×‘×™×•× ×©×™×©×™ התקשר חבר לש×ול ×ותי ×× ×× ×™ בסדר. ×”×•× ×“××’ ×©×ž× ×”×™×™×ª×™ במגדלי עזרי×לי בעת הפיצוץ (שעד ×ותו הרגע ×œ× ×©×ž×¢×ª×™ עליו). מסתבר שדוכן השוו×רמה שבו ×× ×™ סועד לפחות פע×-×¤×¢×ž×™×™× ×‘×©×‘×•×¢ × ×ž×—×§ בפיצוץ ×’×–, ו×× ×™ מקווה ששמעתי × ×›×•×Ÿ ×•×œ× ×”×™×• × ×¤×’×¢×™×.
עזרי×לי ×‘× ×™×Ÿ ×ž×•×“×¨× ×™, עוד מעט בן 10, יש בו הרבה ×מצעי בטיחות כמו זוג ×¤×™×¨×™× ×©×œ מדרגות ×—×™×¨×•× ×•×›×™×•×¦× ×‘×”×œ×œ×•, ×בל מה לעשות ש×ין ×יך לעמוד מול ×”×˜×ž×˜×•× ×”×× ×•×©×™. ×”×¤×™×¨×™× ×”×לו הרבה ×¤×¢×ž×™× ×ž×©×ž×©×™× ×ת המסעדות בבסיס המגדל העגול ×›×—× ×™×” לעגלות ×ž×¦×¨×›×™× ×ž×˜×•× ×¤×•×ª שחוסמות ×ת ×”×ž×¢×‘×¨×™× ×•×œ×¨×•×‘ יש ×©× ×¨×™×— מעורב של מזון מקולקל (×•×œ×¤×¢×ž×™× ×¢×’×‘× ×™×•×ª קווצ'ות מרוחות על הרצפה מחכות ל×ירוע ×—×™×¨×•× ×©×™×’×¨×•× ×œ×§×”×œ להחליק ש×). ×‘× ×•×¡×£ ביצי××” מהמדרגות בקומות ×”×—× ×™×•×Ÿ יוצ××™× ×œ×ª×•×š מסדרון בלתי מ×וורר ×¢× ×¨×™×— עובש חזק ב×וויר שלדעתי ×œ× ×”×ª×—×œ×£ כבר עשר ×©× ×™×. ×ž×¢× ×™×™×Ÿ ×× ×™×© ×©× ×›×œ ×ž×™× ×™ × ×‘×’×™× ×ž×“×œ×™×§×™× ×‘×וויר כמו שב"×”×וס" תמיד ×”×•×œ×›×™× ×œ×—×¤×© בבית החולה.
ובקצרה ×× ×§×¨×” ×•× ×§×œ×¢×ª ל×ירוע ×—×™×¨×•× ×•×ת צריכה לברוח למדרגות ×”×—×™×¨×•× ×‘×¢×–×¨×™×לי, × ×¡×™ להגיע ל×חד מגרמי המדרגות ש××™× ×• במגדל העגול. ×©× ×ª×™×ª×§×œ×™ במכשלות, ×—×•×ž×¨×™× ×—×œ×§×™× ×¢×œ המדרגות ולבסוף מתקפת × ×‘×’×™× ×¢×œ דרכי ×”× ×©×™×ž×”. ×”×× ×™×© ×›×ן טיוח? ×–×” ×פילו יותר יפה. כשהגעתי ×”×™×•× ×œ×§×•×ž×ª ×”×וכל של הפיצוץ שרר עדיין בכל הקומה ריח שרוף של מ×פייה ששרפה הרגע חצי טון לח×, ודוכן השוו×רמה ×”×™×” ×›×œ× ×”×™×”. קיר של גבס לבן הסתיר ×ת מה שהיה ×©× ×¤×¢×, בלי "סליחה תקלה" ×ו "בקרוב יפתח", ××œ× ×¤×©×•×˜ קיר גבס לבן שכ×ילו תמיד ×”×™×” ש×. הצחיק ×ותי קצת ×›×™ ×–×” הזכיר לי ×ת ההת××™×™× ×•×ª של ×× ×©×™× ×‘"1984" ×•×ž×—×™×§×ª× ×ž×”×–×™×›×¨×•×Ÿ ×¢"×™ שכתוב ההיסטוריה. ×× ×—× ×• ×ž×§×‘×œ×™× ×חת לחודש ×ž×›×ª×‘×™× ×ž×”× ×”×œ×ª ×”×ž×’×“×œ×™× ×¢×œ מבצעי מכירות ×‘×§× ×™×•×Ÿ ועל תרגילי בטיחות וכדומה, המפתיע ×”×•× ×©××£ ×חד ×œ× ×›×ª×‘ ×œ× ×• מילה ×‘×™× ×ª×™×™× ×¢×œ ×”×רוע. ×ž×¢× ×™×™×Ÿ ל×יפה ×–×” יתפתח.
תגיד, אולי יש תקווה מעכשיו שכשעזריאלי ייפול ע"י איזו ציפור אוורירית, הוא יוחלף בעצמו בקיר גבס…? אתה חושב שמישהו יבחין…?
אני פשוט שוקל להחליף גם את עצמי באיזה קיר כזה…
סתם הזכיר לי כמה מבתי הקולנוע בעיר. אתה נכנס לאולם יפה, שיש, מרבדים, אורות… אתה יוצא מהסרט ודוחפים אותך למסדרון מעופש שמגיע בדיוק לחדר האשפה של הבנין.
"תודה שקנית כרטיס במחיר מופקע, יאללה באאאאי!!!"
כן, זה אכן לא מי יודע מה נעים…
מסיבה זו בדיוק אני משתדל ללכת רק לקולנועים שמתייחסים ללקוח כמו בן אדםף לדוגמא: סינמה סיטי או יס פלאנט.
מצאת לך… סינמה שיטי (שאני קורא לו גם "קולנוע תנובה) יש בו שני אולמות טובים ו19 איומים. יצא לי להנות מסרט אחד (באולם 2 או 3, לא זוכר, בצפון הבנין, אולם ענק ונוח) ויצא לי לקלל לפחות 9 או 10 פעמים שונות כשחברים גררו אותי לכמה מאולמות ההקרנה האחרים שבו, שם הסרט מוקרן על מסך קטן מדי או באיכות סאונד בזויה, או ששומעים את הסרט האחר מעבר לקיר, ובד"כ הכסאות דופקים את הגב. החוויה הכי גרועה היתה מטריקס השני שטרחנו לשלם עליו את המחיר השערוריתי של 45 ש"ח בשביל הכבוד של לצפות בו באולם היענו-איימקס שלהם, הזווית דפקה לי את הצוואר, התמונה הייתה מעוותת בצורת פרפר (בעיה אופטית של תכנון מסך לקוי), האקוסטיקה העבירה לאוזני כל לחשוש שהיה אפילו בצד השני של האולם ממני, והכי משגע היה שמערכת הסראונד שלהם קפצה כל הזמן למונו וחזרה. אני לא יודע אם יצא לכם להרגיש את החוויה הפסיכו-אקוסטית הזו, שצלילים ודיבור של אנשים שנמצאים לפניכם ומוזיקה בצדדים ופיצוצים שממשיכים לרעום ולהתגלגל בהד מאחוריכם לפתע נטרקים כולם כאילו לתוך הגולגולת שלכם לכמה שניות ושוב מתפזרים על החלל שמסביב ושוב נטרקים לתוך הגולגולת. לא צריך יותר מ10 חזרות של זה ב5 דקות כדי לחטוף כאב ראש אדיר, אבל זה קרה כמה עשרות טובות של פעמים לאורך כל הסרט.
10-12 סרטים ראיתי שם, כבר אחרי הפעם השניה התחלתי להטיל ווטואים ובכל זאת נגררתי עם חברים לשם לעוד צ'אנס ועוד צ'אנס אבל הקוטג' של תנובה הוא המומחיות שלה, ולא קולנועים. כל פעם שהלכתי פשוט חטפתי את הג'ננה, חוץ מאותה פעם באחד האולמות הגדולים כמו שאמרתי. מעבר לזה – לא רוצה להגיע למסחטת הכספים הזו.
אם כבר, רב חן שבעת הכוכבים אולם אחד הוא מבין החביבים עלי בארץ ועכשיו היס-פלאנט נותן פייט לא רע עם סאונד לעניין, מסך ענק ואולי בעיקר – כסאות נוחים למדי ומדורגים כראויבצורה שאין איך שתסתיר למישהוא.
לבסוף היו לי חוויות טובות וטובות פחות עם הרב חן בארנה – חלק מהאולמות מושקעים וחלקם איומים, ואתה לא יודע על מי מהם תיפול…
הא. מזכיר לי סצנה בסרט "ברזיל" (שלא אהבתי). הם נמצאים במסעדה ויש פיגוע באותה מסעדה. אז מהר מאוד שמים פרגוד שמפריד את איזור הפיגוע משאר הסועדים, כדי שהם יוכלו להמשיך לאכול בנחת.
וואלה!!!!!! איך שכחתי!?
אני חייב לראות את הסרט הזה שוב…
רב חן שבעת הכוכבים, ואחיו בארנה באמת לא נראים לי באותה ליגה כמו אולמות אחרים שהוזכרו כאן. נכון – הם לא זורקים אותך לחדר האשפה, אבל כמעט, ואהבתי את מבחר השתיה שלהם במזנון – קולה או דיאט קולה, ואסור להכניס אוכל מבחוץ.
אמנם לא היו לי חוויות מזוויעות כמו שלך בסינמה סיטי, אבל בכל מקרה מאוד חשוב לי החוויה ההקפית של ללכת לסרט – מעבר לסרט עצמו, ובזה רב-חן נכשלים.
דווקא היציאה מהארנה כן מלוכלכת ומסריחה למדי, אם כבר התייחסנו 🙂
רק תזמין, אח שלו. האלכוהול עליך…
אני זוכר את אחת הפעמים שחזרתי מהצבא בזמן המלחמה ויצא לי לבקר באחד הקניונים של חיפה – הלכתי לכיוון השירותים ובדרך ראיתי שהממ"ד פתוח. חשבתי שהנהלת הקניון דואגת למבקרים הספורים שלא מפחדים מהטילים (או יותר נכון לעובדים שכן מפחדים מהטילים, אבל יותר מפחדים שיפטרו אותם אם הם יעזו לא להופיע לעבודה בגלל הטילים). הצצתי פנימה וראיתי שהממ"ד משמש כמחסן לסחורה של אחת החנויות, אפילו בתקופת המלחמה.