אחרי 6 שנים של מאבקים, עצומות, חוות דעת ומעקב אחרי פירוק מאגרים בעולם לפני או אחרי שקמו, החליט שר הפנים בכל זאת להודיע (באיחור לפי החוק, אבל למי בממשלה אכפת מהאותיות הקטנות בחוק) שהפיילוט ישאר כאן וירד לחיינו.

סיקור: גיקטיים, הארץ, כלכליסט, וואלה ועוד.

אמ;לק: הכניסה למאגר התמונות תהיה חובה אחרי הראשון לינואר, אין יותר תעודות לא ביומטריות, אבל מי שיידרוש לא להכניס את טביעות אצבעותיו למאגר, מבטיחים לסרוק אותן רק כדי לשמור בשבב של התעודה ומיד למחוק. מצד שני תעודה כזו תצטרך להיות מחודשת כל 5 שנים במקום 10 לתעודה ביומטרית רגילה. זה תזכיר תיקון לחוק ולנו האזרחים יש פחות משבועיים להגיב לו. כרגיל משרד הפנים מריץ את החוק ויישומו בהשתהויות ומחטפים לסירוגין.

לפני שלוש שנים הזמנתי, ולפני כחצי שנה קיבלתי תלתפסת מפרויקט ריג’ידבוט בקיקסטארטר. בסוכות השנה הרצאתי על מה שלמדתי על תלתפסות בכלל, ותלתפסות RepRap ביתיות בפרט, ולאחרונה ההרצאה עלתה עם שאר התכנים המצולמים של הכנס ל אתר העמותה.

אני מצרף פה את ההרצאה כפי שפורסמה ביוטיוב, אבל אני מזהיר מראש שלא צפיתי בכולה ואולי יש בעיות בסאונד והתמונות קצת קטנות בצילום. לכן אני כולל מתחת גם את השקופיות עצמן, שתוכלו להגדיל למסך מלא. אם הסאונד בלתי שמיש בעיניכם, אני יכול לנסות לייצר MP3 מהקלטה שביצע עוד חבר שלי שישב בקהל ואותה אולי אוכל לנקות יותר. ספרו לי אם לדעתכם זה דרוש.

לקוראי הותיקים אין פה כל חדש. אני רק מרכז לפוסט אחד את סיפור תמונת רשיון הנהיגה שלי בעקבות הפוסט של עידוק מהיום, כשגיליתי שקצת קשה למצוא את הפוסט המקורי עם הסרטון.

כולנו עושים טעויות מחוסר ידיעה. אני מודה שבפעם האחרונה שהארכתי את הויזה לארה"ב (שנת 2000 אני חושב), למרות היסוס מעוצבן, נתתי לבסוף את טביעות אצבעותי (לא זוכר אם 4, 5 או כל 10 האצבעות) לשגרירות ארה"ב בתל אביב. הן נוספו למאגר שכבר רצות שמועות שבחלקו דלף כיוון שמשתפים אותו עם עשרות גורמי ממשלה אחרים (לא רק פדרליים), ומי יודע - אולי נוצל לרעה. זה היה לפני 15 שנה. אי שם לפני כ7 שנים, התחיל להופיע על המכ"ם שלי הנושא של זיהוי ביומטרי והצורך להתנגד לחקיקה שקודמה כקטר דיזל ע"י ח"כ שטרית. לפני 5 שנים עשיתי תרגילים מקוריים אחרים כדי להתחמק מהמאגר הביומטרי של משרד התחבורה, על כך הפוסט הזה. היום אני משתדל להיות אפילו יותר זהיר, ב"עידן פוסט סנואודן", כמו שמכנים אותו בתקשורת.

בשבועות האחרונים היו לאפל שוב שתי פאשלות אדירות בנוגע לפרטיות. האחת שהיתה יותר מפורסמת אבל פחות מעניינת היא שמאות מליוני לקוחות של iThings גילו פתאום אלבום של U2 במאגר המוזיקה שלהם ולא יכלו להסיר אותו (אלא בעזרת אתר מיוחד שלבסוף נפתח לענין). השניה והיותר מפחידה היתה כשאפל התחילה לסגור ללא רחמים חשבונות אחסון ענן (ולהבנתי גם סנכרון אנשי קשר וגישה לחנות היישומונים?) שהעלו את תמונות העירום הגנובות של קייט אפטון, ג’ניפר לורנס ושאר הסלבריטאיות - שמראש נגנבו מחשבונות iCloud פרוצים בעצמן. שיטות פעולה דרקוניות מילא, אבל זה אומר שכל קובץ שאתם מכניסים לתא שלכם נסרק ונבדק, לא רק שמו וגודלו אלא תוכנו המדויק.

שטרית והמשטרה התעקשו מרות שאין בעיה של הרכשה ראשונית, וכל הרכשה כפולה תתגלה במהרה ע"י מערכות המחשב המתוחכמות שנקנו במליונים מהספקים הפטורים במכרז שנמצאו אחרי חיפוש בפינצטה מזהב בתהליך לא הכי שקוף.

“אתם לא צריכים לדעת את התהליך” אמרו לי יורם אורן ומומחים אחרים. יש גבול לכמה שאפשר לגלות. ובכן, סדר פעולות במערכת, כולל פעולות אנושיות, הן אלגוריתמים. אלגוריתמים יש לדבג. לא רק הצפנה, גם תהליך הרכשה. אז ערוץ 2 כבר הוכיחו שגניבת זהות ע"י הרכשה שקרית אפשרית, בעזרת מידע שדלף ממרשם התושבים שאפשר לשנן. היום הופיעה בפייסבוק התמונה הבאה:

שולף וממיין תמונות ותעודות. אני אשתף כאן כמה בבלוג בשביל חובבי העתיקות. הנה כמה מהתקופה שלו בשירות בצבא הבריטי.

[caption id=“attachment_5112” align=“aligncenter” width=“300”] משה קרנצדורף ביחידת הנוטרים, חייל האוויר הבריטי[/caption]

[caption id=“attachment_5113” align=“aligncenter” width=“300”] תעודת נוטר - משה קרנצדורף ביחידת הנוטרים, חייל האוויר הבריטי[/caption]

[caption id=“attachment_5114” align=“aligncenter” width=“238”] מכתב שחרור מיחידת הנוטרים[/caption]

למי שלא עוקב אחרי הסאגה: לפני שנה וחצי פניתי לממונה על חופש המידע במשרד התחבורה, הגברת אפרת קילשטוק, בבקשה להבין קצת יותר אודות המאגר הביומטרי של תמונות הנהגים שהם אוספים מזה מספר שנים לצרכי הרשיון. אני מניח שכולכם יודעים שבניגוד למשרד הפנים שעד עתה דרש מכל אזרח להביא בעצמו תמונות מפוטורצח, משרד התחבורה מקפיד לצלם אותנו דיגיטלית בעצמו מזה מספר שנים. המגמה שהפריע לי ולאחרים היא שמאיזשהוא שלב שודרגו איכות התמונה להתאים לדרישות של תמונה ביומטרית, ואיתן עלתה גם הרזולוציה. במקביל פרסם משרד התחבורה בגאווה כי התמונות מסייעות לזהות בדיוק רב את בעל התעודה בשיטות ממוחשבות חדשניות, או במילים אחרות, זהו מאגר של תמונות ביומטריות.

כמו שהבטחתי, שרפתי יום עבודה, נסעתי לירושלים והצטרפתי לחבורת המתנגדים הקולניים של דרום שולחן ועדת המדע. הצד הדרומי מאופין במתנגדי המאגר (עו"ד שופמן, קלינגר, פינצ’וק וחי), כתבים, נציגי קבוצות ענין שונות, ואני, נציג התנועה לזכויות דיגיטליות (כמו קלינגר). אצלנו תראו לאפטופים והרבה ניירות, בצד הצפוני תמצאו מעט ניירות והרבה עייפות, לאפטופ אחד בלבד (של יורם אורן) ודורון שקמוני שכנראה לא מצא פשוט מקום בצד הדרומי :-)

לא באנו להרוס את המאגר הביומטרי, בזה נכשלנו כבר לפני שנתיים. החוק כבר עבר, מרכז ההנפקות הוקם, חומרי הגלם נקנו, האנשים נשכרו. אנחנו באנו כדי לשאול איפה השקיפות, לאן נעלמו אמצעי ההגנה על הפרטיות (וקיבלנו תשובה שהם לא היו טובים. למי? למשטרה כמובן) ולהראות שהתקנות והצו אינם בשלים, בתקווה להראות בהם כמה חורים. אחרי 14 חודש, הגיש משרד הפנים את התקנות שלפי החוק היה אמור להגיש אחרי ארבעה. היו שם כמה חורים וחוסרים, אבל הדבר היחידי שלא יכולנו לשנות שם באמת, זה שאין הפרדת מסדים (שנרמזה בחוק) ואין עמעום (כמו שהובטח בפגישות שונות). גם אין תקן להצלחה או כשלון של הפיילוט. זאת אומרת, יש כל מני מדדים כדי לקבל משוב אם הזיהוי עובד טוב, כמה False Rejects או False Accepts יש, האם באמת נמנעת הרכשה כפולה וכולי, אבל לא הוגדרה קבוצת ביקורת, לא הוגדר מדגם שייצג מספיק אזרחים בכלל ומגוון של קבוצות אתניות בפרט (לבדוק את ההנחה ששונות ביומטרית קיימת בצורה שווה בקבוצות שונות). ביקשתי לדעת אם סופרים כמה אנשים שהציעו להם את הפיילוט מסרבים, ועשו לי פרצוף, אז קלינגר הרביץ בהם תורה ונכנעו. הבעיה שבלטה לנו היא שכאשר מסתכלים על כל המדדים, עדיין לא הוגדרו שם מראש סיפים שמעליהם או מתחתיהם הפיילוט יוגדר ככשלון. “מה זאת אומרת להגדיר מראש את הסיפים?!” רעם שטרית כשהעלינו את זה - “קודם נראה את התוצאות ואז יחליט השר אם זה מספק או לא!”. פייספאלם. הזכרתי למר שטרית את עברו האקדמי במדעי החיים, ככה לא עושים ניסוי, וכאן התחילה המולה של כדקה שלמה של חילופי צעקות בינו לבין קלינגר ופינצ’וק, “זה מאגר, לא מחקר!” - “אבל פיילוט משמעו ניסוי וצריך לקבוע פרמטרים להצלחה!”. בקיצור לא ברור מה הפיילוט בודק. בחוק כתוב מה הוא אמור לבדוק, אבל הצו, למרות כמה תיקונים, עדיין לא אומר הרבה. המשמעות ברורה, הפיילוט לא יכשל, כי אין לו מה להוכיח. שטרית אמר את זה יפה שלוש או ארבע פעמים “אם זה היה תלוי בי בכלל לא היה פה פיילוט”.

אני מעלה לכם כמה מתכונים בתמונות כי אם לא הפוסטים האלו, אני כמעט ולא מוציא את המצלמה מהתיק…

כרגע מתכונים, מחר אעדכן עוד תמונות של “אחרי הגריל” שאצלם הערב, כדי שתוכלו להנות מהמוצר המוגמר גם כן. התמונות כרגיל גדלות לגלריה כשלוחצים עליהן. תהנו!

מתאבן ראשון - בננה בבייקון. דמיינו שאתם בהוואי. השילוב של מלוח, מתוק ומעושן זה ה"סוד" של המתכון. [caption id=“attachment_4574” align=“aligncenter” width=“300” caption=“מרכיבים לבננה בבייקון: בננות, קיסמים, וחזיר שלא למד לברוח מספיק מהר”] [/caption]

(הצילומים קטנים כדי להאיץ את הצגת הפוסט, לחצו על כל אחת מהתמונות כדי להקפיץ גלריה לדפדוף במסך מלא)

את הניסוי הזה עשיתי בשבוע שעבר לכבוד אחותי, שקפצה לבקר מחו"ל אחרי שנתים וחצי בגולה. מסורתית אנחנו היינו מכינים בבית רוסט ביף מסינטה, חלק שהיא מתלוננת שקשה מאוד להשיג בניו-יורק בטרם פרסו אותו לסטייקים.

אבל הפעם רציתי לשמוע מה יש לרושפלד להגיד בנושא בספר הבשר שלו. רושפלד ממליץ על נתח הפריים ריב, חתיכת בשר שידוע לרוב כאנטריקוט, לכודה בעצם. רושפלד המליץ בצדק להפריד את הבשר מהעצם לפני הצליה (כדי להקל על הפריסה אחרי) ולקשור אותם חזרה (כדי לקבל את טעם העצם בצליה). תיאורטית אם יש לכם מושג באנטומיה של הנתח אפשר לעשות את זה עם סכין פירוק בשר טוב, אבל למה להסתבך? בקשו כמוני מהקצב לעשות את זה בשבילכם, קצבים אוהבים אתגרים :-)

עברו 11 חודשים מאז שהגשתי שאילתא למשרד התחבורה, שלחתי להם השבוע עוד תזכורת בסגנון הזה, עם רמיזה שזו התזכורת האחרונה לפני שאני מעביר את הטיפול הלאה, כנראה למבקר המדינה.

לאיריס, אפרת וחסידה, שוב שלום.

נקפו 11 חודשים מאז שהגשתי את הבקשה, שילמתי את האגרה ועדיין לא קיבלתי תשובה ולו לסעיף בודד. השאילתא מצורפת מחדש בהמשך.

בינתיים טענתם כי התמונות הביומטריות (טכנית) נמצאות במאגר שלא מוגדר כביומטרי (משפטית) ולכן אין בעיה חוקית. מצידי אני טוען שמדובר במסך עשן וכי מאגר התמונות כבר נחלק מזה שנתיים או יותר עם משרד הפנים ואולי גופים אחרים, ואין לכם שליטה אם נעשים שימושים ביומטריים במאגר, או הצלבות אחרות שאולי פוגעות בפרטיות ציבור הנהגים בישראל.

קראתי מאמר של ניצן סדן ועוד לא הצלחתי לעכל אותו. על פני השטח נראה שהוא ממליץ לישראל לעשות מעשה טורקיה ולחסום את יוטיוב. עיתונאי בישראל (תקשורת סמולנית עאלק) שתומך בדיכוי חופש הביטוי וחופש המידע. אחרי סקירה של כמה סרטי שנאה עד הסתה, מסיא אותנו סדן למסקנה המתבקשת היחידה שהוא יכול לחשוב עליה…

למה הממשלה לא שומרת על כבודנו?

עם כל הכבוד לחופש הביטוי, ישנם ערכים וסמלים אותם לא מקובל ואף אסור לבזות בישראל, ומן הראוי שיזכו ליחס הולם גם ביוטיוב. גולשים מודאגים לא צריכים להיות אחראים למיגור תופעת ההסתה ברשת, והפצת סרטוני השנאה.

מבקרת משרד התחבורה חזרה סוף סוף אל דורון בתגובה למכתב ששלח להם (ל מכתב שלי אולי יענו לי בנפרד). והרי תגובתם עם הדגשות שלי:

לכבוד מר דורון אופק באמצעות דוא"ל: doron (at) ofek.biz

א.נ,

הנדון: תלונתך בנושא מאגר התמונות של משרד התחבורה סימוכין: מכתבך מתאריך 27/3/2010 מכתבה של מרכזת תלונות ציבור, גב’ מזל אלבלה, מתאריך 13/4/2010

1. במכתבך אשר בסמך טענת, כי משרד התחבורה מנהל מאגר תמונות ביומטרי.

לטענתך, הובא לידיעתך מכתבנו למר עירא אברמוב, לפיו מאגר התמונות של משרד התחבורה אינו ביומטרי. במקביל, הובא לידיעתך מכתבה של עו"ד נגה גודלניק מהלשכה המשפטית של משרד התחבורה, אשר השיבה בנושא לאגודה לזכויות האזרח. בתשובתה ציינה עו"ד נגה גודלניק, כי אכן מדובר במאגר ביומטרי, כפי שהנך טוען.

(פוסט זה הוא המשך של הפוסט הקודם על ה-N900, והוא לא מיועד לחולי לב, משתמשי אייפון, וחתולות בהריון)

ראוי להזכיר שוב שה-N900 איננו חלק משושלת הטלפונים של נוקיה, הוא ממשיך של קו הטאבלטים כמו ה-700 וה-N810 שבאו לפניו, רק עם אופציה טלפונית כתוספת. הטלפון הוא עוד אפליקציה שמריצים מהדסקטופ (או מוקפצת אוטומטית כאשר מקבלים שיחה, או מסובבים את הטלפון מאופקי לניצב אם הדלקתם את האופציה, ולא ברור שזה מצב רצוי). הסאונד מצוין, אל תבינו לא נכון, אבל התפעול לוקה. הנה עוד כמה סיבות שבעטיין אני לא רואה בו שיפור לעומת ה-6230i שהסתובבתי איתו עד להתחלת השבוע:

הידעתם שרחוב שומשוםהוא במרחק הליכה מהבית שלי?

פוסט של טליה עם הרבה קטעי ססאמי סטריט העלה בי נשכחות לפני כמה חודשים, ודרך שיתופיה ברידר הגעתי ל עוד ו עוד הופעות של כוכבים בתוכנית. חבל שרחוב סומום הישראלית לא הגיעה להשקעה כזו.

יש לי בן דוד ניו-יורקי שהיה שנים בובן (puppeteer), ואף פעם לא היה לי משעמם כשהייתי מבקר אצלו. הוא היה עושה מופעי יחיד וזוג עם במה ניידת, והיו לו גם מופעים ענקיים לבמות עם 9 מפעילים, חלקם בבובת תחפושת של גוף שלם. כדי לאחסן את הכל הוא שכר פאב ישן (שהוא הפך למחסן) ואת הדירה שמעליו בשכונה איטלקית חביבה בברוקלין. מלבד האוסף המרשים שיש ללארי בבית של בובות נדירות, משחקי ילדים וקופות חיסכון יצוקות בנות מאה (וזה הרבה לפני שהומצא Ebay), יצא לי דרכו לפגוש פסיכים אחרים מהמקצוע, לבקר בלופטים של בוני בובות מקצועיים בסוהו, ועוד. ערב אחד הוא הזמין אותי לאירוע מצומצם של The NY Guild of puppeteers. מישהו מצוות ססאמי סטריט (שאז צולם עדיין בניו-יורק) הביא קסטה של 10-15 דקות “פיספוסים” מהסט של ססאמי סטריט. מצחיק נורא לראות בובה מתבלבלת בשורות ומתחילה לקלל או לריב עם הבמאי. בחלק מהמקרים זה אפילו לא בכוונה, המפעיל באמת נשאר בתוך הדמות :-)

מה, עבר יותר מחודש? טוב, אז הנה עוד מכתב.

לאיריס, אפרת וחסידה שלום!

מאז תאריך ה-14 בינואר ועד היום נקפו כמעט 120 יום. עדיין לא קיבלתי מענה ולו על סעיף בודד מכל 14 הסעיפים בשאילתא שהגשתי לכן, למרות ששילמתי עליה כחוק ואישרתן שהתקבלה במשרדכן. בדקתי ב חוק חופש המידע (פסקה 7) ונראה כי שלושים יום הם המקסימום המותר בחוק לעכב תשובות לשאילתות שכאלו.

אבקש כי תואילו להשיב לשאלותי או להחזיר לי את סכום האגרה שנדרשתי לשלם, בתוספת הסבר ברור לפי איזה סעיף בחוק (פסקאות 8-9) נמעת ממני תשובה מפורטת כנדרש.

אני הולך לקנות לי חולצה מחרתיים. “הייתי בטדXתלאביב וכל מה שיש לי זו החולצה הזו”. משום מה הייתי משוכנע שיש לי מצלמה למחר, אבל מסתבר שהיא בגדרה אצל החברה שלי ואילו אני באבן יהודה. בבית יש לי כאן את הקאנון D30 ((מצלמת ה-DSLR הראשונה בעולם אם אינני טועה, חוגגת בימים אלו 11 שנה על כל שלושת מגהפיקסליה)) עם זכוכית הפלא 70-200L/f2.8. לא מתאימה לצילומי פנים כמו של מחר כל כך (אלא אם הייתי רוצה לעשות פפראצי, ואני לא). האופציה האחרת היא 15-30 שהפוקוס שלה לא עובד, אבל היא מצוינת עם מתאם עין דג 4מ"מ. לא, אני אוותר. זה מה שקורה כשמודיעים לך פחות מיממה לפני הכנס שאתה מוזמן. אין איך להתכונן. אני יכול לצאת מחר ב-5 בבוקר ולעשות סיבוב דרך גדרה לקחת את המצלמה שלי, אבל זה פסיכי. אני גם לא אצלם שם עם ה-6X6. פשוט ניתן לאחרים את הכבוד לצלם את הפיגורה היפה שלי.

מארגני TEDx שותלים אותי בשדרה של בלוגרים.

“מפיקי הכנס בוחרים, בנוסף, מרצים שיש להם גם אג’נדה חברתית ובהקשר זה הייתי אומר שמדובר במהלך קצת מגלומני. קיימת שם פוזה בנוסח: ‘באנו להציל את העולם’, והאמת שזה קצת מפריע לי כיוון שאתה רואה שם אנשים שלא הצילו שום דבר מציגים את הישגיהם היצירתיים, העסקיים או המדעיים כתחנת ביניים לגאולת הפלנטה”.

* הפוזה הבולטת יותר של טד נעוצה בסינון הקפדני של “מי ייכנס בשערינו”, לא?

אחרי שחדשות אינטרנטיות התחילו לכלול יותר תמונות ופחות בדיקת עובדות, חשבתי שעוד מעט נתחיל לקבל דיווחי חדשות בקומיקס. CNN השיקה לפני כמה זמן את האתר החדש שלה עם דגש על וידאו במקום על מלל. טמטום המדיום או הקהל? לא ברור, אבל נראה לי שזה אומר עבודה יותר קשה לחפש עובדות וציטוטים אם אין טקסט מתומלל.

אבל הבוקר הצחיק אותי לראות הודעה על הפנינג (כי “מופע” זו מילה עתיקה מדי) בטיילת ארמון הנציב, כאשר מצורף “צילום אילוסטרציה” שהקשר בינו לבין הידיעה קלוש ואיכותו מסוג ז’. נכון שמהטיילת רואים את דרום העיר העתיקה, אבל הצילום-באיכות-סלולארית הוא של מערב העיר מהר הזייתים, וספציפית לא צילום של הטיילת ולא של הנוף ממנה. אם אין לכם תמונה להוסיף, אז למה להתעקש?

עדכונצ’יקים:

ראשית, אני שמח לספר לכם שהיום נעצרתי לביקורת משטרתית בשולי הדרך ובפעם הראשונה יצא לי להציג לשוטר את הרשיון החדש (למי שפספס את הפרק הקודם, הנה סרטון ההסברה). השוטרים היו די מופתעים, אבל הסברתי להם בצורה רגועה ואפילו מבודחת שמדובר בצילום אנטיביומטרי כדי לחמוק ממצלמות מעקב. הם קיבלו את ההסבר אבל הגישו לי “ינשוף” לפה. עבר חלק למרות החוצפה ההזויה שהצלחתי לאזור :-)

מסקנה זמנית - אין שום בעיה. כל אזרח ואזרחית מוזמנים לגדל זקן פרוע ו/או לכתוב כתובות מחאה על המצח לפני הצילום הבא. אני מאוד אשמח לא להיות לבד :-)

לכבוד יום האשה הבינלאומי, גיא שלח לי עכשיו לינק לפרשה האחרונה שלא ידעתי עליה כלום, חבורת נערים ב"ליידי דייויס" אנסו והרביצו לנערה לאורך שלושת שנות חטיבת הביניים. מה לא היה שם? כל הקלישאות… “בני טובים”, “חלקם מתגוררים באחת השכונות היוקרתיות בארץ”, " הנערה פרובוקטיבית", “ממשפחה במצוקה”, “דיברה עם העובדת הסוציאלית אבל לא סיפרה על המקרה”, “ההתעללות כללה כיבוי סיגריות”, “במשטרה אף חושדים כי חלק מסרטי הווידאו שבהם נראית הנערה מקיימת עמם יחסי מין הועלו על ידי החשודים לאינטרנט”, “המשטרה אספה ראיות”, “האזינו להתארגנויות בטלפונים הסלולאריים”, “החשודים נשברו”, “ההורים החזיקו בגרסה כי “הכל היה בהסכמה””, “החשוד המרכזי טוען שכל יחסי מין היו בהסכמתה המליאה”, “לאבי החשוד המרכזי יש תיק, אחר שוטר”, " ביה"ס סירב לסדנאות נגד תקיפה".

מחלקת חופש המידע חזרה אלי באיחור ורק עם תשובה אחת ( מתוך ה-14 ששלחתי), וזאת למרות שהסברתי למה זה דחוף ולמרות ששילמתי את מחיר השאילתא המלא, שלהבנתי אינני אמור לשלם כאשר השאילתא מתייחסת לפרטיותי ולניהול פרטי האישיים. מאז בקשת המידע חלף למעלה מחודש וחצי, שזה יותר ממה שמצוין בחוק.

נשלח: 18 לפברואר (למעלה מהחודש הנדרש בחוק - ע.א.) הנדון: פנייתך לקבלת מידע בנושא: מאגר התמונות של רשיונות הנהיגה

במענה לפנייתך בנושא שבנידון, הרייני להשיבך:

בהתחלת החודש שאלתי את פרופסור ביהם איך מחנכים את הקהל למודעות לסכנות לפרטיותם, והוא אמר לי שאין מה לעשות. אנשים יבינו רק כשזה ינשך אותם בתחת. ימים ספורים אח"כ מתפרסמות תמונות חולית הרוצחים מדובאיי. היו שם דרכונים מזויפים עם שמות שלא קיימים מאירלנד ובריטניה, אבל כמה מהתמונות הגיעו מדרכונים ישראלים, על שם ישראלים אמיתיים, והכילו את תמונותיהם האמיתיות, משמע המוסד מטייל “על שמם” בעולם, ועכשיו שלושה ישראלים מפחדים לטוס לחו"ל מפחד הנקמה האפשרית או מעצר משטרת גבולות כלשהיא במקרה הטוב. אם אתם מזהים מישהו בתמונה, האם זה אומר שאתם מכירים מתנקש של המוסד או שמא מישהו שהמוסד גנב את זהותו? קלינגר הציע ש אולי זו הדרך העקיפה של המוסד להגיד שעדיף בלי מאגר.

השבוע נודע לי שנפתח אתר חדש לעמותת " ארגון הביומימיקרי הישראלי", ואני מקווה שהמשמעות היא שיהיו לי עוד הרצאות מעניינות לראות בקרוב. ביומימיקרי הוא שם כללי לכל תחום מחקר או יצירה ששואב השראה מהטבע, ואתן שתי דוגמאות פופולאריות. מצד האמנות, אנטוני גאודי הוא אדריכל שקשה להתעלם ממנו בספרי הארכיטקטורה או ברחובות ברצלונה. מבתים שלמים ועד לאחרון הכסאות או מעקות המדרגות שהאיש תכנן, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהם שיר הלל מתמשך לטבע. מתמטיקה וזואולוגיה מככבות בכל עיקול ופיתול, הכסאות בביתו (בפארק גואל) נראים כאילו קטפו אותם בטיול ביער, וכמה מבתיו המפורסמים מבלבלים את העולם עם קווים לא שגרתיים שמקבלים את השראתם מעצמות רגליים וגולגלות, קשקשי זוחלים או במבנים אחרים משובצות צורות גאומטריות.

דורון אופק הפנה הרגע את תשומת ליבי לכך ש טלדור נשכרה לסרוק את כל ארכיון הביטוח הלאומי למיקרופיש וארכיון דיגיטלי. הם לא עושים את זה במרתפי הבט"ל אלא במקום חדש באשקלון, שם הם שכרו 60 מובטלים לענין ועוד היד נטויה. אני תוהה כמה קל יהיה למשפחות הפשע האזוריות לשחד או לאיים על העובדים האלו לברר כל מני סוגי מידע (או להעתיק אותו החוצה?). חברת טלדור, אם השם נשמע לכם מוכר גם מפעילים את מערך מבחני התאוריה של רשות הרישוי ואחת משתי החברות המפעילות את עמדות הצילום של מאגר התמונות הביומטרי של משרד התחבורה. קצת יותר מדי מידע עובר להם בין האצבעות בלי שיספרו לנו מהם האמצעים הננקטים כדי להבטיח שאף אחד לא ידליף או יסלף אותו…

רשת צ’יזבורגר חוגגת שלוש שנים ומתניעה את failbooking.com, המקום שירכז לא מעט דוגמאות ל"יותר מדי אינפורמציה" (כרגע התג הכי נפוץ בבלוג) ועדויות ל פער דורות תרבותי. אכן נראה שאחוז לא קטן הוא פאדיחות של פרטיות, ודוגמאות למה פייסבוק הוא דרך תקשורת מאוד מביכה ולא טבעית לאנשים. בנוסף אבל יש גם הברקות שאולי יום אחד יגיעו לרמת BASH הגיקי. האתר לא מוגבל למשתמשי “עלהפנים”, גם ציוצים מוצלחים מטוויטר מתקבלים בברכה.

בחזית האישית והפחות מצחיקה, בהמשך ל חששותי מתהליך חידוש רשיון הנהיגה שלי, שלחתי ביום ראשון לדובר משרד התחבורה אבנר עובדיה מכתב:

אתם מריחים את זה באוויר? הריח הזה של אותו היום הקסום של “אחרי החגים”, מתי שהכל יסתדר ויפתח ויסגר לפי מעמד הפקידים… אותו “אחרי החגים” מסמן גם את חזרתה של הכנסת מפגרה, וחזרתם של מאבקים בחקיקה לכותרות. רק כדי לתת לנו זריקת עידוד, התפרסם היום שמרשם התושבים (ההוא שדולף) צריך יישום מחדש, וכיוון שהיום הוא יושב עדיין על מערכות VMS של דיגיטל… כלומר קומפאק… ‘סתומרת HP, אז הם ימשיכו לפי אותו פטור ממכרזים ישן ורע לתחזק את הישן ולבנות את החדש תמורת 24 מליון ש"ח צנועים מכספינו. צפו בקרוב לאגרון בשם חדש, עם תמונות ממשרד הרישוי ופיצ’רים מגניבים של WEB2.0, יהיה חם ומגניב. זוכרים ששטרית אמר שמאגר ביומטרי עם אבטחה עילית זה רק 10 מליון בשנה? הנה איך מוציאים פי 2.5 מזה על מאגר קיים ולא שמור…

שימו לב ל כותרת הידיעה הזו בידיעות: “ניסה להתחזות ונתפס בעזרת מאגר תמונות”

אבל בתוך הכתבה באותיות בפונט רגיל: “כשניסה להתחזות שוב, אותר על ידי אחד העובדים שזיהה את תמונתו מהקלסתרון שנתלה במשרד - והלמס נעצר.”

לכל המתלהמים בתגובות - מאגר פושעים איננו מאגר חפים מפשע. הזדהות חזקה מול המדינה אינה בהכרח ביומטרית, ובישראל אין לנו את הבעיה של חוסר ת"ז או איזורי שיפוט שונים שלא משתפים פעולה כמו 50 מדינות עם משרדי רישוי נפרדים. הכותרת הזו בYNET מטעה ומגמתית לטעמי (ניב, אתה אישרת את זה?).

(הפוסט של היום מזכיר לי לחפור טיוטא ישנה מהנפטלין אליו דחפתי אותה בזמן “עופרת יצוקה”, אני מעדכן אותה טיפה ומשחרר)

זוכרים את הבלגן עם הסכם השימוש בגוגל כרום? בישראל זה קורה כל הזמן ואנשים מתייחסים לזה פחות. אני זוכר את מקרה שביתת הבלוגרים בקפה דה-מארקר על כך שגילו יום אחד כי כל הפוסטים והתמונות שלהם בעצם בבעלות דה-מארקר, ומקרה אחר של תחרות צילומים של מעריב שספגה משוב זועם על כך שבאותיות הקטנות הוכנס שכל המגיש תמונה לתחרות למעשה מעביר למעריב את זכויות היוצרים עליה (לא פחות!). אבל הסכמי הצטרפות כאלו חולפים על עיניהם של רבים ביום-יום, ויש סעיפים מוסתרים יותר או פחות שאנשים מופתעים לגלות. דוגמא שגיליתי לפני כמה חודשים כשהתעצבנתי שחשבון התפוז המוזנח שלי מופיע בפייג’ראנק גבוה בראש החיפוש אחרי שמי על אפי ועל חמתי (לפעמים במקום שני או שלישי אבל עדיין בעמוד הראשי) ואי אפשר לסגור חשבון בתפוז! את זה אני לא חושב שהיה בהסכם, ועכשיו אין לי איך להעיף את הדף המיותר הזה משם.

עוד לא הצטרפתם לשגעון הקומיקס החדש? :-)

התחיל בהיתוך, המשיך דרך ליכטש, ערן ורד ואחרים. הציטוט שהבאתי הוא מהבלוג של שוקי.

ויכוח בדף שיחת ערך על חשיבות הופעת הצ"ח הכללת אמצעים ביומטריים בויקיפדיה. אני עצוב מזה שיש בכלל אדיוטים ויקפדנים שמתנגדים בגלל סמנטיקה של “זה עוד לא חוק”, כאילו שהחשיבות הציבורית והחברתית של האירוע המתמשך הזה איננה ראויה לציון, ויכול להיות שהעברתו ויישומו ישנו את פני החברה הישראלית. האם האתר השביעי-הכי-פופולארי באינטרנט העברי יכול באמת להרשות לעצמו להתעלם מזה? לשמחתי דוד שי מסכים איתי ומנמק שהערך מאוד ראוי (אתם רואים? אני יודע לפרגן. האיש יודע להפעיל שיקול דעת הגיוני. כשבא לו).

עלו טרוניות מקהל הקוראת שלי שאני מקשקש כאן כבר יותר מדי על הבחירות האמריקניות. אני מבטיח שזה יגמר בסוף :-)

הנה שרה פיילין ברגע אחרון של שטויות שלא אומרים אפילו אם זה מערכון של SNL (צולם בערב שלפני הבחירות כחלק מ לקט מערכונים פוליטיים)

והנה מקיין מנחה ב"ערץ קניות" שלושה ימים לפני שהוא מקפל את הבמה ומחפש מאיפה לשלם על הבגדים של שרה. איך הוא מעיז להופיע בכזה מערכון רגע לפני הבחירות? או ידיעה שממילא הוא מפסיד עוד רגע או בטחון עצמי מופרז. אני מאמין שהוא לא מטומטם, אז אני לא יודע מה גרם לו ללכת עם זה…

סלחו לי על עבודת הצילום הרועדת שלי ((במצלמת הHD החדשה של קריקטור)), אבל זהו שיר אחד ((“סיפורו של כפתור כחול”)) מתוך הופעתם השניה של “פילים חולמים” , הפעם בפסטיבל הדידג’ בחורשים. היה כיף כצפוי אבל היה מצחיק גם לראות את הקהל, שמצפה למוסיקת שאנטי או טראנס ולא לגמרי אוכל ג’אז, אבל זו הזוית המיוחדת של הלהקה. ג’אמירוקוואי הכניסו את הדידג’ לפאנק (שהוא קצת ג’אז פיוז’ן לפעמים), ושי ורדי לקח את זה הלאה. נועה זולו מפליאה על הכלי הזה (למרות שאולי בקטע הזה דוקא אין לה סולו מרשים כמו באחרים) אבל הדידג’, למרות מגוון הצלילים העיליים שניתן להפיק ממנו, הוא עדיין תו באס בודד, מה שיוצר התמודדות מעניינת למלחין. נועה “מקלה” על שי בכך שבזמן ההופעה היא מחליפה בין שלושה דידג’ים ((שי קורא להם “די-ג’רידו, פה-ג’רידו ומי-ג’רידו” בחיוך)), אז קטעים שונים נבנו מסביב אחד משלושת התוים ולא כל ההופעה על תו אחד :)

זוכרים שהמלצתי לכם על ג’אז-נ-רול? ידידי שי הבאסיסט, המלחין והמעבד המוכשר מנגן בעוד כמה הרכבים. החדש שלו נקרא " פילים חולמים" שי ורדי – בס חשמלי נועה זולו – דידג’רידו (כן, קראתם נכון) שי מעוז – קלידים רועי אוליאל - תופים

מי שעוקב אחרי זרם הפליקר שלי כבר ראה את התמונות שצילמתי להם בחזרה, עכשיו אתם מוזמנים לראות אותם בהופעת דידג’ריג’אז חיה ראשונה, חינם בשבלול בנמל תל אביב בשישי בערב (מחר, שלישי לאוקטובר), ובשבוע הבא גם ב פסטיבל הדידג’ בכפר סבא. אם אתם צצים מחר בשבלול, בואו להגיד שלום :-)

תייגו את התמונות והעלו אותן לפליקר, מי צריך פרטיות? :-)

זהו, שיש אנשים שרוצים פרטיות, אז נמנעתי מלהוסיף יותר מדי שמות לתמונות (לא בתיאורים ולא בתגיות). אם מישהו לא אוהב את התמונה שלו (חוץ ממיטל שברור שלא תאהב), תגידו לי מראש שאוריד אותה מה שיותר מהר.

אני מעלה 106 תמונות, מתוך 400 שצילמתי. לא כולן טובות, כי לא צילמתי מספיק חומר כדי למיין ממנו. אם אתם רוצים שאוסיף תג או תיאור עם שמכם, ספרו לי.

לייטרום 2 יצא, והצלמים חוגגים. הנה סקירה מהירה של מה חדש, בין השאר ניצול יותר טוב של מסך שני (כמו שלי יש), שיפור אלגוריתמים (שתמיד טוב), אפשרויות ניהול אוסף תמונות השתכללו (מה שכל צלם צריך), עבודה יותר אינטגרלית עם פוטושופ ואפילו מברשת תיקונים ומסכות. לצערי אין לעולם התוכנה החופשית שום דבר שמתקרב לעשירית ממה שהתוכנה הזו עושה, שלא לדבר על האיכות של התוצר. אני אמשיך להחזיק מכונה מריצת חלזונות XP בבית כי אין ברירה אם אדובי לא רוצים לרוץ על לינוקס.

עוד סיבוב צילומים של הקלטת מוסיקה מוחית של להקת Jazz’n’Roll, בהמשך לפוסט הקודם, עכשיו גם התמונות שצילמתי בפילם שחור לבן פותחו ונסרקו. תהנו!

נתקלתי ((דרך שחור כהה של אבי ורחל אברמס, אחד מבזבוזי הזמן המוצלחים ביותר ברשת)) בגלריית תמונות של Martin Amm, אישחד שמצלם טבע ויודע מה לחפש איפה. ותמונה אחת פשוט הצחיקה אותי מאוד. גם לחרקים יש צרות בבוקר, המקבילה שלנו לmorning hair אני מניח…

Frogsmoke.com - Behind The Gallic Fumes הוא בלוג פרנקופילי שמצאתי היום בשיטוטי. הרבה אייטמים שלא עניינו אותי, מדי פעם בחורות ערומות (טוב נו, צרפתים, לא?), אבל לפעמים יופי של מציאות, כמו הסרט הקצר הזה של פרנסואה פוגל - לכל מי ששאל אי פעם למה זה טוב פישאיי. לדפיקת מוח טוטאלית נא ללחוץ על הכפתור שמגדיל למסך מלא, והנה לינק לעוד קצרים ופרסומות של מר פוגל המופלא.

François Vogel - Cuisine

ועוד מגוון של מציאות אחרות - סופר-רכבת עתידנית של שנות השישים-שבעים, אוסף תמונות וסרטוני דה-שבו כולל פרודיה חמודה על הפרסומת של הקסארה (או שזה היה הC3?), תמונות יפהפיות של סרקוזי וגם של של אישתו היפה קרלה ברוני (זהירות נספ"W!)…

ביום חמישי טעמנו יינות ישראליים בדרך היין, ואז ביום שישי התארגן מפגש של מועדון הפקק להרבה יותר מדי אוכל ויינות אוסטרליים וניו-זילנדים, כפי ש דווח שצל גיא וגם אצל דרינק’לה…

אני הייתי עסוק בלבשל ולהנות ולא רשמתי רשמים כמוהם (ביין אני סומך עליהם יותר מעל עצמי ממילא :-)) אז אני מצרף את התמונות שלי להשלים את הדיווח’ לחצו על שי משמאל כדי להגיע לתמונות.

הכנתי רוטב לסלט ומנת שרימפים, המתכונים להלן, ואולי שי יוסיף לנו את שלו:

לא, זו לא התחלה של בדיחה, זה היה הערב המעולה שהיה לנו אתמול. אני עם שי ו גיא התיישבנו לערב טעימות שנדחה כבר יותר מדי. שני בקבוקים הביא גיא, אחד מהם " יפאני מיאפן" מטיולי של הוריו לארץ השמש העולה (חדי עין ישימו לב למדבקת מחיר ב-ין), ושלושה בקבוקים הביא איתו שי מלונדון. ספרתם חמישה? כן, אחד בקבוק נשאר חתום בינתיים, ההסבר בסוף. התמונות כרגיל גדלות עם לחיצה, הנה הליינאפ בהתחלת הערב: אחרי שצילמתי, הוצאנו את הבקבוקים הארוזים מהשרוולים והרויאל לוכנגר (שלדעתי חביב אבל לא מרגש) נתגלה כאריזה בלבד. בחודשיים שהבקבוקים חיכו בסבלנות, שי שכח שהוא קנה משהו מענין בהרבה, טאמנבולין בן 35 שנה, אבל לא אקדים את המאוחר…

ראנדל מונרו התבדח על פורנו של בחורות עם גיטרות במקלחת אבל הלך ובאמת פתח את הדומיין המדובר ו הקוראים שלחו לו תמונות. אני אומר לכם, זיי פראנק שינה משהו אצל האנשים :-)

הפרק הקודם: 06 - פרות ושאר יצורי איים

ספטמבר 18, יום שלישי. בבוקר עלינו על המעבורת. אין הרבה מה לספר.

איזה אחד צלם פרסם תגובה (אל תטרחו אפילו לצפות) לסרון שמדגים טריק עיבוד תמונה חביב שפירסמו שני ישראלים ביוטיוב:

האלגוריתם חביב וחכם, ולחלק מהפיצ’רים שלו דורש פורמט תמונה מורחב שכולל מידע מטא וכל מיני, ובכללי ברור כי אינו מופעל היום על אף דפדפן ומצוין שאינו מיועד לכל תמונה.

בא אותו המגיב וטוען בלהט שהוא “נפגע אישית” מהאלגוריתם החביב וחסר הכוונות המוסריות. האלגוריתם בא להשחית לו את התמונות ולדפוק לו את הקומפוזיציות! האלגוריתם פוגע לו בציפור הנפש!

כמה שאני עסוק… אוך! לא יוצא לי להציץ בגרגרן הרססים שלי, אלא אם באיחור ניכר. הנה כמה אייטמים שצדו את עיני ולא יודע כמה שמו לב אליהם…

\* גוגל עשו ללקוחות שלהם “ויברח” וכיבו את השאלטר על הסרטים שמכרו עד היום אונליין. אם אין שרת DRM אי אפשר להקרין והלקוחות לפחות פוצו במעין זיכוי קטן של מה ששילמו על הסרטים האלו. אם רשימת המעוצבנים של לקוחות ITUNES לא היתה מספיק ארוכה, קיבלנו עוד הוכחה שDRM זה רע.

גיא הקדים אותי לכתוב על טעימה שהוא לא היה בה. חוצפן :-) אבל אני הייתי ויש לי הוכחות….

הוזמנתי באימייל מסודר לקחת את ארגז הקריניאן העתידי שקנינו. אחרי שטעמתי אותו כבר הצטערתי ששני בקבוקים מתוך השישה הם של שי… הקריניאן החדש רק מתחיל להראות מיהו ומהו, עוד שנתיים (או שלוש) יגיע השיא האמיתי שלו ותעלם מעט המרירות שיש בסיומת, קשה לחכות! הריח טיפה סגור עדיין אבל מלא ריחות מבטיחים ואדומים של פירות מרוכזים, תותי שדה ושאר פירות אדומים. בפה מתפרצים רימונים וטיפה תות שדה, אולי רמז של נקטרינות, פשוט טעם מלא ועשיר, וקשה להחזיק אותו בכוס ולראות לאיפה הוא מתפתח, אבל שווה את ההמתנה אם הצלחתם. פשוט לא נגמר :-)

gorillapod הוא הגאדג’ט הכי מגניב שראיתי שנים. במחיר 400 ש"ח טיפה יקר בארץ (אני מדבר על הגרסא הכי מסיבית שלו שמחזיקה 3 קילו), אבל עדיין שווה. אני אקח אחד איתי לסקוטלנד במקום חצובה גדולה וכבדה.

חשבתי איך הגב הדפוק שלי יסחוב גם DSLR וגם גוף EOS3 בשביל שקופיות אבל ידידי הצלם ציון אפרתי הזהיר אותי שאין מה לדבר על וולוויה בסקוטלנד, ובמיוחד בספטמבר, כי מדובר במדינה קרה ומעוננת, והצבעים היחידים שיקפצו כראוי מהצילום יהיו בעזרת פוטושופ בלבד. אני אשמח לשמוע ממישהו דעות נוגדות (שי?).

הנה פוסט שמתבשל כבר שבוע וחצי… מצטער על העיכוב אבל היה לי שבוע קצת פסיכי בעבודה ותקלות עם השרת שלי :-)

בשבוע שעבר, התכנסתי עם גיא ושי לטעימת ברבנים. כדי להשאר מפוכחים פרסנו את הטעימה לאורך הערב ופיזרנו את הכוסיות בין שלושת פרקי סיום העונה של Heroes, והרבה פסטה טובה… לסדר של הביקורות כאן אין חשיבות מיוחדת. נפתח בזה ששלושתינו די בורים ב ויסקי אמריקני, ואת רוב החומר שאני מספר כאן למדתי רק עכשיו מויקיפדיה (ורק אחרי הטעימה - אולי צריך טעימה חוזרת? :-)). אנחנו חולים על סינגלים סקוטיים והטעימה הזו לא שינתה את זה. הויסקי האמריקני הוא בעל מסורת מכובדת בשנים, מזקקות החלו לפעול בסוף המאה ה18, ו ג’ורג’ וואשינגטון היה אחד המזקקים הכי גדולים. טעמיו השונים מגיעים מהגידולים שהמתיישבים בחרו לגדל , שלא היו מאוד דומים לשעורה המקורית של הויסקי של אירלנד וסקוטלנד. למעשה שעורה משחקת תפקיד קטן ביותר בויסקי האמריקני, ורובו עשוי שיפון, תירס וחיטה. לאחר 215 שנות ייצור פחות או יותר, המזקקות גאות בהיסטוריה הקטנה שהם עושים עם הזמן.

פעם פעם פעם מישהו אמר שנוסטלגיה תמיד תמכור. אתםם זוכרים את זה? כן זה היה פעם. ואיך שהוא צדק! פי… האנשים האלו היו צודקים פעם… אני זוכר איך… טוב אבל אני נסחף. לא באתי לדבר על נוסטלגיה אלא לספר אותה. הרבה מהקוראים שלי לא מסותבבים בבלוגוספירה ולא יודעים שמדי פעם יש גל פוסטים באותו הנושא. בשבוע שעבר הסתובב אחד של השתפכויות נוסטלגיות על “איך גיליתי את האינטרנט”. התחילה את זה כרמל, אותה אני מכיר עוד כ"carmel" מ-IRC, בחיתוליו של ערוץ ישראל בEFנט, והמשיכו את זה עוד כמה אנשים, ועכשיו כרמל גם הוסיפה פרק חביב וחשוב נוסף.

החומוסיה, הרכב ג’ז מודרני משובח, מופיע הערב בשבלול בנמל תל אביב. ממליץ! אני אולי אגיע גם אם יהיה לי כוח אחרי המסיבה שתהיה אצלי כאן בבית :-) למי שאוהב את ההופעות הנהדרות של ג’אז’נ’רול, החוליה המקשרת הוא הבאסיסט המשובח שי ורדי, אבל הסגנון די שונה.

מצרף גם שתי תמונות מההופעה של ג’אז’נ’רול מאתמול בערב…

אפי ה"קודח" מנסח קוד התנהגות לבלוגרים בשבועות האחרונים. ענו לו אנשים בבלוגוספירה ואולי יום אחד זה יעודכן בבלוגדיבייט. אני קורא את השתלשלות הפוסטים ולא לגמרי מצליח להבין לאן זה הולך.

אדובי מחלקת גרסא חביבה, פעילה לחלוטין ל30 יום, שווה להציץ אם אתה צלם, במיוחד על כמה הרצאות קצרות של לינדה בחינם אצלם באתר.

- פיהוק - “אתה עייף?” - “למה, יש לאמא שלך פטנט אחר?”

5 שעות באוטו לא חייב להיות סבל, הרצנו קטעים, התפעלנו מנופים, הייג’ינקס וטומפולרי. צריך לדעת עם מי לנסוע, וצריך לדעת מה לחפש. עד סוף השבוע האחרון לא ממש אהבתי את אילת, אבל עכשיו אני רואה אותה שונה :-)

מד-הים! תפסתי את ה לאונרדו ליד ה בר בתחרות הפפרצי הגדולה!

אף אחד מחברי חובבי המכוניות לא תיקן אותי כשכתבתי “מייבאך” בהיסח הדעת לפני כמה שבועות. מייבאך נוחות ומגיעות למהירויות כביש מהירות אבל הן לא בוגאטי. המכונית הפסיכית המדוברת היתה הבוגאטי ויירון. חתיכת הנדסה מטורפת, ומנוע עבודת יד(???) שמרכיבים את אחת מיצירות המופת של ההנדסה הצרפתית. בבריטניה נקנו רק 12 כאלו, אבל רק 11 כרגע על הכביש. למה? ובכן, אם היתה לכם מכונית ממש ממש יקרה. עולה נגיד שמונה מליון שקלים ועוד טיפה. הייתם סומכים על מישהו מאחורי ההגה? ונגיד שאתם סוכנות השכרת רכב, הייתם קונים כזה אוטו בשביל להשכיר אותו לאיזה משוגע? נראה שזה המצב. בעל חברת השכרה שילם עליה 925,000 פאונד, וכשהיתה בת שבוע השכיר אותה לאיזה פוץ תמורת 20,000 פאונד ליום. אותו האדיוט רצה לראות עד כמה אפשר להתעמר בחוקי הפיסיקה, ולקח סיבוב חד ב160 קמ"ש במקום שמוגבל ל60 קמ"ש, וביום רטוב. במהירויות כאלו הויירון לא מתהפכת, אבל היא יוצאת משליטה, דופקת כמה פירואטים חינניים, מתנגשת בווקסהול מסכנה עם אישה הריונית בחודש שביעי (מצבה טוב!) , עפה לתוך תעלה בעומק מטר ונעצרת בחינם הודות לרוח ההתנדבות האדיבה של כמה עצים נחמדים.

מכינים איזה אתרצ’יק נחמד, שותים תמונות מ אתר אחר ועל חשבון רוחב הפס שלו, והופ אתה מפרסם את עצמך כמקדם אמנות. יופי באמת. אבסולוט ניצול.

ובאותו נושא, צלמת שלא הבינה שאני מנצל אותה לעניני תופסת " חמישה דברים שלא ידעתם עלי". אני מדבר אליך זמשוש. סומנת. עכשיו את כותבת חמישה דברים שלא יודעים עליך…

כן, עברו להם כמה שבועות עסוקים. לא עדכנתי פה מספיק. שאלו למה אני לא כותב על יין וויסקי פתאום. באמת לא יפה מצידי. דווקא שתיתי כל מני דברים טובים…..

אני מצלם את כל התמונות שלי בRAW. מהרבה סיבות. הבעיה שזה אומר עוד שלב או שניים לפני שאני מעלה תמונות לרשת גם כשאני רוצה להעלות אותן מהר. זה תמיד נדחה ונדחה כי אני מחפש את הזמן לעשות את המיון כמו שצריך ולהעלות את הטובות בלבד. ככה עד היום לא גמרתי להעלות את הטיול לצרפת, בקושי סיימתי את המיון והעריכה של החתונה של אביטל וגלעד, עדיין חייב לג’אז-נ-רול את צילום ההופעה שלהם, ויום ההולדת של סוף השבוע (גיא בן 32!) ירד מכרטיסי הפלאש של המצלמה רק ביום רביעי ועדיין לא קיבל מעבר חטוף אחד. אני צריך להתבייש לי. את היום ומחר אני מקדיש לקריאת BACKLOG בגרגריוס ולמיון והעלאת תמונות לרשת. מבטיח!

לא, עוד לא תמונות מהטיול, זה מהארץ. טרקסיון אוואנט פתוחה עם טוסיק יפהפה. בצרפת לא ראיתי כאלה, זה מהארץ!

עכשיו אני יודע שבאמת הצטרפתי לבלוגוספירה… הספאם הראשון נשלח לבלוג!

בחדשות אחרות, התחלתי סופסוף במיון של תמונות הטיול, בקרוב בגלריה וכאן, ואני חושב איך לעזאזל לשלב את המגניבות הגראפית של ערכת וויסטרד ליטל עם המגניבות הDHTMLית של בינארי בלו עם כל הפטנטים שלה. יכול להיות שבשבת אני אנסה לעשות איזה ניסוי פיוז’ן.

אין תמונות, אין ערכה. קשה. קשה.

חזרה בארץ, גיליתי את הבעיה הרצינית של הדתיים עם השרוולים ב(נת)בג 2000, יש רק מזוזה קטנה בקצה השרוול, אין יותר לרדת מהמטוס במדרגות ולנשק את האספאלט.

ההליכה הארוכה אכן מגוחכת ומעצבנת מחדש אבל היה כיף להתאחד מחדש עם שני הסינגל-מאלטים שקניתי בדיוטי-פרי ביציאה. שתי סיבות טובות לחזור לארץ :-)

לפני כמה שבועות קמו כמה צעקות של נסיון מוזר של ח"כים להעביר DMCA בישראל (ועוד מטעם מרצ, לא פחות!). חוץ מכמה אזרחים גיקים שאכפת להם, מי ירים פה צעקות? בטח שלא העיתונות, שאפילו לא יודעת מה זה קנין רוחני… אבל מה האופציות? אוסטרליה וארה"ב מחמירות כל הזמן את החקיקה בנושא, עכשיו אסור אפילו כבר להחזיק (קל וחומר לסחור) ברכיבים שמהווים mod-chip. אני עולה בעוד כמה שעות על מטוס לצרפת וצוחק עם חברים שאם אמצא עבודת לינוקס בפרובאנס אני לא חוזר, אבל שם החוקים האלו חמורים במיוחד, אפילו הGPL לא בדיוק תופס שם, אין דבר כזה לפרסם תוכנה בלי לתת אחריות או כל קנין רוחני ללא כוונות רווח. מוזר והזוי בעיני. ולכן צרפת נכנסה אצלי לרשימת המדינות שאשמח לבקר בהן אבל לא אחפש לגור בהן כל כך מהר. לפחות כל עוד בארץ החוקים לא יתחילו להשתולל בתחום הזה.

שרפתי קצת זמן אתמול והיום בשיפצור הסקין. הוספתי פיצ’רונים מגרסת ויסטרד שקיבלתי מ עמרי ידן. השלב החשוב הבא הוא להרחיב את הסיפורים כי השורות סתם קצרות מדי.

בינתיים גם החלפתי את תמונות הרקע ל תמונות מקוריות משלי. הרקעים הקודמים היו מ פרופגנדה, אבל משום מה לכל מי שאין את הLCD שלי, הם נראו נורא חשוכים. איך זה נראה עכשיו?

או שאולי עדיף סקין הכי פשוט, בנאלי, קריא ו"כמו כולם"? :)

ואולי אני מתעסק יותר מדי בשטויות במקום להוסיף בכלל תוכן… אולי אני כותב רק לעצמי? ספרו לי מה אתם חושבים…