BlogFerence

BlogFerence הוא "כנס בלוגרים" בשיחדש. אפילו כנס הבלוגרים הבינלאומי הראשון, מעיזים להכריז. חיפוש קצר בגוגל מגלה כי לא כצעקתה. גם הבינלאומיות היחידה בו היא שחלק מהמרצים מגיעים מחו"ל, אבל לא המשתתפים.

שמתי לב לקיומו באחד האמשים, נראו לי מאד הפאנלים ביום הראשון אבל יום הסדנאות השני נראה פחות מרשים. הגעתי לטופס ההרשמה באתר, מילאתי פרטים למכביר, וכשלחצתי "שלח" קרא הדבר הכי פחות צפוי. לא קיבלתי הודעת שגיאה, ולא הודעת שליחה, קפץ לי חלון תוכנת הדואל עם הפרטים שמילאתי בהיכון לשליחה בדוא"ל, ועוד עם השם שלי בעברית בקידוד לא נכון. מדובר להזכירכם ב"אוניברסיטה של המחר" בשיתוף עם נענע, טורפי אתר הבלוגים המוביל בארץ (עד שבלוגלי יעקפו אותם אינשאללה). את המכתב עם הפרטים האלו (לאחר שלחצתי שליחה) קיבלה מזכירת בית הספר לתקשורת של המוסד הנכבד ידנית וענתה שאתקן את הקידוד.

אתמול, יום שישי, יומיים בלבד לפני הכנס, קיבלתי אימייל שהשיבוצים סופיים, ובתוך המייל לינק לאתר הכנס שהוא עמוד ובתוכו עוד לינק לקובץ אקסל גדול. קובץ האקסל החביב פירט עד האות האחרונה את כל באי הכנס בקובץ חסר כל הגנת פרטיות. גם אנשים שאולי ביקשו שעל תג המשתתף שלהם לא יופיע שמם אלא רק שם הבלוג או מזהה אחר, אנשים שאולי רצו לשמור על אלמונימיות שהיא חלק בלתי נפרד מעולם הבלוגים לפעמים, כל האנשים האלו פורטו בפרוטרוט בקובץ, כמעט וחסרה רק התמונה ומספר הטלפון. עוד נתון תמוה ביותר שעלה מקובץ האקסל הנ"ל הוא שהדבר הכי מעניין בכנס – סט הפאנלים של היום הראשון – סגור לכמעט חצי מנרשמי הכנס (וליתר דיוק אושרו רק 243 נרשמים מתוך 463), וחלקם אפילו לא התקבלו גם לסדנאות היום השני, או במילים אחרות, אנשים אלו יחפשו את חבריהם גם ביום הראשון וגם ביום השני. לא יותר קל היה לשלוח להם מייל אישי ולהגיד להם "מצטערים אתם בחוץ"?

(למי שלא רוצה לחתת עכברו עד לתוכנית הכנס, הפאנלים של היום הראשון דנים בבלוגים ככלי פוליטי, הפסיכולוגיה של כתיבת בלוגים, האינטראקציה בין העיתונות לבלוגוספירה, ואילו היום השני רובו סדנאות שיווק של מיקרוסופט או דיונים בנושאים הטכניים של הפקות AV ביתיות לVLOG, ואולי עוד דיון או שניים בנושאים יותר מעניינים)

אחרי פאדיחה טכנית, פאדיחה בעבירה על פרטיות המשתתפים, הגיעה העת לכסות מהר על הפאדיחות במייל משונה שאומר ש"בשל תקלה טכנית" הרישומים ליום השני נדפקו, והכנס יהיה פתוח לכולם בכל הסדנאות "על בסיס מקום פנוי" – וקובץ האקסל השערוריתי הוסר מאתר הכנס. הניסוח היה כ"כ מבולבל שלרגע חשבתי שמותר לי לבוא גם ליום הראשון, אבל לא כן היא. מסתבר שמי שנרשם היה צריך לדעת את זה לבד. מי שלא הספיק לראות את האקסל לפני שהוסר צריך לזכור עכשיו בע"פ אם כשהוא נרשם היה כתוב בטופס ש"הרישום ליום הכנס הראשון סגור" או לא. אני לא זכרתי. במקרה יש לי את האקסל. אני לא יכול להגיע ליום הראשון (גם גדי שמשון ויהונתן קלינגר לא, אני בחברה טובה), וליום השני התקבלתי אבל לאו דוקא לסדנאות שמאוד עניינו אותי. אני חושד שאני הולך לעבוד אם ככה באותו היום.

מי ברשימה? חנן כהן, אפי פוקס, יריב חבוט, שרון גפן, איילה, קוקסטה, קלינגר, שמשון ואחרים.
מי בכלל לא רשום? זרובה וייסברג, שושנה, חנית, תום סלע, שוקי גלילי, עידו קינן, יובל דרור והרבה מאוד אחרים.

מי שיגיע ליום הראשון (מחר) ויספר לנו מה קרה בפאנלים הסגורים על אינפורמציה פתוחה, נודה לו יפה מראש. אני אישית מאוד התאכזבתי מהארגון המוזר, אני מקווה לפחות שתוכן טוב יזרום ויתועד מהפאנלים, למרות שאני לא מעיז לקוות לרגע שהם יתועדו בוידאו ויועלו גם לרשת אח"כ.

מניפסטים? אהם….

כרמל כתבה מניפסט, או לפחות ככה היא קוראת לזה. המילה הזו גדולה עלי. בילדותי הייתי בשומר הצעיר ודיסקסנו את המניפסט הקומוניסטי. היום ההשראה שלי מגיעה יותר מהכיוון של מניפסט גנו, כל אחד מאלו השפיע (יותר ופחות) על מהלך חייהם של מאות אלפי עד מאות מליוני אנשים (ואחד מהם על מדינות שלמות).

אז לא מניפסט, אבל מעין הצהרת כוונות אולי? אני מסכים לגמרי עם כרמל, כאן זה הבית שלי ואני מסתובב בו חופשי. אבל עם כל הכבוד זה לא עד כדי כך בית. האנלוגיה של עירום שהיא נתנה לא תופסת פה (למרות שאני נודיסט בנשמתי). אני לא אספר כאן יותר מדי על החיים הפרטיים שלי ועל מצבי רוח, אני לא יכול להרשות את זה לעצמי, כי קוראים את הבלוג הזה אולי גם לקוחות, ולך תדע לאיזו קריירה אמשיך בעתיד – אולי דברים שכתבתי פה עד היום אפילו הם לא לעניין. רוני פעם סיפרה לי איך היא התחלחלה כשדז'ה-ניוז (היום גוגל-גרופס) עלה לאוויר. פתאום הודעות NNTP שנכתבו על מים ולא היו אמורות לשרוד יותר משבוע חזרו לנשוך אותך בתחת 3-4 שנים אחרי שחשבת שאין להן ביט של זכר. אפילו מIRC יש מי ששומרים ומפרסמים ציטוטים…

הייתי רוצה לכתוב על רגשות פה. במיוחד כשעובר עלי שבוע קשה או שאני צריך עצות בנושאים רומנטיים או מה שלא יהיה. אבל ה"לך תדע" עוצר אותי. לה עושים? לפתוח בלוג אלמונימי בבלוגלי, או להשאיר את זה במעגל החברים, דרך טלפון ואימייל ישיר? האם נכון לי בכלל להשתפך רגשית מול זרים? המון שאלות טובות שישארו תיאורטיות. זה לא שאפשר להפריח בלון ניסוי ואז למשוך אותו חזרה, הידיעה כבר נמצאת בעשרות קוראי רסס, אולי בגוגל קאש וארכיון האינטרנט? זה כמו שאנשים אומרים לי "עד שלא יהיו לך ילדים לא תדע עד כמה זה כיף והדבר הכי מדהים בחיים". אני מכיר הרבה אנשים שלא מפסיקים להתבכיין על זה שאין להם יותר חיים מאז הילדים, ואחרים שלא מכירים את אחד ההורים שלהם מאז שעזב בגיל 3 וזה משפיע להם על החיים גם 30 שנה אחרי. ילדים זה לא בלון ניסוי, אבל פתאום גם המילה הכתובה לא. דעות וחולשות שכתבת עלולות לחזור בבומראנג שנים אחרי. אני כנראה כבר לא אלך לפוליטיקה, אבל לרוב האנשים כאן זה יכול בהחלט לגרום צרות בעבודה (במיוחד אם יש להם חיים נון-קונפורמיסטיים בצורה כלשהיא). לפחות בתחום ההי-טק, אין אדם שהולך לראיון עבודה בלי לגגל את החברה אליה הוא מתראיין וכל מראיין חכם גם מגגל ראשית את האדם שבא לראיון. אין סודות. האח הקטן עינו פקוחה.

אז כאן זה לא הסלון שלי, ולמרות תחנוני המעריצות אני לא אסתובב כאן עירום, אבל זו החצר הקדמית, ואם תבואו לשבת ליד שולחן הפלאסטיק הלבן שיש פה, ולקשקש אני אשמח להצטרף.

עם הבגדים.

לסלון האמיתי שלי מוזמנים בהחלט רוב קוראי (כי לא מעט מהם אני מכיר IRL עוד לפני הבלוג) ושם אפשר ומומלץ לדסקס בעירום ועל עירום.

עדכון: כדי שפחות אנשים יבכו לי שויסטרד תוקע להם את הדפדפן, הריני מכבה את כל הגרפיקה והפיצ'רים. ממילא המלל זה הדבר היחידי שבאמת חשוב פה.

על פרטיות בעידן מאגרי המידע

לא זוכר דרך איזה בלוג מצאתי את ראנדום סיגנל וההרצאה של קורי דוקטורוב, אבל זו שעה מאלפת של הצצה כללית ולא טכנית מדי על כמה פרטיות אנחנו מאבדים לטובת הרשויות וגופים מסחריים בתואנות של ביטחון או שירות, ולאילו בלאגנים סטייל 1984 אנחנו עלולים להגיע. מצורף גם סטרים שלו אם בא לכם לשמוע את הקלטת ההרצאה ישירות מהעמוד הזה.

Get the Flash Player to see the wordTube Media Player.

נושא ההרצאה: "MySpace to Homeland Security: Privacy and the Totalitarian Urge."

קורי עתידן מרתק, כותב מד"ב, מעורכי הבוינג הכפול וגם בלוג פרטי (כמובן), אקטיביסט ומוכר לרבים בעקבות ההרצאה הנהדרת שנתן במיקרוסופט נגד נז"ק (שממנה כמובן התעלמו לחלוטין), הרצאות שוות אחרות, ו…

בינתיים, סטיב וביל רואיינו בכנס D של הוול-סטריט-ג'ורנל לעולם הדיגיטלי, העלו קצת נוסטלגיה חביבה ולא הוציאו פיפס על מה דעתם על איך שיראה העתיד. אני מעדיף הרצאות מאנשים כמו קורי בכל יום, על הסכנות שאורבות לאנשים במקביל לחידושים. חיבור למציאות זה חשוב, כי העולם הופך לפחות דמוקרטי.