עוזי וייל וחגיגות המימונה

כבר חודש שעולם הספרות, הפייסבוק, הפעילים החברתיים ושאר מעריצים מהללים את פרויקט המימון של עוזי וייל, אבל אתמול, 6 ימים לפני סוף מבצע הגיוס, חטפו כמה מעריצים/משקיעים/תורמים/קונים ג'ננה כשהספר הופיע על המדפים בחנויות לפני שהגיע לתיבת הדואר.

לא אחפור לכם תגובות מפייסוש (עשו את זה כבר דה-מארקר ואף ציטטו הודעה פרטית של גילי בר הלל סמו ללא רשות), אבל הנה מהבלוג של חנן כהן, שומר היערות של ג'ונגל האינטרנט, עוד אחד מריקי כהן.

השלמות ממוחי הקודח:

0. ברור שהתגובה הרגשית חריפה כי אנשים ההיו מושקעים רגשית. אני לא מצדיק אבל בהחלט מבין. ציינה את זה גם קרן נויבך היום ברדיו, הרגשות הן מערכת הגברה חזקה יותר מהעובדות וההגיון. ככל שהפרויקט ימונף ברגשות עזים למעלה, הפתעות כאלו יפילו את המוראל יותר חזק למטה. פיסיקה פשוטה :)

1. עוזי עשה טעות של מתחילים. לא כל התורמים/משקיעים/לקוחות הגיעו מדף הבוקפייס (למשל אני) אז ידענו רק מה שפורסם בהדסטארט, ושם לא נאמרה מילה על מודן. בעידן של מחאות צרכנים ומאיסה בגוזרי קופונים הדמיון השלים לבד שאם האיש פנה לגיוס כסף ישיר אז מדובר בהוצאה עצמית. למעשה היה מדובר בהונאה עצמית (של הקונים). בסך הכל עוזי היה צריך לפרט יותר על מה הכסף ומי עוד מעורב. אני מצפה ללא פחות מכל פרויקט אחר בקיקסטארטר או אינדיגוגו.

2. רוצים לא לעשות טעויות של מתחילים? עקבו אחרי מי שמוצלח בזה. פרויקטים בקיקסטארטר ואינדיגוגו אולי פונים יותר לקהל אמריקני אבל יש שם מכל הסוגים, ויש עשרות בלוגים וגם פודקאסט שמוקדש למודלים העסקיים האלו (ממליץ על הפרקים עם זאק ווינרסמית' וג'ונתן קולטון, אבל יש מעניינים בנושאים אחרים, כמובן שקורי דוקטורוב שם מבריק וקולע כרגיל). בארץ יש פרויקטים בהיקף פחות גדול כי קהל היעד לרוב קטן יותר, אבל אפשר ללמוד מהתבוננות מה עובד ומה לא, איך מותחים את ההכנסות והשתתפות הקהל עם מטרות יעד נוספות, ומה נכון ולא נכון לעשות.

3. חבר שמע את תיאור המצב הסלחני ממני, והלך לכיוון הקיצוני של "מה נכון מבחינת החוק היבש" – אם עוזי הבטיח הוצאה מוקדמת ומודן הקדימה אותו לחנויות, "זכותי ואף חובתי הצרכנית לבטל את ההשקעה שלי בהדסטארט, וזכותו וחובתו של עוזי לתבוע את מודן שגרמה לו הפסד כלכלי!". אני רואה גם את התגובה הזו כמוגזמת לכיוון נוסף. קרה פה משהו בתום לב, עוזי איננו זרוע שיווקית של ההוצאה ואין לו שליטה על החלטותיה, הוא רק סופר עם קהל מעריצים שרצה לתת להם צ'אנס להגדיל לו את הרווחים מהספר. לדעתי זכותו המלאה, רק חבל שלא הבהיר את זה לגמרי. אני רואה את העמימות הזו כטעות של מתחילים ולא כהטעיה מכוונת. אני הייתי עדיין מזמין את הספר כך או כך, הייתי שמח לקבל גם את ספר השער האחורי בתוספת מחיר, הייתי אפילו שמח לשלם טיפה פחות ולקבל מהדורת EPUB ללא חתימה ועלויות דואר. בקיצור, את הפרויקט הבא שלו אני מקווה שינהל אחרת, אבל בסה"כ אין לי הרבה תלונות כאן.

4. קורי דוקטורוב (כן, אני שוב מזכיר אותו, אבל זה רלוונטי, חכו רגע) משחרר את הגרסא האלקטרונית חינם וברשיון פתוח ביום שבו הספר יוצא בדפוס. אנשים קוראים את הספר ומבקשים לתרום לו למרות שאינם מעוניינים בספר הפיזי. קורי מפנה אותם לבית ההוצאה ומדגיש שבזכותם יש לו שירותי שיווק, עריכה, קביעת מסעות מפגש עם קוראים וכמובן תשלום מקדמות נדיב, אז הוא מבקש שלא יעקפו אותם. אנשים יותר ממוזמנים לקנות ספר ולשלוח אותו לספריות השאלה ברחבי העולם, הוא אפילו מארגן את הרשימה של הספריות המעוניינות אצלו באתר על חשבונו. גם זה סוג של מודל עסקי ושירות קהילתי, וקשר של אמון ורצון טוב עם המעריצים.

5. וזה נושא חשוב – אתם קוראים לזה מעריצים או תורמים? – עזבו אתכם מזה, אתם לקוחות! יש פרויקטים של מימון קהל שלא זוכים בהם בפרסים. אלו באמת תרומות. למשל הפרויקט הזה שנתתי לו $50 בלי לבקש שום תמורה (כי ממילא אינני קורא תווים). אתרי מימון קהל כדי לקבל מוצר הם למעשה תחפושת חדשה לאתרי מכרז, רק שכאן יוצר בודק את המים לפני שיש מוצר ושם משווק בודק את המים לפני שהוא מחליט על כמויות ליבוא. המודל העסקי די דומה לדברים אחרים שכבר היו בשוק, ההבדל הוא סוג האנשים והמוצרים שהחלו להשתמש במודל הזה. אני מציע להתאים את רמת הציפיות. יש לכם כאן מגע ישיר עם היוצר, רגשות משחקים ציפיות גבוהות, אבל בסופו של דבר אתם משלמים על מוצר ומקבלים אותו. השאר זה שיווק והרגשה טובה או רעה. אם אתם לוקחים את זה אישי, או כחוויה של משחק, או הימור רולטה, זו בחירה שלכם, ואתם לא יכולים להאשים אחרים אם אכזבה קטנה מרגישה לכם כמו פגיעה אישית גדולה. זו בחירה שלכם לקחת את זה למקומות האלו, ולא מוצדק לעשות מעוזי וייל שעיר לעזאזל כי שמעתם דברים שהוא לא אמר. אני יכול להגיד לכם שאי הבנות כאלו קורות מדי פעם, למעשה זה קרה לי בדיוק השבוע במקביל עם פרויקט בקיקסטארטר של מדפסת תלת מימד שהזמנתי, ואמורה היתה להיות כולה על טהרת החומרה החופשית ורכיבי מדף, ופתאום מבשרים לנו שהם מייצרים רכיבים מוזמנים במיוחד. בתחילה היתה התרעמות בקהילה, אני הייתי מהבודדים שאמרו שנחכה להבהרות, ואכן הסתבר שזה לא תכנון חדש אלא שיפור של אחד שקיים בשוק, תואם לחלוטין בתוכנה, אבל עם חיבורים יותר נוחים לתחזוקה ופיזור חום משופר. הרבה רגשות נשפכו סתם (כולל שלי, מודה) עד שהגיעה הודעת ההבהרה.

6. אה, היה לי בטח עוד משהו להגיד אבל חצות והמוח שלי כבר לא בפוקוס. אני שולח את הפוסט לא ערוך וללא הגהה כי הנושא עכשיו בוער ברשת, אבל אני מקווה שהבהרתי את עיקרי הדברים.

מידע פתוח וחופשי לעתיד טוב יותר

לפני כשנתיים-שלוש התחלתי לכתוב כאן יותר ויותר על מידע ציבורי חופשי, מידע ממשלתי, חיפשתי מי שיהיה מוכן להביא את הזמן הפנוי שלו והידע כדי להקים את המקבילה הישראלית לSunlight Foundation האמריקנית. לי אין את הנסיון או הידע הטכני לסוג כזה של תכנות, אבל לשמחתי גיליתי ניצנים של פרויקטים, ומאז הם איחדו כוחות והוקם אתר OpenKnesset והסדנא לידע ציבורי. (אני מאד ממליץ לכם לבקר שם, במיוחד עכשיו לפני הבחירות. ואם אתם חושבים שהמטרה טובה וראויה, תרמו להם. מגיע לישראל מוסד שכזה.)

בהתחלה הם העדיפו לפעול עצמאית מחוץ לכנסת, לקרצף מידע מהאתרים האיומים של משרדי הממשלה שאפשר לחפש בהם רק באקספלורר ולבנות את כל הידע מחדש בצורה ברורה יותר בפורמטים פתוחים ועל פלטפורמות פתוחות. מאז גם נולדו שיתופי פעולה יותר אישיים ויסודיים, הרבה בזכות השר מיקי איתן שלצערי יעזוב בקרוב את הממשלה וכנראה גם את הכנסת. הליכוד ממשיך ככל הנראה להנהיג גם את הקואליציה הבאה, ביבי לא טורח לפרסם מצע או להשתתף בעימותים, הדמוקרטיה עלולה לספוג מכות לא מעטות אם לא נשמור עליה, לכן הסדנא לידע ציבורי חייבת שחקני חיזוק.

הסדנא עובדת בשיתופי פעולה עם עוד גופים, וככה התארגנה הזדמנות נהדרת, מלש"בים יכולים להתנדב לשנת שירות עם הסדנא, והנה כל הפרטים. אם אתם מכירים צעירים מוכשרים בתכנות ואולי עם קצת מוטיבציה אידאולוגית, זו נראית לי אחת הנישות שיש לחזק במדינה שלנו, ואם זה היה תלוי בי, היה מגיע להם תקן של לפחות 10 משרתי שירות לאומי. אולי יום אחד. אם יש משהו קדוש לי כחילוני ואזרח מדינה דמוקרטית, זה גופים תומכי דמוקרטיה, אז עד כמה שאני משתדל לא להשתמש בסופרלטיבים שגנובים מהדת, אגיד בכל זאת שאני חושב שמה שעושים שם בסדנא הוא עבודת קודש.

בחדשות אחרות וקצת קשורות: לצערי היום אנחנו גם מרכינים ראש ומבכים את לכתו של אהרון שוורץ. בחור צעיר בן 26, אקטיביסט למען מידע חופשי, לוחם בצנזורשת, מהמקימים של "רדיט", מפתח תוכנה שהמציא והפיץ את תקן RSS עוד לפני שהיה בתיכון, RSS הוא אותו הכלי שאולי איתו אתם קוראים את הבלוג שלי ורבים אחרים, אתרים מהגדולים בעולם משתפים בינהם תכנים, או מודיעים על שינויים בסטטוס מכונות ותוכנות. הבחור הצעיר והמרשים הזה נלחם גם למען שחרור מאמרים מדעיים מלפיתתם של ארגונים פרטיים שחוסמים את הידע האנושי מאחורי paywalls ועל כך (ואולי מעוד סיבות) רדפו אותו שלטונות החוק בארה"ב בשנתיים האחרונות. לא ברורה עדיין הסיבה שבגללה בחר להתאבד, אבל יש כבר לא מעטים שמקשרים את הרדיפה המשפטית שחדרה לחייו בתור הסיבה שהביאה אותו למעשה הנואש. יהי זכרו ברוך. למי שרוצה לקרוא על זה עוד טיפה, אני מצרף מספר לינקים:

קורי דוקטורוב סופד לשוורץ.

לארי לסיג מפנה אצבע אל התובעים.

דקלן מקולה מרכז קצת חומר רקע וכתבות כאן.

פוסט לזכרו בבלוג של זוגתו.

תמלול של הרצאה מפורסמת שלו, מ2007.

כאמור, אנחנו לא יודעים אם ההתאבדות קשורה בצורה ישירה כלשהיא לתביעה. אם היה מורשע היה עלול לבלות בכלא כמה עשרות שנים אם לא את שארית חייו, אבל זה לא היה דבר בטוח שהתביעה היתה מצליחה, והרבה עורכי דין טובים היו מגנים על זכויותיו בהתנדבות. הבחירה בהתאבדות היא קיצונית למדי ואני מאוד ממליץ לכל מי שיש  תקופה מיואשת, שיזכור שיש בחוץ אנשים שיוכלו לעזור. ער"ן במספר 1201 או אוזן קשבת 03-6204999 וכמו כן סה"ר ברשת.

קצת טכנו-אופטימיזם לאיזון

יש ימים שבהם אני עוסק בעניני פרטיות אלקטרונית, זה קל מדי ליפול לבור של פראנויה ולודיזם, במובן של פחד מפיתוחים טכנולוגיים בידיים הלא נכונות. אורוול פחד מהשלב הזה בפיתוח הטכנולוגיה, והעולם שדמיין ב"1984" היה קודר ומדכא (תרתי משמע). מצד שני צ'ארלי סטרוס מצייר עולם מאוד עצוב לעמים שיצאו נגד טכנולוגיות (למרות שזו סאטירה פוליטית יותר מאשר עתידנות של ממש) בספרו "סינגולאריטי סקאי". ספר שנוגע בכל טרנד ורעיון טראנסהומניסטי ולא תמיד בצורה מחמיאה. מול רואי שחורות שונים גם קורי דוקטורוב ניסה להפיח קצת אופטימיות בספר "אח קטן" שהזכרתי פה לא פעם, על הדרך שבה נער מצליח להמלט ממנגנוני בטחון מהירים מדי על ההדק של מדינת המעקב אליה התדרדרה ארה"ב – אבל עושה זאת ע"י רתימת הטכנולוגיה לטובתו. האופטימיזם של דוקטורוב הוא שטכנולוגיה כאן משמשת נגדנו אבל גם בידינו, ולכן כדאי לכולנו להכיר אותה טוב ולהשתמש בה לטובתינו.

קורי, אם עוד לא טחנתי לכם עליו מספיק פה בבלוג, הוא מהדוברים הנמרצים והבולטים לגבי רפורמת הקופירייט הדרושה כדי לשחרר את המין האנושי לנקוט ביצירתיות הדרושה לו כדי להתקדם ולהלחם על קיומו. אחד הנושאים שמרגשים אותו בשנים האחרונות הוא הדפסה תלת מימדית ושימוש מחודש בטכנולוגיות, ולצד זה להבין את ההשלכות של היכולת לחלוק חפצים פיסיים ולהעתיק אותם כמעט בקלות שבה אנו מעתיקים היום מידע, ומה זה יעשה לחוקי הקניין. כהרגלו הוא "חוזה את ההווה" בספרו Makers. הנושא הפך כנראה למשהו מדבק במשפחתו, כיוון שאישתו, אליס טיילור שעד כה התפרסמה בתור מעצבת משחקי מחשב מוכשרת ומצליחה, הקימה עכשיו סטארטאפ שמתמקד במשחקים שניתן להדפיס בתלת מימד. כמה כוח יש בידיים של אדם שיכול להדפיס לעצמו חלקי פלאסטיק, מזון, מתכת ואפילו איברים להשתלות? בסיפוריו "Printcrime", "אחרי המצור" ואחרים קורי חוקר את ההשלכות על התרבות, הכלכלה, היצירתיות ועוד. גם ב"סינגולריטי סקאיי" יש תיאור יפהפה של "מכונות קרן השפע" שמשחררות אנשים מתלות ביצרנים וזמינות חלקים, ואפילו מפיקות את חומרי הגלם מהסביבה בצורה חכמה.

קורי דוקטורוב על טכנולוגיה ואנרכיה:

לאור כל הפחד מניצול לרעה שלצד ההתרגשות מהעתיד לבוא, לפעמים נחמד לקרוא חדשות ודעות חיוביות בתחום. למשל מרגש לקרוא שבהמשך לפרויקט TOR, ממשלת ארה"ב מפתחת עוד תוכנות וחומרה כדי להביא את מהפכת המידע המקוונת לארצות שעל אזרחיהן מוטל איפול מידע וידע. תמיד טוב לראות ממשלות עושות גם טוב למען האינטרנט ומשתמשיו ולא רק אודפות אותו ככלי לצנזורה וניטור בטחוני ומסחרי.

לבסוף, אני מצרף פה (ברשיון CC) תרגום שלי למאמר "טכנו-אופטימיזם" מאת קורי דוקטורוב:

"האם אתה אופטימי או פסימי לגבי העתיד?" אני נשאל לעיתים קרובות, עד שהכנתי תשובה בשלוף: "כדי להיות אקטיביסט, אתה חייב להיות שניהם: פסימי מספיק כדי להאמין שהדברים יתדרדרו לרעה אם יניחו להם ללא ביקורת, אופטימי מספיק כדי להאמין שאם תפעל, ניתן למנוע את הרע ביותר."

אבל יש כאן יותר. קראו לי לא פעם טכנו-אוטופיסט. אני לא יודע לגבי זה, אבל אני מוכן לקבל בהכנעה "טכנו-אופטימיסט". טכנו-אופטימיזם היא אידאולוגיה שמגלמת את הפסימיזם והאופטימיזם שלעיל: הדאגה שטכנולוגיה יכולה לשמש כדי להפוך את העולם לגרוע יותר, התקווה שאפשר לכוון אותה כדי לשפר את העולם.

כדי להבין טכנו-אופטימיזם, זה מועיל להסתכל על תנועת התוכנה החופשית, שהאידאולוגיה והאקטיביזם שלה הולידו את מערכת ההפעלה GNU/Linux, מערכת ההפעלה הניידת אנדרואיד, דפדפני פיירפוקס וכרום, יוניקס BSD שחי מתחת למערכת ההפעלה של ה-MacOS X, שרת הווב אפאצ'י ועוד הרבה שרותי ווב, דואל וטכנולוגיות שונות אחרות. תוכנה חופשית היא טכנולוגיה שנועדה להיות מובנת, ניתנת לשינוי, שיפור והפצה ע"י משתמשיה. יש המון מוטיבציות לתרומה לתוכנה חופשית/פתוחה, אבל שורשי התנועה הם בדואליות הזו של פסימיזם/אופטימיזם: פסימיות די הצורך כדי להאמין שטכנולוגיות סגורות וקנייניות יזכו לאישור הקהל הרחב שלא מעריך נכונה את הסכנות במורד הדרך (נעילה לספק, איבוד פרטיות, איבוד מידע כשטכנולוגיות קנייניות מתייתמות); אופטימיות די הצורך כדי להאמין שגרעין של תוכניתנים ומשתמשים יכולים ליצור ביחד אלטרנטיבות מלוטשות ולזכות בתמיכה עבורן ע"י שידגימו את עליונותם ויעזרו לאנשים להבין את הסיכונים שבמערכות סגורות.

בעוד כמה אקטיביסטים של תוכנה חופשית חולמים אולי על עולם ללא תוכנה קנינית, החתירה אחרי אידאולוגית חופש התוכנה היא באופן כללי מועילה יותר מאשר המטרה שלה; כמו טכנולוגיסטים טובים, הם רואים את טכנולוגיה הקנינית כבאג, ובאגים אי אפשר בהכרח לחסל. זה פשוט לא אפשרי לחסל את כל הבאגים, אז תוכניתנים עוקבים, מבודדים ומצמצמים באגים במקום זה. קחו לדוגמא את מערכת ההפעלה אובונטו, מהדורה מאוד פופולארית של גנו/לינוקס. הבאג הראשון במערכת מעקב הבאגים שלהם הוא:

"תיאור הבאג: למיקרוסופט יש את נתח השוק השולט במחשבים שולחניים חדשים. זה באג, שאותו אובונטו מעוצבת לפתור".

"תוכנה לא חופשית מעכבת חדשנות בתעשית מערכות המידע, מגבילה את הגישה למערכות מידע לחלק קטן בלבד מאוכלוסית העולם ומגבילה את יכולתם של מפתחי תוכנה לממש את מלוא הפוטנציאל שלהם, ברמה העולמית. הבאג הזה ניכר לאורכה ורוחבה של תעשיית המחשבים האישיים"

הבאג הזה "פתוח" (כלומר, עדיין לא נפתר בצורה מספקת) מאז 2004 ואני אופתע אם הוא יסגר בעתיד הקרוב. למרות זאת כל גרסא של אובונטו התקדמה במפורש לצימצום הנזק העולה מהמשך קיום הבאג, על ידי שהם מציעים מערכת הפעלה שקל לעבור אליה ממוצריה של מיקרוסופט, עם קיצורי מקלדת דומים ותוכנות מובנות, אך ללא הנעילות וההגבלות. באג מספר 1 של אובונטו לא יפתר ע"י מוצר אלא ע"י תהליך.

הלך הרוח התוכניתני הזה הוא המפתח להסנת הדואליות הפסימית/אופטימית. בתור טכנו-אופטימיסט, נגע לליבי לראות את התפקיד שהרשתות מילאו בעזרה לפעילים באירן, מצריים, לוב, בחריין ואוטוקראטיות מזרח תיכוניות אחרות לתיאום בינאישי. אבל בתור טכנו-פסימיסט, נחרדתי לראות את הפעילים משתמשים במערכות בלתי בטיחותיות ולא מתאימות כגון פייסבוק, שהופכות את עבודת השילטונות לקלה בהאזנה, ניתוח ופירוק המבנה של ארגוני הפעילים.

אלו לא חדשות. הנוחיות של רשתות חברתיות בלתי-ידידותיות-לפרטיות מאז פרנדסטר ועד פייסבוק הפכה אותן לפלאטפורמות מפתות לשימוש בארגון מטרות אקטיביזם. אלו מביננו שאכפת להם מאיכות כלי הניהול של המטרות, התריעו נגד השימוש ברשתות האלו כל הזמן, בהצלחה בינונית. אבל הבאג מספר 1 עדיין פתוח – אקטיביסטים, ואפילו אלו המלומדים בטכנולוגיה שאמורים לדעת יותר טוב – עדיין שולחים ידם לטכנולוגיות קנייניות, בלתי מוצפנות, עוינות פרטיות, מטיעונים של אי הנוחות של השימוש באלטרנטיבות.

ויש להם נקודה חשובה: כרגע קשה יותר להתראגן למען מטרה בלי להשתמש בטכנולוגיה ידידותית למעקב מאשר לפתוח דף קבוצה בפייסבוק. על כתפי הטכנו-אופטימיסטים נופלות שתי משימות: ראשית לשפר את האלטרנטיבות, ושנית לשפר את ההבנה הציבורית של הסיכונים שבשימוש בכלים לא מתאימים בסביבות עוינות. יש הקשרים של סיכון גבוה – משטרים מדכאים וצמאי דם – שבהם ממש עדיף לא לפעול מאשר לסכן פעילים בשימוש בכלים שיקלו על משטרות חשאיות לעשות את עבודתן האיומה.

וכאן טמון ההבדל בין "פעיל טכנולוגיה" לבין "פעיל שמשתמש בטכנולוגיה" – הראשון מתעדף כלים שבטוחים למשתמשים, והשני מתעדף כלים שישיגו מטרה אקטיביסטית כלשהיא. הטריק לפעילי טכנולוגיה הוא לעזור לפעילים-משתמשי-הטכנולוגיה להעריך את הסיכונים הנסתרים ולסייע להם למצוא את הכלים הטובים יותר. כלומר להיות פסימיסטיים ואופטימיסטיים: ללא שת"פ מומחים, פעילים עלולים לסכן את עצמם עם בחירות פחותות בטכנולוגיה; אבל עם שת"פ, פעילים יוכלו להשתמש בטכנולוגיה כדי לתמרן טוב יותר מהאוטוקרטים, הרודנים והבריונים.

השימוש של אוטוקראטים בטכנולוגיה נגד ההתקוממויות במזה"ת היתה צלצול מעורר לקבוצה גדולה של פעילי טכנולוגיה וגם לפעילים משתמשי טכנולוגיה. בעודי כותב את הטור (5/2011), הרשת רוחשת פעילים מודעי-פרטיות הבונים כלי התארגנות ששומרים על אנונימיות, שימלאו את הפער כאשר ממשלות ימשכו את הרשת מהשקע, שמונעים האזנה ונלחמים במידע מטעה. הטובות שבטכנולוגיות האלו יהיו פתוחות וחופשיות, כך שכשלים במתודולוגיות שלהם יוכלו להיות מזוהים ומתוקנים מוקדם דרך ביקורת רחבה. בינתיים, אנחנו הטכנו-אופטימיסטים נמשיך ונלחם נגד באג מספר 1, נבקש מעמיתינו להסתכל מעבר לנוחיות המיידית של פייסבוק, על הסיכונים ארוכי הטווח של שימת חירותינו בידיים של אינטרסים פרטיים שמעולם לא הבטיחו לשמור עליה, ושלהן אסור לנו להאמין גם אם יבטיחו.

יום ארבעים ושתיים

לאחרון בתחתית החבית שעוד לא שם לב שהתאריך היום הוא 10.10.10, בוקר טוב. יש כמה חוכמולוגים שהחליטו להכריז היום על היום הבינארי, יש כאלו שהלכו צעד הלאה ובשימם לב לכך ש-101010 הוא 42 בבסיס הבינארי, הקדישו אותו לכל מה שדגלאס אדמס. או חוזר על עצמו 42 פעם, או קשור איכשהוא ל-42. אני חושב שלאדמס היה מסר קצת יותר עמוק מזה למין האנושי, אז אני לוקח את ההזדמנות וממליץ לכם פה על 42 דברים טובים למוח ולאנושות, אבל אני פותח, לצערי, בכמה דברים מטרידים.

  1. קחו יוזמה, כיתבו לחברי הכנסת שלכם הגד הדברים שמטרידים אתכם. למשל השבוע, בין שמחת תורה לגירוש ילדים, עסק אלי ישי בלגבש הצעת חוק שתגשים לו את חלומו לשלול מלא-יהודים את אזרחותם. בחדרים אפלים אחרים מתרגשת ובאה עלינו הצעת "חוק הטרור" הזדונית לא פחות. עוד מפחידים פה. יש שמועות על הפגנות בתל אביב היום, אבל הם פורסמו בדף נעול בפיסבוק אז אין לי פרטים (יופי, אדיוטים).
  2. לא פחות עצוב – היום עבר חוק הנאמנות של כהנא, רק בשם ליברמן.
  3. היום הוכרז גם כיום פעילויות של ארגון 350, גשו לאתר שלהם ותראו אם בא לכם להצטרף.
  4. מקורות מידע לספקנים שהבטחתי באייקון להביא:

  5. שפינוזה: האתר הראשי, שאלות ותשובות, פלאנטה (עם קישורים לבלוגים ספקנים נוספים)
  6. היום היום הראשון של השנה האקדמית. אם לא נרשמתם לכלום, אתם עדין יכולים לבהות בהרצאות מקוונות מעשרות אוניברסיטאות ומאות מכללות וללמוד דברים חדשים.
  7. בואו לערבי "ספקנים בפאב"
  8. בואו לשמוע את סיימון סינג בשבוע הבא
  9. …וקראו את הספר שלו.
  10. המלצות לפודקאסטים משפינוזה
  11. חפרו במילון הספקנות ועוד אתרים
  12. מדע אחר של רועי צזנה
  13. נסיכת המדעים של יוסי לוי
  14. מסה קריטית של יואב לנדסמן
  15. מדע וחיות אחרות של לוטם אליהו
  16. בן גולדאייקר, הבלוגר והסופר
  17. ספריו הנהדרים של פיינמן, הנה מבחר שתורגם לעברית, ועוד אחד.
  18. קרל סייגן: קוסמוס, עולם רדוף שדים, נקודת התכלת, בליונים ובליונים וכמובן סדרת הטלוויזיה.

  19. (גרסה מקוצרת מתורגמת לעברית)

  20. דאגלס אדמס – הזדמנות אחרונה לראות. למי שמעדיף ויזואלית, יש הרצאות שהוא נתן בנושא, ויש את סדרת הטלוויזיה החדשה של פרי.
  21. ג'יימס ראנדי: מספר ספרים מעניינים בנושא ספקנות, הידוע ביותר הוא "פלים פלאם!"
  22. מרטין גארדנר: Fads and Falacies in the name of science וגם The New Age: Notes of a Fringe Watcher.
  23. מייקל שרמר: Why People Believe Weird Things: Pseudoscience, Superstition, and Other Confusions of Our Time וספרים ספקנים אחרים.
  24. ניל דגראס טייסון: "תיק פלוטו" ואחרים.
  25. פיל פלייט: "אסטרונומיה גרועה". כדאי גם להכיר את הבלוג שלו.
  26. דן אריאלי: לא רציונאלי ולא במקרה.
  27. עוד ספרים בהמלצת עמותת הספקנים האמריקנית

  28. ספקנים מומלצים בטוויטר: פיל פלייט, ניל דגראס טייסון, מפצחי המיתוסים (ספציפית אדם סבאג' וגרנט אימהארה), מאסימו פיליוצ'י, רבקה ווטסון, בן גולדאייקר, סיימון סינג, ספק סביר, שפינוזה, יוסי לוי, סקפצ'יקס, ד"ר רחל "רייצ'י" דאנלופ, פרופסור בריאן קוקס, ריצ'ארד סונדרס, ה-JREF, , דארן בראון, ג'ניפר מק'קרייט, בריאן דאנינג, פ.ז. מאיירס, ד.ג. גרות'י, קרוליין פורקו, אלכסנדרה ג'ליקו, סופיה קולינס ואשלי פרמור .עדכון: איך שכחתי את ריצ'ארד וייסמן?!
  29. Reason Magazine
  30. פורה
  31. "פן וטלר: בולשיט". לא התכנית הכי ספקנית בעולם (הם מגיעים עם הרבה דעות קדומות ופוליטיות לעריכת הפרק), אבל מציגה את הצדדים הבעייתיים בהתנהגויות או דעות נפוצות בציבור. לא תמיד אני מסכים עם דעתם, אבל הם גרמו להרבה אנשים לחשוב מחדש על דברים.
    בתגובה לביקורות כאילו הם משתמשים בשפה גסה מדי או מפשטים מדי את הנושאים, הם שמחים להסכים, ופשוט לציין שבעוד שיש תכניות יותר רציניות, מדעיות ושקולות, זה לא הסגנון שלהם, והעובדה היא שהם מגיעים אל קהל נערי הקולג' השיכורים (ציטוט מפיהם!) בניגוד לדיסקאברי וערוץ ההיסטוריה.
  32. מפצחי המיתוסים: בערוץ דיסקאברי, מי שלא מכיר, תתביישו :-) מי שרוצה עוד קארי, יש לה תוכנית יומית חדשה. קארי ביירון אימפריה!
  33. ולבסוף כמה דברים אקראיים אחרים שאם לא הכרתם, כדאי לכם להכיר:

  34. מייקר בוט –>
  35. אקטיביזם ותוכנה חופשית של איתמר "הדבר הכי טוב שקרה לאינטרנט בעברית" שאלתיאל
  36. יצא אובונטו 10.10, אומרים שיצא 10.
  37. אקו-ויקי
  38. איידנטי.קה – החלופה החופשית לטוויטר (היחידה עד שדיאספורה תתחיל לפעול)
  39. "הנה זה בא" מאת פרופ' דני רבינוביץ'
  40. גיקים מעניינים לעקוב אחריהם בטוויטר: ויל ויטון, פלישיה דיי, ניל גיימן, טים מינצ'ין, איתמר שאלתיאל, דידי חנוך, תומר ליכטש, נמרוד קרת, קורי דוקטורוב.
  41. זמן ותודעה מאת אבשלום אליצור
  42. XKCD
  43. דונאלד דאק תחת השפעתו של גלן בק, רמיקס יוטיובי מתוחכם ומבריק. הנה תגובתו המבואסת וחסרת הביקורת העצמית של בק.
  44. The Money Fix – תעודה על מערכות מוניטריות חלופיות
  45. פריבייס זה כלי חזק ומעניין, ולאחרונה נקנה ע"י גוגל שממשיכה לפתח אותו כתוכנה חופשית.
  46. 6*9=42 אבל רק בבסיס 13.

?Thank you sir! May I have another

הנהגים מכוסים במאגר הרשיונות. חסרי הרשיון מכוסים אט-אט ע"י מאגר רב-קו. ומה עם הנוער? מה יהיה עם הנוער? זה שלא נוסע באוטובוסים? אה, אין בעיה, מאגר עכשיו גם לכל התלמידים. לראשונה כשיאיימו עליך שמשהו נכנס לתיק האישי, זה באמת נכנס לתיק אישי שלא ילך לאיבוד במעבר בין בתי ספר. העובדה שבאת משכונה דפוקה או שנתפסת שותה בירה בגיל 13 ותויקת כצורך סמים צעיר כבר תלווה אותך לשארית חייך, תקבע לך את מסלול הצבא ואולי עוד דברים.

בהזדמנות זאת, אני רוצה לשוב ולהמליץ על "אח קטן" של קורי דוקטורוב שיצא בעברית לפני חודש וחצי בהוצאת גרף תחת השם "האח הקטן".

עדכון: ציטוט מפעיל מטה המאבק במאגר שמכיר את המערכת יותר מקרוב. ההדגשות שלי:

גם אם החוק אוסר על איסוף מידע על קטינים, פרקטית התפיסה של המערכת היא הפוכה: כל המערכות הפורמליות המעורבות בחייו של הקטין צריכות לקחת חלק בהשגחה על בריאותו ותפקודו, ובאיתור של בעיות וסכנות – כולל כאלה שמקורן בתא המשפחתי. מכאן נגזר שאיסוף מידע הוא לפעמים רע הכרחי (זו התפיסה במערכת).

נכון להיום יש בבתי ספר "תיקים אישיים" לתלמידים. אני לא יודע איך הדברים הללו מוגדרים בחוזר מנכ"ל משרד החינוך, אבל ממה שהתרשמתי יש די הרבה חופש בניהול התיקים הללו. הכוונה היא שביה"ס יכול להחליט שהוא לא אוסף מידע על התלמידים. לעומת זאת במקרה של תלמידים עם בעיות, ביה"ס בהחלט עשוי לתייק מידע – הן כדי "להפטר" מהילד (דרך ועדה פדגוגית או משהו דומה), והן כדי לפעול באופן אמיתי לסיוע לילד.

אני חושב שיש כאן בכל מקרה, טעות פרשנית. המאגר הוא לכאורה מאגר מידע על התלמידים. אבל ממה שאני מבין, בפועל הוא מאגר מידע על משפחות, הכולל – לפחות בחלק מן המקרים – סקירה פסיכו-סוציאלית מלאה. מן הסתם חלק מהמידע יהיה כמותי, אבל החלק המעניין כאן באמת הוא מידע איכותי ותיאורי (רקע משפחתי? בעיות פסיכולוגיות?). וכאן קבור הכלב: אין שום דרך לבצע הערכה יישומית (של ביה"ס) על בסיס מידע כזה. ולכן אין קשר בין איסוף המידע הזה, לבין המטרה המוצהרת של הקמת המאגר.

ספרים למוח

שי נוסע לעשות פוסט-דוק בגרמניה, ובהזמנה למסיבת יומולדת-פרידה בסופ"ש הוא מכריז שיחלק את כל אוסף ספרי המד"ב שלו "כי כדאי שמישהוא יהנה מהם – הראל כבר יקרא אותם דיגיטלית (או יוריד אותם ישירות למוח)".

book shelf project 1 ~ striatic {notes}אני מסכים שדיגיטלי זה מאוד נח ורק הופך ליותר ויותר נוח, אבל הענף הזה עדיין מנסה להתייצב ולהגדיר את עצמו. כמו שאומר קורי דוקטורוב "הטכנולוגיה תתן והטכנולוגיה תקח", מודלים עסקיים חייבים להשתנות תדירות, למורת רוחם של אמנים ומפיקים. היום אמאזון מוכרת לכם ספרים דיגיטליים לפי ניסוח אחד, אבל במקום אחר הם מפרטים שלמעשה הם מוכרים לכם רשיון קריאה, בדיוק כמו רשיון של עותק חלונות איכס-פי. רשיון שמגביל את השימוש ונראה לי מאוד לא אתי, על פניו, ולתעשיה יש עוד תוכניות הזויות במגירה.

זה אומר שהם יכולים לעשות דברים טובים כמו בידול מחירים (שיכול להתפוצץ לנו בפנים) ושירותים גמישים שונים של מנוי החלפה וכולי, אבל זה גם אומר שלמרות שספר אלקטרוני עולה כמו ספר נייר, הוא לא יוכל להיות מועבר בהשאלה או במתנה לחברים, הוא לא יראה מרשים ליד כריכות כל חבריו על המדף כשיכנסו אליו לסלון, ובכלל, ברצות אמאזון הוא ישלף חזרה מהדיסק/קורא שלכם. אם לא יפתר ענין החוק והמוסר בנושא ה-DRM לפני ממשק המוח ששי מאחל לבנו, אנחנו נמצא את עצמנו במצב מפחיד שבו אמאזון, סוני וחברות הפצה גדולות אחרות (Apple AppStore?) יחדרו לנו למוח למחוק חזרה מה שלא מתאים להם שהעלינו. אני לא אתחיל אפילו לדבר על הבעיה של וירוסים רעיוניים שלא צריך ללכת לשנים של הרצאות בביה"כ או המסגד או הכנסיה כדי ללקות בהם… (אני עדיין בהשפעה של שלוש הרצאות שראיתי הערב מפי שלישית הכוכבים הותיקים/עולים לוי-צזנה-כרמל).

אבל עד שנגיע ליום המפחיד הזה, הנה מה בין הצפוי/מצוי ובין הרצוי בתעשיית הספרים בעתיד הקרוב. מה טוב, מה רע ומה מכוער בעולם משתנה בקצב מהיר ממה שמפיצי הסחורה וחלק מהאמנים היוצרים מוכנים להתגמש כלפיו. הרצאה שנתן קורי דוקטורוב לבית הוצאת ספרים לא מזמן, המקיפה טכנולוגיה, חופש שימוש, חופש אמנותי, שיווק, כלכלה ורעיונות חברתיים מגולגלים באחד. כמה דברים שלא ידעתם או לא חשבתם אולי על אפל, אמאזון ועוד שמות מותגים (אהודים יותר או פחות). אני ממליץ בחום: