Wordcamp Israel '07 – הכי לייב שאני יכול…

עוד לא בדקתי בלוגים אחרים, אבל אני בטוח שהרבה שטרחו לבלוג בזמן אמיתי הקדימו אותי, אז אין לי מה לחדש הרבה, מלבד התמונות שצילמתי בכנס וורדקאמפ. אני מתנצל שידידנו פליקר החליט להפוך את הסדר הטמפורלי של התמונות, אין לי כוח למיין מחדש 42 תמונות, תחיו עם זה.

מה למדתי היום:

  • אני שמח שאין לי לאפטופ, אבל חבל ששכחתי להביא פנקס לרשום כמה הערות בצד…
  • יש הרבה נשים בעסק, מצוין! נשים לצערי לא נוטות להיות "ארלי אדופטרז" (שזה אולי מסביר את רווקותי, אבל זה לפוסט אחר?) אז זה אומר שבלוגינג עצמאי מגיע למיינסטרים?
  • אין לי שמץ של מושג כמה בלוג מיקצועי באמת מקדם את העסק, אבל לא ברור אם למישהו יש מושג.
  • חברות מרימות בלוגים בהיסוס כי תגובות לא מנומס למחוק ואז צריך להראות accountability, וזה יקר ולא נעים.
  • לורל נתנה כמה טיפים פשוטים אבל לא מובנים מאליהם
    • פוסטים מושקעים ו"מלאים" לא מעוררים תגובות. אם אתם רוצים תגובות הציגו 3/4 נושא ותנו לקוראים להמשיך משם.
    • אם אין לכם משהו חדש לספר לקוראים, לפחות הפתיעו אותם באיך שאתם מספרים את זה.
    • התמדה זה חשוב וגם "מנהגים קבועים". למשל פוסט תמונות של יום רביעי או פוסט סיכום הענף שאותו אתם מסקרים ביום שישי, וכדומה. אני חושב שבהחלט יש לי כמה רעיונות ליישם כאן.
    • ישנם כמה וכמה סקריפטים לגריזמונקי ששווה להכיר, ספיציפיים לניהול וורדפרס ואקיסמט.
  • לאט לאט יצטברו בלינק הזה התכנים מהכנס, חבל שזה כרגע נראה טיפה שבור (וארוך כי משום מה הוכנס כאן טקסט ארוך של קלינגר במקום לינק)

אני נהניתי והחכמתי. יש לי הרבה מה לעשות אופטימיזציה לוורדפרס, לתבנית שלי ולהתקין עוד איזה פלאג או שניים (כאילו אין מספיק). כל הכבוד למי שהרים, שזה אם אינני טועה בעיקר חנית, אהוד וטל. היפ היפ הוריי! ויש מספיק על מה לדבר לדעתי בשביל מפגש חודשי ולא רק שנתי…

עדכון – עכשיו קראתי שאם אוסיף את התגית הנכונה, המאמר יופיע באתר המרכזי. המילה הסודית היא wordcamp2007israel, ילדים!

‏היתוך קר למפגרים » דברים שלמדתי בפתח תקווה‏

דברים שלמדתי עליהם בפתח תקווה:

הרשת האנטי-סוציאלית, קמפיין תחתונים למען שלום, דאמבלדור היה גיבור (אבל גם אומו), ויאגרה גורמת לפעמים להתחרשות ספונטאנית, "הרצחת וגם אכלת? אה, רק רצחת אז בסדר" ושממציא הDNA((כן, כתבתי "ממציא", זו בדיחה שכזו. חה.)) גזען. פעמיים.

ובקיצור, חביב ומומלץ…

מי אתה, אדולף?

יש איזה אדולף אחד שפתח אצלי יוזר בבלוג. פעמיים מחקתי אותו והוא בא פעם שלישית ועם אותו היוזר בדיוק. ספאמר עקשן? להרשם לבלוג שלי לא עוזר לו להחדיר לי ספאם, כי אקיזמט לא עושה הנחות… אז למה זה טוב לו? לא ברור לי. לחסום אותו? להתעלם? למי שרוצה לתת את דעתו ישירות, אדולף עונה לדואר ב – adolfodaine77@gmail.com

כמה שירים אפשר כבר לכתוב על אמריקה (אמר המשורר בעוד שיר על אמריקה)

קשקושים על תוכן, קישורים, וקשרים

אני מאוד משועשע מזה שיש כמה בלוגרים שם בחוץ שעוד מתעסקים בכלל בזה. חנית (דק"ר) התחילה מבלוג אישי ומדי פעם הפניה לתגלית WP חמודה והיום הבלוג שלה עבד רק לעניני טכנולוגיה ובלוגינג. כבר בקושי רואים משהו אישי בבלוג. אחרים גם הם עוסקים המון באופטימיזציות ומראה וSEO ומשמעות הבלוגוספירה חברתית ואחרת, ויאדה ויאדה… זה מרתק אותי לכמה דקות בחודש, פוסט אצל כרמל 'ד"ר בלוג' ויסמן או משהו קטן אחר, אבל כמה אפשר לעסוק רק בסטטיסטיקות או פוסטים על ההתעסקות בסטטיסטיקות?! לא בשביל זה אני מנוי לפוסטים של שכני בבלוגוספירה. אני רוצה לשמוע על הרפתקאות בחו"ל או המלצות על אירועים או קטעים חביבים מהחיים, או שירים… למה אני מרגיש בודד בציון שלא בודק את הסטטיסטיקות יותר משלוש פעמים בשנה? אני היחידי שמעניינות אותו תגובות ענייניות בבלוג יותר מאשר סטטיסטיקה של קוראים?

אין לי מושג מה זה אומר שהפייג'ראנק "זולג", אני לא מעונין לדעת אפילו מה עושה nofollow, התייאשתי מלהשתמש בסקין מגניב והלכתי על קריא ואני לא חוסם את גוגל בrobots.txt שלי, זה כל הSEO שמעניין אותי לעשות. אני רוצה קוראים, כאלו שמעניין לקשקש איתם ומגיבים מדי פעם. בשביל זה אני מוודא שיש להם RSS עובד ואפשרות להרשם במייל לכל פיפס שבא להם. מספיק עם זה אנשים, אולי נחזור לתוכן ולא מטא-מטא-תוכן-על-הצורה-של-התוכן?

הפוסט ה303

לא יודע איך פיספסתי, אבל לפני יומיים עבר כאן הפוסט ה300 ולא שמתי לב. גם אחת מ1805 התמונות שצילמתי בסקוטלנד הייתה הפריים ה10,000 של המצלמה שלי. אני לא מאמין במיסטיות של מספרים עגולים ובקושי חוגג ימי הולדת, אבל למי שאוהב מספרים עגולים… אז זו מעין בלוגולדת שכזו 🙂

הבאנו שאאאאלום עליכם…..

זוועה. מה אני אגיד לכם.
לנחות בישראל ב2 בבוקר ולקבל מכת 24 צלזיוס ולחות בלתי ניזבלת. מי מת?

סתם, אני ישראלי וחייבים להתלונן מדי פעם, ואני בדפיציט. שבועיים שאני מסתובב עם חיוך מכאיב על השפתיים וכמעט לא מוצא על מה להתלונן. רבותי וגבירותי, הייתה לי החופשה המושלמת! הטובה בחיי!

לי ולגיא נראה שיש סינכרון מושלם בדיעותינו על מה רצוי ולא רצוי בכזו חופשה. בלענו הרבה טבע ולא טרחנו להכנס אפילו לטירה אחת. פגשנו אנשים מדהימים ובהינו בבחורות מדהימות. ראינו בעלי חיים חמודים וגילינו דרכים שיצאו מהסרטים.

סקוטלנד, ידידי , היא המדינה הנכונה בזמן הנכון. מלבד העברית שביננו לא ראינו ישראלי אחד לשבועיים, ובטיולים מהסוג הזה זה פלוס. בשבועות הקרובים אני וגיא נספר לכם הרפתקאות של טעימות יוצאות דופן, על אוכל טוב במדינה שאמרו לנו שאין מה לאכול בה, על מקומות שהגענו אליהם במזל, על טיולים והליכה לאיבוד ביער, על נהיגה בצד ההפוך וברזי מים מוזרים, על תקנים שנקבעו לטיול, מסקנות שהוסקו וחוקיות שנתגלתה פה ושם, על מבטים שננעצו בנו בבארים שונים, על מה שקרה לטעם שלי בויסקי ומה קרה לטעם של גיא, על יותר מדי בקבוקים ומה קרה במכס, על הציפורים, הארנבות והפרות השעירות, על הכבשים ועל הבחורות שגיא רצה לקחת למיטה (ואיך גיא בסוף לא התאפק וגם לקח בסוף אחת למיטה. כבשה, זאת אומרת).

ראשית אני צריך לנוח, למיין כ1500-1600 תמונות, ולהתחיל לתמלל לכם את כל הזכרונות. זה יבוא במנות קטנות, בשביל הכיף 🙂

סוכות שמייח!