איש אחד גילה איך לבקר את זרימת החשמל, אחר הלהיט איתו חוטים, היום יש לנו תאורה חשמלית.
איפה התוצאות של כל האנתרופולוגיה והפסיכולוגיה? מתי יהיה לנו מדע אמיתי של עיצוב חברתי? (המונח "הנדסה חברתית" כבר מעלה רק הקשרים שליליים)
איך גורמים לאנושות בכללה ולחברות קטנות בפרט להתמודד בהצלחה עם משברי האנרגיה/נפט/משאבים/שטחים/אקלים/תרבות שממהרים עלינו לרעה? צריך מנהיג? איך מייצרים אחד, או מזהים ומטפחים אחד מילדות?
שאלות של התנהגות יותר מוסרית ואמפתית, תכנון רחוק, התמודדות עם קצב מתגבר של שינויים טכנולוגיים ותרבותיים, כל אלו מטרידים אותי ואת זוגתי שרון. שרון החליטה לאסוף כמה אנשים חכמים ולזרוק להם את הכפפה. כדי למשוך עוד כמה מוחות שלא ברחו לדרום אמריקה לחודשי הקיץ, היא הזמינה גם כמה הרצאות ממרצים פופולאריים שאנחנו מעריכים, את רועי צזנה, רן לוי וניר להב, ומרכז הערב יהיה פאנל ושיחה פתוחה עם הקהל על דעות ורעיונות בתחום.
ניפגש בבית השחמט ליד אוניברסיטת ת"א ביום חמישי עוד שבוע, ב14 ביולי, ונעלה על הבסטיליה הזו בערב "אישיות, חברה וקדמה". כולכם מוזמנים להרשם, לקנות כרטיס ולבוא (זה לא לרווח, אנחנו מוכרים כרטיסים כדי לכסות לפחות חלק מעלות האולם, הכיבוד והמרצים).
אם תבואו ואם לא, אני אשמח אם תעזרו לנו גם ותמלאו את הסקר הקטן הזה, ונראה אם יש סיכוי לעצב מנהיג מבחירה.
שוב הרבובדיה קופץ בראש, ואחרי האדיוט שבכה שהיוונים מכבים את השריפות שלנו, הוא מוסיף משלו את קיתונות הרפש נטול החמלה ומאשים את ההתרחקות מהדת בשריפה. מתחיל לעצבן אותי שהעיתונים נותנים לאדיוט הזה שופר. אני חושב שאת דבריו אפשר לפרש, באזניים דתיות, כהסתה אפשרית לשרוף בתים של כופרים כמוני. אולי הוא צריך להצטנן טיפה במעצר ומשפט?
בין משרדי הממשלה כבר עפים חילופי האשמות בטרם כבתה האש, וכותב ירון טן-ברינק בטוויטר:
שרי הפנים בעשור האחרון: שרנסקי, רמון, ישי, שרון, ישי, פורז, פינס, בר-און, שטרית, ישי. כולם אשמים. ישי אשם שלוש פעמים.
שרי האוצר בעשור האחרון: סילבן שלום, בנימין נתניהו, אהוד אולמרט, רוני בר-און, אברהם הירשזון, יובל שטייניץ. כולם אשמים.
בואו נסכם שאף אחד מהאנשים ברשימה שמניתי לא ראוי לכהן בשום משרה ציבורית. וזה כולל סניטציה של משתנה ציבורית.
יש מי שהלך ובדק בכתובים (לא בדקתי אחריו, אבל זה נשמע נכון), עד כמה סמלית וברורה היתה כתובת האש על הקיר:
מאז 1999 נערכו בכנסת יותר מ־20 דיונים בנושא מצבם הרעוע של שירותי הכבאות. רובם נפתחו במשפט "חבל שאנחנו מדברים רק אחרי שקורה אסון"
בפינצטה מהבלוגוספירה אני רק אתן עוד לינק למאמרים שעשו הכי הרבה רונדלים בטוויטר עד אתמול, של צביקה בשור ושל יוסי גורביץ. מדהים אותי שחובשי כיפה יושבים בכיסאם ומשקרים במצח נחושה, אחר כך הם יתלוננו שיש לי דעות קדומות על דתיים ודת. כל האשמים בשורה.
אבל בואו ונשעשע את הרבבודיה, האיש המתרחק מראיות כמו מאש ((סליחה, זה היה רע, לא יחזור יותר)), ונעשה איזה BoobQuake משלנו. נאכל חזיר בפרהסיה, נסתובב בשרוולים קצרים ונראה לו מאיפה משתין הדג.
[…] המדינה הזאת אף פעם לא תבטיח לא את קיומה שלה ובטח לא את קיומו של העם היהודי כי שום דבר ואף אחד לא יכול להבטיח דברים כאלה. והייתי אומר שלרכז חצי מהעם הזה בפיסת אדמה מסוכסכת עם כל העולם, מכוסה בטילים ועם תשתיות אזרחיות שעל גבול הקריסה גם בימים כתיקונם היא חתיכת אסטרטגיית הישרדות גרועה. […]
עכשיו כותב על זה גורביץ ונמרוד אבישר מנמק ומרחיב על גודל הבעיה (כאילו לא קפץ הדבר לעיני כל קוראי) ומקשר את היחס לאנס אחר מהכותרות, ארז אפרתי. זה הזכיר לי סיפור שסיפרה לי לפני כשבועיים אמי, שמפעילה אולם אירועים מצליח, שנתקלה לראשונה בתופעה הזויה למדי בחתונה אצלה באולם האירועים. באמצע הערב היא שמה לב שרחבת הריקודים מלאה בבקבוקי מים מינרליים, חלקם מתגלגלים בין רגלי החוגגים בלי שמישהו ירים אותם. בשלב כלשהו קרוב יותר לחצות היא נתקלה בזוג לבוש בקושי שהתגלגל למרגלות במת החופה ו"פעל במרץ". אביה של הכלה עבר לידה ופלט בנונשלאנט ש"האקסטזי משגע להם את המוח" ואז היא חיברה 1+1. לא עברה חצי שעה והיא גילתה שעוד כ-15 איש (זוגות ואולי היו שם גם שלשות) "חוגגים" חופשי באורגיה בעירום על רצפת ומעקות מרפסת העישון, באוויר הנעים של איזור התעשיה תלפיות. אולי חלק מהבנות היו מקצועניות שהוזמנו במיוחד ואולי הן מבאות החתונה, לא ברור. כששאלה לפשר התמוטטות אמות המוסר האלה הסבירו לה ש"ככה זה בימינו" והחבר'ה שם רובן יוצאי יחידה מיוחדת שבדיוק איבדו כמה מחבריהם והיו "צריכים להתפרק". היא לא היתה בטוחה אם היא המומה יותר ממראה עיניה או מהעובדה שהיא היתה אחת היחידות שהתרגשה מההתרחשות ההזויה.
עם "התפרקויות" כאלו, ברור איך קרה אירוע אפרתי. אם זה הסטנדארט של יחידות עילית אז אנחנו בצרות מכופלות. אבל אם זו גם הסלחנות של דור ההורים שלהם, אז למי ועל מי כבר יש להתלונן?
(למרות שהדברים קרו מאוד בפרהסיה, אני לא אתן את שם הזוג שהתחתן, את התאריך או את שם היחידה המדוברת. יש גבול לצהוב, אבל אני חושב שזה אייטם מעורר תהיות. לאמא שלי יש ותק של כ-15 שנה של קייטרינג באיזור ירושלים, אבל היא טוענת שדבר כזה או קרוב לו לא יצא לה לראות. אולי באיזור המרכז זה קורה יותר? לשמחתי לא בחתונות שאני מוזמן אליהן.)
על טמפל גראנדין שמעתי לראשונה לפני כ-15 שנה באיזו תוכנית תעודה בערוץ שמונה או משהו דומה, והסיפור נשמע כבר אז שונה ומענין – בחורה אוטיסטית שהצליחה להתגבר על מגבלות שונות בתקשורת עם הסביבה וגדלה להיות מדענית בעלת שם עולמי. היום חייה מתחלקים בין קריירה של מרצה על אוטיזם ובין קריירה של מומחית לגידול וניהול חיי בקר וחזירים, בחוות ועד משחטות. כיום מחצית ממתקני הטיפול בחיות משק בארה"ב עובדים לפי העקרונות שניסחה בזכות ראייתה ותובנותיה המיוחדות.
(ההרצאה תורגמה בהתלהבות ל23 שפות כולל עברית). בהרצאה גראנדין מתייחסת לסרט שנעשה על פי הביוגרפיה שלה אבל עד שלא זכה ל-14 מועמדויות ושבעה פרסי אמי לא הלכתי לחפש אותו. מדובר בסרט של HBO, באורך 110 דקות, ששואל מ-A beautiful mind את הרעיונות הויזואליים של הדגמת צורת החשיבה של גראנדין. נכון, האמת קצת שופצרה לצורך הדראמה, קלייר דיינס הרבה יותר יפה מגראנדין, לא כל ילד אוטיסטי מסוגל לתקשר ולחשוב באותה הרמה, אבל הסרט עדין מרגש ומעורר מחשבה.
הדבר היחידי שהטריד אותי היה בטקס האמי, כשהמפיקה עלתה לבמה לקבל את הפרס, וקישקשה משהו על כך ש"בימים אלו, כשהאוטיזם מתגבר כמו מגפה", בעוד היא עומדת ליד גראנדין על הבמה. לו רק היה המסר בסרט הזה יותר בולט שאוטיזם איננו מתגבר, שכל המחקרים מראים שהוא איננו נגרם מחינוך קלוקל או חיסונים, וכי לאורך 50-60 השנים האחרונות, אחוז האוטיסטים זהה בכל שכבות הגיל.
אחד מהמוצרים החביבים שכבר מזמן רציתי לראות בגודל טבעי, הבוקסי בוקס, נפתח להזמנה מוקדמת בארה"ב ובקנדה. בוקסי גם מבטיחים שאו-טו-טו הוא מגיע לעשרים או יותר מדינות אירופאיות, אבל ישראל לא ברשימה. הבעתי את מחאתי ("עם מי צריך לשכב כדי להזמין שתיים בישראל?") ואני מקווה לעדכן בקרוב. למי שעוד לא ניסה את התוכנה על החלונות/לינוקס/מאק שלו, אני ממליץ. שם אפשרי למוצר בארץ: "קופסי קופסא".
בחדשות גיקיות אחרות, ראיתי לפני שבוע את "סקוט פילגרים נגד העולם", בהקרנה מוקדמת מיוחדת למשתתפי אייקון, והיה נהדר. מדובר בעיבוד קולנועי של סיפור קומיקס מבית היוצר של אדגר רייט (הוט פאז, שון אוף ת'ה דאד). מכיון שמדובר במקור בפורמט סוראליסטי למדי של קומיקס, הוא שימר את הסיפור למישמאש קומיקסי-סוראליסטי למדי של קולנוע. החוויה מצחיקה ומרעננת למדי, ומצליחה לא לגלוש לקצבי וידא0קליפים מהירים מדי שלי אישית כואב מהם הראש (ועדיין, כדי לקלוט את כל מה שהולך, כדאי לא לשבת קרוב מדי למסך). הסרט יפתח בקולנועים אחרי סוכות ואני מאוד מאוד ממליץ! קבלו טריילר, אני ממליץ לעבור ל-HD.
בחדשות פחות שמחות, היום מלאו שמונה חודשים לפנייתי למשרד התחבורה ועדיין לא קיבלתי כל מענה. בקרוב תמלא שנה להעברת חוק המאגר הביומטרי ובינתיים משטרת ישראל כבר הכריזה על מספר שיתופי פעולה עם מצלמות פרטיות של בתי ספר בחיפה ובערים אחרות. הפיילוט של המאגר הביומטרי עוד לא התחיל, וזה הדבר היחידי שמעודד בכל הסיפור, כנראה שיש עדיין התנגדות לענין איפשהוא בתוך המערכת.
בצד האחר של הפרטיות, מחדירה כפויה לניתוק כפוי. חברה שבינתיים עוד לא לגמרי החליטה מתי להודות בזה בבלוג האישי שלה, מכרה את נשמת הפייסבוק שלה למטרה טובה – מציאת עבודת חלומותיה. תוכלו לקרוא עדכונים (כמו זה) בחורימבה ולעקוב אחרי הסיוטים בלילות דרך הטוויטר. לא הבנתי מה האינטרס של חורימבה לעודד אנשים להתנתק מפייסבוק (מלבד חדוות אכזריות השמחה לאיד הכה-פופולארית), כי לפוסטים שלה בחורימבה היא לא יכולה לענות (וגם אני לא) כי זה מותנה בחשבון פייסבוק. ווטפ?
ולסיום, הטוסטר שחיכינו לו שש שנים (מאז התגלות הבתולה הקדושה על טוסט גבינה שנמכר באיביי תמורת $28,000), הישוטוסטר. המתנה המושלמת לספקנים לכבוד סוכות התשע"א. מי שימהר ויזמין עכשיו יוכל אולי לשבור איתו את צום יום הכיפורים…
אחת התושבות תוהה: "דווקא שחקנים כאילו-נאורים, בעלי השקפה רב-תרבותית, מחרימים אותנו?". המצוטטת היא חסיה ויזל, "לא מתנחלת ולא כובשת", על-פי עדותה, אלא "מורה לספרות".
חסיה היא ישראלית אבל לא כובשת. חסיה תושבת אריאל אבל לא מתנחלת. חסיה מורה כאילו-נאורה אבל היא עיוורת כשנוח לה. חסיה חושבת שכיבוש התרבות הפלאסטינית ע"י התרבות הציונית-רביזיוניסטית היא "רב תרבותיות".
במה שונה שחקן הקאמרי מעובד של חברת חשמל או טכנאי של "הוט"?
ובכן אני לא יודע מה נהוג היום, אבל ככל הידוע לי מסביבות 10 שנים אחורה, טכנאים שאמורים לתת שירות גם בשטחים יוצאים בזוגות, לפעמים רק עם מאבטח בתקופות לחוצות, יכולים לדרוש ולקבל רכב ממוגן, נשק להגנה עצמית במקרים של התקנות בשטחי A+B ותוספת סיכון במשכורת. אם לזה אתם קוראים "נוהל רגיל" של טכנאי שטח אני מאוד אופתע. זה נשמע לי כמו יציאה לתוך שטח עוין.
בנוסף, טכנאים שמוכנים לעבוד בשטחים מוחתמים על חוזה מיוחד שבו הם מאשרים שהם מוכנים לעבוד בתנאים דלעיל. אי אפשר לקחת את טכנאי ההתקנות של הוט מאזור רחובות-גדרה ולהורות לו להרים נל"ן בין "מכתש" ל"עלי".
זה היה לפני עשור, היום אני מניח שהם פשוט מפעילים פרילאנסרים מקומיים שמוכנים לעבוד גם בתנאים יותר גרועים, אני בספק אם טכנאים היום נשלחים לשטחים אם הם לא חייבים ומחויבים לכך בחוזה מראש. יש מתנחלים מובטלים שמתים לעשות את זה ברכבם הפרטי בשביל קצת הכנסה כעוסק זעיר או עוסק מורשה.
מה יקרה כשעובדי קופ"ח,בי"ח,עובדי מד"א,אנשי ביטוח לאומי וכו' יחליטו שהם לא נותנים שירות לתושבי יו"ש..?
יפוטרו. עובדי ביטוח לאומי הם עובדי מדינה (ואני מניח שמי שעלול להשלח לשטחים עדיין מוחתם על חוזה מתאים). עובדי מערכת הבריאות מוגבלים בכל מיני חוקים, בכלל יש שאלה אם לעובדי שירותי חירום מותר לשבות, לשוטרים למשל אסור לשבות, ואם לא היו שביתות אחריות ורופאים מדי פעם הייתי בטוח שגם הם היו אמורים להיות מכוסים בחוק הזה.
ועדיין, שחקן תיאטרון אינו מנתח. הוא לא שירות תשתיתי או הכרחי בחירום. תיאטרון הוא תרבות, ובעיני אחרים מותרות. תאטרון באריאל הוא הכשרת שרץ, הוא נזם זהב באף חזיר, הוא ציפוי סוכר על ערימת אתם-יודעים-מה.
עלה הטיעון שחברות ציבוריות חייבות לתת שירות בשטחים. האמנם? חייבות? אני בעל עסק ולא חובה עלי לתת שום שירות לאף אחד שאני לא רוצה. גם שקם אלקטריק יכולים לסרב לשלוח לך מקרר בהובלה לשטחים אם לא מתאים להם. היחידים שכפויה עליהם נתינת השירות הם שירותי בחירום (בריאות, צבא) ומפעילי שירותים שדורשים זכיון. זה אומר מפעילי תקשורת למשל. זה אומר עובדי תשתיות ממשלתיות כמו עובדי מקורות וחברת חשמל. חברת הוט וחברת בזק משלמות כסף טוב על זכיון הפעולה שלהן, ואת ההתחייבות לתת שירות גם בשטחים הכבושים, וזאת בתמורה למונופול מטעם המדינה לעסוק בתחום שלהן.
כשהגברת לבנת חושבת שלתושבי אריאל מגיע בידור תיאטרון כמו שמגיע להם שידורי ערוצים 1+2, היא מסתכלת על תיאטרון כתשתית חסרת ערכים, כאחרון מופעי השירה בציבור במקרה הטוב וכשיתוק לאומי בסגנון "השרדות" במקרה הרע. האזרחים צריכים לקבל מים, חשמל, ביוב ובידור כדי שלא יפקחו עיניים ויסתכלו מה באמת קורה – מה שקראו בזמנים עתיקים "לחם ושעשועים". התיאטרון צריך להיות כפוף להחלטות הקומיסארים ולהתייחס לאריאל כאל עוד מקום שם צריכה להיות מוקמת תשתית הבידור. הקמת היכל התרבות באריאל כנראה משולה להקמת תחנת טרנספורמטורים של חברת החשמל או מרכזיה של בזק. שדרגנו את חומה ומגדל וזרקנו פנימה תיאטרון, והופה. אריאל היא עובדה מוגמרת על המפה. לשטחי A לעולם לא תהיה רציפות, הגדה היא ישראל, שתי מדינות על שטח אחד, עובדה שזה עובד כל כך יפה.
ואגב, עוד ציטוט מהעין השביעית של פרשן שלא ידוע כנוטה לשמאל:
ימיני כותב בטורו ב"מעריב" כי "גם אם גושי ההתיישבות יישארו בכל הסדר עתידי בתחומי מדינת ישראל, עדיין יש בעיה עם אריאל, המצויה כ-20 ק"מ מהקו הירוק. אם רצוננו במדינה יהודית ודמוקרטית, ולא במדינה אחת גדולה – ספק אם אריאל תישאר במקומה"
כלומר אין אפילו הסכמה רחבה בימין שאריאל היא עיר ככל הערים. העובדה שהיא עלולה להיות בעצם התיישבות זמנית ולהתפנות למען הבטחת שלום איננה דמיונית כמו שנדמה.
