וחבל שכך
אוכל ובישול, הדברים שבשבילם כיף לחיות.
אבל כנופיית פורצים נועזת (כך לפי טמקא), חסרת מצפון וטעם גנבו מאה טון שוקולד נגנבו ממפעל "השחר", ועכשיו האומפה-לומפה המסכנים יצטרכו לקרוע את הטוסיק כדי לספק את המלאי הדרוש ולעשות לילות כימים כדי לייצר עוד מהאיכס הדביק.
אני אומר וחוזר, הכל מתחיל מחינוך!
(תודה לאישגמל על הבאת הידיעה למערכת)
כתבתי פה כבר על כמה דגי הטונה בצרות. עשה לי מאוד רע לקרוא גם על איך (אנחנו = המין האנושי) השמדנו בטעות הרבה מהאקולוגיה של הים התיכון. אבל היום נפלה לחיק הגוגל רידר שלי כתבה מפחידה בהרבה. לא ברור כמה ים ישאר לנו בקרוב וכמה ממנו יהיה מרק ארסי ומסוכן – חיידקים, אצות רעילות ומדוזות במקום דגים.
סוגרים את הים והולכים… לאיפה? כדור הארץ לא מצליח להתמודד עם מתקפת הקופים((ושאני לא אתחיל לדבר על מתקפת הקופות…)) האנושיים…
ביום חמישי טעמנו יינות ישראליים בדרך היין, ואז ביום שישי התארגן מפגש של מועדון הפקק להרבה יותר מדי אוכל ויינות אוסטרליים וניו-זילנדים, כפי שדווח שצל גיא וגם אצל דרינק'לה…
אני הייתי עסוק בלבשל ולהנות ולא רשמתי רשמים כמוהם (ביין אני סומך עליהם יותר מעל עצמי ממילא :-)) אז אני מצרף את התמונות שלי להשלים את הדיווח' לחצו על שי משמאל כדי להגיע לתמונות.
הכנתי רוטב לסלט ומנת שרימפים, המתכונים להלן, ואולי שי יוסיף לנו את שלו:
רוטב סלט "ויניגרט" מסורתי של משפחת אברמוב, ה"ויניגרט" במרכאות כי אין חומץ בעצם.
כוס שמן קל (לא זית)
כוס מיץ לימון סחוט טרי
כף גדושה חרדל
פלפל לבן ומלח לפי הטעם
2-4 שיני שום כתושות.
מכאן אפשר לאלתר. אני מחליף את הפלפל הלבן בירוק, מוסיף טימין, בלסמי, ואמא של גיא הוסיפה גם תרכיז רימונים פנימה. לעלים של שי היא הוסיפה קצת חמוציות, ואם אני זוכר נכון גם רבעי משמשים מיובשים.
שרימפס "מקסיקניים" מאולתרים:
חצי קילו שרימפס מקולפים (אפשר מופשרים אבל כרגיל עדיף טריים)
קצת שמן זית
2-3 שיני שום קצוצות
כוס עגבניות קשות קצוצות לקוביות (בערך שתי עגבניות)
רבע כוס מיץ ליים (אבל אין טרי בארץ (אני לא מצאתי) אז לימון)
חצי כוס יין לבן.
מלהיטים מחבת, מזהיבים קלות את השום (זהירות, נשרף בקלות!), מוסיפים את השרימפס מיובשים היטב להקפצה קלה, אחרי דקה כשהם הופכים ורודים מוסיפים את העגבניות (עדיף שיהיו עם מינימום מיץ כדי שיטוגנו ולא יבושלו), ודקה אחרי כן מוסיפים את היין, ליים, מסובבים עוד חצי דקה ומגישים, אפשר עם גרניש של עלי כוסברה לסועדים שלא בורחים ממנה.
שי, חלוק איתנו בבקשה את המרינדה של צלעות הכבש ואת תבשיל הבשר בבירה וחרדל?
הייתי בכמה מקומות חביבים החודש ולא כתבתי מילה. הייתי המון בעבודה על כל מני דברים ולא הגעתי לזה, אז הנה פוסט מסכם ולא ממצה…
* הייתי במסעדה לבנונית מצוינת, ערבסקה בצומת סגולה, גיא כתב עליה כבר.
* הייתי שוב במסעדה של ארז קומרובסקי בהרצליה וכרגיל נהניתי עד מאד.
* הייתי בהופעה של Puppet Folk Revival שהייתה מצויינת, עם כרמל שסיפרה לי עליהם ועוד חברים טובים. שכחתי כמה כיף הופעות חיות וכמה זמן לא הייתי בהצגת תאטרון (יאללה מי בא?). אחד היתרונות הבודדים שאני רואה בלגור בת"א 🙂
* זה טוב שמעזיבים אותך מעבודה פעם בכמה זמן, יש לך זמן להציף את הבלוג בפוסטים 🙂
* ביום חמישי יש ארוע יין ברעננה. לא בטוח אם אני אהיה שם, אבל שווה ללכת אם יוצא לכם.
* היו בטח עוד דברים שכרגע אני לא זוכר. אני עייף אנשים. הלכתי לישון.
הוידאו-בלוג של המלכה מעלה נוסטלגיה, 50 שנה אחרי שידור הקריסמס הראשון לטלוויזיה. המלכה פתחה לפני חודשיים ערוץ יוטיוב ובולגת להנאתכם מהמשרד. בניגוד אלי היא גם קיבלה נינטנדו מתנה לחג (א.ק.א. The Royal Wii, למי שטוב בלצון בריטי), והשמחה רבה. האמריקנים מצחיקים אותי כרגיל עם כמות הברברת על "המלחמה על קריסמס", ואני כבר לא יודע אם זו בדיחה רצינית או סוריאליזם מגוחך.
בשבילי החג הזה נראה הרבה יותר פשוט – כמו חג ההודיה שחגגתי כשגרתי בקליפורניה, וכמו פסח-בלי-סדר אצל הרבה ישראלים חילוניים, מדובר בסה"כ בהזדמנות כיפית לבלות ערב עם חברים ולבלות. למה לסבך? יהודים משום מה מרגישים רע לחגוג אותו, למרות שבימינו הוא הפך כבר להיות חג אזרחי של כולם. פעם הייתי הולך לצלם את המיסה של חצות בירושלים, אבל בשנים האחרונות אני חוגג אותו אצל הוריו של ידידי מישל בחיפה, וכל שנה יש שם אחוז יותר גבוה של יהודים, השנה אני חושב שהיינו אפילו רוב. אם זה לא חג אזרחי, אני לא יודע מה כן 🙂
הנה כמה תמונות, אחרות יועלו אולי לפליקר שלי בקרוב… יש כאן לא מעט מאכלים מסורתיים ואחרים פחות, שני תרנגולי הודו, שלושה זמרי אופרה, שני פסנתרנים, וסט ניצבים מפואר. הסט שיעלה לפליקר יהיה בוודאי יותר מאוזן – יותר אנשים ופחות אוכל 🙂
זהירות, מכיל גם תמונות שלי, עם הקוראות הסליחה.
אי שם באחורי זכרוני יש עכשיו כמה חגים באוויר, נדמה לי שחלקם יהודיים וחלקם של הגויים. אני יודע על זה כי צצות סופגניות בעבודה, אמא של אפרת הזמינה אותנו הערב לסופגניות ופאפאנש, ומחר הזמינו אותי לקשט עץ בשני מקומות שונים (אחד נוצרי ואחד פאגאני אם אתם שואלים). אני חייב לציין שעם זאת שהזנחתי את הצילום השנה, לפחות צילמתי קצת בסקוטלנד, אבל בבואי לארוז עכשיו את מצלמת הפילם שלי כדי לצלם היום בואדי ניסנאס גיליתי שבפנים נמצא עדיין רול שקופיות משנה שעברה מהביקור הקודם באותו הפסטיבל עצמו. מאז אני עסוק בהלקאה עצמית. אני לא מצלם מספיק.
היום התכוונתי שאם לא ירד גשם לקפוץ לואדי ניסנאס ולצלם לפחות פילם שלם פלוס זה שבמצלמה ואולי אחד שלישי – ובשחור-לבן כי זה כיף ויותר מדי זמן לא עשיתי את זה. שוכבים לי במקרר פאקט אילפורד 50, פאקט קודאק Tri-X 400, ועוד כהנה וולביה פה, וקודאק עלית שם (נגטיבים צבעוניים אני לא מצלם שנים). יש לי גם עוד כמה סרטים 120 ומצלמה 6X6 מצוינת ובושה עלי שאינני עושה איתם כלום, אני רק מסתכל כל פעם בתמונות החדשות של מישקה ומקנא… אבל בסוף השלמתי שעות שינה. עכשיו כבר 10:30 וואדי ניסנאס הופך לו למרק בשר :-/ לא נורא, אני הולך לטעום קמאמבר תוצרת בית ולעזור לקשט עץ…
למי שלא מכיר, בואדי ניסנאס יש פסטיבל אירועים כל שנה בסופי השבוע של דצמבר. אוכל, ריקודים ואמנות. שווה לבוא מוקדם כי בצהריים כבר נהיה מרק בשר. היום ב13:00 יהיה גם קונצרט ווקאלי מעניין של ויולדי וחברים (כנסית סנט-ג'ון, 50-60 ש"ח בכניסה), ובקיצור שישו ושמחו. חברים שלי לחלופין מצפינים עד הקריות כי מסתבר שבקריון יש קולנוע IMAX תלת מימדי והם הולכים להקרנה של באווולף. מנסיוני בעבר סרטי איימאקס זה מגניב, אבל אני חוטף מיגרנה אחרי 20 דקות, ותוך 7-8 דקות אם זה בתלת מימד. מעבר לזה קראתי שהסרט הוא אכזבה פנומנאלית. הם הולכים לאכול לעומת זאת במקום שמסקרן אותי מאז הכתבה הזו, שנקרא "אלבאבור" באום-אל-פאחם. לא נורא פעם אחרת.
ואם כבר הזכרתי מסעדה, הייתי השבוע בשתי מסעדות בפעם הראשונה, אני אולי חוטא להן שאני לא מזכיר אותן בפוסט מלא. אחת היא אבו אדהם, חומוסיה ידועה למדי בקרליבך. החומוס לא רע למרות שטיפה תפל, ואם מגיעים בצהריים הצפיפות הפסיכית מאיטה מאוד את השירות, אבל בסה"כ מחירים מצוינים, סלט טרי ויופי של מקום לצהרים טעימים וטריים. באותו ערב המשכתי גם ונפגשתי עם שי בקזאנקי, "שרימפס בר" שנראה לי תמיד זול ותעשייתי מבחוץ בהרצליה, אבל הופתעתי לגלות מקום שיודע להכין מאכלי ים לא רעים במחירים מאוד נמוכים ואווירה חביבה מאוד (למרות שמוסיקת הרקע היתה קצבית מדי וחזקה מדי).
היידה, עוד מעט קריסטמס, צריך ללכת לקנות מתנות לילדים 🙂