יום עצמאות שמח!

לכל מי שעדיין מהרהר על השבת המנדט הבריטי… ספק האינטרנט של וירג'ין שולח מכתבי אזהרה למשתמשים שלה על החלפת קבצים. למעשה גוף בשם BPI ((שאני מניח הוא המקביל לאקו"ם או הRIAA)) שולח להם רשימת כתובות IP ושעות והם מוסרים חזרה את פרטי הגולשים, לפי הבנתי גם ללא בית משפט,

אבל מה מעברה השני של השלולית? היום יום העצמאות האמריקני! לפני 232 שנה הוקמה אומה, ולפני 124 שנה נתנו הצרפתים לאמריקנים את פסל החירות בהערכה רבה! אבל האמריקנים שוכחים לאט לאט שהמדינה שלהם הוקמה כמרד במלכות ושלטון דת, על עקרונות הפרדת דת ממדינה, ועול ההוכחה בבית המשפט הוא על המאשים ולא על הנאשם – שזכאי לחפותו עד שיוכח אחרת. בפסיקה שרירותית של שופט פדרלי, גוגל אמורים לספק לויאקום (חברת האם של MTV, VH1, ניקלודיאון וקומדי סנטרל) את נתוני הגלישה והצפיה של משתמשים. גוגל הודיעו שלא יערערו בתנאי שיתנו להם לתת את החומר (12 טרהבייט) ללא הפרטים האישיים של כל המשתמשים (שמות יוזר וכתובות IP). ויאקום רוצה להוכיח שקטעים מהדיילי שו נצפים שם יותר מאשר קטעים אחרים. על זה אני אומר – אתם לא צריכים את הלוגים כי תחת כל וידאו באתר כתוב כמה פעמים צפו בו, ואת המספרים האלו אני בטוח שחופרים בשבילכם חינם אין כסף הRIAA. התביעה אגב, היתה בשיטת מצליח – ויאקום ביקשה גם את קוד המקור של מנועי החיפוש של גוגל(!!) ושל יוטיוב, את רשימת כל הוידיואים שאי פעם הועלו לאתר ונמחקו, וגם העתק של כל הוידיואים שסומנו כפרטיים לחברים בלבד. לשמחתינו כל אלו סורבו מיידית.

אם נחשוב על זה הרי, ממה נפגעת ויאקום? התכנים של הדיילי שו ושל קולבר הם מרכז התביעה, ואילו תכנים די חד פעמיים שאינם מוקרנים בשידורים חוזרים כמעט לעולם. הם טוענים שתכני MTV ודיילי שו שעולים לאתרים לא מורשים עולים להם בצופים של פרסומות, שמדוללת הכנסתם מחומרים שיש להם זכויות יוצרים עליהם. קל היה להסכים איתם לולא הם היו בעצמם מפיצים את כל הקליפים האלו ליותר מאתר אחד או שניים, ובחלק מהאתרים הללו גם אין פרסומות. איך הם מוצאים בכלל את החוצפה לתבוע על משהו שהם עושים כל יום בעצמם עם החומר שלהם?

אבל לפי הכתבות מסד הנתונים הזה, גם אם ינופו ממנו המזהים האישיים של כל יוזר, עדיין יתן תמונה מייצגת של אילו סרטים רואה יוניק שנכנס לאתר. מאילו קליפים הוא קופץ לאילו קליפים אחרים, וכך למפות את הטעמים של משתמשים שאוהבים את התכנים של ויאקום. אני חושב שזה בסה"כ צעד שיווקי נחוץ. אם אתה לא יכול לקנות את המידע הזה בכסף, ואם מוצרים חביבים כמו של הייבסייט לא עושים לך את זה, למה לא ללכת למקור, לגוף הכי גדול שמחזיק מאגר יעיל ולתבוע אותו? חשיבה שיווקית יצירתית. כל הכבוד. קלאפ קלאפ קלאפ. בית המשפט האמריקני שוב מוכיח את עצמו בתור כלי בידי הקפיטליסטים.

ועדיין, גם אם המשתמשים לא מזוהים אישית, כבר היו תקדימים של 650K חיפושים שביצעו משתמשי AOL שדלפו בטעות לרשת לפני שנתיים. לפי קוקי ייחודי, הוכיח הניו יורק טיימס, אפשר היה לראות מה כל אחד מהם חיפש ולהתמקד באנשים שחיפשו שמות ומקומות, ולהסיק לעיתים לא רחוקות מי היה האדם שחיפש שם, ולראיה גם זיהה משתמשת כזו, רק כדי להוכיח התכנות. אני מקווה שאנשים לא מחפשים את עצמם ביוטיוב 🙂

אגב, היום לפני 143 שנה פורסם גם הספר "אליסה בארץ הפלאות". אני יכול לתפור את העובדה היפה הזאת כאן בצורה יצירתית, אבל אני אשאיר משהו למגיבים 🙂

"אבל זה חוקי לגמרי!"

20080607124253GQ1233(at)ira.abramov.org

השטרודל הוחלף כמובן, אבל כל בר דעת אמור להבין שכאן לא מדובר בכתובת אמיתית, נכון? חמש כתובות מפוברקות שונות בסגנון חטפו אצלי הבוקר ספאם. פעם פעם, הדרך שלי לחמוק מספאמרים היתה להתכתב עם כל אדם וחברה מכתובת אחרת. מסיבות שונות הרעיון היה מבריק, אם ספאם היה מגיע לאחת מהכתובות בדומיין הייתי יודע לחסום רק את אותה הכתובת והייתי גם יודע ממי הספאם הגיע. אבל ספאם הפך לזול יותר לקראת שנת 2000 עם כניסת הפס הרחב, ואנשים כבר לא צריכים לארח שרת יקר, ורשתות זומבים התחילו לשלוח לכתובות מפוברקות. לוקחים את 500 השמות הנפוצים בעולם ומחברים להם שמות דומיינים ומתחילים להפגיז. כמובן שמשתמשים בכתובת חוזרת מסוג מפוברק אף הוא והמתגוננים לא יודעים את מי לחסום.

הבוקר התחלתי לקבל ספאם לפיברוקים כאלו, אבל לא מהסוג הנפוץ של joe, marcia, mark וכדומה. זה היה לי הזוי. התקשרתי טלפונית לאותו פוץ מהוד השרון (אקטיב.קו.יל, נא להכניס לפילטר הספאם שלכם!) ונתתי לו את דעתי על אי חוקיות הענין. הוא טען שהוא מפרסם דרכי פרסום למפרסמים והוא שולח את הזבל שלו אך ורק לאנשים ששלחו אליו פרסומות. המכתב גם נפתח ב"אנו שולחים לך דוא"ל זה כיוון שקיבלנו ממך פרסום באינטרנט."

אני אניח שהוא רק אדיוט מתחיל ולא מבין שכתובות חוזרות של ספאמרים הן פיברוקים נפוצים, ולכן אמרתי לו שאת שמו, כתובתו והוכחת הספאם העברתי לספק האינטרנט שלו הידועים בשמם "012-גיחוך", ואם אקבל ממנו עוד פריט אחד של ספאם לא אתבייש ללכת עם זה למשטרה ((עדכון: שחר אומר לי שאין עדיין חוק נגד זה בתוקף)). הוא המשיך לטעון שאין כאן שום דבר לא חוקי, אבל חצי שעה כבר יש לי שקט בתיבה, אז אולי עשיתי את שלי. לא טרחתי להגיד לו מה הדומיין כמובן, אמרתי לו, כי אני רוצה שהוא יפסיק להפגיז את כל שאר המדינה גם כן.

אז שוב רבותי, שם הדומיין של הטמבל העבריין הוא אקטיב.קו.יל, לא אכתוב באיות באנגלית את שמו כדי שלא יקבל נקודות גוגל, אני סומך עליכם שאתם תדעו לאיית אותו כשתכניסו אותו למסנן הלוף האהוד עליכם.

כנראה שאני צריך להתחיל לסגור את כניסת כל כתובות הדומיין ולעבוד משיטה אקסקלוסיבית לשיטה אינקלוסיבית.

ומלבד זאת אני סבור שיש להפסיק כל רצח שיטתי, ובכלל זה דארפור, טיבט, זמני הפנוי ותאי המוח שלי.

עדכון: בהמשך הלכתי לחפור עוד ספאמרים עבריים מתיבת הספאם התופחת, והתפלאתי לגלות שמכללת היטק זיבלה אותי לא פחות מ12 פעם החודש בעזרתו האדיבה של צחי כרמלי מMBCV.קו.יל, כל ההפצצות מכתובות שונות בפורמט זהה מ"חשבונות" 012 אמיתיים או לא, ונשלחו לכתובת הרזומה שלי, כלומר זה נקצר מג'ובאינפו או אחד האתרים שפעם נתתי להם בתמימותי את אותה הכתובת. ראו הוזהרתם. אותו הספאמר השתמש עוד כ7 פעמים החודש מאותן כתובות ולאותה תיבה שלי כדי לפרסם את 'המרכז להשכלה פיננסית מבית "מטריקס"'. אכן. מכללת הי-טק ומאטריקס משתמשות בספאם כדי להגיע למחפשי עבודה מיואשים. תרשמו לכם את זה בפעם הבאה שאתם חושבים לקנות מהם משהו.

עוד שם מתיבת הספאם: ספידי הדברות. לא בא לי להמשיך לחפור. ספאם עברי מהווה פחות מ1% מהספאם שאני מקבל.

חוטפי הגופות

חדשות nrg – המאבק של זק"א בשריפות הגופות

ישראלי שמחליט לתרום או לשרוף את גופת בן משפחתו יגלה שהארגון החרדי הכריז עליו מלחמת חורמה בה כל האמצעים מותרים וכשרים

הכותרת המתאימה היא "חוטפי הגופות", אבל אני מניח שאפילו עורך צהובון כמו מעריב צריך מדי פעם לגלות איפוק.

כמה פעמים כבר אמרנו ש"אי אפשר למות בשקט במדינה הזו"? הזכרתי זאת כאן פעם ואגיד את זה שוב – מצבות ונדל"ן בתי קברות זו שטות. כשאמות אני מצפה שכל אחד שירצה יזכור אותי בדרכו, ולא יחויב לטקס דתי או אזרחי או שום דבר שמשפחתי וחברי לא ירצו, כולל לא הוצאות של אלפי שקלים על קבורה ומצבה. את גופי אני תורם להשתלות, מה שישאר יתרם למדע ומה שישאר אחרי זה לאמנות או שיהיה קומפוסט או כל דבר מועיל אחר, עדיף ידידותי לסביבה. מעדיף שזק"א, קדישא ושאר החבר'ה לא יכתיבו ולא יצערו בזמן הקשה של השבעה את מי שישאר להתגעגע אלי. ההתנהגות שמתוארת בכתבה הזו גורמת לי שוב לחשוב כמה אין קשר בין מוסר יהודי והתנהגות יהודית-דתית בשטח.

חוקי מדינה בחדר המיטות

שחר הודיע היום שהוא מתחתן השבוע – מזל טוב!
תוך כדי, הוא מספר על המוזרויות של הגירושים הקודמים שלו, שלמעשה לא ממש ענינו את הרבנות כיון שלא היו ילדים. התפתח שם דיון ללא צדדים, כל תורם הביא רק עוד ועוד ראיות לכמה שהדת הפכה מזמן לכלי שליטה בתנועות האנשים ולא פחות בכספם, ושחר ורעיתו החליטו לקפוץ לכמה שעות לקפריסין כמו הרבה ישראלים ולגמור את הענין מהר ובלי שירוכים ברבנות. למעשה עד כמה שאני יודע גם חוזה אצל עורך דין היה סוגר את הענין, ויש לי חבר שהתחתן כך. אם תשאלו אותי זו חתונה אזרחית והחוק בסופו של דבר מכיר בה, וגם הרבנות אחרי כך וכך שנים וילד או שניים כבר לא תוכל לחמוק מלהכיר בנישואין. הסיבה היחידה הרי לתעודת נישואין רשמית היא אולי בשביל הנוחיות מול הבנק ורשויות המיסים.

השבוע גיליתי שיש עוד יוצא דופן – אם רציתם לבקש ויזה לארה"ב, אתם בבעיה! זוג חברים שלי מתכנן לעבור לניו יורק לכמה שנים, הוא יעשה פוסט-דוקטוראט והיא תעבוד ואולי תלמד, אבל בשביל לקבל איתו ויזת עבודה הם צריכים תעודת נישואין מארץ המוצא. תעודת נישואין מקפריסין או אפילו עירית ניו יורק לא תספיק (ויש לי כמה חברים ישראליים שהתחתנו שם), צריך תעודת נישואין ישראלית רשמית שזה אומר רבנות, וזה אומר תקופת המתנה של 45 יום, טקסונים שונים ברבנות ושאר התעסקויות בירוקרטיות. כבר הכרתי כמוהם זוגות שחיו ביחד 5-7 שנים והתחתנו מהר (ולפעמים בסוד) בקפריסין רק בשביל ויזה ללימודים או מעבר לחו"ל, אבל עכשיו ארה"ב ההופכת ליותר דתית-שמרנית משנה לשנה, מכריחה אותם להתחתן ברבנות. לא מצחיק? אני מצאתי את זה מגוחך ומעצבן להפליא 🙂

סין. מה המשיכה?

יש לי חבר שאולי ירצה להשאיר את שמו מחוץ לפוסט הזה, אז נגיד ששמו א'.
הוא התאהב במדינה ובבחורה מקומית, ועוקר עכשיו לשם, לעבוד קצת ולהקים עסק. המזרח הרחוק זה ה"אמריקה" של אמצע המאה שעברה, הוא מספר לי. המקום שאליו טסים נהגי מוניות בת ימיים והופכים לבעלי מפעלים ויצואנים מצטיינים. אני עדיין תמה כמה בקלות יתקבל שם אדם זר, שלא דובר את השפה והתרבות המקומיים, אצל ממשלה ששמחה על משקיעים ויזמים חו"לניקיים, אבל לא ממש נותנת לך גישה בלתי מוגבלת לעולם. לפני כחודש הוא בדיוק חזר משם, אחרי שמכל מקום הוא העלה אלי לשרת את עשרות הגיגות של התמונות שהוא צילם. "באמת מרשים שבכלל היתה לך גישה החוצה לרשת" אמרתי לו. "הייתי בטוח שיחסמו לך גישה להמון אתרים ולפורטים כמו SSH" – אתם מבינים, לשרת שלי אני לא מאפשר גישה בפרוטוקולים בלתי מוצפנים כמו FTP…

"איזה! התחבר כמו גדול, קצב העלאה מטורף, גם המהירויות של אימיול בתוך סין נהדרות… רק באמת כל פעם שהתחברתי לשרת שלך על winSCP הוא עצר שוב ושוב לשאול אם לשמור את המפתח של השרת. איך מפסיקים את זה?"

פירוש ללא-בקיאים – חומת האש הסינית עושה מעשה "מאזין באמצע" לשיחות SSH ואני מניח שזה אומר שכל המידע שלך שעובר למעשה שקוף להם. כמובן שרצתי ושיניתי את כל הסיסימיות על השרת ליתר בטחון, למרות שלא ראיתי שום פעילות חשודה עליו בינתיים, אבל קחו את הענין לתשומת לבכן.

לסיכום, מישהו יכול להבין מה האטראקציה הגדולה במעבר לחיות ולעבוד במדינה טוטאליטארית?

אמנות קונספטואלית

הציור הכי גדול בעולם הוא קו על מפת העולם שעוקב אחרי מזוודה עם GPS ומשדר.

לא, הציור (מגניב ככל שיהיה) לא באמת צויר כי לאיש אין תקציב לטיול הזה. אבל כרעיון הוא מענין (גם אם יותר ברמה של "שיא גינס" יותר מאשר כמעשה אמנות מיוחד כלשהוא). השבוע ניסיתי להסביר למישהו מה היא אמנות קונספטואלית, והדוגמא הכי פשוטה שיכולתי למצוא, היתה של קריסטו איש העטיפות, שבמשך יותר מעשרים שנה רצה לעטוף את בנין הרייכסטאג שבמזרח ברלין. הוא סרטט את זה, תכנן בדיוק איך להעלות את יריעות הבד על המבנה בלי לפגום בו, הציג בתערוכות דגם 1:50 (אם אני זוכר נכון), ועסק בהמון חישובים ותכנונים עם השנים ובירוקרטיה מול מי שיכול היה להשפיע ולגרום לזה לקרות, ואכן ב1995, 24 שנה אחרי שהרעיון עלה, הוא סוף סוף יצא לפועל. העובדה שהוא הציג ציורים יפהפיים בפחם ודגמים בתערוכות על הרעיון של רייכסטאג עטוף מראה שגם כשפריטים מוצגים בתערוכה, הם יכולים להיות מייצגים של מעשה אמנות גדול יותר, כזה שאולי לא קרה או לא יקרה אפילו, בגלל מגבלות תקציב או זמן או חוקי טבע.

מה שבטוח, אמנות קונספטואלית איננה בהכרח רק בראשו של האמן, הרעיון לפעמים מיוצג במעשי אמנות אחרים עד שיצליח להגיע למימוש, אם בכלל. בצורה מסוימת, אפשר להסתכל על הרבה סיפורי מדע בדיוני ולגלות שאפשר לראות בהם למעשה זרעים של רעיון. ג'ין רודנברי סיפר שאחד המניעים החזקים מאחורי החברה האוטופית-משהו שהוא צייר ב"מסע בין כוכבים" היה הרעיון של החדרת מושגים אתאיסטיים-הומניטיים לקהל הרחב, והרי רעיונות פוליטיים ופילוסופיים כמניע לאמנות וכמרכיב בה הם דבר מאוד נפוץ. האם גם זו חתירה לקונספט שאפשר להגדיר אותה כמעשה אמנותי?

…You may say I'm a dreamer,
but I'm not the only one.
I hope some day you'll join us,
and the world will be as one.

A Conceptual-artistic politically utopic song by some dude from that island country

היצירה הקונספטואלית של ריצ'ארד סטאלמן היא עולם של חירויות הפרט, שיתוף ידע, פתיחות ועזרה הדדית (למעשה יסודות ההומניזם). את המעט שהוא יכול לממש בשביל ראיית העולם הזו הוא עשה מהפינה של חופש תוכנה ומידע דרך מאות אלפי שורות הקוד שכתב בשביל פרויקט GNU. ואולי כל אידאולוגיה פוליטית היא באיזשהו מקום יצירה קונספטואלית…

מה היצירה הקונספטואלית שאצלכם בראש?