עוד בירוקרטיה: הפעם משרד העבודה ורשות המיסים

נראה שאהבתם את סיפור הבירוקרטיה הקודם, אז הנה עוד אחד.

שלושה ימים אחרי אותו יום משטרה לפני שבועיים ,הייתי בת"א. זוכרים את הסיפור עם SBC? באתי אליהם פיסית לקחת צ'ק אחרון וכמובן שלא היה כזה (בינתיים הבטיחו לי שהוא בדואר אבל עבר שבוע וחצי והוא לא). באותה הזדמנות שהייתי אצלם גם שלפתי את הצ'ק הקודם שצולם כאן ושאלתי אותם מה החוצפה לדחות את התאריך בכתב יד ועוד בחודשיים. אביבה התווכחה איתי שכתוב שם 30.5 ולא 30.6. הראיתי את זה למישהו מהמשרד שלא היה עד לויכוח והוא טען שגם הוא רואה שם 5. זה רק אני או שקאליגרפיה יצירתית מודרנית זה תחום חדש בעולם הפינאנסים?

על כל פנים, כיון שהייתי שם כבר בשפע טל קפצתי ממול למגדל הממשלה כדי לברר כמה דברים. במסגרת חיפוש קריירה חדשה אמרה לי ידידה שמגיע לי יעוץ חינם ממשרד העבודה. בתור אחד שמשלם פי 3-4 ביטוח לאומי משכיר ומעולם לא ניצל את המדינה, החלטתי שמגיע לי לקבל יעוץ לפני שאוציא 1000-2000 ש"×— על ייעוץ פרטי. טיפסתי במגדל, חיכיתי בתור וכשהגעתי לפקידה מסתבר שאינני יכול לקבל שם ממש שירות, אני לא גר בתל אביב. הייתי כחולם… ×–×” משרד של ממשלת ישראל או רק של עיריית תל אביב? לפחות היא הסכימה לגלות שמגיע לי ראיון מקצועי ובחינה ושאר "פינוקים", אבל אני אצטרך לעשות את ×–×” ליד ביתי בנתניה. רשמתי לפני, ועוד לא הלכתי. אולי מחר.

אחרי כן צץ במוחי רעיון, אם אני כבר כאן במגדל הממשלה, אני צריך לעדכן את פרטי הבנק שלי ×›×™ כבר שנתיים אני לא מקבל החזר ממע"ם מאז שעברתי בנק. מחפש בלוח המשרדים הגדול בכניסה ומוצא את "רשות המיסים – מודיעין ושרות לקוחות" בקומה ×”14. עליתי לשם בדיצה, נפתחה המעלית מול הכניסה לפקיד שומה 5, וממול שלט שמראה את הדרך למודיעין ושירות לקוחות. הלכתי לפי ×”×—×¥ ואכן הגעתי לדלת שמעליה רשום באותיות קידוש צהובה (מפליז) "מודיעין ושירות לקוחות – רשות המיסים". לכאורה אפשר ×”×™×” לחשוב לרגע שאולי באמת ישרתו כאן את הלקוחות או שאמצא פה מודיעין, נכון?

הדלת נעולה. ×”KEYPAD של הדלת הציג כפתור קטן של פעמון, הסימן העולמי המוסכם, לחיצה עליו הפיקה צלילי "תפוס מהיר" שמשמעו בוודאי שאי אפשר לקבל כאן פתיחת דלת. שני נסיונות נוספים הבהירו לי שזה גם לא ישתנה. מעבר לדלת ×”×™×” מסדרון ארוך של משרדים ולא שום דוכן קבלה, ולפני שהתייאשתי צץ מישהו מאחד המשרדים. דיפקקתי על הזכוכית בפנים מבקשות, הוא מדד אותי ארוכות ובסוף הסכים ללכת את 8 המטרים ולהכניס אותי. בעודי פולש לתחום הממוגן אני רואה שאין על הדלתות שום רמזים או שלטים על הקירות, ואני שואל אותו איפה בעצם שירות הלקוחות. "אבל ×–×” לא כאן, מאיפה החלטת שזה כאן?", "אה… כתוב בשלטים ומעל הדלת…", "לא נכון, טעית. ×–×” בכניסה", "לא נכון, הייתי שם, ×–×” פקיד שומה 5. כתוב על הדלת!", "לא, שם ×–×” הכל. תשאל אותם והם יעזרו לך".

אתם יכולים לנחש את ההמשך? נכנסתי לקחתי מספר, חיכיתי כמו ילד טוב, אנשים נכנסו ויצאו והמספרים לא מקודמים, לבסוף שאלתי את אחת הפקידות איפה אני מחליף את פרטי הבנק למע"מ וחטפתי מבט תמה "אבל כאן זה לא מע"ם! אין מע"ם בבנין!". לא עזרו תחנוני שאמור היה להיות מדובר באותה רשות מיסים, ונבעטתי החוצה בקשת. חזרה למטה בלובי שאלתי בדוכן המודיעין הכללי איפה מע"ם הכי קרוב והיא התחילה להקריא לי את כל הרשימה. היא המליצה לי על האחד שביד אליהו אבל לי דוקא נשמע שרחוב המסגר 14 יותר קרוב, אמרתי לה תודה ופצחתי בצעידה.

ייקח לי ×›20-25 דקות לצעוד לקצה המסגר, אז בעוד המצלמה מלווה אותי דרך יום חם ודביק של ת"א (תדמיינו חזק!) אני אסביר לכם מה קורה פה. כשעוסק מורשה (קרי פראייר כמוני) מוציא חשבונית, הוא מוסיף על הסכום 15.5% מע"ם אותו הוא מעביר לרשות המיסים בלי לגעת. הפלוס היחידי של היותי עצמאי, היא שכל הוצאה שלי לצורך העסק מוכרת לצורך מס, למשל ציוד מחשב או חלק מהוצאות הרכב או מדרסים לנעליים (אבל לא הנעליים עצמם אגב או המשקפיים, מוזר). "מוכרת למס" משמעה שההוצאה היא מהברוטו, לפני שמורידים מס הכנסה, וגם מקבלים החזר מע"ם. לעיתים רחוקות קורה, בחודשים של הכנסה נמוכה במיוחד, שבמקום לשלם מע"ם צריך לקבל החזר. ×–×” מצב לא טוב ×›×™ ×–×” גם אומר שהחודש הוצאת הרבה יותר ממה שהרווחת. ×–×” לא קורה הרבה והפעם האחרונה שזה קרה לי היתה בתקופה שהייתי שכיר לכמה חודשים, ואז באמת היו לי חודשים שקניתי דברים אבל לא הוצאתי חשבוניות לאף אחד. קורה. לכן מע"ם חייבים לי ×›1200 ש"×—. אם לי ×”×™×” חוב מולם, היו מחייבים אותי בקנס יומי ואולי מעקלים לי את החשבון, אבל כשהם חייבים לי אני מקבל את ההחזר מהר בהפקדה לחשבון. הבעיות מתחילות כשאתה עובר בנק, וכך עשיתי לפני ×›4-5 שנים. מעולם לא היו לי איתם בעיות לפני ואחרי אותו החודש ×›×™ סכום המע"ם חיובי ולא שלילי. בקיצור כתב לי הרוא"×— מכתב לציין שעברתי בנק, צירפנו צ'ק מבוטל כבקשתם ושלחנו לדרכו. המכתב חזר עם חתימת סירוב ענקית בטענה שעלי להתייצב אישית בגופי מול הפקיד. מסתבר שלהחליף כתובת או כל פעולה אחרת אין בעיה לעשות בהתכתבות, אבל שינוי חשבון בנק ×–×” דבר בעייתי מראשית המעלה וצריך התייצבות אישית. התקשרתי למע"ם ירושלים (שם אני רשום מסיבות הסטוריות), ואין תשובה במחלקת החזרים, גם לא במחלקת תשלומים, וגם לא וגם לא… עברתי על כל האפשרויות במרכזיה האלקטרונית עד שהגעתי גם לשלוחות של המכס (אותה מרכזיה באותו בנין בי-ם), ולבסוף בנסיון האחרון ×¢× ×” לי מישהו במכס וטען שאני מתקשר פשוט למספר הלא נכון (אדיוט שכמותי, התקשרתי למה שמפרסמים באתר ובספר הטלפונים של בזק). אחרי עוד 9 נסיונות למספר החדש שניתן לי נאמר לי שאכן אני צריך להגיע לשם בגופי, אבל לאחר שהצקתי עוד הם הודו שאני יכול לעשות את ×–×” בכל משרד מע"ם בארץ. איפה יש בת"א? הם לא ידעו…

סקיפ שנתיים קדימה, אני מדשדש במורד רחוב המסגר, מגיע למסגר 16 ורואה "רשות המיסים". משפשף עיני, אמרו לי 14? אבל השומר מאשר שכאן זה המקום ואין בלתו. עליתי לקומה שניה, התיישבתי ליד פקידה, אין תור, איזה יופי! אני מראה לה את תעודת הזיהוי שבכיסי, הלא הוא רשיון הנהיגה, ואני מבקש להחליף את פרטי הבנק. אין בעיות היא אומרת, יש צ'ק מבוטל? "עדיין צריך את זה גם אם אני נמצא כאן?" אני שואל בתמימות, ומציע במקום זה את כרטיס האשראי שלי, יש עליו את שמי, מספר הסניף והחשבון. היא קוראת לפקיד השכן להתייעצות והוא מציץ ברשיון שלי, "הי, כפר נטר? אתה בכלל שייך לנתניה! אתה לא יכול לקבל פה שירות!". כאן הייתי כבר רק חצי מופתע. "אני דווקא שייך לירושלים, אבל אמרו לי שאני יכול להגיע לכל משרד שלכם בארץ". "מה?! עברת דירה ולא הודעת לנו? אתה עובר על החוק! אסור לנו לדבר איתך בכלל!!" (?!). יש לי סיבות מאוד טובות לא להעביר את התיק שלי לתל אביב או נתניה, וממילא, רשות המיסים הולכת לפי כתובת העסק ולא לפי כתובת המגורים. נניח לזה שלמשרד הפנים הודעתי על המעבר, והוא רץ להלשין למשרדי הבריאות, הבטחון, הרישוי ואחרים. רק משרד האוצר מתעלם מהעידכונים. לא עזרו כל תחנוני שבירושלים הבטיחו לי שאני יכול לעשות את זה מאצלם. חוב 1200-ומשהו השקלים נשאר בקופת המדינה. יופי נחמה. אני אצטרך לקחת עוד יום חופש מהעבודה כדי לנסוע במיוחד לירושלים. האירוניה שהמדינה רוצה להרוויח ממני כסף אבל מקשה עלי את התקשורת מול הגופים שאמורים לגבות אותו לא נסתרת מעיני. כדי לתת להם את פרנסתי אני צריך להפסיד ימי פרנסה שמתבזבזים על בירוקרטיה. יופי טופי.

כשיצאתי מהבנין גיליתי שמספר 14-16 הוא בנין אחד ברחוב במסגר אגב. אין שתי כניסות, יש כניסה אחת עם שתי כתובות. רק בישראל.

סיימתי בארוחת צהריים ב"גוסטו", הפיצה המעולה שהמלצתי עליה כאן לא מזמן. ערן בעל הבית בדיוק חזר מבית החולים עם 9(!!) צלעות שבורות אבל לא × ×— לרגע. איש טוב…

בין הרצוי למצוי

מרשים איך שמפיצי הסרט תרגמו את "Wanted" ל"מבוקש" ולא "רצויה". למי שלא ראה את כל הקדימונים, מדובר בסרט קיץ אקשניריותמכותמגניב שאין לו מה לחדש (והבנתי שהוא גם מבוסס על קומיקס כלשהוא). הסרט כיף רצוף, העלילה אפילו צפויה למדי, הטוויסטים מגיעים בדיוק איפה שאתה מצפה להם, הרעים והטובים מחליפים מקומות בדיוק כמו שהיית מצפה מהם וברגע שאתה מצפה לזה, וכל האקדחים שנשלפים בהתחלת הסצינה יפלטו עוד ועוד כדורים עוד לפני שהסצינה תגמר, וגם הבאה, וגם זו שאחריה. האקשן כצפוי מרהיב ושווה לצפות על מסך גדול, ולמרות כל זאת, כמה הזהרות, שלא תגידו שלא אמרנו:

  • הסרט שוביניסטי להחריד (כל הדמויות הראשיות הם גברים, אנג'לינה ×’'ולי נראית כאילו הוצנחה ברגע האחרון כדי לתת מס שפתיים גם לצופות (ובכך רק מדגישה את היות הסרט שוביניסטי להחריד פנורד. עדיף ×”×™×” כבר לולא היתה בסרט בכלל ×›×™ היא גורמת לו להיות אפילו יותר מלאכותי).
  • הסרט עמוס CGI ולא כולו אמיתי לגמרי. אל תתעכבו על השטויות הקטנות ×›×™ חוקי הפיסיקה כאן הם מעולם המטאפיסיקה הקומיקסית (כן, יש גם סאבטקסט של גורל וייעוד ומיסטיקה לצערי, וגם רעיונות ויזואליים שמצוטטים ישירות מהמאטריקס). פשוט תהנו מאיך שזה נראה, ×›×™×£ לצלול לעולם של בלתי-אפשרויות לשעתיים 🙂
  • נהרגים שם גם בעלי חיים. במכוון. יש מי שזה מפריע לו, אז עשו טובה וקחו את ×–×” בפרופורציה. מצחיק אותי שבסרט שבו מושפרץ בגראפיות נהדרת מוחם של עשרות אנשים יתעכב מישהו על כמה עכברושים מפוצצים לפי סיפור שמשון והפיירפוקסים. תראו את היופי של מובאה תנכ"ית ואל תתעכבו על צער בעלי חיים.
  • שוב חוזר – העלילה מחוררת, שחוקה וצפויה. ×–×” סרט פאן ולא הפעלת מוח. ×›×™×£ חיים, פשוט לא לנסות לחפש 🙂

בשבוע הבא: וול-אי.

סיפורי משטרה

השבוע המשטרה כיכבה אצל גיא פעם אחת וגם פעם שניה, וגם אצל הגרבילים, אז אני מוסיף את הסיפור שלי.

לפני שבוע וחצי, בשישי בלילה, באמצע כביש חמש עוצר אותי שוטר מתנ"א. הלב שלי ירד למכנסיים כי אני משתדל שלא לעבור על אף חוק תנועה מאז שתי השלילות הארוכות שהיו לי לפני שנתיים, ויש לי כמה חודשים טובים "על תנאי". נרגעתי כשהסתבר שזו רק בקורת שגרתית (כנראה שסובארו בת 4 שנים מכוסה חרבוני עטלפים זה מראה חשוד) אבל אז אומר לי השוטר שאני אמור להיות בשלילה ולא הפקדתי את הרשיון כבר שנתיים, ושיכול להיות שהוא יאלץ להפריד אותי מהרשיון שלי. למזלי הייתי מאוד משכנע כשהסברתי לו שיש פה טעות בירוקראטית והוא הסכים להחזיר לי את הרשיון תוך דרישה שאופיע בתחילת השבוע להסביר את עצמי במשטרה.

– ×”× ×”, אני לא ממציא. כתוב כאן אפריל 2006 וכתוב שעודכנת ארבעה חודשים אחרי ×–×” כמתחמק מהפקדה, ועודכנת שוב ב2007!
– לא אמרתי שאתה ממציא, אבל אף אחד לא עדכן אותי בשום צורה!
– לא… עדכנו אותך במחשב. לא שולחים לך הודעות הביתה.
– אז מה ×–×” אומר? אני נחשב אצלכם שנתיים עברין נמלט ולא מעדכנים אותי כדי שאנזק יותר כשזה יתגלה?
– אדוני, ×–×” לא התפקיד שלנו לעדכן אותך, דבר בתחנת כפר סבא עם מתנ"א. רגע! כרטיס הרשיון ×”×–×” הונפק ב2007! איך ×–×” שמשרד הרישוי הנפיק לך כרטיס חדש כשאתה אמור להיות בשלילה?!
– נו ווקשה… ×–×” מה שאני אומר…
– טוב, תתייצב בכפ"ס שם על הבוקר.

את פתק הפקדת הרשיון לחודשים משנת 2006 לא מצאתי אבל ביום שני התייצבתי שם עם ידידי רונן שהיה האיש שהפקיד לי את הרשיון בבית המשפט ויכול היה להעיד על כך. כמובן שהגענו למתנ"א כפר סבא ונשלחנו לבוחנים בקומה -1, ששלחו אותנו לחדר בוחנים אחר קומה מעל, ששלחו אותנו לחדרו של רב הבוחנים שהיה נעול.

– סליחה, איפה אני יכול למצוא את הבוחן הראשי ורדי?
– הוא במשרד, תכנס.
– לא, נעול שם. מה שעות הקבלה שלו?
– הוא לא מקבל אנשים.
– אז אולי תוכל לעזור לי, יש לי כאן טעות ברישום שלכם, המחשב טוען שלא הפקדתי לפני שנתיים את הרשיון.
– (קליקטי קליק), נכון. מספר תיק X, תצטרך ליצור קשר עם בית המשפט בחדרה כדי לברר את ×–×” איתם ואז להביא את ×–×” לורדי, הוא היחידי שיוכל לתקן את ×–×” במחשב.
– ורדי, ×–×” שלא מקבל אנשים והחדר שלו נעול? (טוב את ×–×” ×”×™×” לי השכל לשאול רק בראש)

צילצלתי לרשות בתי המשפט. אחרי 4 דקות המתנה ושתי העברות דיברתי עם מישהיא שהסכימה לעזור לי, המסוף שלה ענה לה מאוד לאט כי בוודאי מדובר (כרגיל) באיזה מחשב VAX מסוף השמונים שעובד על רצון טוב, קסם ותאורת פלורסנט. אותה גברת במרכז הארצי בי-ם שלפה את תיקי המשפטים שהיו לי ואף אחד מהם לא תאם את מספר התיק שכרגע הקריא לי השוטר, אפילו לא דומה. שאלתי אם היא יכולה להוציא לי העתק של אישור ההפקדה ונעניתי בשלילה. צריך לפנות רק לבימ"ש חדרה. בפקס. אמרתי תודה ונסעתי לחדרה כי אין לי פקס ואין לי אמונה בקשרים לא אישיים עם גופים כאלו.

בחדרה הפקידה התעקשה שאין לה איך להוציא מסמך שכזה, בתיק כתוב שקיבלתי חודשיים וריציתי חודשיים. "כל אחד יכול לראות ולחשב 2-2=0!" אני מסכים איתה ומבקש העתק של זה כי המשטרה לא מאמינה לי. אחרי ויכוח קצר ש"אין לה איך לתת לי אישור כזה" היא בסוף מודה שהיא יכולה להדפיס צילום מסך מהמסוף העתיק, ואפילו מגדילה לעשות וחותמת עליו בעט וחותמת בימ"ש תוך שהיא ממשיכה למלמל ולהתמרמר שהבעיה לא אצלה אלא במשטרה. אני מסכים איתה לחלוטין בחיוך רחב של "אני איתך" ולוקח את האישור לרב הבוחנים של חדרה בלוק ליד לפי המלצתה.

במתנ"א חדרה אני לא מוצא את חאטם הבוחן הראשי. בוחן אחר אומר שהוא איפשהוא בתחנה אבל לא עונה בטלפון. הוא ממליץ לי להשאיר צילום של האישור ו"חאטם כבר יסדר". אני מתעקש לשבת שם עוד כשעה וחצי אבל חאטם ממאן להופיע, בינתיים סוגרים לארוחת צהריים, זורקים אותי לשמש, חוזרים ונותנים לי להכנס לצל, אבל אין חאטם. אני מתייאש, משאיר לו צילום עם מספר טלפון, משאיר לו הודעה מוקלטת בנייד, וחוזר לכפ"ס.

ורדי בחדר, הפלא ופלא! מסכים אפילו לראות אותי! מסתכל על הדף ומודיע לי שאין לו מה לעשות, ושאני צריך לחזור לבית המשפט להביא אישור הפקדה.

– אבל הייתי שם והיא אמרה שאין לה אפשרות להוציא לי אחד, ×–×” ×”×›×™ טוב שיכולתי לקבל ממנה.
– אין דבר ×›×–×”. ×–×” באשמת בית המשפט, והיית רואה את ×–×” אם לא היית בא עם סטיגמות כאלו נגד המשטרה!
– אה? אין לי סטיגמות (ובאמת, באתי רגוע וחיובי וחייכני ככל שיכולתי), פשוט מחשב בית המשפט מראה כאן שהרשיון אכן ×”×™×” שלול חודשיים, והפקידה אומרת שהבעיה אצלכם אז…
– עוד פעם אתה עם הסטיגמה שלך נגד המשטרה!
– האמן לי, אין לי סטיגמה, יש לי רק אי הבנה של מערכות המחשב שלכם, ולכן אני רוצה להאמין שאם יש בעיה בתוכנה, האנשים שמפעילים אותה יוכלו לעזור לי…
– אבל אתה רץ לכאן ומאשים אותי שהמחשב של המשטרה לא בסדר!
– לא, אני רץ לכאן ×›×™ עצר אותי שוטר ודרש ממני לבוא ולהוכיח שאין לי אחות. הבאתי אישור מבית המשפט, והם מסכימים איתי, מי שנשאר לא מאמין לי ×–×” אתם ולכן באתי בצורה מאוד חיובית ובלי סטיגמות לפתור את הענין, ואני מאוד מקווה שתעזור לי…
– תשמע! אני עשיתי חקירה בענין ×”×–×”! אני היחידי שגילה מה הבעיה! כמוך יש כאן עשרות בשבוע! ×–×” הכל באשמת הפקידה של בית המשפט שלא הכניסה את תאריך ההפקדה למחשב! הם תמיד עושים את ×–×” ואחרי ×–×” מריצים אתכם לכאן בטענות שזה המחשב של המשטרה!!
– אה! תודה, אז עכשיו אני יודע מה מה הבעיה, אני אחזור לחדרה… (דיאלוג פנימי: אז למה אתה צועק כל כך הרבה ולא אומר לי את ×–×” מההתחלה?!?!)
– לא, עזוב, אני אעשה לך טובה אם כבר הגעת על לכאן, אני אתקן את ×–×” כאן ידנית, רק שתדע שזה אשמת בית המשפט… תן לי את הדף ×”×–×” חזרה.
– כמובן, תודה רבה! (דיאלוג פנימי: למי יש עכשיו סטיגמות נגד מי?)
– (קליקטי קליק), ×”× ×”, הכנסתי כאן תאריך הפקדה ותאריך החזרה כדי שזה יצא חודשיים.
– וזהו? לא יעצרו אותי יותר שוטרים על ×–×”? אני יכול לקבל איזה אישור שזה עודכן?
– לא יעצרו אותך, אבל צריך לעדכן על ×–×” את בית המשפט ×›×™ ×–×” יחזור על עצמו.
– מה זאת אומרת? התיקון שעכשיו תיקנת ימחק?!
– (בהתעלמות טוטאלית) טוב, יש לי עוד דברים אחרים, יום טוב אדוני, הכל מסודר. בפעם הבאה בוא עם קצת פחות סטיגמות על המשטרה!
– רגע, אבל ביקשתי אישור על השינוי…
– אני אומר לך שזה סודר! אתה חושב שאני עובד עליך?!
– לא, אני פשוט רוצה שיהיה לי להראות משהו לשוטר הבא שיעצור אותי בענין…
– אף אחד לא יעצור אותך.
– אז אפשר לקבל חזרה את הדף מבימ"ש חדרה?
– לא, אני צריך לתייק אותו כהוכחה שהיית אצלי.
– אהה… אני יכול אז לקבל ממנו צילום? אני אקפוץ כאן ממול למרכז שרונה…
– אני אצלם לך אותו, אבל הוא לא יעזור לך אם יעצרו אותך, ×–×” לא אישור משטרה.
– אני יודע, לכן ביקשתי שתדפיס לי איזה אישור…
– אין לנו כזו אופציה במחשב!

(עוד שתי דקות שיחה של שכנועים, עוד האשמות של סטיגמות נגד המשטרה…)

– תראה, ×”×›×™ טוב שאני יכול לעשות ×–×” להדפיס לך תצלום מסך, אבל ×–×” לא אישור רשמי!
– או! מעולה! ×–×” בדיוק מה שהייתי צריך! תודה על העזרה, ×–×” בדיוק הויכוח שהיה לי בבימ"ש בחדרה ובסוף ילום המסך עזר לך לעזור לי, אני מאוד מאוד מעריך את ×–×”!
– אני שם על ×–×” את החותמת והחתימה האישית שלי! שלא יתווכחו איתך! ×–×” לפנים משורת הדין! (הוא אומר את ×–×” כאילו הוא נתן לי איזו אבקת קסמים שאף אחד לא מקבל אף פעם ואני צריך להרגיש מיוחד)
– חס חלילה, אני מודה לך מאוד, ×–×” כל מה שרציתי…
– אוקי, ובפעם הבאה תנסה להפטר מהסטיגמות שלך נגד המשטרה ולבוא בהאשמות…
(וכאן הוא המשיך ברבע שעה של נאום ארוך שברור לי שלא ×”×™×” קשור אלי בכלל…)

בקיצור רבותי, כשאתם מפקידים רשיון בבימ"ש, אנא ודאו פעמיים ושלוש שהפקידה אכן תיקתקה פנימה את תאריך ההפקדה כי תופעות הלוואי עלולות להיות מביכות ומצערות, ולגרום לכם לפתח סטיגמות נגד המשטרה בלי שידעתם. למשל עכשיו יש לי סטיגמה שאומרת שכל שוטרי מתנ"א מסתובבים עם הרגשה שיש נגדם סטיגמה. חראם.

באלטיקה וג'ורג' קארלין

גיא ורועי המליצו, אז קניתי לי שלושה בקבוקים כדי להבין מה הסיפור. שתיתי אותם באירועים שונים בחודש האחרון ולא בישיבה אחת כמובן…

את הבאלטיקה 4 טעמתי עם פרק מותח של "דקסטר". מדובר במשהו בין דארק-אייל ורד-אייל לא מריר מדי, הזכיר לי את הרד-אייל של דאנסינג קאמל (אבל הזכרון שלי לא חזק בנושא). מאלט טיפה מתקתק אבל לא מאוד, ורמיזה לכשות. לא רע בכלל.

את הבאלטיקה 6 טעמתי שבוע אחרי כן עם "הדיילי שו" (הבוש הזה, אני אומר לכם!), הצבע חום סגול וכמעט אטום כמו סטאוט, אבל לא מדובר בסטאוט של ממש. בטעם יש אפילו טיפה יותר מתיקות שנלחמת עם עוד מרירות. יש רמז לפרי בשל כלשהוא, אבל הוא נקבר במרירות מוגזמת של הכשות שגם נשארת לסיומת בינונית ולא מאוזנת. לא הדבר החביב עלי.

את הבאלטיקה 9 טעמתי לאחר שבוע נוסף בין עוד תוכנית של דיילי שו לבין העונה החדשה של בולשיט ((תודה שי!)) (). הגרסא החזקה של הבאלטיקה 4. מדובר בלאגר קל. הגז כל כך עדין שאולי הוא מסווג בכלל כאייל בהיר (לא סגור על ההגדרות). הריח הוא מאלט עדין, הצבע זהוב צלול ובטעם המאלטי יש משהו נקטריני אבל לא מתוק, עם צביטה מרה קלה בקצה. לא קל לחלוטין כמו איזה לאגר ממוצע, בהחלט יש יותר גוף ממה שציפיתי, אבל חביב מאוד. 8% אלכוהול לא מורגשים

את הפוסט ×”×–×” אני רוצה גם להקדיש לאיש יקר, ×’'ורג' קרלין, רציני ומצחיק, אוהב וכועס, רגוע ומעוצבן, אתאיסט ומאמין בבני אדם, מנתח צלול של הסטוריה ופוליטיקה (מעמדה ליברטרית) וגם נביא זעם… למה שאנסה לעטוף את הכל, אני אתן לו לספר על עצמו לבד:

הוא היה גם פעיל, על הבמה ומעבר לה, בנושאים של חוקי המוסר של צנזורת טלוויזיה. לקח את המחאה לידים איפה שלני ברוס עזב אותנו בטרם עת. נלחם נגד תביעות במשך שנים על זכותו לדבר והקהל לשמוע גם מילים גסות ורעיונות לא אורתודוכסיים. הוא הופיע על הבמה במשך למעלה מ40 שנה, עד לשבוע שקדם להתקף הלב האחרון שלו, שגמר עליו סופית.

פרסים ושיפוט ליצירה אמנותית?

יוסי שריד בפוסט "פתאום ויכוח טוב" מדבר על תביעת העלבונות של סופרים ומבקרי ספרות בבחירה של פרסי ספרות, ספיציפית פרס ספיר.

הנושא הזה הטריד אותי לא פעם. איך אפשר לתת דירוג ליצירה אישית? איך אפשר לשים ציון על אמנות לא-שימושית ((יש הגדרה כזו? אני מתכוון לאמנות שאינה ארכיטקטורה או עיצוב תעשייתי או שיש לה שימוש מעבר להיותה שם תלויה על הקיר או מותקנת על כן וכולי))? למרות שפילוסופים כתבו שאמנות אמורה להיות "כשלעצמה" וללא השפעות זרות, אין ספק שהיוצר יש לו את האגו שלו והיה רוצה להיות מוערך. אם אסתכל על כמה עיצובים תעשייתיים מתחרים לאוזניות בלוטות' או לחלופין כלי מטבח, מנורות סלון, או מגדלי משרדים, הם יכולים להתחרות על יעילות, ארגונומיה, נוחות שימוש, ידידותיות לסביבה, ניצול אנרגיה, עמידות ועוד המון קריטריונים מדידים, אבל איך ולמה לעזאזל למדוד יצירות שלא אמורות לתת בונוס באף אחד מהתחומים המדידים? לא משנה אם מדובר בפרס ספיר, הוגו, נבולה, נובל לספרות או פרס הביאנאלה של ונציה, אין כאן קריטריונים אוביקטיביים, כל תהליך השיפוט צריך להיות של הקהל שיקנה מה שנראה לו טוב.

תפקיד המול"ים לדחוף לנו ספרים, המוכרים והמבקרים תפקידם לעזור לנו למיין אותם ותפקידנו להתמכר לקנית ספרים ((קניתי למעלה מ30 ספרים מצוינים החודש ביותר מאלף ש"×—, אבל אינני יודע מתי אגיע לקרוא אותם)). מפעל הפיס נרתם במסגרת פעילויות התרבות שלו ומחלק פרס ספיר. מפעל הפיס להזכירכם הוא נספח של השלטון המקומי הווה אומר גוף ממשלתי מחד, אבל לא ממומן מכספי מיסים מאידך. האנשים בועדת הפרס אינם בעלי אינטרסים אישיים כפי הנראה, אבל השאלה הבסיסית עדיין שם – האם צריך לתת פרסים לספרות בכלל, והאם מכספי הגוף ×”×–×” בפרט?

(כן, ברור לי שאני דורך כאן על כמה אגואים כשאני אומר שאי אפשר לשים תווית "מנצח" על ספר אחד לעומת אחר. כל אחד אוהב הכרה ביצירה שלו, אני רק שואל למה מישהו חושב שגוף ציבורי צריך להעניק פרסים לאמנות מסחרית כדי לעודד את שוק הספרות? האם זה ניצול טוב של כספי הפיס? אני מעדיף לתרום לקרן פרטית שתעשה את אותו הדבר. או ישירות למפעל הפיס אם הוא היה גוף פרטי, אבל הוא לא.)

"סיפורים עתידניים" של דוקטורוב – לראשונה קורי בספר גראפי

קורי מוציא עוד ספר, או למעשה אסופת סיפורים קצרים שלו שעברו עיבוד לקומיקס ע"י מאיירים ידועים. כרגיל אפשר לקנות אותו מהמקומות הרגילים, וכרגיל הוא גם מופץ חינם תחת CC-by-sa-nc. קריאה נעימה!

את ששת הסיפורים הקצרים שמוכלים באסופה הזו אני מכיר מהפודקאסט של קורי עצמו או מהפודקאסט המצוין של אסקייפ-פוד. דפדפתי עכשיו בגרסא החופשית ואני חייב לציין שאני לא יכול להמליץ עליה בלב שלם בתור קריאה ראשונה. האמנות נהדרת אבל הסיפורים נשחטו בפראות מעבר לראוי בעיני, 50-70% מתוכן האירועים בסיפור הועף החוצה ונשאר בפנים בליל ארועים מהירים שקשה לעקוב אחריו אם לא הכרתם מראש את הסיפור. למי שכבר מכיר אותו – יש כאן את הערך המוסף של דמיונו של המאייר, אבל אם לעשות צדק לתוכן, הרי שעל כמות העמודים הזו היו צריכים להתפרס רק סיפור אחד או שניים ולא להדחס שישה ביחד. כערך מוסף בסוף כל סיפור קיבלנו ראיון קצר ומעניין של קורי והעורך לקבל קצת רקע על הבחירה במרכיבי הסיפור ובמיוחד הבחירה בשמות שלא ניתן להתעלם מהם. קורי הביא כאן כמה מאסופת "Overclocked" שלו, סיפורים עם קריצה להרבה סופרי מד"ב אחרים, שם הוא גם משתמש בשמות שמזכירים או שאולים מסיפורים אחרים, כגון "המשחק של אנדה", "אנוכי הרובוט", ויוצר דיאלוגים עם קארד, אסימוב, בראדבורי, אורוול ועוד אחרים, וה"עוול" ×”×›×™ גדול לדעתי נעשה ל"אחרי המצור", אותו מספר קורי בפירוט כואב כהומאז' לסיפור המצור על לנינגראד שעברה סבתו, ומראה שעד כמה שטכנולוגיות מתפתחות, האדם הוא יצור עם שלל התנהגויות חייתיות שעדיין טבועות בו, וקדמה לא משפרת אנשים.
Futuristic Tales
ובקיצור, אני ממליץ לקרוא או לשמוע את הפודקאסט, ואז אולי לעלעל בספר הנהדר הזה, שלמרות שהוא לא ממש קורי אלא יותר העורך והמאיירים, הוא משלים את הסיפורים ברובד נוסף, רק שאני לא בטוח שלבדו הוא מחזיק מים.