קטגוריה: פוליטיקה

פורסם ב

"רק אנשים נותנים משמעות"

לפני כמה ימים בא אלי חבר עם המשפט "Only people give meaning". אני לא בקטע העמוק של פילוסופיה, אז מיד השבתי בצחוק בפראפרזה על סיסמת הNRA: "כלומר רובים לא הורגים אנשים, אלא אנשים נותנים את המשמעות 'מוות' לפעולת הרובים?". "לא, " הוא אמר, "יש רובד מתחת, זה אומר שמשהו חשוב/ראוי לעשותו רק אם הוא משפיע על אנשים בצורה חיובית".

אני מסכים עם המשפט, אבל זו לא מהפכה מחשבתית בשבילי. אני שנים רציתי להיות שם בשביל אנשים, כי לעזור לאנשים עושה לי כיף, והכי כיף לי לעזור לאנשים לעזור לעצמם. מי שמכיר אותי אישית או קצת עוקב אחרי הבלוג הזה יודע שאני מחפש לעשות הסבת קריירה מזה זמן. אני לא מוכן יותר לעזור למכונות, אני רוצה לחזור לעזור לאנשים. על כן אני מחפש משרות כמדריך ואולי בהמשך כמורה, או כל דבר שבדרך לשם ויביא אותי לכיוון: מנהל ידע, יועץ-מלווה ולא יועץ-מיישם. האצבעות שלי פשוט מתדרדרות למצב גרוע שלא מאפשר לי להקליד הרבה ((שזה רק חלק מהסיבות להתמעטות הפוסטים פה בבלוג לאחרונה. ולא, זה לא קארפל סינדרום, בדקתי.)).

שאלו אותי איפה הייתי ומה עשיתי בארבעת החודשים השקטים האחרונים, אז ככה… פעלתי פוליטית למען מפלגה שלא מתרוממת בינתיים, ניסיתי להרים קריירה חדשה באמצע נפילה של שוק, התראיינתי לעבודות שלא צלחו, רדפתי אחרי צ'קים שלא שולמו (או ישולמו), נלחמתי בחור בבנק שרק מעמיק, התאהבתי קלות, נכזבתי, טיפלתי בכמה בלגנים בחיי האישיים והשתפרתי לי מחד פנימית אבל מאידך בינתיים לא חיצונית/חומרית, על הדרך הרביתי חוכמה בנושאי תרבות דיון והבאה של דיעות לקונצנזוס וקונצנזוס לפעולה, התאכזבתי מישראלים אבל לא התעודדתי מאף עם אחר, חגגתי לסבא שלי יום הולדת 103 ((פוסט בקרוב, נשבע. זה בטיוטות!)), חשבתי על מוסר יהודי והומניסטי, הלכתי לכנסים והרצאות, חפרתי ברשת ללמוד כמה נושאים חשובים ובינהם דמוקרטיה מקוונת, שיטות למידה, מטאקוגניציה ועוד דברים מרתקים, הייתי חצוי בדעותי הפוליטיות, הלכתי לחוגי בית, רבתי עם אנשים שאני מעריך, התאכזבתי מאנשים שהערכתי, גיליתי גיבורים חדשים, גיליתי גישות חדשות ומעוררות תקווה, הצבעתי והמשכתי לעמוד בקור לשכנע מצביעים אחרים, ניסיתי להרים פעילויות שיקדמו בנושא דברים שחשובים לי ואולי יחברו אותי לרעיונות לקריירה, דיברתי עם אנשים מעניינים, הבטחתי לכתוב אבל בעיקר התחלתי טיוטות ((כרגע בבלוג יש 23 טיוטות בהמתנה)), התלוננתי על כאבי הידיים אבל עוד לא הלכתי לטפל בהן, ובינתיים דחיתי ואף הזנחתי לצערי התחייבויות למשפחה וחברים. בין לבין הייתי גם צריך לשבור קופת גמל, להתרוצץ לסידורים שונים ולהחזיק "אצבע בסכר" לשני פרויקטים חברתיים שלא מכניסים לי כמובן גרוש ((למעשה את כתיבת פוסט הבלוגולדת הזה אני מסיים בשש בבוקר של יום המחרת ומפרסם אותו בתאריך אתמול כדי שיצא התאריך המקורי אליו כיוונתי…))…

אז הנה תכנית לאביב (פסח שמח!), ולכבוד יום ההולדת הרביעי של הבלוג הזה (שהוא השלישי או הרביעי שלי, תלוי איך סופרים). ראשית אני משיק היום באיחור של כמה חודשים את הבלוג המקצועי שלי, וזה אומר שאני אפעיל לראשונה בחיי שני בלוגים במקביל, ואני עוד לא יודע איך נכון לחלק בינהם את התכנים. שנית אני מתכוון לעבור על כל הטיוטות ולפרסם מה שעוד טיפה רלוונטי (אפילו אם זה יהיה כבר מיושן). שלישית אני מאוד אשתדל להשלים בחודש את כל הפערים והחובות האישיים (ואם יש לכם הרגשה ששכחתי אחד אתם מאד מוזמנים להזכיר לי במייל אישי), לפחות כל עוד אין לי הכנסה מסודרת, אני יכול לחזור לעסוק במה שחשוב, וזה לעזור לחברים ולהשקיע בסביבה, כי זה מה שנותן לחיים שלי משמעות 🙂

חג אביב שמח!

פורסם ב

צפייה בפרסומות כדרך חיים חדשה

חברה שלחה לי כרגע לינק לאתר בשם תרמת שלוקח את הכיוון של "זמן is money" של סלקלום לכיוון טיפה פחות מגעיל.

למי שלא נתקל בזה, תקציר הפרק הקודם: סלקום מושיבה אתכם לראות פרסומת, אחורי זה אתם יושבים למלא בוחן קצר לוודא שקלטתם את המסר הפרסומי, ואם הכל תקין והוכחתם שמכרתם את נשמתכם למפרסם, התהליך יזכה אתכם בדקת אוויר חינם ברשת סלקום. כמה זמן בזבזתם על הצפיה, התשובות וכולי? אני בטוח שיותר מדקת חיים (שתיים? שלוש?) לכל דקת אוויר, ובינתיים יש לכם גם נזק מוחי מצטבר מהתקפת הספאם הזו על המוח (מסביר מיד), טוב שסלקום מגבילה אתכם ל45 דקות אוויר כאלו בחודש.

והנה מגיע אתר תרמת, שעושה את אותו הדבר רק לתרומות. כל פרסומת שתצפה ותבחן עליה מזכה עמותה לבחירתך בשקל (לא מצוין כמה מרוויח האתר על הטרנזאקציה) ובנוסף מעודד אותך האתר לספאמפם את חבריך ע"י שליחה של לינק יוניק לאתר, וכל חבר שיקרא לדגל יוסיף לחשבון התרומות שלך עוד עשר אגורות (שלמות!).

אז קיבלתי לינק שכזה, הגעתי לאתר. בפינה למטה יש וידאו של איזה חתיך שמציג את הקונצפט (חשבתי שהוא הגאון הפינאנסי מאחורי האתר אבל מסתבר שהוא סתם פרזנטור פליט ריאליטי), נתבקשתי לבחור אחת מ9 עמותות ואז כמובן להכניס פרטים אישיים… (אה נזכרתי, אני צריך לכתוב על זה משהו גם כן 🙂

עניתי לידידתי בזו הלשון: "אני מעדיף לתרום ישירות במעשים או לפחות בכסף. איכשהוא הרעיון של הכנסת יותר זבל פרסומי לחיי מרגיש לי בזבוז זמן ומוח. האנרגיה שמתבזבזת לי על יצירת קשרים סינפטיים במוח בשביל לזכור מסר פרסומי (או גרוע מזה, להפנים מסר פרסומי סמוי ודעה קדומה בתת מודע), זו אנרגיה יקרה, וזה לא ידידותי לסביבה. אבל "תרמת" לי רעיון לא רע לפוסט בבלוג, תודה!". אני ארחיב: לא רק שאלו קשרים סינפטיים מיותרים, היום גם יודעים כי הליכים אלו חייבים להיות מלווים בהחלשה של קשרים סינפטיים אחרים. בעברית פשוטה – ללמוד ולקלוט חומר מיותר זה גם תהליך מטמטם. כמכור לקורא הרססים שלי אני יכול להגיד לכם שזה בדוק.

אם זה מזכיר לכם את אידיוקרטיה או את פרק "קלי יודעת משהו" של "נשואים פלוס", אז כמוני הקשרים הסינאפטיים שלכם יורים טוב, אבל כנראה אתם מבזבזים אותם 🙂

אסיים במילה אחת טובה בכל זאת על האתר. למרות שאני נגד הרעיון הבסיסי המחשבה שלהם בסה"כ טובה, ולמרות שבהתחלה הציגו לי רק 11 אופציות, יש להם מדריך עמותות לא קטן שאפשר לתרום להן (גם ישירות, גם במעשים) עם לינקים ובלי קונצים. טוב לדעת. מצחיק למצוא בין כל עמותות התרומות למעוטי יכולת וחינוך גם עמותות שלא הייתי מצפה שיעודדו אנשים לצפות שעות בפרסומות ובינהן אשנ"ב, אלון, התנועה לאיכות השלטון, המועצה הלאומית להתנדבות, באר שובע, דרור בתי חינוך, חלו"ן, צימאון ועוד כהנה ארגונים שפרסומות ומסחור נראים כסותרים את מטרותיהם(?!).

אז תגידו, המטרה מקדשת את האמצעים?

פורסם ב

איך להפסיד נכון (פלספנות בגרוש)

ארי פולמן חייך למצלמות ואמר שלא נורא, וגם ככה הוא הגיע הרבה יותר רחוק עם הסרט מאשר מה שקיווה. שותפו לדרך יוני גודמן הוסיף ואמר "זה כולה אוסקר". זה נכון, האוסקר הוא פרס תעשיה ולא פרס אמנות. הסרט הזר היא קטגוריה בעייתית, ולמאפיה היהודית של הוליווד יש עבודה רבה ואין זמן לראות את כל חמשת הסרטים הזרים כדי להצביע בקטגוריה, אז רק האנטישמים המובטלים טורחים… טוב נו אני צוחק כמובן 🙂 הרבה אמרו מראש שחברי האקדמיה לא מתים על אנימציה. העיקר זה שבפסטיבלים לאמנות קולנוע הוא כן זכה להרבה פרסים. עצוב שהאוסקרים נוצצים ועמוסים בכסף ומשודרים בכל העולם, ולעומתם פסטיבל קאן, סאנדאנס, גלובוס הזהב ואחרים אינם מדווחים כמעט אצלנו למעט אייטם קטן בחדשות אם קרה משהו. האוסקרים נוחתים בידיים של מי שיש לו כסף לקדם את הסרט ו/או קיבל הכנסה יפה בקולנועים, ועכשיו יכפיל אותה במכירת DVD.

משל למה הדבר דומה? אולי מפלגה קטנה ועצמאית שהכינו עליה כתבה של 7-10 דקות לפריים-טיים של ערוץ 2 בסופ"ש וברגע האחרון ביטלו את הקרנתה בלי סיבה, ונמנעו מלספר שבסקרים של מתחריה היא עוברת את אחוז החסימה? אולפני ההפקות העשירים יותר ניצחו בשיווק ואולי גם ב"שימון גלגלים" מאחרי הקלעים, קדימה לקחה את האוסקר על התפאורה והאיפור, ביבי לקח על הבימוי וההפקה, ליברמן על התסריט המקורי, העבודה על אפקטים מיוחדים, מרצ על האנימציה ובקטגורית הסרט הקצר-במיוחד, דב חנין על שחקן המשנה, בל"ד על הסרט הזר… אבל אפילו אם תי"מ זכו באהדת המבקרים ובפסטיבל אינדי "החסומים", אנשים עלולים לשכוח אותה.

ההקבלה היא כמובן הפוכה, כי מי שהפסיד בעיני היה עם הבוחרים, והזכות לשרת בכנסת אמורה להיות מעמסה ולא פרס. אבל הפתרון בהוליווד הוא כמובן לרוץ ולהפיק סרט המשך אם הצלחת או סרט מהסוג שניצח אם הפסדת. מדהים כמה הפוליטיקה הישראלית מחקה את הוליווד לפעמים, שמתם לב?

אבל לא תי"מ. אנחנו יושבים על הפקה מחדש של אותו הסרט, אבל יש לנו יותר זמן להפיק אותו, עם production values יותר מוצלחים, והפעם אני מקווה גרסת הבמאי ולא הפקה מהירה של שלושה שבועות חאפ-לאפ. שינוי עושים מלמטה ולאט. אני מקווה רק שיש לנו זמן ולא מאוחר מדי לייצב את המדינה הזו לחזרה לשפיות.

(בזה כמובן אני לא אומר מילה של עצה לארי פולמן, הסרט נהדר ובמיוחד הוכחת שבתקציב אפסי אפשר להגיע רחוק מאוד. אני מקווה שיצליח לך בפרויקט הבא!)

צריך לקחת את זה פשוט קצת בהומור בינתיים…

לילה האוסקר, למי שבענייני כוכבים נוצצים, היה לילה שבו עוד כמה כוכבים לא קיבלו את קדמת הבמה. בחצות הירח הסתיר את צדק ושלוש שעות אחרי כן את מרקורי, שהם כידוע כוכב הלכת הגדול ביותר והקטן ביותר אצלנו במערכת. לירח יש את הפריווילגיה של קרבה לכדור הארץ והוא הכי נוצץ ומפורסם. שווה להסתובב ליד פונקציונרים כמו כדור הארץ, נותנים לך כבוד, ממנים אותך לממשלת הלילה, וכולם מתעלמים כשאתה מסתיר כוכבי לכת אמיתיים. כולל את צדק. אף אחד לא מדבר על צדק…

פורסם ב

יופי נחמה

עמית סגל, הכתב הפוליטי של ערוץ 2, בראיון למעריב עשרה ימים לאחר הבחירות 20.2.09. ההדגשות הן שלי:

שאלה: היו במערכת הבחירות סיפורים שבחרת לא לפרסם כי חששת שזה ישפיע על הבחירות?

תשובה: "יומיים לפני הבחירות הגיעו אלינו סקרים של שתי המפלגות הגדולות, שלפיהם התנועה הירוקה מימד תעבור את אחוז החסימה. אם הייתי אומר את זה ככה, זה היה משפר מאוד את סיכוייהם לעבור. אבל חששתי מהתערבות חמורה במערכת הבחירות. התייעצנו והפשרה הייתה לא לשדר את זה במהדורת שמונה אלא במהדורה המוקדמת ולומר 'אחת התנועות הירוקות'. אחרת היתה נוצרת אווירה שאנחנו יותר שותפים לה ממדווחים עליה."

אחת התשובות הגרועות וחסרות עמוד השדרה ששמעתי. אם זה לא חוקי אז זה לא חוקי, אבל שלא ימכור לי "היתה נוצרת אווירה שאנחנו יותר שותפים לה ממדווחים עליה" כי מהדורות החדשות התכופפו בלי בעיות בכיוונים שאדלר הינדס אותן עד אותו רגע. היחס לכל מערכת הבחירות הזו היה חסר רצינות לחלוטין – למעשה לא מעט אנשים השוו אותו לדווח על תוכנית ריאליטי, כולל הכאילו-דיבייט דרך יוטיוב, וזה נטו אווירה מחורבנת שיצרו ארגוני החדשות שהכתיבה את התוצאות שלהן. אני לא יודע אם עמית סגל עושה מעצמו טמבל אבל ניסוח התשובה מעיד ששיקול החוקיות לא עמד לנגד עינהם.

האייטם הנ"ל עלה בשיחה עם הרב מלכיאור במוצ"ש ואז עוד לא הותר לדבר עליו, אני מקווה שעוד כמה דברים שביקש מאיתנו מיכאל לא לספר יצאו החוצה רשמית ואוכל לדון בהם כאן בבלוג.

ההתייחסות הרשמית בבלוג הרשימה

פורסם ב

דברים שכתבתי לג'ומס (על דמוקרטיה שמתמוססת)

חלקים ממה שעניתי על פוסט של חיים אורון שמסכם את תוצאות הבחירות ה-18, מובאים כאן.

חיים היקר, ראשית חיבוק גדול מתומכיך.

הייתי בפגישת הבלוגרים במרתף בית התנועה, אני גם זה שהעביר לך את מסמך הנושאים להתייחסות בהקשרים טכנולוגיים. לצערי פוספס שם משהו בשיחה בינינו, הרגשתי כאילו פסלת את כל המסמך המפורט על סמך שתי מילים אומללות על רשות השידור, והתייחסת פה בבלוג רק מעט לענין הצנזורה ברשת. אבל הרי לא על כך נסב המפגש וזו לא היתה הפואנטה של המסמך כלל וכלל.

המסמך דיבר על סכנות לדמוקרטיה.

המסמך דיבר על שיקום אמון הציבור בנבחריו.

המסמך גם דיבר ארוכות על כלים לחיזוק החינוך לדמוקרטיה, וזו הנקודה שכואבת לי, לכל מצביעי מרצ, אבל כנראה לא לחלק ממצביעי "אני תמיד מרצ אבל הפעם היינו חייבים לחזק את ליבני".

אני חושב שהעם הצביע בפאניקה חסרת הגיון, בלי ניתוח עתידי, בלי הבנה של מהות הדמוקרטיה, ולצערי אני חושב שזו אשמת כל אחד ואחת מיושבי הכנסת שהעם היושב בציון אינו יודע היום דמוקרטיה מה היא. אני חושש שאין מנוס מלשים את הדגש על חינוך, ולא רק של הנוער אלא של כל מי שמחזיק בזכות ההצבעה ולא ניצל אותה כראוי או בכלל.

אני וחברים ממשיכים לעמול על הצעות חוק שיעלו מתוך זה ועל פעילות בשטח. נרצה בשיתוף פעולה עם נציגי הסוציאל-דמוקראטים בכנסת ומרצ בראשם. כולנו תקווה שההצבעה לכנסת ה-19 תהיה על עתיד ולא על הווה, על דמוקרטיה ולא על שלילתה.

בקשתי האחרונה היא, כי לא תסגרו את הבלוגיה הזו משתמו הבחירות. אנא המשיכו לעדכן אותה, כל אחד מכם לפחות פעם בשביע, כדוגמא לשקיפות ולעידוד הקשר הרצוף. אני אשמח לקרוא את דיווחי הפעילות ודעות אנשי הרשימה (כולל אלו שנותרו מחוץ לכנסת!), על ארועי השבוע, על הפעילות בכנסת ומחוצה לה, והכל ללא פילטרים של עיתונות וללא צנזורה עצמית של בחירות.

מנדט של מרצ חיזק את חד"ש כ"עונש" על התמיכה החלקית בעופרת יצוקה, ועוד שניים ברחו כדי "לחזק את ליבני" ומשאירים את הקול הסוציאל-דמוקרטי מחוץ לקואליציה. אם אתה אחד מאלו שהצביעו מתוך חישובי מנדטים, גרמת לכך שמפלגות עם אידאולוגיה איבדו מנדטים ומפלגות חסרות אידאולוגיה מחזיקות בהם עכשיו.

זה אומר שיש לנו כנסת שאינה מייצגת את העם, יש לנו עם שאינו סומך שדעתו תיוצג, ויש קואליציה שתורכב ורק תעמיק עוד יותר את הקרע בין השניים.

יש לי חברים שמזהים עצמם כאנשי מרצ שהצביעו ליבני, יש לי אפילו חבר שהסביר לי עם הרבה בטחון עצמי למה הצביע לביבי כדי לגרום לכך שליכוד חזק לא יצליח להקים קואליציה ואז יאלצו לבצע עוד בחירות ושם הוא כמובן יחזור להצביע מרצ (וואלה לא הבנתי איך זה עובד). משוגעים כולם, אין לי מילים לתאר לכם כמה זו שטות ואכזבה בעיני להצביע בעד הנגד או לעשות חישובים אלקטוריים. בזאת, כאמור לעיל, אני מאשים גם את מערכת החינוך וגם את חברי הכנסת.

לסוציאל-דמוקרטים יש משימה. מהיום ועד הבחירות הבאות יש ללמד את העם מה היא דמוקרטיה ולמה נועדה ההצבעה. ויש גם לדרוש מהנבחרים להחזיר את הדמוקרטיה לשיח הפרלמנטרי, או שאנחנו נגמור בתור הדמוקרטיה האחרונה במזרח התיכון, בהטית זמן עבר.

פורסם ב

מי הזיז את עוגת המנדטים שלי?

הפוסט הזה מוקדש לאריה גור, מערכניק מתלהם שהודיע "אני מאשים את כל הפלגנים בשמאל בהריסתו". אני מודה לך מר גור, ששלחת אותי לתקתק המון מספרים לתוך מחשבון, והגעתי למסקנה מזככת. לא גנבתי לך כלום. אני מודה לך, כי אני עכשיו מרגיש עוד יותר שלם עם ההצבעה שלי.

(הערה חשובה, המספרים שבפוסט להלן מבוססים על התוצאות לפני ספירת המעטפות הכפולות (חיילים, מאושפזים, אסירים, נכים, ימאים, דיפלומטים) אבל לאחר הספירה הסופית, התוצאה לא השתנתה)

ראשית, פרשנות בשני גרוש:

  • מי שריסק את השמאל הפעם היה מי שבחר לפצוח בעופרת יצוקה דקה לפני יריית הפתיחה של הקמפיינים, והסב את פרורי ההתייחסות בסדר היום הציבורי לנושאים סוציאל-דמוקראטיים אל עבר ענייני בטחון ו"מוות לערבים".
  • ברק הבטיח לעצמו את כסא שר הבטחון לקדנציה בקרובה, אבל דחף את כל השמאל לרוץ להצביע ללבני בפאניקה כדי לחסום את ההתחזקות של ליברמן.
  • גם ג'ומס לא טמן ידו בצלחת והפעיל מסע הפחדה נגד הצבעה לתי"מ, והבריח את קולותינו אל לבני.
  • למי שרוצה לראות כמה "גנבו" המפלגות הקטנות בסה"כ, המספרים באתר הכנסת.
  • לפי החישוב שלי – גורנישט מיט גורנישט! חיברתי את כל מי שלא עבר (בנדיבות גדולה! הכנסתי את כל הקטנות שנשמעו אפילו טיפ-טיפה שמאל), מדע"ם ועד הירוקה-מימד וכל הירוקים המזויפים שבינהם, הגעתי ל- 86184 קולות מתוך 3189099 כשרים (לפני ספירת המעטפות הכפולות) שהם 2.7% או 3.2 מנדטים.
  • אם תסכם רק את הגדולות 1000< קולות בין הלא-עוברות (תי"מ, ירוקים, עלים, גימלאים, צבר, סנה, דע"ם) וקיבלת 2.96 מנדטים. אם תסכם את סך כל הלא עוברים כולם, תמצא 3.51 מנדטים.

    • זה הכל. שלושה עד שלושה וחצי מנדטים התפזרו על כל המפלגות, זה לא דגדג לאף אחד.

  • להשוואה, בבחירות לכנסת ה17 סך כל הקולות שלא עברו חסימה היה שבעה(!!) מנדטים. בכנסת ה16 נשרפו 5 מנדטים (אחוז חסימה היה רק 1.5%)
  • עדכון מפברואר 12 (תודה שוקי!) על פריסת קולותינו לפי באדר-עופר: "קדימה והליכוד קיבלו עוד 12 אלף קולות כ"א, ליברמן קיבל עוד כ-6000 קולות והעבודה עוד 5500 קולות. על מספר המנדטים שקיבלו ישראל ביתנו והליכוד זה לא השפיע; לעבודה ולקדימה זה הוסיף עוד מנדט אחד כ"א. […] קדימה קיבלה קרוב ל-150 אלף קולות של מצביעי עבודה, מרצ ותי"מ.

לי נראה שהישראלים דווקא שרפו מעט מאוד קולות השנה. ספציפית התנועה הירוקה-מימד, הרשימה שלה הצבעתי ולקחה 25,500 קולות היתה הרשימה הכי גדולה מבין הלא-עוברות (בשתי המערכות הקודמות עלה ירוק והירוקים המזויפים הגיעו לכ40K קולות כל אחת!). ההבדל הוא שתי"מ איננה סקטוריאלית, יש לאנשיה רקורד מוכח, ואם היא היתה עוברת, היינו מחזקים את הגוש הסוציאל-דמוקראטי בקולות שנזלו מהימין ומקדימה, כנראה לא מהעבודה וממרצ. למעשה, מר גור היקר, אם העבודה היתה מושיטה יד לרב מלכיאור שותפה הותיק, ומציעה לו הסכם עודפים, היינו מקבלים אולי על זמל אמונכם קצת יותר מתוך אותם 7% של מתלבטים שניבאו לנו הסקרים, אולי עוד 4-6 מנדטים נוספים לגוש הסוציאל דמוקראטי. לעומת זאת, הסכם העודפים שלכם עם מרצ? נכון לכרגע יש להם 93481 קולות שהם 3.51 מנדטים ובחישוב הסופי שלושה אפקטיביים, ואילו לכם קולות מספיקים ל-11.82 מנדטים, אבל אחרי חלוקת קולות חסומים ועודפי מרצ קיבלתם 13 אפקטיביים! מה אתה יודע? גם גילחתם את הכסא של זהבה גלאון וגם קיבלת כמעט שליש מהקול שלי!

תודה אריה. הרגעת אותי. הקולות שלי ושל חברי לא הכניסו לצערי את הרב מלכיאור, אבל לאורית נוקד יהיה כיסא בבית המחוקקים, אני מקווה שתנצל אותו כראוי.

אז מי ה"גנבים"? צא וחשב, ואתה מוזמן להציץ בתוצאות הקלפיות, למשל הצבעות קיבוצי עוטף עזה ואחרים. אזהרה, לא לבעלי לב חלש, ואל תקרא את זה בבקשה עם כוס קפה ביד.

אבקש שתקח את כל הזעם הקדוש והבלתי מוצדק הזה, ותפנה אותו למקומו הראוי! אל האנשים שלא עצרו את עופרת יצוקה בזמן, אל האנשים שלא עשו מספיק להחלשת החמאס וחיזוק המתונים בעזה בשנתיים האחרונות, לאנשי מפלגתך שישבו בכסאות הרשות המבצעת ובעיקר חיממו אותם, איבדו את אמון מעמד הביניים (אותי) כלכלית ושמו את פרץ במשרד הבטחון בלי חוברת הוראות למשקפת.

אני למדתי לקח מאוד חשוב היום. הכיבוש בעזה לא רק מקצין את הנוער שצופה בעתידו המפחיד בשידור חי, הוא גם מחליש את הגוש היחידי שמסוגל היה לפרק את המעגל האלים הזה. אני אישית מאשים את מי שהחליט להמשיך את הלחימה אחרי יום ההפגזה הראשון, ושוב אחרי השני. ג'ומס אמר לי לפני שבועיים בחוג בית שברק רצה לעצור שם, אבל אולמרט הורה לו להמשיך (לא ידעתי שכבוד הגנרל מקבל כל כך בהכנעה הוראות מאזרח…). אם היינו עוצרים לדבר אחרי סוף בנק 100 המטרות של יום ראשון, אם הייתם מקבלים את קפיצת הסקרים ולא מפעילים כוחות קרקע, אז אולי היו לעבודה עוד מנדט או שניים ואולי גם תי"מ היתה מחזקת את הסוציאל דמוקרטיה בכ5 מנדטים.

חלב שפוך טעים שיהיה לכם, אבל די לבכות לנו. כולי תקווה שתעשו את הדבר הנכון למיגור ליברמן, הווה אומר השארו באופוזיציה, שנו שיטת הבחירות כך שחצי הכנסת תהיה נציגים אזוריים (מה שיחליש את ש"ס ואני מקווה גם את ליברמן…) ועוד חצי שנה נרוץ לעוד בחירות.

יאללה, יש לנו עבודה. אתה להגדלת העבודה ואני להגדלת גוש הסו"ד…