לפי משרד הפנים יש בארץ בסביבות 1500 אנשים שעברו את גיל 100. הם מעריכים שרק 300 מהם עדיין בחיים והשאר שגיאות בירוקרטיות או נוכחים-נפקדים, מהסוג שממשיכים "להצביע לבחירות שנים אחרי מותם". הסבא שלי, שעד לפני שעתיים היה הצבר הכי זקן בארץ, הספיק לסגור 107 שנה בפורים האחרון, הספיק להצביע למפלגת העבודה בינואר, הספיק לנהל 50 שנה את האטליז הלא-כשר הכי מפורסם בירושלים, מתוך 75 שנות קריירה כקצב מאחורי הדוכן. הוא הספיק להתאלמן, לעבוד בשביל הצבא הבריטי, לשרת בהגנה ולפי אגדה לא מאוששת אחת, גם להרוויח כמה פרוטות כנער שליח של בית המשפט המחוזי העותמני. חתיכת הסטוריה שהיום סיפורה הגיע לסיומו.
שני לינקים למי שרוצה לקרוא עוד:
משה קרנצדורף חוגג 103, כתבה של יואב אבן בערוץ 2.
פוסט שלי משנה לפני, יום הולדת 102.
לצערי השבועות האחרונים לא עברו קל, והיו כמה ארועים מטרידים בבתי החולים בהם נאלץ להעביר את ימיו האחרונים. אמא שלי חושבת לכתוב פה פוסט ולו כדי להתריע על הבעיות האלו למי שיעבור אותן ביום מן הימים. במקום אחד זה היה צוות נהדר אבל חברת ניקיון איומה, במקום אחר אטימות של דיאטנית ורופא שהתעלמו מהתיק הרפואי והתגובות של המטופל שלהם, וזה כנראה קיצר את חייו בימים או שבועות. מלבד זה אפשר להגיד בהחלט שזה היה בשיבה טובה.
תנחומיי לך ולמשפחה
https://www.facebook.com/yadine/posts/131758327007314
תודה רבה!
שלום עירא,
אנחנו לא מכירים אבל פעם בכמה זמן אני נכנס לבלוג שלך. נכנסתי היום אחרי הרבה זמן, וקראתי וזה הזכיר לי שחיים ברעם כתב ב"כל העיר" על סבך אחרי פטירתו.
תנחומיי
תודה, אני באמת אצרף לבלוג את סריקת הטור בקרוב. מכל הטורים שכתבו עליו בסופ"ש, זה של חיים ברעם היה הכי נוגע. הרבה עיתונאים הרי הכירו אותו אישית מהשכונה או מטעמון.