מתקינים לך קופסא שחורה ברכב שאוספת מליארד מדידות ביום ושולחת אותם בפאקטים קטנים לחברת הביטוח. תשלם פחות אם נסעת פחות, תשלם יותר אם דפקת יותר בלימות חירום או עברת את המהירות החוקית. מי יודע, אולי הקופסא גם תתחיל לבדוק לך שמירת מרחק ממכוניות לפניך ותתמחר לך את ביטוח הרכב בהתאם. ברור שזה טוב לנהגים זהירים וכאלו שנוהגים רק בסופ"ש, אבל שימו לב שזה אומר שחברת הביטוח, כמו הסלולארית ואזעקות בסגנון איתורן יודעות איפה אתה מסתובב. שוב עוד מידע אישי שלך מסתובב איפה שאין לך שליטה עליו. זה טוב או רע?
לא, עוד לא הצלחתי למכור את האוטו. הדייהאטסו הישנה שלי עדיין מסתובבת בין חברים ומפזרת כיף ושמחה בכל אשר תפנה. בשבת חברים שלי נסעו בה למסיבה בגבעת שמואל, שם רואה אותה ברחוב תושב האיזור וביקש סיבוב. שיחת הטלפון הלכה בערך כך:
– טוב כמה אתה רוצה עליה?
– 12. כתוב על האוטו.
– בסדר אבל כמה בתכליס?
– נו 12. אם הייתי רוצה פחות היה כתוב!
– נו אבל שורה תחתונה, מחר אני בא שם כסף!
– בוא תתחיל אתה, מה השורה התחתונה שלך אם ככה?
– אני שם 8.
– במגרש מכוניות הציעו לי 9. לא מוכר.
– הלו, רגע! אבל צבע, וברקסים, וטסט, ו…
– אדוני, האוטו במצב מצוין, הבלמים חדשים כול הארבעה, מחירון שלו זה 20, מה עוד אתה רוצה?
– 8 לא טוב לך?
– אם תביא 10 על הבוקר נסגור ושלום על ישראל.
– אבל תראה…
– אדוני, עשר אני יכול לקבל על האוטו. אתה לוקח?
– אבל בן דוד שלי לקח כזאת ב4…
– תודה אדוני, לילה טוב.
עכשיו אני מצטער, אני לא אוהב לבוא בדעות קדומות ואני לא חושב שאני גזען, אבל האיש דיבר איתי בשפה נמוכה אז חשבתי שעניתי לו בשפה שהוא מבין. אחרי שעתיים (קרוב לחצות!) הוא מתקשר שהוא בכ"ז רוצה את האוטו. אני שונא מיקוחים (יקה מהבית) אז חזרתי על המחיר ושאלתי אותו מתי מחר נפגש. בבוקר הוא לא יספיק לארגן את הכסף, בצהרים אני אצל לקוח בלוד. הוא הציע להפגש בסניף הדואר בנתב"ג שפתוח כידוע רוב הלילה. לאורך היום היו עוד כמה שיחות טלפון, שבהן כל פעם השחלתי את נושא עשרת אלפי השקלים. "אין לי בעיה שתביא את המזומן, אבל אין לך בעיה להסתובב ככה ברחוב עם עשרתלפים שקל בכיס? תביא צ'ק בנקאי". איכשהוא כל הזמן היתה לי הרגשה רעה בנושא…
עוד אני מגיע לנתב"ג והוא מודיע לי שהוא מאחר ב20 דקות. אחרי איחור של 30 דקות הוא מתקשר ואומר שהוא חונה. אחרי עןד שתי דקות הוא שואל בעצם איזה טרמינל, מתלונן שטרמינל שלוש זה רחוק נורא. שואל איפה חונים (מסתבר שהוא מעולם לא טס ומעולם לא שלח מכאן חברים או אסף אותם. מדהים.) נכנס לחניה ומתלונן שהאוטו גבוה מדי. (עם מה הוא הגיע? משאית להעברת דירות?!) ובסוף מגיע באיחור של שעה לבית הקפה ליד סניף הדואר ומתיישב "בוא נדבר". על מה יש לדבר?
-הבאת את הכסף?
– הבאתי אפילו הרבה יותר, בוא נדבר
– מה יש לדבר? סגרנו מחיר, הגענו לכאן, עזבתי את הלקוח שלי באמצע, עלית לי בחניה, אני מעכב כאן את החבר שלי שהביא את האוטו, על מה אתה רוצה לדבר בדיוק?
– בוא אלי חצי דרך, 8 שלי, 10 שלך, הנה 9.
– אבל כבר באתי אליך חצי דרך, 10 זה באמצע בין 8 ל12.
– אבל בטלפון אמרנו 9!
-לא, בטלפון אמרתי לך 10תלפים כמה פעמים היום, אני לא מדבר עברית?
– (לחבר שלו) טוב תוציא עוד 500!
– לא 9900, ולא 9995. סגרנו על 10, למה טוב עכשיו כל הבלגן הזה?
– 9500 נו, אני בא לקראתך!
– בטלפון הסכמת על 10, שיטת מצליח לא תעבוד לך כאן, למה אתה מבזבז את הזמן של שנינו?
– נו נותנים לך כסף ביד! תיקח כבר!
וזה השלב של הזילזול באינטיליגנציה שכבר לא יכולתי לסבול. ובאמת קמתי ועזבתי עם עופר, החבר שעזר לי להביא לשם את האוטו. הטמבל לא ירד מהעץ, לא רדף אחרי ולא התקשר. אני לא מבין מה עובר למוזרואידים כאלו בראש, למה מילה זו לא מילה. תגידו עלי שאני יקה קשה אבל אני לא חושב שהייתי מרגיש טוב עם עצמי אם הייתי לוקח את הכסף במצב כזה. הוא היה גם נראה לי אדם שעוד אשמע ממנו אם אתכופף שוב, ועד כמה שאני כרגע מגרד את רצפת המינוס שלי, אני מעדיף לא למכור כרגע בלחץ את האוטו. כנראה שאצטרך קחת הלוואה. לראשונה בחי 🙁
אני לא מוכר בשוק, למה משחקי המיקוח, זה קטע לבנטיני? או שזה משותף לכל תרבויות העולם ואני פשוט לא הייתי מספיק בעולם האמיתי? למה משחקים כאלה נותנים לי הרגשה של זלזול באינטיליגנציה שלי? פתרון קונפליקטים שכזה זה משחק לילדים, לאמן אותם לחיים, אבל למה לרדת לרמה כזו כשאני עזבתי את טרום-חובה לפני 30 שנה?
בחדשות בנושא – בארה"ב לא רוצים שהילדים יהיו מוכנים לחיים האמיתיים אז בבי"ס אחד התופסת כבר אסורה. ואני שואל – האם תופסת צבעים ותופסת טלוויזיה נכללות או לא?
אה כן… יש כאן עדיין דייהטסו למכירה. 270K עם מנוע בן 120K, אפלאוז 1996, בלמים וצמיגים בני 10K קילומטר, מצב מכאני מצוין, גיר אוטומאטי, מחירון 20K אני מבקש 12K, פשרות להחלטיים בלבד ואני שונא להתמקח.
המנוע חסכוני להפליא ועושה 13ק"מ לליטר. שווה ביותר. קחו אותו ממני ולא תצטערו 🙂
פוסט ראשון בסדרת סיפורי הרפתקאות מסקוטלנד. למי שירצה לעקוב, הם יופיעו כולם בקטגוריה סקוטלנד אצלי בבלוג, הנה גם רסס. אני גם אתן להם כותרות פוסטים עם מספרים רצים למי שרוצה למצוא אותם בחיפוש ויזואלי קל. למי שהתחיל לקרוא אולי ביום עתידי כלשהוא ורוצה לחפש את הפוסט הראשון, כמו שאומרים באנגלית – הX מסמן את המקום 🙂
יצאתי מארץ הדגל הלבן והכחול והגעתי לכחול-לבן האמיתי. אבל רגע, אני מקדים את המאוחר…
הגענו לנתב"ג לקראת 2 בבוקר. אחרי צ'ק-אין לא רציני באורכו מצאנו את עצמנו בדיוטי-פרי, צועדים כמובן בקו ישיר למדפי הסינגלים של המלך ג'יימס. מצד אחד משמח אותי שיש יותר מבחר סינגלים ואפילו נוסף ארון מיוחדים ויקרים (כולל בקבוקים של אלפי דולרים), ולאט לאט כובשים מדפי הסינגלים את הבלנדים, מצד שני – כמו שגילינו בכאב בהמשך – גם הודו וסין גילו לאחרונה את עולם הויסקי בגדול, והרבה דברים טובים ומוכרים הולכים להשתנות דראסטית ולא לטובה, גם במחיר ולצערנו גם בטעם. אבל על כך בהמשך.
בהגיענו שמחתי לגלות מערום מרשים מאוד של אהובנו, לגאבולין 16. היו כאן עליות וירידות במחיר השנה, כי בספטבר שעבר מצאתי אותו במחיר נהדר של $60 אחרי שנעדר ממדפי הדיוטי כשלוש שנים. במהלך השנה עלה מחירו ל75, 80 ואפילו $100, ועכשיו נפל חזרה ל$55. בהתחשב בעובדה שזה זול מהדיוטי הבריטי וזול בהרבה מקניה על אדמת סקוטלנד, מדובר בדיל לא נורמאלי. אבל כרגע זה לא הדבר שהכי כדאי לקנות שם. אני ממליץ על הגלן-אורד כרגע, מסיבות שיוסברו בהרחבה בהמשך סיפור הטיול. גיא לקח אחד ובדיעבד הסתבר שזה היה צעד נבון מאוד ובמחיר מעולה. אני שלחתי את ידי לתיק כדי לראות מה מתוך העשיריה הפותחת אני יכול למצוא על המדף. גיליתי למצער שאת הרשימה המודפסת הנ"ל שכחתי בבית ורצתי לחפש חיבור אינטרנט כלשהוא בטרמינל. מסתבר שמחלקים WIFI חינם, ויש גם מסופי דפדפנים בתוך הטרקלינים (שאין לי יותר כניסה אליהם למרות כרטיסי האשראי היפים שלי – קמצנים ישראכארט!), וכשניסיתי לתקתק חמש דקות על לאפטופ מצויד WIFI אצל סקאל אלקטרוניקה העיפו אותי משם למרות שלא היה אפילו לקוח אחד אחר שהתענין בלאפטופ בכל המחלקה (הלא קטנה!). מילא אני התנהגתי כמו ישראלי פוץ, אבל גם הם הגיבו בחוסר אדיבות, ומישהו יעשה הרבה כסף אם יקים לנוסעים פינת גלישה קטנה.
חזרתי עם רשימה חלקית, שמחתי לגלות את היילאנד פארק 18 שנה מתחבא לו ובמחיר לא נוראי של $95, לא היה שם מקאלן 18 אבל היו כמה מקאלנים מסדרת פיין אוק (כולל ה18 פיין אוק אבל זה לא מה שחיפשתי). לבסוף צירפתי אל ההילנד את המקאלן פיין אוק ללא ציון שנה, ביחד הם נמכרו ב$150 במחיר מבצע וזה היה סיפתח לא רע. שניהם אצלי כאן על המדף עוד לא פתוחים, ורשמי טעימות יבואו בהמשך. גיא הוסיף לגלן-אורד גם גלנליבט 18 שנה משובח שהספקתי לטעום, ספייסייד חביב ומשובח.
על הטיסה אין הרבה מה להכביר, בסחיפהול חיפשנו מה לעשות ב4 השעות של ההמתנה לטיסה לאדינברו, גילינו את פינות השינה הנחמדות שלהן, חלקן מאוד שקטות, אנשים מרגישים בטוחים מספיק להשאיר שם תיקים וללכת לאכול או לקניות בדיוטי. מצד אחד אני שמח על הרגשת הבטחון הזו שלא יגנבו לך את התיק, מצד שני אני לא מבין את החוצפה של לשמור לך שעות כך את כורסת השינה כשאחרים מתים לנמנם בה ומצאנו לא מעט אנשים שנאלצו לנמנם על הריצפה כשכורסאות שינה לא מעטות היו תפוסות ע"י תיקים ושקיות דיוטי פרי. מוזר.
בחנות האלכוהול שמחנו לגלות שכל המחירים בארץ יותר זולים, ונתקלנו בבקבוק יפהפה ומושך עיניים, פלאסק קלאסי עם טיפוגראפיה יפה שנותן לך הרגשה יוקרתית אבל עם מחיר סביר. "סינגלטון" לא היה שם מוכר לי והרחתי משהו שיווקי, אבל לקחתי ברושור כדי לברר בהמשך. האמת המרה עוד תתגלה בדרך. בינתיים גיליתי שאני יודע הולנדית! "טואלט שפועלת אוטומטיש". זה כמו עברית!
בהולנד לא הייתי, למרות שזו הטיסה השניה שלי דרכה לא יצאתי מהטרמינל, אבל הצחיק אותי לראות את ריבועי הדשא היפים מהאוויר. הולנד חרוצה באלפי תעלות, והפרות עוברות ממלבן דשא לשכנו (הירוק יותר) אם בגשר יעודי ואם בגשרים ניידים שהחוואים מציבים להן כשהדשא במלבן הנוכחי נגמר. מאוד מצחיק לראות את הסדר המופתי הזה. סקוטלנד לעומתה נראית מאוד שונה מהאוויר…
הנחיתה היתה נעימה ומהירה באדינברו. לצערנו מצאנו את התיק של גיא קרוע. ולא קרע קטן, קרע מספיק כדי שישפכו ממנו דברים החוצה. גיא בא נזעם לצעוק אבל צוות חמוד של שני אנשים פירקו את הכעס תוך דקות. הבטיח לנו הדייל שיתקנו או יחליפו לנו את התיק תוך ימים ספורים, תוך ששותפתו לדוכן כבר פצחה בשיחות על הופעות רוק בעקבות חולצת הזפלין של גיא. הטיפול בהמשך לצערינו לא היה לענין או באותה אדיבות, וגיא חזר לארץ עם תיק מודבק בדאקט טייפ, אבל העיקר זה שתוך דקות מצאנו את עצמנו כבר במגרש החניה של אוויס עם מפתחות ביד, אבל לא למכונית שהזמנו. האישור שהיה לנו ביד היה לפורד פונגוס 1.4 ליטר, אבל קיבלנו ווקסהול (יענו אופל) זאפירה 1.6, יש להניח שעל שם השחקנית ההונגריה הנודעת… ביני לביני החלטתי לגייר אותה, ולקרוא לה "ברכה" על שם ברכה צפירה. ברכה שלנו היתה שחורה ונאווה, זריזה וחטובה. מאוד נהנינו ממנה, למרות שעד שנהגתי בה חשבתי שאני שונא מיני-ואנים…
באורח פלא גילינו שהחמודה הזו יותר חסכונית מחסכונית. מחירי הדלק בבריטניה הם כמו הרמה האירופית – זזים בין 91 ל107 פני לליטר (נגיד 8-9 ש"ח בגדול), אבל היעילות של המנוע וההילוכים הפיקו בסוף עלות שקלים לקילומטר יותר טובה מהסובארו החדשה שלי ומחירי הדלק הישראליים. זה אחרי שחשבתי ששדרוג למכונית חדשה עם גיר אוטומטי מודרני יפתור את הבעיות. לומדים… מאז שחזרתי נכנסתי למסלול הלא נכון רק פעמיים, אבל אני כל הזמן מחפש להחליף מהלכים בעצירות ברמזור, איך אני מתגעגע למהלכים!
אחרי שהתיישבתי בברכה, עשיתי שני סיבובים בחניון ולא ממש הרגשתי ביטחון על ביכולתי לנהוג בשמאל, יצאנו בכ"ז לכביש האמיתי (לבעלי הלב החלש – לא קרו לנו שום תאונות ואפילו לא שפשופים בכל המסע, רק שני כמעט-פאנצ'רים). בכבישים האלו כבר כיוונה אותנו חנה'לה. זה השם שאני נותן לכל מכשירי הGPS שיצא לי לנהוג איתם מזה כמה שנים כי אחרי הפעם שלישית ששמעתי את "מחשבת מסלול מחדש" התחלתי לשיר לה את "חנה'לה התבלבלה" מגבעת חלפון. אני שמח לבשר לכם שבניגוד לארצנו שבה כל הזמן השיפוצים משנים את פני העיר וכיווני הכבישים, המפות בדסטינייטור של אבי היו די מעודכנות. מלבד שני כבישים שלא היו על המפה, נראה שסקוטלנד לא ממש משפצרת כבישים מזה עשרות שנים. נראה שפשוט לא צריך. אנשים פשוט עובדים איפה שהם גרים, ובמשך שבועיים של טיול לא ראינו פקק אחד מלבד שעת השיא ביום האחרון באדינברו. כבישים מהירים קיימים שם רק במקומות מועטים, וטוב שכך.
חנה'לה כיוונה אותי בביטחון להיכן שחשבתי שהמלון נמצא אבל לא היה מלון… היה סופרמרקט. כשביררתי את כתובת המלון לא היה שם רחוב או מספר, רק שם של חווה. חיפוש של הכתובת הזו בגוגל ארץ העלה נ"צ שאותו העתקתי לפי סימנים ויזואליים אל חנה'לה אבל גוגל טעו. בשלב הזה נכנסתי לחנות לייד הסופר ושאלתי את בעלת המקום על אותה החווה, והיא כיוונה אותי בנפנופי ידיים בסגנון "תמשיך בכביש עד לתחתית הגבעה, שם יש פניה ימינה ליד בית הקברות, אתה נוסע ישר עוד חצי מייל ושם החווה לפניך". ואכן כך היה. "בית קברות" באירופה זה לא דבר רע, יש דשא יפה בכל מקום והרבה פחות אבן מדכאונות האבן הישראלית החשופה. בתי קברות רבים עוד פגשנו בדרך, עד שגיא הכניס את זה לרשימת החוקים שלו, שהוא עוד יספר לכם עליה בהמשך.
מלבד העובדה שניסיתי לפנות לנתיב שלא היה מיועד לי אבל הקהל האדיב קיבל את הטעות הקונטיננטאלית שלי בחיוך, והגענו אל החווה. במקום עדיין מגדלים גן ירק קטן אבל רוב המבנה הוסב לכדי בית ארוח, גן ילדים, ומסעדה גדולה ומרווחת עם המון חדרים חביבים בעיצובים נפרדים ושונים לכל חדר, באר עם גינס (שני ברזים – קר וקר מאוד!), תפריט טוב ולא יקר, וצוות המלצריות הכי יפות שנתקלנו בו מזה הרבה זמן. תרבות הטיפוח האובססיבית של הבריטים משפיעה על הסקוטיות, אבל הן פשוט מגיעות מהבית עם נתונים מדהימים. שאפו! המסעדה התגאתה בחתימות על הקירות של סלבריטאים שונים שאכלו בה, לצערי היחידי שזיהיתי היה אורי גלר שאכל שם בסוף התשעים. עשר שנים לא צבעו את הקיר, הסקוטים האלו…
המלון שלנו לעומת זאת שכן במבנה ליד. מלון אוטומאטי מצחיק עם צוות פיצפון שמתחזק אותו (אני מאמין שלא יותר מ4-5 אנשים על מלון של כ90-100 חדרים). זה היה מוטל במלוא הגדרתו, מיועד לשינה בלבד, עם שירותים ומקלחות משותפים במסדרון, אבל כאלו שנבנו מראש בשטאנץ פלאסטיק במפעל למלונות טרומיים שכאלו ומנקים את עצמם אוטומטית. העתיד כבר כאן אבל כמו אצל הטובים שבסופרי המד"ב – העתיד לא מושלם והרבה מהסבוניות לא עובדות 🙂 . מצחיק ומוזר אבל לא בלתי שמיש, והעלות הנמוכה ביותר שהיתה לנו בכל הטיול (£24.5 לחדר), אפילו פחות מאכסניית מטיילים שישנו בה לילה אחד (15 פונד לאיש). הדסק מאויש בכניסה ע"י איש נחמד עד 11 בלילה, איש שאפילו השאיל לנו ממיר לשקעים בריטיים ואמר שנוכל להחזיר אותו בסוף הטיול כי הזמנו שם מקום גם ללילה האחרון לפני הטיסה. הממיר הנ"ל עולה כ15 שקלים בחנות אלקטרוניקה בתוך בריטניה או 60-80 ש"ח בשדה התעופה. ראו הוזהרתם!
וזה היה היום הראשון… חימום הקנה. הימים הבאים עמוסים הרפתקאות, היכונו היכונו! 🙂
אני וגיא יוצאים לשבועיים קשים של התמודדות עם איתני הטבע. עד להתחלת אוקטובר אל תצפו ליותר מדי פוסטים טריים (יהיו אולי כמה מקופסת שימורים). אני לא אוכל לאשר פוסטים מעונים חדשים, ולא אוכל להציל תגובות מפח הספאם עד שאחזור.
בכל הקשור לביטוחים, פנסיות, חסכונות, הלוואות ומשכנתות אני תמיד מרגיש שהכל עבודה אחת גדולה בעיניים והכל ניתן למיקוח. ביטוח הוא הרי הימור חוקי! אני מתערב (על סכומי כסף גדולים) עם סוכן הביטוח שלי שהרכב שלי יגנב, יתרסק או יפרץ השנה והוא מתערב שלא. מי שמפסיד משלם לשני.
קניתי שלשום אוטו חדש כזכור, ובפעם הראשונה יצאתי ללמוד כמה עולה ביטוח מקיף. יש כאן שלוש הבעיות שנכונות לביטוח כמעט מכל סוג:
* תנאי הפוליסה מאוד דומים בין החברות השונות באותיות הגדולות אבל השטן הוא בפרטים: סעיפים שפוטרים את הביטוח, מי חברת הגרירה, מי הוא מוסך ההסדר ובאיזה גובה ההשתתפות העצמית.
* ההפרשים במחיר בין החברות השונות עצומים, לעיתים למעלה מ100%. לרוב לא מוסבר למה. לרוב זה בגלל שחברות ביטוח שונות לא מקבלות הצהרות של חוסר תביעה מטעם חברות אחרות
* ישראלים הם לקוחות מטומטמים, אין באינטרנט ביקורות בעד ונגד חברות ביטוח. לא אמרתי "אין מספיק" ולא אמרתי "ביקורות לא מפורטות", פשוט אין ביקורות. חפרתי שעה בגוגל, פורום ביטוח בתפוז וכל מיני מקומות. יש אנשים מעוצבנים אבל אין ביקורות מפורטות וברורות.
מיד כשהעברתי את הבעלות קפצתי לסוכן הביטוח שלי ועשיתי ביטוח חובה וצד ג' לפני שבעלת האוטו הקודמת מבטלת את שלה, ובאותו מעמד היא הבטיחה לחזור אלי עם הצעות מחיר לביטוח מקיף. עבר יום וחזרה אלי עם מחירים (חברת כלל). שאלתי על כמה קומבינציות (עם ובלי נהגים נוספים) והסכומים נעו בין 5035 (נהג יחיד) ועד 6000 ש"ח (כל נהג מעל גיל 24) והשתתפות עצמית של 1700 ש"ח (1200 במוסך הסדר אבל עד היום טופל במוסכי סובארו רשמיים וככה ימשיך). המחירים הבהילו אותי אבל ציפיתי למחירים כאלו ממה ששמעתי מחברים. למרות זאת החלטתי לעשות סקר שוק ולו כדי לדעת מול מה התחרות.
פתחתי גוגל, ומסתבר שיש כמה אתרים שמבטיחים לך שתוכל לשלוח פעם אחת את פרטיך ומיד יחזרו אליך מ4-5 חברות ביטוח שונות. לא ברור מה האינטרס אבל למי אכפת, שלחתי הטמ"לי על פני המים. וגם התקשרתי לעוד שמות ברשימה שמצאתי. ביקשתי הצעת מקיף מלאה (גרירה, רכב חלופי, שמשות, מערכת שמע, וכולי). מסתברים הדברים הבאים:
* ביטוח ישיר (הקש על החמש) נתנו לי למלא באתר (400 ש"ח הנחה על שירות טלפוני בערך) טופס מאוד מבלבל עם זיליון פרטים ויצא יותר זול ביטוח לשני נהגים מאשר נהג בודד. יכול להיות שהם הורידו מחיר אוטומטית כי במחשב היה כתוב שכבר קיבלתי הצעה קודמת, אז הנחה אוטומטית? על כל פנים יצא כ3100 ש"ח ו1250 השתתפות עצמית. הטופס ביקש מספר ת"ז אבל נתתי אחד מזויף 🙂
* AIG, אישי ישיר ואיחוד ישיר לא נותנים הצעות באתר אלא רק טלפונית, ולא היו מוכנים לתת הצעת מחיר בלי שאמסור תעודת זהות (למה מי מת?). AIG זרקו שזה יהיה בסביבות ה3000 ש"ח אבל בלי ת"ז הוא לא יכול לתת לי מספר מדויק.
* "דורון ורוזן ענק הביטוח" נתן מחיר גמד. 2200 ש"ח. חיפשתי קאצ' ולא מצאתי. אשת המכירות היתה מאוד אדיבה אבל זה לא אומר כלום על יום הפקודה. השתתפות עצמית 1000 במוסך הסדר ו1600 בשלי, הכי זולים.
* "כלל ישיר" אמרו שאין להם מחיר זול יותר ממה שהציע לי הסוכן.
* ICI היה מאוד אדיב, הלך לברר וחזר אחרי חצי שעה והתנצל, המחירים שלו מתחילים בכ4000 ש"ח אז לצערו אין לו איך לסייע לי.
* ביטוח מיקא הציעה לי 2260 ש"ח דרך "הכשרת היישוב", עם השתתפות 850/1500. הם עובדים גם עם "אליהו" אבל שם הפוליסה עלתה 3900 ש"ח גם כן. היא שאלה (כמו כולם) איפה קיבלתי הצעות יותר נמוכות ואמרתי לה שאצל "ענק" והיא מיד קפצה שאין לה בעיה להפסיד מכירה לכל אחד מהישירים אבל כדאי לי מאוד להזהר מ"ענק" ושות', לטענתה מכל הלקוחות שעוברים אליה הלקוחות שלהם מקללים הכי הרבה. למרות שאין לי סיבה להאמין לה יותר מדי (יש לה עמלה מהמכירה) אני אכן למדתי בגילי שאם קונים בזול משלמים ביוקר, וללכת על המותג הכי זול זה אולי לא הרעיון הכי מבריק.
חזרתי אל הסוכן, ונאמר לי שעצוב להם אבל הם מבינים ואין להם מה להציע לי באותה הזדמנות גם התגלה לי שכיוון שאני מחליף מצד ג' לצד א' אני חייב לעבור קודם שמאי, כי חברת כלל מסתכלת על מעבר כזה בעין עקומה. לא יעלה לי כסף, רק זמן מעצבן…
בקיצור חזרתי אל מיקא ומסרתי לה את הפרטים, נשאר לי רק לפקסס לה אישור על אי תביעות ישנות והיידה. אני מבוטח כבר מעכשיו. אפילו לא צריך לקנות מראש ביטוח על נהגים נוספים, רק להודיע מראש ובכלום כסף יוסיפו לי לשבוע פה או חודש שם עוד נהג (נדמה לי, גיא, שאתה לא עולה עוד שקל, אבל רונן יעלה עוד שקל או שניים לשבוע)
* לא כל חברות הביטוח נותנות הנחות לפי הצהרות על אי תביעה מחברות אחרות.
* לא כל החברות מרימות את גובה הפרמיה אם היו לי תאונות ושלילות (גם אם לא תבעתי).
* מיקא לא שיקללו את עיר המגורים למחיר הביטוח אבל אחרות כן – אבן יהודה יותר מסוכנת לרכבים פופולאריים מסתבר, ויש הפרש של מאות שקלים בביטוחי גנבות לעומת ת"א למשל. אולי כי זה ישוב לא צפוף וגם הקרבה למשולש לא מועילה.
נשאר לי רק לגלות אם הם נותנים שירות טוב כשקורה משהו, אבל אני כמובן מקווה שלעולם לא יצא לי לבדוק אותם… ואני מקווה שלפחות עזרתי למישהו עם המספרים האלו.
היום היה 24/7, יענו "עשרים וארבע שעות של שבעה ימים" שנבחר להיות יום ללא תאונות. את הבוקר פצחו בתאונה קטלנית בחברון והיו נדמה לי עוד כמה לאורך היום. שמתי לב לכמה תופעות מוזרות…
א. לא קרו לי אישית תאונות.
ב. הכביש היה יחסית יותר ריק היום.
ג. המנוע הרעיש לי הרבה פחות היום.
ד. המנוע סחב לי הרבה יותר טוב בעליות היום למרות ש…
ה. גם המזגן היה יותר חזק היום באוטו.
ו. האוטו היה יותר נקי.
ז. שמעו אותי יותר טוב בדיבורית.
ח. נעלמו לי 67 אלף ש"ח מחשבון הבנק.
ט. פתאום צפויות לי העלמויות נוספות של כ8000 ש"ח בשבועיים הקרובים.
י. חברים אומרים לי מזל טוב.
אין לי מסקנות ספיציפיות אם זה מדגם סטטיסטי קטן מדי, והאם את התופעות הנ"ל אפשר לייחס ל"יום בלי תאונות" או לעובדה שקניתי אימפרזה 2003 חביבה הבוקר, ועקב כך כתבתי את ההמחאה הכי גדולה בחיי, ובנוסף אני לראשונה בעלים של רכב מספיק יקר בשביל להצדיק (או אף להכריח) קנית ביטוח מקיף (זה חלק מסעיף ט'). מה אגיד לכם? רועדות לי קצת הקישקעס 🙂
