אמונה בנסתר כגעגועי ילדות

חשבתי שהפוסט הקודם יסכם את הנושא אבל נראה שהוא מאוד פופולארי, אז אני נותן לו במה בכל זאת (אם אני ארגיש שזה משתלט לי על הבלוג, אני אפסיק :-))

יעצו לי להקפיד לפתוח פוסטים בסיכום טענותי, אז כאן אפרוס טענותי לקורלציה בין התבגרות רגשית של בן אנוש ובין המעבר מעולם שתלוי באמונות טפלות לעולם נאור יותר (לתפיסתי). בפוסט הזה אני נוגע בכמה נקודות שאולי יהיו טיפה בוטות לאנשים מאמינים, אם יש כאלו בקהל, אתם לא חייבים להמשיך, יש פוסטים אחרים בבלוג. מי שהיה פה שותף לדיוני המטא בפיסיקה ומטא-פיסיקה, על הטבעי והעל-טבעי, יכול לדלג למטה כדי להגיע לפואנטה של הפוסט הזה.

למי שלא קורא את הדיונים בתגובות בבלוג, יש דיון עז ומתמשך. שני פוסטים כאן כבר שברו מזמן את כל שיאי התגובות בבלוג אצלי (פוסט על סכנות הרפואה האלטרנטיבית ועוד פוסט על מדע ואמונה), ובמקביל גייס חץ את קוראיו הקבועים ל דיון אצלו בפוסט תגובה, שנראה לי שובר גם אצלו שיאים במספר ואורך התגובות.

למי מקוראי שלא קורא אצל חץ, אני אביא פה את תמצית סוף הדיון שלי שם עם קורא בשם יניב, שנראה לי שאינו בקיא במיוחד במדע וטכנולוגיה מודרנית, ומנסה לשכנע אותי עד לרגעים אלו שאין המצאה שבאה אל מוחינו ללא עזרת עולם הנסתר (קריא אלוהות או מלאכים וכולי) ובעיני זו גישה שמצמצמת את גדולת המין האנושי והמוח המופלא שהתפתח לו בין האוזניים. כשניסיתי להראות לו שרגשות, דמיון ומחשבות הם ארציים ולחלוטין ואין שם שום עזרה מבחוץ. הראיה שהוא שולף לי? " הרי אם היית רק גשמיות, היית עושה צילום רנטגן ומכיר את עצמך לא?"

אז הבאתי לו צלם רנטגן…

יניב, אולי בעידוד קל של חץ, גם ניסה לשכנע אותי שאני לא מנסה להבין ולקבל את עולם הנסתר בגלל פחד, כש אני אומר להם שזה בגלל הבנה ברורה שאין שם קצה של אמת:

לגבי " הפחד ממה שמעבר" – זה לא פחד, זו הבנה. הבנה שאין מעבר, כי ההסבר לכל התופעות שאנשים קוראים להן “מעבר” יש להן הסבר גשמי מוצק, לפעמים אפילו פשוט. המין האנושי התפתח שנים עם פחד מהלא נודע במקום לחבק אותו, להחליף את הפחד בסקרנות וחקרנות. עברנו את הימים החשוכים של “במופלא ממך אל תחקור”, כי הכל בר מחקר והכל ראוי לשאלות וספקנות, רק כך מוצאים הסברים ומתקדמים. אלוהים ועולם הרוח הם מילים גדולות שאנשים ממציאים לעצמם כדי לא לפחד. הם משלים את עצמם לחשוב שיש איזה אבא טוב שמגן עלינו גם כשאנחנו גדולים. זה בסדר לגדול ולהבין שאין אליהו הנביא ואין סנטה קלאוס, אבל להפסיק להאמין באגדות האלוהים והמלאכים? זה לא? זה בעיני ילדותי באותה המידה, להתפס לשמיכה והמוצץ. יש הסברים יותר בוגרים, ענייניים, מעניינים והגיוניים לעולם.

לבסוף אחת מתשובתי האחרונות שם (עם כמה שיפצורים קלים):

כל הטכנולוגיות האלו (fMRI), הן המצאות של אנשים בתוך מוחם שלהם, לא שום עולם נסתר ועזרה מחוצנים. אם תגיד לי שזה נעשה בעזרת גורמים על טבעיים, הרי שזה בעיני זלזול בדבר המופלא שנקרא המוח האנושי, ואתה אומר בעצם שאנחנו גוש בשר פסיבי שלא מסוגל להגיע להישגים בלי ישויות דמיוניות כמו אלים ומלאכים.

המידע הזה נסמך על גילויי עבר בטכנלוגיה ומדע ושכלול שלהם, דור בונה על דור, מדע בונה על ידע, כמו שאמר פעם ניוטון: “If I have seen further it is only by standing on the shoulders of giants.” וכוונתו שהחידושים שהביא למדע לא היו אפשריים אם לא היה לו את כל עושר הידע הקיים להבין ולהסתמך עליו. קידמה דורשת כמויות ידע והבנה, ואני בעד הפצת ידע. אני מאוד לא מקבל ולא תומך ברעיונות של ידע נסתר, שמור לבעלי סוד, שאיננו מופץ לכלל הקהל כי “הם לא יבינו” או “הם ישתגעו אם הם היו יודעים”. לרב אלו התירוצים שאופפים רמאויות או רעיונות שנולדו במוח של פרנואיד שמרגיש חשוף מדי והמציא לעצמו עולם שלם פנימי עשיר שאין לו קשר למציאות - ראה כדוגמא מפורסמת את סיפור חייו המוזר ומורשתו של ל. רון האברד, אדם שחלק מהאנשים רואים כנביא ועשו בשמו דברים נוראיים (כולל מספר מקרי מוות שלא פוענחו עד היום) אבל רבים אחרים יודעים שהיה בעל מחלות נפש קשות.

המוח האנושי הוא דבר מופלא. מה שמבדיל אותנו מבני דודינו הפרימאטים האחרים היא אונת המוח הקדמית המוגדלת, שמאפשרת לנו לדמיין ולתכנן קדימה. אנחנו יכולים לדמיין כלים, לדמיין ריחות וטעמים שלא טעמנו, זה כלי מאוד חזק, הוא עזר לאבותינו להמציא שיטות משופרות לצייד, להכין כלים, להשתמש בגלגלים, לשלוט בצורה שבה עולם הצומח עושה את מה שהוא עושה (חקלאות), בשלב כלשהוא (כנראה 40K-60K שנה) להשתמש בקולות שיכולנו להוציא מהפה כדי להעביר אחד לשני רעיונות מורכבים ומופשטים, ולבסוף לפני כ-10K שנה גם לצייר אותם על קלפים, חרסים ואבנים במובן של מילים וצלילים, ולא רק צורות של חיות. כל זה לקח הרבה מאוד זמן והרווחנו את זה בזיעת אפנו ובעזרת אותה האונה הקדמית המוגדלת. אם אלו היו חוצנים ומלאכים אז הם לקחו את הזמן שלה יותר מדי ב"איזי", ועזרו לנו מאוד לאט, השמוקים. לא, לא היתה כאן שום עזרה מבחוץ ושום ידע זר, הכל ממוחותינו הנפלאים! הפסק לספר לעצמך שאתה גוזל בקן שמאכילים אותו כשהוא צורח - קום ופרוש כנפיים, לעזאזל.

שום אלוהים, מלאכים, חייזרים וגמדים לא יבואו!

האכזבה והתסכול שלי נובעים מכך שלדעתי ולדעת רבים אחרים (ראו סרטון מימין) המחשבה המקובעת במסורת (מוסדות הדת בעיקר, אבל גם מערכות החינוך הנפוצות לוקות בזה), מדכאות את היצירה והמקוריות, ומעכבות את המין האנושי. אני קורא את התגובות המוקצנות של שי מכנס, מזדהה איתן אבל תוהה אם זו הצורה הנכונה. גם אני הייתי פעם “השוטר הרע”, ובדיונים שהיו כאן לאחרונה הוא נכנס לנעלים האלו ואני קצת ניסיתי להיות השוטר הטוב, אבל עדיין, אנחנו באים בגישה משטרתית. האם זה נכון?

התסכול שלי מובן, אבל אני צריך להשתפר בצורה שבה אני מביע אותו. כשאני עונה לאנשים בצורה כזו, אני מודה, האגרסיביות הקלה באה מהרגש המכשיל ולא מהמוח. הרי כאן אני גם עושה משהו לא יפה ולא רגיש, אני מנסה לקחת לאדם את משענת האמונה שלו, את הקב שעליו הוא סומך ועליו הוא נשען. אבל אז אני מזכיר לעצמי שאותו אדם הוא בסה"כ מישהו שבחר להשארבשיחה איתי הלוך וחזור במשך יותר משבוע. בסופו של דבר כל גוזל נבעט מהקן, כל ילד צריך ללכת בוקר אחד לבד לבית הספר או לנסוע על אוטובוס אגד כלשהוא בלי מבוגר. זה מפחיד, אולי טראומטי (במיוחד אם לקחת בטעות את האוטובוס של הכיוון הלא נכון גבלל שהתחנה המרכזית גדולה ומבלבלת), אבל זה צעד שחייבים לעשות. כמו שאמרו הרבה אנשים בהיסטוריה - האמונות האלו מעכבות את המין האנושי מלהתקדם.

הפסקנו להאמין שאליהו הנביא יבוא לשתות מהכוס בליל הסדר, הנוצרים מתבגרים ומפסיקים לשתות בקש את סיפור סנטה קלאוס, אז למה יהוה המגוכח הזה ממשיך לככב בראשם של אנשים בוגרים ואינטיליגנטים? למה אני צריך לגלות רגישות ליצור הדמויוני הזה? מי כאן התינוקות שנישבו? הכי גרוע: למה “ארון הספרים היהודי” - המכיל המון חוכמה, רגישות, אינטיליגנציה, חמלה ורעיונות מתקדמים על סובלנות ומוסר - לא נלמד כמעט בבתי הספר, ובמקומו מככבים חוקים איומים, ספק גזעניים, בספר החוקים של מדינת ישראל? רעיונות פונדמנטליסטיים ובלתי נאורים ממשיכים להכתיב את דרכה של מדינה שאמורה היתה להיות פלורליסטים ומתקדמת, דמוקרטית ושוויונית, שהוקמה ע"י עם שפעם ציפה מעצמו להיות אור לגויים, ובסוף הוא בעיקר חושך לבניו שלו.