קמצוץ נחמה ועל כמה סדרות טלוויזיה

חזרתי הרגע מהסרט שתורגם ברוב איוולת ל"קוונטום של נחמה", שאולי צריך ×”×™×” להקרא אולי "קאזינו רויאל 2". למעשה ישבנו בחבורה לראות את קזינו רויאל (היינו צריכים רענון) ואז שעטנו אל הקולנוע כדי לצפות בשני ברצף, ×›×™ יש חיבור יפה של הסיפור (השני מתחיל דקה וחצי ברצף הזמן אחרי שנגמר הראשון. אני חייב לציין שההתנעה הזו מחדש של המותג מצליחה לאכזב ולהלהיב כאחד. כל מי שמתגעגע לQ, יאוכזב לגלות ×›×™ הוא נעלם מהסרט, מצד שני כל מי שכמוני חשב שהפיכתו של קליז עם הרבה סלאספטיק ל-Q מביישת את המורשת של לוולין, יוקל לו לדעת שחסכו לנו את הבושה הזו. קרייג, בתור בונד חדש, חתיך, שרירי וקר מזג מתמיד, לא משאיר אפילו לצופים הנאמנים רמז לרגע אחד אם מי מהחלטותיו הן רגשיות או נובעות משיקולים קרים. הרעיון כאן הוא להפטר מהרבה קיטץ' בסיפור, להגביר את הניגודיות בין הסטייל והאלימות הלא נעימה, ולהכניס את בונד לז'אנר הסרטים שכל-כך מצליח עכשיו בקולנוע – סיפור ההיווצרות של סופר-גיבור. המכות הרגשיות, האמון הנעלם ומאושש כל פעם מחדש של M בסוכן החדש שלה, המשחק העדין בין איש מאוהב ובין בלש עשוי ללא חת שלא נותן לרגשותיו לנצח. ×–×” בונד עם יותר עומק, וקצת פוסט-מודרניסטי, שנאבק בעולם עם הרבה יותר גווני אפור משהורגלנו, עולם עם מעט רעים מוגדרים בוודאות ועוד פחות טובים מוחלטים. במקביל האקשן הרבה יותר קצבי, כוראוגרפיה מדהימה של פרקור ואקרובטיקה של פיגומים וחבלים מחליפה את קרבות האגרופים הדלוחים של פעם, ואת מקומם של הפטנטים של Q מחליפים נשקים אוטומטיים פשוטים ולעניין. הלכה הרבה מהעדינות הבריטית (כולל חידודי לשון ואנדרסטייטמנטס) והגיע האקשן האמריקני. למעשה השוני היחידי הוא שבנפול הגוש המזרחי (ובעוד רגע גם האימפריה האמריקנית שוקעת לפי הסרט), יוצרי בונד החליטו להמציא ארגון באד-×’×™×™×– חדש א-לה ספקטרה, ×›×™ סינים, צפון קוראנים וסתם טרוריסטים ×–×” כבר נדוש. עכשיו עברנו לבאד ×’×™×™×– שלא רק יהרגו אנשים כדי להשיג את מטרותיהם, הם גם יפגעו באיכות הסביבה! אוווו!

אני מחבב את החדש, אבל קשה לי לראות אותו כממשיכו של הישן. הסגנונות שונים מספיק כדי להכריז שבאיזשהוא מקום, ×–×” בונד חדש ושונה, תם ×”×–'אנר הישן, לטוב ולרע. חדשות טובות למי שאוהב את "מת לחיות" אבל לא את הבונדים הישנים. לי נראה שלקרייג יש עוד 3-4 סרטים בסדרה, ואחרי ×–×”? אני ממליץ לדייויד טננאנט להתחיל לפתח שרירים 🙂

ובחדשות אחרות לגמרי, אני דוגם לאחרונה כמה סדרות חדשות שהגיעו לטורנטים הקרובים לביתי:

סנקצ'וארי ("מקלט"?). הפקה קנדית(!) שמנסה להיות הכל ביחד ולא ברור אם זה יחזיק. בפיילוט נראה שהם הולכים אחרי אופנת המוטנטים ועושים איזה מיש-מאש בין הירוז ו-X-men עם קורטוב X-files. הפרק השני נראה כאילו יצא מערמת תסריטי פרקים שלא הופקו לאיינג'ל או באפי, והפרק השלישי נראה כאילו הועתק במלואו מפרק X-files שראיתי פעם. אני מקווה שהם יתאפסו על עצמם, כי לא ברור לי אם זה יצליח להחזיק מים יותר מעונה אחת. לפי מה שקראתי, הם התחילו בתור פרקי ווב קטנים שהיוו מעין פיילוט קטן כדי לעלות על מסלול להפקה טלוויזיונית. אני אומר: בראבו על הנסיון, אני שמח שהמעבר בין המדיות הצליח, אבל להבא אני מקווה שיקדמו משהו טיפה יותר מקורי.

טרו-בלאד – שזה משחק בין "קשר אמת" ובין "אני לא מאמין שזה לא דם". מדובר על עולם שבו ערפדים לא צריכים לחיות יותר במחתרת ×›×™ יצא לשוק דם סינתטי שחוסך להם את הצורך בהתקפת אנשים, וכמובן ארי שנגמרו בעיות של דעות קדומות נגד שחורים והומואים, חגורת התנ"ך של ארה"ב עכשיו חושדת בערפדים שבאו להרוג את טובי הבנים ולזיין את הבנות. הענין הוא שחלק מהזמן הם צודקים וזה אכן קורה, אבל חלק מהערפדים מנסים ברצינות לעשות מאמץ להיות תרבותיים. אחד מהם קרוע באהבתו לגיבורת הסדרה, ו… טוב, ×–×” ×”×™×” יכול להיות קצת צפוי, אז יוצרי הסדרה זרקו למרק עוד כמה פרטים פעוטים, לגיבורה שלנו יש כוחות טלפתיים, והבוס שלה מאוהב בה, אה… והוא גם הופך לכלב ושומר עליה כשאף אחד לא רואה.

מה, עדיין לא נשמע מוצלח? קנאות דתית, גזענות, אומנטיקה, סכנות? מה, היה לנו את כל אלו כבר? טוב, אז נקרין את זה מאוחר בכבלים ונוסיף שם הרבה עירום וזיונים. כן, זה חייב להצליח. מין, אלימות, דם ורומנטיקה. זה L-word עם queer as folk עם על טבעי. סוף הדרך. נתתי לזה צ'אנס שלושה פרקים, אבל זה פשוט לא עושה לי את זה. נראה לי שאדלג.

מאד-מן – טכנית עונה שניה, אבל אני רק עכשיו גיליתי את הסדרה. על אנשי עולם הפרסום של "מאדיסון אווניו", כמו שוול סטריט הוא איזור הפינאנסים ובייקר סטריט של לונדון הוא איזור המרפאות הפרטיות. הסדרה מעלה לחיים תקופה שעוד לא דנו בה מאוד בסדרות דרמה אמריקניות (אולי גם לא הרבה בסרטים) – עולם התפר שבין שנות החמישים האידיליות ועולם ההתפכחות והשאיפה לאמת, תום וצדק של שנות השבעים. אנשים מטורזנים בתסרוקות ברילנטין שעובדים 9 עד 6 במשרד, משתכרים מויסקי עוד לפני הצהריים, שולחים ידיים והערות מיניות למזכירות, מעשנים המון ומזיינים מהצד. הסדרה כולה מראה לנו את הגזענות והסקסיזם שמובילים שנים ספורות אחרי כן כידוע לנו לתנועת שחרור האישה והתפרקות הממסד הישן והמאובק, אבל בצורה רמוזה שברמוזות ספק מספרת סיפור וספק שמה מראה מול עולם הצביעות והפוליטיקל-קורקטנס של היום, להראות לנו ששכבות של מסכות לא עושות טוב לחברה האנושית, מעין רטרוספקטיבה על התקופה של רגע לפני כניסת הבייבי-בומרז למעגל משפיעי סדר היום הלאומי כפי שהיא משתקפת רגע לפני צאתו של אותו הדור לפנסיה – כמה השתנינו, האם ×–×” לטובה? האם ×–×” מספיק?

מאד-מן נותנת אקספוזיציה ארוכה וחסרת רחמים בשלושת הפרקים הראשונים שראיתי, על הדמויות והלכי הרוח, היחס לשחורים ונשים, היחס לבגידות וגירושים, עולם הפרסום הישן מתמודד עם קמפיינים קטנים, חצופים ו(תסלחו לי שוב) פוסט מודרניסטיים שמתחילים לצוץ ולפורר מעט-מעט את הביטחון העצמי המופרז של השמרנות שנלקחת כל כך כמובנה מאליה והכל כאלגוריה לשינויים העוברים על החברה האמריקנית כולה. הסדרה הראשונה מתרחשת ב1961, והשניה קופצת ל1963, ומראה לנו כבר כמה חריפים ההבדלים החברתיים במעט הזמן שחלף ע"י שינויי כוחות בתוך המשרד, והשינויים שעוברות הדמויות בעקבות העמדות החדשות שיוצא להן למלא בחברה (האמריקנית) ובחברה (שבה מרחש הסיפור). אני חושב שאני עומד להנות ממנה, למרות שההתחלה קצת "בועטת בבטן" בצורה מסוימת, אני חושב שזה מכוון, ועשוי היטב. במיוחד ראוי לציין את הארט-דירקטינג, ההקפדה על החפצים והעיצוב התקופתי, המראה המסודר והמוקפד שנוגד במכוון את הברדק הרגשי של הדמויות, והצילום המיוחד ויוצא הדופן, עתיר זוויות נמוכות שמראות את הדמויות לעיתים בצורה טיפה גרוטסקית, ומכניסות לפריים את התקרה. כן! תקרה. משהו שלא רואים באף סדרת דרמה, אולי רק בכמה סדרות ריאליטי (או מוק-ריאליטי כמו "המשרד" שמצולמת בלוקיישן אמיתי). הסטים של מאד-מן ביחד עם העיצוב ווזוויות הצילום גורמים לשבירה של הרבה מוסכמות ז'אנריות, וגורמות לנו בתת-מודע לחוות את הסדרה בצורה שונה מאוד מדרמה תקופתית מהסוג שהתרגלנו אליו. צריך לראות בשביל להבין.

יצא לי לראות עוד סרטים לאחרונה, בינהם מעניינים אבל מרגיש לי כאילו עבר כבר יותר מדי זמן מאז שהוצגו בקולנוע מכדי לעניין את קהל הקורא… אני אשתדל לבלוג על הסרטים הבאים עם פחות דיחוי 🙂

אלפרון, הי"ד

בנו של אלפרון: "נוריד לרוצח את הראש, הידיים והרגליים."
מוטי כץ, פרקליטו של עמיר מולנר על חיסול אלפרון: "אין לו יד ורגל בדבר".

תגידו… יש בן אדם אחד שלא מחליאה אותו העובדה שנותנים לאלמנת האיש הצדיק ×”×–×” להתבכיין ארוכות ברדיו במקום למנות את רשימת האלמנות שייצר אותו הצדיק בידיו ובידי משפחתו? בושה לכלי התקשורת הפרטיים, עוד יותר בושה לממלכתיים, והכי בושה לגל"צ שככה הם מסקרים את הרפש ×”×–×”.

פוסט קטן על ציונות

בסערת הויכוחים בתקשורת האמריקנית אם אובאמה הוא מהפכן סוציאליסט, נעלבו מאוד אנשי המפלגה הסוציאליסטית האמריקנית על שלוקחים להם את המנדט על השמאלנות החברתית. אובמה, כשמנתחים את המצע שלו, חותר לחלוטין למרכז. ×”"שינוי" שהתנוסס על דגלו הוא סיסמא מטעה, כמו שביטא את ×–×” יפה גדי טאוב – בוש ×”×™×” המהפכן ×”×›×™ גדול בממשל האמריקני מזה שנים, עם דוקטורינת התקיפה למפרע של מדינות, ועם רפורמות החוקים שסותרים את החוקה. אובאמה רוצה לשנות את הכיוון חזרה למסלול שהיה קודם. הוא בעצם שמרן יותר ממקיין. עד כמה שהימין ניסה להציג אותו כאנטי-אמריקני חובב-טרוריסטים, אין הרי עצם "אנטי-אמריקנית" בגופו. המצע מראה, והמצביעים מסכימים.

מסע הפחדות דומה מתבצע בארץ נגד דב חנין. אמנם רק בחירות לראשות עיר, ולא מישהו שקובע מדיניות ביטחון וכלכלה ברמה ארצית, אבל יש לי חבר תל-אביבי שהכריז שלא משנה כמה טוב הוא יכול לעשות לעיר, הוא לא מוכן לבחור לראשות העיר שלו אדם לא ציוני. התחלתי לכתוב לו מייל ארוך אתמול בלילה אבל החלטתי שיש מה לעשות מזה נושא לפוסט גם כאן. אני לא תל-אביבי, אני לא יכול להצביע שם, אבל אני בעד דוב'לה, כי קראתי את מצעו וראיונות איתו ואני חושב שהוא יעשה הרבה טוב לתל אביב.

אני גם לא חושב שהוא אנטי ציוני. אני לא מסכים עם דעותיו הכלכליות-קומוניסטיות אולי, אבל אני לא מפחד מהן. הן לא יבואו לביטוי בניהול העיריה, אל תדאגו, תל אביב לא תהפוך לקיבוץ וחשבונות הבנק שלכם לא יאוחדו.

עכשיו השאלה שלי היא למה חנין מוגדר בקהל כאנטי ציוני? לא קיבלתי על זה עדיין תשובה מנומקת מאף אחד.

  • חנין אינו בעד פירוק המדינה. הוא בעד חילון ודמוקרטיזציה שלה. אני מסכים עם ×–×” לחלוטין.
  • חנין אינו רוצה למחוק את הסממנים של הלאום היהודי מהמדינה, הוא רק חושב שאי אפשר לרמוס יותר את הסממנים הלאומיים של האזרחים הלא יהודיים בה. אני מסכים גם עם ×–×”.
  • חנין בעד ישראל כבית לעם היהודי, אבל לא על חשבון עם אחר, אזרחים מדרגה ב' ויחס שלטוני שגובל באפרטהייד. גם עם ×–×” אני מסכים לגמרי.
  • חנין חושב שעם ישראל לא ×™×”×™×” ראוי למדינה הזו, מבחינה אתית, אם נמשיך להתנהג כעם שולט על אוכלוסיה שאנחנו מחלקים לה תעודות זהות אבל לא נותנים לה שוויון זכויות. גם עם ×–×” אני מסכים לחלוטין.
  • חנין מכבד את סמלי המדינה ומאמין במילות התקווה – אין לי ספק שאני והוא מסכימים שישראל צריכה להיות בית לעם היהודי, אבל להיות מדינה דמוקראטית, ולא מדינה שהיא קודם יהודית ואז דמוקראטית.

×”×™… אז ×–×” נשמע ציוני-חילוני-הומניסטי.. הלא אלו הדעות של הרבה ממקימי תנועת הציונות, לא? חפשו בערך ציונות, גם אם אתם לא מאמינים לויקיפדיה תמצאו את ×–×” במקורות אחרים: רופין, בובר, סולד, חזן, יערי, מאגנס והרבה אחרים מחברי ברית שלום והשומר הצעיר דיברו על מדינה דו-לאומית הרבה לפני הקמת המדינה. הם ראו מראש את הבעיתיות שאחרת תווצר, והם באו מעמדה של אחווה כאידאולוגיה. הרשו לי להזכירכם שהזרמים האלו, שהקימו את רוב תשתיות התרבות, השלטון, ההתישבות והסתדרות העובדים שבלעדיהן לא היתה קמה מדינה – כולם יוצאי התורות הסוציאליסטיות והמרקסיסטיות ששלי יחימוביץ' מאשימה בהן את חנין.

אז למה המדבקה "אנטי ציוני"? הרי נשמע שחנין הולך בדיוק בתלם של ראשי הציונות. מה השתנה ב80-90 השנה האחרונות?

אז זהו, שחטפו לנו את הציונות. ציונות היום היא התירוץ להקים התנחלויות לא חוקיות, לירות בשכנים הערביים, לקלל את השוטרים שבאים לפנות אותך, להשתלט אחרי שבועיים על עוד גבעה, לעקור לערבוש המקומי עצי זית בני מאות שנים, לשפוך חומצה על חיילים שבאים לפנות אותך כדי להגן על השכנים ממך.

הציונות היא היום התירוץ להמון פעילות פרלמנטרית-חוקתית ומדינית-צבאית שכל מדינה מערבית נאורה אמורה להתבייש בהן. האירופים מלקקים את הפצעים של מלה"ע השניה ומבינים כמה גזענות היא מסוכנת, ואנחנו נותנים לגזענים שלנו כר פעולה וכוח פוליטי ואף נותנים להם להדביק לעצמם את תווית הציונות בגאון.

זו לא ציונות בשבילי, אבל זו ה"ציונות" שכובשת כותרות. זו ההתנהגות שקופצת לעיניהם של כתבים זרים ולכן לצופי מהדורות החדשות בעולם ומתחברת למושג "ציונות". כשהעולם היום חושב על ציונות הוא חושב על כיבוש ואפרטהייד ונערי גבעות וגם צבא התקפתי. אני לא מזוהה עם זה, אני נגד זה, אבל זה מה שהעולם חושב על ציונות.

אז תקראו לי אנטי-ציוני. וגם לתנועת השומר הצעיר ועוד כמה אנשים במדינה. מבחינתי יהדות פוסט-תנכ"ית מגדירה כאידאולוגיה את העזרה לזולת, גמילות החסדים, אהבת לרעך כמוך וכל אלו. התנהגות המדינה שלנו לא עולה בקנה אחד עם ×–×”, במיוחד לא מפלגות הדתיים הבדלניות. אם הם רוצים לשמור לעצמם את הזכות המטעה לקרוא לי אנטי ציוני, אני יכול להראות באותה המידה שערכיהם הם אנטי-יהודיים והם מלאי צביעות כרימון. הכל ענין של מה מגדירים ×›"ציוני אמיתי". לפי שנות התשעים והאלפיים, או לפני שנות ×”20-30-40 של המאה שעברה? אם אני ודוב חנין רוצים מדינה דמוקרטית, פלוראליסטית ושוחרת שלום שתהיה בית לעם היהודי, ותחזיק צבא שהוא באמת לצורכי ×”×’× ×” בלבד… ×–×” באמת כל כך נורא בעיניכם? ×–×” ראוי לתואר "אנטי ציוני"?

אם הייתי תל אביבי הייתי מצביע חנין בלי שום מחשבה פעמיים, כי הוא יהיה ראש עיר טוב, והוא יוכל להחזיר לתל אביב את הצעירים, הירוק, ולשפר שם את בעיות התחבורה ואיכות החיים, ולשם שינוי, הוא יתן גם ליפו ותושביה את המשקל המגיע להם בבית העיריה.

ובנוסף כשהוא ירוץ בראש רשימה לכנסת אצביע בשבילו גם שם, כי למרות כמה הבדלי דעות מינוריים בינינו, אני חושב שהדעות שלו הן הכיוון היחידי שיכול להציל את ישראל ברמה השלטונית פנימה וברמה המדינית החוצה. אני לא דואג שיעלמו מחר הבטחוניסטים והמיליטנטים מהכנסת והממשלה, אני דואג שלא תהיה להם אופוזיציה בדמות הומניסטית וחילונית כחנין מנגד.

פילים חולמים ב"שבלול", והופעות אחרונות של ג'אז-נ-רול

אחרי שגיא כתב על ההופעה אני רוצה להוסיף כמה מילים. ההופעה אכן היתה נהדרת אבל "השבלול" אכן לא ממש אכפת להם מהלקוחות. אני ישבתי בשולחן נפרד מגיא, אבל היו לנו צרות דומות. התיישבנו בחצות, ובגלל שאני מכיר את היחס של הצוות שם (איחורים בהזמנות ואחרי תחילת ההופעה אין יותר עם מי לדבר) הזמנו מראש 12 כוסות מים (לא, גם שם אין קנקנים, גרררר!). אחרי שני סנדוויצ'ים, בירה, שלוש תזכורות על המים, נוספו עוד שתי בנות לשולחן (עכשיו אנחנו שישה) והגדלת ההזמנה ל15 כוסות מים (×›×™ כבר הזענו כמו חזירים ללא מזגן), ×”×’×™×¢×” כוס אחת בודדת ב12:40 ועוד שלוש ב12:50(!!!). לאט לאט התווספו כוסות שאני פשוט הסנפתי בשלוק אחד, עוד כמה בודדות הגיעו לקראת 1:30 ובסוף הערב בסביבות 2:00 היו אולי 12-14 כוסות ריקות על השולחן, ושישה אנשים צמאים ומזיעים שאיבדו חלק מחווית ההופעה בגלל השירות הגרוע. אה כן… אני גם מצפה גם ממועדון מוסיקה שיכוון פעם בשנה את הפסנתר שלו ויתן ללהקה לעשות בלאנס לפני הופעה. יש איזה 5% בקהל שמרגישים שמשהו כאן לא לגמרי במקום.


Created with Admarket's flickrSLiDR.

זה עושה לי את ההמלצה הבאה לבעייתית. מחר בערב מופיעים ג'אז-נ-רול אולי בפעם הלפני אחרונה (חצי מחברי הלהקה עוזבים לחפש את מזלם בניו יורק). הלהקה נהדרת, אבל המקום כאמור בעייתי, ולא ברור אם יצא להם תקליט, אז הנה אחד הצ'אנסים האחרונים לשמוע את ג'אז-נ-רול בהופעה חיה, תביאו סנדוויץ' ובקבוק מינרלים מהבית וקחו קופון.

התסכול של חוסר המידע

אני חושב שאקרא לזה MIFS, עד שאמצא שיש לזה שם אחר. Missing Information Frustration Syndrome.

אני מגלה שככל שעוברות השנים, כשחסר לי מידע אני מאוד מתוסכל. קשה לי לקבל אמונה דתית ותורות רוחניות, קשה לי להיות לקוח של תוכנה סגורה, קשה לי לעבוד בטלפון מול לקוח שלא יודע להקריא לי אפילו הודעת שגיאה מהמסך, קשה לי אפילו כשאנשים שולחים בטוויטר הודעות טיזר בלי להסביר.

אני מעדיף לדעת מה שיותר, אבל חצי אמת מתסכל יותר מאשר לא לדעת כלום.

קשה לי להוריד רססים מgReader אבל יותר קשה לי שהם מצטברים ואני לא מגיע אף פעם לקרוא אותם, עד שאחרי שלושים יום הם נעלמים בתהום הנשיה של "סומן כקרוא". קשה לי מאוד כשמרואין לא מספר לי את כל הסיפור או מתחמק משאלות חשובות. קשה לי כשמישהו מזמין אותי לעבודה ולא מספר לי מה המטרה האמיתית שלה או מה הצרכים האמיתיים שלו. קשה לי אפילו סתם כשאנשים משכנעים אותי או שוכרים אותי לעשות דברים על אמונה עיוורת או משיקולים שלא מתאימים לי. תכנון חייב להיות הגיוני לפני שמבזבזים עליו כסף ואנרגיה לשוא (אפילו אם אני אקבל על זה יותר כסף בסוף, התסכול עדיין הורג אותי). גם קשרים עם אנשים וחברים שבהם נשמרים דברים בראש ולא נאמרים יכולים לבשל בתוכי מועקה. למה אני יכול לשים את כל הקלפים על השולחן אבל אסור לי לצפות לזה מאחרים?

אני מאוד מתוסכל היום. בתור נקיטת פעולה כדי אולי להפיג חלק מהתסכול, העפתי יותר מחצי מהאנשים שאני עוקב אחריהם בטוויטר ואני מתכוון לעבור בהמשך היום ולחתוך באגרסיביות גם רססים מגוגל רידר. יש רעש שמונע ממני להגיע אל המידע החשוב, מונע ממני לחיות בתוך ים של רעש וחצאי מידע שמאיימים להטביע אותי. טוויטר זה רוב הזמן רעש. כנ"ל מסנג'רים למיניהם. רעש הוא אחד מהסיבות (הרבות) שאני נמנע מבוקפייס, ומצד שני חברים שלי מפרסמים שם מידע שאני לא יכול לקרוא. שוב תסכול!!

גם לכם יש שמץ מזה, או שזה השיגעון הפרטי שלי? איך אתם בוחרים להתמודד?