Three Wood של אאוכנטושאן, הסקוטים בטח מבטאים את זה אוחצ'ן. אתמול יצא לי לטעום בנורמה-ג'ין את הגרסה הזו, המיושנת שלוש פעמים שלהם. לטעום ויסקי בפעם הראשונה ולא מהמאלט ה"רגיל" שלהם זה תמיד קונפליקט בעיני… מעניין אותי לטעום מה היה שם לפני כל הפינישים. לפעמים מגלים משהו שונה למדי ממה שעושות החביות. למשל גלנמוראנג'י, שיש לי את "מרתף 13" שלהם ואת ה"טרדישיונל" חוזק חבית, אאל"ט לא מסוננים שניהם, ולא ממותקים בקרמל או כל טריקים אחרים. זה הדראם הנקי. הטעם שלהם כ"כ רחוק מכל הפינישים עם מדירה, פורט ושרי (את אלו יצא לי לטעום), שברור שהחביות עושות המון.
היצירה הספיציפית הזו מתחילה עם חבית ברבן רגילה, מוסיפה חבית מאיילה (שזה הצחיק אותי קצת – ויסקי לואולאנד מנסה לרכב טיפה על הטעם המפורסם של האיים המעושנים) ולבסוף חבית יין אורוסו מתוק של חימנז. באופן מפתיע דווקא יוצא טוב! הייתי בטוח שהמיש-מש הזה עלול לדפוק פה משהו (למשל האכזבה האיומה שהייתה לי מלגאוולין דיסטילרז אדישן שעבר יישון בחביות חימנז דומות). מדובר בדראם קטיפתי, כמעט חמאתי. באף קצת חמאה, אגסים (שי אמר "וורתר אורגינל" אבל אני חושב שבצחוק) וטופי, צבע קשה לשפוט בתאורת פאב אבל היה חום עמוק ויפה כצפוי מפיניש בחבית יין אדום מחוזק. בפה רך וכמעט ללא עשן, אם היה רמז לטעם ים מאיילה הוא נבלע בתוך פירותיות נעימה עם עומק מפתיע, עוד מהאגסים, אפרסק, ורמז למשהו מתקתק כמו פורט. בסה"כ לואולאנד משובח ומשודרג בצורות לא רעות. מזכיר אולי טיפה את הקראגנמור דאבל-ווד אם זכרוני לא בוגד בי. הייתי בהחלט קונה בקבוק למדף אם הייתי נתקל בו… אבל אני שמח באוסף הנוכחי. כרגע מדף הסינגלים מאיים להטמוטט (סתאאאם!) מכמות הבקבוקים (11 ועוד לגאוולין ספייר בארון), ובשבוע הבא יצטרף אליו אובן 14. יאי!
לטעימה בפעם הבאה שאני בנורמה – בלנד "ששת האיים". אני לא מאד סקרן, זה נשמע יותר כמו טריק שיווקי, אבל פעם אחת לנסות, לא נורא…
נשמע מעניין, והייתי שמח לנסות אותו. הבעיה שנראה לי שזה משקה נדיר. אין אותו ב-Temple bar (ודווקא להם יש המון משקאות.
המון משקאות כן, אבל מעט מאוד סינגל מאלטים, רק טיפה יותר מ"המינימום ההכרחי". חצי מהם יש לי בבית 🙂
אצל הנורמה-ג'ין יש 160 בקבוקים שונים של ויסקי, ידידי. אאל"ט למעלה ממאה מהם סינגל מאלטים סקוטיים, והשאר בלנדים, אמריקנים, קנדיים, יפניים, איריים וכדומה. לא פלא שיש להם גם דברים פחות נפוצים 🙂
יש להם גם המצאות חביבות אחרות – שיפודי "אברם" גרנטס ברוטב ויסקי כמובן, קרפצ'יו סינטה בג'ים בים ועוד כמה מנות עם ויסקי או בירה, ואת רוב המנות הראשונות מלוות לחמניות מבצק בירה על בסיס בימיש, הסטאוט היחידי חוץ מגינס שאהבתי עד היום. מאוד מומלץ גם לטעום את הנקניקיות הנהדרות תוצרת הבית שלהם, פיקורינו ובשר מתובל בצורה מפתיעה, מאוד נחמד. רק בעיה אחת יש – הם מעבירים את המטבח ומגדילים את המקום, אז לשבוע-שבועיים הבאים חלק מהתפריט (צלעות, פסטות) לא זמין, אבל לשימחתי אין שום ביה עם הבירות והויסקי, האספקה לא עוצרת בגלל פרטים קטנים כאלו…
ה-3 WOOD זכה במדליית זהב ב- International wine and spirit 2006.
לצערי עד שהגעתי לדוכן שלהם כבר לא נשאר ממנו.
מה זה קראגנמור דאבל ווד? בטוח שלא התבלבלת עם הבלויני דאבל ווד?
ואתה יכול לפרסם מה יש לך על המדף?
התכוונתי Double Matured אל תהיה כזה צייקן 🙂
נדמה לי שכתבתי פעם מה על המדף אבל שיהיה…
גלנמורנג'י: אחד טרדישונאל C/S, אחד מרתף 13 ואחד פורט
ארדבג: אחד 10 ואחד 1977 אדישן (איילה טוענת שהוא 17 שנה)
לגאוולין 16 – אחד הפייבוריטים שלי
באומור מארינר (12 אאל"ט, מתעצל לקום לבדוק) – תמונת הרקע שלי בבלוג כרגע.
לפרואייג קוורטר-קאסק
טליסקר
גלן-אורד 12
מקאלן 10 C/S
ובשבוע הבא יהיה אובן 14 אינשאללה.
האושטנ…(שקר-כלשהו) נשמע אחלה ויסקי.
לא זוכר איפה, אבל קראתי ביקורת די קוטלת על ששת האיים.
אוחצ'ן בשבילך.
ולגבי השישה איים אני לא מופתע. לא מצויינים אפילו שמות המאלטים על הבקבוק. אם אתה כבר מוכן לספר שערבבת שם כבול, תן כבוד וספר מי הם המאלטים. איזהשהוא דג מסריח פה כנראה מהראש 🙂 לכן כתבתי (עוד לפני שחיפשתי ביקורת) שמראש הוא לא נראה לי משהו שיעלה אצלי על המדף.
אוקיי נפל האסימון.
קראגנמור דאבל מצ'ורד דיסטילרס אדישן 1992.
יש בקבוק בדיספליי במסעדה.
מאלט מעולה!