עיתונות לוחמת – בשכל הישר שלנו!

שימו לב לכותרת הידיעה הזו בידיעות: "ניסה להתחזות ונתפס בעזרת מאגר תמונות"

אבל בתוך הכתבה באותיות בפונט רגיל: "כשניסה להתחזות שוב, אותר על ידי אחד העובדים שזיהה את תמונתו מהקלסתרון שנתלה במשרד – והלמס נעצר."

לכל המתלהמים בתגובות – מאגר פושעים איננו מאגר חפים מפשע. הזדהות חזקה מול המדינה אינה בהכרח ביומטרית, ובישראל אין לנו את הבעיה של חוסר ת"×– או איזורי שיפוט שונים שלא משתפים פעולה כמו 50 מדינות עם משרדי רישוי נפרדים. הכותרת הזו בYNET מטעה ומגמתית לטעמי (ניב, אתה אישרת את ×–×”?).

גוגל מתחילה לסטות מהמסלול

גוגל מקלים לנו מאוד על החיים, אבל כשאנחנו מתמכרים למנשק משתמש שאין לו תחרות, לשירות שאין לו גיבוי בנפילה (והיו נפילות, לכן אנחנו יודעים), לאפליקצית ענן שלא מאפשרת לנו לגבות כראוי את המידע שלנו. אני גם לא רואה אותם אף פעם עונים בפורומים של התמיכה של עצמם, לפעמים הפורומים האלו מוצפים בספאם, והסיבה היא שמשתמשי ג'מיל, דוקס ורידר הם לא הלקוחות שלהם. אנחנו אוכלי החינם והלקוחות הם אלו שקונים את שטחי הפרסום.

בטיוטא הפוסט הזה התחיל בתור "גוגל מתחילה לאבד אחיזה", אבל מה שכתבתי נראה יותר ויותר כמו אחיזה מאוד מוצקה. בחיים שלנו, זאת אומרת, אבל לא באידאולוגיה המפורסמת שלהם של "Don't be evil", שם חלק מהעולם כבר מתחיל להסתכל עליהם אחרת.

נתקלתי בסט תשובות שנתן ריי אוזי לקהל במסגרת הוורלד-תור שעושה לו מיקרוסופט, אולי בניסיון ליצוק אותו בתור הפרצוף החדש של מיקרוסופט, עכשיו שבילג עזב את משרת הגיק הראשי (את המופע הישראלי פיספסתי אבל מי שהגיע אמר לי שלא הפסדתי הרבה). אני חייב לציין שאני מסכים איתו על חלק מהדברים, ובראשם שגוגל ווייב מורכב ומהונדס מדי. אני אוהב גאדג'טים, באמת שכן, אבל אני לא חושב שהייתי רוצה מפלץ ×›×–×” בתור תחליף למייל, מספיק שכבר עכשיו אני מכור לארגון הנהדר של ×’'מיל בתוויות, אבל אני רוצה את המנשק ×”×–×” מחוץ לענן, אצלי בבית, מגובה כראוי (עם המטא-דאטה החשוב כל-כך, שלא מצורף כשמורידים POP3), בשליטתי… עצוב אותי לראות ילדים שגוגל מצליחה לסנוור.

אבל הכותרות נערמות די גבוה בחודשים האחרונים: שערוריית תכנון המס של גוגל, בינה מלאכותית להערכת בריחתיות של מוחות (האם היא לוקחת בחשבון את האפקטים של הפאראנויה שהיא-עצמה גורמת?), נפילות ארוכות של ג'ימייל ושל האפפ-אנג'ין, ההרחבה המטרידה של ה"ריגול" אחרי הגולשים דרך האדסנס, ולפני חודשיים נסיון שחלק מפרשים כהולך בכיוון של "לגנוב" את עולם המייל הפשוט והגמיש לעולם של גלים שיגרמו למסנג'רים וטוויטרים להראות כתחביב שפוי ולא מזיק למוח, סריקה של מידע ברשות הציבור ואז הגבלת השימוש בו, הגבלות מוזרות על השימוש באדסנס, זיופים אפשריים במספר ההקלקות של אדסנס ושורת התלונות עוד ארוכה.

היום הזכרתי את הדפדפן עם הסכם המשתמשים הבעייתי. למרות שהבעיה נפתרה היא טופלה בצורה לא משכנעת. אחריו באה הרי מערכת הפעלה שעושה (על הנייר) עוד פחות מאנדרואיד. קרנל שמריץ דפדפן, פחות או יותר, וכל האפליקציות רצות בתוכו, כלומר כל המידע האישי שלכם בענן. בינתיים רק סטולמן, אני ועוד כמה אנשים מודאגים, ×–×” לא האינטרנט החופשי והאישי שהתרגלנו אליו, ×–×” ממשיך להיות מרכז כוח שמעמיק ומתרחב. ×–×” כבר לא אוניברסיטה פה ועיריה שם שנמשכים לחינם כמו זבובים לניאון נאצי, ×–×” כבר כולל מאגרי המידע הציבורי של כמה ממדינות ארה"ב ואולי יום אחד את ארכיוני מדינתינו חסרי התקציב. ×–×” מדאיג… אבל ×–×” לא עובר בשתיקה. משרד המשפטים האמריקני התחיל לחקור את גוגל כמו את מיקרוסופט בשעתה, והנושא הראשון הוא הדיל המסריח (ועכשיו אולי גם לא כשר) שהשיגו עו"דיה על גוגל ספרים.

הדבר האחרון ששבר אותי ×–×” כשראיתי אותם מתחילים עם שקרים לבנים ולהאמין לשקרים של עצמם. אלו שיטות שלקוחות ישירות מרדמונד. אני מדבר על החור החדש שקרעו להם כלבי השמירה של הצרכנים, כשלקחו את מצגת "אנחנו לא מונופול" שלהם והוסיפו תיקונים על כל השקפים, חלקם מתלהמים אבל רובם בצדק. התגובה הרשמית לא אחרה לבוא, והיתה קצרה, לאקונית, והתעלמה לחלוטין מכל סעיפי הביקורת. בעע…

אני חייב לציין שמוזר לי אבל אני מרגיש מעין הקלה מוזרה כשאני קורא שגרסת הווב של מיקרוסופט אופיס 2010 תפתח חינם. זה טוב לתחרות, לפחות יהיה עוד אופיס ענני שיתמוך בעברית. יהיה נחמד לראות את מיקרוסופט עושים מאמץ להיות האנדרדוג המתחנף שמזנב באפל וגוגל, יהיה אפילו יותר נחמד אם עולם התוכנה החופשית יצליח להתברג לשלישיה הפותחת עם פיתוחים משם עצמו. אני למשל אשמח מאוד להתקין לי על השרת גרסה וובית של אופן-אופיס ושלום על ישראל. אני אפילו יותר אשמח אם יהיה איזה כלי וובי לדואל עם טעם עיצובי בכיוון ראונדקיוב שיממש קונספטים של ג'ימייל כמו Sup ויתמוך ביוניקוד וכתיבה משמאל לימין.

כאמור ההתמכרות למנשק המשתמש הגאוני משמעותה שאנחנו לא יכולים לעזוב אותם בלי לוותר על משהו, וזה נקרא Vendor lock-in, אחד הדברים שתוכנה חופשית היתה אמורה למנוע, ונשאלת השאלה כמה אתה מוכן לוותר עכשיו. מה הוא הקו האדום שבו אומר די? אינני יודע בבירור בעצמי, אני כבר מרגיש מזמן כצפרדע בסיר מתחמם, רק שכידוע, צפרדע אמיתית קופצת מהסיר ולא נשארת להתבשל בו. לכם יש קו אדום?

ונסיים עם חיוך, "שיר הגוגל" של אלתרמן:

למי אכפת?

בעודני מלהג פה על הפרטיות המתמסמסת שלנו מהצד הממשלתי, עידו באום ריכז בעזרת מחקר של הדוקטורים בירנהק ואלקין-קורן גם מידע על השוק הפרטי והמסחרי:
הדג משתין מהמקפצה
עוד מידע בכתבה הזו. אורי ברקוביץ' מוסיף כתבה על כמה שווה כל המידע האישי הזה. ותופר פנימה את חברת צ'וייספוינט, שלמרות שהיא אכן מפלצת מפחידה, היא איננה קשורה ישירות (אני מקווה) לשרתי הווב המוזכרים בכתבות, אבל מחירה השערורייתי אומר לכם כמה יוקרתי ומשתלם לסחור במידע אישי של בני אדם, ולכן כמה קל בוודאי לגנוב את המידע הזה בעזרת שוחד ברגע שיאסף.

שטרית זחוחרק עוד קצת חומר למחשבה, חבר הכנסת שקרית הזחוח. המאגר שאתה מתכנן לבנות שווה לגורמים מבוימים עשרות ומאות מליוני דולרים (אולי פחות, שכן האגרון דולף לו כל שנה) אז אל תחשוב לרגע שלא ינסו. אם רק היית משקיע רבע מהאנרגיה בהגנה על הציבור במקום התקפה שלו…

זכויות זרעים

מי שעוקב אחרי סדרות הפוסטים אצלי בבלוג מבין כבר שהנושאים משתלבים במעין צמה עם הזמן. הנושא הנוכחי למעשה מאחד נושאי פוליטיקה, קיימות וניצול לרעה של פטנטים וחוקי קנין רוחני.

אפשר להגיד שהפוסט ×”×–×” הוא פרק קרוס-אובר. אני מרגיש כל כך ×’'וס ווידון כרגע… 🙂

אז כאמור, תוכנה חופשית נוצרה כדי להגן על המשתמשים וזכויותיהם מאי צדק: אי-נגישות למשאב מידע או לאוטומציה שתטפל במידע שהם מייצרים או מקבלים, כדי שיוכלו לעזור לעצמם. מיקרוסופט משיבים בקריאות גנאי נגד "הפיראטים שהורסים כל סיכוי ליצירתיות, מקוריות ופיתוח".

דמיון פרוע (או "שודדי הזרעים")

עכשיו דמיינו עולם שבו אסורה הגישה לDNA מסוים, או אסור השימוש במשאב טבעי. נגיד זרעים של חיטה. אני יודע שרובכם לא חקלאים, אבל נסו…

אם תדמיינו שיש לכם שדה חיטה, אתם קוצרים אותו, משאירים כמות שתספיק כדי לזרוע את היבול הבא ואת השאר מוכרים או טוחנים בשביל קמח למשפחתיכם, עד כאן אתם איתי?

עכשיו נדמיין שיוצא נגדכם תאגיד ייצור זרעים וקורא לכם "שודדי זרעים", ודוחף חוק ממשלתי שמכריח אתכם לקנות רק את ×–× ×™ הזרעים של התאגיד ואוסר עליכם לזרוע מיבול הזרעים של העונה הקודמת. ונגיד שהממשלה החליטה שרק זרעים של אותו התאגיד (שכמובן מהונדסים גנטית להניב יותר יבול) הם חוקיים לגידול, ונגיד שהם גם ממילא עקרים או שתכונת ההשבחה של היבול מחזיקה רק דור אחד כך שלפי חוק כל עונה תצטרכו לקנות את הזרעים מהתאגיד מחדש ולשלם כסף לא קטן על כך, למרות שאולי היתה בצורת ואין לכם כסף לשלם השנה על עוד כמות זרעים עקרים שאולי הבצורת הבאה תאיין גם אותם…

הבנתם למה אני מכוון? זרעים קנייניים, והממשלה אוסרת עליכם על פי חוק להשתמש ב"אחרים", האורגניים. בשלב הראשון אסור לכם למכור תוצרת אורגנית לאחרים ובשלב השני אסור לכם גם לגדל אותם לעצמכם. למעשה עציץ הפטרוזיליה שלכם מתחיל להיות חוקי כמו עציץ הקאנביס של השכנה.

עכשיו נפסיק להגיד "נגיד" כי זה כבר קורה.

מציאות פרועה (או "שודדי הDNA")

כמה עובדות לחימום הקנה…

חקלאות בת קיימא - 'מפות מוח' מאת ננסי ווייטראשית אני חייב להקדים ולהגיד שהממשלה האמריקנית לא תמיד היתה נגד גידול ביתי, ×–×” שגעון מאוד מוזר של העת החדשה. בהרצאה של כריס קרלסון (תחתית פוסט ×–×”) הוא מציין (29:00) שממשלות אפילו עודדו גידול בייתי במלחמת העולם הראשונה, ועוד כמות כפולה של חקלאות בייתית התקיימה במלה"×¢ השניה, וכך מאות מליוני דולרים של מסחר ישיר הורידו לחץ מהמדינה, ודאגו שלכל האזרחים תהיה הספקה שוטפת של תזונה וויטמינים, גם אם ינותקו קשרים בין ערים בגלל הפצצה, למשל. בסאן פרנסיסקו עצמה היו 70,000 גינות חקלאות אורבנית בסוף שנות הארבעים (בדירות, בגינות בבתים פרטיים, בגנים ציבוריים ואפילו בפינות ירוקות במרכז שדרות ואיי תנועה), למעשה בסוף מלה"×¢ השניה 40% מהגידולים שעלו לשולחנם של אמריקנים הגיעו מחקלאות אורבנית. אפילו בימינו, עיר מודרנית, מלוכלכת ו"לא ירוקה" כמו שנגחאי צורכת 80% מהגידולים (ירקות, פירות וכולי) מגידולים אורבניים(!). בשנות השישים התחילה תנועת הגידול האורגני ושוב היתה עליה בחקלאות אורבנית אבל הפעם בתור התנגדות לריסוסים המוגזמים – וכאן יש כבר התנגשות מול בעלי ענין וכסף עם לובי חזק בוושינגטון ובכמה ערי בירה אחרות בעולם.

בשנות התשעים ראש העיר ג'וליאני, תוך כדי ניקוי ניו-יורק מפשע, גם התעצבן לגלות "איי קומוניזם" בצורת כמה גינות מאכל אורבניות משותפות, חלקן אפילו מאוד מטופחות, שנשתלו במגרשים נתושים וטופלו לפעמים במשך שנים ארוכות. בחלק מהמקומות התושבים אפילו הרימו לוחות בטון ואפלט ומילאו אדמה טריה. אחרי מלחמות ארוכות חלק מהחלקות ניצלו וחלק נדרסו ע"י בולדוזרים. פוליטיקאים וסוכני נדל"ן חכמים קפצו בסוף לעזור כי הבינו שמדובר באטרקציה טרנדית חברתית שכדאי לשמר, אבל המגדלים המקוריים לא זוכים להכרה או הוקרה והתחשבות, כי הרי הגינות לא שלהם מרגע שבעל הרכוש הנטוש "עלה על המציאה" (חוקי הבעלות על נדל"ן העותמניים שלנו כבר יותר הוגנים כלפי הבעלים הנוטשים מהבחינה הזו, רק לא ברור אם זה מה שהעולם צריך).

Injustice is happening now; suffering is happening now. We have choices to make now. To insist on absolute certainty before starting to apply ethics to life decisions is a way of choosing to be amoral.

תעשה טוב – ×™×”×™×” טוב

הרעיון של הסטיקר "תחשוב טוב – ×™×”×™×” טוב" נכון, אבל אין לשכוח את השלב האמצעי והמאוד חשוב שמשמיטים פה – "תעשה טוב". ללחוץ "שלח" על טופס עצומה לא מספיק, לדעת שאנשים אחרים עושים ואתה לא ×–×” גם לפעמים לא מספיק. כשהמשבר של של המים והחקלאות ×™×’×™×¢ עד אלינו הביתה

לסיום, אם יש לכם שעה פנויה למשהו חיובי ומתקן, הנה מפגש של גוגלאים עם קריס קרלסון, המדבר על "פיראטים" של חקלאות אורבנית, פרמקלצ'ר, כתיבת תוכנה ורכיבת אופניים (האיש הוא ממקימי "מסה קריטית", פרויקט אופניים עולמי עם ייצוג גם בישראל)

אז קחו את האופניים, והחלו לזרוע! אני לא יודע אם המחקר והכתיבה של הפוסט ×”×–×” שכנע אותי שמחר אהפוך לחקלאי אורבני (איזה אורבני, אני שוכר במושב…) או שהבית שלי יהפוך לחווה אוטרקית או "בית אכיל", אבל אני מאחל לכולנו לעבור יום אחד לגור בבתים משותפים כאלו, בערים סולאריות כאלו או על איים כאלו.

אני רוצה כזה!

סליחה שאלה

אם פרופ' שמיר מציע לאחד את מאגרי כוחות הבטחון, משרד החוץ ומשרד הפנים למאגר אחד, האם נכון לקרוא לו "מאגר בטחון החוצפנים" או שמא "מאגר החוצפנים הכוחניים"?

עדי שמיר עונה למבקרים

WTF?!

רומן בריק כרגע שלח לי לינק לתשובה של עדי שמיר באייטם YNET.

ומה התשובה לביקורות שנזרקו מצידי ומצד המגיבים לאייטם המקורי? אין בעיה, פשוט צריך יותר אנתרופיה… בואו נזרוק פנימה למאגר משרד הפנים גם את כל הפלסטינים ממאגרי הממשל הצבאי של השטחים הכבושים ואת התיירים מהמאגר של משרד החוץ, שלוש כפיות סוכר, קרח לפי הטעם, ונלחץ על liquify. ×›×›×” אם דולף המאגר יש לנו הרבה יותר אחים לצרה, ואף אחד לא ידע אם הוא הגריל טביעות אצבע של ישראלי או עובד זר או את בת הדודה שלי מווסטצ'סטר.

שוב יש לנו כאן תשובה יפהפיה מבחינה מדעית, אבל אין לי מושג איך זה ישים בעולם האמיתי. הנה מה שעולה לי בראש בלי להקדיש לזה יותר מדי זמן עיבוד: המאגר הוא דינאמי. כל הזמן נכנסים אליו עוד אנשים. לפזר אותם מחדש ביותר קבוצות לא נוכל כי לא שמרנו (לפי ההגדרה!) על קשר 1:1.

שמיר דיבר על קבוצות עמימות של 100 איש, הלא כן? אז מדי פעם צריך לפתוח קבוצות חדשות, או שמא מוסיפים לקיימות? כיון שהעמימות אמורה להגן עלינו רק נגד דליפת המאגר המרכזי, בואו נשקול את החלופות:

1. אנחנו מגדילים את הקבוצות הקיימות (ואיתן את העמימות):
החסרון לזיהוי – העמימות עולה.
היתרון לפרטיות – העמימות עולה.
החסרון אם המאגר דולף יותר מפעם אחת (× ×”×™×” ריאליסטיים) – מגלים מה הדלתא וכל מי שנוסף למאגר בין הגרסאות הוא בזיהוי מאוד מאוד לא עמום.

2. פותחים קבוצה חדשה כל 100 איש:
היתרון לפרטיות – הקבוצות מתמלאות מהר, אז קשה לגלות זהות לפי דלתא.
החסרון לפרטיות – אפשר לזהות לפי תאריכי לידה או תאריך כניסה ראשון לארץ. אפשר להבדיל בין טביעות אצבעות צעירות (ילדים) לבין מבוגרות (תיירים) וכך קבוצת ההתאמה קטנה.
עוד חסרון לפרטיות – בתקופות של תיירות רדודה, כל חברי הקבוצה החדשה הם ישראלים שנולדו בתאריך דומה, ×–×” מזהה אותם בוודאות גבוהה כישראלים ונותן עוד נתון מידע על גיל.

3. פותחים הרבה קבוצות כדי שיקח שנה למלא 100 איש בקצב המאגר הרגיל:
החסרון לזיהוי – הקבוצות קטנות ולא עמומות למשך לא מעט זמן, דליפות מרובות יסגירו שוב המון מידע דרך מציאת דלתא.

אני יכול לפתח הלאה את הרעיון ולחפש בעיות אחרות:

* יש אנשים שמאוד לא ירצו שידעו שהם אי פעם ביקרו בארץ, כגון אזרחי מדינות מוסלמיות שאנו מאשרים להם לבוא לביקור דתי או עסקי אבל לבקשתם לא מחתימים את דרכונם.

* מאגר יותר גדול מכריח דגימת יותר אצבעות (למאגר של 7 מליון איש מומלץ לדגום 3-4 אצבעות מכל אדם לפי נאום המכירות של מנכ"ל OTI, אני מניח שעכשיו נצטרך לתת פעמיים אצבע משולשת).

* מכת המחץ ניתנת כמתנה בטיעון של פרופסור שמיר: "כאשר רשימת כמאה הזהויות האפשריות שלהם תתקבל בעקבות צו בית משפט, ניתן ×™×”×™×” להצליב אותן עם המאגרים הרגילים של משרד הפנים כדי לנפות מהן את כל התיירים שידוע כבר שעזבו כבר את הארץ, או את כל האנשים שנפטרו ונקברו לפני זמן רב. ותשובתי – אם המאגר דולף, גם אני יכול לעשות את ×–×” בעזרת האגרון שאוריד מאימיול, והנה הלכה העמימות.

בקיצור דעתי באותו המקום – אין לרעיון ×”×–×” מקום מחוץ למשחקי שעורי בית אקדמיים. ×–×” לא פתרון נכון לפרטיות של אנשים אמיתיים.

עדכון – דורון מוסיף:

זה בדיוק משחק לידיים שלנו.
למעשה במעשיו הוא מחזק את הטענות שפתרון של מאגר ×™×”×™×” פאטץ' על פאטץ'…
הוא בא לפתור בעיה מסויימת, ועכשיו הוא פותר אחרת שבאיזשהו מקום נולדה מהפתרון הראשון, או בגלל שהפתרון הראשון לא טיפל בה.

חייבים לעצור את המאגר!