תוכנה חופשית היא דבר נפלא. אני מאוהב ברעיון כבר כ־28 שנה מאז גרקתי אותו לראשונה. ארגנתי קהילות ואירועים להפצת ידע על ואודות חופש התוכנה, ואי אפשר לזרוק היום אבן באף ענף כלכלי בלי להתקל בתוכנה חופשית רצה איפשהוא על שרת, עמדת חיוב כרטיסים בסופר וכמובן שכל האינטרנט וכל כיס מריצים תוכנות חופשיות למכביר. אין סטארטאפ שמתחיל היום בשוק וממציא לבד את כל הגלגלים, אם זה בתוכנה, ביולוגיה או כל תחום הנדסי, אתה תלוי בתוכנה, אם זה באסטרונומיה או מכונות CNC, תוכנה חופשית היא לפעמים החנות היחידה לשאוב ממנה את הכלים הדרושים למקצוע. מצד אחד אין להתעלם, ומהצד השני אין מנוס מלהשתמש. ההתנחלות הזו בלבבות וברשימות התלות של תוכנות היא חרב פיפיות, ובחודשים האחרונים אנחנו רואים כמה צרות שמאיימות על עתיד הקהילה.

יש ימים שבהם אני עוסק בעניני פרטיות אלקטרונית, זה קל מדי ליפול לבור של פראנויה ולודיזם, במובן של פחד מפיתוחים טכנולוגיים בידיים הלא נכונות. אורוול פחד מהשלב הזה בפיתוח הטכנולוגיה, והעולם שדמיין ב"1984" היה קודר ומדכא (תרתי משמע). מצד שני צ’ארלי סטרוס מצייר עולם מאוד עצוב לעמים שיצאו נגד טכנולוגיות (למרות שזו סאטירה פוליטית יותר מאשר עתידנות של ממש) בספרו “סינגולאריטי סקאי”. ספר שנוגע בכל טרנד ורעיון טראנסהומניסטי ולא תמיד בצורה מחמיאה. מול רואי שחורות שונים גם קורי דוקטורוב ניסה להפיח קצת אופטימיות בספר “אח קטן” ש הזכרתי פה לא פעם, על הדרך שבה נער מצליח להמלט ממנגנוני בטחון מהירים מדי על ההדק של מדינת המעקב אליה התדרדרה ארה"ב - אבל עושה זאת ע"י רתימת הטכנולוגיה לטובתו. האופטימיזם של דוקטורוב הוא שטכנולוגיה כאן משמשת נגדנו אבל גם בידינו, ולכן כדאי לכולנו להכיר אותה טוב ולהשתמש בה לטובתינו.

בתגובות לפוסט מהשבוע שעבר התחלתי לענות לעומר, אבל זה התארך למשהו ששווה פוסט נפרד.

כדי להבהיר - אני מאמין במדיניות רווחה (לא סעד!), ולא אכפת לי אם תקראו לזה סוציאל-דמוקרטיה, כלכלה חברתית או מה שלא יהיה. אני מאמין שיש בהחלט הרבה מקום ל"יד-מאוד- לא-נעלמה" שתסדיר בשוק הגבלים עסקיים, תקנים, השקעות ומסחר. חלק מזה על ידי מיסוי מדורג פרוגרסיבי שיפגע ביכולת לגדול מהר מדי, ואם אפשר למצוא מדד חברתי, הייתי מחפש איך להגביל צמיחה לפי המדד הזה - צמיחה רק למי שמראה שצמיחתו עוזרת ולא פוגעת בבריאות החברתית ואיכות החיים במדינה. אני לא מדבר על “להגביל” בצורה החותכת שאתה מנסה לצייר את זה, אז אני מקווה שתרד איתי אל קרקע המציאות.

עברתי אתמול בחנות מחשבים ובצד נח ארגז קופסאות חלונות 7 עם סיסמאות עליו שאמורות להמחיש עד כמה מרגש לשדרג. שופופו: \* סולר --> סולארי \* אנציקלופדיה --> ויקיפדיה \* איילון –> כביש 6 \* שכחתי (מישהו?)

מלבד זה שאיילון הוא כביש יחסית חדש ולא הכי פקוק וכביש שש עולה יותר ופקוק רק טיפה פחות, שלושת ההקבלות האחרות הן מצחיקות ברמה. לצערי כרגע שכחתי אחת אבל היא היתה מגוחכת כמו אחיותיה להדגמת השדרוג של חלונות 7. בואו ונראה מה אומרת ההקבלה…

לפני כמה שנים המקור היחידי לתנ"ך מנוקד ומוטעם היה את מכון ממרה אבל ב רשיון מגביל שהטריד אנשים בקהילה החופשית ואני בינהם. היום נתקלתי במקרה בעובדה המרעננת שלצד פירושים כמו רש"י התנ"ך מופיע במלואו בויקיטקסט שבתורו מובא מתוך האתר הזה, שמחלק את כל התנ"ך המוקלד ללא הגבלות רשיון (ברשות הכלל) ואם תרצו להוריד ולהתקין את השרת שעליו הוא רץ עם תכניו, התוכנה כוללת חלקים GPL, חלקים CC-by-nc ואולי רשיונות אחרים, עדיין, חופשיים למדי.

כולם מדברים על הטמפון החדש מאפפל, אבל אני לא מבין למה. חוץ מעשר שעות סוללה ומסך IPS איכותי הוא IPOD מגודל. הוא לא מריץ מערכת הפעלה נורמאלית, אפליקציות עדיין לא רואות דאטה משותף(?!) ובאופן כללי עדיף במחיר הזה לקנות נטבוק. אני והיטלר מעוצבנים.

See more funny videos and funny pictures at CollegeHumor.

לא הצביעו היום על החוק. סדר יומה של הכנסת מתפרסם די מאוחר אז לקח לנו זמן לגלות שאין היום דיונים בנושא, אבל קלינגר בכל זאת לא חוסך מאמצים ונסע לכנסת לעשות לובי.

אבל על סדר היום השבועי של הכנסת עדיין מתנוססים נושאים שיעלו להצבעה. בין השאר החלת רציפות על תיקון לחוק החתימה הדיגיטאלית (שבו גם הממשלה תהיה CA) ותיקון לחוק האזנת הסתר. כמובן שאין לינק לנוסח עליו מצביעים בעמוד סדר היום (מעניין אם לחברי הכנסת יש דרך יותר טובה להגיע למידע הזה או שהם מצביעים תמיד “על עיוור”), חיפוש באתר הכנסת ובמשרד המשפטים לא העלה לי על מה מדובר בשבוע שעבר, אבל הנה היום נמצאה ההצעה ( PDF) וקלינגר הצליח לגלות שמדובר ב תיקון מאוד יוצא דופן שמאשר חדירה נסתרת לבתים כדי להתקין אמצעי האזנה (וצילום), ובכך בעצם פותח פתח גדול ומכוער בכיוון חיפושים נסתרים, מה שקוראין בלעז Sneak & peek, אחד מהכוחות המדוברים לשימצה שניתנו בראה"ב לכוחות הבטחון במסגרת USA-PATRIOT act המפחיד, ש חוקק “למלחמה בטרור” אבל מנוצל מאז לרעה בכל מני דרכים. איכס.

האם אנשים שמים לב כשהפרטיות שלהם נלקחת או שהם מאפשרים זאת בשמחה בלי להבין על מה הם מוותרים? הבעיה היא לרוב שאנשים מגלים שהנושא בעיתי רק כשזה פוגע בהם אישית. המושג כל כך אמורפי, ובמיוחד בעולם של מידע אישי ממוחשב, שלפעמים קל לי יותר להסביר מכניקת קוונטום (שזה נושא שאני מבין עוד פחות).

כבר ציטטתי פעם את הירשאוגה במאמר מדה-מרקר: “מדוע אם כן אותם ישראלים שמזדרזים לשתף את ציבור הגולשים במעלליהם האינטימיים ביותר בטוויטר ובפייסבוק חוששים מהקמתו של מאגר ביומטרי?”, והשאלה באמת מטרידה אותי. האם אנשים באמת חרדים לפרטיותם, או שהם סתם רוכבים על גל ה-slacktivism כי בפרופיל זה נראה קוּל שיש לך דעה על משהו? מי הם אותם אלפי פייסבוקאים חברי הקבוצות נגד החוק הביומטרי שלא נענו לקריאתי/קריאתינו להרשם לקבלת עדכונים מחוץ לפייסבוק, שהוא בעיני אולי אסון הפרטיות המטריד ביותר ברשת אי פעם? עד לכתיבת שורות אלו נרשמו ששה אנשים.

הצצתי הרגע לבלוג לראשונה מזה חודשים באקספלונטר 7. אמאל’ה! טקסט התגובות עם רקע בצבע קקי ומופיעים שם חיצים קטנים של אלמנטים LI שלא אמורים להופיע!

עד עכשיו עבדתי על העיצוב עם Inspect Element של כרום ועם FireBug. יש למישהוא המלצות לכלים נרדפים לExploder או שאשאיר את העיצוב כמו שהוא?

פוסט זה ממשיך את הפוסט הקודם על חופש התוכנה. היה שם ויכוח ורציתי להדגיש שההבדל אינו רק סמנטי. הסברתי על זה בקצרה בהרצאה באוגוסט פנגווין, אבל זה ראוי לעלות באופן מסודר על הכתב:

לענין קוד פתוח מול תוכנה חופשית, מתגובות בפוסטים קודמים אני מבין שאולי כמה אנשים פיספסו את הנקודה. אני חושב שאני צריך לחזור פה קצת אחורה ולהסביר את הרעיון של Copyleft, שהוא שמירה על זכויות המשתמשים, לאו דווקא על זכויות היוצרים. אני מצטט את הגדרת חופש התוכנה מהתרגום של ויקיפדיה עם הדגשות שלי:

$80K לשיר זה המחיר החדש. אם נשווה את המחיר של דולר בודד לשיר בממוצע בחנויות מקוונות, הרי שבית המשפט האמריקני העריך שה"פושעת" חילקה עשרות אלפי עותקים מכל שיר לפני שנתפסה ו"אי אפשר להעריך את הנזק". אבסורד? בוודאי, כאשר במרחק אלפי קילומטרים ספורים חוקקו חוקים שמוציאים מזרועות השיטור את חלפני הקבצים הפרטיים, אם ע"י ליגאליזציה של חלפנות פרטית ואם ע"י חוקי הגנה על הפרטיות. גיל פרוינד בדיוק התייחס לשאלות המוסר, הטכנולוגיה והחוק.

ובנושא קרוב, ממילא הגיע הזמן להמשיך כאן את הדיון בענין חופש התוכנה ומפלגות הפיראטים שקמות עכשיו בכל מני מקומות בעולם המערבי (כרגע שבדיה, נורבגיה, קנדה ואולי גרמניה ממה שאני זוכר). בפוסט קודם בסדרה הפנה צפריר את תשומת ליבנו ל התייחסות הספציפית של סטולמן לבעית חוקי קופירייט קצרים מדי. סטולמן מפחד שפרויקטים של תוכנה חופשית ינזקו ישירות מכך שלפי הצעת הפיראטים, חוק הקופירייט יוגבל ל־5-10 שנים, או-אז יהפוך כל קוד המקור של פרויקט פתוח לחופשי מדי, קרי רשות הציבור. הסכנה לטענתו היא שחברות תוכנה קניינית תתחלנה לגנוב את עמלם של אנשי התוכנה החופשית ולקבור אותם בתוך מוצריהם המשמימים שיופצו אולי בחינם אחרי תקופה, אבל ללא קוד מקור. יש לי כמה תשובות לזה.

רשם הגורמים המאשרים במשרד המשפטים מבקש המלצות לשיטות הצפנה. אני חייב לציין שענין החתימות הדיגיטאליות חמק קצת מעיני כשעברתי לאחרונה על חוק המאגר הביומטרי. אצלי בראש היתה הפרדה בין החתימה הדיגיטאלית האישית שדוחף פרויקט “תהיל"ה”, לבין תעודת (גניבת) הזהות של שטרית. היום עברתי שוב על הצעת החוק העדכנית שבידי (לצערי הנוסח הסופי להצבעה עדיין לא היה ברשת כשבדקתי לאחרונה), ואני רואה שבגוף החוק לא מצוין כלום על היות הכרטיס אמצעי לחתימה אלקטרונית עד לכמה שורות קטנות בסעיפיו האחרונים של החוק שמציינים אילו סעיפים הוא משנה או מתייחס אליהם בחוקים אחרים, כגון חוק מרשם התושבים וחוק חתימה דיגיטלית.

אוזי עושה את מה שגייטס ובאלמר לא העיזו? לצורך תאימות לטכנולוגית ההייפרוייזור של מיקיסופט, הרדמונדאים תרמו 20K שורות תחת GPL2 לקרנל.

כשאנשים סגורים תורמים קוד פתוח, זה סימן שהאימפריה שוק^H^H^H קיבלה שכל?

גיא התחיל ללמוד ברופין בשעה טובה. השבוע הוא התחיל קורס אופיס שעליו הוא לא הצליח להוציא פטור (למרות שהבנאדם למד הנדסת תוכנה…), ולצורך הקורס אמר להם המורה שהם צריכים לבצע את התרגילים באופיס 2007. דרישה שרירותית ביותר בעיני, ומאוד חצופה מכמה בחינות:

• מחיר אופיס בסיסי הכי זול הוא כ400 ש"ח לפי זאפ, אלא אם כן קונים את האייטם הראשון שם “מאסטר קיט” שזה חבילה שמיועדת להתקנות OEM ולא אמורה בכלל להמכר בשוק הקמעונאי (אבל פה זה ישראל, נכון?)
• מחיר אופיס סטודנטים, אם אתה מחזיק בתעודת סטודנט אמור להיות $50, אבל בגלל שהשוק בישראל כל כך פרוץ, אף אחד לא מקבל רשות למכור אותו חוץ מאקדמון ועוד שתי חנויות. את זה המורה של גיא לא טרח להסביר לו, הוא רק אמר לתלמידים בקריצה ש"ישיגו את זה איכשהוא".
• כשלמדתי בבין-תחומי של הרצליה, היו להם דיסקים של “סייט לייסנס” אקדמי שנתן לכל הסטודנטים להתקין באופן חוקי חלונות ואופיס עם התחייבות להסיר את התוכנות ביום שיסיימו את לימודיהם. רופין לא מציעים את האופציה.
• לא אמור להיות ממש הבדל אם מבצעים את התרגילים על 2003 קיים או מכריחים אותך לעבור ל2007 חדש. אבל רופין לא מאפשרים את האופציה.
• אפשר היה ללמד על אופן-אופיס בחינם. רופין לא מאפשרים את האופציה.
• אפשר לעבוד במעבדות המחשב בקמפוס ברופין, אבל להרבה תלמידים זה לא ממש נוח להלחם שם על זמן מסך…

אני לא יודע איך זה במוסדות אחרים, אבל אני הייתי מרים איזה מכתב או שניים לדיקן במקומו של גיא. אם לא מציעים רשיון של המוסד, לפחות שיציעו לקנות בהנחה את המוצר, או ימצאו דרך אחרת לעבוד. מעבר לזה מעצבן אותי מאוד שמוסדות אקדמיים ישראליים לא מקדמים תוכנה חופשית או יותר גרוע - מכריחים אותך להשתמש בתוכנה קניינית או יקרה. ככה אני מצפה ממכללה פרטית לעבוד. לא ממוסד מסובסד ע"י המדינה.

דורון אופק מסביר למה מוקו. הוא כותב עליו די הרבה בזמן האחרון כי אנשים רוצים לקנות כזה, והוא חשב לייבא אותם. יש לטלפונים האלו כמה בעיות וכמה יתרונות. אנשים קראו את ההמלצה של FSF עליו כאלטרנטיבה לאייפון ורצו לבדוק אותו, אבל מיהרו להשוות אותו לאסון רכבות.

הפרי-ראנר הוא אכן טלפון פסיכי משתי בחינות עיקריות: הראשונה שהוא מעיז לעשות את מה שמוטורולה, נוקיה, סוניאריקסון ואחרות לא יעיזו לעשות, שזה לפרסם את המפרט המלא ולספק לכל אדם מהרחוב את הSPEC המלא של החומרה, כולל לוח אם לעשות בו שינויים לפי צרכיו. השניה היא שהיצרן גם לא מנסה לרגע אחד לשלוט בתוכנה שתרוץ עליו. בניגוד לצעצועים חמודים כמו לנובו U8 או סאמסונג Q1 או סבתא נוקיה 770 או ביתה ה N810, יצרני המכשיר מעודדים אותך לנדוד רחוק ממערכת ההפעלה של היצרן, ואנשים מתקינים שם היום אובונטו ודביאן ו מיני בישולים ביתיים אחרים, נדמה לי היום בסביבות 8-9 טעמים של הפצות והיד נטויה.

כן, אני אלחוטי בכנס בפעם הראשונה, אני חייב לברר איך זה לעשות לייב בלוג פעם, אני גם מתרוצץ ומצלם אבל לא התארגנתי להעלות תמונות מכאן - זה יקרה בערב.

הארגון של דוכן הכניסה עבד קצת לאט, יש השנה רק עמדה בודדת לכל דבר, צילמתי הרבה אנשים, מיטל עושה פוטורצח.

9:30 התחלנו כרגיל באיחור. רם און נתן סקירה מהירה של מצב חדירת FOSS לממשלות אירופיות ומה המצב בארץ. שחר נתן מצגת על המודל הישן של פיתוח תוכנה מסחרית וקרא לו המודל העסקי הנוכחי של פיתוח תוכנה קניינית. אני לא הבנתי לגמרי את ההקשר.

לייטרום 2 יצא, והצלמים חוגגים. הנה סקירה מהירה של מה חדש, בין השאר ניצול יותר טוב של מסך שני (כמו שלי יש), שיפור אלגוריתמים (שתמיד טוב), אפשרויות ניהול אוסף תמונות השתכללו (מה שכל צלם צריך), עבודה יותר אינטגרלית עם פוטושופ ואפילו מברשת תיקונים ומסכות. לצערי אין לעולם התוכנה החופשית שום דבר שמתקרב לעשירית ממה שהתוכנה הזו עושה, שלא לדבר על האיכות של התוצר. אני אמשיך להחזיק מכונה מריצת חלזונות XP בבית כי אין ברירה אם אדובי לא רוצים לרוץ על לינוקס.