומצילה את עצמה צריך צדק ולכידות חברתית – ערכים שלא קשורים לקפיטליזם באופן ישיר – אבל קפיטליזם מגדיל פערים, ופערים גדולים מפוררים מערכות צדק ובווגאי שמעמדות מפוררים לכידות חברתית. כדי לעודד את השוק לייצר מוצרים ושירותים שיעזרו לעניים שלא יכולים להיות לקוחות של מוצרים ושירותים יקרים, יש לתת אותם בחינם או בסבסוד או בכל צורהה אחרת שאיננה כלכלית, לפחות לא בטווח המיידי. למדינה משתלם להשקיע בחינוך, אבל רק בטווח הרחוק. הבעיה היא כשעסקים וחשיבה עסקית של רווחים מיידיים משתלטים על מערכת השיקולים.

אני לא אומר שראיה לטווח בינוני וארוך היא שמאלית, אבל אני לא יכול להתעלם מכך שהחשיבה בכיוונים האלו קורה בעיקר בשמאל. הכלים הכלכליים והחברתיים שאמורים לבנות מצב בר קיימא במקום הדרדרות לחברה פיאודלית נראים דומים עד זהים לכלים והשפה של שמאל כלכלי. וזהו מצד אחד האסון של העולם המערבי – המחסל את משאביו ועניי ארצותיו בחוסר רחמים, ובעקבותיו אסונה של כלל הפלנטה, ומצד השני זו הסיבה שהמאבק הכלל עולמי לצדק חברתי ועצירת אי השוויון הכלכלי כל כך חשובה. רוב האנשים שיצאו להפגין במוצ"ש או שבאו להפגנת חצי המליון אולי חושבים על הכיס האישי שלהם ואנשים שהם פגשו במאהלים, אבל הבעיה היא לא רק של שכבה אחת או עם אחד, או רק כלכלית. הבעיה היא עולמית, משאבית, אקולוגית. הכל בסוף מתחבר כשעושים את החשבון – יש יותר מדי אנשים עם מעט מדי משאבי טבע. העשירים יצטרכו לוותר על עושרם, ההורים יצטרכו לוותר על הבאת ילד שלישי ורביעי, העולם יצטרך להתייצב וזה לא יהיה קל או נעים לכל השכבות, אבל זה יביא פחות כאב בשורה התחתונה ליותר אנשים. השינוי הזה יהיה חייב לקרות או שהסבל לעולם לא יצטמצם עד שהמין אולי יכחיד את עצמו, וזה יהיה די בעסה.