למי שלא עוקב, יש חוק הסדרים חדש. השנה הוא לפחות פורסם מראש ואפשר היה לדון בו כשבוע. שבוע בלבד. הוא אמור לעבור קריאה ראשונה הערב.
עוד לא התעמקתי בכל הסעיפים המטרידים (ויש כמה שאולי עוד אכתוב עליהם, אבל לא הספקתי לקרוא עליהם מספיק), אך הראשון שצץ בטוויטר היה הסעיף של אגרת רשות השידור על כל בעל מחשב (והיו נסיונות להשית אותו על כל בעל סמארטפון). הרבה אפשר להגיד על האגרה (קרי: נגדה). בין השאר שאין קשר בין המס המועלה לתקציב הרשות, שיש לה מנגנון גביה כל כך יקר (שהם לא מפרסמים עליו פרטים בדו"חות) שלא הצלחתי לקבל מהם תשובה על כמה אחוז מהגביה מוצא על מערכת הגביה עצמה. אני רוצה רק להוסיף רעיון שיפור, כיון שלא נראה שיש מצב לבטל מנגנונים בארץ, אז אני רוצה להציע סעיף תיקון. בקנדה ומדינות אחרות נאסף מס מדיות בסך 30% על דיסקים וקלטות, שמועבר לארגוני האמנים כפיצוי על פיראטיות של מוסיקה. גם אם נאמין שאלו הקפים מוצדקים של גביה, לא ברור אם יש הגיון בהענשת כלל האוכלוסיה בעלות בלי לשחרר מצד שני את החוק המגביל את זה.
אני מציע אם כך שמדינת ישראל תמשיך לגבות אגרה מכולם, כי לכולם יש ממילא רדיו או מחשב או סמארטפון או מה שלא יהיה, אבל תפנה מהגביה משאבים למפיצי המדיה כדי שיסתמו את הפה, ויעשו דה-קרימינליזציה של העתקת מוסיקה וסרטים. כל אזרח ישראלי יקבל פשוט מנוי על חשבון המדינה לגרובשארק, טיונויקי, הולו וכל שירות דומה אחר, ונגמר הענין. במצב כזה אני אשמח לשלם אגרה.
לחלופין, אם יתחילו להפיק תכניות ברמת ה-BBC מדי פעם (לא, עמוד האש כבר לא נחשב, עברו 30 שנה). אני אתרצה. אם יתנו להוריד אלי הביתה את התכנים שכספי הפיקו, אני בכלל אהיה בשמים. קחו דוגמא מרשות השידור הממלכתית של נורבגיה, ששמה את כל תכניה על שרת טורנטים. אבל בואו נתחיל מזה שלא ימכרו לי שהאגרה משלמת על הרדיו כשכל תחנות קול ישראל מלבד קול המוסיקה (תודה לאריס) מוצפות בפרסומות.
עוד פוסטים וחדשות על שמוק ההסדרים אפשר למצוא באגרגטור של חנן כהן. ניתוח פרטני של הדברים אפשר למצוא בסדרה של פוסטים בעבודה שחורה, נכון לרגע זה היא כבר בת ט"ו פרקים.