Boing Boing TV הוא אחת מהפינות החביבות עלי בבוינגבוינג. כתבות על אמנים, גיקים, טכנולוגיה, פוליטיקה ליבראלית, והכל מעורבב ומוגש באינטימיות וברצון טוב והרבה הומור (לרוב סוראליסטי משהו). לאחרונה הוא עושה צרות ונגן ה-MP4 המשולב באייטמים לא מופיע כראוי בשואש 2 (אין בעיות עם שואש 3 או אקספלונטר). שלחתי את זה בתור הערה קטנה בתגובה לכתבה (אפילו לא טרחתי ללכת לחפש כתובת לבעיות טכניות). תוך פחות מחצי שעה כבר קיבלתי אימייל משני ז'ארדן בעצמה (מהכותבות של בוינגבוינג שעושה גם כמעט את כל ראיונות השטח שלהם, אישיות בפני עצמה עם עבר צבעוני בעולם העיתונות הטכנולוגיות באינטרנט) עם CC: לנשיא קאסטפאייר שמספקת את אפליקצית הסטרימינג, ומיד גם תשובה בCC: ממנו. השבתי לו בפרוטרוט על איך ומה בדקתי (כמובן שכמו גיק אחראי ביצעתי בדיקות טיפה יותר יסודיות לשם שלמות, כמו בדיקה עם התקנת שוא"ש בתולית, נתתי את כתובת הIP הקבועה שלי כדי שיקל עליהם לגלות אותי בלוגים), ונראה שהבעיה תוקנה. מהירות ורצינות ויחס אישי. ככה קונים אותי 🙂
יקב ויתקין שאהוב עלי מאוד העלה לאוויר טיוטא ראשונה של אתר, וצרם לי מאוד דבר או שניים בתרגום לאנגלית אז סיפרתי להם. לא רק שרעיונותי התקבלו בברכה, הוזמנתי לחוות דיעה על מוטו חלופי ולעזור עם התרגום של מונח או שניים. הנה עסק מצוין עם קשרים אישיים עם הלקוחות (כבר מכירים את רוב החבורה שלנו בשמותינו) ושמחים לשמוע פידבק ולשתף פעולה
(טוב, אולי זה עוזר שכל פעם שאנחנו קופצים לבקר אנחנו יוצאים עם כמה ארגזים. בביקור האחרון גיא קנה שתי שישיות, הוריו קנו אחת ואני קניתי שלוש(!!) שישיות של הבקבוקים המצוינים שלהם, במחיר שמדהים אותי בצניעותו כל פעם מחדש, למרות שמדובר ביינות מיוחדים במינם. היום הם מארגנים גם טעימות של הקריניאן החדש ויש לי הרגשה שהאוברדראפט שלי יגדל :-))
סטיבן קולבר שואל בקול חנוק את דמותו של בוש "אבל אנחנו במלחמה, אנחנו צריכים אותך! למה אתה עוזב? למה עכשיו אתה פתאום נזכר לציית לחוקה?". לפני חודש נפטר גארי גייגאקס, ממציא הD&D. סטיבן ספד לו ואמר שהוא מאוד יחסר, "עד כמה תחסר לנו? (מטיל d20) – עשרים."
הקו שלי מול הוט מוריד קבצים במהירויות 600+ קילובייט לשניה. חלום? כל מי שאני פוגש אומר שנכווה מאינטרנט בכבלים וברח חזרה לחיק אמא ADSL. רק לי ולאפי אין בעיות, מוזר.
לבסוף, תראו במה נתקלתי לפני כמה שבועות בבית המרקחת ושכחתי ממנו לגמרי:
אוקי, לאור הדרישה מהקהל (יש לי יותר משלושה קוראים מסתבר, וסטוקרית אחת שעדיין אלמונימית) ונגד הרגשתי בנושא פוסטים אישיים בכלל ועל נושא צ'יילדפרי בפרט, הנה אני חוזר בפוסט אישי, ואני לא מתנצל מראש אם הוא יוצא טיפה בכייני, כך אני מרגיש כרגע.
את הטקסט הבא כתבתי בבלוגון שצמוד לכרטיס שלי בOKC בעקבות הודעת תשובה ממישהיא שפניתי אליה. האישה התרעמה שאני מציין שאינני רוצה ילדים רק בפסקה האחרונה ולא בראש הכרטיס באותיות גדולות (למרות שזה מופיע גם בצד הכרטיס ליד פרמטרים כמו אמונה דתית, גובה ואהבת בע"ח).
OKC הוא האתר היחידי שמאפשר לי לציין שאינני מעונין לגדל ילדים. כיוון שבחורות לא תמיד רואות את זה מראש אז אני מזכיר את זה שוב בפסקה האחרונה תחת "למה ליצור איתי קשר".
אתמול נשאלתי למה אני לא מזכיר את זה מיד למעלה בתיאור, ובכן יש הרבה דברים שאפשר להזכיר שם, את מה שאני מתלהב לגביו, דברים שמגדירים את האישיות שלי – לא הדברים שאני שולל. אני בכלל טורח לציין את ענין הילדים כי אני יודע שלצערי רוב הנשים בארץ לא מקבלות את הענין בהבנה (וגם לא מעט גברים). בשלב כלשהוא נאלצתי לכתוב על זה אייטם בבלוג שלי ועכשיו אחד נוסף כאן.
תחשבו על זה ככה. בעולם שבו כל ילדה אמריקנית יהודיה רוצה להתחתן עם רופא (סתם בתור סטראוטיפ מצחיק), האם הייתי צריך להתנצל שאני לא רופא? או אם הייתי מלאס ווגאס, הייתי צריך להתנצל אם לא הייתי במלונאות או שואו ביזנס? שטויות במיץ. לכן אני לא צריך להתנצל שאני ישראלי שלא מחפש "מקום עבודה בתעשיית התינוקות".
לא, אני לא חושב שזו תעשייה כמובן, וגידול ילדים זו לא "עבודה" במובן של 9-5-משכורת-והביתה. הפואנטה אבל היא שזו בחירה לגיטימית בחיים, אבל לא הבחירה המרכזית שלי. האתאיזם שלי, אהבת האדם והאופטימיות הצינית שלי הם הדברים שמעניינים, ממריצים ומכוונים את חיי ביומיום, ואותם ראוי לי לציין למעלה בראש הכרטיס.
אם יש לי כמה העדפות על דרך השלילה (למשל סלידות מכוסברה, עורכי דין והמחשבה על גידול ילדים) אני לא אציין את זה בראש הכרטיס, ולכן אני מתנצל בפני מי מכן שרצתה להעיר לי שנאלצה לקרוא את כולו ולהתעצבן עלי בתחתיתו… היו לי חברים שהציעו לי בכלל לא להעלות את הנושא עד דייט שלישי או רביעי, ואמרתי להם שזו תהיה רמאות לשמה, ולכן זה כאן בכרטיס.
אז למי שירדה עלי עקב כך, במקום להעריך את העובדה שאני מציין פרט חשוב כזה בכרטיס, את מוזמנת להסתכל בבקשה על חצי הכוס המלאה שאני בוחר בכנות, ואולי מישהו אחר יבחר להסתיר ממך מידע חשוב כזה? אולי הסיבה שאני מציין את זה היא בגלל שחשוב לי למצוא את בת הזוג המתאימה ולא סטוץ מזדמן? גם ככה העובדה הזו "מבריחה" ממני הרבה נשים, אני לא מתכוון לשים אותה בראש הכרטיס כאות קין, אבל בגלל התחשבות בדעת הרוב, אני בהחלט מוסיף את זה למטה. לא בגלל שזה חשוב לי, אלא בגלל שזה חשוב למבקרות אצלי בכרטיס.
לא מכירים את OKקיופיד? אתר שידוכים שלאחרונה תרגם את עצמו לעברית (עם בעיות מועטות עדיין בניסוח פה ושם), שמשך עד לאחרונה בעיקר גיקים ודוברי אנגלית, ולא מעט אנשי סגנונות חיים אלטרנטיביים אין להם בעניה עם נון-קונפורמיזם. אבל לפי חילוף המכתבים הנ"ל – כנראה בקרוב יגיעו אליו יותר אנשי "עמך" מבורחי כפיות וג'יידייט/קופידון. יצאו לי משם יותר דייטים מאשר כל אתר אחר (אבל רק 4 בערך, אז זו לא דגימה מוצלחת). האתר מתאים אנשים לא לפי תבנית פשוטה אלא על סמך הרבה שאלות לבנית תמונת אופי של הצד השני שאני מחפש. לכן אני לרוב לא טורח לפנות לנשים שרוצות ילדים או כאלו שמציינות שהן מעשנות למשל, אבל בשאר הפרנטרים האתר מעלה לי אכן בחורות כלבבי – עצמאיות, אתאיסטיות, פלורליסטיות ונראה שמעניינות ואינטיליגנטיות (ומשום מה אחוז גבוה של דו מיניות, המממ?).
דא עקא שאני אולי לא סחורה מספיק מוצלחת, והן לא עונות לי. המייאש הוא שאני הרי פונה רק ל2-3 בחורות כל חודש בקושי במכתב די אישי ומבקש רק לקבל תשובה, אפילו אם היא "לא, תודה". אין יותר מעליב משום תשובה. לפני שבועיים פניתי למישהיא מה"ביצה המקומית" של הבלוגים הישראליים שעלתה לי פתאום בחיפוש. נשמעה מאוד מתאימה לי, יש לנו כמה מכרים משותפים, והיא אפילו עובדת קומה מעל אחד הלקוחות הגדולים שלי. נשמע ממש מקרה של או רומנטיקה או לפחות צמצום הגרף החברתי משני לינקים לאחד. היא הציצה אצלי בכרטיס (האתר הלשין עליה) ואפילו לא טרחה לענות "לא תודה". מוזר. יש הרבה שלא עונות, אבל כאן מדובר על מישהיא שמאוד סביר שאתקל בה "בחיים האמיתיים". מוזר.
במילים אחרות, אני לאחרונה די התייאשתי מאתרי היכרויות. אני מתקפל למוד פאסיבי בכל מה שקשור להיכרויות מקוונות. יש לי הרגשה שיותר מדי בחורות מסננות מהר מדי אנשים בלי להסתכל אפילו, או אולי האישיות שלי פשוט מתאימה לפגישה אישית ולא וירטואלית, או שבחורות פשוט שמות יותר מדי משקל על הצורה החיצונית. אין לי כוח לחשוב על זה יותר בכלל.
הנה התיאור שנתן לי מבחן האישיות של OKC ואני חושב שהוא בהחלט קולע. אם יש מישהיא שלא שמה דגש על צורה (אני לא בראד פיט) ומחפשת תוכן (שאני חושב שיש לי פה ושם), אתן מוזמנות לפנות.
אתה מחפש אהבה, לא סקס. לגילך, אתה בעל ניסיון ממוצע, אבל אתה בחור נהדר ומתחשב
[…] השידוך המושלם עבורך הוא מישהי מבינה, חכמה ותומכת.
למרות שאינך מסמר המסיבה, בוא נודה, אתה פורח בסביבה קטנה ואינטימית של אנשים חכמים. המעגל הקרוב שלך אכן מאוד קרוב ודומה לך בתכונותיו. הדדיות במערכת יחסים חשובה לך.
לפני חמישה ימים ציינתי את אכזבתי מחוסר הפתיחות של ISOC-IL. יש לתקן – זה לא שהם לא מחלקים מידע, הם פשוט לא עדכנו עדיין את האתר לWeb2.0. המכתב ששלחתי אליהם הגיע למי-טל (עם מקף) גרייבר-שוורץ שהעבירה לנהורא (בלי מקף!) דגן-הס, שענתה לי שהיא בשמחה מוסיפה את שמי (כנראה ידנית) למייל חודשי של עדכונים ומפגשים. נהורא גם ביקשה ממני שאתקן את המידע אצלי בבלוג, משמע שזו באמת תשובה אישית ועניינית (גיגלו אותי!), וברכותי על היחס.
אם יצא שביקרתי בצורה קצת צינית הריני לסייג את הביקורת – האגוד עושה הרבה דברים טובים למען קידום הרשת בישראל. חבל שלא שומעים על זה מספיק בעיתונים היומיים, אבל אנשים העוסקים ברשת (תכנים וטכנולוגיה) יודעים שהארגון באמת חשוב. חבל לי רק שהידיעות על הפעילות לא מגיעות מספיק רחוק, ובתור התחלה הייתי מציע באמת RSS, רשימת דיוור אוטומאטית ואולי אולי להפטר מהIFRAMES האלו, שגם מציקות לקורא ובוודאי גם מפריעות למנועי חיפוש לעשות את העבודה.
שאתמול דיסקסתי, אבל איכשהוא פיספסתי את ההרשמה ואת הכנס של איגוד האינטרנט שיסתיים עוד כמה דקות.
זו השנה השלישית ברצף שאיגוד האינטרנט (שבו הייתי פעם חבר והלכתי לכנסיו הראשונים), לא שולח לי הזמנה ואני לא שם לב שיש כנס ומגלה את זה לאחר מעשה כשפתאום כותבים עליו. הלכתי לאתר שלהם ויש שם המון מפגשים ועדכונים מעניינים אבל אין רססים ואין עדכונים בדואר (אלא אם כן אשלם 70 ש"ח לשנה, לפי הiframe המגושם במרכז העמוד)
Adobe AIR 1.0 סוף סוף הוכרזה, והלכתי לראות מה לעזאזל נחוצה עוד שפה שתחליף את ג'אווה, מונו, פלאש ושאר הקישקושים הסותרים. הייתי בטוח שמדובר בעוד פלאגין להצגת תוכן אינטראקטיזי בדפדפן ולא היא, מדובר במעין VM ששותל את עצמו במערכת ואז כשמורידים קובץ AIR הוא מתקין אותו כמו כל אפליקציה במערכת. מיד אחרי שהותקן האתר של אדובי מציע לי רשימת אפליקציות אייר להתקנה. מתוך 3 שבחרתי, שתיים לא תואמות אייר 1.0 וביקשו שאוריד את בטא3 במקום(!!). העובדה שהאפליקציות האלו מוצעות להורדה מיד אחרי שהורדת VM לו הן לא תואמות הוא מגוחך להחריד.
אז הרצתי, קיבלתי משהו חביב בממשק בלתי חלונאי בעליל, ספיציפית אפליקציה של AOL להצגת 100 הקליפים של המוסיקה הכי פופולארית – עוד לא ראיתי מה כאן לא היה ניתן לעשות שלא נעשה היום ביוטיוב למיניהם (קראקל, מטאקפה וכולי), רק שזה רץ אצלי על הדסקטופ וכנראה לא ב"ארגז חול" מוגן. אז מה עשינו בזה?
אה, ולכל האפליקציות שרצות נדלק איקון בסיסטם פול ולא בטאסק באר. לחיצה על הX בקצה החלון רק ממזערת ולא באמת מכבה. אז יש לנו כאן פוטנציאל לחור אבטחה, ממשק מאוד לא תואם מוסכמות, עוד BLOAT… על מה שכחתי להצביע?
שרון קוראת לזה מאבק יומיומי על שפיות, למען הריקנות. המאבק שלי בקורא הרססים הוא גם כן מייאש. אני אתן לכם רק את תמצית הסטטיסטיקות של GoogleReader של עבדיכם:
From your 208 subscriptions, over the last 30 days you read 4,334 items, starred 48 items, shared 642 items, and emailed 58 items.
(היו לי יותר פידים פעם, ויש כעשרים פידים ש"מתים" כבר חודשים ארוכים אז לא להבהל)
זה אומר למשל שאני משתף 15% או בערך אחד מכל שבעה אייטמים שאני קורא (ואני יודע למשל שהרבה מזה זה שיתוף מחדש של פריטים ששותפו ע"י חברי לענן בשביל חברים אחרים בענן, אולי יש לזה פתרון יותר אלגנטי? שרון מציעה להשתמש בReadBurner אבל כרגע זה אתר פיצי עם אוריינטציה גיקית ולך תדע לאיפה זה יזרום בעתיד ואם יש לזה סיכוי להיות יותר איכותי מדיגג, אבל יש לו תשתית להפרדת אייטמים בשפות זרות כולל שפות RTL כמו פרסית (למרות שעדיין מוצג צמוד לשמאל). יש מצב…)
את כל האייטמים שאני משתף אני מסמן בתגים למי שרוצה לקרוא פחות, ויש פה ושם אייטמים שיעניינו רק את הנישה, אז למשל בשביל דקס אני מסמן פריטים בתג אנימציה אבל לא חולק אותם בזרם הראשי. (למרות ששאלתי אנשים אם לעשות הפרדה כזו לאחד התגים העמוסים אבל נראה שכולם מעוניינים לקרוא הכל), ולבסוף יש פריטים שאני שולח בדואל כי הם יעניינו רק אדם אחד או שניים או כאלו שאני יודע שלא קוראים את זרם המשותפים שלי.
אני לא עומד בקצב. בשבועיים שקדמו עבדתי המון והרידר הגיע לציון כמות אייטמים של "1000+". מאוד מתנשא מצדם להחליט בשבילי שאני לא יודע לספור יותר מאלף אייטמז. בשיא הפיגור אחרי הרשימה אפילו ראיתי שבוקר אחד נעלמו לי 250 אייטמים שפשוט לא הגעתי אליהם במשך 30 יום. זה כבר הביא לי את הסעיף – עכשיו אם אטייל אחורה ברסס הזה איך אדע מה קראתי ומה לא? היו שם דברים שרציתי עוד לראות!
אז עכשיו אני קורא משני הקצוות – קצת ממה שמתחדש באותו היום, וקצת מהישנים ביותר, ולפעמים צולל וקורא אנכית רק את כל הפוסטים של פיד בודד. הרבה יותר מתוחכם מלאכול קרמבו! תחשבו על קרמבו שתופח ככל שאתה אוכלים אותו, פעם אתם מלקקים את הבסקויט ופעם נוגסים בכיפה אבל כאן אפשרי למצוא אקרובטיקה כמו לשתות בקש ממרכז הקצף בלי לעשות חור בשוקולד או הבסקוויט! הא הא! שלושה מימדים זה כל כך מגביל…
ולמרות שאני מתאפק, אני בטוח שאני חולק יותר מדי חתולולים וסרטני יוטיוב מעיקים. מה שפעם שנאתי שהיו דוחפים לי במייל (אבל חברים, אני נשבע שאני משתדל לשתף רק את האינטיליגנטיים או המצחיקים ביותר!)
נשארה הבעיה של הזמן שזה אוכל. אני חייב להכנס ולקצור פידים באכזריות, כי זה תופס צומי. כך אני לא אחזור לעולם לסיים את סיפור הטיול לסקוטלנד למשל 🙂
משתמש לראשונה היום בפלאג שמאפשר לי לחפש ולשתות תמונות CC אוטומטית לפוסט. עכשיו איך מעלים את כל הטקסט שיהיה ליד התמונה אבל הקרדיט מתחת!? הראש שלי עוד בHTML2 נראה לי. זו עובד פה כ"כ שונה 🙁
