רשיונות בבקשה

עדכונצ'יקים:

ראשית, אני שמח לספר לכם שהיום נעצרתי לביקורת משטרתית בשולי הדרך ובפעם הראשונה יצא לי להציג לשוטר את הרשיון החדש (למי שפספס את הפרק הקודם, הנה סרטון ההסברה). השוטרים היו די מופתעים, אבל הסברתי להם בצורה רגועה ואפילו מבודחת שמדובר בצילום אנטיביומטרי כדי לחמוק ממצלמות מעקב. הם קיבלו את ההסבר אבל הגישו לי "ינשוף" לפה. עבר חלק למרות החוצפה ההזויה שהצלחתי לאזור 🙂

מסקנה זמנית – אין שום בעיה. כל אזרח ואזרחית מוזמנים לגדל זקן פרוע ו/או לכתוב כתובות מחאה על המצח לפני הצילום הבא. אני מאוד אשמח לא להיות לבד 🙂

שנית, בעקבות תשובתי החוזרת למבקרת משרד התחבורה כתב דורון את המכתב הבא:

לכבוד
הגב' אורית קרופ
באמצעות E-mail

הנדון: מאגר מידע ביומטרי ברשות משרד התחבורה.

שלום,

שמי אופק דורון, וכבר לפני כשנה פניתי אליכם ביחד עם האגודה לזכויות האזרח בנושא של מאגר התמונות הביומטרי אשר אתם מנהלים.

לשמחתי, בחר עתה, מר עירא אברמוב להביא לידיעתי את התכתובת בינו ובינכם והייתי רוצה להאיר נקודה מסויימת.

לצערי, אילצתם את מר אברמוב לנסות ולהוכיח לכם באותות ובמופתים כי מדובר במאגר תמונות ביומטריות, ולשמחתי הוא אכן הצליח לבסס את טענתו, אולם, בידי מסמך (מכתב התשובה של המחלקה המשפטית שלכם לפנייתי) אשר בו מצויין מפורשות כי מאגר התמונות הנ"ל הינו ביומטרי , כך שלמעשה לא נדרשת הוכחה כלשהיא, למעט הצגת מכתב זה .

הרי אין חולק שאם המחלקה המשפטית שלכם כותבת שאכן המאגר הינו של תמונות ביומטריות – ברי כי מדובר במאגר ביומטרי.

אין אני עורך דין, ואין אני מנסה כלל לטעון בדבר הסמכות או אי הסמכות הנתונה בחוק, למשרד התחבורה, לנהל מאגר תמונות, או מאגר תמונות ממחושב.

אולם יש הבדל אדיר בין מאגר תמונות, מאגר תמונות ממוחשב ומאגר תמונות ביומטריות – אלו שלושה דברים שונים מהותית זה מזה. למיטב ידיעתי כך אכן היו הדברים עד שלהי 2006 , אולם בשנת 2006 התחלתם לבקש מציבור הנהגים להגיע להצטלם מחדש כאשר אתם בונים מאגר שהוא ביומטרי – וזאת ללא סמכות חוקית.

כיום, אין חולק כי מאגר ביומטרי , עשוי להיות בעייתי מאד באם הוא דולף, וניתן לראות עדויות של מומחים הן מטעם המממשלה והן מחוצה לה כפי שהופיעו בדיונים בוועדת המדע של הכנסת בנושא של קיום מאגר ביומטרי במשרד הפנים, ישנה הסכמה מ"קיר לקיר" בכך שטמונה בעיה גדולה בדליפה של מאגרים אלו, ואילו אתם מנהלים מאגר שכזה, ללא פיקוח, ללא בקרה, ללא בדיקה של מי ואיך שומרים על המידע . יותר ומכך וחמור מכך, לדברי מר ניסים אליאסף, מנמ"ר משרד הפנים, העברתם את המאגר הזה למשרד הפנים, כך גם עולה מעדויות שונות של הציבור הרחב.

היעלה על הדעת כי אתם מנהלים מאגר שכזה ללא פיקוח וללא בקרה ועוד טורחים להעבירו לגורמים אחרים ?

כאזרח, לא רק שאולצתי לתת לכם את תמונתי (שאילולא כך הייתי מאבד את רשיון הנהיגה וכך גם את יכולתי לעבוד ולהתפרנס) אתם טרחתם והעברתם את המידע הנ"ל לגורמים אחרים וזאת ללא קבלת הסכמה ממני .

אבקש את טיפולכם והתייחסותכם לעיניין.

חג שמח.
בכבוד רב,
אופק דורון

העתקים:
מר עירא אברמוב.
התנועה לזכויות דיגיטאליות.
עו"ד אבנר פינצ'וק, האגודה לזכויות האזרח.
המועצה הציבורית להגנת הפרטיות במשרד המשפטים.
הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע במשרד המשפטים.
האינטרנט.

נראה שאם לא נקבל באפריל תשובה משכנעת, לא תהיה ברירה במאי אלא להמשיך לכיוון בג"ץ ומבקר המדינה במקביל, ויש כבר עתירות מתבשלות.

אני ממש מתחיל לשנוא את סוני

סוני לוקחת בעלות על תכניות WEB דרך זרוע התמנון שלה שנקראת Crackle. בהתחלה זה היה אתר איטי להחריד שלא הזרים את הסרטונים שלו בקצב שפוי אל מעבר לאטלנטי אבל גם לא עשה כסף, אז עכשיו הם קיפלו את הפקלאות והעבירו את התכנים שלהם לתוך יוטיוב והשתלטו בדרך על כמה תכניות. מה אכפת לי? ובכן בסוני עדיין נעולים במחשבותיהם על גבולות פיסיים, ולכן כתובת ה-IP שלי מוקצה כמו מהולו. ההבדל שכאן לא מדובר על תכניות כבלים מושקעות אלא על דברים חביבים כמו GTCMS, או הדעות הלפעמים מצחיקות של פן ג'ילט. אני תוהה מה יש לסלב הליברטארי להגיד על זה שדעותיו מופצות לאמריקנים בלבד (כי הוא קסנופוב קיצוני למדי, ומעדיף שכל העולם יהיה כמו האמריקנים). תכנית אחת שעשתה אצלם סיבוב לעונה אחת ולשמחתי ברחה בהצלחה היא "מר ישות אלוהית". הוא מציע לאנשים תכנים יחודיים ב-DVD, ספר, ואופציה לקנות מנוי תמיכה חודשי של $1. יש דרכים לחיות ולהפיץ את מעשה ידיך בשום שכל.

אם מישהו מבין את הטריטוריאליות ההזויה הזו של סוני, ספרו לי בבקשה.

דיבה, ספק וחילונות

עד כמה שחוקי ההגנה מלשון הרע בארץ בעייתיים, באנגליה הם מנוצלים לרעה עוד יותר. כמו שחץ העיר השבוע, הקרקע מתחממת, ומלבד תביעות הדיבה של הכירופרקטים נגד סינג עפות כאלו נוספות, וכמובן שהאתאיסטים לא נשארים חייבים ותובעים חזרה כדי לא לצאת פראיירים. זה עצוב שזה המצב, אבל לשיפור המצב נכנסים הספקנים ואומרים את מילתם.

ראשית מצאתי סרטון חביב של רבקה ווטסון (סקפצ'יק, SGU ועוד מקומות למי שלא מכיר) שעוזרת למשמיציה ביוטיוב למצוא עוד אספקטים של תווי פניה לצחוק עליהם כי ככל שהם יורדים יותר על חצוניותה היא יודעת שהטיעונים שלה יותר נכונים וקשים לערעור. רבקה היא אמריקנית שכרגע מתגוררת בלונדון, והשבוע גם ראיינה יבוא זר אחר, טים מינצ'ין האוסטראלי, שהתמקם בשנים האחרונות בלונדון והשתתף בערב "הדיבה הגדולה" ביום ראשון, שם כולם השמיצו את כולם כדי לרדת על כמה העולם של תביעות הדיבה יצא משליטה. הערב צולם ל-BBC ומשלב את קהל הנפגעים הראשי (קומיקאים, מדענים ואתאיסטים) בצורה שנשמעת מרתקת.

עוד ראיונות מוצלחים בנושא מאחורי הקלעים של המופע יופיעו בבלוג סקפצ'יק בהמשך השבוע, שווה לעקוב למי שמעונין.

משפט המפתח של מינצ'ין: "I get turned on by shit that makes sense" 🙂

[audio:http://media.libsyn.com/media/skepchick/The_Big_Libel_Gig__Simon_Singh_Ariane_Sherine_Tim_Minchin_Tracey_Brown_Richard_Wiseman.mp3]

אגב, אם אני כבר מזכיר אתאיסטים וספקנים באותו המשפט, אני רוצה להעיר שהמונחים אינם בהכרח מקבילים. בעבר חשבתי שאי אפשר לחשוב ברצינות על העולם במשקפיים ספקניות ולא להגיע למסקנה שהעולם הוא מטריאליסטי לחלוטין ואין שום ישיות רוחניות, אנרגיות ניואייג'יות ואלוהות, שני הדברים נראו לי די צמודים, אבל אני מסוגל לקבל שיש אנשים עם ראיית עולם ספקנית שעדיין מאמינים באקסיומה או שתיים שאינן מדעיות (ראו ערך חץ בן-חמו, אמא תרזה ואחרים) וכמובן אפשר למצוא מליונים של אתאיסטים שאינם ספקנים, ביניהם אני סופר הרבה ליברטרים ואוביקטיביסטים שקשה לי להתחבר לדעותיהם הפוליטיות הבעיתיות, ואולי בראשם ביל מאהר, איש מצחיק ובעל התבוננות בריאה על המון דברים, אבל מצד שני טמבל שמתנגד לרפואה ציבורית, חיסונים ושאר נושאים אופנתיים בשוק הרעיונות האמריקני. אפשר להיות רק אחד מהם או שניהם או אף אחד מהם אני מניח, אבל זה משאיר בפה טעם של חוסר בשבילי. חוסר נוחות.

אוז

הרגע נכנס לי בטוויטר סיפור על מורה שהגיעה לחדר מיון אחרי שנסיון להפריד בין ילדים הפך להיות כמעט לינץ' נגדה בעצמה. לפני שנתיים ומשהו כשאני וגיא הופתענו מליטל מעתוק קטנה וחבורתה בקניון אילון אמרה לנו חברה שעבדה בבתי ספר שאנחנו עושים רעש מכלום, אלימות זו הנורמה, והיא ראתה בעצמה איך ילד טורק דלת לתוך בטנה של מורה בהריון.

מישהו יכול להסביר לי למה יש סלחנות לאלימות ואין שום נסיון לגרום לילדים לעבוד ביחד כדי לפתח אמפתיה? להתנהג לילדים כפושעים לא עוזר, הם פשוט נכנסים לנעליים האלו בקלות. אני גד חצי מהשבוע אצל החברה שלי בגדרה ונהנה מהשקט אבל בתוך תוכי מתתעצבן שאין רעש של ילדים בשכונה כ"כ צעירה. אף אחד לא יוצא החוצה לשחק, לא נוצרת קהילה, לא לומדים יחסי גומלין בחברה אנושית. כל אחד יושב בבית כמו זומבי מול הטלוויזיה או המחשב שלו ומשחק במקרה הטוב במשחקים אנטי-סוציאליים להחריד כמו פארמוויל – המשחק שמשלם לך בנקודות ככל שתוסיף חברים בפייסבוק, והם יכולים לשלם לך שתעבד את אדמת החלקה שלהם. על המקרים הפחות טובים אני כבר לא רוצה בכלל לדבר.

מה עושים כדי שלא תתפורר החברה שלנו? לא כל ההורים יכולים למצוא ימי עבודה קצרים או לעבוד מהבית כדי להגן על ילדיהם מפני תרבות בית הספר המתפרקת. איפה נכנסה האלימות הקיצונית הזו למעגל המשוב? אני זוכר אלימות בבית הספר אבל לא ברמה כזו. האם זה בגלל שבתי הספר מדכאים אותה פחות טוב בימינו, או שגורם אחר מזריק אותה פנימה?

עדכון: נעמה כרמי מספרת שמשרד החינוך חוסם חינוך לזכויות אדם (או שמא העובדה שאמנסטי הדפיסה את הספר מעצבן מישהו באריאל?)

הרהור נוסף: מה אתם אומרים, זה קשור לדוגמא מההורים? או שמא לעצלנות המשטרתית הלובשת אדרת פוסטמודרנית?

ועוד אחד: גורביץ על האלימות של ישראל כלפי אנשים חיים וגופות כאחד. אפשר לסכם שאלימות נגד האמת אולי הכי כואבת כאן.

בוקר טוב, drones!

מבצע "עיר ללא פרטיות" של ביבי יוצא לדרך, ד"ר ג'ימי שוורצקופף טוען שזה יעלה לנו חצי מליארד "להרגיש" יותר בטוחים. יש לי הרגשה פסימית שהוא אופטימי בהערכות שלו.

ויקיליקס – ויקי ההדלפות הגדול והמפורסם, טוענים שמסמך אמריקני שדלף מספר שמספר מדינות כולל ישראל חוסמים את ויקיליקס. הבעיה שלי עם המסמך – אני בישראל והצלחתי להוריד אותו מהאתר. הממממ…

Oz כותב על איך החברה המערבית מתורגמת ל"הון אנושי" ו־boofinka משחיז את שיניו נגד מקצוע השיווק שמחפש להפוך אותו בדומה לעבד קניות ממושמע.

אבל בין כל אלו גם שתי חדשות מעודדות לבני אדם: הראשונה היא שעלה אתר OpenKnesset לאוויר ואפשר להתחיל לראות אותו קורם גידים. אני מניח שעור יפה יעצבו לו אח"כ ואני בהחלט מקווה שבבוא העת הוא ידע לעשות שרירים 🙂
החדשה השניה היא הצעת חוק שנשמעת לי מאוד הגיונית, והיא לחסום יומיים את פרסום שמותיהם של חשודים שנעצרו ע"י המשטרה. כך אפשר להגן על הפרטיות של אדם ולמנוע גרימת עוול במקרה שיתגלה שנעצר בשוגג. השאלה היא כמובן, אם בעידן האינטרנט אפשר יהיה בכלל לאכוף כזה חוק…

זכרו, אתם לא מספר, אתם אנשים חופשיים!