רובינשטיין, ויתקין, רובינשטיין

יש לי שבת "פנויה" יענו לא קבעתי שום דבר חברתי, ולכן אני מתפנה לאסוף את הניירת לדו"ח מס 2007, ועובר על כמה טיוטיות שהתחלתי והגיע הזמן לסיים ולהוציא כבר, כי או-טו-טו הן יהיו אנאכרוניסטוית או שאני כבר לא אזכור את הפרטים…

למשל הפוסט הזה, על "רובינשטיין, מסעדת קצבים". איך לא הכרתי את המוסד? אולי כי מעולם לא הייתי תלאביבי או חוב"תי.

אחרי שאכלתי שם וסיפרתי לחברים, כולם אומרים לי "כן בטח, ותיקים בעסק!". הכל התחיל כשקיבלתי מהם הזמנה בדואר. לרוב אני נוטה לזרוק דואר זבל כבר מהתיבה עוד לפני שאני חוזר למכונית, אבל הברושור שלהם נראה רציני ואמרתי שאתן להם צ'אנס. אחרי שבועיים סופסוף הגיע היום המתאים וקפצתי עם אפי לשם לארוחת ערב קצת מאוחרת. המקום הוא במרכז המסחרי/קולנוע החדש בפולג, המתהדר בכמה מסעדות (כולל מקס ברנר אחד והוטרז(?)!) וחניה גדולה. המקום בעל תקרה גבוהה ואופנתית אבל לא רועש מדי, הכסאות יפים ונוחים אבל מעץ קשה ואת גיא זה מעצבן את העצמות, אבל בסה"כ עיצוב פשוט ולענין… כמו שאני אוהב את זה. בגלל שבאנו בהתראה קצרה מצאנו את עצמנו ליד הבר, שזה לא אידאלי, אבל אפשרי בהחלט.

רשימה קצרה של מה רע: הבר גבוה מדי. אני לא אדם קצר אבל הרגשתי שמוזר לי בכ"ז שהצלחת בגובה החזה וכמעט תקועה לי בפנים. אין בירות טובות בברזים (אבל יש כמה לא רעות בבקבוק), מעל הבאר מסך ענק שמוקרנים עליו שטויות מרצדות מעצבנות וטיקר חדשות מטמקא (למשל כמה מחבלים נהרגו היום בהתקלויות בעזה. מתאבן מצוין), המוסיקה בסדר רוב הזמן, רק מדי פעם הקצב והווליום לא מתאימים לארוחה רגועה. מבחר הויסקי דל אבל לא רע, הצ'ימיצ'ורי מאכזב ורוטב המרסלה טועם כמו מיץ פטל מרוכז. אה כן, קרפאצ'יו בקר וה"קרפאצ'יו" פרושוטו מוצפים בהרבה יותר מדי בלסאמי.

מה טוב: ראשית הבשר. מדהים. אפי לקח סינטה אם אני זוכר נכון ואני הרגשתי שלא בא לי בשר אדום ולקחתי פילה חזיר. למרות שהיה לי מאוד טעים (אפילו שעשו אותו ורוד נגד כל הפצרותי), הסטייק של אפי הפיל אותי. צבע ארגמן כהה בפנים, רך כמו שמעטים יודעים ליישן בארץ, עוד יותר טוב מהביקור הראשון והנהדר שלי אצל דוריס בראש פינה (שמאז לצערנו הדרדרו). מבחר היינות סביר ביותר, מבחר (מצומצם אבל קיים) של ויתקין, הארוחה על הבר ב10% הנחה (מעבר למחירים המאוד סבירים של המקום!), בלילה מוגשות ארוחות קלות יותר והמקום הופך למעין פאב שמגיש אלכוהול, צ'וריסוס ושאר מנות קטנות שיהיה איפה לשבת כשיוצאים מהקולנוע (למרות שאז העוני האלכוהולי יורגש יותר). את הבשר המעולה וגם את הפרושוטו ונקניקים לא רעים אחרים אפשר לקנות בדוכנון קטנטן ביציאה (שהוא התירוץ שבשבילו מוסיפים את המילה "קצבים" לשם המסעדה).

מה שבכלל הפך לי את היציאה להפתעה היה רוטב הפלפלת שליד הסטייק של אפי (גם הדיז'ון היה מעולה אגב). פעם פעם ב98 כשגרתי בעמק הסיליקון, מסעדת הבשר הטובה באיזור היתה "ברק'ס" שממול טרנסמטא (פעם, כשלינוס עוד עבד שם), ושם אני ואפי אכלנו יום אחד סטייק ברוטב פלפלת שהיה בעיקר שמנת ופלפל ירוק טרי. אני מתכוון לכדורים הקטנים האלו של פלפל אבל טריים, לא אחרי שייבשו אותם. יש להם טעם עדין ונעים, וברוטב הזה הם היו כמו אוכמניות קטנות שהתפוצצו על הלשון בחגיגה של טעם מעולה. מאז לא הצלחתי למצוא כאלו, עד שפתאום נחתנו (שוב אני ואפי ביחד, מוזר? מעניין!) על רוטב פלפלת עם פלפל ירוק לא מיובש. לצערי הקט הפלפל היה מהסוג המשומר בחומץ ובפלפלת היה גם הרבה פלפל שחור שלדעתי גונב את ההצגה, אבל עדיין מעולה. הכדוריות הירוקות היו קצת יותר קשות ממה שזכרנו (למרות 10 השנים שחלפו), ואחרי שעה של הפצרות דרך הבארמן הסכים השף להראות לנו שמדובר בצנצנת פלפל ירוק ממדגסקר, משומר בחומץ (מה שהקשיח אותו אני מניח) ומיובא ע"י קונפינו כאן ברשפון ליד הבית שלי! אין ספק שבקרוב אקפוץ על המציאה, ואראה איך אני משחזר את הפלפלת האגדית של ברק'ס.

מפה לשם ראיתי אצלם את בקבוקי הויתקין על הקיר ושיבחתי אותם על הטעם הטוב ביין, ואז נפלה לי האסימוניה ברעש, הרי עוד שבועיים תהיה כאן הטעימה של ויתקין! וזה כבר התפתח לעוד שיחה ארוכה ונחמדה עם הבארמן.

סקיפ שבועיים קדימה. שבעה אנשים התיישבו בחדר הפרטי של רובינשטיין, וטעמו יינות עתידיים מצויינים וכבדים, תיאור מלא ומפליג תמצאו אצל גיא. הקיצור היתה כוסית ראשונה של גוורצטרמינר מצוין (שיש לי שני בקבוקים 2006 שלו שאני דוגר עליהם בינתיים) בסדרה קטנטנה של 100 בקבוק (כל השאר הלך למסעדות או לתוך הבלנד של מסע לבן). מעולה ויבש כרגיל, ארומות נהדרות. על שאר היינות כתבתי גם כן הרבה הערות תוך כדי המפגש ואפילו הקלטתי קצת אבל אין לי הרבה מה להוסיף על מה שגיא כתב. אולי פעם אחרת. בינתיים הנה 2000 מילים:

דורון מוזג לנו עוד משהו טעים איפה הכוס של אליהו?

אחרי הטעימה בחדר הפרטי ירדנו למסעדה לאכול צהריים. בשבת בסביבות 17:30-18:00 המסעדה היתה פתאום ריקה להפתיע, מדובר בשעות הביניים שבין ארוח"צ לארוח"ע אני מניח. מסביב לשולחן הוזמנו אנטריקוט, סינטה, המבורדר ושאר מנות והיו כמעט כולן דוגמאות מעולות להכנה נכונה של בשר שיושן בצורה המושלמת. הפעם אכלנו כמו בני אדם ליד שולחן ולא ליד הבר, אז לא קיבלנו את ההנחה של הבר, אבל עדיין המחירים סבירים ושפויים לחלוטין. אני ממליץ על המקום בפה מלא, 8.5 בסולם עירא.

נקיון אביב וביעור חמץ

עכשיו חזרתי ממסיבת "ביעור חמץ" המסורתית השנתית של מבשלת "הגמל המרקד" שבתל אביב. למי שלא מכיר, לפני כמה שנים פתח עולה צעיר אמריקני את המבשלה במסורת המיקרו-מבשלות שמציפה את ארה"ב בשני העשורים האחרונים (זוכרים את הבירה של דרו קארי בסדרה?) – והיום הטרנד החדש הוא שלצד יקבי בוטיק ומיקרו-מבשלות צצות גם מיקרו-מזקקות של ויסקי (מילא וודקה ותזקיקים אחרים, אבל ויסקי עוד צריך ליישן וזה תהליך ארוך ויקר, אז ריספקט!)

בדאנסינג השנה כמו בשנה שעברה, הקהל טעם מברזים של הבירה הרגילה של המבשלה (סטאוט, פיילאייל הודי, פיילאייל אמריקני, חיטה), אליהם נוספו שני טעמים (בייצור סדיר?) של בראון אייל ואייריש רד, ובמקביל היו ארבעה ברזים של הבירה המיוחדת שלכבוד הארוע, אתרוגים בחיטה, לימון בפייל-אייל אחד, צ'ילי חריף בשני (לא זוכר מי זה מי), ווניל (ולדעתי גם אקסטרא קפה) בסטאוט. האתרוגים היה מעניין אבל לא יותר מזה, אני חשבתי שהבירה שלהם באופן כללי השתפרה למדי בשנה הזו, למרות שסטאוט הם עדיין עושים מאוד מוזר (אבל את זה אני אומר כמעט על כל סטאוט שאינו גינס). בהמשך הערב נמזג גם "מרטיני מרור" ששנה שעברה פיספסתי, זה ליקר (כנראה על בסיס פינלנדיה) של לימון וחזרת. לא וואסאבי אלא ממש מיצוי מגניב וטעים של שורש חזרת. ולקראת 10 בערב נפתח ברז חבית "הגולם", בירה בצבע הבראון-אייל (לא לשאול אותי סגנונות, אני לא מומחה) עם חוזק אלכוהול בערך כפול. זו הייתה כמות האלכוהול הגבוהה ביותר שצרכתי בערב אחד מזה כשנתיים או יותר, וכדי להפיג אותה טיילתי ברגל בתל אביב, אכלתי המבורגר מדמם-כביום-הרצחו וקצת פאטה כבד1 ודפקתי שלוש שעות שינה באוטו2 והנה אני כאן כדי לכתוב לכם על זה. לא ברור למה אני לא במיטה.

הבלגן ההתחלתיאבל אם אני כבר ער, אני אספר לכם שהשבוע החלטתי שצריך לעשות מעשה ולנקות ולסדר את מקררי היין שלי. כן, יש לי שניים עכשיו, שיא הדקאדנס, נכון?3 המקרר הזה נקנה לפני כחצי שנה, והייתה לי איתו בעיה קטנה של פטריות שגדלו לי על הזכוכית והתוויות של חלק מהבקבוקים חודשיים אחרי שהפעלתי אותו. אני לא חושד שהפטריות הגיעו ממנוע המקרר, אבל זה עדיין היה מוזר. איפשהוא באמצע החורף שלפתי כמה בקבוקים לניגוב ועזבתי את התהליך באמצע (מי זוכר למה) אבל בשבועיים האחרונים היינו בכמה טעימות יין, והופ הצטברו להם כמה ארגזים נוספים במפתיע (בערך חמש שישיות ליתר דיוק…) והברדק החוגג נראה כמו התמונה מימין (כן, יש לי מקרר יין ערס עם אור כחול).

כמה עשרות דקות אח"כ, ניגובים יסודיים של כל הבקבוקים הניזוקים וכמובן של המקררים, פרשתי בחוץ את הבקבוקים ומיינתי לפי קבוצות. המקרר הקטן משמש אותי כעקרון למקרר לבנים, אבל עברו אליו גם בקבוקים עם צורות חריגות שלא מאפשרות הערמה במקרר הרגיל (למשל בקבוקי שרדונה עבים ונמוכים או הבקבוק הפלצני של שאטו גולן עם הדופן הבלתי ישרה שלו)
היין מפוזר על הרצפה
פעם ביקש ממני מישהו בפורום אלכוהול בתפוז לפרט מה יש לי ברשימת היינות, וזה נראה לי משהו שחצני ומוזר לעשות, אבל מכיוון שכבר סידרתי את המקררים ועשיתי לי רשימת מלאי, אז אני אקליד אותה פה:

קבוצת יינות ויתקין:
2X גוורצטרמינר 2005 (מסומנים לא לפתוח לפני 2009)
2X מסע ישראלי אדום 2005
3X מסע ישראלי אדום 2006
2X מסע ישראלי ורוד 2006
5X מסע ישראלי ורוד 2007
1X ריזלינג 2006
3X פינו נואר 2005 (גם הם מחכים ל2009-10)
2X פינו נואר 2006
1X מסע ישראלי לבן 2006
4X מסע ישראלי לבן 2007
2X בציר מאוחר 2005
2X קברנה פרנק 2005
2X מחוזק NV (מילוי 2006 אאל"ט)
3X קריניאן 2005

למי שנראה שיש לי חיבה מסוימת ליקב, הרשו לי לספר לכם שיש לי עוד כ4 בקבוקים מחכים בקניה עתידית :-)
יינות ויתקין
ישראליים אחרים:
2X אמפורה שרדונה 2003
אמפורה קברנה 2002
אמפורה שירז 2003 (שהומלץ להמתין איתו ל2010-2011)
ירדן מרלו 2003
בראבדו שרדונה 2006
בראבדו קברנה סוביניון 2005
טוליפ סירה רזרב 2005
טוליפ מוסטלי שיראז 2005
רקנאטי שירז רזרב 2004
תשבי אסטייט מרלו 2005
2X הרי גליל יראון 2003 (כן, אני יודע…)
2X סוסן ים Take 2
האנס שטרנבאך "ג'נאבה" 2003
2X רימון מחוזק (פורט)
2X עגור רוזה 2007
2X כרמל סדרה אזורית "אפלאצ'ים" סוביניון בלאן 2007
צרעה גבעת חלוקים 2006
דלתון כנען RED 2006
2X דלתון כנען RED 2006
2X דלתון עשר שנים הוצאה מיוחדת 2006
אבידן פטיט סירה גרנאש מרלו 2005 (סגול)
שאטו גולן קברנה סוביניון 2003
קסטל גראנד וין מגנום 2004 שיש לו עוד כ3-4 שנים לשכב.

אגף "מה חשבתי כשקניתי את זה בדיוק":
שירז טמפרניו גרוע (ישמש לבישול) 2005 של יקב מרסדס אגורן.
סנטה אנה קברנה סוביניון 2003
שאטו סן מישל גוורצטרמינר מעמק קולומביה (מדינת וושינגטון)
קייפ רד 2002 (דרום אפריקה)

ספרדיים:
ריינארס טמפרניו 2005
סדרסול טמפרניו נבארה 2005
אוגרטה קוסצ'ה 2003
2X הרדד אוגרטה קוסצ'ה 2004
דומיניו דה אוגרטה רזרבה 1999
סדרסול מרלו רזרבה 1999 (סומן לחיסול ממוקד, סביר שכבר מת)
מרקז דה קסארס רוזה 2007

צרפתיים (מהטיול לפרובאנס)
מסון בושון שאטונף-די-פאפ 2000
מסון בושון שאטונף-די-פאפ 2003
דומיין ד'אקול (שאטו ד'אקס-אן-פרובאנס)
ריבסלטס שאטו נדאל בלי שנה(!?)
מוסקט וניס
מוסקט ריבסלטס בומווז 2006
ואחד איטלקי לא קשור, קארוסו מונטפליצ'יאנו ד'אברוצו 1999

עכשיו יותר מסודר

בשל השעה נפלו בוודאי טעויות הקלדה, אתכן הסליחה4. לפחות עכשיו יותר מסודר, נשאר לסדר רק את… כל שאר הבית. מישהו מכיר עוזר(ת) בית טוב(ה) באיזור נתניה? אני בום ועם הארץ בנקיונות, אני חייב לעשות את זה בצוותא או שזה לא זז (ונראה כמו הצרות שלי).

בתמונה דלעיל גם כמעט שני שליש מבקבוקי הויסקי שלי. על זה אולי בפוסט אחר אם לא הרסתי לעצמי עדיין לגמרי את המוניטין היום :-) בסופו של דבר לא היה מקום (כצפוי) לכל הבקבוקים, אז רוב הויתקין הלבנים והורודים נכנסו למקרר הרגיל, ואיתם (באופן זמני!!) הגראנד וין מאגנום שכרגע פשוט אין לי איפה לתקוע אותו (לפחות פירקתי אותו מתוך ארון הקבורה שהוא הגיע בו. ארגז עץ ממוסמר ללא צירים שצריך היה לפחוח עם כלי עבודה. מאוד מוזר). זה היה ברגע האחרון כי בצהריים שאחרי הגיע גל חום רצחני של 35 מעלות…

במילים אחרות רבותי הגיע זמן לפתוח את עונת המאנגל וכה אעשה ביום רביעי אחה"צ+ערב עם רוזה מצוין ושאר הפתעות. מישהו בא? כל הקודם זוכה.

(לילה טוב, הלכתי לישון)

-------
  1. כדי להשלים את כמעט כל הדברים שהרופאים אומרים לי שאסור, במיוחד אחרי שבבוקר הייתי קצת חולה ולא יצאתי ללקוחות[^]
  2. שאינני בטוח שמספיקות לחוק אבל יצאתי ועשיתי לעצמי בדיקת תגובות ויציבות ובחלטתי שזה "מספיק טוב" בשביל להגיע למיטה שלי[^]
  3. דווקא לא, השבוע דיברתי עם חברה שלהוריה יש מרתף יין של ממש, חדר שלם מקורר ושמור בלחות קבועה[^]
  4. גיא כבר מצא אחת, עכשיו תורכן[^]

הדברים הקטנים שגורמים לי לחייך

Boing Boing TV הוא אחת מהפינות החביבות עלי בבוינגבוינג. כתבות על אמנים, גיקים, טכנולוגיה, פוליטיקה ליבראלית, והכל מעורבב ומוגש באינטימיות וברצון טוב והרבה הומור (לרוב סוראליסטי משהו). לאחרונה הוא עושה צרות ונגן ה-MP4 המשולב באייטמים לא מופיע כראוי בשואש 2 (אין בעיות עם שואש 3 או אקספלונטר). שלחתי את זה בתור הערה קטנה בתגובה לכתבה (אפילו לא טרחתי ללכת לחפש כתובת לבעיות טכניות). תוך פחות מחצי שעה כבר קיבלתי אימייל משני ז'ארדן בעצמה (מהכותבות של בוינגבוינג שעושה גם כמעט את כל ראיונות השטח שלהם, אישיות בפני עצמה עם עבר צבעוני בעולם העיתונות הטכנולוגיות באינטרנט) עם CC: לנשיא קאסטפאייר שמספקת את אפליקצית הסטרימינג, ומיד גם תשובה בCC: ממנו. השבתי לו בפרוטרוט על איך ומה בדקתי (כמובן שכמו גיק אחראי ביצעתי בדיקות טיפה יותר יסודיות לשם שלמות, כמו בדיקה עם התקנת שוא"ש בתולית, נתתי את כתובת הIP הקבועה שלי כדי שיקל עליהם לגלות אותי בלוגים), ונראה שהבעיה תוקנה. מהירות ורצינות ויחס אישי. ככה קונים אותי :-)

יקב ויתקין שאהוב עלי מאוד העלה לאוויר טיוטא ראשונה של אתר, וצרם לי מאוד דבר או שניים בתרגום לאנגלית אז סיפרתי להם. לא רק שרעיונותי התקבלו בברכה, הוזמנתי לחוות דיעה על מוטו חלופי ולעזור עם התרגום של מונח או שניים. הנה עסק מצוין עם קשרים אישיים עם הלקוחות (כבר מכירים את רוב החבורה שלנו בשמותינו) ושמחים לשמוע פידבק ולשתף פעולה

(טוב, אולי זה עוזר שכל פעם שאנחנו קופצים לבקר אנחנו יוצאים עם כמה ארגזים. בביקור האחרון גיא קנה שתי שישיות, הוריו קנו אחת ואני קניתי שלוש(!!) שישיות של הבקבוקים המצוינים שלהם, במחיר שמדהים אותי בצניעותו כל פעם מחדש, למרות שמדובר ביינות מיוחדים במינם. היום הם מארגנים גם טעימות של הקריניאן החדש ויש לי הרגשה שהאוברדראפט שלי יגדל :-))

סטיבן קולבר שואל בקול חנוק את דמותו של בוש "אבל אנחנו במלחמה, אנחנו צריכים אותך! למה אתה עוזב? למה עכשיו אתה פתאום נזכר לציית לחוקה?". לפני חודש נפטר גארי גייגאקס, ממציא הD&D. סטיבן ספד לו ואמר שהוא מאוד יחסר, "עד כמה תחסר לנו? (מטיל d20) – עשרים."

הקו שלי מול הוט מוריד קבצים במהירויות 600+ קילובייט לשניה. חלום? כל מי שאני פוגש אומר שנכווה מאינטרנט בכבלים וברח חזרה לחיק אמא ADSL. רק לי ולאפי אין בעיות, מוזר.

לבסוף, תראו במה נתקלתי לפני כמה שבועות בבית המרקחת ושכחתי ממנו לגמרי:
מה טאקס עושה פה?

שבת שלום.

סופ"ש יין ברעננה

שי מסובב קצת סוסן ים
ביום חמישי טעמנו יינות ישראליים בדרך היין, ואז ביום שישי התארגן מפגש של מועדון הפקק להרבה יותר מדי אוכל ויינות אוסטרליים וניו-זילנדים, כפי שדווח שצל גיא וגם אצל דרינק'לה

אני הייתי עסוק בלבשל ולהנות ולא רשמתי רשמים כמוהם (ביין אני סומך עליהם יותר מעל עצמי ממילא :-)) אז אני מצרף את התמונות שלי להשלים את הדיווח' לחצו על שי משמאל כדי להגיע לתמונות.

הכנתי רוטב לסלט ומנת שרימפים, המתכונים להלן, ואולי שי יוסיף לנו את שלו:

רוטב סלט "ויניגרט" מסורתי של משפחת אברמוב, ה"ויניגרט" במרכאות כי אין חומץ בעצם.

כוס שמן קל (לא זית)
כוס מיץ לימון סחוט טרי
כף גדושה חרדל
פלפל לבן ומלח לפי הטעם
2-4 שיני שום כתושות.

מכאן אפשר לאלתר. אני מחליף את הפלפל הלבן בירוק, מוסיף טימין, בלסמי, ואמא של גיא הוסיפה גם תרכיז רימונים פנימה. לעלים של שי היא הוסיפה קצת חמוציות, ואם אני זוכר נכון גם רבעי משמשים מיובשים.

שרימפס "מקסיקניים" מאולתרים:

חצי קילו שרימפס מקולפים (אפשר מופשרים אבל כרגיל עדיף טריים)
קצת שמן זית
2-3 שיני שום קצוצות
כוס עגבניות קשות קצוצות לקוביות (בערך שתי עגבניות)
רבע כוס מיץ ליים (אבל אין טרי בארץ (אני לא מצאתי) אז לימון)
חצי כוס יין לבן.

מלהיטים מחבת, מזהיבים קלות את השום (זהירות, נשרף בקלות!), מוסיפים את השרימפס מיובשים היטב להקפצה קלה, אחרי דקה כשהם הופכים ורודים מוסיפים את העגבניות (עדיף שיהיו עם מינימום מיץ כדי שיטוגנו ולא יבושלו), ודקה אחרי כן מוסיפים את היין, ליים, מסובבים עוד חצי דקה ומגישים, אפשר עם גרניש של עלי כוסברה לסועדים שלא בורחים ממנה.

שי, חלוק איתנו בבקשה את המרינדה של צלעות הכבש ואת תבשיל הבשר בבירה וחרדל?

איך לצרוך אלכוהול באחריות

המוסד למדעי הטיל שבבית יהושע שמח לדווח כי נתקבל שם הזוכה בפרס דארווין לשנת 2007. הטקסני החביב היה חובב אלכוהול. ההבדל הקטן הוא שהוא אהב לצרוך אותו הפוך. מהרקטום. אבל עם הקפדה על יין איכותי, כי מה שגמר אותו היה זוג בקבוקי שרי. טוב שלא איזה סינגל-מאלט בחוזק חבית.

מדעני המוסד נהנו השבוע משפע סינגל מאלטים בחתונת אחד מחברי המוסד. שניים. זה המון לחתונה. אחרי ארדבג 10 ולגבולין 12 מצוינים הגיע תורו של בלנד מוזר בשם ג'וני בלו. המוזר היה שלמרות הדם הכחול הזורם בעורקיו (ליבו הוא רויאל לוכנגאר) נטען כי הטעם היה פשוט רע ומיותר. מר וחמצמץ ולא מעניין. כותב שורות אלו השאיר אותו בכוס, ואילו מדען אורח מניו זילנד בחן את האפשרות לשימושים אלטרנטיביים בנוזל העכור – "Maybe I should try to drop my pants and stick my d*ck in the glass because it sucks so hard".

כותב שורות אלו ניסה להסתכן אל מעבר לתחום המוכר. בירושלים נפתח לפני חודשים ארוכים "בר עץ – הפעמון". טוב לא באמת. יש תמונה של פעמון החירות, מתחתיה כתוב BELL (למי שלא זיהה) וכותרת המשנה היא Wood Bar. כלומר יש ביסטרו-בר, בר-מסעדה, פאב-אירי ועכשיו בר-עץ, החידוש החדש. יש לו כ10 ברזי בירה טובים (ברבר כהה וגם בהירה כל השנה!) ואוסף משתפר והולך של ויסקי (ספרתי ולצערי לא רשמתי לפחות 10 בקבוקים ממזקקות שלא הכרתי, ואני מכיר לא מעט). טעמתי Smokehead, שמסומן "Islay single malt" אבל לא מצוין הגיל או המזקקה. אמרה לי Islay שמדובר בסינגל ששומרים על מקורותיו בסוד. אבל לפני שמתחילים להתעמק בדראם הקטן (33 ש"ח לצ'ייסר), הווליום המוגזם-גם-ככה עלה ועלה עד שאוזני חישבו להתפקע מכאב (בחתונה של יום האתמול על רחבת הריקודים לא היה עד כדי כך נורא!). אחרי שתי בקשות להורדת הווליום(("מצטערת, ככה זה כאן בסופי שבוע". פה!)) נאלצתי פשוט לזרוק שטר על השולחן ולברוח החוצה מול עיניהם המשתאות של חברי, אחת מהן הצטרפה אלי לקור של חצות-וחצי בחורף הירושלמי וחיכינו כמה דקות שגם שאר החברה יסיימו את הצלחת וישלמו. זו היתה הגזמה חסרת תקדים ורבת דציבלים ודעותי כרגע על הבר הזה חלוקות :-( אני לא אטרח לספר לכם גם על עשן הסיגריות שזרם חופשי ישירות ממאחורי הדלת לתוך שטח הפאב.

לגבי הסמוקהאד: ריחו המצוין מזכיר משהו גם מארדבג וגם מלאפרואייג. טעמו הזכיר לי בעיקר קצת מהעדינות הצעירה והמתקתקה של ארדבג 81 אבל היה בו רמז לעשן הייחודי של לאפרואייג, עם הדגשה יתרה על כמות העישון. אם הייתי יכול להתפרע עם הימור משוגע הייתי אומר שמדובר באמת בשיתוף פעולה חריג ומוזר שכזה – ארדבג צעיר (8) עם המים והזיקוק של ארדבג אבל עם "שחקני חיזוק" במאש בצורת שעורה מהעישון המקומי של לפרואייג. אחרים באינטרנט מוצאים בו את טעם התה לפסאנג סושונג העדין של לגאבולין. בכל מקרה התוצאה בעלת טעם נעים לחובבי העישון החזק – אבל כל כך מעושן שממש יוצא לגמרי מהאיזון. לא רע, אבל כנראה מיועד לשתיה עם קרח או בקוקטייל ולכן חוסר האיזון המכוון. ג'ים מארי אהב אותו מאוד ונתן לו ציון די גבוה של 92, ומסתבר שיש לו גם גרסת פרמיום עכשיו.

בפעם הבאה אבוא בשעה נורמאלית, לא בסופ"ש (חמישי?) ואנסה כמה דברים אחרים שלא הכרתי מהבר המדובר, ומקווה שלא יגרשו אותי בצווחות מערכת הסאונד שלהם.

-------
  1. שיש לי בחוזק חבית בבית – כאן מדובר על 43 אחוזים רגילים[^]

בתים מבפנים, יין במוזיאון – שני ארועים שכדאי לדגום השבוע

בתים מבפנים הוא סופ"ש של סיורים (אני מניח בשיתוף מחלקת התרבות של ירושלים או משהו), בכמה מהבניינים היותר מעניינים בבירה. חלקם לא פותחים את דלתותיהם לקהל הרחב ביומיום (הבית השוודי, מנזר רטיסבון, הפאטריארכיה היוונית, בניינים במגרש הרוסים ואחרים) וסיורים בשכונות ממילה ושכונת הבוכרים לראות פרויקטים של שימור בסקאלה רחבה. הסיורים חינם וחלק לא מבוטל מהם מועבר ע"י האדריכל שבנה או (לישנים יותר) האדריכל האחראי לשימור של המקום, מטובי משרדי האדריכלים בעיר. שווה לצלמים, ארכיטקטים ושוחרי תרבות והסטוריה באופן כללי. הסיורים רובם בשישי, 19/10 וחלקם בשבת 20/10(סליחה שחר, אבל אני כנראה אהיה בירושלים כל הסופ"ש)

ויריד היין (השנתי?) במוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב. הרבה מה לטעום והמחיר סמלי, כל הפרטים באתר, ימי רביעי וחמישי.