אינטנטן!

כמה טוב שיש תקשורת! בשבוע שעבר הצטלמתי לרשיון בעמדה שמופעלת ע"י מרמנת, ביררתי ברישויפון של משרד התקשורת (מופעל נדמה לי ע"י טלדור) מתי יגיע לתא הדואר שלי הרשיון והופניתי למרכז ההנפקה הארצי (דפוס בארי) ששמחו לספר לי שהרשיון נשלח אלי בדואר לכתובת הבית (מאיפה להם?!) במקום לתא הדואר. אם הוא לא יגיע תוך שבועיים (ואני מבטיח לכם שמנסיוני הוא לא יגיע), אני יכול לבקש מהם שישלחו אחד נוסף, הפעם לתא הדואר. טוב שהמאגר הביומטרי של משרד התחבורה בידיים טובות. הרבה ידיים.

אבל ×–×” לא השיא של הבוקר…

שעה אחרי, קיבלתי עכשיו טלפון ספאם ממספר בלתי מזוהה (חשבתי שזה לא חוקי?) – על הקו היתה כרמית ×’'אן מ"אנשים ונמרים" כדי לספר לי שהשנה הם מארגנים את כנס איגוד האינטרנט הבא עלינו כאיסתרא בלגינא (שוב באיירפורט סיטי 'עיר ללא תח"צ' רק שלשם שינוי ×™×”×™×” שאטל מיוחד, אבל הכנס עם פחות תוכן מעניין משנה שעברה). כרמית ניסתה לקחת ממני כרטיס אשראי אבל הסברתי שאני עסוק ואני אעשה את ×–×” אח"×› באתר של ISOC. "אבל הרישום הוא דרכי" היא אומרת לי. "אני יכולה לשלוח לך את הפרטים וטופס רישום בדואל?". הא, הספאמר המנומס שקיבל את פרטי מאיגוד האינטרנט לא ×™×¢×™×– לספאמפם לי את המייל לפני שיטריד אותי בטלפון. "לא צריך, תודה" אני אומר, "כבר קיבלתי מעטפת נייר בלתי ממוחזר בדואר ובתוכה הזמנה מפלאסטיק אי-קולוגי ואי-נטרנטי מזן משובח", ומוסיף "אבל אם אני ארצה להרשם אני בטוח שיש איזה טופס באתר הכנס…".

אך קרמיט בשלה "לא, לא, ההרשמה ×–×” דרכי, תחזור אלי בטלפון" – "אין הרשמה באתר?" – "ההרשמה ×–×” דרכינו השנה" – "דרכינו ×–×” רק בטלפון או שיש טופס מקוון?" – "אתה נרשם אצלי, אתה רוצה לתת לי את הכרטיס אשראי?" – "לא, אני מעדיף דרך האתר" -"אין, יש טופס שאני עכשיו שולחת לך במייל" – "טוב, אני אסתכל אח"×›, אני עסוק כרגע".

במייל חיכתה לי הודעה תוך שניות, התעלמתי ממנה לרגע והלכתי לאתר איזוק, ואכן יש שם טופס מוצפן כרגיל במפתח חזק כמו שרימון אוהב, פירוט הרצאות וכל מה שאדם מהיישוב רוצה כדי להרשם לכנס. אז מה הקטע? חזרתי למייל ומצאתי מכתב עם טקסט שיווקי ברמה סגנונית של חוברות הפרסומות של כא"ל, מיושר לשמאל ואז FULL ואז ימין ואז ממורכז, המכתב מתנצל שבשל חוק הספאם אני צריך להרשם כדי שיוכלו לזבלני בעתיד (הלינק הולך לאתר נמרים וזבלנים) ובהמשך מצורף קובץ. ועוד אחד. ועוד אחד. סה"×› שלושה קבצי JPG וקובץ וורד במשקל כולל 900K, לא פחות. כל מרקומיסט מתחיל יודע שהיום נותנים לינקים במקום אטאצ'ים אבל מילא. האם הוורד הוא טופס ההרשמה? לא, ×–×” טופס הרשמה לחברות שרוצות לשלוח את העובדים שלהן, הטופס אמור להיות מועבר בפאקס "עם דף עם לוגו החברה", ×›×™ כולם יודעים שזה קשה לזיוף כמו חתימה דיגיטאלית…

אז מה בשלושת הJPGים? ובכן שניים הם תוכנית הכנס (למי אכפת מעיוורים?) והשלישי הוא טופס ההרשמה שאני מתבקש למלא עם פרטי האשראי ולשלוח (כן כן!) בפאקס. או במייל (לא מוצפן) ודרך אגב יש גם את האתר של איזוק, כי קשה להמשיך להכחיש שהוא קיים. הניחוש שלי הוא שהם מרוויחים אחוזון על כל אחד שנרשם דרכם אבל לא מי שנרשם דרך אתר האיגוד. יש להם בעיה אם ככה, כי האיגוד נותן להרשם בטופס מאובטח ישירות למסד נתונים במקום לדקלם את הכרטיס בטלפון למישהיא שהרגע צילצלה אלי ממספר לא מזוהה.

אאוץ'. רימון צחק בעצמו באסיפה שהפאקסים מככבים אבל מה שקורה כאן זה שנשכרה חברה חיצונית שאיבדה גובה ונראה לי שאיננה יודעת יותר איך לארגן כנס במאה ה-21, ומעולם לא הבינה חצי דבר בפרטיות לקוחותיה. הסנדלר הלך יחף בשנה שעברה והשנה אני חושב שאני אנסה למצוא עבודה לאותו היום במקום לצפות בשידור החוזר.

סליחה גודווין, סליחה אלי ויזל (אבל תודה לשטרית)

דורון אופק כתב על פורום השולחן העגול במכון לדמוקרטיה והזכיר את ענין השואה והמספרים על היד. לבד מקטע קטן ופופולארי לא שלפנו את השואה יותר מדי בקמפיין הזה, ואולי לא מספיק.

כשהצעתי לאמץ את "יד ושם" בתור סלוגן למדבקה, אמרו לי שהגזמתי, אבל אם אזהרות של הצד שלנו לא עובדות, מסרים אחרים אולי יעזרו, אם נביא דברים בשם אומרם:

משרד הפנים: "אף אזרח לא יסכים מרצונו הטוב, להפוך חלק מהמאגר הביומטרי". איזו בחירה יפה של מילים! לא "להתנדב" או "להרשם למאגר", אלא "להפוך לחלק". תחשבו על זה לרגע.

שטרית: "יש פראות מוחלטת בשמירה על מאגרי מידע והדבר היחידי שהולך להיות באמת מוגן הכי חזק דווקא עליו יש התקפה. כל היתר, כל מאגרי המידע הקיימים היום שהוקמו בלי חוק, בלי אישור, בלי הגנה, בלי כלום, כולל אגב טביעת אצבעות, איש לא מפקח עליהם." (תודה לדורון על המציאה)

שטרית: "המאגר יכול להפרץ" (גם כאן)

אם ההולנדים יכולים להשתמש בסמלי שואה כמו קעקועים, למה אנחנו לא? כל שליפה של הקעקועים משק האסוציאציות היהודי ((זה שתומך בארון הספרים היהודי מלהתמוטט כי אף אחד לא חוזר אליו לאחרונה לקרוא קצת בעניני מוסר)) הופכת אוטומטית את הטיעון שלנו לבטל בשישים, צעקני ונלעג. אתמול בשולחן העגול היו אלו דווקא אנשי משרד הפנים ש"עשו גודווין". אז הנה דעתי הצנועה בענין: אם היה מאגר במקום כמו קנדה או ארה"ב, האינטרנט כולו כבר היה מתהפך מזעם, כרגע המאגרים היחידים של "אין ברירה" שיש, הם רק רשות הרישוי שלנו, לשכת התעסוקה שלנו, ולאחרונה הדרכונים ההולנדיים, ומתחילות מחאות נגד זה גם מכיוון הפרלמנט האירופי וגם מכיוון האזרחים.

ראיתם את הקמפיין שעשו ההולנדים? הדפיסו ברושורים כאילו-ממשלתיים, שהציעו לאזרחים להפטר מהדאגות של סחיבת דרכון ותעודות זהות ופשוט לבוא לקעקע את מספקי הזיהוי שלהם, איזה בר-קוד קטן על האמה וממשלת הולנד לא תבקש מהם יותר לחדש שום תעודה. ההקבלה למספרים הכחולים היתה ברורה יותר ויותר לאורך הברושור.

וכשאני חושב על ×–×”, אני מעדיף קעקוע על מאגר ביומטרי. למי שלא יודע: המספרים הכחולים על ידיהם של היהודים במחנות היו המספר הסידורי של הכרטיס המנוקב שריכז את המידע עליהם, במאגר שעזרה חברת IBM בזמנו להקים כפרויקט לטובת ממשלת הרייך השלישי. ×–×” מאוד הגיוני – הממשלה חילקה לך מספר, ומסמנת אותו עליך. למעשה לא נלקח ממך דבר, ×–×” בדיוק כמו תעודת זהות שאתה חייב להסתובב איתה כל הזמן, ואם ×–×” מקועקע במקום שנוח להסתיר אותו מתחת לשרוול, ×–×” אפילו פראקטי.

מצד שני, מאגר פרצופים ×–×” משהו שהמדינה לוקחת ולא נותנת, ואי אפשר להסתיר בשרוול…

אני מציע אם כך קמפיין מעניין, להציע לשטרית עוד אופציה חלופית למאגר וולונטארי – מי שלא רוצה להכנס למאגר יקעקע את מספר הזהות שלו עם בארקוד במקום שיוסכם, ויעזבו אותו בשקט חד-חד ערכי. מה אתם אומרים? חברים חשבו שאני צוחק ושאני יכול ללכת הלאה לכיוון של השתלת RFID תחת העור כמו לכלבים ((למרות שמסתבר מאז שזה כנראה מסרטן)), אבל אני רציני. אני תיארתי מערכת שבה שני הצדדים מוותרים כדי להגיע לעמק השווה – המדינה מוותרת על הביומטריה שלי, ואני מוותר על 3 סמ"ר מהעור. RFID מושתל ×–×” גרוע כמו מאגר פנים, ×›×™ אפשר לזהות אותי מרחוק ומזה אני מנסה להמנע. קעקוע מתחת ליד ×–×” משהו פיסי שלא נקלט מרחוק ברדיו ומצלמות, כששוטר יבקש לזהות אתכם לפי ברקוד מתחת לבית השחי פשוט תרימו את יד ימין (מתוחה אם אתם רוצים למחות על ×–×”) ויוודא שאתם מי שאתם אומרים.

אני מדגיש שאני מציע את הרעיון בלי להשוות לנאצים ושום דבר, פשוט מסביר לכם למה טכנית זה פתרון ששומר על הפרטיות של האזרחים בצורה יותר טובה. אם נשארים צמודים לעובדות זה די מובן. מי שיתחיל להצמיח לזה ענפים של השוואה למלה"ע השניה הוא בבעיה, מבחינתי הוא זה שהפסיד בויכוח (לפי גודווין, כמובן).

אבל הנה שאלה טובה בשבילכם: אם הבחירה היא בין קעקוע קטן (נגיד ליד בית השחי) ובין להכנס למאגר פרצופים, מה הייתם מעדיפים? אני אומר לכם עם הרבה כאב ובשיא הרצינות שאני הייתי מעדיף את הקעקוע, עד כמה שזה לא ישמע לכם מגעיל ולא פוליטיקלי קורקט. אתמול נאלצתי לשקול מאגר מול אי-רשיון, והבחירה מטרידה. קעקוע קטן מוסתר היה יכול להיות ויתור יותר קל מאשר הויתור על רשיון הנהיגה. לצערי לא ניתנה לי האופציה, ואכן צולמתי לבסוף.

shroomsהפואנטה היא בעצם ביומטריה שאיננה הפנים שלי וטביעות האצבע שלי, שאת שניהם אני משאיר בכל מקום שאני עובר, תודות למצלמות "עיר בלי אלימות" שיציפו אותנו עוד מעט. למה לא מכשור שקורא את נימי הדם או מבנה עצמות ×›×£ היד, מכשירים כמו המערכת שנתב"×’ עכשיו זרקו. מישהו שלא אעליב בציון שמו הציע טביעת ×›×£ רגל. אבל מה יותר גרוע – לעמוד בתור בבנק/דואר/משרד ממשלתי כלשהו באמצע אוגוסט ישראלי כאשר כל אזרח מגיע אל הפקיד(×”) ובמועל יד מגיש לה את בית השחי לסריקת ברקוד לרגע של ריח ×–×™×¢×” חמוצה, או לעמוד באותו התור כשאתה וכולם איתך חלוצי נעל ימין ובידם גם הגרב איתה הלכו כל היום, והם בהיכון לדרוך על סורק כפות הרגליים, שמעביר בשימחה את אישור משרד הפנים לפקיד ואת פטריות ×›×£ הרגל של הלקוח הקודם אליך? הממ… יאממי, פטריות…

חדשות טובות (פוסט לאיזון הקארמה)

טוב, מודה, לא הכל רע בעולם. במקביל לפוסט הקודם החלטתי לאסוף גם חדשות טובות וקטעים שמחים.
להמשיך לקרוא חדשות טובות (פוסט לאיזון הקארמה)

אוי לעיניים

סתם פוסט מתבכיין שבו אני מנסה לשתף בצערי על כל דברים המציקים שעוברים לי בדפדפן לאחרונה. אל תרגישו חובה לקרוא 🙂
להמשיך לקרוא אוי לעיניים

עדכונים ומעקבים

זהו. רגע האמת. הקמפיין החדש יצא לדרך עוד מעט, אני מקווה שגם הבהמות יתגייסו למאבק, וברור לכם מי הבא בתור… לא, אני לא יכול לספר לכם מה מתוכנן ×›×™ השב"×› מאזין (לא, לא השב"×› ×”×–×”, גם לא ×”×–×”). אני מדבר על השב"×› שאולי יעזור עוד מעט למשטרה להתחקות אחרי פושעי פוטושופ ואנשים שעושים "לחיים" אחרי 23:25.

בארה"ב מצב החירות מתברר כיותר דמיוני מאשר אצלנו כל יום, אחרי שת"פ עם המאגרים הביומטריים של ארצות הקומונוולת', ארה"ב רוצה עכשיו גם את ×–×” של טורקיה (בקרוב אצלנו…). ×”-EFF עסוק מאוד לאחרונה, ובאנגליה עושים תחרות לשירת הברבור של חופש הגלישה.

אז רבותי, נא להתחיל לשנן: יש לכם מה להסתיר. אין דבר ×›×–×” "אין לי סודות". אם תספרו לכל העולם שאתם נוסעים לחו"ל, חברות הביטוח אולי לא ירצו לשלם לכם על הפריצה. שלחתם קריקטורה לחבר? המשטרה אולי תרצה לעצור אתכם לשיחות נפש אל תוך הלילה. צפו שחוקים גזעניים יועלו להצבעה, האינטרנט יצונזר ולא רק מפורנו אלא גם מדעות של מתנגדים לצנזורה, הממשלה תנסה להלאים את היכולת שלכם לחתום או להצפין בצורה אמינה… ×”×™, כל ×–×” בעצם כבר קורה עכשיו…

נקודת אור: ראיתי עכשיו שילדים מתחילים ללמוד איך לקרוא את המדיה כדי להבין איפה הכיפופים האמיתיים במציאות.

בישראל צריך לחזור על המסר כמו תוכי כשרוב הקהל אדיש או נסחף בכריזמה של שטרית, אבל קבלו דובדבן בקצפת! פייגלין נשמע כמעט סמולני בטור הגנה על הדמוקרטיה והשפיות:

אין זה מפתיע שבמדינת האח הגדול הפוסט דמוקרטית, מתאגדות מפלגות המרכז בכדי לחוקק את החוק הביומטרי. התדהמה ממעללי 'רב המאבטחים', דמות ממסדית לעילה ולעילה, האונס צעירה על גדות הירקון – אינה במקומה. הוא לא אנס למרות תפקידו הממלכתי אלא דווקא בשל התפקיד.

מה קורה כאן? כיצד הופכת המדינה שאמורה לשרת אותנו, לבריון הפולש לפרטיותנו, לאמונותנו, לגופנו.

בשביל מה כל המשחקים הביומטרים המתוחכמים הללו? לא חבל על הכסף? אם אתם כבר מרשים לעצמכם להשתמש בגופי נגד רצוני בכדי לסמן אותי – אז תקעקעו לי מס' על הזרוע וזהו – לא יותר פשוט?

הרס לי. היתה לי טיוטא לפוסט שבו התנצלתי בפני אלי ויזל וגודווין, והצעתי למדינה לקעקע אותי כדי למנוע הרכשה כפולה, ובלבד שתתן לי להשאר מחוץ למאגר. אני מעדיף את הסימון הנסתר הזה מאשר להקריב את הפנים שלי שאיתם אסתובב לשארית חיי.

לבסוף אני אחזור לנושא מכירת האלכוהול, אני עדיין לא ירדתי מהטפשות של לימור לבנת, שלא פתחה כנראה מעולם ספר הסטוריה ובררה מה קרה לצריכת האלכוהול בתקופת היובש. זה בד"כ בלוג מנומס לכל המשפחה, אבל היום אני מקדיש לה שיר.

ראיות משטרתיות בעידן המידע

למי שלא עוקב, הלמו פותח את הפה בסדרת פוסטים עם ממתקים מהמשפט שבו הוא בדיוק זוכה, חלקם משמעותיים יותר וחלקם פחות. השבוע הוא הזכיר איך המשטרה ביקשה למסמר אותו לשולחן החקירות כדי להבין למה תקף אתרי ממשלה עם כלי פריצה כמו "פרוקסי" ו"פיירפוקס" במקום לגלוש עם אקספלונטר כמו כל הנתינים. הוא גם ציין שלצורך כך הם הפעילו את חוק נתוני תקשורת חודשים ארוכים לפני שהנ"ל נכנס לתוקף. אבל אולי הפרט הכי מענין שמשה מתאר כאן בסאגה מסתתר בסיפור הראיות שאספו מהמחשב שלו: זה הדיסק או שזה לא הדיסק? הוא מתאר איך בזמן ההעתקה של הדיסק הביתי שלו, יצרה המשטרה HASH מסוג MD5 ונתנה לו חתיכת נייר. את הדיסק המקורי צריך להחזיר הרי בשלב כלשהוא לנאשם אז ברור שצריך לעשות את הבדיקות על העתק, אבל מה בדיוק התוקף של ראיות מחשב שנאספו מביתו של נחקר, ואיך לוודא אותן? איך יוכיח הנאשם בבית המשפט אם הדיסק שונה או לא?

ובכן במקרה של הלמו זה היה פשוט, כשהדיסק הגיע כראיה הוא ביקש לראות שמופק אותו HASH כמו בזמן ההעתקה, ואכן, מפליא לגמרי (NOT!) התקבל מספר אחר. לי זה ברור למה, אבל מדהים אותי שמהשטרה מספיק מודעת לזה שצריך לייצר האש אבל לא יודעת איך ומה. הנה מספר עובדות:

1. האם הHASH הופק מכלל הדיסק? מחיצה בודדת? מהדיסק המקורי או מההעתק? האם זה הועתק ע"י GHOST שלא בשיטת RAW כך שיעברו כ הביטים התועים על הדיסק, כולל אלו של קבצים שהיו ונמחקו?

2. האם המשטרה בחוכמתה ניסתה לעשות BOOT מהדיסק או לחבר אותו "חי" למחשב חלונות במקום לקרוא אותו במצב ללא כתיבה, וכך שינתה timestamp של מערכת הקבצים?

3. האם המשטרה חשבה אולי על הרעיון המדהים של שימוש בהאש לכל קלאסטר סקטור? כך הם היו יכולים לדעת מה נשתנה?

4. האם המשטרה שמעה ש-MD5 נפרץ ואין לסמוך עליו יותר? (כנראה שלא, כי אז הם היו בשמחה שותלים ראיות ודואגים שהHASH יצא נכון).

5. אולי בגלל זה המשטרה מבקשת שתשבע שיש לך אחות גם אם תצליח להוכיח שאין לך.

אבל רגע, ×–×” לא סוף סיפור הדיסק של הלמו… המשטרה לא התבלבלה מכך שיצא מספר HASH חדש ומיד הכריזה שהחדש הוא הנכון ויש להתעלם מהישן. הרי מי צריך הוכחות אמיתיות במדינת משטרה?