מה שאתם לא רואים לא יכול לפגוע בכם (בינתיים)

ביום שישי התקשר חבר לשאול אותי אם אני בסדר. הוא דאג שמא הייתי במגדלי עזריאלי בעת הפיצוץ (שעד אותו הרגע לא שמעתי עליו). מסתבר שדוכן השווארמה שבו אני סועד לפחות פעם-פעמיים בשבוע נמחק בפיצוץ גז, ואני מקווה ששמעתי נכון ולא היו נפגעים.

עזריאלי בנין מודרני, עוד מעט בן 10, יש בו הרבה אמצעי בטיחות כמו זוג פירים של מדרגות חירום וכיוצא בהללו, אבל מה לעשות שאין איך לעמוד מול הטמטום האנושי. הפירים האלו הרבה פעמים משמשים את המסעדות בבסיס המגדל העגול כחניה לעגלות מצרכים מטונפות שחוסמות את המעברים ולרוב יש שם ריח מעורב של מזון מקולקל (ולפעמים עגבניות קווצ'ות מרוחות על הרצפה מחכות לאירוע חירום שיגרום לקהל להחליק שם). בנוסף ביציאה מהמדרגות בקומות החניון יוצאים לתוך מסדרון בלתי מאוורר עם ריח עובש חזק באוויר שלדעתי לא התחלף כבר עשר שנים. מעניין אם יש שם כל מיני נבגים מדליקים באוויר כמו שב"האוס" תמיד הולכים לחפש בבית החולה.

ובקצרה אם קרה ונקלעת לאירוע חירום ואת צריכה לברוח למדרגות החירום בעזריאלי, נסי להגיע לאחד מגרמי המדרגות שאינו במגדל העגול. שם תיתקלי במכשלות, חומרים חלקים על המדרגות ולבסוף מתקפת נבגים על דרכי הנשימה. האם יש כאן טיוח? זה אפילו יותר יפה. כשהגעתי היום לקומת האוכל של הפיצוץ שרר עדיין בכל הקומה ריח שרוף של מאפייה ששרפה הרגע חצי טון לחם, ודוכן השווארמה היה כלא היה. קיר של גבס לבן הסתיר את מה שהיה שם פעם, בלי "סליחה תקלה" או "בקרוב יפתח", אלא פשוט קיר גבס לבן שכאילו תמיד היה שם. הצחיק אותי קצת כי זה הזכיר לי את ההתאיינות של אנשים ב"1984" ומחיקתם מהזיכרון ע"י שכתוב ההיסטוריה. אנחנו מקבלים אחת לחודש מכתבים מהנהלת המגדלים על מבצעי מכירות בקניון ועל תרגילי בטיחות וכדומה, המפתיע הוא שאף אחד לא כתב לנו מילה בינתיים על הארוע. מעניין לאיפה זה יתפתח.

11 תגובות בנושא “מה שאתם לא רואים לא יכול לפגוע בכם (בינתיים)”

  1. תגיד, אולי יש תקווה מעכשיו שכשעזריאלי ייפול ע"י איזו ציפור אוורירית, הוא יוחלף בעצמו בקיר גבס…? אתה חושב שמישהו יבחין…?
    אני פשוט שוקל להחליף גם את עצמי באיזה קיר כזה…

  2. סתם הזכיר לי כמה מבתי הקולנוע בעיר. אתה נכנס לאולם יפה, שיש, מרבדים, אורות… אתה יוצא מהסרט ודוחפים אותך למסדרון מעופש שמגיע בדיוק לחדר האשפה של הבנין.

  3. מצאת לך… סינמה שיטי (שאני קורא לו גם "קולנוע תנובה) יש בו שני אולמות טובים ו19 איומים. יצא לי להנות מסרט אחד (באולם 2 או 3, לא זוכר, בצפון הבנין, אולם ענק ונוח) ויצא לי לקלל לפחות 9 או 10 פעמים שונות כשחברים גררו אותי לכמה מאולמות ההקרנה האחרים שבו, שם הסרט מוקרן על מסך קטן מדי או באיכות סאונד בזויה, או ששומעים את הסרט האחר מעבר לקיר, ובד"כ הכסאות דופקים את הגב. החוויה הכי גרועה היתה מטריקס השני שטרחנו לשלם עליו את המחיר השערוריתי של 45 ש"ח בשביל הכבוד של לצפות בו באולם היענו-איימקס שלהם, הזווית דפקה לי את הצוואר, התמונה הייתה מעוותת בצורת פרפר (בעיה אופטית של תכנון מסך לקוי), האקוסטיקה העבירה לאוזני כל לחשוש שהיה אפילו בצד השני של האולם ממני, והכי משגע היה שמערכת הסראונד שלהם קפצה כל הזמן למונו וחזרה. אני לא יודע אם יצא לכם להרגיש את החוויה הפסיכו-אקוסטית הזו, שצלילים ודיבור של אנשים שנמצאים לפניכם ומוזיקה בצדדים ופיצוצים שממשיכים לרעום ולהתגלגל בהד מאחוריכם לפתע נטרקים כולם כאילו לתוך הגולגולת שלכם לכמה שניות ושוב מתפזרים על החלל שמסביב ושוב נטרקים לתוך הגולגולת. לא צריך יותר מ10 חזרות של זה ב5 דקות כדי לחטוף כאב ראש אדיר, אבל זה קרה כמה עשרות טובות של פעמים לאורך כל הסרט.

    10-12 סרטים ראיתי שם, כבר אחרי הפעם השניה התחלתי להטיל ווטואים ובכל זאת נגררתי עם חברים לשם לעוד צ'אנס ועוד צ'אנס אבל הקוטג' של תנובה הוא המומחיות שלה, ולא קולנועים. כל פעם שהלכתי פשוט חטפתי את הג'ננה, חוץ מאותה פעם באחד האולמות הגדולים כמו שאמרתי. מעבר לזה – לא רוצה להגיע למסחטת הכספים הזו.

    אם כבר, רב חן שבעת הכוכבים אולם אחד הוא מבין החביבים עלי בארץ ועכשיו היס-פלאנט נותן פייט לא רע עם סאונד לעניין, מסך ענק ואולי בעיקר – כסאות נוחים למדי ומדורגים כראויבצורה שאין איך שתסתיר למישהוא.

    לבסוף היו לי חוויות טובות וטובות פחות עם הרב חן בארנה – חלק מהאולמות מושקעים וחלקם איומים, ואתה לא יודע על מי מהם תיפול…

  4. הא. מזכיר לי סצנה בסרט "ברזיל" (שלא אהבתי). הם נמצאים במסעדה ויש פיגוע באותה מסעדה. אז מהר מאוד שמים פרגוד שמפריד את איזור הפיגוע משאר הסועדים, כדי שהם יוכלו להמשיך לאכול בנחת.

  5. רב חן שבעת הכוכבים, ואחיו בארנה באמת לא נראים לי באותה ליגה כמו אולמות אחרים שהוזכרו כאן. נכון – הם לא זורקים אותך לחדר האשפה, אבל כמעט, ואהבתי את מבחר השתיה שלהם במזנון – קולה או דיאט קולה, ואסור להכניס אוכל מבחוץ.

    אמנם לא היו לי חוויות מזוויעות כמו שלך בסינמה סיטי, אבל בכל מקרה מאוד חשוב לי החוויה ההקפית של ללכת לסרט – מעבר לסרט עצמו, ובזה רב-חן נכשלים.

  6. אני זוכר את אחת הפעמים שחזרתי מהצבא בזמן המלחמה ויצא לי לבקר באחד הקניונים של חיפה – הלכתי לכיוון השירותים ובדרך ראיתי שהממ"ד פתוח. חשבתי שהנהלת הקניון דואגת למבקרים הספורים שלא מפחדים מהטילים (או יותר נכון לעובדים שכן מפחדים מהטילים, אבל יותר מפחדים שיפטרו אותם אם הם יעזו לא להופיע לעבודה בגלל הטילים). הצצתי פנימה וראיתי שהממ"ד משמש כמחסן לסחורה של אחת החנויות, אפילו בתקופת המלחמה.

להגיב על גיא לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *