תגידו, אין לכם בעיות עם השם?

יקב וילה וילהלמה. שמעתי עליו רק השבוע לראשונה. מושב בני עטרות הוא שמו החדש של יישוב טמפלרים גרמניים בן מאה שנה שנקרא וילהלמה בזמנו, ×¢"ש הקייזר וילהלם שבא לביקור בארץ ובין השאר התפעל מפועלם של החברים ליישוב והכנת תשתיות בארץ. לטמפלרים יש המון הסטוריה חיובית בארץ – קווי "דיליז'אנס" מוסדרים בין הערים, הרבה מאוד מתשתית שיטות הבניה המודרנית באבן, שיטות חקלאיות שפותחו במיוחד להתמודדות עם האקלים המקומי, מגדירי צמחים וחיות מקומיים… למעשה עליה שניה ושלישי הסתמכו לא מעט על עזרה מהטמפלרים בעצות ותוצאות מחקר. מצד שני הסיפור המוזר של הטמפלרים השאיר לרבים טעםם רע בסופו – הם נשארו נאמנים לאמא גרמניה, המשיכו לשלוח את בניהם להתגייס במלחמת העולם הראשונה על סף הכיבוש הבריטי, אח"×› הקימו קינים של ההיטלר-יוגנד בשנות השלושים והתגייסו לצבא שוב לכבוד מלחמת העולם השניה, מה שגרם כמעט אוטומטית לסגר והגליה של רוב הקהילה ×¢"×™ הבריטים לאוסטרליה, ושל עוד קומץ אחרון ×¢"×™ ×”×”×’× ×”, עם הקמת המדינה.

המעניין כאן שיש מי שיעריכו את פועלם היום בראיה היסטורית ויש מי שעוד זוכר להם את הפרק ×”"נאצי". לכן לדעתי ליקב "וילהלמה" יש הרבה אומץ להשתמש בשם ×”×–×”…

לאילת ובחזרה

פיהוק
– "אתה ×¢×™×™×£?"
– "למה, יש לאמא שלך פטנט אחר?"

5 שעות באוטו לא חייב להיות סבל, הרצנו קטעים, התפעלנו מנופים, ×”×™×™×’'ינקס וטומפולרי. צריך לדעת עם מי לנסוע, וצריך לדעת מה לחפש. עד סוף השבוע האחרון לא ממש אהבתי את אילת, אבל עכשיו אני רואה אותה שונה 🙂
להמשיך לקרוא לאילת ובחזרה

יותר מדי בשר

החושים הפולניים שלי לא הכזיבו. הזמנתי 16 איש לברביקיו הראשון של הקיץ, שלושה אנשים דפקו ברז ושלושה אחרים צצו במקומם והשמחה היתה גדולה. חומוס תוצרת בית, חצילים חמים מהאש בטחינה, קבאבים ×›×›×”-×›×›×”, נקניקיות כבש מצוינות של טיב-טעם, קצת שיפודי אנטריקוט עם מינימום טיפול שיצאו מעולה, קצת סטייקים 3 ס"מ ראמפ שנבלעו לפני שהספקתי לטעום כמעט, שלוש שדרות ספייר-ריבס מתקתקות ומעולות שברגע של היסח הדעת קצת נחרכו ×›×™ הן מלבות אש בגחלים, אבל יצא מקורמל ומצוין, כאן הקהל פשוט אמר די (שדרה אחת כבר לא נגעו בה והפלאנק-סטייק נשאר בשקית המרינדה שלו. ומסתבר שאנשים לא אוהבים קינואה. אני דווקא כן. וטיפ שגיליתי אתמול – למי שאוהב בחרובקה אבל הטעם חזק לו מדי, אפשר לדלל עם פינלנדיה, יוצא יופי 🙂 את בקבוק הבחרובקה הבא שאקנה אחזיק בפריזר… ×–×” באמת טעים קר!

מרינדה חריף-מתוק לספייר-ריבס, מספיק והותר לשדרה (קילו) של צלעות חזיר, צלעות כבש או כנפי עוף או פולקעס וכולי. עשיתי את זה פעם גם עם שיפודי אנטריקוט ויצא מצוין, ללקק את האצבעות:

  • חצי כוס רוטב סויה רגיל (לא טריאקי ושאר תערובות!)
  • חצי כוס חרדל (התלמה ×”×›×™ פשוט לבישול, לא לבזבז כאן דיז'ונים יקרים)
  • חצי כוס דבש
  • 6-8 שיני שום כתוש לפי הטעם
  • 2 כפות ווסטרשר (לפעמים כתוב וורצ'סטר על הבקבוק בסופר)
  • 2-3 כפיות טבאסקו לפי הטעם

להשקיע בתוכו את הבשר שנבחר, שדרה שלמה או בחתיכות בודדות, לפחות 6 שעות, עדיף יום מראש.

שגעון הפסח 1

הרגע קיבלתי טלפון מיקב אמפורה. כלקוח ותיק הציעו לי את מבחר יינות היקב בהנחה (המחיר שתקבלו אם תבקרו ביקב, אבל עם משלוחה עד הבית). לא מעט מחברי ומשתחתי התלהבו במוני מהרייטון רד בבקבוקי ה375מל, ונראה שעוד 4 ארגזים כאלו ייקנו.

איפה במקום אחר בעולם נותן יקב לא כשר ×”× ×—×” על יין לא כשר לקונה אתאיסט רק בגלל ×—×’ יהודי דתי? 🙂

זהירות קפיטליזם בדרך

הנה שיעור מקוצר בקפיטליזם. היצע וביקוש.

בספטמבר נסעתי לחו"ל, במקרה באופן נדיר באותו שבוע, לראשונה מזה כשלוש שנים, היו מספר קטן של בקבוקי לגאבולין 16 על המדף במחיר מציאה הוגן של $60.
לפני חודש מכר לי טל חוטינר, היבואן שלו בארץ (בלי קשר ליבוא של הדיוטי פרי, ובמכירה מיוחדת לחברי מועדון הויסקי) במחיר עדיין לא רע של $80 + מע"מ, זכרו שזה אחרי מכס, והמחיר הרגיל שלו בדרך היין או אצל חינאווי הוא פי שתיים, 800-900 ש"ח!

מאז חזר הלגבולין למדפים כי מסתבר שלפני כ16 שנה (זמן היישון) עברו בלגאבולין הערכת מצב והחליטו לייצר יותר, ועברו משבוע עבודה של יומיים לחמישה, ובהמשך לשבעה. כלומר החלטה נבונה שלהם ב1991 אנורה בימים אלו להפחית מנדירותו ואולי גם ממחירו של הויסקי האהוב עלי., אבל השבוע פגשתי מישהו שסיפר לי שלפני שלושה שבועות כשטס לחו"ל עלה שם בקבוק $85, ואילו ידידה שטסה היום סיפרה שמחיר בקבוק שם עכשיו $100(!!!) או זוג במחיר $150.

עכשיו, שלא תבינו אותי לא נכון… לגאבולין הוא זהב טהור, עדיין שווה כל גרוש גם במחיר ×”×–×”, אבל יש כאן הקפצת מחיר חסרת פרופורציות ומכעיסה מאוד מצד JR, להוסיף כמעט 70% למחיר מוצר תוך חצי שנה זו החלטה כנראה נכונה כלכלית מצידם אבל מאוד מקוממת אותי כלקוח. כל מה שאני יכול להגיד ×–×” שאני ממליץ לאנשים לקחת רשימת מחירים מהאינטרנט לפני שרצים לקנות בדיוטי, מסתבר שהם גם יודעים לדפוק מחירים חסרי פרופורציות כשבא להם, שאין להם קשר למחירים שלוקחים במקומות אחרים.

ובלי שום קשר, אכלתי היום ×¢ משפחתי ב"יועזר בר יין", המסעדה המפורסמת של שאול אברון. אחרי המלצות ומליצות הגעתי ועיניי לא האמינו לתפריט. מחירי מנות ראשונות שמגיעים ועוברים את סף מאה השקלים, סטייק אנטריקוט של 350 גרם שלא הפיל אותי מהכסא – 190 שקלים (ועשו לי טובה שצירפו אליו גם חצי(!!) לביבת רשטי למרות שלא בדיוק מגיע לי…) והיו עוד כמה דוגמאות. ×”×™×” טעים בהחלט, אבל טעים של 150-180 ש"×— לאדם. לא 300. למישהו עלה השתן לראש. לתשומת לב האוכלים. אם לא הייתה שם סיטואציה דיפלומטית מסוימת ועדינה עם שאר הסועדים הייתי קם אחרי שסרקתי את התפריט ומחפש מקום אחר לאכול. המלך עירום למדי.

נחמה קטנה – החזקנו 0:0 מול האנגלים היום. אחלה 🙂

עזרה בבחירת כוס ויסקי

המצב מגוחך, אני אוהב ויסקי אבל עד היום לא קניתי לי סט נורמלי של כוסות לתחביב הזה. מסתבר שטווח העיצובים הוא פסיכי וקשה לבחור. עזרה מהקהל בבקשה?
להמשיך לקרוא עזרה בבחירת כוס ויסקי