על הזכות לזהות עמומה

לקוראי הותיקים אין פה כל חדש. אני רק מרכז לפוסט אחד את סיפור תמונת רשיון הנהיגה שלי בעקבות הפוסט של עידוק מהיום, כשגיליתי שקצת קשה למצוא את הפוסט המקורי עם הסרטון.

כולנו עושים טעויות מחוסר ידיעה. אני מודה שבפעם האחרונה שהארכתי את הויזה לארה"ב (שנת 2000 אני חושב), למרות היסוס מעוצבן, נתתי לבסוף את טביעות אצבעותי (לא זוכר אם 4, 5 או כל 10 האצבעות) לשגרירות ארה"ב בתל אביב. הן נוספו למאגר שכבר רצות שמועות שבחלקו דלף כיוון שמשתפים אותו עם עשרות גורמי ממשלה אחרים (לא רק פדרליים), ומי יודע – אולי נוצל לרעה. זה היה לפני 15 שנה. אי שם לפני כ7 שנים, התחיל להופיע על המכ"ם שלי הנושא של זיהוי ביומטרי והצורך להתנגד לחקיקה שקודמה כקטר דיזל ע"י ח"כ שטרית. לפני 5 שנים עשיתי תרגילים מקוריים אחרים כדי להתחמק מהמאגר הביומטרי של משרד התחבורה, על כך הפוסט הזה. היום אני משתדל להיות אפילו יותר זהיר, ב"עידן פוסט סנואודן", כמו שמכנים אותו בתקשורת.

מזה כמעט 20 שנה התמונות של הרשיונות אינן תמונות מחנות צילום שקונים ומביאים בכיס, כידוע לכם, אלא רשימת מקומות מורשים של משרד הרישוי, חלקם בחניות צילום או אופטיקה, הפועלים תחת רשיון ופיקוח מופרט של חברות כגון מרמנת, אחד הספקים המעושרים. אם יש שירות מופרט, הקבלן הזה (ועוד כמה דומים לו) יעמדו מתחת לחלון המשרד הממשלתי עם כפפת בייסבול ויתפסו אותו. כך הם מפעילים היום את הקורסים לנהיגה מונעת, את עמדות הצילום לרשיון, עמדות הנפקת רשיונות ההנפקה הבינלאומיים (למשל בסניפים של איסתא) ואף את מערך בחינות התיאוריה, וזה רק במשרד התחבורה. למעשה אני לא יודע אם יש שירות של משרד התחבורה מול האזרח שמרמנת לא מעורבת בו היום או תחליף אותו בקרוב.

במסגרת ריכוז המידע של הפעילים נגד מאגר משרד הפנים גילינו שלא מעט ידיים ממששות את מאגר התמונות של משרד הרישוי. למשל, תמונת הרשיון קופצת מול עיני הפקיד במשרד הפנים כשתמסרו לו/לה את מספר הת"ז אם היא חדשה יותר מהתמונה של משרד הפנים. למעשה המאגר מוזכר מספר פעמים בניירת בלמ"סית של משרד ראש הממשלה בגאווה כדוגמא ראויה של איסוף מידע ביומטרי, לקראת ההקמה העתידית של מאגר לכלל האוכלוסיה. לא, משרד התחבורה מתעקש לציין שאין ולא היה שימוש ביומטרי בתמונות, למעשה הם נשבעים ביקר להם שהמאגר לא ביומטרי בעליל, למרות שבמסמכים מצוין שהתמונות באיכות ביומטרית. להדיוטות: תמונה באיכות ביומטרית משמעו שהצילום באיכות טובה לדגימה ביומטרית להשוואה עתידית. הפנים מוארים בצורה אחידה ולא בצל, המבט קדימה ולא בזווית, העיניים גלויות, והרזולוציה כמובן גבוהה. לא ברור אם יש הוראות מיוחדות לגבי לבוש או היעדרו. כל זה מאפשר למשל למרמנת לזהות שאתם אלו שהתייצבתם לשיעורי נהיגה מונעת ולמבחן שבסוף הקורס ולא מישהו בשמכם. כל מי שעבר כזה בשנים האחרונות אולי שם לב שמצלמים את פניו בכניסה לכיתות הלימוד של הקורס, אתם מוזמנים לעשות אחד ועוד אחד. משרד הפנים לא מפעיל פונקציות ביומטריות על המאגר אבל אולי מרמנת כן. המאגר אם כך בידי משרד התחבורה, אבל גם משרד הפנים וגם מרמנת וגם לך-תדע-מי, ולכן למשרד התחבורה אין באמת שליטה אם אחד הגורמים האחרים שקיבלו לידם עותק מפעילים עליו אלגוריתמים שכאלו. ליתר בטחון הם מפגינים פרצופים נפגעים מאוד כשרומזים להם על זה.

מעשה שהיה ב-2009. בעודנו נלחמים בחקיקה המחטפית של המאגר הביומטרי של משרד הפנים בכנסת, התקרב קץ תוקף רשיון הנהיגה שלי. כיוון שמראה משתנה (קרי, המידע הביומטרי מאבד את איכותו אם לא נדגם כל כמה שנים) נקראתי להצטלם מחדש. אם לא אצטלם – כך משרד הרישוי – אאבד את הרשיון ואת הזכות לחדש אותו. למעשה, אצטרך להוציא רשיון חדש כולל כל לימודי ומבחני הנהיגה שאמור לעבור תלמיד תיכון. את הבעיה החלטתי לתקוף בשני מסלולים. הראשון היה לשלוח בקשת חופש המידע לגבי טיבו של מאגר התמונות, השימוש בהם ולמי מותרת הגישה, תהליך שלקח יותר משנה וחצי ופורט בהרחבה פה בבלוג. השני היה להתנזר מגילוח, משל הייתי שמשון הגיבור, במשך מספר חודשים עד יום הצילום, כדי לטשטש מה שיותר פרטים בצילום או סתם לא להיות דומה לעצמי עד כמה שאפשר. ברור היה לי שאקט כזה לא באמת ימנע מהפקת פרמטרים ביומטריים מהתמונה אבל רציתי מחאה. התוצאה – עם מסגרת משקפיים אקראית אצל האופטיקאי (כולל תגי המחיר) שתסתיר את הגבות, פרצוף עקום במיוחד, פזילה בעיניים, לסת משוכה לשמאל וכל הא-סימטריות שהצלחתי לגייס בלי להכאיב לעצמי. קינחתי עם מחאת אורוול קטנה על המצח, הנה התוצאה:

רישיון בפיש-איי

אנשים חשבו ששאבתי השראה מהפסטפארי האוסטרי הזה, אבל האמת היא שאת הסיפור שלו הכרתי רק מאוחר יותר. מי שאולי קצת השפיעו היו הצמד חמד האלו. ניתן גם "לדפוק" את האלגוריתמים של זיהוי הפנים בשיטות של איפור משונה, אבל החלטתי לעצור בזה. למי שעוד לא ראה את התיעוד, שיהיה לכן בהנאה:

עוד על פרטיות בעידן המודרני, הציצו על ההרצאה הזו של עידוק, ויוטיוב כמובן מלא בעוד תופינים, גם מוזיקליים.

העיקר, כל עוד המאגר הניסיוני הזה אינו חובה (כרגע לפחות עד אפריל 2016 כמדומני) מומלץ לא להתנדב לתיעוד ביומטרי. התעקשו על תעודות מהסוג הישן. אנחנו מאוד בעד קדמה ותעודות חכמות, אבל המאגר הוא מסוכן, ועד שאפשר יהיה לקבל תעודות חכמות ללא מאגר, אל תסכימו ללחצים של משרד הפנים!

"אבל מה אם אני אזרח שומר חוק?"

אני מתנצל על הפוסט מוקדם יותר היום, ערן ורד עשה עבודה משובחת, אבל פרסמתי את הסרט לפני ששמתי לב שהוא עדיין פרטי. עם הצופים הסליחה, והנה הגרסא הסופית לגמרי של הסרט. (מילות מפתח כי אמרו לי שקשה למצוא את הפוסט: רישיון נהיגה, ביומטרי, משרד התחבורה)

ולענייננו.

אני שומע שוב ושוב את הטיעון הזה בעד המאגר. "אני אזרח שומר חוק אז אין לי ממה לפחד". אזרחים תמימים יקרים, אתם שכחתם פשוט שאתם כבר עכשיו בחברת מעקב. מפרסמים בארה"ב אוספים תיק עובדות התנהגויות על אנשים ואני מניח שבארץ נתחיל לראות דברים דומים. אם אתם קצת פעילים ברשת, כותבים בתפוז, מגיבים בYנט וכולי, איפשהוא כל המידע הזה נאסף ויום אחד אולי גם מוצלב (אם זה לא קורה כבר היום). היום כדי לפרסם לכם דברים יותר ממוקדים, מחר אולי כדי לחפש דפוסי התנהגות "מעניינים" למשטרה או כל גורם שיתחיל ללטוש עיניים לכל המידע הטעים הזה. הוספת עוד מאגרים ועוד מידע מצליב לא ישפר את המצב, זה רק יחזק את יכולת העוקבים לעקוב אחריכם, בתחילה כל מי שיש לו גישה חוקית למאגר ויום אחד אולי גם אנשים שלא היו אמורים להיות ברשימה.

הדמוקרטיה בישראל לא מובנת מאליה"אבל כאן יש לנו דמוקרטיה", "אנחנו סומכים על המדינה" – אומרים לי מכרים. מאשימים אותי בפחדנות או בהפצת קנוניות. אבל ראו מה רומז אהרון ברק בכתבה משמאל. מדינה כמו ישראל עוברת בימינו התקפה מאסיבית של פרטיות נדיפה ויותר בולטת המלחמה בחופש הביטוי, ומי אנחנו, אזובי קיר, שנסמוך על הדמוקרטיה כאשר ארה"ב עושה שטויות דומות לאזרחיה השכם והערב (במיוחד בעשור האחרון), בניגוד לחוקה הקדושה שלהם? לנו אין חוקה, אין גם חוק הגנה על חופש הביטוי, אנחנו מרבים לעבור על סעיפי אמנת זכויות האדם הבינלאומית שאנחנו חתומים עליה ולאחרונה גם קיבלנו הוכחה בולטת שישראל חושבת שביטחון המדינה מצדדיק פגיעה שרירותית בבטחון אישי של אזרחים. בארה"ב דנים עכשיו לאט לאט בשאלות של טביעות אצבע במקומות תעסוקה, דבר מאוד נפוץ בארץ, וכמובן הסיפור האחרון של ביה"ס המרגל בבתים. אני עדיין מחכה שהם יתעוררו למה שה-EFF מנסה להתריע כבר שנים, אולי זה יאיץ את המודעות בארץ. עד אז אזרחי ישראל ימשיכו להיות מסנוורים ממילים כמו "מדיניות בטחונית" ו"מלחמת אין-ברירה" ויסכימו לכל דרישה מגוחכת של השלטון.

"למה שירצו לחפש אותי?" – כי יש בזה כוח וכסף. חברות ביטוח רוצות לדעת מה קנית בסופר כדי להרים לך את הפרמייה אם אתה מעשן או אכל שמן מדי. בקליפורניה סופרים לך כמה שקי זבל זרקת וקונסים אותך אם זרקת יותר מהרגיל. באירלנד כבר הגיע דור של פחי זבל עם צ'יפ שמרגל אחריך וסופר כמה זבל זרקת. האם זה הפתרון לבעיות הסביבה? ברור שלא. לגלגל את הבעיות הסביבות על רגשות האשם של האזרחים במקום להקים רגולציה נגד אריזה בעייתית של מוצרים, זה בדיוק אותו המצב שבו מגלגלים את מכבש המאגר הביומטרי על גב האזרחים במקום שהמשטרה ובתי המשפט יפעלו כראוי.

"שטרית אמר שהמאגר יהיה מאובטח ברמה 11", אבל מתעלמים מהנזקים שחוללה כבר דליפת ה"אגרון" ושהמדינה עושה ניסויים ומשחקים במאגרים של עובדים זרים ופלסטינים, ולא ממש תחלוק איתנו את המסקנות, אבל אפשר לדמיין מה תהיה היכולת העתידית של הטכנולוגיות האלו.

אז מה מרגיע אותי?

  • כרגע עוד לא חובה להכנס למאגר, מלבד זה של משרד התחבורה (אני אתעלם כרגע מהמאגר הביומטרי בבקו"ם).
  • כרגע הטכנולוגיה לא מספיק נפוצה וחזקה או אפילו זולה לזיהוי אקראי ברחוב (אז יש לנו כמה שנים עד אז).
  • הרבה יותר קל לאמת מי הוא אדם מול המצלמה מול כרטיס זהות, הרבה יותר קשה (בינתיים) לזהות אנשים ברחוב, זו אמת מתמטית פשוטה שלא קשורה לכמה תוזל הטכנולוגיה.
  • יש סיכוי שהמאגר יפרץ, ינוצל לרעה, ידלוף, או שמשהו דומה יקרה במדינה זרה וישראל אולי תשכיל להשמיד אותו לפני שהאסון יהיה ממש גדול.

נמשיך לקוות.