קטגוריה: פרטיות

הפרט וזכותו לפרטיות. חוקים ודיסקוסים

פורסם ב

האיזון העדין בין נוחיות, פרטיות ובטיחות מידע

מערכת הדואל של האוניברסיטה העברית עוברת לג'מיל. כך בהודעת דוברת המוסד וכך כבר עודכן גם בדפי במידע שלו. זה נשמע לי מוזר שמוסד כזה מגלגל החוצה את השירות הבסיסי הזה. אבל לא שמעתי את זה בעיתונים, זה יצא בשקט בשקט רק לסטודנטים של האוניברסיטה ועובדיה הזוטרים (נראה שהדואר של של המרצים והעובדים הקבועים נשאר במערכת הישנה). הרבה קללות כבר נכתבו על המערכת הישנה של HUJI, אבל לפחות המערכת נשארה בתחומי המוסד עד היום. מדובר להעביר 24K תיבות החוצה לג'מיל כבר עוד כשבועיים, ועוד 100K תיבות של בוגרי המוסד בהמשך.

למי זה מפריע? ידידי מ' לומד אבל גם עובד במוסד. מפריע לו ובצדק שמידע פיננסי אישי שלו (משכורת, תגמולים שונים ומלגות) יעבור דרך מנגנוני הניתוח והארכיון של גוגל. אבל האוניברסיטה לא נותנת את האופציה לקבל את המידע האישי הזה בכתובת אחרת, ולמעשה מכריחה אותו לעבור להשתמש בשירותיו של הענק ממאונטיין-וויו בלי יכולת התנגדות או בחירה.

אני מניח שדברים דומים קורים בעוד חברות וארגונים. HUJI גם איננה הראשונה שהעבירה את כל הסטודנטים במכה אחת לג'מיל. למישהו יש מושג מה מצבו של ידידי מבחינת החוק? האם האוניברסיטה אכן יכולה לכפות עליו את קבלת המידע הפיננסי הנ"ל רק דרך המנגנון של גוגל?

עדכון: לינק ששכחתי להוסיף – גוגל בעלת הציון הגרוע ביותר בשמירה על הפרטיות לפי מחקר של "פרייבסי אינטרנשיונל". לא קראתי לפרטי פרטים ואין לי מושג מדויק מי מאחורי הבדיקה אבל זה עשה הרבה רעש לפני חודש וחצי.

פורסם ב

המצוד ממשיך – ארגון הסימניות האופטימלי

אני עדיין בחיפושים אחרי המערכת המושלמת… אני רוצה מערכת אוקומבינצית מערכות שיתנו לי:

* תרשה לי לשמור תגיות פרטיות ולחלוק ציבוריות.
* תישמר באתר מרכזי ותופיע אצלי כמו הPersonal bookmark toolbar הרגיל של הדפדפן בצורה מובנה.
* תתן לי לסמן תגיות אבל בעיקר תשמור על עץ הסימניות הנוכחי שהתרגלתי אליו.
* עדיף שהשרת יהיה כזה שאני מתקין לעצמי בשרת ולא מאלץ אותי למכור את פרטיותי לאתר אחר (לכן אולי קומבינציה של מערכת פרטית ומערכת שבה אני חולק סימניות עם החברים/הציבור)

כרגע העברתי כמה עשרות לינקים לט.עי.ם ואת שאר הלינקים אני רואה בכל מקום בעזרת Google Browser Sync, החסרון המרכזי כאן הוא שהמנשק של טעים עדיין לא בשל.

אז התחתלתי לחפש דרך אתר התוספים של השואש ומה גיליתי:

* Scuttle נראה מת וככה עוד כמה פרויקטים.
* פוקסמארקס של מיץ' קאפור מסנכרן לי את הסימניות כמו Google Browser sync רק שהן לא מוצפנות (מה שמאפשר להם להציג לי אותן באתר), אבל מצד שני אין סינכרון עוגיות, היסטוריה ושאר אינפורמציה.
* גוגל GMARKS מקושר לרידר ושאר ירקות אבל יש לו מנשק משתמש איום, והפלאג-אין שלו לשואש הוא הגוגל באר הרגיל, כלומר אין פס סימניות וספריות אלא כפתור בודד. כ"כ גרוע שאנשים כותבים לו תוספים צד ג'. יאהו כאן שנות אור קדימה עם ט.עי.ם.
* ישועה אולי תבוא ממיסטר וונג, אבל השירות שלהם באנגלית עוד בבטא ולא התקבלתי אליו בינתיים.
* צ'יפמארק הוא פרויקט תוכנה חופשי שנראה שעושה את כל מה שאני רוצה על הנייר (נתקין ונבדוק!). אפשר למיין סימניות גם בעץ וגם בתוויות, פרטיות או לחלוק עם אחרים, עם שרת מאובטח… אבל איטי ועמוס 🙁 זה הדבר הבא שאני בודק.
* מג.נוליה מחקים את ט.עי.ם ומוסיפים פיצ'רים זניחים, והתוסף לשואש עושה אפילו פחות. ננטש.
* אנוטאה והתוסף שלה מראים פוטנציאל, קוד פתוח, אפשרות להתקין לעצמי שרת, אפשרות לעבוד מול שרתי WEBDAV, FTP וקבצים מקומיים במקביל, כמות האפשרויות מסחררת והמון פרטים למלא בכל הוספה… צריך לראות אם זה מתאים למישהו מחוץ לפרויקט מדעי. אבדוק בהמשך.
* לא ברור לי מה זה קונוטאה עדיין, אבל אני מניח שנסיון דומה לאנוטאה. נחזור אליו בהמשך השבוע.
* סמארקי (נשבע לכם!) הוא תוסף לשימוש בסימפי. הוא מתגאה בהמון פיצ'רים אבל לא הבנתי אם הוא עושה מה שאני צריך. אני אתקין ואבדוק.
* נטמארק נשמע מבטיח אבל התוסף לא רץ על לינוקס. יכולים לקפוץ לי.
* אונליינבוקמארקסמאנג'ר יכוול להתפאר בשם הדומיין הכי ארוך ובנאלי שיש, וכך נראה גם השירות (תואם פוקסמארקס זה נראה)
* סייטבאר מציעים בערך מה שאחרים אבל בתשלום חודשי מעל 500 סימניות ותשלום עוד יותר גבוה לחלוק את הלינקים עם חברים. יפה ונכון שהם מכסים לעצמם יפה את העלויות, אבל בימינו כשכל המתחרים נותנים בחינם, לא ברור איך הם ישרדו…

פורסם ב

Real Big Brother

Real Big Brother כתבה קצרצרה שמדגימה את מה שיכול להיות לנו עוד מעט בתל אביב… במיוחד לגיא ששאל אותי למה זה מפריע לי.

ואת זה לא יסבירו בצורה מספיק ברורה אף אחד מסרטוני האנימציה היפהפיים שמסתובבים…
בסין כבר מאוחר מדי למחות, והאמריקנים כ"כ טמבלים שזה יקרה גם להם (להזכירכם הם בחרו בבוש מחדש למרות פופולאריות של מתחת 40% בסקרים), ואז איפה אנחנו?

פורסם ב

BlogFerence

BlogFerence הוא "כנס בלוגרים" בשיחדש. אפילו כנס הבלוגרים הבינלאומי הראשון, מעיזים להכריז. חיפוש קצר בגוגל מגלה כי לא כצעקתה. גם הבינלאומיות היחידה בו היא שחלק מהמרצים מגיעים מחו"ל, אבל לא המשתתפים.

שמתי לב לקיומו באחד האמשים, נראו לי מאד הפאנלים ביום הראשון אבל יום הסדנאות השני נראה פחות מרשים. הגעתי לטופס ההרשמה באתר, מילאתי פרטים למכביר, וכשלחצתי "שלח" קרא הדבר הכי פחות צפוי. לא קיבלתי הודעת שגיאה, ולא הודעת שליחה, קפץ לי חלון תוכנת הדואל עם הפרטים שמילאתי בהיכון לשליחה בדוא"ל, ועוד עם השם שלי בעברית בקידוד לא נכון. מדובר להזכירכם ב"אוניברסיטה של המחר" בשיתוף עם נענע, טורפי אתר הבלוגים המוביל בארץ (עד שבלוגלי יעקפו אותם אינשאללה). את המכתב עם הפרטים האלו (לאחר שלחצתי שליחה) קיבלה מזכירת בית הספר לתקשורת של המוסד הנכבד ידנית וענתה שאתקן את הקידוד.

אתמול, יום שישי, יומיים בלבד לפני הכנס, קיבלתי אימייל שהשיבוצים סופיים, ובתוך המייל לינק לאתר הכנס שהוא עמוד ובתוכו עוד לינק לקובץ אקסל גדול. קובץ האקסל החביב פירט עד האות האחרונה את כל באי הכנס בקובץ חסר כל הגנת פרטיות. גם אנשים שאולי ביקשו שעל תג המשתתף שלהם לא יופיע שמם אלא רק שם הבלוג או מזהה אחר, אנשים שאולי רצו לשמור על אלמונימיות שהיא חלק בלתי נפרד מעולם הבלוגים לפעמים, כל האנשים האלו פורטו בפרוטרוט בקובץ, כמעט וחסרה רק התמונה ומספר הטלפון. עוד נתון תמוה ביותר שעלה מקובץ האקסל הנ"ל הוא שהדבר הכי מעניין בכנס – סט הפאנלים של היום הראשון – סגור לכמעט חצי מנרשמי הכנס (וליתר דיוק אושרו רק 243 נרשמים מתוך 463), וחלקם אפילו לא התקבלו גם לסדנאות היום השני, או במילים אחרות, אנשים אלו יחפשו את חבריהם גם ביום הראשון וגם ביום השני. לא יותר קל היה לשלוח להם מייל אישי ולהגיד להם "מצטערים אתם בחוץ"?

(למי שלא רוצה לחתת עכברו עד לתוכנית הכנס, הפאנלים של היום הראשון דנים בבלוגים ככלי פוליטי, הפסיכולוגיה של כתיבת בלוגים, האינטראקציה בין העיתונות לבלוגוספירה, ואילו היום השני רובו סדנאות שיווק של מיקרוסופט או דיונים בנושאים הטכניים של הפקות AV ביתיות לVLOG, ואולי עוד דיון או שניים בנושאים יותר מעניינים)

אחרי פאדיחה טכנית, פאדיחה בעבירה על פרטיות המשתתפים, הגיעה העת לכסות מהר על הפאדיחות במייל משונה שאומר ש"בשל תקלה טכנית" הרישומים ליום השני נדפקו, והכנס יהיה פתוח לכולם בכל הסדנאות "על בסיס מקום פנוי" – וקובץ האקסל השערוריתי הוסר מאתר הכנס. הניסוח היה כ"כ מבולבל שלרגע חשבתי שמותר לי לבוא גם ליום הראשון, אבל לא כן היא. מסתבר שמי שנרשם היה צריך לדעת את זה לבד. מי שלא הספיק לראות את האקסל לפני שהוסר צריך לזכור עכשיו בע"פ אם כשהוא נרשם היה כתוב בטופס ש"הרישום ליום הכנס הראשון סגור" או לא. אני לא זכרתי. במקרה יש לי את האקסל. אני לא יכול להגיע ליום הראשון (גם גדי שמשון ויהונתן קלינגר לא, אני בחברה טובה), וליום השני התקבלתי אבל לאו דוקא לסדנאות שמאוד עניינו אותי. אני חושד שאני הולך לעבוד אם ככה באותו היום.

מי ברשימה? חנן כהן, אפי פוקס, יריב חבוט, שרון גפן, איילה, קוקסטה, קלינגר, שמשון ואחרים.
מי בכלל לא רשום? זרובה וייסברג, שושנה, חנית, תום סלע, שוקי גלילי, עידו קינן, יובל דרור והרבה מאוד אחרים.

מי שיגיע ליום הראשון (מחר) ויספר לנו מה קרה בפאנלים הסגורים על אינפורמציה פתוחה, נודה לו יפה מראש. אני אישית מאוד התאכזבתי מהארגון המוזר, אני מקווה לפחות שתוכן טוב יזרום ויתועד מהפאנלים, למרות שאני לא מעיז לקוות לרגע שהם יתועדו בוידאו ויועלו גם לרשת אח"כ.

פורסם ב

מניפסטים? אהם….

כרמל כתבה מניפסט, או לפחות ככה היא קוראת לזה. המילה הזו גדולה עלי. בילדותי הייתי בשומר הצעיר ודיסקסנו את המניפסט הקומוניסטי. היום ההשראה שלי מגיעה יותר מהכיוון של מניפסט גנו, כל אחד מאלו השפיע (יותר ופחות) על מהלך חייהם של מאות אלפי עד מאות מליוני אנשים (ואחד מהם על מדינות שלמות).

אז לא מניפסט, אבל מעין הצהרת כוונות אולי? אני מסכים לגמרי עם כרמל, כאן זה הבית שלי ואני מסתובב בו חופשי. אבל עם כל הכבוד זה לא עד כדי כך בית. האנלוגיה של עירום שהיא נתנה לא תופסת פה (למרות שאני נודיסט בנשמתי). אני לא אספר כאן יותר מדי על החיים הפרטיים שלי ועל מצבי רוח, אני לא יכול להרשות את זה לעצמי, כי קוראים את הבלוג הזה אולי גם לקוחות, ולך תדע לאיזו קריירה אמשיך בעתיד – אולי דברים שכתבתי פה עד היום אפילו הם לא לעניין. רוני פעם סיפרה לי איך היא התחלחלה כשדז'ה-ניוז (היום גוגל-גרופס) עלה לאוויר. פתאום הודעות NNTP שנכתבו על מים ולא היו אמורות לשרוד יותר משבוע חזרו לנשוך אותך בתחת 3-4 שנים אחרי שחשבת שאין להן ביט של זכר. אפילו מIRC יש מי ששומרים ומפרסמים ציטוטים…

הייתי רוצה לכתוב על רגשות פה. במיוחד כשעובר עלי שבוע קשה או שאני צריך עצות בנושאים רומנטיים או מה שלא יהיה. אבל ה"לך תדע" עוצר אותי. לה עושים? לפתוח בלוג אלמונימי בבלוגלי, או להשאיר את זה במעגל החברים, דרך טלפון ואימייל ישיר? האם נכון לי בכלל להשתפך רגשית מול זרים? המון שאלות טובות שישארו תיאורטיות. זה לא שאפשר להפריח בלון ניסוי ואז למשוך אותו חזרה, הידיעה כבר נמצאת בעשרות קוראי רסס, אולי בגוגל קאש וארכיון האינטרנט? זה כמו שאנשים אומרים לי "עד שלא יהיו לך ילדים לא תדע עד כמה זה כיף והדבר הכי מדהים בחיים". אני מכיר הרבה אנשים שלא מפסיקים להתבכיין על זה שאין להם יותר חיים מאז הילדים, ואחרים שלא מכירים את אחד ההורים שלהם מאז שעזב בגיל 3 וזה משפיע להם על החיים גם 30 שנה אחרי. ילדים זה לא בלון ניסוי, אבל פתאום גם המילה הכתובה לא. דעות וחולשות שכתבת עלולות לחזור בבומראנג שנים אחרי. אני כנראה כבר לא אלך לפוליטיקה, אבל לרוב האנשים כאן זה יכול בהחלט לגרום צרות בעבודה (במיוחד אם יש להם חיים נון-קונפורמיסטיים בצורה כלשהיא). לפחות בתחום ההי-טק, אין אדם שהולך לראיון עבודה בלי לגגל את החברה אליה הוא מתראיין וכל מראיין חכם גם מגגל ראשית את האדם שבא לראיון. אין סודות. האח הקטן עינו פקוחה.

אז כאן זה לא הסלון שלי, ולמרות תחנוני המעריצות אני לא אסתובב כאן עירום, אבל זו החצר הקדמית, ואם תבואו לשבת ליד שולחן הפלאסטיק הלבן שיש פה, ולקשקש אני אשמח להצטרף.

עם הבגדים.

לסלון האמיתי שלי מוזמנים בהחלט רוב קוראי (כי לא מעט מהם אני מכיר IRL עוד לפני הבלוג) ושם אפשר ומומלץ לדסקס בעירום ועל עירום.

עדכון: כדי שפחות אנשים יבכו לי שויסטרד תוקע להם את הדפדפן, הריני מכבה את כל הגרפיקה והפיצ'רים. ממילא המלל זה הדבר היחידי שבאמת חשוב פה.

פורסם ב

על פרטיות בעידן מאגרי המידע

לא זוכר דרך איזה בלוג מצאתי את ראנדום סיגנל וההרצאה של קורי דוקטורוב, אבל זו שעה מאלפת של הצצה כללית ולא טכנית מדי על כמה פרטיות אנחנו מאבדים לטובת הרשויות וגופים מסחריים בתואנות של ביטחון או שירות, ולאילו בלאגנים סטייל 1984 אנחנו עלולים להגיע. מצורף גם סטרים שלו אם בא לכם לשמוע את הקלטת ההרצאה ישירות מהעמוד הזה.
[MEDIA=13]
נושא ההרצאה: "MySpace to Homeland Security: Privacy and the Totalitarian Urge."

קורי עתידן מרתק, כותב מד"ב, מעורכי הבוינג הכפול וגם בלוג פרטי (כמובן), אקטיביסט ומוכר לרבים בעקבות ההרצאה הנהדרת שנתן במיקרוסופט נגד נז"ק (שממנה כמובן התעלמו לחלוטין), הרצאות שוות אחרות, ו…

בינתיים, סטיב וביל רואיינו בכנס D של הוול-סטריט-ג'ורנל לעולם הדיגיטלי, העלו קצת נוסטלגיה חביבה ולא הוציאו פיפס על מה דעתם על איך שיראה העתיד. אני מעדיף הרצאות מאנשים כמו קורי בכל יום, על הסכנות שאורבות לאנשים במקביל לחידושים. חיבור למציאות זה חשוב, כי העולם הופך לפחות דמוקרטי.