קטגוריה: צרכנות

אני מתנצל על הפוסט מוקדם יותר היום, ערן ורד עשה עבודה משובחת, אבל פרסמתי את הסרט לפני ששמתי לב שהוא עדיין פרטי. עם הצופים הסליחה, והנה הגרסא הסופית לגמרי של הסרט. (מילות מפתח כי אמרו לי שקשה למצוא את הפוסט: רישיון נהיגה, ביומטרי, משרד התחבורה)

ולענייננו.

אני שומע שוב ושוב את הטיעון הזה בעד המאגר. "אני אזרח שומר חוק אז אין לי ממה לפחד". אזרחים תמימים יקרים, אתם שכחתם פשוט שאתם כבר עכשיו בחברת מעקב. מפרסמים בארה"ב אוספים תיק עובדות התנהגויות על אנשים ואני מניח שבארץ נתחיל לראות דברים דומים. אם אתם קצת פעילים ברשת, כותבים בתפוז, מגיבים בYנט וכולי, איפשהוא כל המידע הזה נאסף ויום אחד אולי גם מוצלב (אם זה לא קורה כבר היום). היום כדי לפרסם לכם דברים יותר ממוקדים, מחר אולי כדי לחפש דפוסי התנהגות "מעניינים" למשטרה או כל גורם שיתחיל ללטוש עיניים לכל המידע הטעים הזה. הוספת עוד מאגרים ועוד מידע מצליב לא ישפר את המצב, זה רק יחזק את יכולת העוקבים לעקוב אחריכם, בתחילה כל מי שיש לו גישה חוקית למאגר ויום אחד אולי גם אנשים שלא היו אמורים להיות ברשימה.

"אבל כאן יש לנו דמוקרטיה", "אנחנו סומכים על המדינה" – אומרים לי מכרים. מאשימים אותי בפחדנות או בהפצת קנוניות. אבל ראו מה רומז אהרון ברק בכתבה משמאל. מדינה כמו ישראל עוברת בימינו התקפה מאסיבית של פרטיות נדיפה ויותר בולטת המלחמה בחופש הביטוי, ומי אנחנו, אזובי קיר, שנסמוך על הדמוקרטיה כאשר ארה"ב עושה שטויות דומות לאזרחיה השכם והערב (במיוחד בעשור האחרון), בניגוד לחוקה הקדושה שלהם? לנו אין חוקה, אין גם חוק הגנה על חופש הביטוי, אנחנו מרבים לעבור על סעיפי אמנת זכויות האדם הבינלאומית שאנחנו חתומים עליה ולאחרונה גם קיבלנו הוכחה בולטת שישראל חושבת שביטחון המדינה מצדדיק פגיעה שרירותית בבטחון אישי של אזרחים. בארה"ב דנים עכשיו לאט לאט בשאלות של טביעות אצבע במקומות תעסוקה, דבר מאוד נפוץ בארץ, וכמובן הסיפור האחרון של ביה"ס המרגל בבתים. אני עדיין מחכה שהם יתעוררו למה שה-EFF מנסה להתריע כבר שנים, אולי זה יאיץ את המודעות בארץ. עד אז אזרחי ישראל ימשיכו להיות מסנוורים ממילים כמו "מדיניות בטחונית" ו"מלחמת אין-ברירה" ויסכימו לכל דרישה מגוחכת של השלטון.

"למה שירצו לחפש אותי?" – כי יש בזה כוח וכסף. חברות ביטוח רוצות לדעת מה קנית בסופר כדי להרים לך את הפרמייה אם אתה מעשן או אכל שמן מדי. בקליפורניה סופרים לך כמה שקי זבל זרקת וקונסים אותך אם זרקת יותר מהרגיל. באירלנד כבר הגיע דור של פחי זבל עם צ'יפ שמרגל אחריך וסופר כמה זבל זרקת. האם זה הפתרון לבעיות הסביבה? ברור שלא. לגלגל את הבעיות הסביבות על רגשות האשם של האזרחים במקום להקים רגולציה נגד אריזה בעייתית של מוצרים, זה בדיוק אותו המצב שבו מגלגלים את מכבש המאגר הביומטרי על גב האזרחים במקום שהמשטרה ובתי המשפט יפעלו כראוי.

"שטרית אמר שהמאגר יהיה מאובטח ברמה 11", אבל מתעלמים מהנזקים שחוללה כבר דליפת ה"אגרון" ושהמדינה עושה ניסויים ומשחקים במאגרים של עובדים זרים ופלסטינים, ולא ממש תחלוק איתנו את המסקנות, אבל אפשר לדמיין מה תהיה היכולת העתידית של הטכנולוגיות האלו.

אז מה מרגיע אותי?

• כרגע עוד לא חובה להכנס למאגר, מלבד זה של משרד התחבורה (אני אתעלם כרגע מהמאגר הביומטרי בבקו"ם).
• כרגע הטכנולוגיה לא מספיק נפוצה וחזקה או אפילו זולה לזיהוי אקראי ברחוב (אז יש לנו כמה שנים עד אז).
• הרבה יותר קל לאמת מי הוא אדם מול המצלמה מול כרטיס זהות, הרבה יותר קשה (בינתיים) לזהות אנשים ברחוב, זו אמת מתמטית פשוטה שלא קשורה לכמה תוזל הטכנולוגיה.
• יש סיכוי שהמאגר יפרץ, ינוצל לרעה, ידלוף, או שמשהו דומה יקרה במדינה זרה וישראל אולי תשכיל להשמיד אותו לפני שהאסון יהיה ממש גדול.

נמשיך לקוות.